הכל משתנה, תודה לאל

ב-14 בפברואר הפסידה ברצלונה לפריז סן ז'רמן 0-4, ועולם הכדורגל אמר עליה קדיש. שלושה שבועות מאוחר יותר היא הביסה את אותה פריז סן ז'רמן ואותו עולם כדורגל הילל את ניימאר כמנהיג החדש של ברצלונה שחוזרת לגדולה.

חודש מאוחר יותר אותה ברצלונה הובסה 0-3 נגד יובנטוס, והעונה כולה הוכרזה ככישלון, רבים ביקרו את יכולתו של מסי ותהו על יכולתו במשחקים גדולים ונקבע תום עידן ברצלונה הגדולה.

12 יום לאחר מכן ברצלונה ניצחה את ריאל מדריד עם צמד גדול של אותו מסי, כדי לפתוח את מאבק האליפות.

*

ביוני 2016 התקיים משאל עם על יציאת בריטניה מהשוק המשותף, מחנה התומכים ביציאה ניצח בפער של 3.8%.

בנובמבר 2016 ניצחה דונלד טראמפ את הילרי קלינטון בפער של כ-70,000 קולות בשלוש מדינות מפתח (קלינטון ניצחה בפער גדול בסה"כ הקולות) והפך לנשיא ארה"ב.

מקרים אלו גררו גל של קביעות לפיהן הסקרים הפכו ללא רלבנטים (מה שכמובן היה קשקוש, כמעט כל התוצאות היו בתוך טווח הטעות הסטטיסטית, הבעיה הייתה הפרשנויות, כולל של הח"מ, ולא הסקרים), ועל גל של בחירת מועמדים פופוליסטיים ברחבי העולם.

מאז בהולנד הפסיד מועמד הימין הקיצוני שרבים צפו את עליתו לשלטון בעקבות אותם אירועים, ובצרפת בדיוק כצפוי בסקרים עלו לסיבוב השני לה פאן ומקרון, ולא מועמד השמאל הקיצוני, ומקרון, סוג של יאיר לפיד של צרפת שכיהן כשר אוצר בממשלה הקודמת צפוי להפוך לנשיא הרפובליקה.

*

יובל הררי כתב בספרו "ההייסטוריה של המחר": "…לימוד ההיסטוריה נועד להרפות את לפיתתו של העבר ולאפשר לנו לסובב את הראש ולהתחיל לראות אפשרויות חדשות, כאלה שאבותינו לא יכלו לראות או לא רצו שאנחנו נראה…לימוד ההיסטוריה לא יגיד לנו באיזו אפשרות עלינו לבחור, אבל הוא לפחות נותן לנו חופש בחירה. כך למשל ישנם אנשים שבשבילם השנה היא תמיד 1939 כל אויב הוא היטלר, כל סכנה היא שואה, וכל פשרה היא הסכם מינכן. אנשים כאלה חושבים שהעבר מלמד אותם מה צפוי בעתיד, וכיצד יש להתנהג בהווה, אך בפועל הם פשוט כבולים בשלשלאות העבר"

*

כל עוד אנו עוסקים בבני אדם ולא במכונות או חיידקים, זאת תהיה טעות לחשוב שמה שקרה במופע הקודם, יחזור על עצמו במדויק או אפילו בדמיון במופע הבא.

בספורט, בפוליטיקה ובחיים עצמם, הכל משתנה.

תודה לאל.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

68 תגובות ל “הכל משתנה, תודה לאל”

  1. Ollie Williams (פורסם: 25-4-2017 בשעה 00:02)

    אחלה פוסט

    להגיב
  2. אסף כלשהו (פורסם: 25-4-2017 בשעה 00:33)

    סחתיין על האופטימיות, אבל לא מוקדם עדיין להגיד את זה אחרי בחירות בהולנד וחצי בחירות בצרפת?

    להגיב
    • אסף כלשהו (פורסם: 25-4-2017 בשעה 00:36)

      *כמובן מבחינת המגמה הימנית בפוליטיקה העולמית. בקשר לשאר הדברים אין עוררין…

      להגיב
    • אלי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 07:07)

      כמו שלא היה מוקדם להגיד את זה אחרי ברקזיט וטראמפ?

      להגיב
  3. כללי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 00:49)

    ההקבלה שגויה לחלוטין:

    הקביעות הנחרצות בנוגע לכדורגל אכן מטופשות, ומאפיינים את היותו מורכב מרגעי שפל ושיא הגורמות לרגע השיא האחרון להיקבע כעובדה מוגמרת עד שבא רגע השיא אחריו ודוחק אותו החוצה.
    אם ניקח דוגמא ממשחק הכדורסל, -שמורכב כולו מעשרות ומאות עליות ומורדות שכאלו – הרי ברור שסל אחד – גדול ככל שיהיה – לא ינבא מאומה על המהלך הבא, (עד שזה מגיע לסטפ קרי).

