עם יד קשורה מאחורי הגב

nash

התוודעתי לסטיב נאש לפני 22 שנה. כבר סיימתי תיכון, רגע לפני הגיוס לצבא. נאש כבר היה פרשמן פוינט-גארד במכללת סנטה קלרה. אני זוכר את השידור בערוץ הספורט, לדעתי אז בימיו הראשונים. מיילן טנזר שידר משחקים מטורניר המכללות. סנטה קלרה, מדורגת 15 באזור, שיחקה נגד אריזונה האימפריה. בצורה די פלאית התפתח לו משחק צמוד. ובסיומו נאש קלע את כל הסלים הכי גדולים של סנטה קלרה. אני זוכר אותו עומד על הקו איזה לפחות שש פעמים ולא מחטיא. קרח בעורקים. וכך- הוא מוביל את קבוצתו האלמונית לסנסציה. השם נחרט.
פעם שניה אני נתקל בנאש בספורט בר בטורונטו. אני בטיול של אחרי הצבא. מתארח אצל דודתי בעיר הקנדית. כל היום רק מהמר על ספורט ויושב ורואה משחקים בבר הספורט הראשון שהתוודעתי אליו בחיי. הייתי בטירוף לקראת הדראפט. דורון שפר סיים את חוק לימודיו בקונטיקט. היו עוד שמות ענק בדראפט הזה. אלן אייברסון, מרקוס קמבי, ריי אלן, סטפון מארבורי, שריף עבדור רחים, קובי בראיינט למען השם. ההזדמנות לראות לראשונה בחיי דראפט בשידור ישיר היממה את חושי. ההתרגשות לקראת הבחירה של שפר בכלל הייתה בענניים.
ואז איכשהו נאש נבחר במקום ה-15. חשבתי לעצמי, וואלה, לא ראיתי אותו מאז היה פרשמן בסנטה קלרה. ידעתי שלא ממש הצליח לשחזר את הופעת הענק נגד אריזונה. ועדיין הוא היה מספיק כוכב כדי ללכת גבוה בדראפט עמוס בכשרון. שפר נבחר בסיבוב השני. אני זוכר שחשבתי שזו טעות, אפילו בלוף, שנאש נבחר 21 מקומות מעליו.
היכולת של נאש בשנותיו הראשונות ב-NBA לא נגדה את התחושה שלי באותו הדראפט. אלה היו ממוצעי הנקודות שלו בארבע העונות הראשונות שלו, שתיים בפיניקס ושתיים בדאלאס: 3.3, 9.1, 7.9 ו-8.6. והאיש היה חור בהגנה.
אבל עם חילופי המילניום הגיע מרק קיובן למאבריקס ושינה הכל. נאש התחבר למאמן דון נלסון ולצעיר הגרמני דירק נוביצקי, ולאווירת הפאן ההתקפי של נלי הגאון- ופתאום הפך למעין כוכב.
מאז נוביצקי, הפכתי לאוהד דאלאס- אז ודאי שהייתי מבסוט מהיכולת שלו למרות שיותר התרשמתי מהגאונות של הגרמני. עם זאת מאוד לא הייתי מבסוט כאשר ב-2004 קיובן והמנהל המקצועי דוני נלסון לא הסכימו לתת לנאש את הכסף הגדול בתום החוזה, ולכן הוא החליט לחזור לפיניקס.
חשבתי שזו שטות גמורה. אני מבין שב-NBA שחקנים כמעט-כמעט תמיד הולכים אל הכסף הגדול, אבל בכל זאת- לפרק שותפות כל כך טובה עם נוביצקי, חברו הטוב גם מחוץ למגרש, ולעזוב את ההתקפה של נלי ובכלל עיר ופרנצ'ייז שכל כך התחברת אליהם. למה?
נאש נתן את התשובה ביכולת בלתי תיאמן בפיניקס. הוא זכה פעמיים ברציפות ב-MVP והיה השחקן הטוב ביותר והקברניט של אחת הקבוצות המלהיבות אי פעם. אבל, וזה אבל גדול, הגדולה של פיניקס נמשכה זמן קצר מדי. ובינתיים בדאלאס, בלעדיו, העניינים לא הלכו אחורה כלל ועיקר. נוביצקי, בלי החבר הטוב שמפטם אותו באסיסטים, אפילו הפך לכוכב גדול יותר ולמעשה היה למגה סטאר. דאלאס עלתה לשתי סדרות גמר, זכתה באליפות, ודירק גם היה ל-MVP.
