מחשבות ושיחה קצרה עם המנהל(המקצועי) החדש של מרכזי הטניס

חלק נכבד מהעתיד של הטניס הישראלי הופקד בידיים הנהדרות של הראל לוי

המינוי של הראל לוי למנהל התכנית התחרותית של מרכזי הטניס הוא כמובן מבורך ומצטרף לחדשות הטובות על המינוי של עמוס מנסדורף לא מזמן לקפטן נבחרת הפדרציה. זה קריטי לענף ששחקני עבר מהסוג שלהם (שיש לנו רק בודדים כמוהם) יהוו דמויות מפתח.

עמוס יתרכז יותר בעבודה עם יוליה גלושקו המתקדמת, ועם מה שנשאר מהקריירה של שחר פאר, על הראל לוי תוטל המשימה הבכלל-לא-קלה לגדל דור חדש של שחקנים, שיירשו את דודי סלע ואת שחר פאר בעוד כמה שנים.

הג'וב במרכז הטניס הוא עמדת מפתח, כי מרכזי הטניס הפרושים בכל הארץ מרכזים אצלם אלפי שחקנים ובאופן הסטורי המרכזים גידלו את הרוב המכריע של שחקני הצמרת בישראל ב-35 השנים האחרונות.

בשנים שאני גדלתי ושיחקתי המרכזים שלטו בכיפה ללא עוררין. לא רק שהיו להם את המתקנים הכי טובים, היו להם תמיד את המאמנים הבכירים ואת התקציב לממן את הילדים המוכשרים, מה שנתן להם יתרון עצום על המועדונים הפרטיים.

מאז זרמו הרבה מים בירקון והיום כבר יש לא מעט אקדמיות פרטיות ומועדונים, שמנהלים בתי ספר לטניס, המרכזים כבר לא מונופול כמו פעם. עם השנים, במיוחד בעשור האחרון, המרכזים שפעם היו לפני המחנה איבדו קצת מהייחוד שהיה להם. אבל למרות הכל, למרכזי הטניס בישראל תשתית אדירה של עשרות אתרי טניס  ברחבי הארץ וקונספט כללי של גוף ללא מטרות רווח, מה שאומר שאם ייצא שחקן טניס מקצועני בישראל סביר להניח שהוא או היא יגדלו באחד המרכזים.

*

על הסיבות לפיחות במעמד מרכזי הטניס אין מה להתעכב – מדובר בשילוב של מצב כלכלי (התרומות מאמריקה כבר לא כמו פעם), שלא מאפשר תמיכה בשחקנים מצטיינים כבעבר, במחסור חמור במאמנים מקומיים איכותיים, ובעיקר במחסור בדמות כריזמטית שיכולה לרתום אנשים למשימה הלא פשוטה הזאת – לייצר שחקני טניס ברמה עולמית בענף סופר תחרותי ומקצועני.

בשיחה עם הראל לפני מספר ימים הוא נשמע רגוע, נחוש ומוכן לעבודה. "ביקשתי את כל הסמכויות וקיבלתי כל מה שרציתי, אני מביא אנשים רציניים שיודעים מה הדרישות מהמאמנים. הם יצטרכו להתחייב למספר מסוים של נסיעות לחו"ל בשנה ולהיות זמינים במשרה מלאה".

כעוזרים הוא הביא שני שחקני דייויס  לשעבר – נועם אוקון ונועם בר – ידידיו הטובים מימיהם כשחקנים, וגם את אלירן דוייב שמאמן את אור רם אלוף הנוער. ויש דיבור גם עם ד"ר יובל חיגר, מאמן הכושר הוותיק שעבד גם עם הראל וגם עם שחר פאר (גם אותי חיגר אימן בשנות התשעים). לוי אומר: "אני מקווה מאד שגם חיגר יצטרף, זה עדיין לא סגור".

הראל נזהר מאוד בדבריו. הוא לא רוצה לדרוך על פצעים ולכן הוא מתבטא בדיפלומטיות ולא אומר בקול רם, אבל אפשר לקרוא בין השורות שהוא לא ממש מתלהב ממה שהולך שם היום. "התפקיד שלי הוא להיות אחראי על התכנית התחרותית בכל המרכזים, אבל יש מרכזים שאין להם ממש תכנית תחרותית. גם אלה שיש להם תכנית לא בדיוק מתנהלים בצורה הכי מקצועית שיש", מנסה לוי להלך הין הטיפות כדי לא לפגוע באף אחד.

*

לוי לכאורה מחליף בתפקיד את רונן מורלי המאמן הוותיק שאימן את אנדיוני, אוקון וגם את לוי עצמו. מורלי התרכז בשנים האחרונות יותר בעבודה עם מאמנים והעדיף שלא לעבוד ישירות עם השחקנים, לוי דווקא יעבוד עם השחקנים על המגרש, אבל גם ינהל ויקבל את כל ההחלטות המקצועיות.

