יום הזכרון. האח של ראסל מאיירס

yizkor

אחרי גיל 12 עמוס מנסדורף הפסיד משחק אחד בלבד בגיל הנוער בכל הקריירה שלו  בישראל, לשחקן שמחזיק בהישג הזה קוראים ראסל מאיירס. אני זוכר את המשחק הזה כמו אתמול, מנסדורף היה בשתי דרגות מעל כולם ואף אחד לא התקרב אליו. אני הייתי צעיר מעמוס בשנתיים שזה המון בגילאים הללו, ראסל היה שנה מתחת עמוס אבל היה לו מבנה פיזי של שחקן רוגבי וחבטת כף יד עם עצמות אדירות. ראסל לא היה מאלה שעבדו הכי קשה באימונים(הוא אהב את החיים הטובים) אבל הכשרון והאתלטיות שלו העניקו לו יתרון עלינו הצברים הגמדים.

ראסל עלה בצעירותו מרודזיה(היום זימבבווה) והיה ספורטאי אינסטינקטיבי שהולך על כל הקופה. במשחק ההוא נגד מנסדורף הוא נתן מערכה שלישית שאני בטוח שעמוס עוד זוכר, התוצאה היתה 6-1 מוחץ עם ווינרים וטניס איכותי, זה לא שעמוס היה כזה גרוע באותו יום.

את אחיו הגדול של ראסל מעולם לא פגשתי אבל הוא דיבר עליו בהערצה, אח גדול קלאסי. היינו בני 15-16, התקופה היתה תקופת מלחמת לבנון הראשונה והאח שירת בסדיר. בדצ' טסנו לפלורידה לסדרת טורנירים שכללה את אליפות העולם לנוער לנבחרות(הסנשיין קאפ) ואת אליפות העולם ליחידים וזוגות( האורנג' בול). ראסל ואני התגוררנו באותו חדר אצל משפחה יהודייה שאירחה אותנו.

את אותו בוקר אני לא אשכח ובוודאי שגם ראסל לא. השעה היתה 6 בבוקר והמארח הקים אותנו מהמיטה, אני זוכר את ראסל יושב על המיטה ומשפשף בעיניים. היתה תאונת אימונים ואח שלך נהרג, אמר המארח לראסל, הזמנו לך טיסה לישראל, אתה צריך לארוז את המזוודה.

מה?? היתה התגובה הראשונית של ראסל(באנגלית שפת אימו), זה לא בדיוק מה שאתה מצפה לשמוע על הבוקר. אני, שהייתי עד בעל כורחי לדרמה האנושית הזו, היתי בהלם בעצמי. ראסל ארז את החפצים שלו בשקט ונכנסנו למכונית(ליוויתי אותו לשדה התעופה). אני זוכר שבדרך לשדה הוא זמזם שיר שבקע מהרדיו ודיבר איתי על ענייני דיומא ("שיהיה לכם בהצלחה בטורניר, אל תשכח למסור ד'ש לשאר החברה ") , זה נראה לי בלתי נתפס אבל זה מה שזה היה, פשוט בלתי נתפס, ביחוד בשעות הראשונות ועוד עבור נער בן 16 שהתאמן במשך חדשים לקראת סדרת טורנירים בינלאומיים שהיו גולת הכותרת של השנה הקלנדרית.

אי אפשר לדעת לאן היתה יכולה להתפתח הקריירה של ראסל אבל מהדור ההוא של מנסדורף ושלי הוא היה בהחלט מהבולטים, לא מן הנמנע שהוא היה יכול להיות מקצוען ולהגיע לנבחרת הדייויס, הוא שיחק בלי פחד והיה לו כח מתפרץ אדיר, ובניגוד לרוב הישראלים היתה לו חבטת כף יד טבעית עם הרבה עצמה.

אבל אחרי שאיבד את אחיו קריירת המשחק שלו לא התרוממה, אחרי התיכון הוא שיחק בקולג' באמריקה ומזה שנים  הוא עובד כמאמן מצליח באזור הרצליה-רעננה, איש משפחה עם ילדים. האב ברני ז'ל נפטר אחרי מספר שנים, הילדים היו כל חייו ומאדם תוסס הוא הפך מהר מאד לשבר כלי, אין בכלל צורך בהסברים.

אני כמעט ולא בקשר עם ראסל ומעולם לא דיברנו על אותו יום, למעשה מאז אותו יום הוא די נעלם ממפת הטניס המקומית בהדרגה, לפני מספר שנים דיברנו בפייסבוק אבל אין יום זכרון שאני לא חושב על ראסל(לא הכרתי את האח אבל את ראסל כן), התאמנו ושיחקנו אחד מול השני כל כך הרבה פעמים, במציאות אחרת היינו יכולים להיות קולגות גם בבוגרים אבל כל זה נקטע כשהנגמ'ש התהפך.

יום הזכרון, 2013
אתחל זכרון. אנטר

18 Comments

אורי 14 באפריל 2013

חזק מאד

אלון רייכמן 14 באפריל 2013

עצוב. ומרגש. ובעיקר עצוב.

יואב בורוביץ' 15 באפריל 2013

אכן

סימנטוב 15 באפריל 2013

עצוב ולא יודע מה לכתוב.

רועי מ 15 באפריל 2013

כמו כל מוות בגיל מוקדם זה טרגי ועצוב.
במיוחד שזה מוות מיותר.

cookie-monster 15 באפריל 2013

:(

7even 15 באפריל 2013

סיפור עצוב. מקווה שיידע רק טוב.

רונן דורפן 15 באפריל 2013

ראיתי היום רשימה של שלושה שחקני נבחרת ישראל בראגבי שנפלו. ביניהם יש גארי מיירס – בהתחשב במוצא וביכולות הספורטיביות סביר להניח שזה הוא.

דותן 15 באפריל 2013

חזק

matipool 15 באפריל 2013

בדיוק כמו שסימנטוב כתב .
עצוב ולא יודע מה לכתוב .

מיה 15 באפריל 2013

תודה גלעד על כתיבתך המרגשת …. מיה (בת דודה של גרי ז״ל) יהי זיכרו ברוך !

גלית 16 באפריל 2013

גלעד , מצטרפת לתגובתה של מיה,
התרגשתי לקרוא!! תודה… (גם אני בת דודה של
גרי ז"ל. הייתי בת 10 כשהוא נהרג)

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 15 באפריל 2013

גיא, תודה על המחמאה, מכיוון שלא הכרתי את גרי אבל את אחיו ראסל כן, בחרתי לכתוב על נקודת המבט של האח, לשמחתי דורפן הביא לינק עם הסיפור של גרי בתגובה מעלייך, אשתדל לא לצאת טמבל בפעם הבאה ושוב תודה על המחמאה

גלעד בלום 15 באפריל 2013

אנונימי זה אני מהאייפון

Yavor 15 באפריל 2013

גלעד כל הכבוד על התגובה המאופקת

D! בארץ הקודש 16 באפריל 2013

הצד שבחרת יפה, גלעד

ארז ענבל 19 באפריל 2013

ראסל היה מאמן שלי מספר שנים בקאנטרי בהרצליה. ידעתי על הסיפור ועל כך שניצח את עמוס והתגאיתי בכך שהוא היה המאמן שלי. מאמן מצויין ואחלה בן אדם.

Comments closed