מי הבא בתור?

In כללי

1. כשהייתי עורך בדסק הספורט של ynet אי אז בשנת 2000, הצלחתי להיכנס למיתולוגיה של עיתונות הספורט. במהלך משמרת קיבלתי מכתב מחורפן בשם יניב חרמש אייטם על ניצחון הנבחרת הצעירה 0:1 על נבחרת טורקיה. מרוב לחץ של זמן לא השגחתי בכיתוב התמונה שחרמש העביר, והעלתי אותה לאוויר כמות שהיא. כמה שעות לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון נזעמת מהבוס. מתברר שכל ידיעות תקשורת, כולל העורך הראשי משה ורדי כבר ידעו מה קורה. התמונה היתה של כובש שער הניצחון, אלי ביטון. הכיתוב היה: "ביטון, הביא לטורקים בתחת". עוד מיתולוגיה תקשורתית של ספורט היא התחת של אברם גרנט, שיבוא אלינו בחצי גמר ליגת האלופות. כמה מתבקשת תמונה שלו עם הכיתוב: "להביא לאברם בתחת".

2. תקשורת הספורט בדרך כלל אחראית על מה שרוב האוהדים חושבים על כדורגל, למשל על כך שארסנל משחקת כדורגל מרהיב, סקסי, הכי יפה ביבשת, ואילו ליברפול קבוצה הגנתית, בונקריסטית ודוחה. מי שראה את הטרילוגיה, במיוחד את הפרק האחרון אתמול, הבין שמדובר רק בתדמיות וספינים. ארסגנל החליפה כמה פסים יפים במחצית הראשונה, אבל זה הכל. היא קבוצה מוכשרת, אבל בלי טיפה של נשמה. ונגר, כמה צפוי, בוכה על הפנדל. להפסיד הוא לא יודע, למרות שזה קורה לו הרבה במשחקי מאני טיים.

3. לפני המשחק כתבתי פוסט אותו לא העלתי בסוף, כי לטעמי היה דליל מדי, שכותרתו: "מה צריך לעשות כדי לעבור את ארסנל". היה שם את המובן מאליו (אם עולים ליתרון, לא לחזור אחורה וכיו"ב), אבל כתבתי שם לא להתבייש להכניס את קראוץ' במקום טורס אם המשחק מצדיק זאת בשלב מוקדם. עד עתה, ההגנה של ארסנל הסתדרה מעולה עם טורס, אבל תמיד קשה לה עם קראוץ'. בניטז, שהעונה יש לי טענות אליו כרימון, לקח החלטה מרתקת: לעלות עם שניהם, בניגוד גמור לכל צורת המשחק שלו בזמן האחרון. זה אמנם גרם לג'רארד להיעלם לחלוטין מהמשחק, אבל היה לנו במקומו את קראוץ' החיוני (אגב, לטעמי היה בהחלטה להרכיבו גם משהו פוליטי. הוא אמר לאחרונה שהוא ייאלץ לעזוב בקיץ כדי להציל את קריירת אנגליה שלו. בניטז לא רוצה לוותר עליו. הוא ייתן לו לשחק הרבה יותר עד סוף העונה). לוותר על טורס במשחקים כאלו זו פריבילגיה גדולה מדי. במיוחד שתוך שבריר של רגע הוא מיירט גול מהסרטים מתוך שום מקום.

4. סך הכל, ניצחנו בעיקר בזכות האופי. כשההחלטות של בניטז היוו לו רוח גבית אופטימלית. הכניסה של באבל היתה ברגע הנכון, במקום הנכון, במקום השחקן הנכון. ארסנל היתה עייפה מכדי להתמודד בשלב זה של המשחק עם אנרגיה כזו, כפי שליברפול היתה עייפה להתמודד עם אנרגיה כמו תיאו וולקוט. אבל על האופי שלנו אין עוררין. אופי קבוצתי הוא דבר שנבנה מתוך שחקנים מסוימים בכירים כמו קראגר, מסצ'ראנו, סקרטל, הופייה וג'רארד – לוחמים תמידיים. לארסנל בסוף המחצית הראשונה ולאורך רוב שלבי המחצית השנייה לא היתה תשובה לזה. ניצחנו ברוב קרבי המגע, לקחנו את רוב התאקלים, ובסופו של דבר ניצחנו כי שיחקנו טוב יותר.

