המלך וג'ורג'

על משחק 5 בין אינדיאנה למיאמי

אני לא לגמרי מאוכזב כאשר תוצאת סדרה שאני מנחש לפני תחילתה מתקרבת למימוש- ואני ניחשתי/הערכתי שזה יסתיים ב-4- 2 להיט. עם זאת, כתבתי שגם "יכול להיות הרבה יותר גרוע". ועדיין, זה יכול להיות. אם הפייסרס מנצחים מחר בלילה במיאמי, הם מגיעים למשחק שבע בבית. יכול להיות אסון. אבל אני מאוד מקווה, וגם נוטה להעריך, שמיאמי תסיים את הסיפור בבית.

אם אכן כך יקרה- צריך לתת לה ריספקט. לא פשוט לנצח את אינדיאנה, הקבוצה עם המאזן הטוב במזרח שנהנתה מיתרון ביתיות, 4- 2. לא פשוט להפסיד רק שלושה משחקים בשלוש סדרות פלייאוף. וודאי שלא פשוט להעפיל לגמר NBA רביעי ברציפות. אם כך אכן יקרה- מהרגע שלברון הביא את כישוריו לדרום פלורידה, הוא שווה לכל הפחות גמר NBA.

אך אני עדיין מקדים קצת את המאוחר. נכון לרגע זה ממש לברון לאחר הפסד שבו קבע שיא שלילי שלו בפלייאוף: 7 נק' בלבד ב-2- 10 מהשדה.

ולמרות זאת, מיאמי הייתה מרחק פוזשן או שניים מלנצח את הפייסרס בחוץ. הסיבה: יכולת טובה מאוד של הצוות המסייע. דוויין ווייד (18 נק', 8 ריב', 7 אס') המשיך את הסדרה המצוינת שלו, אך דווקא ברגעי ההכרעה מעט העלים עצמו בהיבט האסרטיבי- שלא כמנהגו כלל. האמת, מה שכתבתי לפני שני משפטים היה טעות. זה לא היה משחק טוב מאוד של הצוות המסייע, כי למעט ווייד רק לרשארד לואיס היה משחק טוב מאוד (18 נק' ושש שלשות מדהימות משום מקום). כריס בוש וריי אלן אמנם סיימו עם 20 ו-15 נק' בהתאמה, אך קשה לומר שהיה להם משחק מוצלח במיוחד. למעט פוקס או שניים של בוש, אף אחד מהם לא היה משמעותי ברגעי ההכרעה ובנוסף- בוש החטיא המון זריקות פנויות וחשובות.

ואם למרות כל זאת, ועל אף משחק זוועתי של לברון, מיאמי כמעט ניצחה בחוץ- זה סימן טוב.

לכאורה.

כי למטבע תמיד יש צד שני. ובו ניתן לראות שמיאמי לא מספיק טובה, ולברון פתאום יכול להיות גרוע, וגם אינדיאנה ניצחה למרות פרקים די נרחבים של המשחק בהם הייתה זוועתית. כך שאולי ההפסד הצמוד הזה מבחינת מיאמי, הוא יותר מדאיג ממעודד.

לא ניתן לדעת זאת כעת. וגם מאוד יכול להיות שההפסד הזה אינו מדאיג ואינו מעודד. סתם הפסד.

*

פול ג'ורג' שיחק הלילה כמו מי שבשליש הראשון של העונה היה ה-MVP. אני אוהב ולא אוהב את ג'ורג'. אני אוהב את הכשרון שלו, את האורך שלו, את הפלואידיות שלו, את כשרון הקליעה שלו, את הכשרון שלו לצבור נקודות גם בחדירות ובחצי מרחק, אני אפילו אוהב את ראיית המשחק שלו, וגם את העובדה שהוא עושה את כל מה שהוא עושה במעין אדישות מסוימת שהופכת אותו לעתים ל-cool טוטאלי.

