מלחמה

הסדרה בין מיאמי לאינדיאנה נראית כך בתחילתה

כיף לפעמים לראות משחק שהוא לואו-סקורינג, עם אחוזים יחסית נמוכים, והוא עדיין פנטסטי. בגלל ההגנות, בגלל שהוא לא sloppy, בגלל הצמידות וחילופי ההובלה, ובגלל פינאלה של שני שחקנים גדולים.

לברון ג'יימס עשה מעט מאוד בשלושה הרבעים הראשונים מול אינדיאנה בגיים 2 (לאחר שמיאמי הפסידה  בגיים 1). הוא קלע 10 נק' בלבד בשלושה רבעים!

אבל זה לא מנע ממנו לקלוע 12 נק' ברבע האחרון ולסיים עם עוד שורה סטטיסטית איכותית (22 נק', 7 ריב', 6 אס') ובעיקר עם יכולת נפלאה במאני-טיים במשחק פלייאוף שההפסד בו הוא בעל משמעות קריטית למדי. לברון עשה זאת המון פעמים בשנים האחרונות ועדיין נדמה שהוא לא מקבל מספיק קרדיט על כך. עדיין רבים מדי חושבים שהוא לוזר. או שהוא לא  כופה את עצמו מספיק על המשחק (שזה נכון, אגב, לעתים לא רחוקות). אבל אסור להתעלם מהדברים הכבירים שהוא כן עושה. גם במאנטי טיים ולעתים בעיקר במאני טיים.

האיש הזה הוא אלוף  דגול ושחקן שכשיפרוש אולי יוכל לקרוא תגר על מייקל ג'ורדן. דגש על אולי. ואולי הגזמתי קצת, אבל זו לא הנקודה. ללברון אשר ללברון (ולמייקל אשר למייקל), ושניהם נצחיים.

ומה תגידו על דוויין ווייד?

מה שאני הכי אוהב אצלו זה הביטחון העצמי, שהוא גבוה יותר אפילו משל לברון ג'יימס. תחשבו על שחקן שמשחק כבר כמעט ארבע שנים ליד השחקן הטוב ביקום, כזה שאולי יהיה השני בטיבו בהיסטוריה, ועדיין השחקן הראשון עדיין מרגיש שהכדור במאנטי טיים צריך ללכת אליו. שהוא לא מפחד מאחריות.

זה דוויין ווייד, שחקן שלמרות שלוש אליפויתיו עדיין אנדרייטד במידה מסוימת. והגדולה של ווייד לעתים פחות נובעת מהיכולת האישית הכבירה שלו ויותר מהאישיות- זו שאינה משפילה מבט מול אף אחד, כולל לברון.

אז גם ווייד היה מושלם ברבע האחרון (8 נק', 4-4) בדרך ל-23 נק' בניצחון קריטי למדי של מיאמי.

אבל האם המשמעות היא שהסדרה בכיס של ההיט?

ברור שלא. אינידיאנה קבוצה טובה מאוד, עם הרבה שחקנים ממש טובים.  לאנס סטיבנסון (שוב) היה הלילה מצוין (25 נק', 7 אס', 6 ריב'), פול ג'ורג' הוא סופרסטאר בפוטנציה, דייויד ווסט הוא סקורר מעולה בפוטנציה, רוי היברט הוא סנטר מצוין בפוטנציה, וג'ורג' היל הוא רכז וקלעי טוב מאוד בפוטנציה.

יותר מדי פאקינג כלים!

אבל לפחות ההיט גם הוכיחו הערב שהם עדיין קבוצה. ביל סימונס כתב לפני יומיים שללברון יש רק את עצמו  אבל זה לא לגמרי נכון. יש לו גם את ווייד, ואת צ'אלמרס, ואת קול, ואת אלן ואת בוש ואת אנדרסן.  האם זה צוות מסייע שבכלל מתקרב לאיכות הממוצעת של חמישיית שחקני הפייסרס? לא ולא.

