בעיה ושמה אברטון

1. העורף שלנו חשוף. הכחולים נושפים בו, גם אסטון וילה, מנצ'סטר סיטי, פורטסמות' ואולי ווסטהאם. במקום שננשוף לגדולות, אנו ננשפים בידי הבינוניות. נותרנו עם המלחמה המבאסת על המקום הרביעי. ראיתי אתמול את אברטון מנצחת בסיטי אוף מנצ'סטר, ובהחלט יש לנו סיבות לדאגה. קודם כל חשוב להבין: זה תלוי רק בנו. אנחנו קבוצה יותר מוכשרת ומנוסה. אם נעשה מה שצריך – נשלח אותם למקומם הטבעי באופ"א. אם נמשיך להיראות נרפים וחסרי אופי, באמת לא תהיה ברירה אלא לזכות שוב בצ'מפיונס ליג כדי להבטיח השתתפות בצ'מפיונס ליג. בהנחה שזה לא יקרה, יש כמה דברים אקוטיים שאנחנו מוכרחים לעשות כדי להשיג את מירב הנקודות.

2. נשארו עוד 12 משחקים: 6 בחוץ ו-6 בבית. בחוץ יש שני משחקים שאני לא רואה אותנו מוציאים בהם נקודות, אלא אם כן נתייחס אליהם באותה רצינות ובונקריזם מנטלי כפי שאנחנו מתייחסים למשחקים באירופה: נגד ארסנל ונגד מנצ'סטר יונייטד. יש גם את טוטנהאם בחוץ, שזה על הנייר מסוג המשחקים שתיקו לא משאיר אותך מאוכזב, בטח לא בעונה הנוכחית (הרבה דברים הפכו אותך למאוכזב, ומנגד אתה חסין בפני האכזבה כי היא אקסיומה). פולהאם, בירמינגהאם ובולטון בחוץ הם משחקים שאנחנו צריכים לנצח, אבל הם בדיוק המשחקים המכשילים האלה: שלושתם נלחמות על חייהן. ליברפול דומה לא ממש נלחמת על משהו, בניגוד לאברטון של אתמול שקודם כל עלתה להילחם, ולשחק עם תשוקה – מושג שהפך לאנטיתזה שלנו. יש אפשרות מאוד סבירה שדווקא על המשחקים האלה נקום וניפול.

3. משחקי הבית נראים נוחים יותר. את ווסטהאם, רדינג, בלקבורן, ניוקאסל ומנצ'סטר סיטי אנחנו צריכים לנצח. יש משחק מעניין ב-30 במרץ נגד אברטון. אגב, תשוקה, המשחקים נגד אברטון מייצרים אותה מהאוויר, יותר מהמשחקים נגד השדונים הורדרדים ממנצ'סטר. המוטיבציה של השחקנים, בעיקר של ג'רארד וקראגר היא משהו שלא צריך לעבוד עליו. למרות זאת, לטקטיקה הבניטזית לעיתים יש נטייה לקבע אותה בתוך שבלונה. במקרים האלה לא ברור מה יותר טוב עבורינו: משחק פראי יכול להיות חרב פיפיות, למרות שהוא פלטפורמה אידיאלית יותר להביא כישרון והברקות אישיות לידי ביטוי.

4. כשמשווים את אברטון לליברפול, אין אף שחקן כחול שהייתי מביא להרכב שלנו. במקרים מסוימים טים קאהיל וג'וליאן לסקוט היו נכנסים, וכמובן מיקל ארטטה, אבל חוץ מהם מדובר באסופה של שחקנים לא רעים, שבשום קונסטלציה לא היו יכולים למצוא את עצמם בביג פור (Big Four). דוגמאות? לי קרלסלי, טוני היברט וכיוצ"ב. מויס הפך אותם ליחידה שיטתית חדורת תשוקה ומוטיבציה, שמוציאה מעצמה את המיטב. השיטה הפכה את השחקנים לטובים יותר אינדיבידואלית. הפוך לגמרי למה שבניטז עשה מליברפול, שם השיטה הפכה את השחקנים לפחות טובים אינדיבידואלית.

14 Comments

איציק אלפסי 26 בפברואר 2008

אני מאוד חושש שלא נשיג את המקום הרביעי ואז המועדון יכנס לסחרור שאת אחריתו מי ישורנו…
המצב שלנו דומה למצב של קבוצה שבנתה על עונה שקטה במרכז הטבלה ופתאום נקלעה למאבקי התחתית. קבוצה כזאת נמצאת בחיסרון מול יריבותיה משום שאין לה את המוכנות המנטלית הדרושה למאבקים האלה.

amichai 26 בפברואר 2008

מוכנות מנטלית? יש לנו את היכולת לעשות מה שצריך, השאלה אם נעשה את זה

אסף THE KOP 27 בפברואר 2008

עמיחי – ליעקובו יש מקום בהרכב שלנו. הוא חלוץ ששווה 17 שערים בעונה בממוצע, והוא עושה את זה כבר 5 שנים ברציפות בפרמייר-ליג. הוא כובש אפילו יותר מדרוגבה.
יעקובו+טורס בחוד זה קטלני.

רונן דורפן 27 בפברואר 2008

אני כמעט מסכים עם הניתוח שלך. לטעמי טים קאהיל נכנס לכל הרכב פרמייר ליג. שחקן לא אטרקטיבי – אבל אני לא בטוח שעושה פחות מלמפרד או ג'ררד בשני הצדדים של הכדור.
ולאברטון יש יתרון (ליגה) אחד עצום עליכם: דייויד מוייס. הניצחון במנצ'סטר סיטי אומר המון עליו.