אני לא אוהב אצל ג'ורג' את זה שהוא לא אתלט על. הוא לא הכי מהיר, ממש לא הכי חזק, ולכן אין לו כוח מתפרץ ומהירות מתפרצת- אולי הדבר שהופך שחקן לאתלט על ב-NBA. לג'ורג' כן יש ניתור מרשים (שכחתי לציין זאת במה שאני כן אוהב אצלו). אבל מה שאני עוד לא אוהב אצל ג'ורג' זה את האישיות שמוקרנת ממנו. הוא נראה מעט פאסיבי, לא מנהיג- ולכן לעתים יש תחושה שהוא לא מממש את הפוטנציאל שלו עד הסוף. מנגד, קצת קשה לומר על שחקן שממעמיד ממוצעים של 21.7 נק', 6.8 ריב' ו-3.5 אס' בקבוצה עם המאזן הטוב במזרח- שהוא לא מממש פוטנציאל.

ודאי שלא כאשר הוא משפר את התוצרת שלו בגרף כמעט הנדסי: 7.8 נק' בעונת הרוקי, 12.1 בעונה השניה, 17.4 בשלישית ויותר מ-21 ברביעית.

בפלייאוף הזה מצליח ג'ורג' לשפר את ממוצעיו בכל הקטגוריות אפילו יותר עם 22.2 נק', 7.6 ריב' ו-3.9 אס'. למעשה, האיש הוא סופרסטאר לכל דבר. ועדיין, הפייסרס שלו כמעט הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף באופן מביך ומשפיל לאטלנטה הוקס, קבוצה שסיימה את העונה הסדירה עם מאזן שלא מכליל אותה בין 16 הטובות ב-NBA, ועדיין היא הוליכה 3- 2 על אינידאינה. גם בסיבוב השני, מול וושינגטון וויזרדס, נמושה במשך תקופה כל כך ארוכה, הפייסרס לא שכנעו כלל (למרות שניצחו 4- 2).

בחודשים האחרונים הפייסרס מזייפים, על המגרש ולא פחות מכך מחוצה לו, כאשר ג'ורג' לא בדיוק משכנע כמנהיג וכשחקן מוביל- זאת למרות הממוצעים הטובים וכל הכישורים.

אך יש רגעים ששחקן עושה בדיוק ההיפך ממה שמצפים ממנו בהתבסס על התדמית שנוצרה לו. רגע מורחב כזה היה המחצית השניה הלילה, כשג'ורג', לאחר מחצית ראשונה חלשה (6 נק'), פתאום השתלט על המשחק עם סריית קליעות קשות ומהלכים סופר מרשימים שהסתכמו ב-31 נק' מדהימות במחצית השניה- וזאת במשחק לואו-סקור שהתאפיין בשליטה הגנתית.

מחצית שניה שכזו ממחישה מדוע ג'ורג' הוא אחד מעשרת השחקנים הטובים ב-NBA, וכזה שקורא תיגר לעתים גם על החמישיה הראשונה. אלא שכדי לחדור אליה, אם הדבר כלל אפשרי, ג'ורג' צריך לשחק כך לעתים יותר תכופות במעמדים הגדולים. יש לו מעמד כזה מחר בלילה. ניצחון במשחק שש במיאמי יוביל את ג'ורג' ואת הפייסרס שלו לטריטוריה כמעט לא מוכרת. למרות שגם בעונה שעברה הם סחטו את מיאמי בסדרת שבעה משחקים בגמר המזרח. אבל הפעם הם יעשו זאת כאשר הם מגיעים מאחור לאחר שנקלעו לפיגור 1- 3, כאשר כל העולם כבר מזמן לא מאמין בהם.

אני לא חושב שהדבר הזה יקרה, למרות שאינדיאנה כבר הוכיחה במשחק 3 שהיא מסוגלת ליצור יתרון דו ספרתי על ההיט במיאמי. וחוץ מזה, לאינדיאנה יש עוד כמה שחקנים מאוד איכותיים בנוסף לג'ורג'.

אבל מיאמי בכל זאת תהיה בבית. ולברון יגיע למשחק 6 עם קוף על הגב, לאחר תצוגת הנפל של הלילה.

