המחיר של קבוצות הפלסטיק

איני יודע איזה מקום יתפוס המשחק בין סיטי לטוטנהאם שבאמת היה גדול בזכרון הקולקטיבי של אוהדי הכדורגל, אבל אני יודע שכולנו משלמים מחיר כבד על קיצורי הדרך לתהילה של אברמוביץ' והשייחים למיניהם.

היה לנו ביום רביעי, את אולי המשחק הכי גדול בהיסטוריה של ליגת האלופות.

פתיחה מטורפת, קצב מהיר, איכות ביצוע עילאית, מהפכים תדירים, סיום עוצר נשימה וכמובן דרמת ה-VAR.

אבל האם נזכור את המשחק הזה כאחד המשחקים הגדולים שראינו? האם ההיסטוריה תראה אותו ככזה?

האופן שבו אנחנו רואים כדורגל, וזוכרים משחקי כדורגל מורכב מההווה – כמות המצבים, איכות הביצוע, האיזון ברמה בין הגנה להתקפה, הפערים הסגנוניים והטקטיים בין הקבוצות והכי חשוב הדרמה המתפתחת.

אבל על גבי המשחק עצמו המתנהל מועמסים הסיפורים של השחקנים, המאמנים, האוהדים והקבוצות וחשוב מכך, ההיסטוריה של כל אלה ושל המועדונים שניצבים על הדשא. הגמרים של 1999 ו-2005 היו דרמות אדירות, אבל הם שודרגו כתוצאה מסיפורי הענק שליוו אותם – חזרתה של ליברפול מאסונותיה אל קידמת הבמה של הכדורגל האירופאי, וחזרתה של מנצ'סטר יונייטד (ושל הכדורגל האנגלי כולו) אחרי היעדרות ארוכה מהצמרת האירופית.

היו שם אסון הילסבורו ואסון מינכן, קני דלגליש וקווין קיגן אריק קנטונה ובובי צ'רלטון. בגמר של 87 ניצחה פורטו את באיירן מינכן, אחרי שבאיירן הובילה בדקה ה-25, כשפורטו עושה מהפך דרמטי בדקות ה-77 וה-80. האם מישהו זוכר את המשחק הזה? בוודאי לעובדה שמדובר במשחק שקדם לעידן ליגת האלופות יש השפעה גדולה אבל גם לעובדה שעוצמת הסיפורים שהיו בבסיסו לא השתוותה לזה של קבוצות כמו ליברפול, מנצ'סטר יונייטד, איאקס, ברצלונה, ריאל מדריד ודומותיהן. ה-3-7 של ריאל מדריד על פרנקפורט משנות ה-60 וה-3-5 של בנפיקה על ריאל מדריד תופסים מקום משמעותי הרבה יותר בהיסטוריה של המפעל.

מה שמביא אותי לכניסתן של קבוצות אינסטנט ישירות לצמרת האירופאית. לצד השלכות שליליות אחרות של התהליך הזה- ריקון ליגות הביניים ויצירת פערי ענק בין ליגות, יצירת מועדון סגור של קבוצות עילית, אינפלציה כלכלית מטורפת שמעמידה בסכנה את המודל הכלכלי כולו ועוד ועוד, העובדה שיותר ויותר מהמעמדים הבכירים כוללות קבוצות עשירות במזומנים אך עניות בהיסטוריה הופכת את המעמדים עצמם לעניים יותר.

אז הסיפור של פפ גווארדיולה והחיפוש שלו אחר ליגת אלופות נטולת מסי נתן משקל למשחק הזה, וגם פוצ'טינו והניסים שהוא מחולל בטוטנהאם, אבל דמינו לעצמכם שבמקום השתיים האלה היו משחקות מנ'צסטר יונייטד ואיאקס, או ריאל מדריד ובאיירן מינכן, דמיינו את הזכורונות של הקרבות של ראול ואלבר, את הסלטה של שמייכל והקבוצות הגדולות של מיכלס וקרוייף, את דווידס וקלייבארט כל אלו היו צפים ומעשירים את החוויה והופכים אותה לבלתי נשכחת.

איני יודע איזה מקום יתפוס המשחק בין סיטי לטוטנהאם שבאמת היה גדול בזכרון הקולקטיבי של אוהדי הכדורגל, אבל אני יודע שכולנו משלמים מחיר כבד על קיצורי הדרך לתהליכה של אברמוביץ' והשייחים למיניהם.