הדבר הראשון שלוי יצטרך לעשות זה להכיר את השטח, להסתובב ברחבי הארץ במרכזים השונים ולאתר כשרונות. אחרי האיתור הוא יצטרך לרכז את הכשרונות עם עצמם ועם המאמנים הכי בכירים, כדי שיוכלו להפרות אחד את השני. אחרי שיקים את התשתית הוא יצטרך להפשיל שרוולים ולהתחיל בעבודת ייצור השחקנים.

מדובר בעבודה סיזיפית, אימוני בוקר לפני בית הספר, מחנות אימונים, אימוני כושר, תכניות לטווח ארוך, פיתוח אישי של כל ילד וילד (כי זה ספורט אינדיבידואלי וכל שחקן הוא אופרה אחרת), היום זה כבר כמעט מדע מדויק לפתח שחקן.

להראל יש את היכולות הללו. הוא אדם משכמו ומעלה, מוכשר, אינטיליגנט, איש של עבודה ומקצוען אמיתי, שהגיע לרמה הכי גבוהה בענף שלו. אבל המבחן הכי חשוב שלו יהיה ביכולתו לעבוד מול אנשים, לנהל אותם, לקנות את אמונם, לא לייצר אנטגטניזם, כי הוא הולך להיתקל בהרבה בינוניות, בפוליטיקה, בצרות עין ובמלחמות אגו.

והוא לא ממש תלוי בעצמו, כפי שהיה שהיה כשחקן טניס. זה הדבר הראשון שיהיה לו להתמודד איתו, כי כמה טוב שלא יהיה הוא עדיין תלוי בכשרון וביכולת של חומר השחקנים שיעבור אצלו ועוד יותר חשוב – הוא תלוי ברמה המקצועית והאנושית של האנשים שהוא יעבוד איתם.

המעבר ממשחק בסבב האי טי פי לאימון במדינת ישראל הוא די חד, בסבב אתה נמדד לפי נצחונות והפסדים והצ'ק הוא בהתאם. זה אמנם קפיטליסטי ואכזרי אבל צודק ובעיקר פשוט. ב"אזרחות" הראל יצטרך לתמרן בין אגואים של מאמנים, הורים שחושבים שהילד שלהם הולך להיות פדרר הבא וגם מנהלים/עסקנים עם כל מיני אינטרסים שונים ומשונים.

ויש כמובן את "הנשמות הטובות", אלו שיחכו לו בפינה למקרה של כשלון, חלקם גם כאלו שעד לא מזמן הריעו לו כשהיה "חיית דייויס" ואף התחנפו אלו.

*

ברגע שייכנס לעימותים על רקע מקצועי עם מאמנים אחרים (ובטוח שיהיו כאלה) הוא יתחיל לשמוע הערות על גובה המשכורת שלו וגם הערות בסגנון של "זה שהוא היה שחקן טוב לא אומר שהוא מאמן טוב , אין לו בכלל נסיון".

העניין הזה הוא נושא לדיון ופה נראה לי שטניס קצת שונה מכדורגל או כדורסל. הראל לוי למשל הוא דוגמא טובה – הבן אדם לקח את פיט פאקינג סמפראס במשחק רשמי בסבב, אמנם על חימר, אבל עדיין זה סמפראס. האנשים שהוא יעבוד איתם, המאמנים, המנהלים, לא התקרבו לרמה הזאת. אין להם מושג מה זה בכלל לעלות למגרש ולנסות לענות על ההגשה של סמפראס, שלא לדבר על לגבור עליו במשחק שלם. אבל חלקם בני 40 פלוס ומאמנים כבר 20 שנה, ועכשיו מביאים להם איזה צעיר שהיה שחקן טוב אמנם, אבל לא אימן דקה בחייו וגם לא עשה קורס מאמנים בווינגייט.

זה נשמע לא הוגן, אבל זה די הגיוני, כי טניס במובן הזה הוא קצת כמו שח, אם אתה טוב בשח אז אתה מאסטר, ובהכרח אתה יודע יותר על המשחק משחקנים נחותים. כנ"ל בטניס – העובדה שהראל הגיע למקום ה-30 בעולם והתמודד בכבוד עם שחקנים כמו סמפראס ואנדי רודיק (עליו גבר על דשא) שמה אותו בהכרח(בפוטנציאל) מעל כל המאמנים הוותיקים שיש להם עשרות אלפי שעות אימון.

כשילד בא לאימון ויודע שהמאמן שלו שיחק בווימבלדון, בגביע דייויס ועוד מאות משחקים בסבב האמיתי, הוא ייתן לו קצת יותר רספקט ויקשיב לו ביתר תשומת לב. ראיתי את זה כשעבדתי עם ג'ון מקנרו במשך שנתיים. הילדים היו עם עיניים בורקות כשהוא היה יורד למגרש.

*

זה לא אומר כמובן שאין מקום למאמנים שלא היו שחקנים מקצוענים. שלמה צורף הוא דוגמא למאמן שכן ייצר שחקנים, למרות שלא היה שחקן מעבר לגיל נוער, ויש עוד דוגמאות.

