גיבור תהילה (פיינלס 5)

מנו ג'ינובילי קם מה"קבר"

images (2)

 

בשלושה ימים האחרונים כל העולם ואחותו מוציאים את מנו ג'ינובילי לפנסיה. אפילו מכיוונו הגיעה השערה שהוא יפרוש בסיום העונה. והכל בגלל משחק רע בגיים 4. נכון שגם לפני כן הוא לא היה ממש טוב בפלייאוף למרות שבמשחק הראשון 13 הנק' שלו עזרו מאוד להשיג ניצחון חוץ חשוב במיאמי. אבל אני לא התרגשתי מכל הדיבורים הללו. אני יודע מי זה מנו ג'ינובילי. כמי שתמיד אוהד את הקבוצה שמשחקת נגד זו של ג'ינובילי אני יודע טוב מאוד בכמה דרכים השחקן הזה יכול להזיק לי.

כנראה שגם פופוביץ' יודע בדיוק מה מנו שווה. הוא הגיב לכל השטויות של הימים האחרונים עם ההחלטה לפתוח עם ג'ינובילי בחמישיה- לראשונה העונה. מסר. אני גם מאמין במנו. והוא גם יתקע אתכם חזק, מיאמי ואוהדיה. מהפוזשן הראשון הוא עשה זאת עם קליעות קשות וחשובות (כל סל כאן חשוב, אבל תמיד הסלים של ג'ינובילי חשובים יותר. כי הם מגיעים או כשההתקפה קצת תקועה, או כשלשה, או כחדירה מרהיבה, או מייד לאחר שהיריבה קלעה, או כדי לקטוע ריצה שלה, אז האפקט הפסיכולוגי של הסלים שלו תמיד חזק יותר). אבל למרות כל היכולת לקלוע או לחדור, מנו רוצח אותך בעיקר במסירה. את זה הוא עושה כל הזמן.

לא יודע אם יש עוד מוסר כמוהו ב-NBA. תחושה כמעט מיסטית של המשחק, והפלואו של ההתקפה, ותמיד כששחקן חותך או עושה תנועה- ג'ינובילי ימצא אותו.

האיש רצח אותנו בכל הדרכים האלה.

וזה לא רק מנו. זה דני גרין. זה בעיקר טוני פארקר. זה גם טים דאנקן. זה גם כמובן קוואי לנארד. זה אפילו בוריס דיאו.

אומר זאת בריש גלי: סן אנטוניו ספרס קבוצה טובה יותר ממיאמי היט ומגיע לה לזכות באליפות. בלי קשר למה שיקרה במשחק או בשני המשחקים הקרובים. סן אנטוניו קבוצה טובה יותר.

היא מריצה התקפות טוב יותר. היא מוסרת טוב יותר. היא גם אולי שומרת טוב יותר.

ועדיין, איני יודע אם סן אנטוניו תזכה באליפות. שני המשחקים הקרובים הם במיאמי. ומיאמי קבוצה אקספולסיבית יותר מהספרס, כאשר הכל דופק אצלה. במשחק הרביעי, כאשר הביג 3 של מיאמי היו מצוינים אז לסן אנטוניו לא היה באמת סיכוי. אם זה יקרה שוב בשני המשחקים הקרובים אז מיאמי תזכה באליפות. אך מה הסיכוי שזה יקרה?

אז נכון שמיאמי יכולה לוותר גם קצת על בוש, וגם לברון ודי-וויייד יהיו מעולים בשני המשחקים הקרובים, הם גם כנראה יזכו באליפות.

אבל זה לגמרי MODE של קבוצה (סן אנטוניו) מול בודדים (מיאמי). זה לא שההיט אינם מסוגלים לשחק כקבוצה. אבל הם לגמרי תלויים בלברון ובווייד.

בסן אנטוניו, ג'ינובילי יכול להיות חלש והיא עדיין תנצח (כמו במשחק 3). פארקר יכול לא להיות משמעותי והיא עדיין תנצח (גם משחק 3). יש לספרס יותר מדי כלים. יותר מדי שחקנים ממש טובים. בינתיים, ה-MVP של הסדרה שלה הוא בכלל דני גרין (ובמרחק ממש קטנטן אחריו טוני פארקר).

אבל הספרס הם קבוצה. שנבנתה ועוצבה במשך שנים.