נאש אפילו לא הצליח לזכות במערב. אחד הרכזים הגדולים בתולדות ה-NBA לא הופיע ולו פעם אחת בסדרת גמר ב-19 שנותיו בליגה.
מבחינתי, זו סטטיסטיקה קריטית. לכן אני חושב שטוני פארקר הוא רכז גדול ממנו, ולא במעט. אני חושב שגם ג'ייסון קיד היסטורית שחקן גדול יותר.
אבל מה שנאש הצליח לעשות בקריירה, לאחר פתיחה כל כך אפרורית, ועם תנאי פתיחה כל כך קשים- לבן, לא אתלטי במיוחד, לא גבוה, לא יד אבסולוטית בשנותיו הראשונות- זה פשוט בלתי ייאמן.
הילד מסנטה קלרה הוא אחד השחקנים האהובים והמוערכים אי פעם ב-NBA .
*
סטיב נאש לא באמת מסנטה קלרה. הוא לא ילד מקליפורניה, הוא גדל אלפי מיילים צפונה בחוף המערבי, בויקטוריה הקטנטנה בבריטיש קולומביה, קנדה.
ויקטוריה היא אחת הערים האהובות עלי בעולם. אמי נולדה וגדלה בונקובר. כשהייתי ילד הייתי מגיע כל קיץ שני או שלישי לבקר את סבי וסבתי בעיר. סבא שלי היה לוקח אותי במעבורת מרחק שעתיים בדרך מרהיבה לויקטוריה. זו עיר ציורית על אמת, יפהפיה, קטנטנה, עם גני פרחים ששמעם יצא בכל קנדה- בוצ'ארט גארדנס. אף פעם לא היה לי שום דבר לפרחים, אבל תמיד ההיי-לייט של הקיץ שלי היה לנסוע עם סבא שלי לבוצ'ארט גארדנס. עד כדי כך המקום יפה וקסום.
כששמעתי שסטיב נאש מויקטוריה לא האמנתי. איך מהחור הקטן הזה, כל כך מרוחק כמעט מכל ציוויליזציה, שצריך נסיעת מעבורת ארוכה כדי להגיע אליו, צומח כדורסלן גדול, שלא לדבר על ספורטאי בכלל.
נאש הוא בן של כדורגלן דרום אפריקאי, ששיחק כמדומני בליגה הקנדית. אחיו הבכור היה שוער בליגות נמוכות באנגליה. גם נאש גדל כשחקן כדורגל. עד היום הוא חולה על המשחק (אוהד טוטנהאם). בילדות גם הצטיין בהוקי קרח.
אבל בגיל העשרה המוקדם התאהב בכדורסל.
יש לי חבר טוב שהכרתי כשגרתי שנה בניו יורק. בחור קנדי בשם ג'וזף. ג'וזף למד באוניברסיטת מקגיל, הטובה בקנדה (במונטריאול) ומהאיכותיות בצפון אמריקה. במקגיל חבר טוב של ג'וזף הגיע מויקטוריה. הוא היה חבר טוב של נאש. הם למדו באותה כיתה. ג'וזף סיפר לי שהחבר שלו סיפר לו שנאש התחיל בגיל 13-14 לפתח אובססיה לכדורסל. בכל הפסקה הוא שיחק מול חבריו בשלוש נגד שלוש או אחד על אחד. הוא השתפר בכזו צורה קיצונית שיום אחד הוא החליט לשחק אחד על אחד עם יד קשורה מאחורי הגב. כשגם כך, ניצח את כולם בקלות, הוא החליט להעלות את התחרות: הוא שיחק אחד נגד שניים עם יד קשורה מאחורי הגב. גם כך ניצח את כולם.
ועדיין, כשסיים תיכון הוא לא יכל להתקבל כמעט לאף מכללה אמריקאית. כדי לקבל מלגה, נאלץ להסתפק בסנטה קלרה הזערורית. וכל היתר היסטוריה.
ווואו, וואו, וואו
הדילמה בהנחה לקבוצת הבית

