טבעות מיותמות

אולי אין כאן כדורסל כי המגרשים השכונתיים ברחבי ישראל ריקים

images (3)

בישראל כמו בישראל: נדרש אסון כדי שיהיה שינוי. באוגוסט 2012 נהרג נער ברמת אביב החדשה מטבעת של סל שמחצה את ראשו לאחר שהטביע. הסל לא היה תקני ובטיחותי. אז במשך שנה אין כמעט אפשרות לשחק כדורסל בתל אביב ובמקומות אחרים בישראל.

כי החליטו להתקין עמודי סלים חדשים. אז היום בכל רחבי העיר יש עמודי סלים חדישים ומרהיבים, קפיציים כאלה, עם טבעות עם רשתות.

אני חולף על פני הסלים הללו ומקנא בילדים שיש להם כל כך הרבה מקומות לשחק בהם כדורסל עם סלים כאלה נהדרים. אני אפילו מקנא במבוגרים שרוצים לשחק.

אלא שדבר אחר נראה לי מוזר, מטריד ואפילו מעט חולה. המגרשים הללו תמיד ריקים. אני לא מדבר על הספורטק (לא ממש עובר שם בסביבה ורואה מה קורה) אלא על המון פארקים קטנים יותר, עם עמודי סלים עם רשתות – הכל חדש מהשקית, וכולם אינם מאויישים.

זה שוב חוזר לנושא מוכר וכאוב. פעם כולם היו משחקים הרבה יותר כדורסל וכדורגל בשכונה. זה נכון לגבי מבוגרים, אבל במשנה תוקף בנוגע לילדים. אולי ההורים של היום מפחדים לשלוח את ילדיהם הקטנים לבד לשחק. אולי הילדים פחות רוצים לשחק. אולי בגלל הפייסבוק, אולי בגלל משחקי מחשב ונינטנדו למיניהם, אולי בגלל חוגים אחרים, אולי בגלל הטלוויזיה מרובת הערוצים. אבל כל הסיבות הללו מובילים לכך שבישראל גדלים היום הרבה פחות כשרונות כדורסל. כי המשחק מתחיל ברחוב ובפארק- עוד לפני חוגי הכדורסל ומחלקות הילדים והנוער. כי פעם גם ילדים שנחשבו לעילויים והיו משחקים בחוגים ובמחלקות נוער עדיין היו מעבירים שעות על גבי שעות במגרש השכונתי.

בסל שבשכונה אתה הופך לידית- אם אתה זורק שעות מדי יום עד החשיכה. בסל שבשכונה במשחקי שלוש על שלוש, או שנייים על שניים או אחד על אחד, אתה יכול לפתח את הכדרור, החדירה, היכולת לצבור נקודות בדרכים מגוונות וגם היכולת לשמור.

השאלה היא אם גם בעולם הגדול הסלים השכונתיים והפארקים ריקים. כשחייתי בארצות הברית בין השנים 1996-2002 תמיד ראיתי אותם מלאים בבוסטון ובניו יורק. אבל אז לא כל כך התרשמתי מהתופעה כי כשגדלתי בארץ היה בדיוק אותו דבר- למרות שבילדותי היו פחות מגרשים מאשר בארצות הברית ובאופן משמעותי פחות מאשר בישראל כיום. אך מה שווים ריבוי המגרשים והסלים אם הם לא מאויישים.

כשבעוד שבועיים נבחרת ישראל כנראה שוב תיכשל באליפות אירופה ותראו שוב יותר מדי שחקנים ישראלים בלי קליעה מספיק טובה ובלי חדירה מספיק טובה ובלי יכולת מספיק מגוונת ואיכותית- תבינו מאיפה זה מתחיל.

 

 

 

אני מצהיר בזאת על אליפות!
ספטמבר בפתח (השנה החדשה האמיתית)

47 Comments

ג'וני 21 באוגוסט 2013

כשבעוד שבועיים נבחרת ישראל כנראה שוב תיכשל באליפות אירופה ?

