בפלשינג מדו יוצאים לדרך. וגלעד בלום עונה לשאלות הקוראים והכותבים

למה לפדרר אין מאמן? למה לאמריקה לא יהיו שחקנים? למה נדאל נראה די בינוני בשבועות האחרונים? למה שחר פאר היא גדולת שחקני הטניס של ישראל? גלעד בלום מכין אותנו לשבועיים של טניס

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אנחנו פותחים את הגרנד סלאם בראיון קוראים עם גלעד בלום – אחלה שחקן, אחלה מאמן ואחלה פרשן. והנה חידה: מי השחקן האגדי שפעם נזכר שפעם הביא כדורים במשחק של גלעד?

(התשובה במהופך: ררדפ ר'גור)

ארז נוטה: אני אשמח אם תסביר את הסיבה לחוסר היכולת של שחקני העשריה הראשונה לנצח את פדרר ונדאל? מה יש בשניים האלו שעדיין, למרות שהם לא בשיא משחקם, מבדיל אותם באופן ברור משאר הסבב?

ארז נוטהפדרר ונדאל פשוט יותר טובים משאר הדור שלהם,הן כשחקני טניס, הן מבחינה פיזית ובעיקר מכבחינה מנטלית, תיכנס לגלובס היום בלילה ותקרא כתבה שכתבתי היום על הקטע המנטלי בטניס.הסיבה טמונה בסטטיסטיקה (או להיפך), לנדאל ולפדרר יש ביחד 24 תארים גדולים ,למוריי, רודיק, דיוקוביץ ודל פוטרו יש ביחד 3 תארים גדולים. אין שום מקריות, פדרר ונדאל זו ליגה אחרת.

מי לדעתך היורש של השניים האלו(אם הוא נמצא בסבב כמובן)?

אני סימנתי את תומאס ברדיץ הצ'כי, יש משהו במשחק שלו שיכול לקחת אותו עד הסוף. השאלה היא כמו תמיד, האם יש לו את המנטליות.

דודו פילצר: מה סדר היום פחות או יותר של הטניסאים בזמן תחרויות כאלו? האם הם גם מתאמנים? האם הם הולכים לראות משחקים של אחרים?מטיילים? או יושבים מבודדים בחדרם בין המשחקים?

לכל שחקן יש את ההרגלים שלו אבל סדר יום של שחקן למשחק שאמור להתחיל ב-4 אחרי הצהריים ייראה בערך כך: אימון בוקר, ב-10 בבוקר (45-60 דקות), חזרה למלון למסאז' ומנוחה, ארוחת צהריים בערך ב-1 בצהריים, הגעה למגרש בערך שעה לפני המשחק, תרגילי חימום פיזיים ומתיחות מתחילים בערך 45 דקות לפני המשחק. אם יש אפשרות אז עולים שוב למגרש האימון לחימום אחרון של כמה דקות ויאללה למשחק. השאיפה היא לעלות לחימום כשהדופק כבר פעיל והגוף כבר בהזעה כשהמנועים מוכנים להיכנס לפול גז כבר מהנקודה הראשונה. בטניס אין אפשרות לגישושי פתיחה ,חייבים להיות עירניים מהנקודה הראשונה כי מי שזוכה במערכה הראשונה בדרך כלל גם יזכה במשחק.

בתור מי שמסתובב בין הטניסאים, מי הטניסאים האהובים והשנואים על חבריהם בסבב ?

אני לא מסתובב בין הטניסאים בסבב, פרשתי לפני 15 שנהאבל ממה שאני מבין, רפא נאדאל הוא אחד ממספרי האחד הכי נחמדים שיש, בלי מניירות של כוכב, מסתחבק עם כולם ונשאר צנוע. מוריי וסודרלינג לא הכי סימפטיים ופדרר הוא אגדה בפני עצמו גם כאדם. ג'נטלמן מושלם. לגבי הנשים האחיות וויליאמס מאוסות ושחצניות. את קים קלויסטרס אני דווקא מכיר אישית,היא מותק של בחורה,לאף אחד אין מילה רעה עליה.


