איבן האיום אף פעם לא חייך

סוד ההצלחה של אנדי מארי

אנדי מארי מאוד מוכשר, יש לו פרק יד וטאץ' שספק אם יש למישהו אחר, כולל רוג'ר פדרר. אבל אני לא אהבתי אותו אף פעם. לא אהבתי את הטניס ההגנתי. זלזלתי בלוזריות שלו. נהניתי מכך שאף פעם לא זכה. וגם חשבתי שלא יזכה.

אבל כשמארי שכר את שירותיו של איבן לנדל כמאמן בתחילת השנה משהו בי השתנה.

כילד תיעבתי את לנדל. בגדול הוא היה אחד מאויבי ילדותי. מי שגרם לי ללא מעט סבל. נקודת השפל הייתה כשניצח את ג'ון מקנרו בגמר הרולאן גארוס באמצע שנות ה-80' לאחר שמקנרו, מאהובי ילדותי ביחד עם קונורס, כבר הוליך 2- 0 והיה קרוב לזכיה ברולאן גארוס ראשון ויחיד בקריירה. אבל לנדל לא נשבר.

אני בחיים לא זוכר את לנדל נשבר. לעתים הפסיד. הכשרון הכי גדול בעולם הוא לא היה – למרות שכמובן שהיה טניסאי כביר. עם פורהנד מהגדולים בהיסטוריה. וכושר גופני מהטובים אי פעם (והטוב בזמנו). אבל ללנדל גם היה אופי מברזל.

טניסאי צ'כי בימי המלחמה הקרה, כשצ'כיה לא נתפשה בעולם כארץ של מחזאים, כוסיות, בירות וסקודה.

צ'כיה נתפשה כמקום אכזר, בעיקר בגלל איבן האיום והטניסאית הלסבית הזו שנדמתה לגבר.

אז אני הייתי בצד של כריס אברט לויד (שנים לאחר מכן כמובן הבנתי שנברטילובה הייתה גדולה ממנה עשרות מונים). והייתי בצד של כל מי ששיחק נגד לנדל.

תיעבתי אותו על אמת, ואפילו שאבתי הנאה גדולה מכך שפאט קאש הליצן ניצח אותו בגמר ווימבלדון.

אולי כי כל הפסד של לנדל היה בגדר אירוע די נדיר.

אבל בסוף גם לנדל פרש. ולדעתי הוא איבד מגדולתו ככל שמועד פרישתו התרחק. הגיעו אחריו אגאסי, ובעיקר סמפראס, ואז פדרר, נדאל. וכשרוצים להיות נוסטלגים נזכרים במקנרו, ובבורג ואפילו בקונורס לפני לנדל. למרות שלנדל לדעתי היה גדול מכל אחד מטניסאים האהובים הללו, למעט בורג כמובן.

אבל לנדל נשכח.

עד שמארי החזיר אותו מתהום נשיה. לאחר שנים שלנדל בעיקר היה אב לשתי שחקניות גולף מצטיינות בנערות.

וכל כך אהבתי את ההחלטה הזו של מארי. כי היא לא הייתה פופוליסטית. וכי משהו מהווינריות, של איבן האיום ובעיקר מכוח הרצון ומוסר העבודה שלו, היה חייב להידבק בטניסאי הסקוטי, שגם כך עבד קשה אך תמיד נשבר מנטאלית ברגעים הכי חשובים (וגם שיחק הגנתי מדי באופן כללי ובעיקר ברגעי מפתח).

מארי תחת לנדל הוא טניסאי אחר. הוא מציג את הטניס הטוב בחייו, וזה כשג'וקוביץ' אמור להיות בשיאו וגם נדאל עדיין צעיר ופדרר בעונת קאמבק די מהממת.

אבל 2012 היא אולי השנה שמארי יותר טוב מכל אחד מהם. הארבעה חילקו ביניהם את הסלאמים – כבר אירוע נדיר – אבל מארי זכה גם בווימבלדון באולימפיאדה.

אך עם כל הכבוד לחמש הטבעות, היו.אס אופן הוא האירוע שבאמת יכניס את מארי להיסטוריית הטניס.

וגם את המשחק הזה הוא הצליח לנצח לאחר שכבר איבד יתרון של שתי מערכות. פשוט פנטסטי.