 

עדיף הכאוס על האפטיות
יש לה את זה? - יוחאי שטנצלר

49 Comments

ניינר 29 במאי 2014

המשחק הלילה הוכיח שוב, למי שבכלל צריך היה הוכחה, שאסור להזכיר בנשימה אחת את MJ ואת ההוא שלקח את הכשרון שלו לסאות פאקינג ביץ'

איציק 29 במאי 2014

לעיניין זה קרא את התגובה של גרייזס לתגובה 11 בפוסט של דורפן: http://debuzzer.com/dorfan/16151#comment-265339
;)

ניינר 29 במאי 2014

great minds think alike

ירושלמי 29 במאי 2014

הצורך שלך לרשום הודעה כזאת כבר מהווה כפירה.

איציק 29 במאי 2014

אני לא מוכן לקבל שוויד נמצא בצוות המסייע של לברון כמו שכרים לא היה בצוות המסייע של מג'יק. אלו קבוצות עם הנהגה דו-ראשית. זה לא אומר ששני הראשים באותו גודל, אך שני הראשים באותו ראש :-) וויד הוא מנהיג של מיאמי (עוד לפני בואו של לברון) ואחד שלוקח על עצמו לא פעם את התפקיד של המוביל ברגעי הלחץ. ממש לא צוות מסייע.

רועי 29 במאי 2014

אם ווייד לא יהיה צוות מסייע אז איך בורוביץ' יוכל להשוות את לברון לג'ורדן ?

כסיפוביץ 29 במאי 2014

בדקתם שהם אותו גוון בדיוק?
חברים, כאן זו תורת הצבע!

shohat 29 במאי 2014

לפי פרסומים לפול ג'ורג' vertical leap של 39 אינצ'. זה מדד מובהק לכח מתפרץ יוצא דופן.

shohat 29 במאי 2014

מעבר לכך, ניתוח מעניין ונהניתי לקרוא.

יואב בורוביץ' 29 במאי 2014

תודה שוחט, אבל כוח מתפרץ מורכב ממהירות וכוח לא פחות-ואף יותר- מיכולת ניתור.

כסיפוביץ 29 במאי 2014

???
בחייאת תרחיב על האנקדוטה הזו.

אני חייב הסברים ולהראות למולי אפשטיין.

יואב בורוביץ' 29 במאי 2014

כסיפוביץ, כוח מתפרץ מורכב, לדעתי לכל הפחות, מעוצמה ומהירות/זריזות. בכדורסל ניתן אולי גם לכלול ניתור כמרכיב בכוח מתפרץ, אבל לא כחלק מ"ההגדרה הבסיסית" של המונח. פשוט אם יש גם ניתור אז לכוח המתפרץ, שלרוב בא לידי ביטוי בחדירה לסל, יש אפקט הרבה יותר דרמטי.

כסיפוביץ 29 במאי 2014

כוח מתפרץ הוא כוח מתפרץ.
זה נכון לכל 3 הצירים.
תראה את הכוח המתפרץ של מארדונה בניתור וביציאה מהמקום.

זה בעיקר קשור לאורך השריר [ויכולות גנטיות [לא צבע עור].

עכשיו הכל יחסי למידות.
אתה יכול לבדוק אבל יש מצב שלמאראדונה יש כוח מתפרץ יותר גדול מלג'ורג בהתייחס לגובה והיחס של אורך השרירים ברגליים בהתאמה לגובה היישות.

ספאד ווב למשל שם את כולם בכיס הקטן.

יכולת הניתור שלך תלויה בכוח המתפרץ שלך.
אם אין לך כוח מתפרץ טוב אז כדאי שיהיו לך ידיים מאאאאוווד ארוכות.

עכשיו נקודה מקצועית [עברתי המון שנים בווינגייט במבחנים כאלו.]
אתלטיות נמדדת כערך כולל ולא יכולת ספציפית.
מבחנים לראות שיפור ביכולת האתלטית שלך יכולים להיות מורכבים מכמה תחנות:
ריצה קצרה ל-60 מטר
ריצת אלפיים מטר
קפיצה לרוחק מן המקום
זריקת כדור כוח
וכדומה.