    לעומת זאת, ההשוואה המקומית בנוגע לסקרים ומדע הסטטיסטיקה בכלל, היא מגוחכת מאוד, מדע הסטטיסטיקה הוא כל כך מוחלט ואבסולוטי, שכל ניסיון למצוא בו סדקים נידון לכישלון מראש, אלא מטבעו הוא כוללני ואיננו פרטני, ועל כן הסקת מסקנות מכישלון נקודתי בנוגע למדע הסטטיסטיקה בכללותו כמוה כהסקת מסקנות מהטלה אחת של מטבע, בסופו של דבר הכל נבלע בסך הכולל של הסטטיסטיקה, כלומר, מבחינה סטטיסטית יהיו כמה וכמה טעויות בסקרים כאלו ואחרים, כך שה"כשלון" בנוגע לחיזוי ניצחונו של טראמפ, הוא בסה"כ חלק מאותה הסתברות עצמה.

    אם כבר צריכים לדבר על הסקת מסקנות בנוגע למגמות השמאל והימין בעולם, בהקשר למאורעות הפולטים המוזכרים בפוסט זה, אשר בהם יש צדק לטענותיו של כותב הפוסט.

    להגיב
  4. אריאל גרייזס (פורסם: 25-4-2017 בשעה 07:03)

    יפה. בכלל, אני רואה לא מעט אנלוגיה בין ספורט לפוליטיקה, גם מהבחינה שאנחנו נוטים לתת משקל יתר לדברים מסוימים ולקבוע לפיהם דברים למרות שבסופו של דבר הם כמעט מקריים. או בקיצור, השפיץ של הנעל קיים גם בספורט וגם בפוליטיקה. אם ריאל יורדת להגנה במהלך האחרון אז פתאום ריאל יהיו ווינרים גדולים ומסי יהיה לוזר. תפיסה אחת בפוטבול מסוגלת לשנות קונספציה שלמה על שחקן זה או אחר. גם בפוליטיקה – בוש ניצח בשנת 2000 את הבחירות על השפיץ של השפיץ של הנעל, לא מעט בזכות בית משפט ומושל רפובוליקני בפלורידה. טראמפ למעשה ניצח את הבחירות בארה"ב על השפיץ של הנעל – כמה עשרות אלפי קולות במישיגן ו-וויסקונסין, שזה לא יהיה מופרך להניח שאם הFBI לא מפרסם את מה שפירסם על פתיחת חקירה נגד קלינטון שבוע לפני הבחירות (חקירה שהוא סגר שלושה ימים אחר כך, אבל הנזק כבר נעשה), הוא היה מפסיד אותן. אבל על סמך הניצחון הדחוק הזה אנחנו בונים תילי תילים של פרשנויות.
    בדיוק כמו בספורט

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 07:09)

      מסי = טראמפ?
      יכול לחשוב על איזה מגיב פה שיאהב את ההשוואה..
      לפחות בספורט לרוב יש את העונה הבאה. קלינטון תכתוב ספר ותעשה הרצאות

      להגיב
      • אריאל גרייזס (פורסם: 25-4-2017 בשעה 07:14)

        באותה מידה אתה יכול להגיד שרונאלדו הוא טראמפ, שהפכו אותו לווינר גדול אחרי הניצחון של ריאל על באיירן (משני גולים בנבדל, כן?) ואחרי המשחק מול בארסה עוד פעם קראו לו לוזר.
        חוץ מזה, בפוליטיקה ישראלית תמיד יש את העונה הבאה. ביבי, רבין, פרס – כולם זכו לקדנציות שניות בתור ראש ממשלה (בדרך זו או אחרת) ואיכשהו אפילו אהוד ברק עדיין בחיים שלנו מסיבה לא ברורה

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 07:42)

          אהוד ברק זה הפועל.. ישראל זה אקס טרטוריה של ההגיון. חוקים משלה.

          להגיב
        • מיקו G (פורסם: 25-4-2017 בשעה 08:13)

          אהוד ברק זה בקהאם. כל פעם חוזר מארה"ב כשאין לו מה לעשות.

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 08:25)

            תישאר לוקלי. ראובן עובד. ביבי זה זהבי. בנט זה בוזגלו. דרעי זה ערן לוי

            להגיב
            • Pingpong (פורסם: 25-4-2017 בשעה 19:34)

              הייתי שמח אם היו מורידים את הקבוצה(מפלגה) של דרעי ליגה

  5. ילד מזדקן (פורסם: 25-4-2017 בשעה 07:48)

    עצם העובדה שטראמפ הגיע לבחירות צמודות מול קלינטון (ועצם העובדה שניצח בפריימריז) גם אם היה מפסיד מלמדות על תהליכים שקורים וצריך להתיחס עליהם, התהליכים קורים בהווה לא בעבר. הטעות הפוכה, לחשוב שבגלל שריאל לא ירדה להגנה או בגלל הניצחון על פ.ס.ז' בארסה לא במשבר, זה השפיץ של הנעל שמטעה.

    להגיב
    • yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 09:14)

      מדוייק!
      התהליכים בלתי ניתנים להכחשה ואנחנו רואים אותם מתרחשים ברוב העולם המערבי.