*

אני לא מבין מדוע מייק מילר פותח בחמישיה. בשני המשחקים האחרונים הוא תרם 0 נק' למרות שתי פתיחות. ריי אלן, מהספסל, תרם 35 נק'. אפילו שיין באטיה, שנותן הגנה טובה ביותר ומעניק הרבה יותר size, תרם 9 נק'. אני לא אוהב את מילר. נכון שלעתים הוא מתחמם אבל בינתיים ראיתי אותו צולף חמש שלשות (וחוץ מזה כלום, סיים עם 15 נק') במשחק שהקבוצה שלו הובסה ב-36 הפרש. אז אין צורך לקבור את מילר, הוא יכול להתעורר עם שתיים-שלוש שלשות. ועדיין אני חושב שריי אלן גם קלעי הרבה יותר אמין ממנו, גם סקורר יותר מוכשר ומגוון ממנו וגם שחקן הרבה יותר מנוסה ממנו. אלן צריך לפתוח בחמישיה במשחק הבא. או באטיה, באופציה ההגנתית.

*

לסיום, כל מה שהיה עד עכשיו כמעט לא משנה. יש עוד משחק או שניים על התואר. זה מה שיקבע. ג'ינובילי, אם לא יהיה טוב בשני המשחקים הקרובים (ובעיקר אם קבוצתו תפסיד), אז ייזכר שהיתה לו סדרת גמר לא טובה ושהוא "זקן מדי". פארקר, אם לא יוליך את קבוצתו לניצחון נוסף, ייזכר כשחקן נהדר, אבל לא מספיק טוב כדי להנהיג קבוצה לאליפות כבר שמונה שנים. טים דאנקן ייזכר בצורה בעייתית יותר.

אך האופן שבו שחקני סן אנטוניו ייזכרו עדיין טוב לעומת אלה של מיאמי. לא משנה המאזן הנהדר בעונה הסדירה, רצף של 27 ניצחונות, העפלה שלישית ברציפות לסדרת הגמר- כל הדברים הללו יהיו כקליפת שום אם מיאמי מפסידה בבית ומקריבה את התואר. לברון ו-ווייד- לוזרים שהפסידו פעמיים בסדרת גמר ביחד במיאמי (ללברון זה יהיה הפסד שלישי בגמר. זכייה אחת מארבע זה רקורד ממש לא טוב). כריס בוש- בכלל ייתפש כלוזר ושחקן אוברייטד שהיתה שטות להביא אותו למיאמי. וכל יתר השחקנים- ייחשבו לאסיסטנטים זניחים לחלוטין, כמעט כמו השחקנים שהיו לצדו של לברון בקליוולנד.

כך הדברים יישפטו וייזכרו.

רק קבוצה שתזכה כאן באליפות תזכה בתהילה, וגם בשיפוט ההיסטורי המיטיב. כך זה עובד. ולכן זה אפילו עוד יותר מרתק.

יאללה מיאמי.

הקרב על הסטנלי קאפ, משחק מס' 2 / משה יחזקאל
הזמן הצהוב, שאלות מהותיות

44 Comments

אלעד 17 ביוני 2013

איך היינו מתייחסים לגרין אם היה משחק עם קובי בלייקרס, או עם לברון בקליבלנד, או עם מקגריידי ביוסטון? ברגע שהקבוצה הייתה עפה מהפלייאוף, הוא היה נכנס לדיון, לא בשמו המלא, אלא כחלק מ"הצוות המסייע" שהיה לא מספיק טוב ושבגללו הקבוצה הפסידה.

עסק שחור 17 ביוני 2013

אני חושב שביל סימונס צריך בספר הבא שלו להוסיף
What if לברון מחליט לחתום בשיקגו במקום במיאמי.
בוזר חותם בקבוצה אחרת. אף אחד לא אומר שלברון הוא לא האלפה דוג של שיקגו (רוז עדיין היה לפני הפריצה הגדולה) ושהוא פחדן. אם שחקנים כמו רוז, נועה ודנג והמאמן הכי טוב בליגה (ביחד עם פופוביץ׳) קשה לדמיין אותם מפסידים. והוא היה נהפך למשיח של שיקגו ולאלוהים 2.
ועדיין, הוא יזכר כאחד השחקנים הכי טובים שאי פעם שיחקו בליגה גם אם מיאמי יפסידו השנה (בכלל לא בטוח) וגם אם הוא לא יזכה יותר באליפות (קשה להאמין).

עומרי 17 ביוני 2013

האם יכול להיות מצב שסן אנטוניו תנצח וגרין יזכה בmvp של סדרת הגמר? או שתמיד הכוכבים של הקבוצות מקבלים?