וביציע עמד לנדל, כבר נראה גבר בגיל העמידה, והוא בקושי מחייך. איבן האיום אף פעם לא חייך. וכנראה הוא סבור שאין כל סיבה להתחיל עכשיו, בגיל 52.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מלכת הכיתה (פוסט אורח - אלון קוברסקי)
אחד מארבעת הגדולים

28 Comments

גיל 11 בספטמבר 2012

לנדל היה השחקן הכי אהוב עליי בילדותי ביחד עם קונורס. הקשיחות שלו, היכולת למצות את הפוטנציאל עד למקסימום, העבודה הקשה למרות כישרון חסר וההתעקשות על לנצח את וימבלדון למרות שזה לא היה המגרש שלו בכלל. החלטה מאוד טובה של מארי לשכור אותו שהשתלמה היום. לדעתי הגמר היום מסמל שינוי גדול בטניס בשנים הקרובות. פדרר בירידה (או לפחות אי יציבות) אחרי שהשיג כבר הכל, נדאל גמר את העונה עם קרע ברצועות בברך ומי יודע אם יחזור להיות מה שהיה. ג'וקוביץ גם קצת בנסיגה ומארי בעלייה. אני אגב חושב שלא הוגן כלפי השחקנים וכלפינו כל המרתונים הללו. זה ארוך מדי ובסוף מנצח לא בהכרח זה שהכי טוב אלא זה שהצליח לא להפצע.

וגם אני הייתי אוהד של כריס אברט וההערכה לנברטילובה השתנתה רק אחרי הפרישה אבל לא בטוח שהיא הייתה גדולה מאברט. שניהן זכו באותם מספר של סלאמים.

אריאל ש 11 בספטמבר 2012

גיל, בתור מישהו שראה אותן בזמן אמת, גם אם זה היה בתור ילד, הן באמת לא היו באותה הליגה.

תומאס נוימן 11 בספטמבר 2012

להגיש שהן לא היו באותה ליגה – זה קצת מוגזם.
אוורט היתה בשיאה בשנות ה-70 – תבדוק את הרקורד שלה באותן שנים – הנתונים בלתי נתפסים.

גיל 11 בספטמבר 2012

אני גם חשבתי ככה בזמנו, אבל אני חושב שזה נובע מכך שראינו את נברלטילובה בשיאה שהיא כמעט לא הפסידה, וכמעט לא ראינו את אוורט בשיאה בשנות ה70 שאכן הייתה פחות דומיננטית ממרטינה.

בני תבורי 11 בספטמבר 2012

נהדר בורוביץ', גם אני לא אהבתי את לנדל וכנראה בגלל זה הוא לא הפסיד כמעט…

זמיר 11 בספטמבר 2012

"אבל 2012 היא אולי השנה שמארי יותר טוב מכל אחד מהם. הארבעה חילקו ביניהם את הסלאמים – כבר אירוע נדיר – אבל מארי זכה גם בווימבלדון באולימפיאדה."

האולימפיאדה בטניס אף פעם לא הייתה אירוע גדול. בשנה הזאת היא הייתה קצת מיוחדת כי היא נערכה בווימבלדון, הבריטים רצו שמארי יזכה בבית ופדרר רצה עוד תואר כדי להשלים את האוסף. אבל מבחינה היסטורית היא אף לא הייתה חשובה. נקודות הדירוג שמארי השיג מהזכייה- 750. במאסטרס 1000- משיגים יותר. דרך אגב, מארי עדיין לא לקח מאסטרס השנה- פדרר לקח 3, דגוקו- 2. מבחינת נקודות דירוג הוא כנראה יסיים את השנה במקום השלישי, בגלל שנדאל פצוע.

שנה יותר טובה מדגוקוביץ ופדרר? טוב, לפחות זו טענה פחות הזויה מ"יש לו פרק יד וטאץ' שספק אם יש למישהו אחר, כולל רוג'ר פדרר." לז אני אפילו לא אתייחס.

MG 11 בספטמבר 2012

חסכת לי תגובה – תודה.

IDO 11 בספטמבר 2012

אני אתייחס ל-2 נקודות אף אחת מהם לא קשורה לאנדי מאריי.