      להגיב
  6. yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 09:12)

    לגבי הסקרים – מסכים שהבעיה העיקרית היתה של הפרשנים, א ב ל, וזה אבל גדול, צריך להבין שהסקרים טעו גם אם זה במרווח הטעות הסטטיסטית.
    יש הבדל בין סוקר שאומר" "אני לא יכול להקבוע כי זה צמוד מדי" לבין כמות דיי מכובדת של סוקרים שאומרים: "קלינטון מנצחת בחמש אבל מרווח הטעות הוא 6"… זה לא סקר אחד ולא שניים ואנחנו מדברים על תקופה דיי ארוכה. אחת הבעיות הגדולות של הסקרים היא שרוב הסוקרים (בעידוד רוב כלי התקשורת) העדיפו להתרכז במדגמים ארציים במקום במדינתיים למרות שהם יודעים יותר טוב ממך וממני שזה מטה את התוצאות לטובת קלינטון. במקרה הטוב מדובר בחוסר מקצועיות…
    לגבי צרפת – אני לא מכיר אף סקר או פרשן רציני שנתנו / נותנים ללה פן סיכוי לנצח בסיבוב השני. השאלה היתה מי עולה אליו ולא היה כאן קונצנזוס בין הסוקרים שהיא לא עולה כך שאין כאן הפתעה (בינתיים).

    להגיב
    • Lord Anthony (פורסם: 25-4-2017 בשעה 09:25)

      הבעיה היא לא בפרשנים אלא בסוקרים.
      האינטרפולציות שנעשות על הנתונים הגולמים (שבעצמם לא ברור כמה הם מייצגים) גורמת לכך שכל קשר בין המידע הגולמי לתוצאות הסופיות הוא מקרי בהחלט.
      פרשנים שמקבלים במהלך מערכת בחירות סקרים שמשקפים בצורה עקבית תוצאה מסויימת, גם אם היא כביכול בתוך טווח הטעות יכולים לצייר לעצמם רק תמונה אחת. בארץ דרך אגב המצב הרבה יותר חמור.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 09:37)

        נתת הנחה גדולה לפרשנים.. הסקרים הם לא הדבר היחיד שפרשן צריך או יכול להתבסס עליו. וגם אותם אפשר לקרוא בכמה דרכים. בנוסף מצופה מפרשנים לתת תובנות ולהעמיק. פחות לשחק בווינר

        להגיב
        • אלי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 10:24)

          ברור שגם הפרשנים.
          בלילה של הבחירות בישראל רביב דרוקר אומר שביבי הפסיד למרות שעל המסך היה כתוב כבר שביבי ניצח.
          היה מאוד מצחיק לראות איך מסבירים לו את האמת שהוא לא היה מוכן לקבל.

          להגיב
      • yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 09:43)

        לכולם (כמעט) היה נוח לשחק את המשחק הזה. גם הסוקרים וגם הפרשנים ידעו שהתמונה שהם מציירים לא קשורה למציאות אבל היה להם מאוד נוח להסתתר מאחורי מרווח הטעות למרות שהם הפכו את המונח הזה על הראש…
        אם תיקח מטבע ותטיל אותו 200 פעם, ברור שלא תקבל תוצאות של 100 / 100. זה לא אומר שהמטבע מזוייף…
        במקרה של הסקרים בבחירות השתמשו מראש בכלי שלכולם היה ברור שהוא מטה את התוצאות לטובת קלינטון.
        אנחנו תמיד בודקים את השורה התחתונה אבל יכול להיות (וסביר להניח) שעצם הפרסומים החוזרים ונשנים של "קלינטון מובילה בפער בטוח" השפיעו על הבוחרים בדיוק כמו שסביר להניח שפרסום ה-FBI השפיע.
        סוקרים רציניים ידעו לנטרל רעשים כאלה בזמן אמת. לדוגמא, אחד הסוקרים השווה את התוצאות בין שתי שאלות:
        1. במי תבחר לנשיאות?
        2. במי לדעתך בוחרים השכנים שלך לנשיאות?
        כשהוא ראה פערים גדולים הוא העריך (בצדק) שרבים מתביישים להודות שהם תומכים בטראמפ.
        יש עוד דוגמאות לסוקרים שחזו את ניצחונו של טראמפ ובקושי זכו לחשיפה.
        אני במהלך הבחירות לקחתי עם חבר את המודל הידוע של חיפושים בגוגל של "שלטים של טראמפ" מול "שלטים של קלינטון" ועשינו פילוחים של החיפושים האלה לפי מדינות ובדגש על מדינות מתנדנדות. התוצאות היו חד משמעיות ועקביות :-)

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 09:46)

          למה לא התרעת?? יכולנו לעשות את המכה

          להגיב
          • yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 09:50)

            התרעתי :-)
            כל מי שקרא את תגובותיי יודע שהימרתי על ניצחון של טראמפ.

