האם יצאנו מהמשבר?

1. האם יצאנו מהמשבר? הבשורה הטובה ביותר בקשר למשחק הזה היא לאו דווקא המשחק הזה. הדבר שהיה הכי אקוטי, הכי כואב, הכי נראה לעין היה כושר המשחק של השחקנים. לא השחמט הטקטי התמוה של בניטז, לא שיטת הרוטציה שהיא רק סימפטום, וגם לא הרפיסות המנטלית, אלא רק כושר משחק. הערב ראינו כמה שחקנים מרכזיים שחזרו להציג את הרמה הגבוהה שלהם, בראשם סטיבן ג'רארד וחאבייר מסצ'ראנו. אנחנו עדיין במרחק סביר מהצמרת, שאר הקבוצות הגדולות עוד לא עברו משבר (אני מקווה), ואם רוצים, רק אם רוצים, אפשר לראות את האופק מעבר לאוקטובר השחור, השחון, המפיל.

2. ממעוף הציפור, ז"א כמה דקות אחרי שלחץ הדם חזר למצב תקין, אפשר לומר שהיה כאן פשוט משחק מצוין. לפעמים מרוב כסיסה ואטרף קשה לראות זאת. אבל אי אפשר להגיד ששיחקנו טוב מהם, כשם שאי אפשר להגיד שהם שיחקו טוב מאיתנו. בסוף המשחק זה היה כמו פינג פונג, התקפה לפה התקפה לשם, לא העפנו כדורים סתמיים לגובה, ז"א העפנו לפעמים, אבל לפחות היה שם את קראוץ' לא את טורס הנרפה. ניסינו לתקוף מהאמצע, מהאגפים, מכל מקום, ובעיקר – הנענו כדור. זה משהו שלא עשינו כבר חודש. אפשר להצטער על אובדן שתי נקודות נוספות במשחק בית מול קבוצה גדולה (ע"ע צ'לסי), אבל משום מה, ואני יודע שזה לא אופייני לי, אני מסתכל על חצי הכוס המלאה, בתקווה שהיא לא תישפך עליי בשבת הבאה.

3. ראוי להתעכב על מסצ'ראנו. בחודש האחרון הוא היה פשוט קטסטרופה, רציתי לזרוק אותו לכל הרוחות. הערב הוא נתן משחק שקרוב למושלם. ברוב התאקלים שלו הוא זכה, בכמה מהם הוא עשה זאת בצורה מרהיבה, הוא בקושי העביר מסירות לא מדויקות, והוא בעיקר נראה כפי שהוא אמור להיראות: נחוש, פייטר, עם ביטחון עצמי. הוא נתן לג'רארד שקט ללכת קדימה, כמה חבל שג'רארד לא עשה זאת מספיק. פתאום, כמו רוח רפאים, הוא הבליח בצד שמאל. הפציעה של אלונסו קצת שיבשה את השחמט הבניטזי. חשוב לציין, ג'רארד עדיין לא עצמו, אבל הספיק הגול כדי לראות חדות מוכרת.

4. גליון ציונים נגד ארסנל:
ריינה – היה יכול למנוע את הגול.
פינאן – האיטיות שלו היתה בעיה נגד המהירות הארסנלית.
קראגר – נלחם כמו אריה.
היפייה – אין טענות. חייב להשתתף יותר בבניית המשחק.
ריסה – בניגוד למשחקים קודמים, גילה המון אחריות בהגנה.
וורונין – מה הוא עושה בקישור? נו באמת? אולי הגיע הזמן לווינגר אמיתי?
מסצ'ראנו – מלך!
ג'רארד – רק שימשיך בכיוון הזה.
אלונסו – טוב שחזר.
קויט – כרגיל, נתן כל מה שיש לו.
טורס – אחי איפה אתה?
בניון – הוסיף, אבל לא מספיק.
קראוץ' – נראה בשל לחזור לרוטציה.
ארבלואה – כלבויניק היא מילה גסה.