מי לדעתך 3 הגדולים בכל הזמנים (גברים ונשים)?

בגברים זה קל וזה הולך עם הסטטיסטיקה: פדרר, לייבר וסמפראס. בנשים אני בוחר את גראף, נוורטילובה ומרגרט קורט אבל עם שלוש אחרות בכוכבית: סלש אם לא הייתה נדקרת הייתה שם. סרינה עשויה מאד להיות שם. בילי ג'ין קינג על תרומתה הכוללת לטניס נשים.

בליקי: נדאל יזכה בקרוב, להערכתי ולהערכת רבים אחרים, ביו.אס אופן, וישלים גרנד סלאם כמו פדרר. האם נכון לומר שהוא שחקן מושלם יותר לכל סוגי המגרשים? דומיננטי יותר נוכח הקושי הרב של פדרר על החימר? מדוע נדאל מתקשה דווקא בארצות הברית. האם רק בגלל עומס פיזי ולוח זמנים?

 

אני לא יודע לפי מה אתה קובע שלפדרר יש קשיים על חימר. חוץ מנדאל הוא ללא ספק שחקן החימר הטוב בעולם כבר שנים. יש סטטיסטיקה, תבדוק. למעשה לנאדאל יש יותר קשיים על אספלט מאשר לפדרר על חימר והסיבות הן שהברכיים שלו לא בנויות לאספלט וגם בגלל שהמגרשים בפלאשינג יותר מהירים מהמגרשים בסבב הרגיל ופחות מתאימים לסגנון של נדאל. האמריקאים דואגים לשחקנים שלהם שלא פוגעים בשאר השנה אבל לפחות בטורניר בפלאשינג אולי יוכלו להיעזר במשטח המהיר יותר בעיקר אנדי רודיק וג'ון איזנר עם ההגשה.

מרק בלינדר: הייתי רוצה לדעת מה דעתך על כל הטנטרומים ששחקנים זורקים כשלא הולך להם. אני מתכוון בעיקר להשלכת מחבטים על המגרש בעצבים כאילו לשחקן עצמו אין שום חלק בהחטאה. בטניס שולחן אם שחקן שובר בכוונה את המחבט שלו אסור לו להביא מחבט אחר (דגש על בכוונה) והוא מפסיד את המשחק טכני. על בעיטות בשולחן והשלכת המחבט על השולחן הוא יכול גם לקבל צהוב ואם הוא ממשיך אז גם אדום. אני מבין שאף ספורטאי לא בוחר להיות רול מודל אבל אולי צריך לשים גבול לשבירת הציוד המיותרת שילדים רואים ומחקים יותר מאוחר.

יש קוד התנהגות לשחקנים מקצוענים יש קנסות על כל זריקת מחבט או התנהגות בלתי ספורטיבית. זה מתחיל באזהרה, בפעם השניה זה כבר עולה בנקודה ובפעם השלישית זה עולה בהפסד טכני. זה קורה לעתים רחוקות מאד, אולי פעם בשנה ואפילו זה לא. בד"כ זה נגמר באזהרה. מקנרו עבר את הגבול באוסטרליה ב-91 נדמה לי וקיבל הפסד טכני מול פרנפורס השבדי במגרש מרכזי ואחרי שהורחק אמר במסיבת העיתונאים-"למען הכנות,אני מתפלא שזה לקח כל כך הרבה זמן עד שדבר כזה קרה". הייתי אומר שברוב המקרים הטניסאים של היום די שולטים בעצמם. אני הייתי אפילו אומר שאני מתגעגע לשחקנים כמו מקנרו או איבניסביץ שהיו חוטפים את הג'ננה מידי פעם.

רפאל שולץ: למה לספרדים יש כיום טניסאים מעולים רבים אבל אפילו לא טניסאית טובה אחת?

לא יודע אבל אם אני אתקל באמיליו סנצ'ס בטורניר שמתחיל מחר אז אשאל אותו את השאלה, אכן שאלה מעניינת.

תומר די: צפיתי במאסטרס של טורונטו וסיניסינטי. היה נראה לי שלשחקנים קשה עם עומס החום יום אחרי יום. מה יותר קשה: לשחק הטוב משלוש יום אחרי יום, או הטוב מחמש פעם ביומיים?