5. גליון ציונים: ריינה – לא היו שטויות בכדורי גובה. קראגר – תשע נשמות. סקרטל – תאקליסט בחסד עליון. הופייה – איך אין עוד פסל שלו במוזיאון השעווה? אורליו – משתפר מבחינה הגנתית. התקפית היה קצת לא מדויק. אלונסו – התחיל קטסטרופלי, קצת תיקן את עצמו. מסצ'ראנו – ביטל את המרכז של ארסנל. ג'רארד – הוא בעצמו הודה "אחד המשחקים הגרועים שלי". קאוט – המון כוח, המון סירבול. טורס – לא עשה כלום חוץ מגול גדול. קראוץ' – נתן מה שצריך. באבל – סופר סאב. מישהו עוד שואל למה בניון לא משחק? ריסה – סתם חור.

25 Comments

רונן דורפן 9 באפריל 2008

אני די המום מהטרנספורמציה של הקבוצה שלכם בין אירופה לליגה. ניסיתי להסביר את זה (לעצמי) בכך שאולי באירופה נותנים לכם כבוד שלא נותנים לכם באנגליה. אבל היריבה אתמול הייתה אנגלית. הדיבורים על האווירה באנפילד בלילות אירופים מקובלים עלי – אבל כאוהד יונייטד אני רואה את הקבוצה שלי באה כל שנה אל תוך אותה אווירה – ולא רואה השפעה מיוחדת על האווירה הביתית. גם ההבדלים בין שיפוט אירופי לשיפוט אנגלי לא אמורים להיות ההבדל – להיפך, הם היו אמורים לסייע לארסנל.
אפילו ההאשמה שבניטז מתרכז באירופה ולא בליגה קצת מיצתה את עצמה.
דרוש הסבר רציני לעניין הזה.

דלגליש 9 באפריל 2008

קורע הסיפור על ביטון. מי אמר שהכדורגל הישראלי משעמם?

נכון, קויט מסורבל מאוד אבל הוא היה המצטיין שלי במשחק.
למרות שהוא לעולם לא יהיה ווינגר, אולי לא אקח את זה קשה מדי אם הוא ימשיך אצלנו בעונה הבאה. הוא הולך ומשתפר.

מדהים איך שיש לנו משחקים גדולים בלי שחקנים שנתנו תצוגת כדורגל אלא תצוגת נשמה.

דורפן, אני לא רואה כמעט את יונייטד אז אני מסייג את דבריי, אבל אני לא זוכר אוירה באולד טראפורד כמו באנפילד. יש לזה אימפקט עצום ולא סתם מדברים על ימי רביעי הארופיים באנפילד.
בנוסף, אני לא בטוח אם שחקנים שם נותנים משחקי הקרבה על כל כדור, גם אם הוא אבוד. לא יודע אם זה בגלל פילוסופיית המשחק של בניטז- קודם כל הגנה- או שהוא יודע להטריף אותם או לבחור אותם או שזו רוח המועדון(טוב, לזה בטח יש חלק) או השד יודע מה, אבל לפעמים אני פשוט נדהם ממשחק ההקרבה של שחקנים אצלנו. אני נדהם מכדורגל יפה, התקפי, מהיר, מעניין, הגנה חזקה וכיו"ב אצל קבוצות אחרות, אבל רק לעתים רחוקות מוצא את עצמי נדהם למול משחק הקרבה וגם זה נקודתית בפעולה של שחקן.

