כשעולים בלי חלוץ

הטקסט נכתב בהפסקת המחצית.

לפני המשחק כתבתי את הודעת האס.אמ.אס הבאה לחבר:

"עולים בלי חלוץ. אפילו ככה באלו לא מקבל הרכב. חרפה. כמעט בא לי שנובס".

תבינו, זה לא מאהבת באלוטלי. זה משנאת הקונספט של לעלות בלי חלוץ. ובעיני זו אכן חרפה.

ואגב, אחד הדברים שאני כבר מתווכח איתו שנים רבות זו הטענה שאם אתה עולה בלי חלוץ, או אפילו עם חלוץ בודד, אתה בהכרח מחזק מאוד את משחק ההגנה שלך בגלל "מרכז השדה המעובה".

ללא חלוץ- אתה פשוט עם סיכוי הרבה יותר נמוך להבקיע, והריווח שלך פחות טוב, ובגלל שמשחק ההתקפה שלך ולעתים גם הפוזשן נפגע אז אתה רק מזמן יותר התקפות- ולכן גם משחק ההגנה נפגע.

וזה בדיוק מה שקרה היום במחצית הראשונה באמירייטס- וזה בכלל לא הפתיע.

ברנדן רוג'רס כדאי שתבין: ראחים סטרלינג הוא השחקן הטוב ביותר שלנו נכון לעתה אולי (מתחרה איתו סטארידג') אבל הוא לא חלוץ טבעי. ודאי שגם לא קוטיניו.

כשסטארידג' לא כשיר אה אתה פותח עם באלוטלי! ודאי אחרי שבאלו עלה כמה פעמים מהספסל וכבר הוכיח יכולת משופרת באופן די משמעותי.

אם לא באלו- אתה עולה כשפיץ עם לאמברט או אפילו בוריני. אבל אתה לא עולה בלי אף חלוץ!!!!!

וההחלטה לעלות עם לוקאס וטורה- זו כבר בעיה לגמרי אחרת.

אני מאוד מודאג בנוגע לרוג'רס. בינתיים, מבין שלוש עונות באנפילד יש לו שתיים כושלות (ואחת נפלאה). הבעיה היא לא עם יכולת האימון, אלא עם ההחלטות הפרסונליות- ומה שמסתמן כסוג של פחדנות די כרונית.

לפחות אם הפחדנות הייתה מוכיחה עצמה, כמו אצל מוריניו לא מעט. אבל ככה זה בכדורגל- וכנראה גם בחיים- לרוב, הפחדנות היא מתכון לכשלון.