תודה מאוהד ליברפול

Managers

 

רציתי לכתוב על כרמלו אנתוני, ועל איך לדעתי הוא "הגיע" במשחק החשוב בחייו ב-NBA עד כה. רק אתמול עוד דיסקסתי עם אלעד ארוכות על מהות הכוכב ב-NBA והנה מלו הוכיח אולי במשחק הכי חשוב של הניקס העונה מה כוכב צריך לעשות. גם למי שלא אוהד ניקס היה מרגש לראות את 22 הנק' שלו במחצית השניה ואיך לבדו הוא פתח על הפייסרס הטובים יתרון של כמעט 30 נק'.

אבל אז, רגע לפני שאני בא לכתוב, אני מתבשר כי אלכס פרגוסון פורש.

אני זוכר שהגיע ליונייטד ב-1986 מאברדין. כבר אז, ברגע שזה קרה, החל לנקר בי החשש שלא לומר הפחד. עד אז במשך 6 שנים הייתי אוהד ליברפול שרוף. מהרגע שאני בן 5 וחצי והשכן שלי מלמעלה בבניין בפתח תקווה חוזר מאנגליה ומעניק לי צעיף של ליברפול במתנה. לא היו בחיי כדורגלנים שאהבתי יותר מקני דאלגליש, איאן ראש, גראהם סונס וברוס גרובלאר (וכמובן שגם את כל יתר האלים של שנות ה-80).

אבל עקבתי גם אחר דברים אחרים שקורים בעולם הכדורגל. ושמעתי שבאברדין הסקוטית יש קבוצה מעולה- סוג של ליברפול של סקוטלנד. אז עוד לא היתה השליטה של שתי הגלזגואיות כמו ב-25 שנים האחרונות. כי אלכס פרגוסון עבד באברדין והוא הוליך אותה גם לשלוש אליפויות וגם להצלחה עצומה באירופה (גביע אירופה למחזיקות).

אז כשעילוי האימון הזה חתם באולד טראפורד אני חששתי. זה לא הלך לו בקלות בתחילה והוא אפילו כמעט פוטר לאחר כמה שנים. אך בשנתו השישית הוא יצר היסטוריה, לפחות מבחינתי. מנצ'סטר יונייטד שלו זכתה באליפות- הראשונה בימי חיי. העצב שפקד אותי היה בלתי נתפש. לא פחות ואולי אף יותר מהעצב שהחל זמן קצר קודם לכן כשקני דאלגליש פרש.

מאז שגרהאם סונס החליף אותו אנחנו כבר לעולם לא היינו אותה קבוצה. ויונייטד של פרגוסון הלכה מעוצמה לעוצמה, מהצלחה להצלחה. אני חייב לציין שהיא עשתה זאת גם בדרך הכי יפה. גם כדורגל תמיד התקפי, תמיד שובה עין, וגם בהתבסס על המון שחקני בית.

פרגוסון העמיד במנצ'סטר בערך חמש קבוצות גדולות- שונות כמעט לחלוטין האחת מן השניה. עם השנים אולי הוא גם נהיה מעט יותר הגנתי (במשחקים חשובים, בעיקר באירופה, ולדעתי הוא שילם על כך לא אחת ביוקר). זה נכון ששתי זכיות בלבד בגביע אירופה במשך התקופה הגלוריוזית שלו במנצ'סטר זה מעט מדי. אבל זה עדיין הישג, גם אם הוא מתגמד מול מה שהאיש עשה באנגליה. הדבר היחיד שאומר על 13 אליפויות וחמישה גביעים זה שהם אינם הישגים מציאותיים.

בעיני פרגוסון הוא הרמברנט של המאמנים, המוצארט של יוצרי ומביני הכדורגל. אני רק כועס וכואב על כך שלא קראתי יותר מחקרים וטקסטים בעיתונות על מהות גאוניותו. האם מחקרים כאלה כלל נכתבים? האם מישהו באמת יודע מה מרכיב את גדול מאמני הכדורגל של כל הזמנים?