אבל זה עדיין צוות מסייע שלעתים ניתן לסמוך עליו מאוד- כמו הלילה.  אז נכון שסימונס גם לא לגמרי טועה, והיכולת של הצוות המסייע של מיאמי נשחקת עם הזמן- ומלכתחילה היא לא הייתה גבוהה מדי.  אבל מנגד יש את לברון.  וסימונס צודק שבסופו של תהליך זה כן תלוי (רק) בו.  כי כמו הלילה, למרות שהצוות המסייע היה טוב, בעיקר בהגנה, ולברון פחות טוב בשלושה רביעים, בסוף הוא היה חייב את עצמו ברבע המכריע. כי היכולת הטובה מאוד של ווייד לבדה לא הייתה מספיקה.

 

 

משחק 2 פייסרס - היט
יום הולדת לתינוק

55 Comments

ניר 21 במאי 2014

היה ברור שמיאמי ינצחו הם שחורים לא?
ביזיון#

יואב בורוביץ' 21 במאי 2014

ניר- אם אתה מצחיק את עצמך, סבבה.
ואגב, החמישייה של הפייסרס כולה שחורה.

רועי 21 במאי 2014

הפיסקה הראשונה נכונה לא פחות גם לגבי משחק הגמר ביורוליג. אולי בכל זאת יש עתיד לכדורסל האירופאי.

יואב בורוביץ' 21 במאי 2014

רועי- מסכים אתך לגבי גמר היורוליג. אבל בוא לא נגזים. לרוב הרמה ביורוליג מביכה. הוסף על זה את השיפוט הגרוע (כמעט) תמיד- ותבין שלעתים די נדירות רואים שם כדורסל מספק.

רועי 21 במאי 2014

בגמר השיפוט היה לא רע, נתנו לשחק חזק והמשחק זרם.
אגב, ב NBA, גם עם השימוש בטלויזיה יש לא מעט טעויות, וחוסר אחידות בשריקות, לצד אחד נותנים לפוצץ, צד שני שורקים על כל נגיעה.

אלכס 21 במאי 2014

זה סה"כ עוד סממן לכמה זוועתי השיפוט ב-NBA ב-15 השנים האחרונות, שיפוט "כוכבים"(והם כוכבים בעיקר בעיני עצמם, ובעיני "אוהדים" שהם העדר התועה שנוהים אחרי השטויות שהנהלת ה-NBA והפרסומות מפמפמים ללא הפסקה) בצורה הבולטת ביותר, ללא בושה.
אז אם באירופה השופטים שורקים יותר מדי, ב-NBA, במיוחד בפלייאוף, השופטים שורקים ללא אחידות בתחילת ואמצע המשחק, ומאפשרים ל"כוכבים"(במיוחד אלה שהליגה חפצה ביקרם) לפוצץ ללא הפסקה מצד אחד, ולקבל שריקות שערורייתיות בצד השני…מיאמי לקחה שתי אליפויות בצורה הזו(טוב, לא נשכח את השטויות של פופוביץ' במשחק 6, וביכולת של אלן לקלוע שלשות קלאץ'), ואם זה תלוי ב-NBA ובשופטיה, תיקח גם שלישית.
הדרך היחידה לקחץ מהם אליפות זה לנצח אותם ב-10 ומעלה(את זה אי אפשר להסתיר ולטייח, אפילו ב-NBA), במשחק צמוד אין סיכוי, השופטים כבר ייתנו את זה ל"כוכבים"…ועדיין עם כל זה, יש פליי-אוף נהדר, לפחות ברמת המתח.

דורפן 21 במאי 2014

מה גרם לך להזכר, לחשוב, להרהר במייקל ג׳ורדן? מוזר – גם אני נזכרתי בו השבוע. הייתי בוינה וראיתי את התמונה הזו של קלימט

http://www.leopoldmuseum.org/media/image/800/1368.jpg

זה גרם לי להזכר בגאונותו הייחודית של האיש מווילמינגטון. לא ראיתי בפלייאוף הנפלא הזה משהו שגרם לי להזכר.