תגיד שאתה אנטי כדורסל ישראלי וזהו.

איציק 21 באוגוסט 2013

איך תצליח בלי ג'מצ'י???

מתן גילור 21 באוגוסט 2013

לעניות דעתי, אין לצפות שהפתרון כולו יגיע מההורים. להורים יש רק חלק בכך. בכל זאת, הם צריכים לשלם משכנתא ולא תמיד יכולים להחדיר את זה מספיק לילדים. הם בהחלט יכולים לעזור, אבל הבסיס חייב להיות בבתי הספר.
כל יום לימודים, בכל שכבות הגיל, החל מגן חובה, יכלול יחידת לימוד ספורט מעשית ועוד פעם בשבוע יחידת לימוד ספורט תאורטית.
בתיכון, אף ניתן לחלק למגמות של אימון, אימון כושר, שיפוט, ניהול, כתיבה בספורט וכיו"ב.

משה 21 באוגוסט 2013

כמו בכל נושא אחר בחינוך, אני חושב שאי אפשר להאשים בכל את המערכת. מי שמרשה לילד שלו להיות ליד אייפד, אייפוד, אייפון ושאר מריעין בישין כל אחה"צ לא יכול לדרוש מבית הספר לעשות יותר בשעות המעטות העומדות לרשותו. בילדותנו הייתי הולך לחוג כדורגל/כדורסל/טניס, היום קוראים לקפוארה ספורט.

מתן גילור 21 באוגוסט 2013

משה שלום,
בעוונותי, נקלעתי להרצאה של שנאור עינם. הוא טען שההבדל הגדול בינינו לבין שכינינו, עוד מלפני הקמת המדינה, היה שהם התמקדו במי אשם ואנחנו באיך אפשר לשפר את המצב. לכן, במשך 2,000 שנים היתה פה חרבה שתוך כמה עשרות הפכנו לאחת המדינות המתקדמות בעולם.

מה בעצם אני רוצה לומר בחפירה הזו? שנכון שצריך לשלב הסברה להורים וחינוך, אבל הפעולה המיידית שגם יכולה להשפיע בטווח הזמן הקצר, היא דרך החינוך הפורמאלי, שיזין גם את החינוך הלא פורמאלי (אני בכלל חושב שרוב החוגים צריכים להיות חלק אינטרגאלי מבתי הספר, אבל זה עניין אחר שיקח יותר מכמה שורות).

בני תבורי 22 באוגוסט 2013

הרצאה של שניאור זה לא עוון, זה עונג צרוף.

מתן גילור 22 באוגוסט 2013

ברור – צורת ביטוי בלבד! (ד"א, אני יודע שהבתי את זה לבד :) )

משה 22 באוגוסט 2013

אין לי ויכוח על כך שנדרשת פעולה משולבת ושהיתרון של החינוך הפורמאלי הוא בשליטה על הנעשה בשטח באמצעות החלטות מערכתיות.

פראליה 22 באוגוסט 2013

כ"כ צודק משה (גם לגבי הקפוארה.. מנסים לתת היום אקסטרות שנשמעות טוב כשאין את הבסיס וזה המון בהשפעות הרייטניג),

ההורים הרבה יותר מרוחקים היום, מעדיפים את הפתרון הקל של ריבוי המסכים שמרתק את הילדים לספה על-פני לשלוח אותם לשחק בחוץ, המגרשים היום אכן ריקים ברובם ולמרות שהתנאים יחסית לחינוך לספורט בעולם דלים, הם טובים בהרבה מאשר לפני 30-40 שנה.