עסק שחור 17 ביוני 2013

לא סביר להניח שהוא יזכה אבל בינתיים מגיע לו.
מבחינה היסטורית נראה לי שרק ב81 זכה שחקן שלעולם לא נבחר לאול-סטאר (אני לא בטוח במאה אחוז). רק שני שחקנים שזכו לא נבחרו להיכל התהילה (לא מחשיב שחקנים פעילים ושחקנים שפרשו לא מזמן למרות שכולם כמעט בוודאות יבחרו להיכל התהילה).

גיל שלי 17 ביוני 2013

אתה רואה בחירה אחרת שלא תעורר צחוק גדול, אם הסדרה היתה נגמרת היום? נכון שג'אסטין טאק היה צריך להיות הMVP של הסופרבול ההוא, אבל בכל זאת איליי אז ביצע את המהלך המדהים בתולדות הסופרבול בשיתוף הקסדה של, איזה תירוץ יש כאן?

אריק 17 ביוני 2013

טוני פארקר

גיל 17 ביוני 2013

בהחלט. אין סיבה שלא יתנו לו ולדעתי הוא גם יזכה.

ירושלמי 17 ביוני 2013

קודם כל ג'ינובילי. הוא מוסר טוב, אבל אני מוצא 20 מוסרים טובים ממנו בליגה בלי בעיה. אחד מהם הוא המושמץ מהיריבה בגמר.
השאלה היא האם הוא יכול להביא את היכולת הזאת ערב אחרי ערב, כי לכולם ברור שהוא יביא משחק אחד או שניים טובים בסדרה של 7 משחקים השאלה היא האם זה מספיק? הרי כבר אי אפשר להגיד שהוא חלק מה"ביג 3" של הקבוצה.

לגבי העניין הקבוצתי של הספרס אל מול האינדיבידואליות של מיאמי, אני חושב שכאן נחשף הבלוף הגדול של ספולסטרה שהוא מאמן שיודע לשלוט בסגל בצורה טובה אבל טקטיקן גרוע מאוד.
מספיק לראות את מיאמי התקפה אחרי התקפה הולכת ראש בקיר, מעיפים את הכדור למעלה ונותנים לצ'אלמרס לסיים התקפה עם החטאה מהלשוש אחרי 15 שניות. זה כדורסל? זה כמו ההתקפות של ליברפול שמעיפים כדור לסוארס ומקיים שיוצא מים מהסלע (לפחות למיאמי יש הגנה…).
אצל פופ זה בחיים לא היה קורה, וזה ההבדל הגדול בין 2 הקבוצות, אחת מאומנת ומריצה את ההתקפות שלה עד הסוף לפי התכנון, והשניה משחקת התקפה בשיטת "נראה מה יהיה", אז אתמול לא הלך כ"כ ללברון והוא החטיא לא מעט (גם וויד לפרקים למות שהוא היה יותר יציב) אז צפוי שהקבוצה תפסיד.

ועדיין הייתי הולך על מיאמי.

ירושלמי 17 ביוני 2013

משום מה זה שורשר לפה…

גיל 17 ביוני 2013

השאלה היא מה זה מוסר טוב יותר? ג'ינובילי לא רכז קלאסי כך שאי אפשר להשוות את מספר האסיסטים שלו לרכזים. מצד שני, הוא בעל טביעת עין מדהימה ומוצא את השחקן הפנוי כשההגנה לא מוכנה. המהלכים שלו לא צפויים ומשנים מומנטום של משחקים כי האסיסטים שלו לא שגרתיים ולכן יש לו ערך מוסף.

איציק 17 ביוני 2013

החלק הראשון של הכתבה נראה כמאמץ עילאי לנחס את SA. הם זקנים מידי ומנוסים מידי בשביל זה. תבין בורו, אם הם יפסידו את האליפות זה לא יהיה בגללה הכתבה הזו!!!
:-) :-)

S&M 17 ביוני 2013

אני חולק על עניין המורשת של לברון כתלוית זכייה או הפסד.

גם אם מיאמי תזכה השנה, לברון לא ייכנס לליגה של הגדולים. הוא ניראה לא מחויב, הקבוצה שלו לא דומיננטית למרות שהיא עליונה בכל פרמטר על היריבות שלה, ולמרות שטאטאה את כל הליגה במשך העונה.

לברון לא מצליח לחבר רצף של נצחונות. זה נובע מכך שאין בו את הדחף התחרותי שיש לגדולים ביותר. הוא מוכן להפסיד, מה שאצל ג'ורדן ובריאנט לא יעלה על הדעת. זה לא שהוא נחנק, הוא פשוט לא מהסוג של אלה שמה שמניע אותם הוא הצורך לנצח (להבדיל מהרצון, אצל הגדולים זה צורך). ג'ורדן ובריאנט חייבים לנצח כל הזמן, בטח גם כשהם משחקים נגד ילד בן שבע.