יואב בורוביץ' 21 במאי 2014

דורפן- כמעט כל פעם שאני צופה בלברון אני מהרהר במייקל. אני חושב לעצמי: "יש סיכוי שהדבר הבלתי ייאמן הזה שאני רואה גדול אפילו ממייקל?".
מוכרח לומר שבינתיים התשובה היא כנראה שלילית. אבל אולי מילות המפתח הן "בינתיים" ו"כנראה".

דורפן 21 במאי 2014

מעולם לא הייתה המילה כנראה מיותרת כל כך. גם אם בדרך לא דרך, במניפולציית סטטיסטיות, עם עוד טריידים חד צדדיים מופרכים, הוא יתקרב להישגיו הסטטיסטיים יישאר פער אסטטי בלתי נתפש ובלתי ניתן לגישור בינהם.

אגיד לך מי מתקרב למייקל:

סטטיטסטית – ווין גרצקי וג׳רי רייס
אסטטית – יוהאן קרויף וג׳וליוס אירווינג
רוח קרב – מוחמד עלי ורפאל נדאל.
מנהיגות – לותר מתאוס בשיאו ומג׳יק ג׳ונסון.
איקוניות – פלה.

ומייקל ג׳ורדן זה כל אלו באיש אחד.

דורפן 21 במאי 2014

ועוד דבר – קראתי לא מזמן השוואה בין לברון ללארי בירד. לברון הרוויח את ההשוואה ביושר, השוואה יפה, מחמיאה ונאותה ליכולותיו. אתה עושה לאיש חוסר צדק גדול כשאתה מזכיר את האיש ההוא בפוסט הזה.

איציק 21 במאי 2014

לא תמיד מסכים, הפעם יותר ממסכים!!!

אסף THE KOP 21 במאי 2014

מייקל ג'ורדן גדול כמעט כמו מראדונה.

רועי 21 במאי 2014

אני יודע שאני בטח אקים כאן הרבה אנשים עלי,
אבל מבחינתי, היחיד שקרוב אליו מבחינת אסטטיות של המשחק והקלאסה במהלכים הוא קובי.

דורפן 21 במאי 2014

אתה לא תקים איש, מלבד רופא העיניים שלך. יש פרובוקצייות שהן כל כך קיצוניות שהן פשוט לא עובדות

רועי 21 במאי 2014

אמיתי לגמרי.

איציק 21 במאי 2014

קובי מיייייי…….
אולי התכוונת לקובי בלול….

רועי 21 במאי 2014

חבל שהשנאה של אנשים כלפי הבן אדם, האישיות והאופי שלו, מונעת מהם להנות מהיופי במשחק שלו.

איציק 21 במאי 2014

זה לא עיניין של שינאה, זה עיניין של אסטטיקה. מה הקשר… יש לו יכולות, יש דברים שאני יכול לומר ואווו, מרשים (גם על לברון אני אומר מרשים), אבל באסטטיקה הוא מפסיד למיקל בגדול, כמו בשאר הדברים.

רועי 21 במאי 2014

אני לא מדבר על המהלכים של ה"וואו".
אני מדבר על איך הבן אדם נראה על המגרש, התנועה שלו, הזריקה שלו, המובים שלו, poetry in motion.

איציק 21 במאי 2014

את זה אפשר לומר על וויד, לא על קובי…
את זה אפשר היה לומר על נאש, לא על קובי…
ויש עוד כמה, לא כולם ברמה של קובי ומלע, אך הם היו poetry in motion. הוא בהרבה מקרים ואוו…

דורפן 22 במאי 2014

בורוביץ׳ – לגבי סטטיסטיקה פשוט תסתכל בסטטיסטיקה ותגיד לי איפה אתה מוצא קירבה?

