התעלות ועוגמת נפש

joejoe

גרייזס סיכם את המשחק מעולה.

אני רק רוצה לכתוב על התחושה: התעלות מהולה בעוגמת נפש.

התעלות- כיוון שמעט מאוד דברים בספורט גורמים לי לחוש כמו פלייאוף פוטבול משוחק היטב.

לעניות דעתי, זה באמת אולי השיא שספורט יכול להגיע אליו.

הפוטבול הוא משחק הצפייה המושלם. הוא משוחק באיכות טכנית ואתלטית נפלאה. האסטרטגיה והטקטיקה בו היא מעבר לכל מה שאני מכיר בספורט. הוא מגוון להפליא. יש בו לא מעט "רגעים גדולים" וגורליים ומשני מומנטום. הוא קבוצתי- יותר מכל ענף כדור אחר. המבנה שלו גורם לו להיות לרוב דרמטי בהרבה ממשחקים אחרים. הוסיפו לזה קהל תשוקתי ורועש- יותר מכל ענף ספורט אחר בארצות הברית (והרעש שלעתים נמדד באצטדיונים אפילו עולה על זה שבאצטדיוני הכדורגל הרועשים באירופה או בדרום אמריקה). הוסיפו לכך שיש לו את הרייטינג הגדול ביותר- מה שהופך אותו לאירוע תרבותי-המוני שחורג מעולם הספורט- ותקבלו את משחק הצפייה המושלם.

כל המרכיבים הללו היו קיימים אתמול במצ'-אפ האדיר בין הפטריוטרס לרייבנס.

עכשיו אני מגיע לעוגמת הנפש.

אני הייתי ביג טיים בעד הרייבנס. יום אחד אולי אכתוב על איך הפכתי מאוהד פטריוטס שרוף לשונא. האמינו לי- את הסיבה אינכם יכולים לדמיין. היא לא קשורה לשום דבר שקורה על המגרש.  אבל אני ממש ממש נגד הפטריוטס, ואני כבר לא מעט שנים ממש ממש אוהב את הרייבנס. אוהב את פלאקו. אוהב את הארבו. אוהב את ההגנה. אוהב מאוד את העיר והאוהדים (בעקבות הצפייה ב"סמויה").

בקיצור, ממש רציתי שבולטימור תנצח אתמול את הפאטסיז בניו אינגלנד, ובעיקר כאשר ראיתי את המשחק בביתו של חבר טוב, אוהד הפאטס.

המשחק התחיל מושלם וגם המשיך לא רע. אני חושב שהרייבנס היו בגדול טובים מהפאטס בשלושה מבין הארבעה המרכיבים החשובים במשחק: התקפת ריצה, הגנה נגד ריצה, והתקפת מסירה.

אבל הרייבנס לא הצליחו לעצור את התקפת המסירה של הפאטס, ביום גדול מאוד של טום בריידי- אליל שלי בעבר.

ולמרות הכל, אני חושב שלפלאקו, עם ארבעה טאצ'דאונס ולא מעט מסירות ברמת איכות מטורפת, היה אפילו משחק גדול יותר.

אבל זה סמנטיקה. כי בריידי היה נפלא, ובריידי ניצח. פלאקו אפילו הפסיד את המשחק באינטרספשן.

אז בסוף בולטימור ואני הפסדנו.

אבל עדיין חשתי מעולה- כי ככה זה כשאתה מקבל את הספורט שלך בצורה האיכותית והמרגשת ביותר.

המירוץ להפסיד 13:34 לסיאטל (חלק 4)
ליגת שוקי ההון - פופוליזם

11 Comments

אריאל גרייזס 11 בינואר 2015

מקווה שלווינטל עשה לך את המוות בסוף.. :-)

יואב בורוביץ׳ 11 בינואר 2015

כל המשחק הוא אמר שהפאטס יפסידו. לא יכל אפילו להגיד "אמרתי לך".

אריאל גרייזס 11 בינואר 2015

Typical..

כסיפוביץ 11 בינואר 2015

ספורט אמריקאי בשיאו זה רחוק מספורט אמיתי
3.5 של כלכלה מערבית ו- 20 דקות של אשכרה אנשים רצים.

השיא שספורט יכול להגיע אליו הוא איש הברזל, קרב 10 או קרב 7 באתלטיקה ולא הדמויות כוכב נולד שכולם אוהבים מהטלויזיה האמריקאית.
לך ספר לאיש ברזל על איזה שחקן שרץ 220 יארד ולוקח 300 מליון דולר בשנה שזה ספורט יותר ממה שהוא עושה.

ככה נראים דולרים משחקים..ועוד נתנו להם כדור וזמן מסך למכור איזה אוטו!

רוני 11 בינואר 2015

כמה תסכול! בסך הכול הבן אדם כתב על המשחק שהוא אוהב.

כסיפוביץ 11 בינואר 2015

"עניות דעתי, זה באמת אולי השיא שספורט יכול להגיע אליו."
נראה לי שהתסכול שלך על זה שהעזתי בכלל הגיב על משפט. איפה כתבתי על הבן אדם?

Amir A 11 בינואר 2015

טוב, עכשיו סיקרנת אותי. לאהוד את הפסט אומר שגם כל שאר העולם נגד הקבוצה שלך. כולם קוראים לקבוצה רמאים, מריצי תוצאות, משרד קדמי חסר סנטימנטים (מה שנכון), קבוצה עם מזל שמרוויחה מהבית הביזיוני שבו היא משחקת, ועוד ועוד. במצב כזה בכדי להפסיק לאהוד את הקבוצה ולהתחיל לשנוא אותה צריך משהו באמת דרמטי להתרחש. לדוגמא אם קוראים לך דלונטה ווסט. אבל עד כמה שאני יכול לשער, ג'יזל היא לא האמא שלך.
יש לי הרגשה שזה יהיה סיפור מעניין.

red sox 11 בינואר 2015

אני מוכן לתת לך כמה סיבות שתרצה להפסיק לאהוד את הפטס אם תבטיח לא לכתוב יותר לעולם " משרד קדמי".
:-)

Amir A 11 בינואר 2015

:-( איך תקרא לזה בעברית?

red sox 11 בינואר 2015

פרונט אופיס, עם פ' דגושה בראש מילה (עברית אחרי הכל).

מיסטר רודג'רס 11 בינואר 2015

בורוביץ אחלה שיר !
אני מפמפמם אותם לעל החברים שלי !
להקה אדירה

Comments closed