הספירה לפלייאוף – 8 ימים – נבחרות ההגנה של השנה

אנו חוזים באחד העידנים הכי התקפיים בהיסטוריה של הענף, וזה מענג כי ההתקפה באה מאינטיליגנציה משודרגת וגיוון יכולות - על מותו של המארק איטון והחלפתו ברודי גובר

הטרנד בקרב אוהדי אנ בי איי, בעיקר המבוגרים שבהם הוא חיבור קינות על מותה של ההגנה.

שנות ה-90 והעשור הראשון של ה-2000 היו שנות ההגנה. ממוצע הנקודות בעונת השביתה (98-99) היה נמוך יותר ממוצע הנקודות ב-1955. 13 מתוך 20 העונות עם הכי מעט נקודות למשחק, היו שייכות לתקופה של 1993-2013.

ואז איפשהו באמצע העשור הנוכחי הליגה שינתה כיוון, בהובלת אשפי האנליטיקס, סטף קארי והגולדן סטייט ווריורס, הליגה אמרה בצורה ברורה – דיי לזריקה מחצי מרחק – או שלשות או קליעות מתחת לסל, ולא רק זה, אלא גם שהקבוצות למדו היטב איזה שחקן יכול לקלוע בצורה היעילה ביותר מנקודות שונות במגרש.

השדרוג הטכנולוגי-מקצועי הזה יחד עם שינויי החוקים משנות ה-90 הובילו לזינוק בכמות הנקודות מ-96 ב-2012, ל-101 ב-2014, לשיא מטורף למדי של 111.1 העונה, הכי הרבה מאז שנות ה-70 העליזות בהן באמת אף אחד לא היה משחק הגנה.

כשמסתכלים לאורך השנים, רואים שלכל אקציה יש ריאקציה, אחרי תקופה של שליטה התקפית באו שינויי חוקים או התאמות של הגנות, והממוצע ירד ולהיפך, כך לאורך ההיסטוריה של הליגה. מה תהיה ההתאמה הבאה של ההגנות? יתכן ששכלול ההגנה האזורית ושיפור האינטיליגנציה שמאחורי קבלת ההחלטות בהגנה תהיה כיוון רלבנטי. גם שינויי חוקים שיגבילו את היכולת של שחקן ההתקפה להוציא עבירות תוך העמדת השחקן המגן במצב של אין ברירה (היי הארדן) הוא משהו שנידון מסביב לליגה לא מעט.

כשמסתכלים על זוכי השנים האחרונות רואים מגמה נוספת והיא הדרישות העולות משחקנים ב-NBA. אם בעבר היינו מדברים על שחקנים "מתמחים" כשחקנים כמו מארק איטון ורודמן היו קולעים מספר חד ספרתי של נקודות אבל תורמים רבות בהגנה וזוכים במקומות בולטים בקבוצות פלייאוף, היום אפילו שחקנים כמו רודי גובר, כנראה שחקן ההגנה הטוב בליגה בשנים האחרונות, יגלה יכולות התקפיות שקודמיו רק יכולים להתקנא בהם.

השילוב הזה של משחק התקפי יותר ושחקנים מגוונים יותר הופך את הליגה לאטרקטיבית מאוד ומייצר אופטימיות לעידן שאחרי לברון ג'יימס שאנחנו עומדים בפתחו .בניגוד לתקופה שלאחר ג'ורדן שעוררה חששות רבים בליגה, דומה שעם ג'יאניס, הארדן, קארי ודוראנט, וכאשר לוקה, ציון ואחרים נמצאים על סף תפיסת מקום מרכזי בליגה, ה-NBA נמצאת בידיים טובות.

נבחרת ההגנה של השנה:

הרכב שני:
PG: קורי ג'וזף
SG: דני גרין
SF: קוואי
PF:דריק פייבורס
C: גובר

הרכב ראשון:

PG: טייטום
SG: ג'ו אינגלס
SF: פול ג'ורג'
PF: ג'יאניס
C: אמביד

הספירה לפלייאוף – 9 ימים – מאמן השנה
הספירה לפלייאוף – 7 ימים – שחקן ההגנה

תגובות

  • אלעד כ

    הכל נכון, אני בכלל טוען ש"ההגנות החזקות" של שנות ה90 היו תוצאה של התקפות גרועות.
    אבל מה שצורם עכשיו זה שהחוקים מאוד תומכים בהתקפות. שחקנים פריקים כמו יאניס או פחות פריקים כמו קארי, לא צריכים חוקת כדורסל שתסייע להרחיק מהם את המגן. צריך איזון - לא ע"י שינוי חוקים אלא פשוט ביטול חלק מהחוקים שהוכנסו בשנות ה-2000 לטובת ההתקפות

    הגב
    • אלעד כץ

      אתה יכול לפרט אילו חוקים אתה מציע לבטל?

      הגב
      • אלעדכ

        Hand check, תוספת החצי בצעד וחצי, ההתעלמות הכללית מצעדים (לא חוק, אבל מנהג מעצבן שהשתרש בהשראת רוח ההקלה על ההתקפות). בטוח יש עוד

        הגב
  • איציק

    אין לי מושג על מה אתה מדבר. תראה שחקנים נכנסים לסל להטבעה והמגן לא זז או זז הצידה. עם הגנות כאלו אני היתי עושה ממוצע עונתי של 0.011 נקודה למשחק. באמת שכמעט ובלתי אפשרי להגן. לפעמים זה נראה שבהגנה צריך בלרינות שידעו לזוז יפה ולא להפריע כי תפריע, יאניס יכניס כתף ויזיז אותך כי אסור לך להתנגד, או סתם תקבל זץ ועוד ישרקו נגדך.
    הטענה שרודמאן היה שחקן התקפה גרוע זו אגדה אורבנית. הוא היה אחד השחקנים היותר אינטליגנטיים. מספיק לראות איך הוא חסם לשחקנים, פתח להם מסלולים, מסר, עזר, הניע כדור כדי להבין שבקבוצה של ג'ורדן ופיפן הוא לא חייב לקלוע הרבה. וסתם כדרך אגב, גם לשים את הכדור בסל כשצריך הוא היה שם. נכון, זריקה מוזרה אבל בדטרויט היה שם מספר כפול של נקודות מאשר אחרי העזיבה. יכל להמשיך באותו קצב אבל מבחירה (די משונה) החליט להתמקד באספקטים אחרים, אך תמיד היה שם לשים סל כשהיה צריך.

    הגב
  • הברזיליאני

    מה תומך בהכללה של טייטום, ועוד בתור רכז?

    הגב
    • NoOne

      שום דבר
      הוא לא רכז והוא שחקן הגנה בינוני ומטה

      הגב
    • דור

      הכותב אוהד בוסטון? או שראה משחק ספציפי וגזר משם על עונה שלמה

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *