טורונטו (1) – וושינגטון (0): טורונטו היא הפייבוריטית שלי לעלות לגמר מהמזרח וההערכה הזאת לא השתנתה בעקבות המחזור הראשון, יש להם בית שנותן ערך מוסף, ניסיון פלייאוף ממש לא מבוטל, הבסיס שלהם הולך תקופה ביחד והשנה יש להם עומק לא רע בכלל. וושינגטון צריכה ללכת לבניה מחדש, הכישלון שלהם להרכיב קבוצה לריצה אמיתית סביב ביל ווול הוא טראגי אבל כבר בגדר עובדה מוגמרת.

פילדלפיה (1) – מיאמי (0): לפני שנדבר על פילי מילה על מיאמי – ההיט הם מקרה קלאסי של קבוצה שהודות לעבודת אימון נהדרת גיבוש ומשחק לחימה נתנה עונת אובר אצ'יבינג בעונה הסדירה. פילי קלעה 64% מהשלוש, ורדיק היה ענק, התמהיל בין צעירים לוותיקים שלהם אינטיליגנטי והם מתפוצצים מכישרון אבל הסיפור הוא בן סימונס, במשחק קליעה פושר (5 מ-13 מהשדה) הוא הראה את כל רפרטואר אינטיליגנציית המשחק שלו עם בגרות נדירה לשלב הזה בקריירה, פילדלפיה היא רשמית הקבוצה שהיא כיף לראות בפלייאוף הזה, תגיע רחוק ככל שתגיע.

בוסטון (1) – מילווקי (0): מילווקי היא בזבוז מדכא של כישרון שאני לא ממש רוצה לדבר עליו כרגע, בעוד בוסטון היא מקסום כישרון יוצא דופן, המפגש בין השתיים יצר דרמה מטורפת (גם אם לא איכותית במיוחד) ומספיק דם רע כדי להפוך את הסידרה הזאת למעוניינת וראויה למעקב.

קליבלנד (0) – אינדיאנה (1): לברון לא זרק לסל ב-10 הדקות הראשונות, והיה נראה אדיש לכל האורך ובעיקר סובל. לי נראה שהיה כאן גם מידה של שיעור לשחקנים האחרים – אם לא תרימו את הרמה אני לא אנצח בשבילכם סדרות העונה. הסברה שלברון בדרך החוצה קיבלה חיזוק מאוד משמעותי מהמשחק הזה, שגם הפך את הסידרה למרתקת.

אוקלהומה (1) – יוטה (0): אני יודע שהם הדארלינג של המערב והריצה שלהם בסוף באמת הייתה מרשימה ועדיין אני דיי סקפטי לגבי יוטה. ההגנה שלהם נהדרת אבל תלויה מאוד מאוד בגובר, ומיטשל הוא מכונה התקפית נהדרת, אבל אני לא מזהה שם את העומק הדרוש כדי לעשות ריצה, ואני חושב שהנצחון של אוקלהומה שיקף את זה. במידה רבה השיבוץ של יוטה אכזרי כי את סן אנטוניו, מיניסוטה, פורטלנד וניו אורלינס אני חושב שהם יכלו לעבור. פול ג'ורג' הראה במשחק הזה את מה שהוא לא הראה כל העונה, ואם הוא ווסטברוק יוכלו לחיות זה לצד זה כדואו שווה זה משנה לגמרי את טבלת הסיכויים במערב.

יוסטון (1) – מיניסוטה (0): הארדן אדיר, פשוט אדיר.

גולדן סטייט (1) – סן אנטוניו (0): ישבתי לראות את המשחק הזה עם חברים, ואחד מהם העלה את הטענה שסן אנטוניו היא הקבוצה הגרועה ביותר בפלייאוף הזה, ובעוד הטענה הזאת נשמעה הזויה בתחילה, כשמסתכלים על המשחק הזה ובעיקר על השחקנים ששיחקו בו זה מתחיל לעשות שכל. אין מה ללמוד מהסידרה הזאת על ג"ס, אני מקווה שפופוביץ' ילמד ממנה הרבה, ובעיקר שלא כל מי שאתה שם עליו גופיה של ס"א יהפוך אוטומטית לשחקן של 17 ו-7 לערב ב-45%, לכישרון בכל זאת יש משמעות בליגה הזאת.


פורטלנד (0) – ניו אורלינס (1):
סידרה שמסתמנת כאולי הצמודה ביותר בסיבוב הזה, וגולת הכותרת – חזרתו של פלייאוף רונדו! האופן שבו הפלקינס הצליחו להגביל את לילארד לעומת חוסר היכולת המוחלט של הפלקינס להאט את דיוויס הייתה במוקד המשחק הזה, וימשיך לעמוד במוקד גם במשחקים הבאים.

חייבים לצמצם את הליגה
קשה לנצח 0-2 - סיכום מחזור שני בפלייאוף