איך אפשר לשים במשפט אחד את איוון לנדל ורוצח נאצי. זה לטעמי הוזלה של השואה, והעלבה אישית לכל מי שקורה את הטור הזה.
רצוי שתחליף את הכותרת מהר אם יש בך טיפה רגישות.

הנקודה השנייה זה שניתן למדוד שחקן טניס בהרבה מישורים. גרנד סלמס זה יפה אבל בסוף היום, שחקן עולה למשחק בטור וצריך לנצח את היריב ממול.
עד פדרר לנדל פשוט היה אי של יציבות סטטיסטית והוביל את הססטיסטיקה . ממוצע קררירה של 82% אחוזי נצחונות, שנפגע הרבה מהשנים שאחרי שנת 86. 3 שנים של פחות מ – 10 הפסדים בעונה (וגם מעל 100 נצחונות בעונה).
ועדיין קריירה ארוכה מאד של 14 שנה במהלכה זכה בתואר מידי עונה.

ואחריי שהוא פורש הוא הופך את 2 בנותיו לאלופות בסבב הגולף ולוקח את מאריי שמסוגל לנצח כל אחד חוץ מאשר במעמד גמר והופך אותו לאלוף אולימפי סגן וימבלדון ואלוף ארה"ב.

הוולשי הרזה 11 בספטמבר 2012

איבן האיום היה הכינוי של הצאר הרוסי איבן הרביעי ששלט במאה ה-16 הרבה לפני שיוחס לאותו איבן מסוביבור.

אופיר 11 בספטמבר 2012

כל סבב הטניס קרא לו Ivan The Terrible. אם אתה רוצה לצאת למלחמת PC והתייפיפות, מצפה לך עבודת הסברה קשה וארוכה ברחבי העולם.

איתן בקרמן 11 בספטמבר 2012

עידו, אני נתתי את הכותרת לפוסט, ולא עבר לי אפילו בראש השפל ההוא שאתה מדבר עליו. איבן האיום, על שם הצאר הרוסי, גם הוא לא צדיק גדול, היה הכינוי של לנדל הרבה לפני שעלה הסיפור של הכלב ד'מאניוק.

תומר שור 11 בספטמבר 2012

איוון האיום אינו כינוי גנאי בכלל, הוא ניתן לאיוואן בתקופתו הטובה לאחר שהביס את המונגולים ומקביל בערך לאיוואן הפטיש/תותח/הקטלני. הוא ניתן לו על ידי חייליו ומעריציו. רק לאחר מות אשתו והשינוי החד באופיו, הכינוי זכה להצדקה אחרת מאוד…

MG 11 בספטמבר 2012

איתן, אני לא מאשים אותך והכותרת לגיטימית, אבל למיטב ידיעתי דמאניוק נקרא איבן האיום בעודו באיבו ולא רק שהוא עלה לכותרות בשנות ה-90.

פראליה 11 בספטמבר 2012

לנדל חייך לראשונה כשמארי אמר "זה היה קצה של חיוך".. אבל מה שיותר לא צפוי היה שמארי לא התפרק אחרי שזכה, ההפסדים העקביים שלו בגמרים פשוט גרמו לו להתכונן לזה כ"כ הרבה זמן.. אני ראיתי בכמה דקות שאחרי את הראש שלו חושב איך הוא עושה את זה שנה הבאה בווימבלדון (ואז להתפרק).

גיל 11 בספטמבר 2012

פדרר, אחרי הזכייה בוימבלדון והעלייה למקום הראשון שהבטיחה לו את שיא כל הזמנים במקום הראשון נראה לי חסר מוטיבציה. הגמר מול מארי באולימפיאדה היה מביש, אבל נראה לי שפדרר פשוט קצת ויתר למארי כי ידע עד כמה זה חשוב לו. גם ביו אס אופן הוא פשוט נראה פחות חד ובאמת, למה עוד אפשר לשאוף. אני לא אופתע אם הוא יפרוש בסוף השנה.

אלעד ב. 11 בספטמבר 2012

שוב כל הקשקשנים קופצים אחרי הפסד של פדרר.
אם היית עוקב אחר הראיונות שלו היית יודע שהוא ממש לא מתכנן פרישה.