            להגיב
            • אמיתי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 10:07)

              יאללה תריץ חיפוש על נאומים של ביבי+שואה+שוברים שתיקה+פסיכולוגית ילדים. ברגע שזה יופיע בגוגל בכל המיליון תוצאות ראשונות נדע שטורקיה זה כאן. מת על ראחת לאקום

            • yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 10:20)

              הכלי המדובר בודק כמה אנשים חיפשו שלטים של טראמפ וכמה חיפשו שלטים של קלינטון. הוא לא בודק כמה תוצאות יש ואיך הן מדורגות. מסתבר שהכלי הזה יותר מדוייק מרוב הסקרים כבר כמה מערכות. אנחנו לקחנו אותו ופילחנו לפי מדינות פעמיים בשבוע. החבר שלי שתמך לגמרי בקלינטון ונחרד מעצם האפשרות שטראמפ ייבחר הודה בשלב דיי מוקדם ש"המספרים לא משקרים".
              עשינו עוד בדיקות למשל לגבי חיפושים על עצרות בחירות ועל כמות צפיות ביוטיוב. כמעט כל כלי שבדקנו הראה שטראמפ מנצח.

            • אמיתי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 10:46)

              זה מאד מעניין. ולגמרי מקבל שצדקת. אבל
              לא הייתי בונה סביב זה תיאוריות גדולות. מן הסתם גם זה מושפע מהמון רעשי רקע. בלי להכנס לזה שלהסתמך על המנוע של גוגל יכול להיות טריקי. גם הם תמכו במישהו

            • yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 10:53)

              גוגל תמכו חד משמעית בקלינטון ובאובמה לפניה בדרכים שאתה לא רוצה לדעת…
              קח דוגמא קטנה:
              http://www.siliconbeat.com/2016/10/20/hillary-for-president-work-of-alphabet-chief-executive-eric-schmidt-detailed-in-hacked-memo/
              אם תרצה להעמיק אשלח עוד, זה מרתק!

            • yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 10:58)

              אחת הטעויות הגדולות ביותר של קלינטון ומנהלי הקמפיין שלה ושל אריק שמידט היתה התמקדות במיילים בעוד טראמפ עוקף אותם בסיבוב בטוויטר…
              הוא גם עקף אותם בסיבוב בטלוויזיה. זמן המסך שהוא קיבל בחינם מהרשתות הגדולות הוערך בכארבעה מיליארד דולר. בתמורה הוא העלה את אחוזי הצפייה בצורה משמעותית שכנראה היתה שווה את הכסף. הבעיה שלהם היתה שבסוף הוא גם ניצח…

            • אמיתי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 11:14)

              ידוע שהם תמכו בדמוקרטים. בגלל זה כתבתי מה שכתבתי. אפילו אם זה לא במודע אובייקטיבים הם לא…
              פעם הבאה קיפ מי אין דה לופ. למרות שכולם אמרו שהשוק יתרסק אם טראמפ ייקח והוא טס מאז. ככה שגם להרוויח כסף מזה היה קשה

            • yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 11:52)

              למזלי הרב ההשקעה שלי בזהב היתה מאוד קטנה…
              אם הייתי בטוח בהשלכות הכלכליות של התוצאות כמו שהייתי בטוח בתוצאות עצמן זה לא היה נגמר טוב :-)

          • yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 09:56)

            היו המון עיוותים גם בסקרים וגם בתקשורת.
            שתי דוגמאות בולטות:
            1. יותר נשים בחרו בטראמפ מאשר בקלינטון !!! זה רחוק מאוד ממה שהסקרים והפרשנים צפו.
            2. שליש מההיספנים בחרו בטראמפ. שוב, רחוק מאוד ממה שצפו.
            להיתלות במרווח הטעות זה תירוץ דיי עלוב.

            להגיב
        • Lord Anthony (פורסם: 25-4-2017 בשעה 10:01)

          מרווח הטעות רלוונטי לסקר בודד. כאשר לוקחים סידרה של סקרים היית מצפה שהתוצאות יהיו בטווח של מרחב הדגימה לשני הכיוונים, ברגע שבאופן עקבי הם בטווח טעות הדגימה לכיוון אחד אי אפשר להסתתר מאחורי הטענה הזאת.
          סוקרים שחזו את ניצחון טראמפ הם בגדול מבחינת גם שעון עומד מראה את השעה פעמיים ביום. במקרה ההטיה המובנת שלהם לטובתו התיישרה עם המציאות, אני בספק אם זה עושה אותם סוקרים יותר רציניים.

          להגיב
          • yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 10:12)

            לדעתי אתה טועה ובגדול.
            היו לא מעט סוקרים מאוד רציניים שחזרו וטענו על טעויות ועיוותים בסקרים שהתקשורת בחרה להתמקד בהם.
            אם תבדוק את הסקרים מול ה- popular vote תראה שרובם בכלל לא טעו…
            מישהו טרח לציין בזמן אמת שהסקרים חוזים ניצחון לקלינטון ב- popular vote אבל לא ממש רלוונטים לשיטת האלקטורים???

