טוטנהאם הוטספרס (עד מתי נהיה הסגן של הסגן של בר כוכבא?)

על התרנגולים (והאוזניים הגדולות של בייל)

rbduk

בניגוד גמור לאדומים מת'א התרנגולים מלונדון מספקים לנו עונה טובה עם אפשרות סבירה לצאת עם שתי ציפורים-זכיה באירופה קאפ וטופ 4 באנגליה שזה מעין מיני אליפות עבור מועדון בסדר גודל של הספרס.

אני מודה שהייתי ספקן לגבי וילאש- בואש בתחילת העונה, אני לא מחבב מאמנים שבאים למשחק עם מחברות(את פרגי לעולם לא תתפסו עם עט ונייר תוך כדי משחק). אבל אחרי פתיחת עונה הססנית (ואחרי שפסק להגיע עם קלסר למשחקים) הנצחונות התחילו לבוא ,אבל לא רק התוצאות טובות אלא גם הדרך מהנה, הספרס שומרים גם בעידן ווילאש-בואש על האופי המסורתי של הקבוצה-לשחק אטרקטיבי, טכני והתקפי. התרומה העיקרית שלו בעיני היא שלמרות גילו הצעיר הוא העלה את המועדון בדרגה מבחינה מנטלית, לדוגמא הנצחון באולד טראפורד, שהיה הראשון שלנו מול הדורפנים מאז שהיה לי שיער על הראש, וחוסר ההתבטלות מול צ'לסי וארסנל במאבקים ביניהם. הנצחון על יונייטד סימל משהו אבל בסה'כ היה הישג נקודתי שהיה ציון דרך. ההישג העיקרי שלו הוא שהוא הצליח לנתב את הקבוצה בהצלחה ולהביא אותה לישורת האחרונה של העונה במצב שבו(פחות או יותר) היא תלויה בעצמה. מעכשיו ועד סוף העונה כל משחק זה כמו גמר גביע, יש לנו ברצף משחק של עונה שלמה בבאזל, ואח'כ קרבות ראש בראש עם היריבות בצמרת, צ'לסי בבחוץ וסיטי בבית, ובהמשך עוד כמה משחקים מול קבוצות תחתית/מרכז טבלה, סה'כ מדובר במקסימום של 10-11 משחקים(אם נעפיל לחצי הגמר באירופה).

יהיה קשה, אפילו קשה מאד אבל העונה יש לנו את גארת' בייל והוא נותן לנו האוהדים את התחושה שכל אוהד רוצה-שאם הוא בכושר אז אנחנו יכולים לנצח כל קבוצה בליגה. יש מעט שחקנים כאלו-בליגה האנגלית וואן פרסי, וויין רוני ולואיס סוארס עולים לי בראש כשחקנים מהסוג הנ'ל, אולי שכחתי מישהו, אבל אין הרבה כאלה שעושים את ההבדל.

אני מרשה לעצמי להחמיא לווילאש-בואש למרות שבמשחקים האחרונים הקבוצה לא סיפקה תוצאות-הפסד ביתי בשבוע שעבר ,תיקו בעייתי בבית מול הקבוצה של רוג'ר פדרר ברבע היורופה קאפ  ובשבת עוד תיקו ביתי מעצבן(אך מותיר תקווה) מול אברטון.

איבוד המומנטום(הזמני יש לקוות) איפשר לשתי היריבות הלונדוניות שלנו להיצמד אלינו(ואף לעבור אותנו בטבלה) אבל עדיין אם טוטנהאם תסיים את העונה חזק הכל תלוי בה. לסיים את העונה חזק במציאות של צמרת הפרמייר ליג זה אומר לנצח את כל המשחקים עד סוף העונה. באירופה קאפ זה פשוט-לנצח את פ.צ. באזל ואח'כ עוד שלושה משחקים מול עוד שתי קבוצות מקסימום.ה-2-2 מול באזל בבית מהמשחק הראשון בכלל לא אידיאלי אבל בהחלט אפשרי לנצח בבאזל, כבר קרו דברים מוזרים מזה. המטרה השניה(ויש אומרים שהיותר חשובה, הגזבר למשל) היא לסיים בין השתיים הראשונות במשולש ארסנל-צ'לסי-טוטנהאם, משימה לא פשוטה בכלל.