תלוי מה אורך המשחק, מה סוג המשטח ומה מזג האוויר. אבל בגדול משחק של הטוב משלוש מערכות לא אמר להתיש שחקן מקצוען שנמצא בכושר טוב. גם משחק אחד של הטוב מחמש לא אמור להתיש. הבעיה היא בעייפות המצטברת ובפציעות ישנות שחוזרות כשאין מספיק מנוחה. גרף הפציעות עולה ככל שהשנה מגיעה לשלבים המאוחרים שלה וגם כמובן בחדשי הקיץ על המגרשים הקשים.

גיל גרינגרוז: בפעם הראשונה זה 37 שנה אין אמריקאי בטופ 10, ונראה שהטניס האמריקאיבבעייה. מעניין אותי מה אתה חושב על הנושא, ואיזה צד אתה לוקח בויכוח בין שתי האסכולות של האחים מקנרו לטיפוח טניסאים צעירים?

(בהתבסס על מה שכתוב בכתבה פה)

גיל, התייחסתי בהרחבה לנושא במאמר הבא.

לגבי האחים מקנרו. אני עובד עם ג'ון והעדפתי אותו על עבודה עם פטריק, אבל אגיד לך את אחת הסיבות לבחירה שלי. כשג'ון מקנרו מגיע אלי למועדון הוא הגיע בטרנינג ועובד שעתיים עם הילדים. כשפטריק מקנרו מגיע הוא מגיע בחליפה ומדבר בסלולרי עם אנשים בכל אמריקה. הוא איש של מאקרו ואני מעדיף את המיקרו.

צביקה ברנהולץ: ראיתי את מרדי פיש לפני שנתיים בסן חוזה ושוב השנה בסינסינטי. קשה היה לזהות שמדובר באותו שחקן. למרבה המזל בת זוגו היפה נראית אותו הדבר כך שלא ניתן היה לחשוב שמדובר באיש אחר. שאלתי היא: האם באמת מדובר רק בלהוריד כמה קילו או שיש משהו מעבר לזה שהפך אותו פתאום למייקל צ'אנג כזה שמחזיר כל כדור?

פיש אכן ירד הרבה במשקל אבל זה לא רק המשקל. הוא יותר מהיר, שיפר את משחק הקו האחורי שלו פלאים וגם הבטחון העצמי שלו הרבה יותר גבוה. בעיקר הוא התבגר נפשית וצבר נסיון משחק ונסיון חיים.

שואל לא מזוהה: אם אני זוכר נכון זכית באליפות העולם לילדים עד גיל 10. האם בין אלו שהתמודדו אתך באותה אליפות היו כאלה שהפכו לשחקנים מוכרים?

זכיתי באליפות העולם לילדים עד גיל 12 בוונצואלה ב-1979,היו לא מעט שחקנים ששיחקו באותו טורניר והגיעו למקצוענים. שניים שאני זוכר הם ליאונרדו לאלבאלה המקסיקני (עליו גברתי החצי הגמר) שהגיע לחמישים הראשונים ואף זכה בטורניר ריקליס וחיימה איזאגה הפרואני שהגיע לטופ 20 בעולם היחידים.

מי הישראלי הגדול בהיסטוריה?

בין הגברים עמוס מנסדורף ובין הנשים שחר פאר. זה די ברור מהסטטיסטיקה. כשאני צריך לבחור ביניהם זו תהיה שחר ויש לתשובה שלוש סיבות. דרוג השיא שלה היה טוב יותר (14 לעומת 18). יש לה הרבה יותר הצלחות בטורניר גרנד סלאם. פעמיים רבע גמר, ארבע פעמים נוספות בשמינית. העניין השלישי הוא יציבות. אני רואה אותה מתאמנת בשבועות האחרונים והתחושה שלי היא שהיא תשרוד בצמרת לא פחות שנים מעמוס.

 

הכי טובה שהייתה לנו. louistan, cc license


מנחם לס: למה בניו יורק לא אוהבים את נדאל?