            להגיב
            • יריב (פורסם: 25-4-2017 בשעה 11:06)

              ודאי שהיו כאלו, אני קיבלתי את רוב החומר שלי מ538, והם חזרו שוב ושוב על הטענה שלטראמפ יש יתרון אלקטורלי (כלומר שסיכוייו לנצח בלי הpopular vote גבוהים בהרבה מאלו של קלינטון). כמובן, בשביל הנצחון הוא היה צריך גם להשיג תוצאה טובה במקצת (כ3% מהממוצע של 538, אם אינני טועה) מהסקרים במדינות באזור האגמים.

            • Lord Anthony (פורסם: 25-4-2017 בשעה 11:29)

              מי שמפרסם סקרים על popular vote בארה"ב ועוד יותר מי שעורך אתם הוא שרלטן.
              לגבי האלקטורים, רוב הסקרים טעו. אם עקבת אחרי נייט סילבר היית יכול לראות שבאופן עקבי מאזן האלקטורים הצפוי לקלינטון היה לטובתה לאורך כל הקמפיין, אומנם בחלק מהמדינות המתנדנדות זה היה במרווח הטעות, אבל עדיין באופן יציב לטובתה לאורך כל הקמפיין.
              התמונה שצויירה על ידי הסקרים לאורך רוב הקמפיין היתה שטראמפ יזדקק לצירוף נסיבות יוצא דופן כדי לנצח בבחירות.

            • יריב (פורסם: 25-4-2017 בשעה 11:42)

              אנתוני, התחזית של סילבר ביום הבחירות היתה סיכוי של 70% לנצחון קלינטון. נכון, אם ההסתכלות על הסקרים היא ביחס לשאלה "מי זכה" אז הסקרים טעו, אבל זה לא מה שהסוקרים מפרסמים.

              אני, בכל אופן, לא מופתע בכלל מהתממשות של מאורע עם סיכוי של 30%, וגם לא מאשים את מי שאמר לי שזה הסיכוי שהוא הטעה אותי.

            • Lord Anthony (פורסם: 25-4-2017 בשעה 12:52)

              אני לא מופתע גם מהתרחשות של אירוע שההסתברות שלו היא 20% אבל לא הייתי שם כסף על הימור בסיכויים כאלו.

            • אלי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 14:48)

              גם אם מבטיחים לך פי 100 על הכסף?
              אין משמעות רק להסתברות לזכייה בלי התמורה.

            • יריב (פורסם: 25-4-2017 בשעה 15:11)

              לפעמים יש אי ודאות בעולם. אתה משוכנע שהסיכוי של טראמפ לנצח היה גבוה מ30%?

            • אלי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 16:36)

              יריב, אני לא יודע למי הגבת כי השאלה שלך לא מתאימה לאף אחת מהתגובות.
              לורד כתב שהוא לא היה שם כסף על הימור עם סיכוי של 20% לנצח, ואני עניתי שאין משמעות להסתברות של 20% בלי לדעת כמה תמורה תקבל.
              אם היו אומרים לי שיש סיכוי של 20% שטראמפ ינצח ואם תהמר עליו תקבל פי 100 על ההשקעה, אז סביר להניח שהרבה אנשים היו קונים את ההימור, אבל אם אפשר היה לקבל רק פי 6 אז סביר להניח שהיו הרבה פחות קופצים על המציאה.

            • יריב (פורסם: 25-4-2017 בשעה 18:06)

              תגובתי כוונה ללורד אנתוני, וכוונתי היתה שאין מה לבוא בטענות אל הסוקרים. בפרט, הסוקרים אינם חוזים את העתיד, הם רק מתארים בקירוב מסוים את המציאות, ובמקרה זה הם עשו עבודה טובה. כאשר מערכת הבחירות צמודה, ומערכת הבחירות הזו היתה צמודה, לא ניתן הרבה יותר מלתאר את העובדה הזו. בפרט, יש פה ביקורת על הסקרים בעקבות נצחון טראמפ, מה שהגיוני רק אם, בדיעבד, אפשר לטעון שלטראמפ היה סיכוי גבוה יותר לנצח מאשר הוערך.

          • yaron (פורסם: 25-4-2017 בשעה 11:49)

            LORD,
            רוב הסקרים במיינסטרים מדיה היו כלל ארציים ולא לפי מדינות. שמח שאנחנו מסכימים שזאת היתה שרלטנות אחת גדולה. אני חושב שהיו לכך סיבות אבל בחיים כוונות לחוד וגולים עצמיים לחוד…
            נייט סילבר הלך על בטוח כלומר הימר על קלינטון אבל כמעט תמיד בפער קטן יותר משאר הסוקרים.
            כמו שיריב כתב, מי שהבין שמשהו כאן מסריח יכל בקלות למצא בזמן אמת מקורות אינפורמציה נוספים שנתנו תמונה הרבה יותר מדוייקת ומאוזנת.
            Investor’s Business Daily למשל היה מאוד עקבי בתחזיות שלו – קרב צמוד מאוד / יתרון לטראמפ אבל לא זכה לחשיפה מספקת. היו עוד.