יואב בורוביץ' 21 במאי 2014

ההשוואות שלך יפות (ומרביתן מוצדקות) רק אומר שאסתטיקה היא בעיני מתבונן. לברון לדעתי יפה כמו מייקל, כי הוא מוסר בגאונות של מג'יק. ברוח הקרב הוא עדיין נופל ממייקל (למרות שרוח הקרב שלו מרשימה כשלעצמה), במנהיגות הוא אכן נופל, סטטיסטית אני לא חושב שהוא נופל- כיוון שהוא תורם המון בתחומים בהם מייקל תרם הרבה פחות.

רועי 21 במאי 2014

לברון אסתטי ? אין משהו יותר רחוק מזה.
הבן אדם מפלצת, אין שום אסתטיות במהלכים שלו. פשוט עוצמה אדירה.

איציק 21 במאי 2014

אסטטית להשוות בין מיקל ללברון ולהגיד שהם ברי השוואה זה כמו להשוות בין בר רפאלי לאסתי המכוערת (רק שבר פחות אסטטית ממיקל).

c web 21 במאי 2014

לברון כל כך חד מימדי ביחס לג'ורדן(או בירד או מג'יק) שאני לא מבין איך ההשוואות האלו מתבצעות
שישוו אותו לביל ראסל אם והוא מצטיין כל כך באליפויות(נחיה ונראה) או שישוו אותו לאוסקר רוברטסון אם והוא כל כך מצטיין בסטטיסטיקות

fish & chips 21 במאי 2014

דורפן , למרות שמה שסיכמת הוא בכיוון … ( ועדיין לא קרוב )

עדיין , זה לא איש ולא בן אדם

ולא נושאים את שמו לשווא , אלא רק בשם התנכי ( וגם זה , רצוי כמה שפחות :) )

מיכאל הירדני

ורק לצורך הוויכוח החסר תכלית שמזכיר לי את מעריצי הבן ( מסור תכדור אין משחק ) של הג'לי בין ,

לברון הוא אוסקר רוברטסון על סטרואידים , וזה לא משהו חדש , יאמר לזכותו של הענק הזה , שהוא ככה מתחילת ימי המקצוע שלו , הוא פשוט חושב על הקבוצה כקבוצה שהוא בתוכה , ועושה את זה בדרך הכי תורמת שיש

וזאת מחמאה עצומה !

מאוד יעניין אותי לקרוא בעתיד ( כנראה בסיכום חיי המקצוע ) מי אחראי לחינוך שלו , כי זה ברור שצורת המשחק שלו באה מחינוך , ולא באיזה מקרה שהוא פתאום רצה להיות כזה

שי 21 במאי 2014

רונן – מה עם ג'ונה לומו? גם תופעה חד-פעמית של משחקי כדור.

ערן 21 במאי 2014

+1

ערן 21 במאי 2014

(לדברים של דורפן על מייקל, האחד והיחיד והמיוחד)

ניינר 21 במאי 2014

ומה עם ווינריות? כאן הפער בין השניים הוא בלתי מחיק

איציק 21 במאי 2014

לטובת מי?

c web 21 במאי 2014

האם אתה טוען שהחמישיה של מיאמי פחות איכותית משל הפייסרס?
צ'אלמרס לא פחות טוב מהיל רק שיש לו יותר ניסיון במעמדים חשובים(30 משחקי פלייאוף יותר ממנו)
עם כל הכבוד ליכולת המשודרגת של סטיבנסון אני לא מכיר בן אדם אחד שלא לוקח את דוויין וייד לפניו. גם בגיל 32.
לברון מול ג'ורג' אני בכלל לא מפרט
עם כל הכבוד לרצון ולמנהיגות של ווסט כריס בוש עדיין שחקן יותר טוב ומנוסה ממנו במעמדים שכאלו.
היברט יותר טוב מהאסלם או אנדרסון ובסדרה הזאת הוא לא טוב מהם בכזו רמה שעושה את ההבדל

אני בכלל לא מדבר על הספסל של מיאמי שכולל את ריי אלן, שיין באטיה, נוריס קול ועוד חבר'ה מנוסים בעוד לאינדיאנה יש את לואיס סקולה וסי ג'יי ווטסון…

קיצר למיאמי יש יתרון בכל דבר חוץ מיתרון הביתיות אותו היא לקחה הלילה

תתכוננו. השלישית בדרך…

rami 21 במאי 2014

רק מילה על בוש, כי כל היתר די נכון.
כריס בוש לא יותר טוב מדייויד ווסט גם אם ווסט משחק על רגל אחת, יד אחת, עם 80 קילו משקולות על הגב וכיסוי עיניים. שחקן מביך.

c web 21 במאי 2014

נחכה ונראה מה יהיה במשחקים 3,4 ו 5(לא יהיה משחק 6)
עד עכשיו בפלייאוף הזה ווסט בהחלט השחקן היותר טוב
במכלול הגדול, יכולת והישגים במהלך כל הקריירה, בוש שחקן עדיף על ווסט.
הטענה שלי היא שבדיוק כמו כל שאר החמישיה של הפייסרס אם והוא יותר טוב מהשחקן המגביל אליו במיאמי זה עניין זמני בלבד שבקרוב ייפסק

אביעד 21 במאי 2014

יש לי רק דבר אחד להגיד על כריס בוש… הייתי במשחק של מכבי מול טורונטו כאשר פארקר היה שחקן של טורונטו. כריס בוש שיחק במשחק הזה גם כן, ובכל זאת השחקן הכי טוב שראיתי בלייב מולי(לא בטלוויזיה הכוונה), היה ונשאר אנתוני פארקר.

רועי 21 במאי 2014

עוד דבר קטן, ה"גרופיות" שלך כלפי לברון קצת מביכה ומתחילה גם להעיק.

דיזידין 21 במאי 2014

יאללה יאללה, קצתי באופנה לדרוך על בורוביץ'.
(למרות שאני נהנה לראות אותו מגיב למשמיצים בגדלות רוח, סבלנות ועדינות).

לעצם העניין, ללברון יש את הימים שבהם הוא משתלט על המשחק ומבין את המשחק, בהגנה ובהתקפה, לא פחות מג'ורדן.
אז נכון, ג'ורדן היה ג'ורדן כל יום, ולברון רק לפעמים, אבל עדיין ההשוואה לאא מופרכת.

שי 21 במאי 2014

+10

gilad 21 במאי 2014

במשחק 7 מול SA בשנה שעברה הייתה השתלטות כזאת. זה היה מדהים לראות את זה, בוודאי על רקע ההיחנקות בסוף משחק 6 [למרות שבתחילת רבע 4 הוא שרף את המגרש]. אבל זאת הבעיה – כל עוד יהיו לו דקות כאלה כמו במשחק 6 הוא לא יהיה ג'ורדני. כרגע היריב שלו זה הוא עצמו והפחד שלו להפסיד. יש לי הרגשה שאם הוא ייקח גם את התואר הקרוב כבר לא יהיה פחד כזה.

Yavor 21 במאי 2014

he was great in game 6, including the 3 pointer 30 seconds to the end, that put the heat back into 1 possession and allowed the 3-pointer allen scored to tie the game

אסף 21 במאי 2014

16 נקודות ברבע הרביעי. חתיכת היחנקות.

גיל 22 במאי 2014

זו הייתה השלשה היחידה שלו כל המשחק אחרי 4 החטאות והאחוזים שלו היו די גרועים כל המשחק.

gilad 22 במאי 2014

נחנק בדקות האחרונות. אין מה לעשות. גם החטיא את השלשה לפי שאלן קלע

דורפן 22 במאי 2014

דיזי דין – בוא נגיד ככה. משחק הגמר הכי גדול של לברון – משחק שביעי בבית בשנה שעברה בבית.
ג׳ורדן שיחק יותר טוב עם 39 חום בחוץ. זו נשמעת כמו דאחקה. משהו שאומרים בזלזול. כמו שאומרים ״הוא יכול לנצח אותו עם יד קשורה״. או ״הוא יכול לנצח אותו בגיל 45״.
אבל באופן בלתי נתפש זו המציאות. לא בדיחה ולא צ׳יזבט. האיש קלע 38 נקודות והחזיר קבוצה מפיגור 15 עם הסל המכריע, עם 39 חום, באוויר הדליל בחוץ בגמר.

תקרא את המשפט האחרון ותגיד לי אם יש מקום להשוואה.

7even 21 במאי 2014

לא חושב שיש עוד סופרסטאר בעולם שהיה מוכן לקחת חצי צעד אחורה כמו ווייד.

לגבי המשחק עצמו – העלאת הרמה בהגנה של מיאמי ברבע האחרון היתה פשוט תאווה לעיניים. רמת השלמות שהם הגיעו אליה בהגנה(כשבא להם) אחרי כמעט 4 שנים יחד פשוט מדהימה. תענוג לשבת ולהסתכל.

איציק 21 במאי 2014

אני מאוד אוהב לראות את וויד. אצלו הדברים לרוב נראים קלים. הוא כאילו לא מתאמץ, והוא עילוי. אני מסכים שלברון טוב יותר מוויד בשיאו, אך לא בהמון, בטח לא בתחום המנהיגות והקלאץ', אך לוויד יש הרבה יותר שארם. חבל שהפציעות הורגות אותו, אבל בריגעי החסד, כשהגוף מתחבר, הוא ביחד על לברון מצטרף לנשק יום הדין התקפית והגנתית. לא קל להמר נגדם, ולא משנה מי הקבוצה (למרות שעדיין אני מקווה ש-SA תתגבר עליהם).

Mkjo 21 במאי 2014

השנאה מעוורת אותכם !!!?! במכלול של היכולות אין ספק שהשני למייקל הוא קובי כשהייתי יותר צעיר וטיפש חשבתי שקובע יותר טוב ממערך אבל אז בדקתי תעניין ליותר לעומק ואין ספק שמייקל זה תופעה על אנושית אבל בשיא האובייקטיביות אני לא חושב שחוץ ממייקל יש מישהו שתעלה על קובי מקסימום אולי שלושה ארבעה ששווים לו…

Mkjo 21 במאי 2014

בגלל שהקלדתי באייפון יצא קובע במקום קובי ומערך במקום מייקל

גיל 21 במאי 2014

דווקא המשחק אתמול היה צריך להסביר לך כמה לברון רחוק מרחק שנות אור מג'ורדן. לברון היה אפתטי שלושה רבעים ויעיל למדי ברבע הרביעי אבל בכלל לא דומיננטי ואלמלא וייד שהיה נפלא ופעמיים כיסה על החטאות מביכות שלו אולי הכל היה נגמר אחרת. שלא לדבר על המשחק הראשון שהיה די גרוע ושהראה שבניגוד לתפיסה הרווחת הוא לא מסוגל לשמור על גבוה.

אלעד 21 במאי 2014

בואו נסכם זאת כך, וכאחד שלגמרי שנא את ג'ורדן בכל שנות מלכותו בליגה.
כשג'ורדן עלה לפרקט, רבע רביעי, לא היה יתרון שהיריבה יכלה להרגיש נח איתו. עצם נוכחותו גרמה לכולם להבין שהבולס הולכים לנצח את המשחק, את הסדרה, את העונה.

את זה אי אפשר להגיד לא על לברון (תראה כמה פקפקו בו ועדיין מפקפקים, אחרי 2 אליפוות), לא על קובי (הוכיח מספר פעמים בעבר שאין לו את התכונה הזו), ולא על אף אחד.

אם כבר מישהו הזכיר את זה, אז דווין וייד של עידן פרה-לברון. אבל הוא בכלל לא בדיון.

גיל 21 במאי 2014

עזוב רבע רביעי, מה עם שלושת הרבעים הראשונים? והמשחק הראשון? איפה כל האינטנסיביות שזה משחק לחיים ולמוות? לברון עשה את זה פעם אחת נגד בוסטון, אתמול ובמשחק הראשון הוא נראה כמו עוד שחקן, טוב למדי, אבל בלי הקילר אינסטינקט (אותו דבר לספרס יש כקבוצה).