מבחינת יכולת לברון לא נופל מאף אחד מהם, אבל ברגע שהוא ניצח משחק אחד הוא מבחינתו כבר הוכיח עליונות, ומרשה לעצמו לנוח במשחק הבא. תסתכל על רמת האינטנסיביות והאגרסיביות שלו בין המשחקים השונים.

כשהוא באטרף, הוא מפרק את היריב, אבל הוא צריך לגייס משאבי מוטיבציה חיצוניים כדי להיכנס לאטרף הזה. תבוסות הן משאב חיצוני. הבעיה של מיאמי היא שההפסד במשחק החמישי היה "קטן מדי". זו לא הייתה תבוסה, ואני מפקפק אם זה מספיק כדי להניע את לברון. ואם בשבילו זה לא מספיק, בטח שווייד לא יתעלה.

איציק 17 ביוני 2013

תיקון אחד, אל תצרף את השם בריאנט ליד ג'ורדן. הם לא באותה מדרגה. את בראינט לא רואים מאיפה שג'ורדן עומד. בין בראינט לג'ורדן יש המון מדרגות עליהם עומדים הגדולים באמת. בראינט מחרב משחקים וקבוצות בדרכים אחרות, שלא קשורות לדרייב, אך גרועות לא פחות.

רוקט 88.2 17 ביוני 2013

איציק, אני מבין שאתה תופס מג'ורדן יותר ממה שאתה תופס מברייאנט, זה בסדר גמור אבל איך בדיוק המשפט האחרון שלך מתיישב עם מציאות שבה לברייאנט יש 5 אליפויות ששתיים מהן רשומות על שמו ושלוש רשומות על שם שאקיל ואח"כ על שמו ?
אין כל כך הרבה מדרגות בין ג'ורדן לברייאנט (למרות שאין לי ספק שג'ורדן נעלה יותר).

איציק 17 ביוני 2013

לא הכל נספר בטבעות!!!
מה יזכרו ממנו אחרי שיפרוש? טבעות, אגואיסט, השאיר אדמה חרוכה, שום שחקן לא יכל לפרוח לידו מאז שהפך אלפא-דוג (לפעמים גאסול), לא טרם כלום לשינוי פני המשחק.
עכשיו תחשוב שוב על השמות: ראסל, ד"ר, מג'יק, בירד,. איך היה המשחק לפניהם ואיך אחרי.
זו רק דוגמא אחת איך שופטים גדולה, בפרספקטיבה רחבה ולא על כאן ועכשיו.

הפרשן 18 ביוני 2013

לא הכל נספר בטבעות , רק למה אתה חושב שהכל נספר על סמך דעתך האישית ?! חוץ מזה S&M השווה בין הרעב לנצח ולא על האיכות של קובי בראיינט כשחקן לעומת ג'ורדן (תתפלא גם שם הם לא מאוד רחוקים) . ועל זה שברייאנט הוא אחד התחרותיים אי פעם אין ממש עוררין .

עם כל הכבוד לשמות שהזכרת הם לא ממש שינו את המשחק כפי שאתה תופס מזה , הם פשוט היו השחקנים הכי טובים בתקופתם , בתקופה שהעולם נהיה קטן יותר , ופולחן האישיות והאינדיבדואל התפתח והגיע לרמות היסטריות .

לא ברור לי איך בירד שינה את המשחק , הוא פשוט היה שחקן עם איכויות שונות , הוא לא היה אתלט עצום הוא רק היה תחרותי בטירוף (שזה הגורם המכריע) וביחד עם ראיית משחק ויכולת מסירה חיפה על חוסר האתלטיות . מתי אנשים יבינו אינדבדואלים לא מנצחים אליפויות , חייב להיות לך צוות מסייע ברמה גבוהה (לאו דווקא שמות מפוצצים) אלא שחקנים שייתנו פתרונות וערך מוסף .

לברון לבד לא ינצח משחק , וייד לבד לא ינצח משחק , בוש לבד בטח שלא . שלושתם ביחד עם סיוע מעוד שחקן כמו ריי אלן, שיין באטייה או צ'אלמרס כן . ג'ינובילי לבד לא יכול , אפילו עם פארק וטימי לא , הם צריכים את הערך המוסף של דני גרין, לנארד או ניל .

המשחק בלי מג'יק או בירד או כל שחקן אחר שהזכרת היה ממשיך להתפתח , קווין נאש , ג'ייסון קיד , ג'ורדן , קובי , שאק , אולג'וואן היו נולדים גם ללא הגדולה של בירד את מאג'יק .
אם כבר להאדיר מישהו אז זה חייב להיות המאמנים , האנשים שפיתחו שיטות ותרגילי התקפה והגנה , אלה הם שהשפיעו על המשחק יותר מכל שחקן כזה או אחר .

עאלק בירד שינה את המשחק , אם זה נכון אז אני אמור למצוא עוד 50 בירדים או משהו קרוב אליו או דומה לו בליגה , אני לא רואה אחד קטן לרפואה (אולי גאסול בשיאו אבל גם זה בספק גדול) .

שחקנים גדולים הם ייחודיים , מכאן נובעת הגדולה שלהם , הם פשוט עילויים , אנשים שבורכו בכשרון אדיר ועם יכולת לנווט את הכישרון שלהם למקומות הנכונים (עם עוד פאקטורים של מזל , צוות מסייע ומאמנים טובים , היעדר פציעות גומרות קריירה או כרוניות ועוד…)

איציק 18 ביוני 2013

הפרשן,
כנראה שנשאר חלוקים. קובי ממש רחוק בג'ורדן, לא רק ביכולות האישיות ששם ניתן להתווכח אבל בשליטה במשחק, בגרימה לחברים לקבוצה להיות טובים יותר.
כל מי שציינת היו נולדים בכול מקרה, אך בלי אלו שאני הזכרתי, ספק אם היו רואים מה לעשות. קיד ונאש למדו ממג'יק. קארטר ולברון לא היו הולכים באויר באותו אופן בלי הד"ר ואחריו מיקל, ובירד הגדיר מחדש את מספר 4 כמו שמשחקים לא רק כשחקן חזק שקולע מ-3 מטר ומטה כי אם אחד שמוריד כדור לריצפה, קולע מבחוץ ומוסר, משהו שנוביצקי ולברון עושים. מבראיינט אין מה ללמוד, לא חידש כלום. עשה כמה חיקוים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות.
לגבי המאמנים, אכן היו הרבה מאמנים גדולים ויש ללמוד מהם הרבה, רק הדיון היה על שחקנים. בכול אופן מקבל את הנאמר עליהם.

GIL 17 ביוני 2013

ממש מסכים. כשלברון במיטבו הוא שולט במשחק כמו שלא ראיתי אף שחקן עושה זאת, אבל משהו מנטלי חסר שם. אני, בתור צופה שרואה רבע 4 במשחק בסדרת גמר, כבר לא מצפה ממנו לקחת את הכדור ו"לסדר את זה". אין את הדחף הזה של לעשות הכל כדי לנצח, גם אם זה אומר להיות ביצ' כלפי חבריך לקבוצה. רבאק, פיפן עשה חרם כשג'קסון נתן לקוקוץ את הכדור האחרון, פיפן! יש תקיעות. גם העניין של משחק כן משחק לא זה TURN OFF רציני. מגהסטאר לא צריך לשחק כדי להוכיח, כדי להראות, כדי להיות הכי טוב. מגהסטאר צריך לשחק רק בשביל לנצח, ולעשות את זה במשך כל שניה שהוא נמצא על המגרש. אני מאוד אוהב את לברון וברור לי שזה לא הטיפוס.

גיל 17 ביוני 2013

אכן, הוא נראה יותר מדי אפתטי וכאילו לא איכפת לו מה קורה על המגרש. אין ממנו ויברציות של קילר אינסטינקט אלא לעיתים נדירות.

גיל 17 ביוני 2013

איזו שטות זה לומר שדאנקן יזכר בצורה בעייתית יותר אם יפסידו? לדאנקן כמו שאומרים, אין שום דבר להוכיח והוא ממש להוכיח את זה. ההבדל בין עוד זכייה לאי זכייה היא בערך בין מיצובו כטופ 10 כל הזמנים לאחד שהוא על סף הטופ 5. הרי די ברור שמבחינת כישרון נטו הספרס נחותים ממיאמי והעובדה שהם בכלל בעמדה לקחת את הסדרה בגלל המשחק הקבוצתי שלהם היא לזכותם. אם יצליחו או לא זו שאלה אחרת אבל זה לא מוריד כלום מהמאמץ שלהם. אם הם מפסידים אז הם מפסידים כאריות אחרי שנתנו 100% מעצמם והוציאו את המיץ ליריבה. לא כמו לא מעט משחקים וסדרות של לברון למשל.