ווילאש-בואש הפך אותנו ליותר טקטיים, קונטיננטליים, קשוחים פיזית,לפעמים ציניים, לראות את טוטנהאם משחקת על תוצאה זו חוויה חדשה עבורי. אין יותר משחקי ספרס שמסתיימים ב- 5-2 או 4-4 מטורפים, יש לא מעט 2-1, נצחונות סולידיים, נצחונות של שילוב של שיטה וכשרון, לא שיטת היהיה מה שיהיה של  הארי רדנאפ שייצרה נצחונות היראויים ותבוסות קשות אבל התמוטטות במאני טיים.

הוא פתר סוף סוף את הבעיה ההסטורית של שוער(מאז ריי קלמנס לא היה לנו שוער ברמה עולמית). פרידל ולוריס(למרות הגול הראשון בשבת מול אברטון) מספקים סוף סוף שוערות נורמלית, לוריס לא עושה שום דבר יוצא דופן, פשוט שוער ליגה סולידי יציב שלא עושה טעויות קטסטרופליות שמייאשות את הקבוצה ואת האוהדים . שני השוערים נתנו לצד המשחקים הסולידיים גם משחקים הירואיים והצלות ששוות נקודות, דבר שלא היה לנו בשנים האחרונות. העובדה שאנחנו עדיין באירופה נותנת לפרידל דקות משחק וכך הוא פחות מתוסכל על הספסל וגם יותר חד ובכושר משחק אם צריכים אותו.

ההגנה עדיין בעייתית,ונראה שהיא לוקה בתסביכי הדי אן איי ההסטוריים של המועדון, בתחילת השנה ההגנה הזאת עלתה לנו בנקודות עם ספיגות בדקות האחרונות של גולים של חוסר תיאום, אבל החזרה של פרקר ייצבה את כל העסק, עדיין יש להם נפילות כמו למשל שני הגולים שספגנו אמש מול אברטון.

במרכז השדה דמבלה הוא מנהל משחק חכם ובעל שליטה בכדור ששיפר את אחוזי החזקת הכדור שלנו ונעזר לא מעט  בסקוט פרקר הקפטן והמנהיג , הדינמו שעושה את עבודת הקשר 50/50 כפי שכתוב בספר, ללא ספק התפקיד שמצריך הכי הרבה כושר גופני במגרש.

גם סיגורדסון מתגלה כרכישה טובה ואפילו כמבקיע שערים חשובים, יש לו טכניקה מצויינת, הוא שומר על הכדור והכי חשוב- הוא אינטיליגנט שמבין ומבצע את ההוראות של המאמן, בכלל נראה שהעונה אנחנו משחקים יותר נכון וחכם, אין לי אלא לזקוף זאת שוב לזכותו של המאמן.

אבל ההצלחה הגדולה של ווילאש-בואש היא התפוקה שהוא מקבל משלישיית החוד הדינמית שלו שהיתה יכולה להתקבל לנבחרת האולימפית של ישראל בריצת מאה מטר.ג'רמיין דפו(בחוד) ביחד עם לנון ובייל באגפים הם משולש קטלני שעושה שמות השנה בהגנות הליגה וגם במפעל הקטן של אופ'א.

הפריצה של בייל היא כמובן הגדולה ביותר אבל גם דפו ולנון נותנים תפוקה מעולה השנה ולא מעט בגלל התנועה והאיום שלהם בייל מקבל שטחים נרחבים לפעולה.

