ב-31 בינואר 2011 חתם פרננדו טורס בצ'לסי תמורת 50 מיליון פאונד. קבוצתו הקודמת ליברפול נותרה עם הרבה כסף ומעט זמן, והחתימה את אנדי קארול ב-35 מליון פאונד, שיא עבור שחקן בריטי (כמו גם את לואיס סוארז אגב), שהפך לאחד הפלופים הגדולים בתולדות המועדון.

דני איינג' ניצב השנה בפני סיטואציה דומה – סיטואציית הארנק הבוער.

איינג' עשה עבודה מופתית בבוסטון בשנים האחרונות וניצל טיפשות קיצונית של מועדונים אחרים (היי ברוקלין) כדי לאסוף נכסים בהיקפים אדירים, תוך כדי שהוא מסיים במקום ה-1 בעונה הסדירה ומגיע עד גמר המזרח.

עם סיום העונה שעברה, איינג' עמד בסיטואציה שבה כל הליגה יודעת שיש לו הרבה מאוד נכסים (בחירה 1 בדראפט, הבחירה של ברוקלין לעונה הבאה וכו' וכו'), אבל צורך בהפיכת הקבוצה לקונטנדרית באופן מיידי.

הרבה אנשים יגידו שבוסטון שילמה יותר מדי עבור קיירי ארווינג (איזיאה תומאס, זיזיץ', קרואדר והבחירה של הנטס), אבל את הטרייד הזה צריך לראות בראי הסיטואציה שבוסטון עמדה בה.

כן גם קליבלנד עמדה בסיטואציה בעייתית עם בקשת הטרייד של קיירי, אבל קליבלנד יכלה לשבת על הנכס שלה עוד עונה ולנסות לשנות את הדינמיקה וכמו כן היו לה אפשרויות נוספות לאן להזיז אותו בכל שלב שהוא.

בסופו של דבר, בוסטון לא צריכה כרגע נכסים עתידיים הם צריכים נכסי הווה (בטח לגיל שלי יש איזה אנלוגיה רלבנטית להשקעות בעניין הזה), ובמהלכיה העונה היא יצרה לעצמה חמישיה עם שני כוכבים מוכחים כשלפני כן לא היו לה כאלה כלל.

כמו כל טרייד גם הטרייד הזה ישפט לפי התוצאה הסופית של העונה, במיוחד כשמדובר על טרייד בין שתי מועמדות להפסיד לגולדן סטייט בגמר, אבל צריך גם לשפוט את המהלכים לפי החלל שבו הם נעשו, ובחלל הזה בוסטון עשתה טוב יותר מליברפול של 2011, ולפחות בינתיים הרבה יותר טוב מברצלונה של 2017 (לא שזה קשה)

20 על 20 - פוסט הימורים לפתיחת הפרמייר ליג
הימורי ליגת אלופות נועזים