אבל זה אומר שלהראל לוי יתרון יחסי על הרוב המכריע של המאמנים בישראל, כי הוא היה שם ויכול להעיד ממקור ראשון.

ולכן שווה למרכזים לקחת הימור על הראל לוי, למרות שהוא צעיר וחסר נסיון כמאמן וכמנהל. הרי לאף אחד אין יכולת לדעת  אם הוא יתאים לתפקיד או לא, גם להראל אין את היכולת, כי זה הג'וב הראשון שלו בחיים שהוא לא שחקן טניס.

עוד נושא שלוי ייתקל בו הוא העימות הבלתי נגמר בין מרכזי הטניס ואיגוד הטניס. לשני הגופים הללו יש להם גם אינטרס משותף וגם ניגודי אינטרסים. כבר שנים הם מתגוששים על גבו של הענף.

לוי טוען שהוא לא ממש מוטרד וש "כרגע אני לא מסתכל הצידה, רק קדימה, אני בא ממקום שכולו טוב, יש לי הרבה עבודה בתוך המרכזים ובזה אני מתרכז. אני מאמין שנעבוד בשיתוף עם האיגוד מתי שצריך, אין סיבה שלא, אבל אנחנו לא תלויים באף אחד ופועלים כגוף עצמאי. כרגע אני לא צריך אף אחד, יש מספיק עבודה בתוך המרכזים".

לפני 16 שנה הייתי באותו מצב של הראל. הייתי בגיל 30, אחרי קריירה ארוכה בסבב ובנבחרת הדייויס, וקיבלתי את המשרה לייצר דור חדש של שחקנים.

גם אז היינו בתקופה של "ואקום", אחרי הפרישה של מנסדורף ושלי לא היה ממש דור המשך והנבחרת דשדשה בבתים התחתונים. חשבנו שייקח שנים עד השחקן הבא, אבל הראל לוי, נועם אוקון, אנדיוני  ואחריהם דודי סלע בגברים, וכמובן שחר פאר בנשים, הוכיחו שדווקא כן יש דור המשך. שלוש שנים החזקתי מעמד בתפקיד עד שהפוליטיקה הכריעה אותי, אני מקווה שהראל ישרוד יותר, כי זה ג'וב ל-10 או 20 שנה.

הואקום היום נראה קצת יותר גדול, אחרי שחר ודודי יש באופק את גלושקו בנשים ואמיר וויינטראוב בגברים ואחריהם יש מדבר. את המדבר הזה הראל לוי צריך להפריח.

***

הימורי פוטבול שבוע 14
הניצחון בסיטי

31 Comments

MG 9 בדצמבר 2012

גלעד, מצויין.
בהצלחה לאתיופי.
טוב גם לגלות שכנראה מה שנכתב על סכסוכים בינו לבין נועם לא היו אמת לאמיתה.

זאב 9 בדצמבר 2012

האם לא יהיה רעיון טוב שתארח באקדמיה שאתה מלמד שחקן או שתיים מוכשריים לתקופת הקיץ נניח ובאותו זמן גם יתחרו בטורנירים בארה"ב
ותעזור להם באירוח , לא בסבסוד מלא רק מקום לישון וכו' , זה רעיון שלי אם יש לנו מאמנים מצוינים מעבר לים שאכפת להם מכל הלב , אני לא יודע אני חושב שזה רעיון טוב , אם יש אפשרות כזו אפשר אולי לפתח את הרעיון הזה.

D! בארץ הקודש 9 בדצמבר 2012

תודה, על הזוית.

פראליה 9 בדצמבר 2012

גלעד, ככל הידוע לך, אילו מרכזי טניס נכללים בתכנית עליה אחראי הראל?

יואב בורוביץ' 9 בדצמבר 2012

טקסט מעניין עם לא מעט נקודות נכונות. אבל אני עדיין לא סבור בהכרח ששחקן טוב מאוד הוא בהכרח מאמן טוב מאוד. אני בטוח שיש מספיק מקרים בעולם הטניס כדי להמחיש זאת (לדוגמא ניק בולייטרי, שגם אימן וגם תיפקד כמנהל אקדמיה שהצמיחה עשרות שחקנים גדולים, למרות שלא היה טניסאי מקצוען). אז נכון שהראל לוי אולי יודע מה צריך כדי להגיע למאייה הראשונה, אבל מה שצריך בראש ובראשונה זה טאלנט (ועל כך אין לו השפעה), ולאחר מכן צריך מאמנים מעולים ומנהלים מעולים- וחלקם יכולים להיות טובים יותר מלוי למרות שהוא היה שחקן בטופ מאה (ולא ליותר מדי זמן). אולי הראל לוי קיבל את המנוי פשוט כי הוא שחקן מפורסם, ואם אין לו תכונות רבות טובות מעבר לכך, אז המינוי הזה אולי אינו מוצדק.
בכל מקרה, מאחל לו המון בהצלחה. לדעתי כבר שנים הטניס הישראלי בנסיגה חריפה. תמיד יכול להיות גרוע יותר למרות שהמצב הנוכחי הוא די שפל, בשלושת העשורים האחרונים. אולי באמת הראל לוי ישפר את המצב באמצאות ניהול ואימון נכון. ובהקשר זה לדעתי עדיין חשוב להזכיר את חוסר שיתוף הפעולה עד היום בין האיגוד למרכזים, מצב שאנשי טניס רבים אמרו לי שעצר את הטניס הישראלי (מן הסתם זה לא היה הדבר היחיד שעצר אותו, אבל בכל זאת במדינה קטנה מלחמות היהודים בהחלט יכולות להיות הרסניות).
לסיכום- שיהיה בהצלחה להראל.