על בייל כבר אין הרבה מה לכתוב, רק שיהיה לנו בריא כי בלעדיו אנחנו כמו ריאל בלי רונלדו או ברסה בלי מסי. הדיעה הרווחת כבר כמה חדשים היא שאחרי מסי ורונאלדו בייל כרגע נמצא בכושר הכי טוב בעולם. סטטיסטית זה לא מופרך, בייל מבקיע או מבשל כמעט בכל משחק כבר קרוב ל-20 משחקים בליגה הכי קשה ביבשת ובמפעל לא קל באירופה.

בתור אוהד אין הנאה גדולה יותר מאשר לראות שחקן צעיר בקבוצתך האהודה שנותן פריצה כזאת ומשחק כדורגל ברמה כה גבוהה לאורך תקופה, מבקיע שערים בלתי נשכחים וסוחב קבוצה שלמה להישגים, גם גאזה, גלן הודל ואפילו ברבאטוב הבולגרי החביב עלי בשיאם לא היו כה טובים ויציבים לאורך כל העונה. לא יעזור כמה ההגנות יתכוננו לתרגילים הידועים שלו, הם עדיין לא יוכלו לעצור אותו פשוט כי הוא יותר מהיר מהמגן. העונה הוא אפילו למד לחתוך לצד ימין ולהרים כדורים הרגל הפחות חזקה שלו וגם הבקיע עם הראש ובנוסף הוא גם הוסיף לרפרטואר שלו רגל שמאלית קטלנית בבעיטות מרחוק ובמצבים נייחים.

הפתרון היחידי מולו הוא שמירה כפולה אבל אם השחקן אינטיליגנט (ובייל די אינטיליגנט למרות הפרצוף הקופיפי והאזניים הגדולות)אז הוא ינצל זאת וימסור לאיש שהתפנה מהשומר שלו, לקבוצה השניה אין מה לעשות בנידון, ראו כמות האסיסטים של מסי העונה וגם של בייל.

המשחק בשבת מול אברטון פגע בנו קשות במאבק הצמרת לאור התוצאות של היריבות אבל היו נסיבות מקלות והשוויון בדקה ה-87 יכול להתברר כשער ששווה ליגת אלופות.

שלושת השחקנים הכי טובים בסגל שלנו, אלו שאחראים  באופן ישיר על העונה המצויינת שלנו,הבאנקרים הקבועים בהרכב- לנון, בייל ודפו לא היו זמינים וכתוצאה מכך גם כמות המצבים המסוכנים הנמוכה. טוטנהאם הפגינה משחק שדה טוב, שליטה בקצב ואחוזי החזקת כדור גבוהים וזו מחמאה לשיטת המשחק שאינה תלויה בשחקן זה או אחר. הסגנון הכללי נשמר אבל המחץ, אוי המחץ, כמה שהוא חסר.

בלי הפריצות של בייל ולנון באגפים לא נשאר לאדאביור הרבה עם מה לעבוד. קייל ווקר הוא יותר מגן מקיצוני אגף והולטבי לא ממש מנצל את ההזדמנות שקיבל בגלל הפציעות הרבות והוא די אכזבה בעיני.

השוויון בסיום הגיע כשסוף סוף ווקר הצליח לעשות פעולת קיצוני מתוחכמת ולגבור על המגן שלו באגף. זו הפעם היחידה שהוא עשה זאת במשחק. ארון לנון עושה 6-7 פעולות כאלה במשחק ובדרך כלל מבקיע או מבשל כתוצאה מפעולות אלו, זה הבדל עצום.

מה שאהבתי בפעולה האחרונה במשחק שהביאה לגול היה קור הרוח של להוציא לפועל תרגיל כדורגל פשוט ובסיסי, עבודה קבוצתית של 4 שחקנים שביצעו את עבודתם בזמן אמת כשאתה יודע בוודאות שאם ווקר לא נותן כדור מדויק ושאם פרקר לא פותח רגליים ושאם אדבאיור לא מכוון למסגרת ושאם סיגורדסון לא הולך על הריבאונד(ושם אותו ברשת) אז אין גול, כל כך הרבה אימים אבל כולם קרו וסיפקו גול מאד מרגש בעיני, גול של מחויבות, מיומנות, אמונה, מקצוענות ושיטה, גול של מאמן.