24 Comments

7even 23 במרץ 2015

החוקים ההזויים של ה NBA מנעו ממנו ב-2007 הופעה בגמר וכנראה תואר. איך אפשר לשכוח.
פיניקס היצתה בפיגור 2-1 בסדרה מול הספרס, יוצאת לסן אנטוניו, נכנסת לפיגור 12, 4 דקות לסיום.
20 שניות לסיום הסאנס כבר מובילים ב-3 וכדור שלהם. גמור? כן.
רוברט הורי, במהלך שכולו "ניסיון" זורק את את נאש לעבר שלטי הפרסומת ומורחק בסיום המהומה ל-2 משחקים.
אמה מה? הורי גם גרם לכל שחקני הספסל של פיניקס לעזוב את אזור הספסל ולרוץ לבדוק מניינים שם בשלטי הפרסומת.

הליגה קבעה שאמרה סטודמאייר ובוריס דיאו מהסאנס מורחקים למשחק הבא. שני שחקני חמישייה מאד מרכזיים בסאנס,
זאת למרות ששניהם לא היו מעורבים כלל בתקרית, לפני ואחרי המכה של הורי, והיו רחוקים משם, ולמרות שהסאנס הראו בבירור
ששחקני ספסל של הספרס עזבו גם הם את האיזור שלהם ובאו לראות מה קורה, ביניהם טים דאנקן וברוס בואן המרכזיים לא פחות.

הליגה התעלמה מדרישות הסאנס בהפגנתיות רואיה לציון, הספרס שייטו על גל ההחלטה השערורייתית לניצחון בפיניקס ואז לעוד ניצחון ביתי ומשם בסוף ידוע.

חבל חבל חבל

גיל 23 במרץ 2015

על מה אתה מדבר? דאנקן ובואן היו במשחק אז הם לא רלוונטיים. החוק במקרה הזה ברור ולמרות הכעס של הסאנס זו החלטה מוצדקת ביותר.

אלון 23 במרץ 2015

תיקון: נוביצקי לא היה חלק מדראפט 96

יואב בורוביץ׳ 23 במרץ 2015

תוקן, היה לי בלק אאוט.

אריאל גרייזס 23 במרץ 2015

יפה מאוד יואב. ויקטוריה והאי ונקובר בכלל (בשונה מהעיר ונקובר, שגם היא כבודה במקומה מונח) הם בהחלט פנינה אמיתית ומקום קסום. חוץ מהקטע שך ה-300 ימי גשם בשנה, כמובן. אני יכול להבין איך מי שגדל שם וצריך לגור פה יכול להיות ממורמר..
צריך להיות הוגנים כלפי נאש. יש סיבה שבגללה הוא פתאום התחיל לפרוח וזה השינוי בחוקים של הליגה. הוא היה שחקן שנהנה מאוד מהגישה ההתקפית של הליגה והתאים אליה בצורה מצוינת. הוא גם מאוד נהנה מהשיטה של פיניקס של דאנתוני. ואף פעם לא ידע לשחק הגנה.
שחקן מעולה אבל בתקופות אחרות הוא היה נדרס.

יואב בורוביץ׳ 23 במרץ 2015

גרייזס, מת על ונקובר אבל שונא גשם. אז אין בי מרמור. לשמחתי גם תמיד ביקרתי שם בחודשי הקיץ (גם אז יורד לא מעט גשם, אבל פחות)

אריאל גרייזס 23 במרץ 2015

מבין אותך מצוין. חצי שנה בפורטלנד, אפילו בקיץ, הספיקה לי

תiמר 23 במרץ 2015

בבקשה אל תכתוב על נאש, הוא גם ככה פרש מאוחר מידי וזה פגע לו במורשת.