אבל זהו עולם הכדורגל והתקשורת שלו- כמעט תמיד מתעסקים בטפל וברכילתי. אני יודע שבמשך 27 שנים בהן אני חוזה בכדורגל גדול קיבלתי מעט, מעט מדי, חומר קריאה וצפיה על מה באמת הופך את פרגוסון למי שהוא. מדברים כל הזמן על טקטיקה- מה הטקטיקה שלו? האם יש לו בכלל? לדעתי כמובן שלא. אבל זה לא משנה- כל שנותר לי ולשכמותי זה רק לראות ולהתפעל ממה שקרה על כר הדשא (יכול להיות שגם ספרים מעולים נכתבו על פרגוסון אבל במשך השנים לא מספיק שמעתי על הספרים הללו, למעט אחד, וזה ממש לא מספיק. ובכל מקרה, בכדורגל, דבר כל כך יומיומי, צריך סיקור יומיומי מעמיק על דמות אולי הכי חשובה בעולם כמו פרגוסון, ואני יודע שקיבלנו מעט מדי מזה. ובעיקר- מעט מדי מחקרים שיונגשו לציבור הרחב שיסבירו באמת ובתמים מה עושה את פרגוסון. קצת כמו שנעשה בזמנו עם פיל ג'קסון, מאמן משמעותית פחות גדול מפרגוסון שקיבל הרבה יותר סיקור מעמיק ומאיר עיניים. אבל לכן זו אמריקה).

ואני- למרות היותי אוהב ליברפול כמעט מלידה- לא יכולתי שלא להתפעל, גם אם להמשיך לשנוא ובמשנה תוקף את המועדון הזה של פרגוסון.

כעת, לאחר שהלך, לא מעניין אותי מה קורה במנצ'סטר יונייטד. אראה את משחקיה רק אם וויין רוני הכביר ימשיך לשחק בה. כמעט לא מעניין אותי מי מחליף את פרגוסון כי אני יודע שזה לא באמת חשוב. הגאון כבר לא שם. וגם אם כן, בתפקיד כזה או אחר, זה לא אותו דבר.

האם זה אומר שכעת הגיע הזמן של ליברפול לחזור לגדולתה? הלוואי שזה היה כל כך פשוט. אבל מה שבטוח- עכשיו זה יהיה קצת פחות קשה. כי פרגוסון הפך את הדור האחרון מבחינתנו לבלתי אפשרי. הוא שבר אותנו כקבוצה איכותית והותיר רק מועדון שחי על תהילת עבר ועל אוהדים נפלאים.

ליגת שוקי ההון: המניפסט הקפיטליסטי
האיש שכן היה שם

35 Comments

שחר דמרי (גמל) 8 במאי 2013

אני שואל ברצינות, אתה בד"כ לא מפספס הזדמנות להסביר מה דעתך על חשיבות המאמן בכדורגל, למה עם פרגוסון זה שונה?

יואב בורוביץ' 8 במאי 2013

שחר- בחיים לא טענתי שמאמן הכדורגל אינו חושב. זו טענה מגוכחת. אני רק חושב שהוא חשוב בעיקר אם הוא נשאר לזמן רב, וזה כמעט ולא קורה. חוץ מזה הבעיה שלי היא בעיקר אם הדרך שבה אנחנו מפרשים את המאמן. הרי אנחנו לא באמת יודעים מה העבודה שהוא עושה. אנחנו רק רואים את הקבוצה (ויש המון גורמים שאינם תלויים במאמן שמשפיעים על הקבוצה- הגבלות תקציביות, הנהלות, פציעות וכו'). ולמרות המידע באמת מועט שיש בידינו, אנחנו מפתחים שלל תיאוריות על עבודת המאמן, שכמעט כולן נגזרות אך ורק ממבחן התוצאה.
אבל זה לא אומר שאני לא חושב שהמאמן הוא חשוב. ודאי כשהוא גם בוס כל יכול כפי שפרגוסון היה במשך 26 שנה. ולצערי, גם במקרה שלו אנחנו לא יודעים מספיק על מהות העבודה שלו. אני אף פעם לא קראתי מאמר במה שונה שבוע האימונים של יונייטד מזה של ארסנל (עם ירידה לפרטי פרטים). אני לא קורא מספיק מאמרים על איך פרגי עושה את הסקאוטינג שלו בשונה מוונגר. אני לא קורא מספיק על השיחות האישיות שהשניים הללו מנהלים עם השחקנים. בקיצור, אנחנו לא יודעים מספיק על העבודה שלהם כפי שהיא מתבצעת בשטח, יום יום. אנחנו רק רואים את הקבוצות שלהם. ברור שההופעה על הדשא היא תכלית הכל והדבר הכי חשוב, וברור שאחרי שאנחנו בוחנים את אותם מאמנים באותן קבוצות אנחנו יכולים לגזור המון מסקנות (והמסנקה שלי היא שפרגוסון מאמן גדול בהרבה מוונגר, שגם הוא מאמן טוב מאוד), אבל עדיין אלו פרגוסון ווונגר- מאמנים שעובדים באותה קבוצה 44 שנים (ביחד). כמעט תמיד בעולם הכדורגל המאמנים מתחלפים חדשות לבקרים, ואין להם די זמן להשתית פילוסופיית אימון וסגנון משחק. שלא לדבר על כל ההגבלים שאתם הם מתמודדים. וזה עדיין לא מונע כמעט מכל הפרשנים להסיק אינספור דברים על "שיטה" ועל איכות המאמן וכיוצא בזה. נגד זה אני יוצא.

