דברים שדורשים הסבר – פלייאוף NBA (שבוע 1)

דברים שקרו בשבוע הראשון של הפלייאוף, וצריך להסביר אותם

למה פילדלפיה כל כך מתקשה מול ברוקלין?

עם חמישיית אולסטארים ותהליך שהיה אמור להגיע להבשלה העונה, סימונס, אמביד, באטלר, האריס ורדיק אמורים להוביל את פילדלפיה להיות קונטנדרית של ממש. מולה התייצבה ברוקלין שחזרה לפלייאוף לראשונה לאחר 6 שנים, עם קבוצה צעירה שעצם הגעתה לפלייאוף הייתה הפתעה. ובכל זאת ברוקלין הגיעה למשחק הראשון ולקחה את הביתיות מפילי. גם במשחקים 2-3 היא הייתה במשחק במשך מרבית דקות המשחק לפני שהפסידה את המשחקים ואת הביתיות בחזרה לפילדלפיה.

שתי סיבות עיקריות יש לקשיים של פילדלפיה וקשה להגיד שהם היו בלתי צפויים או שהם יעלמו בסדרת הסיבוב השני הצפויה מול טורונטו. הבעיה הראשונה היא בעיית קליעה. למעט רדיק אין לקבוצה קלעים טבעיים והיא מוקמה 19 בליגה בעונה הסדירה בקליעה מחוץ לקשת. באטלר ואמביד הסריחו את הפרקט בקליעה מחוץ לקשת. חלק מהעניין הוא הפציעה של אמביד שהגבילה אותו בדקות וביכולת, כאשר הוא בצבע וההגנה מתמקדת בו הזריקות פנויות יותר, כשלא יותר קל להגנה להתנפל על הקלעים ואכן פילדלפיה היא מהקבוצות שזורקות הכי הרבה זריקות תחת שמירה צמודה (0-4 פיט) והכי מעט שלשות פנויות.

הבעיה השניה היא היעדר העומק. למעט החמישיה ובובאן שתורם בהתקפה אבל מייצר בעיית מצ'אפ קשה בהגנה פילדלפיה פשוט לא מוצאת שום תרומה משמעותית מהספסל. גרג מונרו, מייק סקוט, ובעיקר טי ג'יי מקונל וג'ונתן סימנס שממש נראים לא קשורים למעמד לא מוצאים את הדרך שלהם לתרום בשלב הזה. פילדלפיה התפוצצה ל-145 ו-131 נקודות בשני המשחקים האחרונים אבל היא התבססה כמעט ורק על החמישיה שלה כדי להשיג את הנקודות האלה, מול קבוצה שתדע לתת תשובות להאריס ולרדוף יותר באפקטיביות אחרי רדיק פילדלפיה עלולה להיות קצרה מדי מכדי לשרוד.

אם בוסטון מובילה 0-3 למה היא צריכה להיות מודאגת?

בפשטות כי היא משחקת נגד קבוצה עם מעט מאוד כישרון.

הגנתית בוסטון צריכה להיות מודאגת כי בסיבוב הבא היא תשחק נגד מילווקי, שתעמיד בפניה אתגר אחר לגמרי מאינדיאנה. אז בוסטון שולטת כאן בריבאונד ומצליחה להחזיק את אינדיאנה רבעים שלמים על או קרוב למספרים חד ספרתיים והיא עושה את זה בלי אולי השחקן ההגנתי הטוב ביותר שלה (סמארט הפצוע). בעונה הסדירה ההגנה של בוסטון הייתה השביעית בטיבה בליגה, נתון טוב אבל טוב פחות ממילווקי, וטורונטו אותן תצטרך כנראה לעבור על מנת ללכת עד הסוף.

גרוע מכך ההתקפה שלה נראית פשוט נורא, השינוי מהעונה שעברה הוא בלתי נתפס. במקום לשלב את קיירי והייוורד בשיטה בוסטון הכפיפה את עצמה לארווינג, הגדילה את כמות משחקי הבידוד של ב-10% לערך מהפלייאוף של השנה שעברה (וזה לא שהיעילות שלה במהלכים האלה מזהירה), נתנה לקיירי את הידיים באותו אחוז מהלכים כמו לילארד ודוראנט, מהלכים אותם הוא מסיים כמובן ביעילות פחותה בהרבה מהשניים האחרים והתקשתה למצות את הכשרון של שחקנים כמו בראון ורוזייר שהיו נהדרים בשנה שעברה.

אה כן ובסיבוב הבא היא פוגשת יווני אחד שמוביל קבוצה עם הדיפנסיב רייטינג הטוב בליגה.

איך לעזזאל הווריורס מאבדים יתרון 31 נקודות מול הקליפרס?

