בלעדי: בניון בישל שער נגד איכרי סין

In כללי

1. שנים ארוכות, אולי ארוכות מדי,זה קורה במחזרויות מצמיתה; בסוף כל קיץ מתגנבת ללבי ציפור קטנה של אופטימיות. אני זוכר אחת כזו הגיעה בקיץ בו רכשנו את פול אינס מאינטר. "סוף סוף" אמרתי לחברים, "מישהו יעשה סדר במרכז השדה, ייתן למקמנמן וברגר (קיץ 96' היה אופטימי, הנה הבאנו תותח כמו ברגר ישר מאליפות אירופה. לא שאלתי: "למה לא את נדבד?") חופש פעולה, לא נצטרך לסמוך על ג'יימי רדנאפ הזה, הפצוע האנגלי, למה הוא לא הולך כבר לדוקטור מרטנס?" לאחר מכן נתקפתי אופטימיות קוסמית נוכח החתמתו של קרל היינץ רידלה. אמרו לי: "עזוב אותך, מה הבאתם פנסיונר גרמני? לא הספיק לכם שון דנדי?" אמרתי להם בעזות מצח: "אואן צריך מישהו כזה לידו, שישלים אותו, שיוכל מדי פעם לשבת על הספסל בלי לרטון, הרי אואן ופאולר ביחד, מי בעצם צריך יותר?" וכך זה המשיך, ההתמכרות הזו לאשליות. כל קיץ אותו סיפור.

2.  גם עם ז'ראר הוייה זה היה דומה. הביאו חתיכת לוזר שלא עלה למונדיאל בגלל שהפסיד עם צרפת הגדולה לרובן עטר, אבל אני פירגנתי, בגלל שדבר ראשון הוא חתך את דיוויד ג'יימס. אחר כך את רוי אוואנס, אחר כך את הקבוצה עצמה, אחר כך את עצמו. הוא הביא אותנו ממצב של בושה תמידית למצב סביל, וכל זאת באמצעות כדורגל מחפיר, פאסיבי, שגרם לי נזק בלתי הפיך למערכת העצבים. אני עדיין חושב שאמיל הסקי יכול היה להיות חלוץ נפלא, אם הוייה לא היה הופך אותו לשחקן אגף. אבל הוייה היה מלא תירוצים כרימון. כבר תייקתי אותו כ"נוסטלגיה". בכל זאת, הוא הפיח בי פה ושם אופטימיות, בעיקר אחרי עונת הטרבל המשונה. ואכן עונה אחר כך סיימנו במקום השני, הנה זה מתקרב, ריח אביבי ורענן נשב באוויר, שמא היה זה אוויר פסגות? אבל אז, כמו מכת ברק, כמו חור תולעת גלקטי, שוב חזרנו לאותו מקום…

3. בעונה הראשונה עם בניטז לא הייתי אופטימי. אמרתי שמדובר בספרדי מוכשר, אבל ייקח לו זמן להתאקלם, להבין, ללמוד. הוא הגיע למקום מורכב, לא פשוט, לבאנטה זה לא בלקבורן וסנטנדר זה לא שפילד או ווטאבר. נספוג איזו עונה, הרי בוב ספוג הוא נייר לקמוס ליד ספוג הייסורים שלנו, ואז הוא הביא את גביע אירופה לאלופות. מאיפה נחת הדבר הזה? לא הייתי מוכן, בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום, ופתאום הגביע הזה, האור הענקי הזה ששוטף הכל, צוף החיים שנשפך עליך מתוך הגביע הקדוש. ציפור אדומת חזה של אופטימיות התיישבה בתוך לבי. אמרתי לעצמי: "הרי מפה אנחנו רק יכולים לעלות, תראו עם מי לקחנו את אירופה? עם אנתוני לה טאלק נגד יובנטוס, עם לורן סינמה פונגול, עם סמיצ'ר האופטימיסט (קראתי לו כך כי תמיד ראיתי בו אופטימיסט בנוגע למסירות. הוא תמיד האמין באמת ובתמים שמישהו יגיע למסירות שלו), עם ניל מלור, עם סקוט קרלסון לפעמים בשער. הרי שתהיה לנו קבוצה איכותית, מי יכול עלינו?"

4. המציאות, מתברר, יכולה גם יכולה. אמנם זכינו בגביע, והיתה לנו גם עונה סבירה בליגה לאחר מכן, אבל זה עדיין לא היה זה. היינו רחוקים מצ'לסקי, היינו רחוקים מיונייטד, היינו רחוקים מהיכן שאנחנו מאמינים שאנחנו צריכים להיות. בעונה שעברה התרחקנו עוד יותר, ולא היה מנוס, היינו צריכים זעזוע, משהו בסדר גודל קוסמי, פטריה גרעינית של כדורגל, התנגשות קרחונים, מלחמת ציוויליזציות. ואז האמריקנים רכשו אותנו, וחשבנו שאנחנו הולכים להפציץ בשוק ההעברות: תביאו את טורס, תביאו את דני אלבס, את סמואל אטו, את מיקה ריצ'רדס, את ארון לנון, תביאו את דויד סילבה, תביאו את כולם. ואז התברר שדווקא יונייטד ביזבזה הרבה יותר, וצ'לסי התחזקה לא פחות. אז הבאנו את טורס, ואולי גם את באבל ובסדר, טוב, את בניון (פרסום ראשון: דלגליש חושב שהוא הרכש הכי מבטיח), אבל זה הכל.