גילי פלג 21 במאי 2014

בורו, לצערי אני לא בצד שלך הפעם. מסכים עם דורפן, אסור להזכיר באותה נשימה. אני דווקא חושב שאסתטית לברון תאווה לעיניים, המסירות שלו כליל השלמות והבנת המשחק, במיוחד לנוכח גודלו הפיזי, מושלמת. אבל אבל אבל- מייקל הוא הדבר הכי מושלם שראיתי בספורט בשלושים שנות צפייה אינטנסיבית. כשחקרתי לעומק את תופעת פלה, וישבתי וצפיתי בעשרות שעות של מהלכיו, חשתי תחושה "ג'ורדנית" דומה מאד, אבל הואיל ואלו רק פרגמנטים מקריירה ארוכת שנים, אני לא יכול לקבוע עמדה מוצקה וחייב להסתפק רק בתחושות. בנוגע למייקל הרבה יותר קל לי- תופעה חד פעמית!

Roko 22 במאי 2014

אני עדיין לא משוכנע שבתוך לברון לא יושב בנאדם בגודל נורמלי ומפעיל אותו מבפנים כמו אווטאר או המכונות ממטריקס 3.
לברון יוכל לעשות את כל הסטטיסטיקות שבעולם, ואולי אפילו לקחת עוד 3-4 אליפויות (אולי 4-5 ברצף) אבל יש משהו שאלוהים יותר טוב ממנו וזה בלנצח משחקים (רוח קרב מתאר במדויק).

Rondi 23 במאי 2014

רונן – לא שאני מתווכח עם התוצאה הסופית אבל אני לא לגמרי מסכים עם ההשוואה שלך.

סטטיסטית – לברון עדיין באמצע הקריירה שלו ויכול עדיין לסיים עם רזומה עשיר יותר אפילו ממייקל.

אסטטיקה היא דבר יחסי. לטעמי השחקנים הכי אסטטים היו בכלל בירד ודאנקן. אפילו על המשבצת שלו לדעתי לקובי היה יותר חן מלמייקל…

לברון בחיים לא ישתווה לרוח הקרב של מייקל כי זה משהו שונה במבנה האישיות שלהם. מייקל היה רוצח ללא מצפון. משם נבע גם סגנון המנהיגות שלו של MY WAY OR THE HIGHWAY – קפטן של ספינת פיראטים.

בניגוד אליו מבנה האישיות של לברון הוא הרבה יותר של גנרל. הוא הרבה יותר מודע למנדט של עצמו, לחבריו לקבוצה לשחקנים היריבים. בגלל זה הוא נלחם בשדים של עצמו הרבה יותר מאשר על המגרש. בשנתיים האחרונות הוא מפתח יכולת לסחוב קבוצה לאליפות ובקצב הזה עד סוף הקריירה שלו הוא יכול להפוך לשחקן שלוקח כל קבוצה לאליפות…

לברון אייקון לא פחות גדול מג'ורדן. הם פשוט משקפים תרבות שהשתנתה. ג'ורדן היה הכובש – האייקון שפרץ דרך והגיע לכל מקום בתקופה שבה העולם נהנה מתשתית תקשורתית טרייה. לברון הוא האייקון שנמצא תחת מבחן בזמן אמת ברמות שהעולם לא הכיר לפניו.
SOME WERE MADE TO CONQUER, AND SOME WERE MADE TO RULE…

גיל 24 במאי 2014

לברון בטוח לא אייקון גדול כמו ג'ורדן. ג'ורדן סחב ספורט די שולי לגבהים שמעולם לא הגיע אליהם מאז. כל משחק שלו היה חשמל באוויר. איפה הרייטינג של היום וזה של שנות ה90? לברון מודע יותר מדי לעצמו וחושב על עצמו בראי ההיסטוריה כשאת ג'ורדן בכלל זה לא עניין. ולגבי הרזומה, כבר עכשיו הוא לא יוכל להשתוות אליו. 6 מ6 בגמרים כבר לא יהיה לו.

Comments closed