jamie 9 באפריל 2008

עידו, נראה לי שפספסת את הנקודה של דורפן לגבי יונייטד.
הוא טוען, ובצדק, ששנה אחרי שנה הם מגיעים לאנפילד לתוך אווירה שלא נופלת מלילות אירופאים, ובכל זאת לא עושים במכנסיים אלא מנצחים למרות הקהל.
אני חושב שמה שדורש פה הסבר זה איך היונייטד "פיצחו" את השיטה, ולא איך כל השאר לא.
לדעתי זה קשור: א. למאמן שלהם שכבר ראה הכל בכדורגל האנגלי. ב. בלחץ והמצוקה שהשחקנים שלנו נכנסים אליהם כל פעם שהם באים להתמודד עם היונייטד, מה שלא קורה מול אף קבוצה אחרת.

matipool 9 באפריל 2008

עמיחי – קצת יותר כבוד לקאוט . הוא נתן משחק גדול והיה נראה שיש שני קאוט על המגרש . ההצבה של סטיבי בצד שמאל לא היטיבה עמו בלשון המעטה ( עם כל הורסאטיליות שלו , הוא עדיין עדיף כקשר קדמי , קשר אחורי , ווינגר ימני וחלוץ שני ). אני ראיתי שבחצי השני על המחצית הראשונה , הח'ברה התעלמו קצת מההוראות של רפא ושינו מיקומים ומערכים ( הם חזרו אליהם בתחילת המחצית השנייה ) ודווקא אז חזרנו למשחק . המשחק הזה הוכיח שוב שמה שאנו צריכים בעדיפות ראשונה זה ווינגר שמאלי וצריך לשחק יותר עם באבל כחלוץ . אני גם לא מת על הציוות של סקארטל עם היפיה כשג'יימי מגן ימני . זה יוצר הרבה חורים שרק במזל לא הסתיימו בשערים נוספים של ארסנל בשני המשחקים . יוחזר ג'יימי לאלתר למרכז ההגנה .
כמה הערות לגבי המשחק נגד צ'לסי :
צ'ך לא ישחק בשני המשחקים . אולי גם קודצ'יני . אסיין לא ישחק במשחק הראשון ( מוצהב ) . הגומלין נופל על ערב יום השואה – דילמה ובעייה ליוסי , אברם ולנו .

פילוסוף רדום 9 באפריל 2008

קויט גם המצטיין שלי – או בלשון הבלוג: קויט- סוף סוף שילב נכון בין הגנה להתקפה.
עמיחי – זה היה משחק שממש ממש נהניתי ממנו – כל הזמן, ולא לפרקים, ממשחק התקפי ולא מזה שהצלחנו לעצור את ארסנל, מהאופי המדהים שלא נשבר גם כשהיה נראה שהם הולכים לטרוף אותנו.
רונן – יכול להיות שבניטז מצוין בלהביא את השחקנים לטופ בנקודת זמן אבל אין לו מושג איך לשמור על זה.

amichai 9 באפריל 2008

דורפן, זה לא עניין של כבוד, טוגם לא בעיקר של קהל (למרות שהקהל שלנו הרבה יותר משמעותי באירופה, כי זה סוג של מיתוס שהלך וקיבע והגשים את עצמו), זה בעיקר עניין של הקבוצה עצמה, ולטעמי בעיקר עניין מנטלי; אנחנו לא מסוגלים לייצר מוטיבצייה כזו לאורך זמן, ויש לנו תחושת נחיתות בליגה מול הגדולות, שמתבטלת באופן מוחלט באירופה, בגלל זה אנחנו מפסידים לכם, בגלל זה אני לא רוצה אתכם בגמר, למרות שהיהי מעניין לראות מה יקרה לתחושה הזו נגדכם באירופה

amichai 9 באפריל 2008

הציוות של קראגר בימין, איזה מסר זה שולח לארבלואה ופינן? למה בעצם צריך את כולם אם קראגר זו הבחירה במשחקים החשובים? בעיה רצינית הגומלין. גם אנחנו עם בעית צהובים, יש לסטיבי וקראגר, אני לא רואה מצב שאנחנו בגמר בלי אחד מהם, זה מחרפן

