מה באמת מספרים המספרים של רפא?

In כללי

1. אפשר להאשים אותי בקטנוניות. אני אקבל את זה. אבל המציאות הנוכחית שלחה אותי לתוך הסטטיסטיקות. המנטרה שהנחתה אותי היתה "רפא בניטז זכה בשתי אליפויות בולנסיה. לפיכך הוא יכול לזכות גם בליברפול". זו מנטרה שמלווה אותנו מראשית דרכו אצלנו. לא הזכייה שלו בגביע אופ"א, את זה גם ז'ראר הוייה עשה. בהקשר זה לא אשכח הערה של חבר יקר שאמר לי אחרי עונת הטרבל: "אתה עוד תגלה שזה הדבר הכי גרוע שקרה לכם". האליפויות עם ולנסיה הם עיקר הרזומה אותו הביא רפא לדיוויד מורס וריק פרי.

2. בלי חלילה לזלזל בהם, אליפות בספרד היא לא אליפות באנגליה. אלו שתי עולמות שונים, בעלי דגשים שונים, הבדלי תרבויות ויריבויות שונות. ולנסיה לקחה אליפות ב-2002 וב-2004. אם מסתכלים על המספרים של העונות האלה, אפשר להקיש מהם בצורה מאוד גסה כי האליפויות האלה הושגו לא מעט בזכות החולשה הלא אופיינית של ריאל מדריד וברצלונה בעונות האלה. בספרד יש אקסיומה, ברירת מחדל, זה בדרך כלל או ריאל או ברסה, אלא אם כן שתיהן במשבר, בעוד עונה משוגעת של חילופי מאמנים, מלחמות אגו וכאוס קיומי. ב-2002 רפא לקח אליפות עם ולנסיה בזכות 22 נצחונות, 12 תוצאות תיקו ו-5 הפסדים. דפורטיבו סיימה שנייה. ריאל רשמה 19 נצחונות, 9 תיקו ו-10 הפסדים. ברסה רשמה 18 נצחונות, 10 תיקו ו-10 הפסדים. כמות כזו של הפסדים במדריד וקטלוניה בדרך כלל משמעותה עונה כאוטית. עונה לא רגילה. עונה משברית.

3. בעונת האליפות השנייה של רפא 2004 הוא שיפר את המאזן עם 23 נצחונות, 8 תיקו ו-7 הפסדים. ברסה נתנה לו פייט סביר עם 21 נצחונות, 9 תיקו ו-8 הפסדים. ריאל סיימה רביעית עם 21 נצחונות, 7 תיקו ו-10 הפסדים. אז נכון, אליפות היא לא רק פונקציה של מספרים. היא פונקציה של מנטליות, של ווינריות, אבל המספרים בכל זאת מגלים סיפור, שאולי הוא לא מוחלט, אבל הוא משקף אי אילו תובנות: כדי שקבוצה כמו ולנסיה או לה קורוניה תזכה באליפות בספרד, היא צריכה לעשות זאת בעונה בה יש בעיות לשתי הגדולות, בעיות שלא קשורות לכאורה להישגים שלה עצמה.

4. באנגליה המציאות היא שונה והרף הוא יותר גבוה. באופן אקסיומטי לא קורה שגם יונייטד, גם ארסנל וגם צ'לסי תופסות עונות גרועות במונחים ספרדיים ורושמות 10 הפסדים. זה יכול לקרות לאחת מהן. רפא באופן אירוני עמד ברף הספרדי בעונה הכי טובה שלנו עד עתה, עונת 2006. הוא השיג 25 נצחונות, 7 תיקו ו-6 הפסדים, מאזן שסביר להניח שהיה מביא לו אליפות בספרד (אלו מספרים יותר גבוהים משהוא השיג בשתי האליפויות שלו עם ולנסיה), אבל צ'לסי סיימה בפער 9 נקודות מעלינו, יונייטד רק בפער נקודה, ולרגע לא היינו חלק מהמירוץ. הרף הוא פשוט גבוה יותר, אולי גבוה מדי עבור רפא. שימו לב שבעונה שעברה יונייטד לקחה אליפות עם 28 נצחונות, 5 תיקו ו-5 הפסדים. הקבוצות הגדולות באנגליה באופן קבוע משיגות יותר נקודות בליגה שלהן מאשר הקבוצות הגדולות בספרד. באנגליה אתה צריך להיות הרבה יותר טוב, זה אולי יכול להסביר במעט את ההצלחה ההולכת וגוברת של האנגליות באירופה, אבל זה בעיקר מספר על הליגה: מה שאתה יכול להרשות לעצמך בספרד, אתה לא יכול באנגליה, לא משנה מה השיטה, מה הסגנון ואיזה ביצים אתה שם באיזה סל.