ועדיין הנאיביות הטוטנהאמית המפורסמת עדיין מכרסמת בנו, כנראה שאי אפשר להיפטר מכל ההרגלים הרעים בעונה אחת. הגולים מול אברטון למשל-הגול הראשון היה פשוט רך, חוסר עירנות של 3 שחקני הגנה שלא הצליחו לעצור כדור במהירות נמוכה . בגול השני נתנו לשחקן לעשות סללום ולשנות כיוון שלוש פעמים עד שהוא חתך לימין ושחרר בעיטה. השער עצמו היה נפלא אבל קבוצה אחרת, שרצה לאליפות , מנצ'סטר יונייטד למשל, ביירן  מינכן למשל,לא היתה נותנת לשער הזה לקרות. אחרי הסללום השני היה מגיע איזה שוויישטייגר או איזה ריו פרדיננד ומתקל אותו(אפילו במחיר של צהוב).

חוץ משני הגולים טוטנהאם היו הרבה יותר טובים וזה היה אמור להיות משחק של 3 נקודות בבית מול קבוצה ללא שני השחקנים הכי טובים שלה, עכשיו אנחנו תלויים במשחק החסר של ארסנל וחייבים לנצח את צ'לסי בדרבי.

עד כאן הכל טוב ויפה, ווילאש-בואש מקבל תעודת שלושת רבעי עונה מעולה. אלא מאי, הכל נקבע מעכשיו עד חודש מאי ולכן אם לא נזכה באירופה קאפ ואם לא נסיים בין הארבע אז לא נזכור כלום מהעונה הזאת(אולי רק את התצוגות של בייל והנצחון ביונייטד).

בשתי העונות האחרונות התמוטטנו בישורת האחרונה, לא הגענו לשלבים מכריעים של העונה עם רמת מוכנות, פיזית ומנטלית. מדובר כמובן בחוסר נסיון אבל גם בחוסר תכנון וגם כמובן בקצת חוסר מזל. קבוצות מנוסות יותר(ברמות הללו) כמו ארסנל וצ'לסי, אפילו בעונות בינוניות כמו העונה הזו, מגיעות לישורת האחרונה כשהן פחות או יותר בכושר, זה לא עניין של מזל אלא תכנון של חלוקת עומסים, סגל עמוק ומאוזן ורוטציה בסגל.

כפי שזה נראה היום אחת משלושת הלונדוניות הבכירות לא תעלה לליגת האלופות, זו ההזדמנות של ווילאש-בואש לקחת אותנו מדרגה אחת גבוה יותר, כלומר להיות הסגן של בר כוכבא(שזה היונייטדיות העונה). זוכרים את הפתגם המפורסם- "מי בכלל זוכר את הסגן של בר כוכבא"? ובכן אם לא נסיים בטופ 4 אנחנו נכניס את עצמנו לקטגוריה הרבה יותר נשכחת-" הסגן של הסגן של בר כוכבא", ואת אלה מי בכלל זוכר או רוצה לזכור. טוטנהאם, למרות ההסטוריה והמסורת עדיין מפגרת מול ארסנל וצ'לסי אחותיה הלונדוניות בשני דברים פעוטים -תארים(שנותנים כיף לאוהדים ושקט למאמן), וההעפלות קבועות לליגת האלופות(שמייצרות מיליונים ומחזיקות את התקציב). אז יאללה אנחנו הולכים על דאבל של הדרג השני-יורופה קאפ וטופ 4.