מנחם, טוב לשמוע ממך. מצטער שלא יכול לענות לך על השאלה, כי כלל לא הרגשתי בכך.

עמית לוינטל: מארדי פיש כמה רחוק הוא יכול להגיע עם הטניס שלו?

אני חושב שעשיריה ראשונה.

כשחקן עבר מוערץ עלי אני אשמח אם תתאר לי עד כמה שונה משחק גראנד סלאם (הטוב מ-5) ממשחק הטוב מ-3?

שני עניינים עיקריים. ראשית מהבחינה הטקטית הכושר הגופני הופך לשיקול. אתה עשוי להחליט לשחק בסגנון בכדי לעייף את היריב, גם אם זה לאו דווקא נותן לך יתרון מוקדם במשחק. בטוב מ-3 אתה באמת רק חושב איך לנצח את הגיים הבא.

מהבחינה הפסיכולוגית הטוב מ-5 מקטין את מספר ההפתעות. צד אחד הוא שלפייבוריט יש זמן לתקן. אבל לא פחות חשוב: אם האנדרדוג מוביל יש לו זמן "להתבשל" עם היתרון שלו. לחשוב יותר מדי על הניצחון ולהתפרק מנטלית.

רונן יפה: הילדה שלי בגיל שאפשר להתחיל (6) והיא לא מגלה נטיות ספורטיביות במיוחד (אולי כמרד נגד האבא חולה הספורט) נתוני פתיחה אמנם יש לה (גודל, גבה, עצמה) אבל רצון ממש לא/, איך אני סולל לה את הדרך?

אל תכריח אותה לשחק טניס. זה מתכון בטוח לבעיות פסיכולוגיות. אם אתה נורא רוצה שתשחק אולי תאסור עליה לשחק טניס. תן לה לבקש את זה.

 

סיוט לכל מאמן. voltagerockcity, cc license

יותם מלמן: האם הטניס האמריקאי יתאושש?

האמת שאני לא רואה את זה קורה. אימצו את שיטות העבודה של האירופאים ומינו את חוזה היגראס למאמן על. כל חודשיים אני מוזמן לסימפוזיון איתו. אבל הבעיה במקום אחר. אנחנו בוחרים במקום נמוך מאד מבחינת כשרון אתלטי ויכולת מנטלית לעומת ענפי ספורט אחרים. לפעמים יש לשחקן את הנתונים – ואז הוא הופך לשחקן כמו ג'ון איזנר או מרדי פיש. אבל הבעיה היא במנטליות. הספורטאים ה"קילרים" רוצים להיות קווטרבקים, לא שחקני טניס.

עד כמה הטורניר משמעותי לפדרר והקריירה שלו?

זה לא משנה בכלל. לא נשאר מה לומר על שחקן עם 16 סלאמים. אבל אומר לך שני דברים. הוא אמר לאחרונה אחרי טורניר סינסינטי שהעבודה הקשה משתלמת. שהוא חוזר לכושר. וגם אמר שהוא רוצה להגיע ל-20 סלאמים. אני מציע להקשיב לו.

מה היחס שלך לכך שהוא שחקן ללא מאמן?

דיברתי דווקא עם פול אנקון שמועמד אולי לאמן אותו בכל זאת. אנקון אומר שלא קל למאמן לעבוד איתו. ראשית כי הוא עקשן. אם תנסה לשכנע אותו לתקוף ברשת נגד נדאל הוא עומד על דעתו. כי הוא ניצח כל כך הרבה עם טניס מסויים שהוא לא יכול לחשוב על שינוי. שנית הוא אומר שהוא שונא דרכי עבודה קונבנציונליות. הוא שונא חזרות. אתה מלמד אותו משהו, הוא מיד קולט ולא רוצה להתאמן על זה עוד. כי הוא הפנים את זה. ואז אתה רואה אותו שולף את זה פתאום במשחק בצורה מושלמת. אגב, פדרר אמנם לא נוסע עם מאמנים – אבל עובד לתקופות עם כל מיני מאמנים – למשל אנקון, היגראס וטוני רואץ'.