גלעד בלום 9 בדצמבר 2012

אם ג'י,

מי זה האתיופי?

זאב,

אני עושה את זה כבר שנים, מגיעים אלי לא מעט שחקנים ישראלים לתקופות קצרות ואני עושה את בדיוק מה שתיארת, מסדר להם אירוח ומאמן אותם, אגב בעוד שבועיים אני מגיע לישראל ואעביר סמינר למאמנים במשך יום אחד עבור איגוד הטניס

פראליה-כל המרכזים שתחת חסות הגוף שמתקרא "מרכז הטניס בישראל", יש קרוב לעשרים מתקנים כאלו, הראשון והידוע ביותר הוא רמה"ש, למעשה אין עיר גדולה ללא מרכז ויש לא מעט מרכזים בפריפריות כמו ערד, ק"ש, אופקים, לזכותם ייאמר שהם לא קיפחו שום איזור בישראל.

בורוביץ-לא כתבתי ששחקן עם עבר מקצועני הוא בהכרח יותר טוב כמאמן , רק כתבתי שיש לשחקן עם נסיון בסבב יתרון יחסי, האם אתה לא חושב שיוהאן קרויף המאמן לא היה בעמדת יתרון על מאמנים אחרים(שלא הגיעו לרמתו כשחקן)כי הוא היה מהטובים בעולם בזמנו וחווה את המשחק כשחקן ברמות הגבוהות ביותר?

לגבי המלחמה איגוד-מרכז, זה מוזכר בכתבה.

יואב בורוביץ' 10 בדצמבר 2012

גלעד- המימרה דווקא טוענת כי "המאמנים הטובים ביותר היו שחקנים בינוניים". זה לא נכון בכל המקרים אבל לדעתי מרבית המקרים מוכיחים זאת. אני חושב שלשחקנים עילויים לרוב יש פחות מוטיבציה להפוך למאמנים עילויים. אין להם סבלנות לכל כך הרבה שחקנים עם טאלנט פחות משלהם משמעותית. לעיתים הם גם מרגישים שהם לא צריכים לעבוד כל כך קשה כי הם כבר אגדות. יוהן קרויף הוא היוצא מן הכלל שאינו מעיד. הוא כבר היה יוצא מן הכלל בחשיבה ובאורחות חייו עוד כשהיה שחקן.

MG 10 בדצמבר 2012

גלעד, אני מופתע שאתה לא מכיר את הכינוי.
בשל כושרו הגופני יוצא הדופן בשנות השיא שלו, הדביקו להראל את הביטוי "האתיופי של הטניס הישראלי." (או משהו דומה).

גילעד 9 בדצמבר 2012

מצויין.

לגבי שאלת המאמנים – אני גם חושב שלמאמן שהיה שחקן בסבב המקצועני יש יתרון גדול על מאמנים שלא היו. להבדיל, אני דווקא חושב שזה פחות נכון בספורט קבוצתי, אם כבר הזכרת את קרויף. נכון שלא מעט מאמנים מהטופ העולמי הם גם שחקני עבר, אבל זה גם נובע חלקית משאלת "מי קיבל הזדמנות". אותי אף אחד לא היה שוכר כמאמן מחר בבוקר, אז אולי זה פוגע מלכתחילה בסיכויי ההצלחה שלי. :)
בטניס, דווקא בגלל המימד הכל כך טכני של הענף, ובוודאי האופי האינדיביאולי, אני חושב שחשוב לאין שיעור מידת ההיכרות של השחקן עם המערכת, היכולת שלו לזהות מה טוב לשחקן ומה רע לו, מה חשוב לשפר ומה אפשר להסתיר, וזה יכולת שקילומטראז' ארוך על המגרשים יכול לפתח.
מצד שני, עוד לא נתקלתי באדם אחד בישראל שהצליח באמת באמצעות "לא לפגוע באף אחד". חייבים פה עור של פיל ומרפקים של צ'רלס אוקלי.

גלעד בלום 10 בדצמבר 2012

בורוביץ-מימרה היא רק מימרה לא עובדה מדעית וחוץ מזה המימרה הזאת היא אולי נכונה בכדורגל או בענפי ספורט קבוצתיים, בפוסט שלי הסברתי שלדעתי בטניס זה שונה בגלל האופי האינדיבידואלי של המשחק, בטניס אם אתה שחקן ברמה גבוהה בגיל צעיר אז יש ערך עצום לזה שמישהו שהיה בטופ מלמד אותך את רזי המשחק, לדוגמא כשהייתי ילד היה לי את המזל שדיק סאוויט שהיה אלוף ווימבלדון ב-1951 היה המנטור שלי, מספר פעמים בשנה הוא היה עובד איתי לתקופות קצרות, הטיפים הטכניים ועצות הכלליות שלו היו ברמה אחרת ממה שהייתי רגיל אליה, עצות שלמעשה עשו אותי שחקן וחסכו לי שנים של למידה, המוטיבציה של צורף והכריזמה שלו לא היו מספיקים, סאוויט האיר לי צד שלא היה לי סיכוי להכיר אם לא הייתי מכיר אותו-הצד של אדם ששיחק מול רוד לייבר והיה על דוכן המנצחים בווימבלדון.

לגבי הקטע של אימון-לא אמרתי שחקני על אמרתי שעבר כשחקן מקצועני, אפילו בין המאיה נותן יתרון יחסי על מאמנים שלא הגיעו לרמה הזאת. כלומר שחקן ששיחק בסבב העולמי, אפילו ברמה בינונית של 100-200 בעולם יש לו יתרון יחסי כמאמן על מישהו ששיחק עד גיל נוער והפך למאמן בגיל צעיר בלי לחוות קריירה מסויימת כשחקן, שלמה צורף וניק בוליטיירי הם היוצאים מן הכלל בטניס.

אני מבטיח לך שאם תעשה סקר מדעי(הנתונים קיימים) תמצא שגם בענפים אחרים שהם קבוצתיים הרוב המכריע של המאמנים ברמות העליונות הם שחקנים עם עבר מקצועני מסוים, לפחות בליגה הראשונה או השניה של המדינה שלהם.

אברם גרנטים כאלה שהם חיות אימון מגיל 18 שלא היו שחקני בוגרים הם היוצאים מן הכלל, גם מוריניו קצת כזה. בקיצור בורוביץ שוב אנחנו חושבים הפוך אבל לפחות לא משעמם (:

אסי 10 בדצמבר 2012

גלעד בלום,
הראל לוי יכול להיות יריב אימונים,
יכול אולי לעזור בעבודה עם שחקנים תחרותיים מוכנים .
אין לו שום יתרון, כי אין לו שום ידע באימון .
אין לו גם שום ידע בתורת האימון, כיצד לאמן ?
אז כל הקורסים של המדריכים,מאמנים,מאמנים בכירים שווים כלום ?
אין מה ללמוד שם ?
הוא לא מגיע לקרסול של רונן מורלי וכולם יודעים את זה.
עצוב, כי אף אחד במרכז הטניס בישראל
לא רוצה את הראל לוי בתפקיד הזה.
הכל קומבינות וחבר מסדר לחבר, שום החלטה מקצועית .
ככה גם נראים היום מרכזי הטניס בישראל .
אף מאמן בר-דעת לא ירצה לעבוד שם .
ומה שישאר זה כאילו מאמנים כמו במערכון של הגשש ישראבלוף .
כאילו כמו נועם אוקון וכמו הראל לוי .
כל הילדים הכשרוניים בורחים לכפר מעש, רעננה .
ואלו שצומחים בצפוןדרום לעולם לא יגיעו לידיו של הראל לוי .
בוא נגיד את האמת … רמת השרון = כשלון .
גלעד בלום, לפחות אתה מנסה, עובד,מנהל, צובר נסיון .
אבל לצערינו,הראל לוי גם לרמה שלך לא יגיע .
שיתחילו במרכזי הטניס לפתח את המאמנים שלהם, זו הדרך,
כי האמת היא ש90 אחוז מהם כאילו-מאמנים יעני—- ישרא-מאמן.

גלעד בלום 10 בדצמבר 2012

אסי,

אני לא אומר שאין מה ללמוד בקורסים למיניהם אבל את מה שהראל יודע אי אפשר ללמד בקורס.

בקשר לתורת האימון-זו מילה בומבסטית, ברור שצריך ידע ונסיון ושללמד מתחילים זה סיפור שונה לגמרי מאשר ללמד מתחילים, בשביל זה יש מאמנים שמתמחים במתחילים.

הראל לוי חווה את תורת האימון על בשרו. יש לו אליפ שעות אימון עם יובל חיגר שהוא ד'ר לפיזיולוגיה של המאמץ וגם מרצה בנושא כבר שנים.

האם אתה חושב שאין משמעות לעובדה שהוא עבר שנים של אימונים אישיים מגיל אפס שהוא עבר, אינספור פציעות, ואימונים עם שחקני הטניס הגדולים בעולם וגם שהייה עם המאמנים שלהם בחדרי ההלבשה ובמגרשי האימון במשך שנים.

האם אתה חושב שהוא למד משהו או שניים על "תורת האימון"? או שאולי היה עדיף לו לשבת בחדר בווינגייט עם כמה מאמנים שלומדים בתיאוריה מה זה להיות מאמן טניס?