επτά 21 באוגוסט 2013

בורוביץ' מריץ עלינו פארודיה לתופעת הדשא של השכן. או זה או שהוא באמת חושב שירידה חדה במספר הילדים שמשחקים בחוץ היא תופעה שיחודית לישראל. צריך אבל להיות ממש תמים ובעל ראייה מאוד צרה על מנת להעלות רעיון כזה בראש ולהסיק בעקבות זה מסקנות. אף אחד לא עד כדי כך תמים ועיוור. בקיצור, פארודיה.

משה 21 באוגוסט 2013

אני בטוח שזה פחות קיצוני במדינות יוגוסלביה לשעבר למשל.

επτά 21 באוגוסט 2013

לא בטוח. בכל מקרה היתרון של מדינות הבלקן נובע חד משמעית מחינוך ספורטיבי ולא מכמות הילדים שמשחקים בחוץ.

אם אתה בכל זאת רוצה לגעת בנושא הילדים, צריך לתקוף את זה ככה: יכול מאוד להיות שברגע שאתה מבטל את ה"ילדים משחקים בחוץ" בכל המדינות, היתרון של אותן מערכות שמטפחות באופן סיסטמטי יגדל. זאת הנחה שנובעת מהרעיון שכשילדים משחקים בחוץ, מדינות מפתחות לפעמים כישרונות ב'פוקס'. כישרונות מהסוג הזה (לפעמים מספיק אפילו רק אחד) יכולים להטות את הכף באליפויות או מצבים מסויימים. ברגע שאתה מוריד לכולם את המשתנה הזה מהמשוואה, נשארת עם נטו יכולת אימון/חינוך ספורטיבי והמדינות שיש להן יתרון בתחום הנ"ל אמורות לפרוח.

גורביץ' 21 באוגוסט 2013

אה כן, היתרון של יוגוסלביה לשעבר זה רק החינוך.
בלי קשר לעובדה (וזה מוכח) שהגובה הממוצע שם הוא סביב ה 1.85

יריב 21 באוגוסט 2013

הגובה הממוצע שם לא עולה על הגובה הממוצע במדינות כמו שבדיה, נורבגיה, הולנד או גרמניה. ההישגים הספורטיביים כן. אולי יש לזה סיבה.

איציק 21 באוגוסט 2013

יריב,
לא בדקתי, אבל האם באמת ההשיגים שלהם עולים על אלו של גרמניה ושאר המדינות? גם כשלוקחים בחשבון ספורט חורף? אם אתה מדבר על כדורסל בלבד זה נכון ולא צריך שום בדיקה, פשוט כתבת "ההישגים הספורטיביים" ולא הישגים בכדורסל.

יריב 22 באוגוסט 2013

המדידה בעייתית, בעיקר בהשוואה לגרמניה. בספורט חורף מדינות יוגוסלביה לא מתחרות במדינות צפון אירופה, כמובן. בספורט קיץ אולימפי ההישגים ברמה דומה (גרמניה משיגה הרבה יותר מדליות, אבל היא גדולה פי 10 מהגדולה במדינות יוגוסלביה ופי 3 מכל השבע יחד). עם זאת, הן הרבה יותר מצליחות בכדורסל, יותר מצליחות בכדורעף ובכדורגל הן מצליחות פחות, כמו גם בכדוריד (ופה הפער גדול, מעבר למה שהייתי מצפה לאור גודל האוכלוסיה), יותר מצליחות בטניס (אפילו בהתעלם מדיוקוביץ'). באופן כללי אני מתייחס פה רק לספורט גברים כי אני עצלן.

בגדול, הייתי אומר שהם יותר מצליחים בספורט באופן כללי, אבל זה לא עד כדי כך מובהק. אין לי כללים ברורים לגבי השוואה בין תחומים שונים (איך תשווה את דיוקוביץ' למאריט ביורגן?), כמו גם בין מדינות בגדלים שונים (איזו נבחרת כדורגל מצליחה יותר, גרמניה או הולנד?). אגב, יש גם עוד שורה של גורמים שאינם חינוך שיכולים להשפיע, כמו אקלים.

n 21 באוגוסט 2013

יש מס' בעיות המשותפות לכל ענפי הספורט בישראל.