שחר דמרי (גמל) 8 במאי 2013

מצחיק. מסתבר שאנחנו מחזיקים באותה דיעה. מי היה מאמין…

שחר דמרי (גמל) 8 במאי 2013

"מדברים כל הזמן על טקטיקה- מה הטקטיקה שלו? האם יש לו בכלל? לדעתי כמובן שלא."

נראה לי שטקטיקה זה בסיסי וחשוב, מסוג הדברים שיכולים להביא להצלחה עד רמה מסוימת. הגדולים באמת יכולים לכופף את החוקים או להתעלם מהם. כמו שמוחמד עלי או אנדרסון סילבה יכולים לא לשמור על הפנים, ללכת אחורה ולהצליב רגליים. דברים שכל מאמין יסביר לך כבר באימון הראשון שאסור לעשות.
אז יש מאמנים שנתלים בטקטיקה ומנסים לעצב את השחקנים לפיה ויש כאלה כמו פרגוסון שמבינים כדורגל ברמה כזאת שזה פחות רלוונטי. ככה הוא יכול לבנות קבוצה גדולה אחרי קבוצה גדולה. באחת משחקים עם חלוץ אחד ובאחרת משחקים עם שלושה אבל בכולן אפשר לזהות טביעת אצבע וסוג של "דמיון משפחתי" בסגנון המשחק.

סער 8 במאי 2013

על תדאג באזור נובמבר דצמבר הוא ייאלץ לחזור להציל את ה"מולדת"..

אלברט פירות 8 במאי 2013

רגע,שאני אבין,שתי הזכיות של פרגי בצמפיונס ב27 שנים זה הישג גדול,אבל מסי עם ה3 זכיות שלו ב8 שנים בבוגרים הוא לא ג'ורדן וצריך לזכות באלופות כל שנה כדי להכנס לרשימת הגדולים באמת???

קיש 8 במאי 2013

יפה אמרת. למרות שזה כמובן לא אותו דבר, אבל אין ספק שזו אחת ה"טענות" העיקריות כלפי פרגי – הוא לא הצליח להביא את הדומיננטיות המטורפת מאנגליה (הפח-מייר ליג) לאירופה.
איך שלא הופכים את זה, 2 זכיות + גביע מחזיקות אחד (ז"ל) הן הישג מגוחך ב-27 שנים.
בתקופה הזו כל המועדונים הגדולים באירופה זכו ביותר תארים מהיונייטד, וסתם לשם הדוגמה – אם דורטמונד תנצח את באיירן – היא תשלים שתי זכיות בתקופה הרבה יותר קצרה (15-16 שנה).
בקיצור, בעיני, מעל לכל ההישגים שלו פרגוסון פשוט הצליח להשתלט על הליגה האנגלית, כאשר המטרה בהחלט קידשה את האמצעים.
באירופה, הוא מאמן ומנג'ר בינוני, לא יותר.
מצד שני הייחוד שלו, וכמו שאמר בעצמו – העובדה שהוא בנה, במו ידיו, מועדון שלם ולא סתם קבוצה, שווה הרבה, ולכן הוא בהחלט ייזכר כאגדה.

ליאור 9 במאי 2013

לא יודע אם הייתי קורא לו מאמן בינוני באירופה, אבל אפשר באמת להגדיר את מנצ'סטר באירופה בתקופת פרגוסון כ"לא מוצלחת" (באופן יחסי כמובן לאותה קבוצה שזכתה ב13 אליפויות באותו פרק זמן).
מצד שני, זכייה שלו כמעט אף פעם לא הייתה נחשבת להפתעה (אולי קטנה – נגד ברצלונה) ככה שאי אפשר להגיד שהוא מאמן בינוני.