ברור שהראל יצטרך אנשים עם ידע תיאורטי שיעזרו לו אבל כשמביאים מישהו לראש המערכת יש משמעות גדולה לעבר שלו כשחקן , זו לא ערובה להצלחה אבל בהחלט יש לזה משקל, הנסיון האישי ברמות הגבוהות הוא די חיוני למעשה.

אסי 10 בדצמבר 2012

ושוב למה שמאמנים שמגדלים את השחקנים ועובדים איתם שעות על גבי שעות יתנו למישהו אחר להנות מהעבודה שלהם ?
למה שלא יתקדמו בעצמם עם התלמיד שלהם ?
חסר להם הנסיון בתחרויות בחו"ל והבנה של הדרישות בסבב המקצועני ?
תן להם לצאת וללמוד את זה .

דורון 10 בדצמבר 2012

אסי עזוב. הקליקה של השחקנים למדו שיטה. אתה תגדל את הילד עד גיל 14, ומאז רק הם יכולים לגדל אותו, כי הם היו שחקנים. ואז אם הם נכשלים, אז אתה אשם, כי לא אימנת טוב וכבר אין מה לעשות, אבל אם הילד הצליח, אז המאמן תותח.
בקיצור כמו שאמרת הכל קומבינה. השחקנים דואגים לעצמם. ולאף מאמן אין שום סיכוי. ומי שחושב שחייב להיות שחקן בכדי להוציא שחקנים, יכול לבקר את טוני נאדל, ואת המאמן של יוז'ני ואת בוליטרי ועוד ועוד. בקיצור, הראל התותח שילך לקחת ילדים קטנים ויראה לנו מה הוא יודע. מבטיח לך שכלום

זאב 10 בדצמבר 2012

אם כך כיוונתי לדעת גדולים (זה ביטוי חיובי נפוץ בעולם הישיבות ) , כל הכבוד על זה המשך כך.

גלעד בלום 11 בדצמבר 2012

אסי ודורון,

אני מזהה קצת מרירות אצלכם, אתם שמים את האגו שלכם לפני טובת הילד וזו מלכודת. בכל ענף יש מאמנים שונים לתקופות שונות בקריירה.

ללמד ילד מתחיל זה סיפור שונה לגמרי מאשר לאמן ילד בן 14 שמדורג מספר אחת בארץ ולהכין אותו לשלב הבא בקריירה. דווקא בשלב הזה של הקריירה יש משמעות למאמן שהיה שחקן ויכול לתת טיפים טקטיים או מנטליים של מישהו שהיה שחקן.

ברוב האקדמיות בעולם יש מאמנים שמתמחים בלימוד ילדים מתחילים בגיל הרך ויש מאמנים שמתמחים בשחקנים יותר בוגרים ומתקדמים. כל סוג של מאמן כבודו במקומו מונח.

הבעייתיות היא כשמאמן מרגיש בעלות על שחקן מסויים ולא מאפשר לו להתפתח ולקבל עצות ממאמנים אחרים, אפילו אם הם יכולים לעזור לו.

כשעבדתי במרכז הטניס נתקלתי בדיוק באנשים כמוכם. כשהייתי מגיע למרכז הטניס ביד אליהו למשל (בתור המנהל האחראי על כל המרכזים) היתה ילדה בת 9 די מוכשרת בשם שחר פאר. באורח פלא בכל פעם שהייתי מגיע למרכז(פעם בשבוע) ושואל איפה שחר היו אומרים לי שהיא לא מרגישה טוב או משהו כזה, אבל אני הייתי רואה אותה חובטת במגרש צדדי.

היתה לי הרגשה שהסתירו אותה ממני כי המאמנים שלה לא רצו שתיחשף למאמן אחר, כלומר הם מנעו ממנה אינפורמציה שהיתה יכולה לעזור לה, אחרי הכל שיחקתי קצת טניס בחיי ובתור המאמן האחראי היה לי אינטרס ברור שתצליח אבל זה לא היה ברור כל כך למאמניה.

כשעשיתי את המהלך המתבקש וריכזתי את הילדים המוכשרים באקדמיה ברמה"ש קמה לי אופוזיציה מהמאמנים במרכזים השונים שטענו ש"לקחתי להם את הכוכבים".

השאלה שלי לאותם מאמנים היתה- מה עדיף לשחקן הכוכב שלך, להיות השחקן הכי טוב במרכז המקומי שלו ולחשוב שהוא כוכב או לבוא לרמה"ש ולהתחרות עם הילדים הכי טובים בארץ ולהיות בין החלשים בקבוצה?