5. אז שוב אני מדגיש – אליפות זה לא רק מספרים, היא צירוף של המון ניואנסים ועוגנים, אבל בינתיים רפא לא הצליח להתרומם מעל סף נקודות מסוים. וגם כשהצליח להשיג יותר ממה שהשיג בספרד, זה עדיין הספיק לו רק למקום שלישי. זו אכן מציאות מתסכלת. השאלה אם הוא אכן יכול לקפוץ מעל הרף של עצמו. בינתיים התשובה היא שלילית. נכון, העונה עוד לא נגמרה, הפסדנו רק שני משחקים וכו', אבל כדי לקחת אליפות העונה (כרגע זה נשמע כמו מדע בדיוני), אנחנו צריכים להתחיל לנצח במן בליץ מכניסטי שנראה שהוא מעל לכוחותינו, ומעל לחשיבה המתמטית של רפא, אבל הכי חשוב, אנחנו צריכים ששלוש הקבוצות הגדולות האחרות גם יאבדו נקודות, והמציאות הוכיחה שזה לא ממש קורה, לפחות לא שלושתן באותה עונה.

6. בגלל זה לא כל מאמן נחשב באירופה יכול להצליח באנגליה. כשאנחנו חושבים על המחליף של רפא ביום שזה יקרה, אין כרגע שמות של מאמנים שהוכיחו שהם יכולים להצליח גם באנגליה, מלבד ז'וז'ה מוריניו. למעשה, בעידן הפרמייר ליג עשו זאת אלכס פרגוסון, ארסן ונגר ו..קני דלגליש. בעונת 95, עת בלקבורן זכתה באליפות, היום זה נשמע כה הזוי ומופרך, קינג קני השיג 27 נצחונות, 8 תיקו ו-7 הפסדים. כיום זה נראה כמו גלגול אחר. דלגליש אגב הוא לא אופציה. הכישלון שלו בניוקאסל הוכיח שהוא לא לגמרי הפנים את השינויים בשוק הכדורגל העולמי. הוא הסתבך בכל מיני רכישות תמוהות, והוא בכלל הצהיר שהוא גמר לאמן. הוא רוצה פנסיה שקטה, לבוא ליציע המכובדים באנפילד מדי פעם ולא מעבר לכך.

7. במציאות הסבוכה הזו כל מאמן אחר מלבד מוריניו (שגם הוא לא בטוח, כי אפשר לדעת כמה מתוך האליפויות שלו היו חשבון מזומנים נפוח וכמה יכולת אמיתית. סביר להניח כי מדובר בשילוב של השניים) יהיה סיכון. נכון, גם ונגר היה סיכון בתחילת דרכו, אבל אנחנו במצבנו לא נוכל להרשות לעצמנו לקחת סיכונים גדולים מדי, עד כמה שהדבר אפשרי. אנחנו בתוך פרדוקס: אין מישהו (מלבד מוריניו ואולי דלגליש) שהוכיח שהוא מסוגל לזכות באליפות בפרמייר ליג והוא פנוי. אני שומע שמות כמו מרטין אוניל, מרקו ואן באסטן או יורגן קלינסמן ואני נחרד. קאפלו יכול היה להיות סיכון סביר, אבל גם במקרה כזה היה מדובר במישהו שלא אימן יום אחד באנגליה, וגם לא יודע אנגלית. בקיצור, אני בעד שבניטז יפנה דרכו בסוף העונה (אלא אם כן…), אבל אני לא רואה מישהו (מלבד אולי מוריניו) שיכול להצליח היכן שהוא נכשל.