אריגיא 9 באפריל 2008

מעבר לשמחה שבחצי גמר שלישי בארבע שנים, והפעם יש אברם מהצד השני (יותר קל? יותר קשה?), עלו כמה מסקנות מהמשחק אתמול, לא ממש חדשות.
בניטז עלה עם הרכב שונה ומשונה אתמול, וזה הלך לו. אוי ואבוי אם לא, הוא לא היה שורד את הבלוג הזה הבוקר (וקודם כל ממני). לשים את ג'רארד בשמאל זה לוותר על אחד הכלים הכי טובים מתוך שניים. ולגבי השני, להזיז את טורס מהמשבצת שהתקבע בה זה הימור מסוכן, מחלוץ מטרה לחלוף החופשי שעושה תנועה מאחורה, והרבה פעמים הוא היה עם הכדור בפינה במקום לחכות לו באמצע, אבל הילד עושה את שלו גם מהיציע. ולדעתי החילופים היו נכונים, אבל קצת מאוחרים. כל רגע פחדתי שנחטוף עוד אחד וייגמר הסיפור. אבל שוב, כשנגמר טוב, הכל טוב.
לא הייתי מודע לעניין של הצהובים וכל זה, צריך לחשוב על זה ברצינות, זה יכול להיות משמעותי.

צביקה 9 באפריל 2008

העבודה של טורס היא לא לעשות כלום חוץ מגול. אתה חייב להודות שהוא עושה אותה על הצד הטוב ביותר :-)

Yoav - United fan from Australia 9 באפריל 2008

Congrataz!
I like the Eli Biton story.
any chance you have a copy left we can see to believe ?
as a United fan I prefer Liverpool at the final (if United gonna get there)
or Chelsea (If United ani't gonna get there)

amichai 9 באפריל 2008

אריגיא אני מסכים איתך בכללי, אבל כתבתי שהנוכחות של קראוץ' היתה חיונית, מכיוון שההגנה של ארסנל אף פעם לא מסתדרת איתו (זוכר את השלישייה משנה שעברה?), וזה היה במחיר של לוותר על החיוניות של ג'רארד. המשחק עם המיקום של טורס הוא פחות עקרוני. במשחקים נגד ארסנל הוא לא עשה כלום, הם סגרו אותו מצוין, הכוח שלו זה להבקיע גם במשחקים גרועים ואת זה הוא עשה אתמול

רונן דורפן 9 באפריל 2008

דלגליש – כפי שציינו פה – אני מתכוון לאווירה שיונייטד נתקלת בה באנפילד.

san 9 באפריל 2008

עמיחי,
שבוע שעבר טענת שטורס שווה גול במשחק הבא,
סחתיין!
המשעשע, כשליברפול הישוו ל 1-1,
חייכתי לעצמי כשנזכרתי בדברים שלך וציפיתי שעוד רגע טורס יבקיע את הגול כדי לא לישבור את הסטטיסטיקה.

cookie-monster 9 באפריל 2008

ראפא אמר שאחת הסיבות שהוא פצח עם קראוץ היא השלישיה ההיא מול ארסנל.

amichai 9 באפריל 2008

סאן: אצל טורס כשהוא לא מבקיע במשחק אחד אתה יודע שזה יבוא במשחק הבא. קוקי: אני חושב שגם התיקו בשבת הוסיף לכך, קראוץ' ריחף כפרפר ועקץ כדבורה, והוא בכלל גמל..