תחילה הערה : אם לא ראית אנשים משחקים במגרשים יתכן שהדבר נובע מעונת השנה שבה הסתובבת?? בקיץ החם והמעיק אין שום כיף לשחק בשום משחק בחוץ בחום הגדול. לעומת זאת בשעות הערב , למרות שחם -אני רואה הרבה אנשים משחקים . בחורף גם משחקים בשעות הערב -בד"כ בגלל שעות העבודה .

ונעבור לבעיות המשותפות לכל ענפי הספורט.
הבעיה המהותית היא מערכת החינוך הישראלית .
בדנמרק , כל תלמיד בכל כיתה מקבל שיעור ספורט אחד ביום.
ככה פותחים את יום הלימודים -התעמלות. בארץ, כל תלמיד מקבל
שיעור או שניים בשבוע וגם זה במסגרת של "קחו כדור ולכו לשחק
רק עזבו אותי בשקט"
ילדים ונוער באירופה בקבוצות הצעירות עובדים בעיקר על יסודות
פיתוח הגוף והאלמנטים הפשוטים ביותר של המשחק שהילד בחר בו.
רוב הזמן מטפליםפ בילד / נער בפיתוחו כאתלט. המקצוע הספציפי
פחות חשוב. הוא יכול להפסיד בלי סוף בליגת הילדים והנערים.
איש לא מתרגש מזה.
כשהוא יגיע לגיל 18 הוא יהיה מסוגל לרוץ ללא הפסק 90 דקות
ולא יעמוד אחרי 15 דקות עם ידיים על המתניים לחפש אוויר.

אולי הדריבל שלו לא יהיה מושלם אבל כשהוא יקבל הוראות ממאמנו , יהיה ממשומע ויהיה מסוגל לבצען כי יגיע לו מספיק חמצן למוח גם במהלך מאמץ פיזי .

כל השאר בכל המקצועות זה ההמשך ואלה ההבדלים.

רונן 21 באוגוסט 2013

כן, אבל… השחקנים שמופיעים היום בנבחרת גדלו בתקופה בה (לפי מה שאתה אומר) כן שיחקו בשכונה…

משיח 21 באוגוסט 2013

פשוט נכון, נראה שעוד נתגעגע למעט כדורסל ישראלי שיש כאן היום

GGMU 21 באוגוסט 2013

למה הסלים ריקים? כי ברוב בתי הספר יש סלים על המגרש כדורגל, שם משחקים הערסים שלא מוכנים לזוז. חוץ מזה הכדורסל היום הרבה יותר מקצועני מפעם, מי שבחוגים ומתפתח זוכה לתנאים טובים פי מאה מאשר לפני עשור. יש אקדמיה וכד'.

יואב דובינסקי 21 באוגוסט 2013

טור מצוין על נושא סופר חשוב.
במשך שנה לא היו סלים בת"א, הייתי עובר ליד בתי ספר ותופס את הראש. עלות ההרשמה לחוג כדורסל נעה בין 3,000 ל-4,000 שקלים לשנה לילד. זה סכום בלתי נתפס. ועכשיו כשכבר יש סלים, אין מי שישחק בהם. עלוב מאוד.