האתלטים הטובים ביותר הם אלו שמראים גרף גבוה ויציב בכל התחנות ולא בתחנה אחת ספציפית.

זו גם הסיבה שלכתוב על אוסיין בולט שהוא האתלט הגדול מכולם זו שטות ובורות גם יחד.

החברה של קרב 10 והבנות של קרב 7 זו הדוגמא המושלמת.

תודה על הסבלנות וסליחה על הציניות [מחלה קשה וחשוכת מרפא בעיקבותיה נידונתי לגיהנום]

יואב בורוביץ' 29 במאי 2014

תגובה מעניינת ומשכילה.
אבל בגדול חייבים להבין את ההקשר. כשאני מדבר על אתלטיות בטקסט על כדורסל, אז אני מתכוון לרכיבים האתלטיים שרלוונטיים יותר לענף. ברור שיש עשרות ואולי מאות רכיבים שמרכיבים את המונח "אתלטיות". מן הסתם, גם סיבולת (staminaׂ) היא חלק ממנו- ואולי אף די חשוב. סיבולת גם חשובה מאוד לכדורסל, אבל כשאנחנו מדברים על כדורסלנים כאתלטים אנחנו לא ממש מתייחסים לסיבולת שלהם (למרות שיש לה חשיבות על היכולות הפיזיות שלהם).
בכדורסל, שוב- לדעתי, הרכיבים החשובים ביותר לקביעת "אתלטיות" של שחקן הם מהירות, זריזות, כוח וניתור (לא בהכרח בסדר הזה). לענפים אחרים, מן הסתם, חשובים גם מאוד רכיבים אחרים/נוספים.
בעניין הכוח המתפרץ, ברור שלדייגו מראדונה היה כוח מתפרץ אדיר- אחת התכונות שהפכה אותו למי שהוא. גם למסי יש כוח מתפרץ (בעיקר מהירות מסחררת ביציאה מן המקום. ועדיין- לא חושב שהייתי מגדיר את מסי כאתלט. כיוון שאין לו כוח (וגובה) מרשים, או מהירות מטורפת למרחקים קצת יותר ארוכים, או יכולת ניתור. רונאלדו, לעומת זאת, הוא אחד האתלטים המרשימים בכל הכדורגל, אם לא המרשים מכולם- ואין ספק כי האתלטיות הזאת, כמובן בנוסף ליכולת הטכנית, חשובה ביותר בהצלחה שלו).

כסיפוביץ 29 במאי 2014

ללא ספק רונאלדו אחד האתלטים הגדולים שנראו בעולם הכדורגל בכל הזמנים.
זה בדיוק החיסרון של מסי כספורטאי.
הכי טוב בגלקסיה בתחומים מאוד מצומצמים לעומת רונאלדו שהוא חבילה שלמה ואפילו מעדכן תוכנה מפעם לפעם.

shohat 29 במאי 2014

מה זאת אומרת מורכב ממהירות וכח? כח מתפרץ הוא היכולת להפעיל כח רב בזמן מאד קצר/פתאומי, או הפעלת כח באופן מהיר (כיווץ מהיר ועצים של השריר). זה פרמטר מובחן מ"מהירות" (speed), הגם שבדרך כלל ישנה קורלציה (לכן מבחן הניתור מהמקום משמש באופן קבוע הפרמטר להערכת יכולת אתלטית גם ביחס למקצועות הספרינט).

בוודאי שכח מתפרץ הוא לא "רק" ניתור. כח מתפרץ מעולה דרוש גם להדיפת כדור ברזל, למשל. לכן, לא די בהגדרה גנרית/מכלילה של "כח מתפרץ" אלא יש לפתחו באופן ספציפי לדרישה (השריר הספציפי והפעולה הספציפית).