קודם כל כדאי להזהיר לא לקחת יותר מדי מהמשחק הזה, שילוב של שריקות מפוקפקות, היעדר תחושת דחיפות של הווריורס והתלהבות של הקליפרס הצעירים שנמצאים במקום שמרבית הפרשנים לא נתנו להם סיכוי להיות חברו יחד כדי ליצור היסטוריה – הקמבאק הגדול בהיסטוריה של הפלייאוף.

פציעה של קאזינס במחצית הראשונה שהגבילה את הרוטציה ואת היכולת של הווריורס לשנות את קצב המשחק. הירידה של קארי לספסל כשהוא חם, והשארתו שם כשהקמבאק של הקליפרס מתחיל לצבור מומנטום פגעה בווריורס וגם לאחר חזרתו הוא התקשה למצוא את הטבעת.

אם למדנו משהו מהמשחק הזה שוב הוא שהצלע החשובה ביותר בווריורס הוא סטף קארי, הוא שנותן להם את סגנון המשחק הייחודי שלהם, בלעדיו הווריורס הם עוד קבוצה נהדרת אבל כזאת שיכולה להפסיד בערב נתון, במיוחד אם זה ערב שבו מישהו מצליח להוציא את דוראנט הרגיש משלוותו.

למי שהיה מודאג, במשחק השלישי הווריורס פירקו את הקליפרס בחוץ והם שוב בדרך הבטוחה אל הסיבוב השני ואל אליפות נוספת, לפחות אם תשאלו אותי.

למה סן אנטוניו מובילה את הסדרה מול דנבר ולמה אף אחד לא מופתע?

אז אומנם דנבר הגיעה מהמקום השני במערב למפגש מול המדורגת שביעית בסיבוב הראשון בפלייאוף, אבל מעטים סימנו אותה כפייבוריטית ברורה לסדרה הזאת.שתי הסיבות העיקריות לכך הן שהעומק של דנבר לעומת הבינוניות היחסית של השחקנים המובילים שלה (למעט יוקיץ'), יכולה לעבוד היטב בעונה הסדירה אבל לא מתרגמת היטב לפלייאוף (ע"ע טורונטו של השנים הקודמות).

בצד השני עומדת קבוצה עם המאמן הטוב בליגה (אולי בהיסטוריה), בקבוצה עם ים כישרון פלייאוף, בעוד דנבר עצמה נעדרת ניסיון כזה באופן מוחלט. הדבר המרשים ביותר בנצחון של סן אנטוניו במשחק מספר 3 בו שמרה על הביתיות הייתה העובדה שהיא ניצחה את המשחק בהתקפה. דנבר העמידה אחוזים יפים מחוץ לקשת, בעוד הספרס התקשו למצוא את הטבעת מהטווח הזה, אבל משחק מזהיר של דריק וייט עם 36 נקודות העניק להם את הנצחון. האופן שבו הספרס מנצלים את המיד ריינג', ואת היכולות הספציפיות של שחקנים כדי להעמיד אותם באור הנוח ביותר האפשרי הפך לסימן ההיכר של הקבוצה, ולכך דנבר תצטרך למצוא פתרונות.

משחק 4 של הסדרה הזאת (ראשון בערב) הוא המשחק הכי מעניין בפלייאוף עד כה.

מה לעזזאל הג'אז ניסו לעשות מול הארדן במשחק הראשון ולמה זה לא עבד?

מה לעזזאל הם עושים שם? ובכן רוביו מונע מהארדן כל אפשרות ללכת לזריקה הקטלנית ביותר שלו – סטפ באק בשמאל והוא עושה את זה על ידי שמירה מאחור.

זה אולי נשמע מופרך, אבל מילווקי עשתה את זה מול הארדן העונה ובהצלחה בלתי מבוטלת.

הסיבה לשיטה הזאת היא שהארדן, באמצעות שכלול הסטפ באק לכדי שלמות, ובזכות ניצול של אופן השיפוט ב-NBA להליכה בלתי פוסקת אל הקו הופכת אותו לשחקן בלתי עציר למרבית הקבוצות בליגה, לכן יש היגיון מסוים בלקחת לו את הנשק החזק ביותר שלו ולהכריח אותו ללכת פעם אחר פעם לתוך הסל ולקבל החלטה למי הוא מוסר ובאיזה תזמון.

הבעיה עם כך היא שהארדן הוא מהשחקנים האינטילגנטיים בליגה והוא מקבל לרוב את ההחלטה הנכונה, לכן השיטה אובדת רק כשאת ההחלטה הזאת הוא צריך לקבל מבעד ליער של ידיים ארוכות וגופות אתלטיים, דבר שלמילווקי יש וליוטה אין. התוצאה היא שהעסק התרסק במשחק מספר 1 וגם נראה רע מאוד, מה שגרם ליוטה לשגת מכך במשחק השני, הבעיה היא שנראה שאין לה דיי תשובות בקצה השני של המגרש כדי להפוך את זה לסדרה, בניגוד למאבק בין השתיים בעונה שעברה.