עודד 9 במאי 2013

אתם שוכחים שהשנים הראשונות של פרגוסון היו שנים של בנייה של הקבוצה (אליפות ראשונה רק אחרי כ- 6 שנים).
אח"כ היו גם השנים שבהן הכדורגל האנגלי ניסה להתאושש מההשעייה מאירופה.
חוץ מזה, המפעל האירופי הוא כזה שמקשה מאד על ייצור דומיננטיות לאורך השנים ברמת הזכייה בתואר ולכן לדעתי יותר נכון למדוד את זה בהגעה לחצי הגמר/גמר. (לא בדקתי את הנתונים אבל נראה לי שמאז 95 יונייטד במצב טוב בתחום הזה)

אלעד 8 במאי 2013

תעלה מהר את הפוסט על כרמלו, לפני שבמשחק הבא אינדיאנה מגלגלת חזרה את הגלגל..

יואב בורוביץ' 8 במאי 2013

אין צורך בפוסט, אמרתי את כל שהיה לי לומר..

אלעד 9 במאי 2013

ראית הלילה את קלי תומפסון. אז מה, הוא "כוכב" עכשיו?

גיל שלי 8 במאי 2013

לא ערכתי מחקר. אבל, אני חושב שהגדולה שלו כמו הרבה מנהלים גדולים אחרים, היא שהוא מבין בבני אדם.

יואב בורוביץ' 8 במאי 2013

אין ספק בכך. הקבוצות שלו תמיד נראות כאילו כל השחקנים במאמץ שיא (בכל זמן המשחק). זו גאונות של פסיכולוגיה וניהול. מן הסתם, היו לו עוד תכונות טובות רבות נוספות שקשורות בהבנה בכדורסל ובתורת האימון.

איציק 8 במאי 2013

אם היו לו תכונות טובות בהבנה בכדורסל, למה, לכול הרוחות, הלך לאמן כדורגל :-)
אם זה מה שיצא לו בכדורגל, אני רק מדמין לאלו הצלחות היה מגיע בכדורסל.
בורו, את המשפט שלך צריך לקחת לפסיכולוג, בודאי היה לו מה לומר על טעות זו.

יואב בורוביץ' 8 במאי 2013

כדורסל-כדורגל SAME SAME

ליאור 9 במאי 2013

SAME-SAME NEW NAME! אני לא מאמיןשהספקתי לכתוב את זה לפני ג'וני!

יואב 8 במאי 2013

לא הבנתי את המשפט על האוהדים(מי טוב יותר).
בכל מקרה, זה בכלל לא חשוב. בטח ביום כזה.

יואב בורוביץ' 8 במאי 2013

יואב- בכל פעם שמתחיל משחק ניתן להתרשם כמה אוהדי ליברפול יותר טובים ובעיקר מרגשים מאוהדי יונייטד. וזה לא רק בגלל השיר. גם לא ניתן להשוות את האמביאנס באנפילד ובאולד טרפורד. אני חושב שגם את יונייטד למשחקי גמר צ'מפיונס לא מלווים 50-60 אלף אוהדים כפי שליוו את ליברפול באיסטנבול.

יואב 8 במאי 2013

יואב,
אני הייתי בברצלונה 99. מעבר לארבעים חמישים שהיו בפנים, היו ארבעים בחוץ.
מבחינת כמויות זה לא אותו הסדר גודל בכלל. על השאר, אפשר להתווכח.

אבאלה 8 במאי 2013

ממש אבל ממש ריגשת..

בכלל כל היום הזה אני על סף דמעות, אני מרגיש שקרוב משפחה שלי מת או משהו כזה.

דיכאון וריקנות, ומעין תחושה שאין עתיד, הכל נגמר וזהו, זה לעולם לא יחזור על עצמו, לעולם זה לא יהיה אותו דבר.

matipool 8 במאי 2013

מזכיר לי את מה שהרגשתי באותו בוקר שהתברר שביבי הוא ראש הממשלה ( בפעם הראשונה שלו ) .