למעשה, הוא חתום על חוזים עם טורנירים לשנה וחצי קדימה ברגע זה ממש, לפחות עד אחרי אוסטרליה 2014.

גם אחרי ששבר את השיא של סמפראס אמרו שהנה הוא פורש ובינתיים הוא ממשיך. ומסיבה אחת פשוטה, כפי שהגדיר אותה מאטס וילאנדר:
"פדרר פשוט אוהב לחבוט כדורי טניס".

גיל 11 בספטמבר 2012

שוב, כל הקשקשנים מגיבים בגסות רוח, מה חדש?

דובי מילר 11 בספטמבר 2012

גיל – אתה רציני ? פדרר ןיתר לו..?
בוא נחשוב עוד פעם או לפחות נמתין שהשפעת האלכוהול תעבור…

גיל 11 בספטמבר 2012

לי נראה שכן. זה לא שהוא עשה את זה בצורה מודעת, אבל הייתה לו פחות מוטיבציה לנצח. קשה לי לזכור הופעה כל כך גרועה שלו ונראה לי שאם זה היה משחק יותר חשוב לו הוא היה נותן הרבה יותר.

red sox 11 בספטמבר 2012

1). אף פעם לא אהבת את ה"טניס ההגנתי" של מארי?? אתה מדבר על השחקן שבאופן ממש כפייתי "קיצר" נקודות עם דרופ-שוטס כל נקודה שניה? שהיה תמיד מחפש את הדרך הקצרה לנקודה ולא מוכן לעבוד קשה בשבילה? כי זה מה שאנדי מארי היה עד לפני כשנתיים, וזה בדיוק מה שלנדל עקר ממנו לחלוטין כשהתחיל לעבוד איתו. לשינוי הזה יש לדעתי חלק גדול בעובדה שהיום מארי מסוגל לעמוד כשווה מול נדאל ודג'וקוביץ' בקרב חבטות מהקו האחורי.

2). אם בוחנים את הגמר של אתמול כמכלול (כלומר קמים בבוקר ורואים את התוצאה), נראה כאילו מארי הפגין יכולות מנטליות נהדרות כשהחזיק מעמד אחרי שאיבד יתרון שתי מערכות. בפועל, בתוך המערכות הוא איבד יתרון של שבירה, לא החזיק מומנטום שבפירוש היה אצלו ובכל פעם שיכל "לסגור עניין" פשוט השתין במכנסיים.
יותר מזה – ברמת הנקודה הקטנה, הבנאדם הוא חומר למחקר פסיכולוגי מרתק: איך יכול להיות שככל שהוא צובר יותר ביטחון, ככל שהוא שולט יותר בנקודה, ככל שהוא מסדר לעצמו מצב נוח יותר במשחקון או כדור נוח יותר ליד הרשת – כך עולה הסיכוי שיחטיא. דג'וקוביץ' על הרצפה? כדור בחוץ. סמאש פשוט ליד הרשת? החוצה. דאבל ברייק פוינט? שתי החטאות. ללנדל יש עוד הרבה עבודה מנטאלית לעשות…

אלעד ב. 11 בספטמבר 2012

תגיד – אתה אמיתי?
מארי נחשב לקאונטר פאנצ'ר השני הכי טוב אחרי נדאל בסבב.
אם מארי לא הגנתי אז מעניין איך תגדיר את פדרר.

מה קרה לך? הוא סופר הגנתי וזה אחד הדברים שהוא מנסה לשפר בשנים האחרונות, לעלות קצת יותר לרשת, דרופ-שוטס וכו'.

red sox 11 בספטמבר 2012

הוא תמיד היה שחקן קו אחורי טוב. לנדל הפך אותו לאחד שעומד מול נדאל ודג'וקוביץ' ומתמודד איתם כשווה.
לך תראה משחקים שלו מלפני שנתיים. בכל פעם שהוא יכל הוא הלך על הדרופ-שוט, עלה לרשת, ניסה ללכת על ווינרים בכוח. זה הפך אותו לשחקן ששולט במשחקים מול שחקני הדרג השני ומטה וחוטף בראש באופן עקבי מהגדולים באמת.
אתמול לעומת זאת הייתה דוגמא נהדרת למשחק הסופר-הגנתי שהוא סיגל לעצמו. משחק שאני מאוד לא אוהב אבל זה הסגנון היחיד שמאפשר לו לשחק כשווה מול נדאל ודג'וקוביץ'.