המחיר של קבוצות הפלסטיק

תגובות

  • אלון

    פילדלפיה לא ממש מתקשה, זו סדרה של 4:1. המשחק הראשון קצת בילבל אותך ועוד כמה אנשים.

    הגב
    • הברזיליאני

      +1
      אבל זה לא אומר שבלוך לא העלה נקודות נכונות, כמו (חוסר) ספסל וקליעה (חוץ מרדיק והאריס). אגב, לג"ס יש ספסל באותה רמה, ככה שנראה שהנגרות היא הבעיה המשמעותית.

      מצטרף למחמאות לפופ. לא מתרגש מטרנד השלשות, והולך לאיכויות של הקבוצה. אם לא בהיסטוריה, אז הוא המאמן הטוב בעת החדשה.

      הגב
    • בלוך

      גם במשחקים 2 ו-3 שהיא ניצחה היא התקשתה לפרקים דיי גדולים, התוצאה לדעתי קצת משקרת שם, אבל נכון שהמשחק הראשון היטה קצת את ההסתכלות בהיבט הזה, נראה מה יהיה במשחק 4

      הגב
      • אלון

        כמו קבוצה גדולה היא סגרה את משחק 2 עם רבע אחד גדול. במשחק 3 היא היתה בשליטה מההתחלה והיה נראה שהם מעבירים זמן עד לסוף המשחק.
        אני כמובן מסכים עם הקטע של הספסל אבל זה יהיה בעיה רק בסיבובים הבאים, לא נגד הנטס.

        הגב
  • Srtest - ארטסט

    הסמן הקיצוני לגבי הליגה היא הסדרה בין אוקייסי לפורטלנד. עד כמה המודל הנוכחי נלקח למחוזות מגוחכים שתלויים בקליעה של ווסטברוק ואם זו לא נכנסת אז פשוט אין שום דבר אחר ופשוט הצמד מהצד השני כן מכניס יותר זריקות מבחוץ. אבסורד שאוקייסי צריכה לקום וליפול על הכדורסל הזה כי כולם חייבים לשחק אותו. לחשוב שדווקא מדובר בסדרה היותר מבדרת אז בכלל. במודל הנוכחי הארדן פשוט מבצע ברמה הגבוהה והקונסיסטנטית ביותר.

    הגב
  • 7even

    סופסוף פלייאוף שנותנים קצת לריב בו. מרגיש שהפיסיות חזרה לליגה. אמנם לא ה(אי) שריקות לצעדים, אבל לפחות הפיסיות חזרה.
    יוטה - יוסטון - לשמור על הארדן כנראה אי אפשר, או שאפשר אבל רק אם יש לך שחקנים גבוהים ומהירים מאד בכנפיים. למי יש?.
    יוטה שוב מוכיחים שאוסף שחקנים טובים, ללא סטאר אמיתי, לא יביא אותך יותר מדי רחוק.

    פורטלנד - אוקייסי - המפסידה תלך כנראה לחישוב מסלול מחדש. או לפחות המאמן שלה.

    פילי - נטס - 1-3 - נראה גמור. בראון יישאר בתפקיד רק אם פילי עולה לגמר הפלייאוף. שום סיכוי אחר שזה קורה.
    בינתיים אמביד מראה יכולות אדירות (כשבא לו)

    נאגטס - ספרס - סדרה אדירה עד כה. כל עוד דנבר רצים אין לספרס סיכוי ממש. במשחק די עומד עם זריקות מיד ריינג' הנאגטס אבודים. כל עוד הספרס לא יכפו את זה הם יגידו ביי ביי יפה.
    המנצחת בסדרה הזו אםפילו לא פוגשת את גולדן ככה שזה וואחד פרס.

    גולדן - קליפרס: לא באמת חשבתם שזה כוחות נכון? הווריירס קיבלו סטירה והחזירו באיפון.

    הגב
  • פצפוץ חמוץ

    דבר שלא צריך הסבר זה שדוראנט הוא השחקן הכי טוב בפליאוף הזה וכנראה גם הטוב בליגה.
    לא מבין את הזלזול בקליפרס. הם באו חמים לפליאוף, ואם אני לא טועה, יש לה את אחד המאזנים הכי טובים בליגה מאז כריסמיס. זה שגולדן סטייט מנצחת אותם דיי בקלות מראה כמה הם טובים, לא כמה הקליפרס רעים.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *