זה היה אחד הגמרים הטובים שראיתי, ויש אין ספור דברים שאפשר לדבר עליהם.

על הכדורסל החדש ששתי הנבחרות הציגו, כדורסל שכפי שאמר דורפן לומד ומפנים את מה שמלמדים מעבר לים.

על בוגדנוביץ' הענק ודנצ'יץ' הילד שנפצע ומירר בבכי כל הדרך לספסל, בפציעה שנראה היה שתפגום קשות בסיכויי נבחרתו לנצח.

על העובדה ששתי הקבוצות קלעו 30 מ-31 זריקות העונשין הראשונות שלהן במשחק, יכול להיות שזה קשור לזה שביגוסלביה מוציאים להורג כל בן בכור שמחטיא שתי זריקות עונשין רצוף.

על סלים לא סבירים ודרמה מטורפת, גיבורים מפתיעים (היי מצב'אן) ותשוקה מטורפת שהדגימה שוב שיש לכדורסל האירופי זכות קיום גם אם הרבה מהאולמות ריקים במהלך טורניר הדגל שלו.

אבל מה שהכי תפס את תשומת ליבי, הייתה העובדה שדרגיץ' שקלע 35 נקודות, 21 נקודות ברבע אחד, הגיע 4 דקות לסיום לנקודה שבה הוא עושה יותר נזק לנבחרתו מתועלת.

אולי זה בגלל שהסרבים מצאו את הדרך לעצור אותו, ואולי זה בגלל פציעה, היו גם דיבורים על התכווצויות, אני באמת לא יודע, אבל המאמן שלו החליט להוריד אותו לספסל, ולא החזיר אותו עד לסיום, או לפחות כך אני רוצה להאמין.

המאמן שידע שאם הוא מפסיד את המשחק הזה הוא יוכל במקסימום להתחבא מאחורי התירוץ שדרגיץ' היה פצוע או עייף, אבל האופציה הבטוחה הרבה יותר הייתה להשאיר את הכוכב הגדול שלך על המגרש.

והוא לא עשה את זה, וזה לקח מפעים בעיני, אם אכן זאת הייתה החלטה בלתי כפוייה, והוא הדובדבן על הקצפת של משחק גמר נפלא.

פודקאסט דה באזר 2 – בלוך & חרוב
פודקאסט דה באזר 3 – בלוך & חרוב