            להגיב
            • Lord Anthony (פורסם: 25-4-2017 בשעה 12:50)

              כל אחד יכול לבחור לו את המקורות אינפורמציה שמתאימים לדעה שהוא בא איתה מראש, פייסבוק אפילו עושים את זה אוטומטית עכשיו.
              אבל כשאתה מסתכל על נייט סילבר, שמבצע מטה-אנליזה של סקרים ועדיין המסקנה שלו הייתה שהסיכויים של טראמפ לנצח נמוכים מאוד אז כנראה שכן יש בעיה עם הסקרים ולא רק עם הפרשנות שלו.

            • יריב (פורסם: 25-4-2017 בשעה 15:17)

              אני לא מבין, 30% זה "נמוך מאוד"? הסיכויים של לה-פן (בסיבוב השני) נמוכים מאוד, אבל 30% זה משהו סביר למדי. להשוואה, אין ל538 מודל לבחירות בצרפת, אבל הם כתבו על מודלים של גורמים אחרים, ותומכים בגישה שמרנית שנותנת ללה-פן כ3%, אולי קצת פחות, לזכיה. שמרנית – מניחה אי ודאות, להבדיל מגישות נוקשות שנותנות לה סיכויים נמוכים עוד יותר. ההצדקה לשמרנות היא התדירות הנמוכה של בחירות שבגללה יש יחסית מעט מידע להקיש ממנו.

  7. דוני דארקו (פורסם: 25-4-2017 בשעה 11:43)

    אחלה מאמר. טראמפ אכן זכה לצירוף נסיבות יוצא דופן…

    להגיב
  8. אביאל (פורסם: 25-4-2017 בשעה 19:25)

    יש מגמה ברורה בעולם לכיוון הימין והמילטיריזם, תראה את אבה ויפן, את מודי בהודו, את טראמפ בארה״ב, אוסטרליה, ספרד, גרמניה (הימין שולט כבר 12 שנים ברצף), באוסטריה אמנם הימין הקיצוני לא עלה, אבל הימין שולט, ויילדירס הפסיד בהולנד ? קודם כל הוא הגדיל את הימין הקיצוני לשיא של כל הזמנים, השמאל נמחק לגמרי ובשלטון יש קואלציה של מפלגות ימין, כאשר המפלגה השולטת עשתה לבסוף שימוש במילים של ויילדירס עצמו. תשמע את מרקל בשבוע שעבר לגבי ההגירה, תבדוק את הכמויות שהיא גירשה בשלושת החודשים הבאים. זאת לא מגמה ? לה פן כנראה לא תזכה, אבל אבא שלה זכה ב2002 ב4 מיליון קולות, שלשום היא הכפילה את זה. באנגליה, לחינם מיי הולכת לבחירות מוקדמות ? הלייבור השמיד את עצמו לשנים הקרובות.

    אגב נח הררי (שׁהיה מרצה שלי בשנה א׳), תחזיות לעתיד מבססים רק בהסתמך על העבר, אין שום אפשרות לייצר תחזית בצורה אחרת ואישית לא הייתי ממהר לצטט את הבחור, אמנם מבחינה ציבורית-פופולרית הוא הצליח, אבל כמות הטעויות שמצאו בעבודות שלו וההתקפות נגדו מקרב אנשי אקדמיה לא מפסיקה לצבור תאוצה, אני עדיין מחכה ל2020 ולסייבורג הראשון.

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 19:54)

      שכחת איזו מדינה קטנה שגובלת במה שהיה פע פלשתין. יש שחושבים
      שהיא מרכז העולם ומכתיבת טרנדים לשאר היקום. הימין שם במודה כבר
      המון שנים, שאר העולם רק מיישר קו.
      ונח הררי יודע מה להגיד כדי למכור ספרים. הספרים שלו לעומת זאת לא
      אומרים הרבה..לפני שנכנסים לסילוף עובדות ומחקרים

      להגיב
      • אלי (פורסם: 25-4-2017 בשעה 23:00)

        עדיין עושה enter באמצע משפט?
        רק אחרי נקודה, את שאר העבודה יעשה הדפדפן.

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 26-4-2017 בשעה 06:07)

          Old habits die hard
          תאכלס ייתכן שזה נכתב מהפלאפון..
          לא סומך על דפדפנים ואנשים. בייחוד על אנשים (-:

          להגיב
          • אלי (פורסם: 26-4-2017 בשעה 07:26)

            גם מהפלאפון לא צריך לנסות ליישר את הטקסט אלא להיפך, לשחרר ולסמוך על הדפדפן שיעשה את העבודה.
            לגבי אנשים… איבדתי תקווה כבר מזמן.

            להגיב
            • אמיתי (פורסם: 26-4-2017 בשעה 07:49)

              אה בפלאפון זה יותר זרם תודעה. לא לוחץ על כלום בדכ תוך כדי שאני עושה שלושה דברים במקביל.. אנשים הם בעייתיים אבל יש כמה וכמה מהם שאני מחבב

    • יוני (פורסם: 26-4-2017 בשעה 08:32)

      אביאל
      תן דוגמאות לטעויות ומתקפות על הררי. מעניין.
      ואם זה מתקפות קנטרניות על התחזיות שלו אז פחות מעניין :) קראתי את ספרו השני והמעולה. רוב ה״תחזיות״ שהוא מביא לא רק שהן הגיוניות, הן כבר קיימות בשטח, אבל עדיין לא בזירה האזרחית.