שאני אוכל את הכובע? (עמית זילברבוש)
ליגת שוקי ההון: יפן מהמרת על הכל

16 Comments

אדם בן דוד 9 באפריל 2013

תודה גילעד על טור מעולה. כמדומני שנה שעברה סיימנו מקום רביעי ולא עלינו לאלופות בגלל הזכיה של צ'לסי. כך ששיחזור השנה שעברה יהיה הצלחה. מלבד זאת, אני מסכים שיש משהו "בטוח" יותר במשחק של הספרס השנה אבל אי אפשר לקחת מרדנאפ את הקפיצה שביצע במועדון, ואני חושב שאילולא סחרחורת הנבחרת שנשאב אליה הוא היה זה שמוביל אותנו לחברות קבועה בליגת האלופות וכניסה למועדון הגדולות.

matipool 9 באפריל 2013

גלעד – אני חושש שהפציעות של דפו , לנון ובעיקר בייל כמובן , די הרסו לכם את הסיכויים לסיום עונה מוצלח .
לא רואה איך בעומס הצפוי לכם , אתם מצליחים לנצח כל כך הרבה משחקים ללא השלישייה הזו .
יש לכם סגל מעולה העונה וגם מחליפים טובים מאד ( הלוואי על ליברפול להקים מהספסל שחקנים כמו אדאביור , דמפסי , הולטבי וגם סיגורדסון לפעמים . אגב – ליברפול רצתה את שלושת האחרונים וטוטנהאם ניצחה במאבק על שלושתם , מה שאומר משהו על התדמית המשופרת מאד של טוטנהאם והיתרון של לונדון על ליברפול ) אבל אין תחליף לבייל שהוא שחקן העונה ללא ספק ואני מוכן להמר על זה בהרבה כסף .

תורג'י 9 באפריל 2013

לדעתי צ'לסי ישארו מחוץ לטופ 4.
לוח משחקים קשה בצירוף משחקי הליגה האירופית והגביע האנגלי.

אופיר 9 באפריל 2013

גלעד, למרות שכאוהד ארסנל הייתי אמור לתעב אתכם, אני מוצא אתכם סבבה לאללה, ומייחל שתעלו איתנו לצ'מפיונס על חשבון האוליגרכים (מה שלא יקרה, לצערי).

עם זאת, יש לי תחושה שגם השנה St. Totteridge Day חגוג ייחגג.

גלעד בלום 9 באפריל 2013

אדם-אוהב את רדנאפ והוא ראוי אבל בסוף הוא כבר היה לא מפוקס וקצת איבד כיוון מאז, ראה העונה.

מאטיפול- אתה יודע בוודאות שכל השלושה סיימו את העונה?

תורג'י- מהפה שלך למייקל ג'ורדן

אופיר- אני תמיד אוהב לראות את ארסנל עוד מימי ברגקאמפ, אין לי שנאה לאף מועדון באנגליה, זו רק אהדת טוטנהאם טהורה, אני אוהד שחקנים או מאמנים או סגנון של קבוצה.ֿֿ

ג'אנקי- מסכים שהעזיבה של מודריץ הותירה וואקום, הבעיה עם לוקה היתה שהכל עבר דרכו אבל הוא לא הבקיע או בישל מספיק כדי להצדיק כזאת תלות. דמבלה לא כופה את עצמו על המשחק, הוא גם יותר פיזי ועושה הגנה, גם הוא לא מבקיע אבל השלישיה הקדמית דואגת לתפוקה ההתקפית.בייל בעיקר.

מסכים גם לגבי הרכש, כולם(חוץ מאבדאיור) בחורים סולידיים וממושמעים טקטית אבל בעיקר אינטיליגנטיים(חוץ מאבדאיור).

matipool 10 באפריל 2013

גלעד – אני אמנם אוהד ליברפול ולא יודע מה קורה בדיוק בטוטנהאם אבל להבנתי , השלושה יחזרו לשחק עוד העונה ( עניין של שבועיים בערך ), השאלה היא אם זה לא יהיה מאוחר מדי וגם באיזה כושר הם יחזרו .