איציק 17 ביוני 2013

אני לא בטוח, אבל נראה לי שאתה ממצב את דאנקן באותה מדרגה עם אלון מיזרחי :-)
האם התכוונת לתת כבוד לדאנקן או להפיך…

תוהה בדרכים 17 ביוני 2013

דאנקן לא יהיה קרוב לטופ 5. כן לחמישיית כל הזמנים, אבל זה כי ה"ארבע" היא עמדה חלשה משמעותית מעמדות אחרות.

אני מסכים שהפסד בסדרה לא ירשם לחובתו ברמה ההיסטורית בשום מצב, אבל היכולת של ספארס היום בהחלט מוכיחה שההצלחה שם לאורך השנים הרבה יותר קשורה לרמת האימון ולאירגון מאשר אליו ברמה האישית.

גיל 17 ביוני 2013

בהחלט קרוב לטופ 5. חוץ מג'ורדן, בירד, מג'יק וראסל ואולי קארים, אני לא רואה מישהו שיעלה עליו משמעותית.

ואיך בדיוק היכולת לא קשורה אליו אישית אם הוא הציר שעליו נבנתה השושלת והיחיד חוץ מפופ שנמצא שם 16 שנה? והוא בהחלט גורם משמעותי ביותר בהצלחה העכשווית שלהם. השחקן עם מדד היעילות השביעי בליגה ואם הופעות פלייאוף שהביאו אותם לאיפה שהם היום. נראה לי שרק כשהוא יפרוש אתה ואחרים תבינו עד כמה התרומה שלו הייתה קריטית לכל הצלחה של הספרס.

תוהה בדרכים 17 ביוני 2013

"אולי קארים"? "שכחת" גם אחד, ווילט צ'מברליין. כלומר, יש שישה שמקדימים אותו בהרבה. לגבי השאר אפשר להתווכח. אני לא שם אותו אפילו בטופ 10, אבל זה כבר דעה אישית.

הנקודה היא שה"שושלת" לא נבנתה עליו, או לפחות לא במידה שרצו לגרום לנו להאמין. עובדה שלמרות שהוא כבר בירידה ולא השחקן ה-מוביל והדומיננטי שהוא היה בעבר, הקבוצה ממשיכה להיראות מצוין. כלומר, לא הוא המשתנה המכריע במשוואה הזו. או שאולי בעצם גם טוני פארקר הוא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה? הרי הוא השחקן הבולט בקבוצה שאולי תזכה בשתי אליפויות.

שחקן גדול? אין ספק. אבל כזה שנהנה מסיטואציה מושלמת לא פחות מאשר תרם להיווצרות שלה.

גיל 17 ביוני 2013

אני חושב שהוא יהיה גדול מוילט. מעבר לסטטיסטיקות המפלצתיות של וילט והמאוד מוטות לתקופה, הוא היה ווינר קטן יותר מדאנקן ולכן הייתי לוקח את דאנקן קודם כל לקבוצה.

אני ממליץ לך לקרוא מה ביל סימונס כתב לפני כמה ימים בשני פוסטים ארוכים שמסכמים את הקריירה שלו. נראה לי שאתה שכחת או לא ראית אותו בשיאו אם אתה אומר שהשושלת לא נבנתה עליו. הוא אמנם בירידה אבל עדיין נותן ממוצע של דאבל דאבל בסדרה גמר ועם 17 נקודות ו10 ריבאונדים במשחק שכולם מהללים את ג'ינובילי וגרין. באחד על אחד הוא עושה צחוק מכל גבוה ששומר עליו ולמרות שהוא לא מקבל את הכדור כל הזמן כמו בעבר הוא יעיל בצורה קטלנית (70% בקליעה אתמול). בלעדיו הם לא מגיעים לגמר. ופרקר בכבודו מונח והאל אוף פיימר ודאי אבל הוא יהיה גורם משמעותי בשתי אליפויות (אם יזכו גם בזאת). גם ב2007 בלי דאנקן הם לא מגיעים לגמר. 18 ו12 בגמר זה לא הולך ברגל. 16 שנה של מצוינות שהוא השחקן היחיד בפרנצ'ייז זה לא מקרי ולומר שהוא נהנה מסיטואציה מושלמת בלי להזכיר את התרומה שלו בכל אספקט של המשחק שהקבוצה תצליח זה מגוחך.