      לגבי הסייבורגים למינהם. טכנולוגית אנחנו שם. השאלה היחידה והחשובה שנותרה היא מוסרית. הימור שלי – המוסר יפסיד לרצון ההון.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 26-4-2017 בשעה 09:38)

        סתם בקטנה הקטע על זה שקופים או שימפנזים ישרדו על אי יותר טוב מאדם. קישקוש. ויש עוד מלא.. הוא שארלטן

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 26-4-2017 בשעה 10:05)

          https://tomerpersico.com/2015/05/10/harari_critique/

          להגיב
          • יוני (פורסם: 26-4-2017 בשעה 16:36)

            שארלוט זו מילה קשה, היה ראוי שהיית מביא סימוכין מלבד הלינק שנתת שאני בספק שקראת. ואת תגובתו של הררי? קראת?
            חסכת לי טענות שכנגד.

            להגיב
        • יוני (פורסם: 26-4-2017 בשעה 16:12)

          אמיתי בלי להכיר אותך,
          אני מהמר על הקוף לפני שאהמר עליך

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 26-4-2017 בשעה 18:09)

            תודה..מעריך את הכנות

            להגיב
      • yaron (פורסם: 26-4-2017 בשעה 11:12)

        הימור מאוד קל, המוסר תמיד מפסיד לרצון ההון…

        להגיב
    • אופיר מ (פורסם: 26-4-2017 בשעה 13:06)

      דווקא קראתי את ספריו ונהנתי מאוד. יש לך לינקים לכתבות על התקפות נגד ספריו מצד אנשי אקדמיה וכו'?

      להגיב
    • Shadow (פורסם: 26-4-2017 בשעה 18:35)

      קראתי את שני ספריו. ספרים מעולים. ברור שיש שם גם השקפת עולם שמוזרקת לטקסט אבל רוב הקונספט מדוייק.

      חובת ההוכחה עלייך. אם אתה טוען שיש חורים, הייתי שמח לדעת מה הם. באמת. לפחות כדי לאזן.

      להגיב
      • אביאל (פורסם: 26-4-2017 בשעה 20:29)

        אופיר וShadow – מה זה בדיוק הקונספט בדיוק ? לדחוף את כל ההיסטוריה האנושית לתוך ספר אחד, איך להגיד את זה בעייתי מראש, הרבה קיצורי דרך, הרבה חיתוכים, פחות עומק והרבה חורים – ככה לפחות היה בסימפוזיון שהוא הציג באוניברסיטה (נכחתי בו). שנית, תדבר עם כל היסטוריון או אדם שעוסק בהיסטוריה של רעיונות והוא יגיד לך שהרבה מהנחות היסוד של הררי מוצגות כעובדה מוגמרת, בעוד שהרבה מהדברים עליהם הוא נשען הם מעוררי מחלוקת בכל מחלקה.

        מהידע שלי, הררי נשען ברובו על רובים, חיידקים ופלדה של ג׳רארד דיימונד, מחקר אנתרופולוגי שמסכם תקופה (אחרי מלחמת העולם השנייה) לעניין שההבדלים בין תרבויות נעוצות במספר וסוג הגידולים החקלאים בסביבתם. אז קודם כל, המחקרים האחרונים בביולוגיה (ואגב, הררי אמר את זה בתחילת ההרצאה הראשונה של הקורס בהנחייתו שלקחתי, מבוא להיסטוריה עולמית) מראים שההבדלים עמוקים בהרבה מאשר גידולי חיטה ותלויים בעוד המון גורמים, כמו מזג אוויר, מסורת של קרוא וכתוב (הרעיון הזה מבוסס לדוגמא בספר של אקשטיין, המיעוט הנבחר, לגבי ההסבר מדוע יש ליהודים כל כך הרבה פרסי נובל), תנאי מחייה ועוד, התפיסה האנתורופולגית הזאת חלפה פחות או יותר והיא כבר לא הגישה שולטת בהסבר להבדלים בין תרבויות, ככה שהנה הנחה אחת הולכת.

        שוב, אני מניח שאף אחד לא ישב וכתב ספר שלם, יהיה מעניין לבדוק את 250 המאמרים האקדמיים שמצטטים את הררי ולראות כמה ביקרו וכמה קיבלו, אבל משיחות אישיות שלי עם תלמידי היסטוריה, מהרצאות שנכחתי בהם בשנים האחרונות ומהתפיסה הכללית (לפחות באוניברסיטה העברית) היא שיש כאן משהו נחמד מאוד להמונים, אבל המון אי דיוקים. חבר סיפר לי פעם שכמעט תמיד דחו את המאמרים שלו שעסקו בנושא ובגלל זה הוא הוציא ספר על זה (בעוד שאת המאמרים שלו על היסטוריה צבאית פירסמו בצורה רחבה).