מה הסיכוי שתחזור לישראל יום אחד ותפתח אקדמיה/בית ספר לטניס?

הבן שלי בן חמש. אני לא הולך להפסיד דקה איתו. בגיל 18 הוא יילך לקולג' ואני אהיה בן 55. אל תגלה לאשתי – אבל אולי אז ארצה לעבוד כמה חודשים בשנה בישראל.

רונן דורפן: האם נדאל שינה את הסגנון על מגרשים קשים או שהוא רק לוקח פחות ברצינות את הטורנירים בין ווימבלדון לארצות הברית בכדי להגיע רענן יותר?

זו החלטה מאד מודעת שלו להוציא פחות אנרגיה בחודשים האחרונים. הוא לא מפסיד במתכוון אבל הוא משחק סלייסים והולך על ווינרים מוקדמים. אתה תראה נדאל אחר לגמרי בטורניר. ויש לי תחושה שזה ישתלם לו.

 

knightoyo. cc license

וחוץ מזה לכו לדף האוהדים של דה-באזר ותצטרפו. זה נמצא כאן.

פתיחת הליגה הספרדית - (סוף?) הרומן שלי עם ברצלונה
הנוכלים

25 Comments

אריאל 30 באוגוסט 2010

יפה מאוד. גם אני מתגעגע לימים של קונורס ומקנרו. היום טניסאים נראים לי סוג של פלאקט, סינטטיים מאוד. אפילו השמחה שלהם, כמו זה שפדרר מפיל את עצמו על הרצפה, נראית מלאכותית

דורפן 30 באוגוסט 2010

אריאל – זו תחושה שמקבלים בכל ענפי הספורט. גם כי מפמפמים לנו כל הזמן את העובדה שאנחנו תמיד צופים בהכי-הכי-שהיה-אי-פעם. אבל נדמה לי שפדרר-נדאל זה בכל זאת משהו היסטורי. משהו שעומד בשורה של לארי-מג'יק או של סיני-מלמיליאן.

אריאל 30 באוגוסט 2010

אני לא חושב שזה קשור לפמפום הזה, זה קשור לזה שהשחקנים היום הרבה יותר מסורסים, בכמעט כל ענף ספורט. זה גם בגלל שהליגות השונות מסרסות אותן (במיוחד אלו האמריקאיות) וגם כי הכסף פשוט גדול כל כך ששחקנים לא יכולים להרשות לעצמם לא להיות מקצוענים עד הסוף.
דווקא מהבחינה הזאת טייגר וודס היה יוצא דופן בזה שהוא היה מקלל וזורק את המחבט – ואז כמובן שעיתונאים מתחסדים כמו ריק ריילי נכנסו בו

אריאל 30 באוגוסט 2010

ואהבתי את הסיני-מלמיליאן. הכי חשוב זה פרספקטיבה

בלינדר 30 באוגוסט 2010

אריאל – אין לי בעיה עם התפרצויות של שחקנים ואני גם יכול להבין אותם. יותר מזה, יכול להיות ש'השליטה העצמית המוחלטת' שלי אפילו פגעה בי לפעמים כי נוצרת סוג של עודף אנרגיה שאחרי שמוציאים אותה בהתפרצות אפשר לחזור להתרכז במשחק כשאצלי, בגלל שהייתי שומר הכל בפנים, זה היה מוציא אותי מהמשחק (כנראה שהשליטה העצמית לא כזאת מוחלטת כמו שחשבתי). הבעיה שלי היא עם עניין המחבטים. ילדים רואים את פדרר משליך מחבט והרבה פעמים הם מגיעים לאימון יום למחרת ומחקים אותו בדיוק כמעט מוחלט. הם חושבים שזה בסדר לשבור מחבט (לך תסביר להם שלפדרר יש ספונסרים שיספקו לו גם 100 מחבטים למשחק אם רק יפגש). למאמנים נורא קשה להתמודד עם דבר כזה כי למי אתה חושב ילדים יקשיבו, למאמן או למישהו שמול עינהם זוכה בתואר אחרי תואר?

אני נותן את פדרר כדוגמה כמובן, אני מכיר את זה רק מעולם הטניס שולחן.