תוהה בדרכים 17 ביוני 2013

הסטטיסטיקות של וילט הרבה פחות "מוטות לתקופה", מהעובדה שדאנקן לא היה צריך להתמודד כבר כמעט עשר שנים עם שחקן פנים נורמלי בפלייאוף.
לשים את דאנקן לפניו זה בדיחה, צר לי. כמו גם לדבר על סטטיסטיקות "מוטות לתקופה" ולא לדבר על כך שהיריבות שדאנקן היה צריך להתמודד איתן הרבה פחות חזקות. קל להסתכל על המשתנה ההיסטורי שנוח לטיעון שלך.

בפעם המיליון, אני לא טוען שהוא לא שחקן גדול ותרום, גם היום, המון לספארס. רק שאתה ממשיך להתעלם באלגנטיות מכך שלא היה מאז תחילת שנות ה90 (לפחות) שחקן שנכנס לסיטואציה כל מושלמת מבחינת רמת הקבוצה והאירגון שבהם הוא מבלה את כל הקריירה שלו. היחידי שמתקרב אליו באספקט הזה הוא שאקיל ולו לא היה מאמן ברמה של פופוביץ' (עד פיל ג'קסון), קבוצה עם כל כך הרבה ניסיון מהרגע הראשון והןא נאלץ להתמודד עם יריבות יותר קשות בשנות השיא שלו.

אני לא חושב שאם היית שם את בארקלי או מאלון בסיטואציה זהה (כולל הקטע של לא להתחרות בג'ורדן) הם היו מנצחים פחות.

גיל 17 ביוני 2013

אני מבין שאתה מחשיב לטיעון לומר על טיעונים של אחרים שהם בדיחה. על סמך מה קבעת שהיריבות של דאנקן פחות חזקות? סתם בגלל שאתה מנסה לעוות את המציאות לטובת הטיעון שלך אתה בורח לאמירות סובייקטיבות ומתעלם מהמציאות הכללית של 4 אליפויות שבכולן הוא דומיננטי ביותר ופרנציי'ז שסובב סביבו כבר 16 שנה ומצטיין רבות בזכותו. מי קבע שדאנקן נכנס לסיטואציה מושלמת בדיוק? הוא נכנס לקבוצה טובה, אבל כזו שלא הגיעה לגמר ופתאום שנה אחרי ההגעה שלו הם לא רק מגיעים לגמר אלא גם זוכים באליפות כשהוא זוכה בMVP וכל זה רק בגלל סיטואציה לדעתך. וגם אם הוא נכנס לסיטואציה טובה, להצטיין במשך תקופה כל כך ארוכה ולהיות הציר של הקבוצה זה דבר שאני לא מכיר מאז שנות ה60. אני די בטוח שמאלון וברקלי היו משיגים פחות כי האגו של ברקלי היה מפריע בשלב מסוים ומאלון פשוט שחקן פחות טוב ממנו ומההתחלה שיחק איתו האל אוף פיימר.

איציק 17 ביוני 2013

אני חושב שהרבה מהדברים שאתם אומרים משלימים זה את זה ולא נוגדים. הוא בהחלט נכנס לסיטואציה טובה, אך הוא תיחזק אותה, ואף שיפר אותה ובכך גדולתו. קשה לשמר מצב יציב טוב לאורך שנים. נכון, לא כל שנה מועמדת לאליפות, אבל רוב הזמן בטופ. לגבי ההחלטה מי טוב יותר, דאנקן או צ'מברלין, זה קשה, גם בגלל התפקידים שהם לא אותו דבר וגם כיוון שאין עדויות חותכות לכול כיוון (מספר טבעות אינו המדד היחיד). וכן, במידת מה כמו שחלק מהשחקנים HOF סבלו מקיומו של ג'ורדן, צ'מברלין סבל מקיומו של ביל ראסל (ואולי גם רד אורבאך). דאנקן סבל משאקיל, רק פחות שנים (אני מניח שעד היום יש עליו טביעות מרפקים של שנים שלא יורדים עם השנים).
לגבי ההשוואה למלון היא נכונה, מלון היה מכונת נקודות אך לא יותר מכך, דאנקן הוא חבילה שלמה. לגבי בארקלי אני נותה לא להסכים. היה לו דרייב אדיר להצלחה ובמקומות עם סיכויי הצלחה הוא היה גורם חיובי, ראה פיניקס. אני חושב שהוא גם היה מסתדר עם פופוביץ', עובדה, כפרשן אין לו בעיות איתו :-)

גיל 17 ביוני 2013

אבל זהו בדיוק, שדאנקן לא הפסיד כמעט כל הקריירה שלו לשחקן בודד אלא גם ניצח אותו ואת הפרנצ'ייז שלו לא מעט פעמים בעוד צ'מברלין עמד בצילו של ראסל.