איציק אלפסי 27 בפברואר 2008

עמיחי- לא ירדת לסוף דעתי.
אברטון נמצאת במצב פסיכולוגי הרבה יותר טוב מאיתנו משום שמבחינתם עצם העובדה שהם מתמודדים על המקום הרביעי זה הישג עצום, לעומתם עבורינו המאבק הזה הוא עונש.
אפשר להשוות את זה לקבוצה שנופלת מליגת האלופות לגביע אופ"א. זה המצב שלנו בליגה, ממאבק על האליפות נפלנו לקרב "תנחומים" על מקום בגביע אופ"א.

רונן דורפן 27 בפברואר 2008

אני כמעט מסכים עם הניתוח שלך. לטעמי טים קאהיל נכנס לכל הרכב פרמייר ליג. שחקן לא אטרקטיבי – אבל אני לא בטוח שעושה פחות מלמפרד או ג'ררד בשני הצדדים של הכדור.
ולאברטון יש יתרון (ליגה) אחד עצום עליכם: דייויד מוייס. הניצחון במנצ'סטר סיטי אומר המון עליו.

איציק אלפסי 27 בפברואר 2008

מקום בליגת האלופות הכוונה(בעצם בקצב הזה אני לא ממש אתפלא עם נדרדר עד למאבק על מקום אופ"א…)

amichai 27 בפברואר 2008

דורפן, מעניינת אותי השאלה אם מאמנים של קבוצות לא גדולות כמו דיוויד מויס, מרטין אוניל וכיוצ"ב, יתאימו היטב גם לקבוצות גדולות עם שאיפות אחרות. ע"ע שמועות על מרטין אוניל לליברפול

אריגיא 27 בפברואר 2008

עמיחי, אם יורשה לי להתערב בשאלה ששאלת, אני חושב שזה פשוט תלוי מאוד באופי של המאמן ובאישיות שלו, ואת זה אי אפשר לדעת עד שמנסים. הרי גם המאמנים הגדולים לא נולדו בקבוצה גדולה, אלא הגיעו אלא מתישהו, והצליחו להישאר. גם ונגר אימן ביפן…
ולגבי השמות, מרטין אוניל הוא המועדף עליי עוד מהזמן שחיפשו מאמן והביאו את בניטז. לא באמת ברור לי למה, אבל יש לי הרגשה שהוא יכול להתאים.

רונן דורפן 27 בפברואר 2008

דייויד מויס נראה לי מנג'ר די בדמותו של פרגוסון. הבעיה היא כזו: פרגוסון מונה בעידן בו קבוצה שחשבה שהיא גדולה (19 שנים בלי אליפות – המקום בו תהיו בעוד שנתיים) הייתה יכולה להרשות לעצמה לחכות שבע שנים לאליפות וחמש שנים לתואר.
ופה בדיוק לדעתי נעוצה הבעיה בליברפול: יש איזשהי תחושה שאם היא איכשהו תגנוב תואר אליפות (חסר סיכוי) או אליפות אירופה נוספת (סיכוי מסויים) היא תחזור להיות קבוצה ממש גדולה. אבל בעצם ליברפול צריכה תהליך הרבה יותר ארוך. מנג'ר סבלן שיבנה את המחלקות הצעירות, יידע שלפעמים צריך למכור שחקן שמגדלים, ולבנות את האיצטדיון.
לגנוב אליפות עם הסגל שלכם? קאפלו או מוריניו

amichai 27 בפברואר 2008

דורפן, אתה צודק בתחושה שלך. למרות שאם דובאי ירכשו אותנו, הם יתנו למנג'ר מטעמם תקציב רכש ברמה של אברמוביץ', וגם ככה אפשר לייצר תשתית של קבחוצה גדולה. אני פחות מסכים עם בניה של מחלקות צעירות. האקדמיה של ליברפול מצוינת, אבל לשחקן צעיר מוכשר אין מה לעשות בארבע הגדולות, אלא אם כן כבר בגיל 18 הוא שחקן ברמה גבוהה כמו שהיו אואן, ג'רארד וגיגס. בגלל זה אמרתי שהייתי מביא את קאפלו ושולח את בניטז לנבחרת אנגליה

רונן דורפן 27 בפברואר 2008

עמיחי – אקדמיות זה יופי. המאמן המשמעותי בגידול צעירים זה מי שמאמן את השחקנים בשנתיים הראשונות שלהם בבוגרים.

old timer 27 בפברואר 2008

I agree with Ronen's observation as to the need of a process. In his Hillsborough v. Munich post Ronen noted that whole the ManU myth is that of great football, the LFC myth is that of great fans. Could our impatience with Rafa be the result of that myth (i.e, "THIS team is not worthy of us fans)?. Have we become too greedy such that giving the manager the seven years is unthinkable? If anything, I would give Rafa (or any other manager) a longer period. Just remember that Ferguson had the opportunity to take over during a general change of guards in the league and had to deal with a declining, shell-shocked, Liverpool (and don’t tell me that Leeds were really that good). Rafa has to deal with arguably the best ManU (and Arsenal) teams ever and Megabucks Chelsea. I concerned with Rafa leaving because I'm not sure the names out there are really that much better and also that it will send a bad message to any other manager (Beware! Liverpool is becoming Beitar…). Itzik, you said it better. Do you really think it’s a good idea?

http://www.sportenter.co.il/heb/blogs/itzikAlfasi/01/

רונן דורפן 28 בפברואר 2008

אולד טיימר – זה נכון. יונייטד השתלטה על "ממלכה בלי מלך". כמה קבוצות ככה-ככה כמו לידס וארסנל של ג'ורג' גרהאם שהיה ברור שלא יגיעו לדומיננטיות. בעונת האליפות הראשונה של פרגוסון היריבות העיקריים בצמרת היו אסטון וילה, ק.פ.ר ונוריץ'….

Comments closed