הנה המספרים:
* גמר אוסטרליה 2010 (3 מערכות, 32 משחקונים): 29 ווינרים, 23 עליות לרשת.
*גמר אוסטרליה 2011 (3 מערכות, 27 משחקונים):מ 21 ווינרים, 18 עליות לרשת.
*גמר ארה"ב 2012 (5 מערכות, 50 משחקונים!!): 31 ווינרים, 24 עליות לרשת.

אופיר 11 בספטמבר 2012

יואב, אני מזדהה עם כל הנקודות כאן: שנאתי את לנדל ונברטילובה "הקומוניסטים" בזמן אמת, ולמדתי להעריץ אותם אחרי פרישתם, התקשיתי לגלות סימפטיה כלפי מארי והבחירה בלנדל עזרה לי להתחבר אליו, ואין דבר גדול יותר מאשר 4 זוכים שונים בטורנירי הגראנד סלאם.

איציק 11 בספטמבר 2012

בצעירותי לא אהבתי את לנדל. היתי בעדו רק כששיחק מול מקנרו כיוון שעוד יותר לא אהבתי את הילד העצבן שקופץ, מגיב וצועק על הכל. עוד יותר שנאתי את מקנרו על הניצחון הראשון שלו בוימבלדון מול האחד והיחיד. לראות את מקנרו ולנדל על אותו משגרש זה לראות שני קצוות שלעולם לא יפגשו, פרט ללחיצת היד בסיום. אני זוכר שזה מאוד שיעשע אותי כשהודיעו שלנדל ונברטילובה רקדו את הריקוד המסורתי של זו המנצחים בוימבלדון. מרטינה החליפה הרבה זוגות, ובטח לא אהבה אף אחד מהם, ללנדל היה רק אותה. בדימיוני הם נראו לי זוג צ'כי מוזר. דרך-אגב, מרטינה נברטילובה מקדימה את כולם, גברים ונשים כאחד בכמות הגראנד-סלאמים. רק בוימבלדון יש לה 9 ביחידים, 7 בזוגות ו-4 במעורבים (אני יודע שיש כאלו שמזלזלים בזוגות ובמיוחד במעורבים, אבל עדיין זכתה).
לגבי מארי לנדל, אני חושב שפרט ליכולט המנטאלית האדירה שלנדל מעביר למארי, הדבר הגדול ביותר שנראה לי הוא החיץ שלנדל יצאר בין מארי לאמא שלו. לדעתי היתה לה השפעה שלילית, וממה שנראה, הוא מידר אותה בצורה זו או אחרת.
ההישג הבא יהיה, והוא קשה בהרבה מזכיה בגראנד סלאם, הוא אם מארי יצליח לגרום ללנדל לחייך, או לפחות לעוות את שפתיו באופן שנוכל להגדירו כניסיון לחיוך.

תומאס נוימן 11 בספטמבר 2012

אמא של מארי מושמצת לשווא – היא אינציקלופדיה לטניס ועבדה עם לנדל בשיתוף פעולה מלא – לא היה, למיטב ידיעתי, מידור כלשהו.

מה שכן, תמיד טוב להביא איש מקצוע מסוגו של לנדל, ולא להסתפק באבא/אמא – גדולים ככל שיהיו.

אפילו סרינה אחרי שהפסידה השנה בסיבוב הראשון בצרפת, לקחה מאמן צרפתי שליווה אותה דרך הזכיות בווימבלדון, אולימפיאדה וביו-אס אופן

גיל 11 בספטמבר 2012

לנדל לא יכל לרקוד את ריקוד המנצחים בוימבלדון מהסיבה הפשוטה שהוא מעולם לא זכה בו.

איציק 11 בספטמבר 2012

נכון, טעות שלי, הזכרון שלי כמו של ביבי. אני לפעמים זוכר דברים שלא קרו. זקנה…

קורא אדוק 11 בספטמבר 2012

טור מעולה ומדוייק

Comments closed