סקאוזר עייף 8 במאי 2013

עוד מעט כל אוהדי יונייטד יתחילו לזמזם את זה – http://www.youtube.com/watch?v=46o1joHp7t0

אריק האחר 8 במאי 2013

בורוביץ הצלחת לרגש אותי למרות המשפט המיותר על ההבדל בין האוהדים.
אתווכח איתך ביום אחר.
בתור אוהד יונייטד בפרט ואוהב כדורגל בכלל היום הזה הוא יום
מיוחד ומרגש כולם הבינו וידעו כי סר אלכס פרגוסון יפרוש ביום
מן הימים והיום אכן הגיע.
נשאר לחכות ולראות עם המועדון גדול יותר מפרגוסון.
אני בטוח שכן.
ימים יגידו.
לגבי סיבת הצלחתו ביובל השנים האחרונות מעל כל מתחרה בליגה
האנגלית יש כמה סיבות .
העיקרית שבהם לטעמי הוא יכולתו לזהות בזמן אמת מחזור אחר מחזור עונה אחר עונה את היתרון היחסי שיש לו מכול שחקן העומד לרשותו מול הקבוצה היריבה.

חיימון 8 במאי 2013

סוג של מחקר. קרא ותהנה http://www.hbs.edu/faculty/Pages/item.aspx?num=43120

יואב בורוביץ' 8 במאי 2013

במחשבה שניה אני די מסכים עם אלו שמסתייגים מהערת האוהדים שלי בסוף. זה באמת לא יום לערוך השוואות כוללניות בין אוהדי ליברפול ליונייטד. סורי.

יואב 8 במאי 2013

תודה(:

משה 9 במאי 2013

למה אתה מתנצל ? כאוהד ליברפול פירגנת בצורה יפה למאמן שנחשב ליריב הכי מר שלך ובסוף נתת גם את דעתך בנושא האוהדים, מה רע בזה ? לא רוצה לעורר ויכוח אבל זכותך גם בטור כזה להישאר עם ראש זקוף בקשר לאהדה שלך.

רועי 8 במאי 2013

לא יכולתי לומר זאת טוב יותר.
שותף לתחושת השנאה-הערצה הזו

אריק החדש 8 במאי 2013

בורוביץ
מודה לך מקרב לב על הערה האחרונה
בקשר לאוהדים.
מענין לשמוע בהרחבה על כלל האוהדים
האנגלים בטור נפרד.
כאחד שבילה ארבע שנים במגרשי הכדורגל באנגליה
יש לי הערכה עצומה לקהל של ליברפול.
נדמה לפעמים שהם מרגישים ומבינים את קבוצתם
יותר מחברי ההנהלה .
מהקהלים הטובים באירופה.

אלון 8 במאי 2013

היית ילד מאוד מפותח אם בגיל 11 נלחצת מההודעה שקבוצה אנגלית ששכחה איך מנצחים החתימה מנג'ר סקוטי מאברדין.

יואב בורוביץ' 9 במאי 2013

הייתי ילד שלא עניין אותו שום דבר ביקום מלבד כדורגל (וגם כדורסל, אבל פחות)

ישי 8 במאי 2013

תתנחם בזה שאם מויס יעזוב את אברטון, לפחות תהיו הקבוצה הכי טובה בליברפול בעונה הבאה
:-)

משה 9 במאי 2013

אנחנו נהיה הקבוצה הכי טובה בליברפול בשנה הבאה גם הם יקחו את פרגוסון.

דניאל 10 במאי 2013

לכל אלה שמתרעמים על מספר הזכיות הצ'מפיונס:
1. מה שאנשים מפספסים זה את החזון. המון אנשים לא חיו בזמנו אבל פרגסון לקח קבוצה שהיתה לוזרית ובדיחה מול ליברפול והעמיד אותה לרמה של מועדון על. היום זה מובן מאילו אבל למי שזוכר את הימים ההם זה באמת בלתי נתפס. היה לו חזון והוא מימש אותו זה דבר שמעט מאד אנשים עושים. הוא בנה מועדאון לא רק קבוצה.
2. להישאר רלוונטי כל כך במשך 26-27 שנים זה מאד מאד מאד קשה. כמה שהעולם השתנה במשך הזמן הזה כך גם הכדורגל, לא סתם אין לו מקביל מהבחינה הזאת.
3. 2 אליפויות אירופה זה מעט מידי וגם פרגסון אמר זאת, לדעתי האישית ברצלונה שהופיעה היתה גורם משמעותי שמנה ממנו עוד זכיות כי הקבוצה שהוא בנה עם רונאלדו היתה באמת מדהימה. לא סתם הוא הגיע ל3 גמרים בליגת האלופות ב4 שנים (ופעמיים הפסיד לברצלונה)

Comments closed