חגיגת השלשות- באמריקה ובישראל

שימו לב מה קורה ב-NBA אחרי ששחקנים קולעים שלשות. נדיר שתראו אותם מחייכים; נדיר עוד הרבה יותר שתראו אגרוף של האצבעות ותנועת "יש". בדרך כלל תראו פנים חתומות. תראו אינטנסיביות גדולה, אבל היא אצורה פנימה. לפעמים אפילו זה ייראה כמו כעס קל או שחצנות. "תראו אותי, תראו אותי יא בני זונות, תראו מה אני מסוגל לעשות. נסו רק לשמור אותי. נסו רק לומר לי שאני לא הכי טוב".

ואילו בארץ שימו לב מה קורה כששחקנים קולעים שלשות, בעיקר אם הם ישראלים. לא מעט פעמים הם חוגגים את הפעולה כמעט כאילו כבשו שער בכדורגל. כאילו הם בעצמם לא ממש מאמינים שהם עשו את מה שעשו. כאשר השלשה חשובה, בכלל תראו חגיגה היסטרית.

אני מאוד לא אוהב את החגיגות המוגזמות בארץ. הן נראות לי ילדותיות, הן בעיקר לא cool. לא כך צריך להתנהג כדורסלן או כל ספורטאי תחרותי שמחזיק מעצמו, גם אם הוא מאוד שמח באותו רגע.

אבל לפעמים אני גם לא אוהב את ה-Over Cool של שחקני ה-NBA. לעתים זה נדמה קצת מזויף; קצת מתאמץ מדי לא להחצין רגשות.

אבל בגדול, אני מעדיף את הגישה האמריקאית. כי זה יותר cool; וכי חלק מהקסם והשואו זה לראות משהו עושה פעולה מדהימה ומתנהג כאילו הכל כרגיל. שלא לדבר גם על ההרתעה שזה יכול לייצר.