אבל השאלה היא הפוכה. יכולת ניתור מצוינת לא תתכן ללא כח מתפרץ, והדרך לשפר את יכולת הניתור היא דרך תרגילים לשיפור כח מתפרץ +/כולל אלסטיות של השרירים הרלוונטיים וגיד אכילס). ניתור מהמקום של 39 אינצ' הוא נדיר יחסית גם בקרב שחקני NBA.

shohat 29 במאי 2014

"כפרמטר" ולא "הפרמטר" כמובן. וכן, בהחלט יהיה מעניין להכניס את מולי לכאן.

איציק 29 במאי 2014

לפי ההגדרה שלך, לבליק גריפין אין כח מתפרץ. הוא לא מהיר יחסית לאחרים וגם לא זריז באופן יוצא דופן (אפילו קצת מגושם), אך הכח המתפרץ שלו בניתור הוא אדיר (יחסית לכדורסלן). אז האם יש לו כח מתפרץ או לא?

ק. 29 במאי 2014

שכחת לציין שפול ג'ורג' הוא גם שומר מעולה.
רב הסדרה שמר על לברון והוריד אותו מהממוצעים (חוץ מבמשחק 4).
לדעתי, לעובדה שהוא שמר רוב המשחק על ווייד ולא על לברון, הייתה חלק באנרגיות שהיו לו בהתקפה במחצית המדהימה שלו.
לשמור על לברון 30-40 דק' בערב גובה מאמץ פיזי די גדול…

ק. 29 במאי 2014

אגב, היו לו גם 6 חטיפות הלילה.

רן 29 במאי 2014

פול ג'ורג' אתלט על בהחלט.. ושכחת לציין שההגנה שלו היא התכונה החזקה ביותר שלו, והוא אחד משניים שלושה שחקני ה-TWO WAY הטובים בליגה (אבל ברור שלא כמו לברון). ואם מדברים על אתלטי על אז נראה לי שחוץ מהדרגה של ווסטברוק שאף אחד בליגה לא מתקרב אליה, הוא בהחלט נמצא בדרגה השניה. חוץ מזה, בנוגע לסדרה, אינדיאנה קבוצת התקפה זוועתית, בגלל זה יהיה נדיר אם היא תנצח בנוקאאוט, וזה גם מה שישאיר את ההיט תמיד במרחק של כמה פוזשנים.. מה שכן המרווח ששלברון מייצר, מאפשר לגוויה כמו רשארד לואיס לקלוע שש שלשות..

יוני (המקורי, מפעם) 29 במאי 2014

אני לא רואה את המשחקים, אבל יש תחושה שאם ג'ורג' ישחק בקבוצה נורמטיבית מבחינה אנושית-חברתית, הוא יכול להתפוצץ, לטובה.

יואב בורוביץ' 29 במאי 2014

מעריך את התוספות. שש החטיפות אכן היו צריכות להיכלל בטקסט. ג'ורג' גם שומר מוכשר- זה נכון.

Rondi 29 במאי 2014

סתם הפסד. הדבר הכי משמעותי במשחק היה ההסתבכות של לברון עם העבירות. קורה. במחצית הראשונה אלן ובוש הצליחו לשלוט במשחק, ובמחצית השנייה וויד ולואיס הצליחו לשמור את ההיט במשחק. בשורה התחתונה עם חרב על הצוואר הפייסרס בקושי הצליחו לנצח את ההיט בלי לברון למעשה. הדבר היחיד שזה אומר על העתיד זה שמיאמי לא יכולה לנצח את אוקס/ספרס בסדרה בלי לברון…וואלה.

פול קיבל את הבמה וניצל אותה מדהים. רצף הקליעות שלו בסוף היה דוראנטי לגמרי. הוא אתלט על ואני כבר מזמן לא מבין את ההגדרה שלך לאתלטיות. לסדרה הזו זה כבר מאוחר מדיי, אבל זה סימן מאד חיובי לעתיד. יש עוד תקווה לפייסרס. אני לא לגמרי מבין את האינטריגות הפנימיות בחדר ההלבשה שלהם אבל נראה לי שעם ג'ורג' ו-ווסט כבסיס אפשר עוד לעשות שם משהו רציני.
לאנס חייב ללכת. הוא עושה יותר נזק מתועלת. חבל שהפייסרס לא קלטו את זה לפני שלושה חודשים כשהערך שלו היה בשיאו. עכשיו הם יוותרו עליו בחינם (לדעתי הוא חייב להגיע לניקס והמאסטר זן כבר יעשה ממנו כוכב אמתי). במקומם דרך אגב הייתי גם מחזיר את גריינג'ר . הסימן שאלה הכי גדול זה היברט. התחושה שלי היא שהוא שווה את הצ'אנס. האפסייד שלו ענק ולדעתי הוא הסובל העיקרי ממשחקי האגו בתוך הקבוצה.

יואב בורוביץ' 29 במאי 2014

אני חושב שג'ורג' הוא אתלט, אבל לא אתלט-על. כיוון שחסרה לו טיפה אקספלוסיביות וחסר לו לא מעט כוח.

כסיפוביץ 29 במאי 2014

כמה נקודות על ה.נ.ב.א השנה.

לא מכיר אחד שחשב שאינדיאנה תצליח לשמור על מומנטום כל השנה.
החברה נחמדים ויפים אבל חסרי נסיון כמו בתולים ברחוב החלונות האדומים.

כבר 3 חודשים הכתובת על הקיר ורק החולשה הבלתי נתפסת של המזרח נותנת להם להריח גמר השנה.
במערב הם היו מתנפצים לחתיכות כבר בסיבוב הראשון.

וייד הוא חלק מצוות מסייע? טוב. רק אל תגיד את זה בקול רם מדי.
בעצם הוא מסייע כמו שדאנקן אובררייטד, לא?

מיאמי מגיעים לגמר המזרח בהילוך שני וחצי.

בעצם לברון נוהג בניוטרל ווויד דוחף מאחורה.

יואב בורוביץ' 29 במאי 2014

אני מעריץ גדול של ווייד. אבל בגדול, מאז שלברון הצטרף לקבוצה, הוא נכלל בצוות המסייע- אמנם כראש וראשון בצוות הזה. אבל הוא עדיין בצוות המסייע.
לא ממש משווה בין הסיטואציות, אבל גם על סקוטי פיפן ניתן לומר שהיה ראש הצוות המסייע של מייקל.

כסיפוביץ 29 במאי 2014

אני חושב שזו פשוט הסתכלות לא נכונה על המושג שנקרא קבוצה…
נכון. לברון טוב יותר מוויד, אבל וויד כבר הראה שהוא לא צריך את לברון לקחת אליפות.
לברון לעומת זאת היה צריך את ה"צוות" לקחת אליפות.

זה שם את וויד מבחינתי כמה רמות גבוהות מעל לברון מבחינה אישית [לא יכולת].

סלח לי אבל פשוט אוהב את האיש לעומת האגו הנשפך של אדון חברון.

יואב בורוביץ' 29 במאי 2014

ווייד עילוי, ובצעירותו אפילו היה נראה כעילוי משמעותי יותר, והוא אכן זכה באליפות בלי לברון- אבל עם שאק.
לברון אכן היה זקוק לווייד כדי לזכות באליפות. אבל אין ספק כי מאז הגיע לברון למיאמי, ההפרש בינו לבין ווייד הרבה יותר גדול מכפי שניתן היה לצפות לפני ההצטרפות (כאמור, ווייד זכה באליפות ולא לברון- לפני ההתחברות).
לברון בשנים האחרונות הפך לכל כך מובחן כשחקן הטוב במיאמי, והטוב בעולם, שכל מי שמשחק לצדו נכלל ב"צוות מסייע" (כי מה לעשות, במרבית משחקי הפלייאוף החשובים היכולת שלו הייתה כל כך יותר טובה וחשובה מזו של ווייד, שגם בו מן הסתם ממש לא ניתן לזלזל- ועדיין, הוא לא לברון, וגם לא ממש מתקרב).
ואני לא ממש מבין את הערת האגו (של לברון). לדעתי, מדובר בשחקן קבוצתי ולא אנוכי- שזה אפילו עומד לו לרועץ לעתים, כמו הלילה במהלך האחרון למשל. זה לא מפחית מההערכה והחיבה שיש לי לדוויין ווייד, שאני מודה שכשהוא נכנס ל"מוד" שלו הוא לא רואה אף אחד ממטר, גם לא את לברון (במובן של הביטחון שלו בעצמו). לכן גם היכולת של ווייד קרדינלית למיאמי ולסיכויי האליפות שלה. ואף על פי כן, היא עדיין רחוקה מאוד מהיכולת והחשיבות של לברון.
ועוד דבר חשוב- לפני שלברון הצטרף מיאמי עם ווייד היתה רחוקה מאוד מבכלל להתחרות על האליפות במשך לא מעט שנים. פרט שיש נטייה לשכוח ממנו מאז לברון הצטרף.