5 Comments

Motti 29 באוקטובר 2007

לפי דעתי ארסנל היו צריכים לסיים עם 4 שערים כמו שאנחנו היינו צריכים לגמור את הסיפור במחצית הראשונה. כך או כך, ארסנל שיחקו מצוין, לא הפסיקו להעביר כדורים על הדשא (בניטז, תלמד את החברה שלנו, זה לא כזה מסובך) ולהמשיך ולחפש את המסירה הפשוטה (עם הרבה תנועה) ובלי מסירות על 50 מטר.
בסופו של דבר, אנחנו עדיין בלתי מנוצחים, והייתי חותם על 1:1 לפני המשחק, כך שאני לא יכול להיות יותר מדי מאוכזב

cookie-monster 29 באוקטובר 2007

אנחנו בצרות עם טורס ואלונסו. חודש וחודשיים. זו מכה קשה. אבל נשרוד.דווקא אחרי המשחק הזה יש לי אמונה. ליברפול הנוכחית קשוחה. אנחנו הולכים לקבל את ארבלואה בחזרה וגם אגר אמור לחזור. נראה אם לוקאס יצליח יצליח להשתלב ברצינות . ואמן שראפא ינסה את באבל מקדימה.
YNWA!

אריגיא 29 באוקטובר 2007

עמיחי, מדהים איך שנינו ראינו אותו משחק, אבל ראינו דברים אחרים לגמרי. כנראה שזה עוד דבר שמאפיים את המשחק הזה.
אני ראיתי את ליברפול לא יוזמת, לא דומיננטית, רק הורסת התקפות של ארסנל וגם זה לא בהצלחה גדולה. הייתי בטוח שהגול ייתן פוש, אבל הוא נתן לארסנל דווקא.
התלות שלנו באלונסו מראה את כישלון הרוטציה, שכן הרעיון שלה אם אני מבין נכון, זה שלא נהיה תלויים במישהו אחד. ואגב, אני ממש לא מצליח להבין מה ההתלהבות ממסצ'ראנו. אולי אני טועה.
הדהים לכתוב הפרשן של ה"אינדפנדנט", שכתב בשורה אחת את הסיפור כולו:

"Wenger's side played the kind of football that Anfield would love their own team to play".

Solari 29 באוקטובר 2007

אני מסכים איתך בקשר למסצ' – הוא היה פשוט מושלם אתמול.
הבעיה היתה שוב, כמו נגד טוטנהאם, עלינו ליתרון מוקדם ואז נגמר המשחק. אם עליתם ב-4-3-3 (וזה באמת היה ככה בהתחלה) למה ביתרון 1:0 זה צריך להפוך ל-4-5-1 כשקאוט וורונין משחקים כמו מגינים?? די עם זה כבר! מה זאת הנאיביות הזאת?? אנחנו מתיימרים להיות אחת מהגדולות אבל אנחנו נראים יותר ויותר כמו ליברפול של 17 השנה האחרונות, פשוט לא מסוגלים. אז נכון, היו פציעות ונגד צ'לסי סטיילס הלך אובר בגולים ונתן להם פנדל דמיוני. אבל למה אנחנו לא נותנים קודם את השני לעזאזל?????
אז אנחנו 6 הפרש מארסנל, ניצחנו רק משחק אחד בבית (את דרבי!), אבל אם לא ניצחנו את צ'לסי וארסנל בבית, אז מה, ננצח אותם בחוץ?? מישהו בדק מתי זה קרה בפעם האחרונה בתקופת בניטז? (לא לרוץ לבדוק, זה לא קרה). אם לא יהיה שינוי דרמטי בסגנון המשחק של בניטז (ואת ההרכב של אתמול ניתן להגדיר כשינוי דרמטי) אני חושש שעד הכריסטמס אנחנו מחוץ לתמונה לגמרי.
קאפלו פנוי, מוריניו הלך הביתה, יול סוף סוף ראה את הדלת (איך לא ניצחנו אותם, איך??????) ועכשיו גם פלורס מולנסיה בחוץ – מאמנים מתחילים להבין שאף אחד כבר חסין מפיטורים. ההרכב אתמול של בניטז מראה שכנראה גם הוא מתחיל להבין את זה.

amichai 29 באוקטובר 2007

ההרכב היה אשליה אופטית, וורונין וקאוט היו מעין קשרים ושיחקו בצדדים. אנחנו לא מסוגלים לנצח את צ'לסי, ארסנל או יונייטד. אני לא רואה אליפות באופק, בטח לא עם השיטה וההרכב הנוכחי

Comments closed