שיקפצו, שיצעקו, שאפילו יקללו (כל עוד זה לא מגיע למה שסרינה עשתה לשופטת קו זה נראה לי בסדר) אבל שלא ישברו מחבטים.

DI 30 באוגוסט 2010

תמיד כיף לקרוא אותך גלעד.

ואם כבר הדה באזר הפך לעמוד שאני מבלה בו את מרבית היום – אני אשמח מאד לראות עוד "מדורים" שכאלו אם שחקני עבר (רהוטים ומבינים).

גיל 30 באוגוסט 2010

אגב, נראה שפדרר בכל זאת הפנים משהו ובטורניר האחרון הוא עולה יותר לרשת וזה מבלבל את היריבים שלו. הוא אומר שהחבטות מהקו האחורי שהיו כל כך אפקטיביות בעבר כבר פחות מדויקות ושחקנים מוכנים אליהם. לדעתי פדרר לוקח את הטורניר ונדאל יפסיד בשלב מוקדם.

תומר חרוב 30 באוגוסט 2010

מנחם לסף הייתי בניו יורק בשנה שעברה וראיתי את נדאל מול מונפיס והקהל מאוד אהב את נדאל. הקהל הניו יורקי גם משוגע על פדרר, הייתי בגמר ומרוב שההיא מאחורי לא הפסיקה עם קול צפצני לצרוח come on rog התחלתי המערכה השניה לעודד את דל פוטרו(וזה עבד!!). אז אולי האהבה לפדרר יכולה להסביר חלק מהשנאה לנדאל.

תומר חרוב 30 באוגוסט 2010

צ"ל מנחם לס,

בלינדר 30 באוגוסט 2010

גם אני הייתי בגמר בשנה שעברה וגם אני התחלתי כאוהד פדרר וסיימתי עם דל פורטו אבל הדבר העיקרי שרציתי היה מערכה חמישית. היה פשוט מושלם.

דורפן 30 באוגוסט 2010

אריאל, בלינדר – אני בהחלט עם בלינדר בעניין הזה. הסיפור עם המחבטים הוא מקומם במיוחד. כשספורטאי מזיין מהצד, מקלל, מתעצבן – אני מקבל את ההשקפה של אריאל שאין לו שום חובה להיות יותר מוסרי מאחרים. אבל את הציודים הללו הספורטאים מפרסמים. והילד מנדנד לאבא שלו לקנות מחבט של שחקן מסויים במאות דולרים. והשחקן רואה חלק נכבד מהכסף הזה. אז שיתייחס בכבוד למוצר שהוא מוכר לילדים.

שחקן 10 30 באוגוסט 2010

למה פרשת בגיל כ"כ מוקדם?

לוינטל 30 באוגוסט 2010

תודה גלעד. החכמתי.
אני מקווה לטורניר עם משחקי לילה איכותיים ומרתקים שייזכרו לשנים. מה שבטוח איזנר-מאהו לא יהיה לנו פה. יש טיי ברייק בחמישי

מנחם לס 30 באוגוסט 2010

הי גלעד!
לפי אחת התגובות שלך הבנתי שאתה גר בארה"ב. היכן? שמע, את השנה שאתה ועמוס הגעתם לרבע הגמר לא אשכח לעולם. אני הרי לא הפסדתי יו אס אופן אחד משנת 1961 כשהוא התקיים בפורסט הילס עם סדג'מן ושאר האוסטראלים, ועד שנת 2000 בה פרשתי לפלורידה. אבל אני מגיע כמעט כל שנה לקי ביסקיין, ולעתים לטורנירים בדלריי-ביץ'.
שאלה אחת מנקרת לי בראש כבר כמה שנים (3 או 4, אני לא זוכר): אני הייתי (במקרה) במדיסון סקוור גארדן כשסמפראס ניצח את פדרר במשחק הראווה ביניהם. לפני שנה סמפראס שוב ניצח במשחק הראווה ששודר חי לכל האומה.
טוב, אני יודע שאם זה היה גמר וימבלדון, פדרר היה מנצח בברור. אבל במשחקי הראווה נראה היה שפדרר די מתאמץ. לפעמים אפילו ראית שפת גוף של אחד שהוא ממש PISSED-OFF. כיצד אתה יכול להסביר דבר כזה?