גיל 23 במרץ 2015

יותר מהכל הוא היה אנטרטיינר ברמה הגבוהה ביותר. היה כיף לצפות בו ובקבוצות שלו גם אם הן לא באמת היו גדולות בראייה היסטורית. מה שכן, הוא האבטיפוס לרכזים המודרניים שלא רק מנהלים את המשחק מאחור או עושים אינסוף פיקאנרולים כמו סטוקטון, אלא חודרים במהירות לסל או לאורך הקו ומשם מנהלים התקפות. אם רק הייתה לו הגנה אז הוא באמת היה נכנס לליגה של הגדולים באמת. ועדיין, מקום שלישי בכל הזמנים באסיסטים זה לא רע.

פורד פרפקט 23 במרץ 2015

פוסט נהדר. כיף לקרוא אותך כשאתה חושב וכותב באופן חיובי. תמשיך ככה +++

יוני (המקורי, מפעם) 24 במרץ 2015

מסכים עם המושלם. יש לך חוויות חו"ל שמייחדות אותך, יואב. תן לנו עוד.

ניינר 24 במרץ 2015

מת על השחקן הזה אבל אי אפשר להתעלם מפאק אחד רציני מאד שלו-הוא חבר של אחינועם ניני

אלון 24 במרץ 2015

הוא איש שמאל קיצוני, מזדהה עם מסתנני עבודה מקסיקנים

כסיפוביץ 24 במרץ 2015

הנה השוטר מגיע עוד מעט…
נא לתקן: אל תכתוב שמאל אלא " סמול שלא ברור איך הוא עוד לא בברלין…"

כסיפוביץ 24 במרץ 2015

מצוין!

גיל 24 במרץ 2015

אני חושב שהדברים מחוץ למגרש דווקא מעצימים את הקריירה שלו. הוא היה אחד שלא מתבייש להביע את דעתו גם אם היא לא פופולארית (אולי בגלל שהוא מקנדה וקל לו יותר להגיב לדברים בארה"ב). אין ספק שהוא איש חכם מאוד. גם אהבתי איך באולסטאר הוא הרים להטבעה בנגיחה.

זהבי לך לטוטנהאם 24 במרץ 2015

ראיתי ראיון שלו שבו הוא מסביר שהוא לא פרש כי הוא רצה לקבל את הכסף עד סוף החוזה שלו ודווקא ברגע כביכול אנוכי שלו מעולם לא הערכתי אותו יותר.
כנות שחסרה בספורט הישראלי.

דמוסתנס 24 במרץ 2015

*כנות שחסרה בעולם

שחקן ענק.

כסיפוביץ 24 במרץ 2015

מסכים עם חלק מן הדברים
אדם וספורטאי נפלאים, שחקן מעולה ובעיקר התאים לסגנון החדש של הליגה ודאנטוני.
המון show בלי תארים.

בסוף הוא לא האיש שעליו תבנה קבוצה אלא רק התקפה

דורפן 25 במרץ 2015

אני זוכר בדראפט 1996 ציפיה ששפר יהיה שלישי בין הרכזים – וכעס מסויים ששני רכזים אלמונים נדחפו אחרי אייברסון (שעוד נחשב רכז אז) ומרבורי. אחד היה נאש והשני היה דרק פישר.

אריאל גרייזס 25 במרץ 2015

טוב, לך תדע לאיזה רמה שפר היה מגיע אם הוא היה נבחר בסיבוב הראשון.. :-)

יואב בורוביץ' 25 במרץ 2015

נכון, ממש כעסתי כשנבחר פישר (ליטל רוק ארקסנו. מי הכיר אותו בכלל?) שוב בא להראות שהסקאוטים של ה-NBA לרוב יודעים טוב-טוב את העבודה..

matipool 25 במרץ 2015

הדראפט היחיד בחיי שנשארתי ער כל הלילה לראות אותו בגלל / בזכות שפר שכל כך אהבתי .
זוכר תחושת אכזבה עצומה בנוגע למיקום ולקבוצה שבחרה בו .
אם אני זוכר נכון , הוא נבחר במקום האחרון בתחזית לגביו ( ההימורים היו שייבחר בין מקומות 18-36 ) .

יהודה 25 במרץ 2015

אחד השחקנים הגדולים והמרתקים לצפיה שהיו אי פעם עד היום אני לא מצליח להבין איך הוא היה חודר על רכזים הרבה יותר מהירים ואתלטים ממנו והוא פשוט עובר אותם כמו מים…

Comments closed