Oneg 9 באפריל 2008

קודם כל משחק מדהים, אחד הטובים בליגת האלופות מזה שנים, אולי הטוב ביותר מאז הניצחון על מילאן.
שנית, כמה השגות שוליות:
– מסצ'ראנו אולי ביטל את המרכז של ארסנל אבל באיזה מחיר? הוא היה יותר מקרוב לקבל 4 צהובים במשחק ושופט קצת פחות רחום ועם ראייה טיפה יותר טובה היה מזמן מרחיק אותו, כדאי שיירגע טיפה להבא.
– טורס היה הרבה יותר מ"גול אחד גדול", הנוכחות שלו במגרש הייתה מאוד משמעותית וכל נגיעה שלו בכדור הכניסה את ההגנה של ארסנל לפאניקה.
– הסופרלטיבים שלך על שחקני ההגנה לעניות דעתי מעט מוגזמים. נכון, הופייה הבקיע גול שייכנס לפנתאון ולקראגר וסקרטל היו את הרגעים שלהם, אבל זה לא יישנה את העובדה שחטפנו שני גולים באנפילד. שני גולים שהתחילו ונגמרו בפירוק טוטאלי של ההגנה כולל טעות קטלנית של הופפיה בגול השני.

ומילה לסיום על יורם ארבל – נמאס לראות משחקים שהשדר בפירוש אוהד את הקבוצה השנייה, תהא זו ארסנל, מילאן, אינטר או ברצלונה. כאילו הוא פשוט לא רוצה שליברפול תנצח.

cookie-monster 9 באפריל 2008

עמיחי כן גם התיקו בשבת ודאי הוסיף (כושר משחק נוכחי עדיין נחשב איפשהוא :| ) ולכן אמרתי אחת הסיבות. סיבת הפוליטיקה שהזכרת בפוסט היא גם חלק. מה שמענין הוא לראות איך כל זה הולך להשפיע על שאר המשחקים שנותרו.. בעיקר בליגה.
1 אם ראפא ישלב את קראוץ יותר – איך ? קראוץ לא נכנס בתור פותח להרכב ב4231
במשחק אתמול היה ברור שההרכב שנבחר – נבחר בצורה כזו שחילוף אחד מאפשר מעבר מ442 ל4231 .
הוא יעשה את זה שוב גם בליגה ? לא בטוח בכלל שזה מה שאנחנו רוצים. צריך חלוץ חוד מחליף שלא אכפת לו לשבת על הספסל. קראוץ לא אחד כזה.
2. אי שם בשנה שעברה –בסביבות נובמבר התחלתי לעשות אישזהיא בדיקה שמאז לא המשכתי מסיבות די ברורות. זה היה נסיון לראות באיזה שילוב של סקוררים על המגרש ליברפול מבקיעה יותר. לא משנה אם מי מבקיע – הסקוררים או כל אחד אחר. אז עשיתי רשימה של כל השילובים וכמה דקות כל שילוב היה על המגרש מול כמה גולים הובקעו באותו הזמן. די חובבני אבל מה שאני קיבלתי הוא שכשטורס וקראוץ נמצאים על הדשא מובקעים הכי הרבה גולים.

וכל זה מאוד נחמד חוץ מהעובדה שה4231 מוצלח הרבה יותר.
למה לעשות שינויים במה שעובד .

3. טורס נמצא על 21גולים בליגה. בל לא נשכח את ענין השיא של ואן ניסטלרוי . יש לו עוד 3 גולים להבקיע!

4. יהיה לי יותר קל להגיד אחרי שאצפה במשחק שוב – אבל לא נדמה אתמול שראפא שינה את התיכנות של קאוט בצורה כמעט טוטאלית והמחשבה לנסות לבעוט לשער עוברת בו פחות ופחות ?

5. מענין שטורס מבקיע כמעט רק בבית. עוד לא התיחסנו לענין הזה יותר מדי – פשוט בגלל שזו העונה הראשונה שלו באנגליה, ובליברפול ולמי לעזאזל אכפת בהתחשב בזה איפה הוא מבקיע 29!גולים סך הכל עד עכשיו.