איציק 21 באוגוסט 2013

ראשית אני רואה בבאר-ששבע הרבה מגרשי כדורסל מלאים ומשחקים בהם לרוב כדורגל. לא רואה איזה קבוצת כדורגל גדולה שגדלה לנו בבירת הנגב.
שנית, יש משהו חלקי במה שאתה אומר, אבל אני זוכר את עצמי בשנות ה-70 משחק כדורסל במיגרש בבית-הספר, ואז היו מפנים אותי בגלל אימון מכבי באר-שבע נוער, אחר-כך בוגרים. ראיתי אותם מתאמנים באותו מגרש איתי, כשהם בהפסקה בין האימונים, אני זורק לסל עם Super-K76, והם זורקים עם הכדור שלי לסל. הצטרפתי לילדים של הקבוצה, שיחקנו באותו מגרש, בלי להוריד סלים, אי-אפשרר היה. החוג היה בחינם, זה היה נגיש. היום אתה לא רואה את השחקנים מתאמנים או משחקים. היום אם החלטת ללכת לחוג, זה יקר ואז עושים בחירה. מה לעשות, הבו שלי בחר בעדיפות ראשונה מוזיקה, ולי יש משכנתא, אז חוג ספורט לא היה כי היה בעדיפות נמוכה יותר בשבילו. אני לא מצטער לרגע, רק מסביר שזה לא רק סל, זו תקופה אחרת. פחות רואים את זה, יקר יותר, נגיש פחות, גם לאלו שרוצים.
שלישית, מערכת החינוך, הספורט הפך לבדיחה אך לא אוכל לפרט כיוון שאין לי זמן, חייב לברוח בחצות ולא אספיק לרשום אפילו חלק קטן ממה שקורה באמת בשיעורי ספורט היום, אז בקיצורף לא קורה כלום!!! מי שרוצה שינוי בספורט של מערכת החינוך, הצחקתם אותי :-) כששמים על כף המוזנים ספורט מול מקצועות אחרים, יש הרבה יותר דברים בהולים לפני הספורט. כשיטפלו בהם, אשמח שיטפלו גם בשיעורי הספורט. תחילה חטפלו בהבנת הנקרא של טקסטים מאוד מאוד פשוטים.
רביעי, לאיגוד הכדורסל יש יד ורגל לדירדור. כל המאמנים הגדולים שכל הזמן מספרים שמאמנים גדולים אחרים צריכים להסתובב בארץ, לגלות כישרונות, לחנך דור מדריכים/מאמנים ועוד, שיצאו הם לשטח ולא יציעו לאחרים. לדבר כולם יודעים. איגוד הכדורסל צריך לדאוג שהם יצאו. מאמן ילדים בדימונה, אם ידע שפעם בשבועים אפי בירנבאום/פני גרשון/דויד בלאט, בא לראות אותו מאמן, עוזר לו, תומך בו, נותן לו משימות, היה קם בחמש כל בוקר להכין את המשימות של השבועיים הבאים ומייסם על הילדים. תשאלו את זגאדין, זה עובד. אם לא את זגאדין אז את וויצ'יץ', הוא יספר לכם.

משה 22 באוגוסט 2013

איציק,
לפחות בסביבה שלי שיעורי הספורט היו בדיחה מאז ומעולם. כמעט כל המורים היו כאלה שהשיא שלהם היה "קחו כדור ולכו לשחק כדורגל(בנים) או מחניים(בנות)". זה לא בעיה רק של הדור הנוכחי.

איציק 22 באוגוסט 2013

משה, אני לא יודע מתי אתה למדת, אבל אני בשנות ה-70 ותחילת ה-80 בבאר-שבע, קפצתי גובה ורוחק, רצנו 100, 800, 2000, הדפנו כדור ברזל, קפצנו מעל חמור הקפיצות ועבדנו עם כדורי כח. שיחקנו כדוריד וכדורעף, כדורסל וכדורגל היו נדירים מאוד. בתיכון היה לנו חדר כושר קטן שגם בו היו לנו שיעורים. אני לא אומר שהינו ספורטאים גדולים, אבל לעומת מה שעושים הילדים שלי הינו מקבלים שיעורים איכותיים. היתי רוצה שהם יקבלו לפחות את זה, אבל חלק מהדברים כמו הדיפת כדור ברזל אסורים על פי חוק במערכת החינוך.

משה 22 באוגוסט 2013

אני למדתי בשנות ה-80 באשדוד, מה שציינת היה אולי בשלושים אחוז מהשיעורים, השאר היה כדור. כנראה שהשקיעו בכם יותר.