אגב אני עצמי אימנתי את דודי סלע במשך שלוש שנים מידי יום ביומו בבקרים , בערבים, בנסיעות לחו"ל וכו', אבל לא זכיתי לאמן אותו בהמשך ומאמנים אחרים מקבלים את הקרדיט, זו דרכו של עולם, אני בעסק הזה כבר שנים ולמדתי שהכי טוב לא לתת לאגו לשלוט עליך ותמיד אבל תמיד לשאול את עצמך בכנות מה הכי טוב לילד, הכי גרוע זה מאמנים שמבטיחים לתלמיד שייקחו אותו לווימבלדון אבל אין להם מושג למעשה, הם פשוט לא רוצים שמישהו אחר "ייקח" להם את התלמיד, כאילו שהוא רכוש או משהו, ראיתי את זה קורה לא מעט (ואני לא טוען שאתם כאלה, לא מכיר אותכם) 

matipool 11 בדצמבר 2012

גלעד – לייק גדול על התגובה הזו .
הרושם שלי הוא שאתה אדם חכם , שקול , צנוע וטוב .

אסי 11 בדצמבר 2012

גלעד.
אם יש מאמן שמרגיש שהוא יכול לקחת את הילד שלו לרמות הגבוהות שינסה.
אם יש לו את כל האמצעים והסביבה התומכת, כולל יריבי אימון מתאימים וליווי מקצועי מתאים . למה לא ?
ואותו מאמן שיקח שחקן מ0 ויביא אותו לרמה של ATP, מבחינתי הוא יהיה מאמן אמיתי ודמות להערצה .
אתה לא אימנת את שחר פאר אולי כי הבינו שאתה לא יכול לתת לה עצות טכניות ותקלקל לה את הטניס בחוסר הבנה הטכני שלך,שמה לעשות הראית שהוא לא מספיק .
אבל ….
יכלת ללא ספק לתרום לה בידע טקטי, בהבנה של קצב משחק ודברים שהיא יכולה לשפר, ואת זה יכלת לעשות בשיתוף עם מי שאימן אותה .
מישהו כמוך יכול גם ללוות שחקנים מוכנים ללא ספק, ואין ספק שאתה מתאים לזה .
הראל גם יכול להיות יריב אימונים לשחקנים כאלה תוך עבודה בצמוד למאמן ותיק ומנוסה כמו למשל מורלי שינחה אותו .
לך עכשיו יש יתרון, שאתה כבר מבין בדיוק מה אתה יכול לתת ומה לא, מה לתרום ומה לא .
צריכים לתת צ'אנס למאמנים בישראל, יש כאלה שיכולים להביא שחקנים רחוק מ0 . כמו המאמן של ישי עוליאל, ועוד כמה מאמנים שיש להם שחקנים בדרך .
יתנו להם צ'אנס, הם יביאו את התוצאות, הם מאמנים יותר טובים ממה שהראל לוי אי פעם יהיה .
ואולי אם לי גם יהיה שחקן או שחקנית ללא ספק אני יודע שאשמח לקבל עצות ממך.
אבל שוב…. ממך, לא מהראל לוי .

Amir A 11 בדצמבר 2012

למי המאמנים נותנים דין וחשבון? גם גלעד וגם אסי ודורון מדברים על המאמנים כאילו הם האחרונים בשרשרת המזון. אין איזה מישהו שהם צריכים לתת לו דין וחשבון? איזה GM לכל הנושא הזה? מישהו שיש לו ידע וסמכות לקבוע אם למאמן מסויים יש את הכישורים המתאימים לאמן שחקן מסויים בגיל מסויים וכולי? נראה לי קצת תמוה שהמאמנים הם אלו שמנסים לקחת את ההחלטה האם >הם< הדבר הנכון לשחקן (כמובן שמדובר בשחקנים עם פוטנציאל לרמות הגבוהות. לא על ילדים שלוקחים טניס בתור חוג).

מאמן מתוסכל ממרכז הטניס 11 בדצמבר 2012

במרכזי הטניס אמור להיות פיקוח. כל המאמנים החזקים התותחים אבל ברחו משם מהר.
מה זה בדיחה זה ? זה טניס ישראלי ככה

גיא 11 בדצמבר 2012

די להגיד שיש מדבר , רם הראל מגיע לגראנד סלאמים לנוער ואף עובר סיבובים, לרה פטיוק ועוד טניסאיות צעירות רבות משחקות פיוצרים ומגיעות לשלבים הרחקוים (זה לא מבטיח משו מעל ה500 אבל יש את הפוטנציאל)

אשר 13 בדצמבר 2012

מילה מחבר – תביא את הראל סרוגו מחו"ל וצרף אותו לסגל המאמנים!
מקצוען משקיען מצליחן.

דורון 13 בדצמבר 2012

מוזר ששחר פאר הצליחה להגיע להיות שחקנית מקצועית גם ללא עזרה של שחקן בעל עבר וידע כשלך, ובכלל ההצלחה הגדולה ביותר שלה בסבב היה עם מאמן שלא היה שחקן בכלל.
מאמן זה מקצוע, ושחקני עבר מנסים למכור שרק הם יכולים לגדל שחקנים כי הם היו שם. זה שקר גס ומגעיל, הבעיה היא שהורים עיוורים ולא יודעים את האמת ומגיע להם מישהו עם שם כמו הראל אז אף הורה לא לא יוכל לומר לא, לעומת מאמן שלא היה שחקן, גם עם המאמן הזה הביא את הילד שלו להיות אלוף חשראל וגם עם הילד שלו מצליח באירופה.