        להגיב
  9. יוני (פורסם: 26-4-2017 בשעה 08:46)

    בהמשך לאיזכור של הררי.
    בניסיון להסביר את ניצחון טראמפ, הברקזיט ושאר התהליכים לכיוון הפטריוטיזם והלאומיות, תיאר הררי את המין האנושי ככזה שחייב תמיד שיהיה איזשהו סיפור שמוביל אותו. במאה הקודמת ובתחילת המילניום היה זה סיפור עם שני גיבורים – גלובליזם (הקמת האו״ם, האיחוד הארופי, g8-20, האירו וכו) וליברליזם. לטענתו, בארה״ב לדוגמא, הציבור מאס בסיפור הגלובלי-ליברלי. הציבור רוצה שידאגו לו, פחות לגורל העמים שפזורים על הגלובוס, גם במחיר אובדן הליברליות לכאורה. Make America great again היה הסלוגן של טראמפ. Again, כלומר, בואו נחזור אחורה בזמן, לתקופות שבאמריקה דאגנו לעצמנו והיה נהדר. ״קחו ממני את החופש, קחו ממני את הגלובליזציה, ותדאגו לי ולעניי עירי״, אמר לעצמו מצביע טראמפ ממוצע. באותו מעמד הציג הררי בעיה נוספת. יש היבטים באנושות שחייבים לפתור ברמה הגלובלית (פליטי מלחמה, איכות סביבה, קונפליקטים בין מעצמות, מסחר) ויש עניינים שחייבים לפתור ברמה המקומית. קיימת התנגשות תמידית בין האינטרסים ודרכי הפעולה ברמות השונות, לכן להרבה בעיות של המין האנושי, אין את המערכת המתאימה לפתור אותה.

    להגיב
    • yaron (פורסם: 26-4-2017 בשעה 11:11)

      מסכים עם הרבה אבל לא מסכים שחזרה בזמן (בארה"ב) אומרת "קחו ממני את החופש". אמריקה היתה יותר חופשית לפני שהפכה לשוטר העולם ולגלובליזציה.

      להגיב
      • יריב (פורסם: 26-4-2017 בשעה 16:01)

        חופש הוא מושג שקשה להגדיר. אמריקה היתה מדינה הרבה פחות מאורגנת לפני שהפכה לשוטר של העולם, אז בתחילת המאה העשרים לא המדינה היתה לוקחת ממך את החופש אלא אזרחים אחרים. כוחות "שיטור" פרטיים היו נפוצים למדי בעיירות כורים או מפעלים, למשל, שלא לדבר על מה שהיה בדרום.

        להגיב
        • yaron (פורסם: 26-4-2017 בשעה 16:47)

          מסכים לגמרי, החופש המדובר גם היה נחלת הלבנים בלבד עד שנות השישים…
          ועדיין, החוקה האמריקאית מדברת על חופש אמיתי ונשחקת לאט לאט. ארצות הברית עוברת תהליך מסודר של מעבר מקפיטליזם לתאגידיזם. זה נכון לכל העולם ולא רק לארה"ב.
          אין אפשרות לחברה חופשית באמת בעולם של 7 מיליארד בני אדם (10 מיליארד המהרה בימינו).

          להגיב
          • יריב (פורסם: 26-4-2017 בשעה 17:32)

            אני חוזר על נקודת המוצא, השאלה היא מהו "חופש". לאזרח אמריקני ממוצע היום, גם ללבן הממוצע, יש הרבה יותר חופש היום מאשר היה לפני 80 או 150 שנה. חלק מזה נובע מהעובדה שאנחנו חיים בחברת שפע, אנשים חיים תחת פחות אילוצים חומריים. חלק מזה נובע משיפור פשוט ביכולות הטכניות, שיפור באפשרויות התחבורה, התקשורת או הייצור (אפילו ברמה הפרטית). נכון, יש יותר חוקים, אבל יש גם יותר חופש.

            המעורבות של תאגידים בשלטון היא בעיה שנצטרך להתמודד איתה, אבל היא עדיין חמורה פחות מאלו שאיתן היה צריך להתמודד בעבר. אפילו בתחום הזה, העולם שוולס דמיין ב"כאשר הישן התעורר" נראה היה סביר אז, הוא כבר לא נראה סביר היום.

            להגיב
            • יוני (פורסם: 26-4-2017 בשעה 18:02)

              בכסף הגדול אנחנו כבר בתאגידיזם. נשארו כמה פירורים לקפיטליזם.

    • Lord Anthony (פורסם: 26-4-2017 בשעה 11:31)

      איזה קישקוש.
      הוא מציג את החברה כאוסף של ילדים הדוניסטים וחסרי דעת.
      אם זה הפירוש שהוא נותן לסלוגן של טראמפ קצת קשה להתייחס אליו ברצינות.

      להגיב
    • Shadow (פורסם: 26-4-2017 בשעה 18:46)

      מי שמעוניין לראות את הראיון המדובר יכול למצוא אותו בted talks

      : Nationalism vs globalism
      The new political divide

      בעייני מעניין מאוד.

      להגיב
  10. Ann (פורסם: 26-4-2017 בשעה 15:15)

    מבריק!

    להגיב

מה דעתך?