מנחם לס 30 באוגוסט 2010

הסיבה היחידה ששאלתי אותך "מדוע ניו יורק לא אוהבת את נדאל" היה מאמר ב-INSIDER של ESPN ששאל "מדוע העיר ניו-יורק לא אוהבת את נדאל?". גם לי עצם השאלה נשמע מוזר. אולי הסיבה היחידה היא השיר של BLUE EYES פרנק סינטרה ש"אם עשית את זה בניו יורק אתה יכול לעשות זאת בכל מקום, ואם לא עשית את זה בניו יורק, לא עשית למעשה שום דבר".

אולי העיר מחכה שנדאל סוף-סוף יכבוש אותה!

יובל 30 באוגוסט 2010

יש לי כרטיסים ל-7, סשן ערב. שמינית גברים ורבע נשים. הידיים רועדות לי, פעם ראשונה שלי במשחק בחו"ל. פעם ראשונה בגראנד סלאם.

אני אהיה פרובינציאלי לשניה ואומר שאני מקווה ששחר תגיע לגמר כדי לצרוח "יאללה שחר, תפרקי אותה!"

בלינדר 30 באוגוסט 2010

אזהרה: אל תגיע עם תיק גב. לא יתנו לך להכניס אותו ואחרי המשחקים אתה עלול לעמוד בתור ארוך מאד בשביל לקחת אותו מ'שמירת חפצים'.

תומר חרוב 31 באוגוסט 2010

גם אתה התייבשת שם בגמר? דווקא בימים האחרים זה היה בסדר.
אני וחבר שלי נתקענו שם וכדי להעביר את הזמן שיחקנו ארץ עיר אבל רק עם שמות של שחקנים מליגת העל(ס- אבי סופר).

מנחם לס 30 באוגוסט 2010

או, נו, מקנרו פותח את פיו שוב עם הערה סקסיסטית. הנה מה שכתוב באינסיידר לעתונאים באי אס פי אן (ואולי גלעד יסביר לנו מה הבעייה של מקנרו! אני קצת מכיר אותו כשרובי יאנג היה מאמן הכדורגל שלו, ואחרי זה עשרות מסיבות עתונאים, ולדעתי אין לו בעייה מלבד בעייה אחת: יש לו פה גדול, ולפיו אין מעצורים). אז הנה, תקראו בעצמכם חלקים של מה שהוא אמר ל-CBS, עם פתיחה מקורית של העתונאית ג'ונט הואורד:

Not again: Mac's prattle of the sexess

Mac shows he still doesn't have a highly evolved attitude toward women

By Johnette Howard
ESPNNewYork.com
Archive
NEW YORK — Every once in a while John McEnroe says something that makes you wonder if that really was a headband he wore all those years playing tennis, or a tourniquet that cut off too much blood flow to his brain.

McEnroe seems like a smart guy, if not always a reasonable man. And yet, there he was on a conference call Thursday to advance CBS' coverage of the U.S. Open, once again saying something insulting about women.

This time McEnroe said the Women's Tennis Association schedule should be scaled back because female tennis players don't appear to be able to handle the mental and physical rigors of the game.

הנה מה שהוא אמר:

""I think that it's asking too much of the women," McEnroe said. "They shouldn't be playing as many events as the men. … The women have it better in tennis than in any other sport, thanks to Billie Jean King. But you shouldn't push them to play more than they're capable of.

"They should be required to be in less events. There should be less events for the women. It seems it takes an actual meltdown on the court or women quitting the game altogether before they realize there's a need to change the schedule."

בילי ג'ין קינג, כריס אוורט, מי לא, עלה עליו. למאמר היו 234 תגובות בעת שאני קראתי אותו. יהיו עוד.

אונלי מקנרו!