קשקשן בקומקום 23 באוגוסט 2013

גם במרכז הרוב היה כדור.
קצת אתלטיקה, גם לא יותר מדי

עירן 24 באוגוסט 2013

איציק, הסכמה נוספת איתך (תרשום).

קודם כל, למדת בדיוק בשנים שלי. שנית, אלו מקצועות שהיו גם לנו. היה לנו מורה ספורט אדיר ממוצא רומני (עם מבטא והכל) והוא לימד אותנו הרבה. הוא הסביר כבר אז שהבעיה בישראל היא שלא עובדים על הכתפיים, שזה הבסיס לכמעט כל ספורט.

אחרי זה נדמה לי שהוא מונה למאמן הכושר של הפועל חיפה או משהו כזה.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 21 באוגוסט 2013

איזה קטע זה, כשביום חם כמו בגיהנום, בלילה אין אורות במגרשים.

המאמן 21 באוגוסט 2013

צודק.

לא מזמן ראיתי את גיא גודס ומאיר טפירו באיזה בית קפה, עומדים ומדברים. החלטתי לגשת לגודס, עוזר מאמן מכבי תל אביב, כדי שייתן לי טיפ. גודס היה זורק לסל שעה לפני תחילת הלימודים, כשהיה ילד. אמרתי לו שהנערים שאני מאמן לא הולכים לשחק לבד במגרש. הוא ענה לי שככה זה גם במכבי. "אתה צריך להיות גאון כדי לשכנע את השחקנים להישאר אחרי אימון כדי לזרוק".

העולם השתנה, בורו. צריך להכניס יותר ספורט לבתי הספר ולחוגים. וכמובן להמשיך להטיף לילדים ללכת לבד למגרש.

רון 22 באוגוסט 2013

בחורף כל המגרשים האלה לא שווים כלום ואז גם אם אתה רוצה להתאמן ולעבוד זה בלתי אפשרי … בארהב למשל יש מלא מגרשים סגורים שאפשר לשחק בהם בכל זמן בשנה … זה ההבדל מהארץ

משה 22 באוגוסט 2013

אני אגרר לרגע לסיפורי "כשאנחנו היינו ילדים" טרחני : בבתי הספר בילדותי זה היה נדיר למצוא טבעת על סל, תמיד היה מתלהב שהיה נתלה על הטבעת(לא לאחר הטבעה כמובן, לא גדלתי בניו יורק) ושובר אותה. זה גרם לזה שהיינו צריכים לנדוד מס' בתי ספר בסביבה כדי למצוא סל לשחק בו. עונות השנה לא היו כמעט פונקציה, זה נע בין משחק עם טרנינג למשחק עם קצר(אנשים שמשחקים כדורסל בלי חולצה צריכים להיסקל בכיכר העיר). עם זאת שיקתי כדורסל עם אותם חברים מכיתה ז' עד פאתי גיל 30 בדבקות כמעט דתית.
אני לא מקבל הסברים של מזג אוויר וכד', הבעיה היא בעיקר התשוקה למשחק. יש לי אחיין בן 9 שהיה בחוג כדורגל ואח"כ בחוג כדורסל. הלכתי פעם לצפות בו, מעולם לא ראיתי אימון כ"כ סטטי וחסר אנרגיות. סביר להניח שחלק גדול מהבעיה היא המאמן אבל נראה לי שהיום צריך לשכנע ילדים בגילו לזוז, מבחינתם זה לא מצב טבעי.
היום הילד בקפוארה, מי שמסוגל לצפות בזה יותר משלוש דקות בלי להירדם, שיבורך.