כסיפוביץ 29 במאי 2014

אני חושב שהגדולה של ווייד לזוז הצידה כשלברון הגיע היא אחת התכונות הנעלות שאפשר לבקש מספורטאי קבוצתי [לעומת קובי לדוגמה].

יוסי מהאבטיחים 29 במאי 2014

אתה כנראה מתכוון לגדולה של ווייד לזוז הצידה לחדר הטיפולים, כי בשנים האחרונות הגוף שלו מתפרק לחלוטין (זה כשהנשמה שלו לא מתפרקת- מי אמר בייבי מאמא?).
למעשה, היציבות של לברון מאפשרת לווייד לנוח רוב העונה הרגילה (על המגרש או מחוצה לו) ולהגיע כשצריך.

תכלס, אני לא חושב שאף אחד במיאמי לא קיבל החלטה לזוז הצידה, כמו שבספרס לא קיבלו החלטה כזו עם הטריו ובOKC לא קיבלו החלטה כזו.
הנסיבות מאפשרות לכולם לעשות את מה שהם עושים בצורה הזו. לא לכולם זה מתאים, ולא תמיד.
can't we all just get along? :)

איציק 29 במאי 2014

יש הבדל בין מי הכי טוב (ופה אני מסכים שלברון טוב מוויד, למרות שאני אוהב את וויד יותר), לבין מוביל בקבוצה. אתה מערבב בין הדברים.

גורביץ ' 29 במאי 2014

לגבי המהלך האחרון הלילה – זה לא פרגון אלא חוסר ביצים. לברון היה חייב ללכת עד הסוף עם החדירה בפיגור שתיים ולא למסור. בטח פחד שיעשו עליו פאול, והוא יצטרך לקלוע שתיים מהעונשין

איציק 29 במאי 2014

ממש השוואה לא טובה. פיפן לא היה מסוגל לסחוב קבוצה בלי ג'ורדן, וויד יכל גם בלי ג'ורדן וגם בלי לברון. פיפן לא לקח אחריות על עצמו כשג'ורדן על המגרש, וויד עושה זאת באופן קבוע, ולעיתים אף יותר מלברון. זה הבדל משמעותי. תוסיף לכך שפיפן לא היה מנהיג (אפילו קוקוץ' היה מנהיג גדול מפיפן בשיקגו) לעומתו וויד הוא המנהיג.

יריב 29 במאי 2014

פיפן הצליח לא רע בלי ג'ורדן ב 94. אם אתה מתכוון לזה שהוא לא הצליח אחרי שעזב את שיקגו, שווה לזכור בן כמה הוא היה בשלב הזה. אם אתה מתכוון ל95, שווה לזכור שגם עם ג'ורדן הקבוצה הזו לא היתה כל כך טובה – יש גבול למה שאתה יכול לעשות בלי שחקני פנים.

איציק 29 במאי 2014

אני טוען שכאשר ג'ורדן עזב, פיפן לא היה דמות של מנהיג שהלכו אחריו, סמכו עליו ושהוא לקח מנהיגות. מהרבה בחינות קוקוץ' היה יותר מנהיג. אני לא נדבר על רמת משחק כי אם על רמת המנהיגות. זו לא היתה הקבוצה של פיפן. בשנים של ג'ורדן לא היה ספק, זו היתה הקבוצה של ג'ורדן.