שני תלמידי ביאלסה
תופעת דורפן (5). סדר אירופאי חדש (עם יואב לוי)

18 Comments

dk 19 באפריל 2019

לדעתי הפרט הכי מעניין (וחשוב) הוא שהמשחק "אולי הכי גדול בהיסטוריה של ליגת האלופות." היה למעשה משחק ליגה אנגלית.
מעבר לכך אומנם טוטנהאם קבוצה ללא מסורת צ'מפיונס אך איננה קבוצת פלסטיק כמו מנצסטר סיטי…

dk 19 באפריל 2019

וכמובן חג שמח (וכשר אם שומרים) לכולם :)

מיקו 19 באפריל 2019

"אולי הכי גדול בהיסטוריה של ליגת האלופות" – זה כמובן קשקוש. היה משחק מהנה ורק אירועים, אך רמה גבוהה לא הייתה בו. הרבה מאוד מהגולים נבעו מטעויות קשות בהגנה. בנוסף, טוטנהאם לא בדיוק שיחקה כדורגל גדול, ואני עדין.
לגבי רמה – כל משחק ריאל מדריד-ברצלונה עד לפני נניח שנה מתעלה מבחינת רמת כדורגל (לא דרמה) על כל משחק ליגת אלופות שאי פעם היה.

no propaganda 19 באפריל 2019

המשפט האחרון שלך, זה שטות שאני מניח נובעת מאהדה לאחת הקבוצות.

סתם לדוגמא דורטמונד באיירן בגמר 2013 היה באמת איכות טובה אולי מכל קלאסיקו בשנים האלה או לפחות מתברג ממש בטופ. כמובן גם משחקים של אתלטיקו מול ברצלונה ומול באיירן היו עדיפים על המון המון משחקי קלאסיקו. הניצחון של באירן על ריאל ב2012(שני המשחקים), היו כנראה המשחקים הכי טובים מבחינת רמת שתי הקבוצות שיצא לי לראות, וזה בשנים המדוברות בלבד. מילאן ביובנטוב ב2003 בגמר היה ברמה מטורפת עם דגש על הגנה.

ירין 19 באפריל 2019

מעבר לגמרים שיש להם הילה יותר גדולה מן הסתם.
אני חושב שעדיין ה6-1 של ברצלונה הוא גדול משחקי ליגת האלופות

no propaganda 19 באפריל 2019

איך גדול משחקי ליגת האלופות יכול להיות במעמד צד אחד?

dk 20 באפריל 2019

אני לא מכיר את ההרגשה אבל מספרים שכשאתה אוהד ברצלונה הכל יכול להיות…

דורפן 19 באפריל 2019

היה משחק מעולה. גם אם נשים גמרים בצד: ברצלונה-צ׳לסי ב-2005. ה3-3 בין ליברפול לצ׳לסי ב-2008. יונייטד-יובה ב-1999 2-3… באמת שהרשימה מאד ארוכה ומרשימה. משחק מעולה ולא יותר.

Matipool 19 באפריל 2019

צ'לסי – ליברפול היה 4:4.

אופיר 19 באפריל 2019

אין לי חיבה יתרה לצ'לסי, סיטי או פ.ס.ז'. (בעיקר בגלל הפיחות שגרמו למעמדה של ארסנל באנגליה וביבשת), אבל השאלה החשובה בעיני היא: האם קיימת פלטפורמה שמאפשרת למועדון להשתדרג ולהפוך למועדון על שלא עוברת דרך רכישה ע"י אולישייח'? ואם התשובה היא "לא" (כפי שאני חושד), האם הוגן לצפות מאוהדי אברטון (לדוגמא) לוותר על החלומות שלהם רק כדי שמועדוני הכסף הישן ימשיכו לאונן על ההיסטוריה של עצמם? הרי גם אם אברטון תעשה הכל מושלם בצד המקצועי, כמו טוטנהאם של השנים האחרונות, היא לא תזכה באליפות ובסוף עוד יבואו המפלצות מהיבשת ויפרקו אותה מנכסיה.

יואב 20 באפריל 2019

אופיר,
גוד פויינט. אנחנו פשוט נמצאים בנקודה הזאת בזמן שבה יש כסף ישן ונובורישיות. נובורישיות גם תיהיה כסף ישן בהינתן מספיק זמן.

Dr.van nostrand 21 באפריל 2019

מאתיים אחוז אמת לאמיתה, אופיר.
חוץ מזה, מה אכפת לי אם זוכרים את המשחק אפילו עוד שבוע? היו 2 קבוצות איכותיות עם רצון עז לנצח ואת זה כל אחד ראה והבין.