אנונימוס 22 באוגוסט 2013

עולם הולך ונעלם. כשהייתי בחטיבת ביניים בקיץ היינו כל יום בצהריים לשחק. כדורגל, כדורסל, משחקים שהמצאנו, כל דבר. וממש לא היינו טיפוסים ספורטיביים במיוחד.
http://www.youtube.com/watch?v=0gWxHFMog9w

משה 22 באוגוסט 2013

בדיוק הקטע שעבר לי בראש.

אלכס 22 באוגוסט 2013

קטע חזק ביותר, ונכון !

אלכס 22 באוגוסט 2013

גדול אסף…RAIN DANCE

אהד 22 באוגוסט 2013

מסכים לגמרי וזה פשוט עצוב. אני לא בטוח שזה משפיע על איכות הנבחרת והליגה, אבל זה בטוח משפיע על החברה שלנו – שהופכת לפחות ספורטיבית ופחות חברותית.

רון 22 באוגוסט 2013

בתור תלמיד כיתה ט' אני יכול להגיד שלא עושים כלום בשיעור ספורט חוץ מלשחק כדורגל וכדורסל וגם זה על סלים ושערים כמעט מפורקים סלים עם טבעות עקומות ונדיר למצוא בכללי בפתח תקווה סל עם רשת

משה 22 באוגוסט 2013

נהנתי מהכתבה!
ואני רוצה להגיד אני משחק במחלקת כדורסל וגם במגרש בשכונה אבל לאט אני מפסיק אין לי עניין נכון הזריקה השתפרה אבל אין כבר עם מי לשחק! אף אחד לא יוצא לשחק כדורסל וברוב הזמן אחרי חצי שעה אני חוזר לבית!
לדעתי צריך לעשות כמו שאצלי בבית ספר מחלקת הכדורסל של העיר מארגנת טורנירי כדורסל בין כיתות ובין בתי ספר וזה מעלה את רמת הפופולאריות של המשחק

קירון בטון 22 באוגוסט 2013

יש לציין- 15 שנה אחרונה וצפונה-
הנורמה הייתה לשרוץ במגרש. היו כמה חנונים שישבו בבית עם הקומודור 64, (ואח"כ קנו את פורטלנד, למשל) אבל הרוב היו במגרש, כדורסל/רגל, חיובים, סטנגה.

היום אלה שבמגרש הם החריגים…

ועוד דבר- אני דווקא רואה מדי פעם ילדים נוער במגרש ליד ביתי. אבל- כמעט תמיד, גם כשהם לבד, הם מתרגלים איזה קרוס אובר של אייברסון פינת קובי. אני מוכן להתערב שהם אפילו לא יודעים שיש דבר כזה זריקה עם הקרש.

דן 22 באוגוסט 2013

1+

קרש-סל

אלמוני 22 באוגוסט 2013

הרבה דיברו על רצון לפתרונות:

אני הגעתי לעיר אופקים לפני שבועיים ואני מתחיל בעוד כחודשיים התנדבות על בסיס שבועי של כמה שעות לכל מי שרוצה מהילדים בעיר אימון כדורסל בו יפתחו את יכולת הכדרור המסירה ראיית משחק זריקה וכו'. מקווה שיצליח ואולי רעיון גם עבור כל מי שרוצה לשנות במה שהוא יכול להיות שותף.

ג'וני 22 באוגוסט 2013

שמח שלא הפסדתי את הילדות שלי .
אצלנו מלבד זה שהיינו משחקים כמעט כל יום כדורסל וכדורגל בן היתר היו תקופות שהיינו גם ממציאים משחקים שלא קיים בכל מקום כמו תחרות של הטלת כידון או ביסבול
היום כמעט ולא רואים ילדים במגרשים
כולם בבית משחקים במחשב

אסף THE KOP 22 באוגוסט 2013

אצלנו, בראשון, היו משחקים בשיעורי ההתעמלות כדור-יד. כל היום, כדור-יד.

נו טוב, ראשון.

איציק 22 באוגוסט 2013

מה רצית בראשון, קרלינג ;)

Comments closed