יריב 30 במאי 2014

זו היתה הקבוצה של איזה רוקי מחליף שמשחק 20 דקות למשחק? אני לא יודע מה היתה הדינמיקה החברתית, אולי השחקן שכולם הסתכלו עליו היה קארטרייט, אבל אין לי דרך לדעת. אני מתקשה להאמין שהדמות שהסתכלו עליה היתה רוקי, אפילו אם זה רוקי בן 26 שהיה כוכב ענק בכדורסל האירופי. אני כן יודע שבNBA היכולת על המגרש בונה מעמד (אם כי לא רק היא), ופיפן היה השחקן הטוב ביותר בקבוצה ההיא (וגראנט היה בפער גדול טוב מכל השאר).

martzianno 29 במאי 2014

יש לי רק דבר אחד לומר על הנ.ב.א השנה:
נ.ב.א. זה לרווקים!

כסיפוביץ 29 במאי 2014

בגלל זה אתה לא איתנו השנה?
מזל טוב!

חלפס 29 במאי 2014

הפוך גוטה! תירוץ מצוין לשמור על התינוק לפנות בוקר

אלון 29 במאי 2014

בורביץ, הפעם אני אתך. וויד הוא צוות מסייע, לפני לברון הוא לא הגיע לפלייאוף ושהגיע עף מהר (אחרי עידן שאק).
הכל זה עניין של יחסי ציבור. החונטה של ג'ורדן קוראת לפיפן צוות מסייע למרות שהיסטורית הוא הרבה מעבר לוויד.

כסיפוביץ 29 במאי 2014

רק אליפות…סתם נתון זניח

כסיפוביץ 29 במאי 2014

אליפות שרשומה על הגב שלו..
לברון צמיד יהיה זה שהיה צריך "צוות מסייע". תמיד.

יוסי מהאבטיחים 29 במאי 2014

אליפות שרשומה על הגב שלו, זה נכון.
מצד שני, היה לו את שאק, היתה לו אחלה קבוצה שהתדפקה על דלתות הגמר בשנים שלפני (סדרות אלמותיות עם הפיסטונס בגמר המזרח), היתה לו קבוצה של פתיים בגמר, והוא היה שותף מוביל לקבוצת האליפות המסריחה ביותר בשנה שלאחר מכן.
כל זה לא גורע מהשחקן העצום שהוא, רק מכניס לפרופורציה שנתון יבש לא מספר תמיד את כל הסיפור.

כסיפוביץ 29 במאי 2014

נכון+
בגלל זה לברון עדיין מתחת לוויד בעניין זה. לטעמי.

אלון 29 במאי 2014

אליפות עם סנטר של 20 נקודות ו10 ריבאונדים שהוא גם אחד הגדולים בהיסטוריה.
כמה סדרות פלייאוף הוא ניצח בלי שאקיל? כמה פלייאופים הוא החמיץ בלי שאקיל ולברון?

יריב 29 במאי 2014

אחת, אם סופרים את 2004. פלייאוף אחד.

ההשוואה הזו, כמו ההשוואה עם שאקיל, לא הוגנת בכלל. כששאקיל שיחק במיאמי היתה קבוצה הרבה יותר טובה סביב וייד ממה שהיה בקלילבלנד אי פעם, אחרי שאקיל ועד הצטרפות בוש וג'יימס לא היה שום אפילו מה שהיה בקליבלנד.

גיל שלי 29 במאי 2014

מה ווייד עשה עם אודום ובטלר לפני הטרייד על שאק ומה קובי עשה איתם? ווייד בריא היה שחקן ענק

אלון 29 במאי 2014

הוא שיחק איתם עונה אחת בה הם ניצחו סדרת פלייאוף. אף אחד לא אומר שוויד בריא לא שחקן רק שההשוואה בינו לבן לברון מצחיקה.

Comments closed