תוהה בדרכים 17 ביוני 2013

לא יודע, לא נראה לי שלטעון שהסלטיקס של ראסל או הבולס של ג'ורדן היו יותר קשות ממה שהיה לדאנקן נכנס לתחום "האמירות הסובייקטיביות".

ואם עבור בחירה מספר 1 בדראפט (שבתיאורה אמור להצטרף לקבוצה הגרועה בליגה) להיכנס לקבוצה שבשנתיים הבריאות האחרונות שלה ניצחה 59 ו62 משחקים וכחיזוק גם בדיוק צירפה אליה את אחד המאמנים הטובים בהיסטוריה, עונה להגדרה "סיטואציה טובה", מעניין אותי מה זו "סיטואציה מצוינת".

גיל 17 ביוני 2013

נראה לי מאוד סובייקטיבי, בטח לגבי ראסל בליגה של 8 עד 14 קבוצות שהייתה מאוד חובבנית ביחס להיום ולא ריכזה את מיטב הכשרונות בהכרח ושהייתה רק קצת אחרי הייסוד שלה.

רגע, פופוביץ' היה אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה כדאנקן הצטרף ולא איזה עוזר מאמן שלא אימן שום קבוצה גדולה? אתה מאוד מחדש לי כאן. וזה לא משנה מה היה בעבר, אלא מה קרה עם ההצטרפות של דאנקן. זה שהם היו מצליחים יחסית לא גורע שום דבר מדאנקן שמייד הפך לשחקן הטוב ביותר שלהם.

תוהה בדרכים 17 ביוני 2013

במילים אחרות, הצלחה של הספארס היום יותר מורידה מערכו ההיסטורי מאשר מעלה מכוון שהיא מוכיחה שלא הוא המרכיב המרכזי בהצלחה או לפחות לא פרנצייז במובן שעשו ממנו לאורך השנים.

אני יודע שיש משהו לא הוגן בטענה הזו, אבל לדעתי היא נכונה.

גיל 17 ביוני 2013

וחוץ מזה מה הקשר בין מה שקורה עכשיו לעבר? במשך 4 אליפויות הוא בוודאות היה המרכיב המרכזי בהצלחה. גם אם התפקיד שלו היו קטן יותר שום דבר לא מוריד מהעבר אלא רק מוסיף עליו.

אלון 17 ביוני 2013

טים דאנקן הוא טופ 3 בכל הזמנים. בירד, מג'יק וכל השאר קרובים אבל דאנקן מעליהם.

ג'וני 17 ביוני 2013

ג'ינבולי הוא אליל בארגנטינה לא פחות ממראדונה
אחד הספורטאים הגדלים בעולם.
איזה ענק הוא היה בקינדר בולוניה

תiמר 17 ביוני 2013

גוני לא אופייני לך להגזים ככה
( מנו גדול כמו מראדונה )

תiמר 17 ביוני 2013

ניראה לי שמילר משחק הרבה כי פרקר חוגג על קול וצאלמרס
וגם אומרים שהיה תקל בין ספולסטרה ואנדרסון שבגללו הוא יצא מהרוטציה במשחק האחרון אז מילר משחק גם על חשבון הדקות שלו

Yavor 18 ביוני 2013

מבחינתי הנעלם (והמאכזב) עד כה בסדרה הוא דווקא דאנקן.
האיש מגיע על כתפי מקום-7-ביעילות-העונה, בדיוק אחרי מנוחה ארוכה וטובה, כשבצד השני קבוצה סחוטה עם קו קדמי מצחיק שערוותו נחשפה בגמר המזרח.
אבל טימי, במקום להרביץ סדרה של 13-25, מוצא את עצמו יותר מדי פעמים בורח מהכדור ומתאהב ב"עמדת-בוש" בטופ אוף דה קי, במקום להתלכלך תחת הסל ולעשות שמות בקו הקדמי של מיאמי, ועל הדרך להצדיק את היותו ה-4 הגדול בכל הזמנים. הוא חייב לדרוש את הכדור למטה, ולהתעקש על כך למרות שמיאמי עושים עבודה נהדרת במניעת המסירה. זה היתרון הכי גדול שלהם שעוד לא נוצל. זה הסיכוי שלהם.

יש עוד משחק אחד, או שניים. אני מצפה מטימי להופיע סוף סוף בגדול, כמו שמאנו זרח במשחק 5. אין סיבה שלא נראה את זה ממנו.

Comments closed