5. והנה הקיץ תיכף נגמר, והצלחנו לראות את רוב משחקי טרום העונה, ומה אני יגיד לכם: לא ראיתי שם את הבשורה, את הניצוץ, את השינוי. נכון, מדובר בניסוי כלים, במעבדה הרכבית מתמדת, במתדולוגיה להכניס את השחקנים לכושר משחק בטיימינג הנכון, אבל עדיין, חיפשתי את הניצוץ, משהו שיגרום לי להגיע לשבת הבאה לוילה פארק אופטימי, ואני חושב שעדיין לא מצאתי אותו. אז נכון, ג'רארד נראה חד, וזה אולי הכי חשוב, כי עם כל הכבוד לכולם, הוא עדיין היה ונשאר הברומטר האולטימטיבי. טורס יתחלק איתו מעט במגה סטאריות. ג'רארד בכושר מצוין, ותראו איך הכל משתנה אצלי: מיישות מדוכדכת ונרגנית אני הופך לטווס שמשתין על האימאג' הפוטושופי של מוריניו בכל הזדמנות. כן, גם אני מכור לאשליות. טוב, אומר זאת כך: ניצחון בוילה פארק ואני באמת עולה בזהירות על קרון של אופטימיות בנסיעתי העונתית אל הלא נודע. תיקו ומנגד כצפוי נצחונות של צ'לסי ויונייטד (את ארסנל בינתיים אני לא סופר), ואנחנו כבר בפער של שתי נקודות, וארגיש ששום דבר לא השתנה. הפסד יגרום לי לצחוק מרוב ייאוש (וכמובן לעלות פוסט בכותרת: "אמרתי לכם")

6. עזבו, הכל שטויות, ראיתם את הבישול של בניון?

11 Comments

צביקה 5 באוגוסט 2007

מאמיל הסקי לא היה יוצא שום דבר בשום מצב. לפחות בזה לא הוגן להשמיץ את חולייה.

amichai 5 באוגוסט 2007

בעונתו הראשונה הוא היה לא רע..אחר כך החלה ההידרדרות

Motti 5 באוגוסט 2007

למה אני לא מקבל עדכון במייל כשאתה כותב פוסט חדש?
עזוב אופטימיות, העונה לוקחים אליפות….

amichai 5 באוגוסט 2007

הי מוטי, צריך לשאול את דימה
אין לי בעיה לקחת אליפות פסימית

תומס האדום מצד הרחמים 5 באוגוסט 2007

האם יש דרך לקבל עדכונים במייל ולא דרך RSS?

עמיחי שלו 6 באוגוסט 2007

אני חושב שכן
נראה לי שצביקה מקבל במייל, אני לא בטוח, צריך לשאול אותו. בכל אופן, אני אבדוק אחר כך, אולי אני יכול לעשות משהו בנידון

יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה 6 באוגוסט 2007

בניטז :
"Steven, though, will normally play more games this season in a central role. We have got plenty of wingers now"
יש איזה ווינגר שאנחנו לא מכירים ?
על איזה ווינגרים הוא מדבר ?
בניון ? לטו ? או אולי קיואל …
הבנאדם חי בסרט…

amichai 6 באוגוסט 2007

בניון, באבל, פננט, קיואל
ארבעה ווינגרים על שתי עמדות
לטו ישחק בעיקר במילואים

יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה 6 באוגוסט 2007

עמיחי,
ראיתי השוואה מעניינת של טורס נגד פורלאן בעונה הקודמת (פורלאן צד שמאל – לדוג' 19 גולים)
Appearances 36 36
Minutes On Pitch 3,019 3,097
Goals 19 14
Shots On Target 57 45
Shots Off Target 40 45
Shooting Accuracy 59% 50%
Chance Conversion 20% 16%
Passing
Goal Assists 1 5
Total Passes 842 754
Pass Completion % 75% 65

לי זה נראה כמו עדיפות של פורלאן בכמעט כל הפרמטרים ונא לא לשכוח שבעונה שלפניה פורלאן הפציץ ולכן לבטח הסטטיסטיקות שלו טובות בהרבה משל טורס.

amichai 6 באוגוסט 2007

לטורס היתה עונה די אנמית בעונה האחרונה, אני מסכים איתך. להגיד לך שהייתי רוצה את פורלאן? אין מצב, לטורס פוטנציאל אדיר והוא צעיר והוא גם אוהד את ליברפול, זה כמה פרמטרים ככה בשלוף שלא נכנסים לשום סטטיסטיקה

איתמר 7 באוגוסט 2007

יכול להיות שעוד תופתע השנה

Comments closed