מלא קבוצות ניסו להתקדם לאיטם במעלה הטבלה בליגות המקומית ביסודיות ובהדרגה אך בלי הכסף הגדול אין סיכוי שזה יוביל לכך שתוכל לקחת חלק במירוץ האליפות באופן עקבי.
והשיטה בליגה היא מקדמת משחק סכום אפס שזה דבר איום ונורא כמבנה תחרותי. במציאות או שאתה משחק על אליפות או שאתה קונוס של הקבוצות שכן יש להן על מה לשחק. וכאוהדים או חובבי ספורט/בידור לשעת הפנאי בוא נגיד ש'טיפה' יותר מעניין ומשתלם להיות אוהד קבוצה גדולה שתמיד יש לה על מה לשחק והשחקנים מגיעים אליה מאשר של קבוצה שאין לה מטרות, אין לה יכולת להיאבק על משהו חשוב או לצאת מהמקום שנמצאים בו ורק השחקנים עוברים שם כתחנה בדרך לקבוצות שכן רלוונטיות.

ונחשו מה?
זריקה מרוכזת של מזומנים הוא למעשה הסיכוי היחיד לצאת מהסטטוס של ממלא מקום לעושה משחק ורושם היסטוריה.

אז אם לא אכפת לכם, אחסוך מעצמי את ה'באסה'.
השיטה פסולה והפרשנות ששומעים לא פחות.

מה עשינו בשביל שתהיה תחרות חוץ מלהתבכיין?

חג שמח

21.4

פרסלני 19 באפריל 2019

לא מחזיק מים התיאוריות הללו בדיוק בגלל הסיבה שהזכרת וכלם מנסים להדחיק. צ'לסי הייתה בדיוק בנטייה סביב האינסטנט. נקודת פתיחה רחוקה מביאים או טוטנהאם. אבל היא כבר מזמן לא. והסאגה שלה עם מוריניו מול בארסה למשל. זאת של רייקרד ורונלדיניו וזאת שמול אינייסטה ושות' הפכה אותם לחלק מהקלאסיקה שמדברים עליה בצמפיונס., 15 שנה אחרי… הזמן גורם לשכחה, ההצלחה (ואולי סיטי ופסז יצליחו ואולי לא) גורמת לדיבורים כמו הפוסט הזה להיות חסרי משמעות.
המשחק היה ענק. אחד הגדולים. אבל פאקינג רבע גמר. אז אין לי מושג איך הוא יזכר. מניח שאם טוטנהאם יזכו הוא ישודרג בפנתיאון.

עמית 20 באפריל 2019

אחלה לגבי סיטי (ופריז), אבל למה להחליף גם את טוטנהאם בפסקה הלפני אחרונה שלך? טוטנהאם העונה מרגשת, ובכלל בשנים האחרונות. היא סיפור בפני עצמה עם מדיניות הרכש ופוצטינו והדימוי הלוזרי, ועוד כשהם מעיפים את אלופת אנגליה המכהנת ואחת הפייבוריטיות לזכות באלופות העונה.
הסיפורים של הענקיות עשירים בדרמה ותוכן אבל טוב להן ולנו שמדי פעם מופיעות כל מיני דורטמונד ומונאקו ואפילו טוטנהאם. ואייאקס של העונה, שנכנסת לשתי הקטגוריות, גם ענק שמתעורר משנתו וגם אנדרדוג שמשחק מדהים ונושך לכולם את התחת

ZORK 21 באפריל 2019

אי אפשר מצד אחד לומר שסיטי-טוטנהאם הוא משחק פלסטיק, ומצד שני לתת את פורטו כדוגמה לקבוצה אלמונית. אחרת אתה נשאר עם 4-5 מועדונים "לגיטימיים".

אביתר 21 באפריל 2019

כדי שמשחק יזכר לאורך זמן הוא צריך להיות בעל משמעות ורצוי בין יריבות ותיקות. אם טוטנהאם לא זוכה בגביע המשחק לא יזכר, בדיוק כמו שהניצחון של ברצלונה מלפני שנתיים היה נחמד אבל לא העיד באמת על קבוצה גדולה. גם שתי קבוצות מאותה מדינה מוריד מזה לדעתי. צריך קבוצות גדולות עם יריבות ארוכה.

miranda vera cruz de la hoya cardinal 23 באפריל 2019

כאוהד ליברפול ומכבי ת"א, קבוצות צמרת "אוטנטיות", אני חייב לציין שנודף ריח של התנשאות וסנוביות מהטור הזה.

זיו 23 באפריל 2019

סבאל'ה, נראה לי שהתחושה שלך היא בעיקר פונקציה של הגיל שלך ב-1999, 2005 ו-2019…

Comments closed