עניין של אופי

In כללי

הדבר המשמעותי שאני לוקח מהמשחק נגד ארסנל הוא האופי. לתת גול בדקה כזאת אחרי שחטפת בזמן פציעות, ובכן את זה לא ראיתי אצלנו הרבה זמן. זה מזכיר לי את העונה הכי טובה של בניטז שם עשינו דברים גדולים בדקות האחרונות, וזה מצטרף לעובדה שזה מה שדלגליש בעיקר מחדיר לקבוצה בינתיים: אופי ונשמה. כמו כן, לחזור עם תיקו מהאמירויות עם ג'ו פלנגן, ג'יי ספירינג וכדומה, זה גם דבר שאני לוקח. החלק החסר עדיין באופי הוא טיפול באותם משחקי חוץ נגד קבוצות קטנות, שם, משום מה, לא לגמרי ראינו את האופי הזה. ואם כבר באופי עסקינן ארסן ונגר מתקבע כבכיין הכי גדול בתולדות הכדורגל האנגלי. כבר שנים שהתמונה הדומיננטית שלי ממנו היא לבוא בסוף משחקים אל השופטים ולהתבכיין. שנים הוא גם בונה קבוצות מרהיבות, אטרקטיביות, שיש בהן הכל מלבד דבר אחד: אופי, ונשמה, והוא לא קולט את זה, או שהוא בטח קולט את זה, אבל מאמין שאפשר בלי זה. אם יסתכל אחורה יראה שהפעם האחרונה שממש היתה לו קבוצה עם אופי, שיחקו בה פטריק ויירה בשיאו, עמנואל פטי ואנגלים שרירניים בהגנה, כן, ודניס ברגקאמפ אחד. מאז הוא בנה קבוצות צעירות ורפות ומרהיבות. זה למעשה היה משחק בין שתי שיטות, שתי אסכולות, לכן אני אופטימי, כי אם ליברפול תוסיף קצת כישרון במקומות הנכונים (וכמובן תחזק את ההגנה ואת עמדת שמאל בהגנה ועוד חלוץ מחליף ברמה במקומו של אנגוג), אפשר יהיה להתמודד על התואר בשנה הבאה. ונגר, מן הסתם, ימשיך להתבכיין. חג שמח

8 Comments

בני תבורי 18 באפריל 2011

חג שמח עמיחי.

david 18 באפריל 2011

מלבד הלחימה אפשר גם לקחת מהמשחק את שני הצעירים המוכשרים.
רובינזון שיחק כמעט ללא טעויות ופלנגן היה מצוין למרות הצהוב המפוקפק שקיבל מהשופט אחרי הצגה (שלא היתה מביישת את נני) של פברגס, שגם עצר מתפרצת של ליברפול

אלעד 18 באפריל 2011

אני מסכים עם עמיחי. אני חושב שהדבר הכי קבוע בליברפול מאז שחר הימים זה רוח הלחימה והאופי שכמעט מוטבע בכל שחקן שיוצא מהאקדמיה שלנו – הם מבינים את המשמעות של ללבוש את החולצה: את החובות והזכויות…

תצוגה מאד טובה של רובינסון שהתמודד מול וולקוט לבדו רוב הזמן ואחר כך קיבל עזרה מספירינג – שבעיניי היה MOTM – ולוקאס וגם פלאגן, שבהחלט עושה רושם שיש עתיד באקדמיה, נתן תצוגה ורוגע בהגנה שלנו.
ה- U18 שלנו רצים לאליפות הליגה אז בהחלט יש סיבה לאופטימיות שדגליש יבנה בשנים הקרובות את ליברפול דרך רכש חכם ושחקנים מהאקדמיה.

יש שחקנים באקדמיה שכבר עכשיו שייכים להרכב הראשון ולספסל – דוגמת מורגן (17 שערים מ- 12 משחקים), סטרלינג וסוסו.

שיהיה חג שמח לכולם.

איציק 19 באפריל 2011

כמה הערות לחג,
נשמה ואופי תמיד חשובות כדי לקחת תארים.
נשמה ואופי לא מספיקים ולכן צריך גם שיטת משחק יותר טובה. אני חוזר על מה שאמרתי – 2 קשרים אחוריים וחלוץ בודד בחוד זה לא טוב לנו.
לא שחקנו טוב מול ארסנל, נלחמו ולקחנו תיקו.
נפתרו הבעיות בהגנה – ליברפול החתימו לאקדמיה את הבן של קראגר לקבוצה של U8. ג'ימי ישחק עוד 10 שנים והוא יחליף אותו…
עמיחי טוב לקרוא שוב את הפוסטים שלך, תודה לכל אלו שעסקו בעניין בזמן העדרותך.

חג שמח לכולם

לי-שי 19 באפריל 2011

אמרתי שלא אכפת לי להפסיד משחקים כל עוד הקבוצה נלחמת ויש בה שחקני בית שימותו על המגרש. וזה באמת מה שקורה. מה שקני עושה לשחקנים זה לא פחות מבלתי ייאמן. אחרי שהקבוצה נראתה כל כך כבויה תחת בניטז והודג'סון, השחקים מתחילים להיזכר באיזו קבוצה הם משחקים ואילו שמות הם צריכים לכבד.

עוד קצת רכש רציני ונחליף את ארסנל בתור המתמודדת הרצינית השנייה או השלישית.

לי-שי 19 באפריל 2011

וכמובן, חג שמח לכולנו

זה משנה 23 באפריל 2011

יופי של מחצית ראשונה. היו כמה דקות שנראינו כמו בארסה ופשוט ישבנו לברמינגהם על השער באחוזי החזקת כדור מפלצתיים של 78:22 לטובתנו או משהו כזה.

מטרידה המחשבה שהקבוצה משחקת הרבה טוב יותר מאז שסטיבי בחוץ.

Comments closed