ושוב אני שואל איך הצליח טוני נאדל לגדל את האחיין שלו להיות אחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה מבלי שהיה שחקן בכלל. וכמובן יש עוד כל כך הרבה דוגמאות.
דמגוגים זולים.

מאמן טניס 14 בדצמבר 2012

ראשית ברכות על המינוי,אבל כאן גם מתחילה הבעיה של הטניס הישראלי כאשר כל "שחקן" אשר פורש ועשה קריירה זו או אחרת בטניס המקצועני הופך לראש מערכת.יש צורך להבין שבכדי להגיע להיות מאמן ברמה גבוהה צריך לבנות את עצמך מהבסיס.הבסיס הוא העבודה הקשה והסיזיפית עם הידע הנכון בכדי להביא ילד ליכולת מסוימת ולרמה מסוימת הן מהבחינה הטכנית והביומכנית וכך לעמוד בשמש שעות ארוכות.לא יתכן שבמדינת ישראל לא מקודמים מאמנים אשר מנסים לייצר ילדים ראויים.אין צורך לנקוב בשמות בכדי להבין את הקליקה החזקה אשר שוררת בתחום וכמו כן גם גלעד החביב אשר אין כל ספק כותב בצורה מאוד מעניינת ורהוטה אבל ואבל גדול הוא בניגוד להיותו שחקן מצוין חוששני שכמאמן הוא אינו יכול להתפאר בהשגים מרשימים עם ילדים אשר אותם גידל.וכך גם הראל לצערנו הרב "יריץ" את הילדים את אשר יסיימו את חלקם בטניס כי כמאמן אין לו שום יכולת לתקן שחקן!!! לפי מה יתקן אם לעולם לא בנה כלום????
חבל שזו דרך המחשבה של בכירי הענף או מי שמקבל את ההחלטות.שיתוף פעולה מסוים חייב להעשות אבל הדבר החשוב ביותר הוא שתהיה תחרות ספורטיבית בן כמה שיותר מאמנים אשר ירצו לקדם את חניכהם בענף.
דבר אחרון שהכי מצחיק הוא שהראל מחליף בתפקיד את מאמנו משכבר הימים רונן מורלי אה…. להראל יש יותר ידע ממנו? נו טוב כבר אמרו את זה חכמים וגדולים פריירים לא מתים הם רק מתחלפים,ולדעתי נשארו כבר בודדים ומקסימום הראל ונועם יאמנו אחד את השני הרי הם עדיין לא סגרו מעגל.בכל אופן בהצלחה.

הורה לילד תחרותי 16 בדצמבר 2012

גלעד,

מה מכשיר את הראל לעמוד בראש מערכת כזו ? הוא פרש לפני יומיים … . גם אם אנני חולק על כישוריו, חוכמתו, מחויבותו ונסיונו כשחקן – כל אלה אינם מספיקים לקיצור דרך שכזה. שנה-שנתיים במערכת כמאמן מן המניין לא היו צעד נכון יותר על מנת לוודא שעשה מעבר מוצלח מהיותו שחקן נהר למאמן מוצלח ? מהמרים פה ובגדול על חשבון עתיד הנוער שלנו שגם כך נראה לא טוב בשנים האחרונות.

טימו 17 בדצמבר 2012

אני מגיע מענף הטניס שולחן שהוא גם ספורט אישי לגמרי. ממה שראיתי במשך השנים רוב השחקנים הגדולים שהיו בענף בארץ אינם מאמנים טובים יותר מאחרים במרבית המקרים. מנקודת מבטי יש לכך כמה סיבות:
א. הם מעולם לא עברו קורס מאמנים ואין להם את הידע המתאים לאמן טכניקה לשחקנים מתחילים
ב. דווקא בגלל שהיו שחקנים כל כך כישרוניים חלק מהטכניקות שהם למדו והצליחו לבצע היו לא "נכונות" או סטנדרטיות והם מעבירים את הידע הלא נכון הלאה.
ג. אגו

המודל שנראה לי הנכון ביותר הוא הנבחרת הסינית, שם יש ההיררכיה מאוד ברורה.
(לאחר מציאת הילדים המוכשרים ביותר והבאתם למרכז אחד בגיל צעיר)
יש מאמנים שמלמדים טכניקה בסיסית עד גיל 12. זהו כל תפקידם והם אולי נחשבים לבעלי הידע הלימודי הטכני הגבוה ביותר
לאחר מכן ישנם מאמנים עד גיל 15 : מלמדים טכניקה מתקדמת, טקטיקה בסיסית + מאמני כושר
וכן הלאה… רק בסוף הפירמידה יש מאמן על שהוא מאמן הנבחרת והוא בדר"כ שחקן עבר מהרמות הגבוהות ביותר , אשר עבר קורס מאמנים ויכול לתת עצות לשחקנים "מוכנים" בעלי יכולת לבצע את עצותיו . תפקידו של המאמן הוא בעיקר טקטי ומנטלי, וקצת טכני.

אגב פוסט מעולה

Comments closed