ניינר 9 באפריל 2013

גלעד, בניגוד אליך נהייתי חולה מהעונה הזו של ספרס. עם הסגל שיש לנו היינו צריכים לסיים במקום השני, במיוחד לאור חולשת הליגה השנה. הפציעות הן כמובן משהו שיש להתחשב בו ולא הזכרת פציעה מאד מאד משמעותית-זו של סנדרו. איתו היינו הרבה יותר חזקים פיזית ןמנטלית. עדיין, למרות הנסיבות המקלות של הפציעות, אני לא מחזיק בכלל מוילאש בואש ועדיין חושב שהבחירה בו היתה טעות.
אדבאיור הוא החלוץ הגרוע בליגה וההחמצות שלו מקצרות לי את החיים. אם תשים לב, גם הגולים שלו הם על סף ההחמצה. הולטבי הוא אכן אכזבה וגם מדמפסי ציפיתי ליותר.
לא מאמין שנעבור את באזל ודי משוכנע שנסיים במקום החמישי. במצב הזה אני לא רואה את בייל נשאר ובלעדיו אנחנו בטח לא שווים טופ 4.
בקיצור, שום דבר לא השתנה-סיים אולד ספרס. לפחות , כרגיל, נותנים כמה תצוגות נפלאות שזה מה שנזכור מהעונה לצד תחושת הפספוס הרגילה.
C"MON YOU SPURS!

Gilad Bloom 9 באפריל 2013

Niner, why are you being so negative? we are playing for something until the last game of the season, you can't ask for more from a team, let's give him a chance, there is a decent chance to come out with something, save the swords for when it's over, i agree with your last words

ניינר 9 באפריל 2013

פשוט היו לי תקוות גדולות בתחילת העונה ואני באמת חושש שנסיים את העונה בלי כלום. אני גם לא אוהב את הרעיון שהחתמנו ריג'קט של צ'לסי. אני מבטיח לסתום את הפה אם נסיים במקום הרביעי. בעיני זה הרבה יותר חשוב מגביע המיקי מאוס האירופי שרק גורם נזק (ראית איך נראינו בליגה אחרי אינטר ואחרי בזל)

Gilad Bloom 9 באפריל 2013

we are not Man U that we can turn down a European trophy even the little one, what's the deal with the injured guys? are they going to be fit? any news?

עפר 9 באפריל 2013

בייל לנון דפו וגאלאס אמורים לשוב נגד שיטי, קאבול שיחק 60 דקות במילואים אמש, סנדרו רק בעונה הבאה

Gilad Bloom 10 באפריל 2013

tnx Offer

spurstopboy 10 באפריל 2013

תודה גלעד, זה היה מהיר משחשבתי… האופטימיות שלך במקום- טוטנהאם נמצאת בדרך למקום טוב! סיום העונה יהיה קשה אבל הפעם, להבדיל משנים קודמות, יש לי הרגשה שגם הסוף יהיה טוב, וזה בעיקר בזכות AVB
אני אגב חושב שזכייה בליגה האירופית הרבה יותר חשובה מהעפלה לצ'מפיונס- זה אולי לא נכון כלכלית אבל מועדון כמו ספרס חייב לזכות כבר בתואר משמעותי, גם כדי לתת סוף סוף קצת בראגינג רייטס לאוהדים וגם כדי להציל את הדי.אן.איי המנצח של מועדון הפאר הזה שכה דהה עם השנים
up the spurs!

גיא 11 באפריל 2013

מה אתה מדבר..?? ליגה אירופית זה כלום ושום דבר (ואני אומר את זה בתור אוהד צ'לסי).. עדיף מקום רביעי וצ'מפיונס שנה הבאה ע"פ המפעל הזה, שמועיל לקבוצות הדרג השלישי באירופה לקבל קצת חשיפה

spurstopboy 12 באפריל 2013

אתה כנראה קנית איזה טריינינג של צ'לסי בקניון כי הם קבוצה טובה וחושב שעכשיו אתה אוהד. אתה ילד

אופיר 12 באפריל 2013

מלך :-)

Comments closed