4 Comments

אסף THE KOP 17 בדצמבר 2007

עמיחי, קראתי את התחקיר שלך על הליגה הספרדית והאנגלית ומה שאני מסיק הוא שבניגוד לליגה האנגלית, הליגה הספרדית היא תחרותית יותר. כנראה שהמרחק בין חאטפה לריאל קטן מהמרחק בין ווסטהם ליונייטד, התחרותיות בין נומנסיה לברצלונה רבה מבין זו של רדינג לצ'לסי.
הנתונים האלה מעידים דווקא טובות על הליגה הספרדית. ייתכן שמרוב צ'לסי, יוניטד, ארסנל ובסדר, גם ליברפול, אנו מתעלמים מכך ששאר הקבוצות משחקות בליגה משלהן. היות וריאל מדריד וברצלונה הם קבוצות עילית שלא נופלות ברמתן משום קבוצת עילית באנגליה המסקנה האחת היא – הליגה הספרדית טובה מזו האנגלית. יש שם יותר קבוצות איכותיות ומכאן שהיא גם יותר תחרותית.

הבעייה של ליברפול היא לא 2 ההפסדים. הבעייה היא איבוד הנקודות במשחקים נגד טוטנהם וברמינגהם. תאורטית, עם הנקודות האבודות הללו ובהנחה שתנצח את משחק ההשלמה הביתי מול ווסטהם לליברפול היו יכולים להיות היום 37 נקודות. כלומר חזק בתמונת האליפות. ליברפול צריכה ללמוד לקחת את הנקודות בשיניים. תיק"ו בבית נגד קבוצות הדרג השני גרוע בעיני מהפסד ליונייטד.

amichai 17 בדצמבר 2007

אסף, אפשר להתייחס לנקודות מכל מיני זויות. אני דווקא פחות שם דגש על בירמינגהאם וטוטנהאם כי היינו אז בתקופה איומה, ולאחריה היה לנו הזדמנות ליישר קו, ולא יישרנו
בקשר לליגות, זו גם זוית מסוימת. עדין יש באנגליה המון להט, תשוקה ואיכות שאין לטעמי בספרדית. יש בה גם יותר עניין עולמי וכסף

סטוצקי 17 בדצמבר 2007

לא מספיק שחור בנשמה מההפסד אתמול, שוב מוריניו?
עמיחי, האם אתה באמת מסוגל לדמיין את מוריניו מביא אליפות לצ'לסי ב-2004/05 עם 20 מיליון פאונד נטו לרכש? ורק תזכורת – כבר כשהוא קיבל אותם, לפני שהוציא בעצמו תל"ג של יבשת על רכש, ראניירי שם אותם 19 נקודות מעלינו.

בהחלט יכול להיות שבהעדר תקציב ראוי, ובלי להמתין עשור כדי לבחון את היכולת של רפא וצוות הסקאוטינג לשפוט פוטנציאל של ילדים – נאלץ לקוות לעונה שבה גם צ'לסי, גם מנצ'סטר וגם ארסנל לא יהיו בשיאן כדי לקחת אליפות. מציאות עגומה, אבל אפשרית. ובכל זאת, אני עדיין מתקשה לראות מי יקרב אותנו אל המטרה מהר יותר מרפא.

77 הנקודות שולנסיה של רפא השיגה ב-2004 היו מכתירות אותה לאלופה גם בעונה האחרונה בספרד (ריאל לקחה עם 76). אולי בארסה וריאל לא היו בשיאן בשנות האליפויות של ולנסיה, אבל מכאן ועד חולשה לא אופיינית או משברים המרחק גדול. אם תבדוק את מספרי הנקודות שהביאו אליפויות בספרד בשנים האחרונות תגלה שהממוצע עומד על סביבות ה-80, אולי קצת פחות, בטוח לא הרבה יותר. וזה בכלל בלי שאני באמת מבין איך אפשר להקיש מתוצאות של מאמן עם קבוצה בליגה אחת, לתוצאות הצפויות/אפשריות שלו עם קבוצה אחרת, עם שחקנים אחרים, עם יריבויות אחרות, עם תקציב אחר – בליגה אחרת.