אריגיא 9 באפריל 2008

נראה לי שבעיית יום השואה נפתרת, כי כתוב באתר הרישמי שמשחק הגומלין נופל על מוצאי היום.

amichai 9 באפריל 2008

ארגיא, איש בשורות אתה
קוקי, אין הרכב אופטימלי, כי בצורת המשחק אתמול שהיא שילוב בין ה-4321 לבין 442 ג'רארד הולך לאיבוד, אלא אם כן הוא ישחק במקום אלונסו או מסצ'ראנו, אבל אז לא ישעט קדימה, ובאבל ישחק בשמאל. את נותנת משהו אחד, את לוקחת ממקום אחר, אלה החיים, כמו שמיכה

אריגיא 9 באפריל 2008

אולי יש מקום נגד צ'לסי להתחיל עם קראוץ' על הספסל ולהגיב באמצע, בהתאם לנסיבות. לא רוצה להישמע עוכר ישראל, אבל המשחק הזה חייב להיות מוכרע לטובתנו מהאזור הטכני… אם יש משהו שאי אפשר לקחת מבניטז, זה הדבר.

cookie-monster 9 באפריל 2008

חיובי חיובי עמיחי

פילוסוף רדום 9 באפריל 2008

אני הייתי מעדיף את באבל בכנף ושצ'אבי ישב על הספסל. אבל אז מי יבוא ויתן מהספסל משהו כמו שהוא נתן אתמול ?
החילוף שלו אתמול ניצח לנו את המשחק ולא רק בגלל הגול והפנדל. הוא הפיח רוח חיים כהתחלנו להרדם. הגול של אדביור נגרם משבירה של הלחץ שלנו כשאנחנו מובילים בנסיון להשיג את השלישי, כש 2:1 מספיק לנו- מתי זה קרה בפעם האחרונה באירופה ?

אריגיא 9 באפריל 2008

האתרים הבריטיים (גם החדשות וגם האוהדים) נתפסו לזה שהיקס הלך לראות בייסבול במקום המשחק באנפילד. בטלגרף יש תמונה נהדרת שנראה לי כל אוהד צריך לראות. ככה נראה הבעלים של הקבוצה.
http://www.telegraph.co.uk/sport/main.jhtml?xml=/sport/2008/04/09/ufnowners109.xml

roee05 9 באפריל 2008

שאלה לרונן דורפמן.
האם האווירה במשחקי ליברפול בליגת האלופות זהה לאווירה מול קבוצתך? אני בטוח שמניו מוציא מהקהל באנפילד הרבה אבל מעניין באמת לראות מה היה קורה במפגש כזה אצלנו או בגמר איך יהיה? הביעה היא ששתי הקבוצות יביאו עשרות אלפי אוהדים ואז ההפקט לא יהיה אותו הדבר.

איציק אלפסי 10 באפריל 2008

ההסבר להבדל בין הליגה לאירופה הוא מנטלי כמעט לחלוטין.
באירופה אנחנו באים לשחק על תוצאה בידיעה שאין מחר וכך גם אם אנחנו סופגים גול מוקדם כמו שקרה שלשום אנחנו מנסים להחזיר, בליגה במקרה דומה היינו פשוט נשברים.
אין לי ספק שאם המשחק שלשום היה משחק ליגה ארסנל הייתה ממשיכה מהחצי השעה הראשונה המדהימה שלה לניצחון בהפרש של שלוש וארבע שערים. מכיוון שהיה מדובר במשחק גביע הינו חייבים להתחיל לשחק ולמצוא את הגול, וראו איזה פלא- כשאנחנו רוצים אנחנו יכולים לשחק כדורגל התקפי אך גם יעיל (לתשומת לב הקורא ר. בניטז).

נ.ב.
roee05 בפעם האלף: 'דורפן' ולא 'דורפמן'. אני כבר מתחיל לחשוש שהטעות הזו היא לא בתום לב..

Comments closed