סימנטוב 31 באוגוסט 2010

מרתק – תודה

גלעד בלום 31 באוגוסט 2010

שחקן 9-שיחקתי כמקצוען מגיל 16 עד גיל 29 ,13 עונות בלי אף פציעה רצינית ובלי שום פגרה.בשנה האחרונה לקריירה סבלתי מכאבי גב שנבעו מבלט דיסק בגב התחתון,הרופאים אמרו לי שאם אמשיך בקצב הזה יש סיכוי שבגיל 40 לא אוכל לעסוק בספורט להנאתי.עשיתי חושבים והחלטתי לפרוש,הפכתי למאמן,טיפלתי בגב ופתחתי בקריירת כדורגל(חובבנית) שנמשכת עד היום במקביל לעבודתי כמאמן.אמנם רציתי לשחק עד שנות השלושים שלי אבל נגמר לי הטנק קצת לפני.היום העובדה שפרשתי מוקדם יחסית עוזרת לי כי אני רק בן 43 אבל כבר עם 15 שנות אימון…

לס-מה נשמע?אני גר בניו יורק כבר 10 שנים… השנה ההיא היתה באמת בלתי נשכחת(1990) אבל הרשה לי לתקן אותך-הגענו לשמינית הגמר,לא לרבע.אבל היתה שנה אחרת בטורניר גראנד סלאם שעמוס ואני כן הגענו לרבע הגמר באותו טורניר(הוא ביחידים ואני בזוגות),הנה שאלת טריוויה לקוראים-באיזה שנה זה קרה ובאיזה טורניר?

לגבי "פליטות הפה" של מקנרו-מה שהוא אומר זה די נכון והגיוני כי אכן יש בעיה בסבב הנשי של שחיקה ופרישה מוקדמת של שחקניות ויש יותר מידי פציעות וזה בברור תוצאה של מדיניות הסבב.הבעיה היא שמה שהוא אומר זה לא פוליטיקלי קורקט אבל זה מקנרו,מצפים לזה ממנו ואף אחד לא ממש מתרגש,מחר יש לי פגישת עבודה איתו בתשע בבוקר ואשאל אותו…

לגבי הופעות הראווה בין פדרר וסמפראס-המשחקים הללו בד'כ מבוימים,אני אומר לך את זה ממקור ראשון.השחקנים סוגרים שאם שחקן אחד זוכה במערכה הראשונה אז הוא יוותר על השניה כדי לתת לקהל יותר שואו ואז במערכה השלישית הם משחקים משחק על אמת.הייתי במשחק ההוא בגארדן.פדרר טחן את סמפראס בקלות בראשונה והיה בדרך לנצחון קליל אבל הוא הוריד את הרגל מהגז ונתן לסמראס את השניה ובשלישית זה התנקם בו,הוא נרדם וסמפראס הפציץ אסים ועלה ל 5-2 בשלישית.בשלב הזה פדרר העלה הילוך וזכה ב-5 משחקונים רצופים,ההבדל ביניהם הוא יותר גדול ממה שהתוצאה מספרת וגם ההפסד שלו כנראה היה מבוים,הם שיחקו 3 פעמים באותה סדרה ורוג'ר ניצח פעמיים,פיט קיבל נצחון אחד כי בכל זאת זה סמפראס,בדיוק כפי שהסוכנים שלהם סיכמו ביניהם.

אור שחולם להיות אלבס 31 באוגוסט 2010

גלעד מה התפריט היומי של טניסאי בזמן תחרות?

פראליה 31 באוגוסט 2010

גלעד, לדעתי אוסטרליין-אופן 92', כמקובל עתה אשאל אני – מה המשותף לך ולי (רמז – קשור לקריירת הכדורגל החובבנית שלך)?

איל 1 בספטמבר 2010

תודה רבה. מרתק.

גלעד בלום 2 בספטמבר 2010

פראליה אתה צודק זה היה ב-1992 במלבורן והפרטנר שלי היה פול ווקסה מקניה.

אם זה קשור בקריירת הכדורגל שלי אז זה חייב להיות באחת מחמשת הקבוצות הנ'ל-

מכבי רמה'ש,הפועל רמת ישראל,הפועל קרית שלוםאו דינמו שינקין.

Comments closed