ואם בקטנוניות עסקינן, הרשה לי להשמיט סוגריים מהמשפט שבו בחרת לסיים את הטור: "אני בעד שבניטז יפנה דרכו בסוף העונה, אבל אני לא רואה מישהו שיכול להצליח היכן שהוא נכשל".
שמע, זה משפט כל-כך מוזר, שריק פרי עוד יכול לצטט אותו. Care to elaborate?

Solari 18 בדצמבר 2007

זה לא שההבדל בין הקבוצות בספרד הוא קטן יותר, פשוט קשה יותר לנצח שם בחוץ. כל קבוצה קטנה יכולה להוציא נקודות מריאל או ברסה בביתה, ועובדה גם שזה קורה. עד שהגיע קאפלו ריאל לא היו מסוגלים לנצח בחוץ, העונה ברסה לא מסוגלים לנצח בחוץ, בפריימרליג זה לא קורה.
בכל מקרה, כמה שאני שונא אותו, גם אני לא רואה אף אחד חוץ ממוריניו שיכול להחליף את בניטז. רציתי את קאפלו אבל כשאני רואה איך רוביניו משחק עכשיו כשלא יורדים לו לחיים אני מבין שגם איתו כנראה שלא היינו רואים יותר מדי כדורגל, מה גם שזה כבר לא רלוונטי.
יש לי בעיה מאוד גדולה עם מוריניו. הוא שחצן, אבל זה מילא, הוא עושה את זה בשביל השואו והתקשורת. אני בטוח שהוא בעצמו לא מאמין בחלק מהדברים שהוא אומר ואפילו דקו אמר את זה על התקופה שהוא התאמן אצלו.
הבעיה השנייה היא שמעבר לזה שהוא בונקריסט (והוא בונקריסט – בחצי גמר אלופות בשנה שעברה הוא הגיע לאנפילד פשוט בשביל לא לשחק כדורגל) יש לו את השחקנים "שלו" שהם פשו מלוכלכים (קרבאליו מחזיק את ואלדס בשמינית גמר 05' וקולינה לא רואה) טיאגו, אסיין, אובי מיקל והרשימה עוד ארוכה.. פשוט הוא מלמד אותם את כל הטריקים המגעילים האלה.
אני לא רוצה לנצח ככה, אני רוצה לנצח כמו ארסנל, עם כ-ד-ו-ר-ג-ל. הבעיה של ארסנל היא אחרת, הם נאיביים בטירוף (כמעט ושילמו על כל ההחמצות שלהם נגד צ'לסי). צריך שילוב בין השניים.
אני לא מחסידי ראפה, רחוק מזה.
אני חושב שלצד רכישות מעולות הוא עשה רכישות גרועות שרק תקעו אותנו. מה שכן, הייתי מאוד רוצה לראות אותו עם רכש גדול באמת. יונייטד הוציאה פי 4 בערך ממה שהוצאנו בקיץ, אני הייתי רוצה לראות את ראפה עם כ"כ הרבה כסף. הנה, כשהיה לו סכום באמת גדול הוא הביא את טורס וזאת רכישה ענקית. הבעיה שבשביל לראות אותו עם כיס נפוח צריך לחכות עד עונת 2012 בערך עם המעבר לאיצטדיון החדש, ולאף אחד לא יהיה סבלנות לכך.. השאלה היא אם הוא ילמד מהטעויות של השנים האחרונות, של השנה ויגיע למצב של מלחמה אמיתית על האליפות או שלא. אם לא, עוד יכול להיות שב-2012 נהיה מועדון עם ים של כסף אבל בלי מאמן.

Comments closed