לא ממש אהבתי את ההחלטה של קליוולנד- למעשה של לברון- להביא את קווין לאב בקיץ תמורת אנדרו וויגינס ואנתוני בנט, שתי בחירות דראפט ראשונות, שניהם קנדים.
אבל קנדי אחד קליוולנד בכל זאת השאירה.
טריסטן תומפסון נבחר רביעי בדראפט 2011 ועד לאחרונה נחשב לסוג של אכזבה.
בשלוש העונות הראשונות שלו רשם ממוצעים של סביב ה-11 נק' ו-8.5 ריב' והקבוצה שלו הייתה רחוקה מאוד מלהעפיל לפלייאוף.
די מהר התברר כי יהיה קשה מאוד להפוך את תומפסון לכוח התקפי בקרבת הסל. כמי ששיחק שנה אחת בלבד במכללת טקסס, הוא נחשב לפרויקט, כזה שספק אם יתפתח אי פעם לכדי שחקן משמעותי.
בעונה האחרונה, הרביעית שלו, תומפסון אפילו התדרדר בתפוקת הנקודות (8.5), ריבאונדים (8) ודקות המשחק (מ-31 ל-26).
אבל בפלייאוף הזה קרה מבחינתו דבר מאוד משמעותי. קווין לאב נפצע כבר בסדרה הראשונה נגד בוסטון.
בלאט הרגיש מחוייב לשחק הרבה עם לאב. הוא שם גדול מאוד שהגיע תמורת מחיר גדול מאוד ומשלמים לו כסף גדול מאוד. העובדה שלאב בשש שנותיו במינסוטה לא לקח אותה לפלייאוף- הייתה פחות רלוונטית. גם הרכות שלו ומשחק ההגנה הרע היו קצת פחות רלוונטים. למעשה, לאב בקליוולנד היה כמעט אך ורק שחקן שתורם שלשות כשהוא חם- והוא לא היה חם יותר מדי. בגדול, לאב הוא הבאסט הגדול של העונה האחרונה של הקאבלירס. ובגללו גם אין כוכב על עתידי בדמותו של וויגינס.
אבל ספק אם מישהו בקליוולנד חושב על זה בכלל עכשיו. כי כולם די נדהמים ממה שתומפסון עושה בפלייאוף. זו לא כמות הנקודות באחוזים מאוד גבוהים (9 נק', 58.3% מהשדה) ואפילו לא כמות הריבאונדים (9), אלא זו ההשפעה הטוטאלית בהגנה ובהתקפה על כל מה שקורה באזור הצבע והטבעת בעיקר. תומפסון שחקן הגנה כביר. הוא אמנם לא חוסם הרבה (1.2) אבל הוא משנה המון זריקות ואז לוקח את הריבאונד. אבל הגאונות האמיתית שלו היא ריבאונד ההתקפה, שמאפשרת לקבוצה שלו לא מעט הזדמנויות שניות או שלישיות ובכל אופן- המלחמה שלו על ריבאונד ההתקפה מונעת מהיריבה להשתלט בקלות על כדור חוזר וליצור משחק מעבר מהיר.
תומפסון נאלץ בפלייאוף הזה להתמודד עם שחקני פנים מוכשרים כמו ג'ארד סאלינג'ר, ג'ואקים נואה, פאו גאסול, טאג' גיבסון, פול מילסאפ ואל הורפורד- והוא יכל לכולם. הוא למעשה התעלה על כולם, ולא במעט.
כאשר קיירי אירווינג פצוע, הפך תומפסון הלכה למעשה לשחקן השני הכי טוב ובעיקר חשוב של הקאבס. החשיבות שלו היא מעבר לתרומתו האישית הגבוהה- כי תומפסון למעשה מכתיב שני אתוסים שמאפיינים את משחקו: להילחם בטירוף כל הזמן בשני צידי המגרש, ולא לעשות שום דבר שאתה לא יודע. וכך קליוולנד משחקת: בלחימה אין קץ, ובמקסום יכולות שנובע מכך שכל שחקן מבין את העוצמות והחולשות שלו ומשחק בהתאם. ויש עוד משהו בכדורסל של קליוולנד: הוא לגמרי-לגמרי קבוצתי (למרות הבידודים של ג'יימס או השלשות של שחקנים רבים). וגם הקבוצתיות של הקאבס נובעת לא מעט משחקן משמעותי כמו תומפסון, שמשחק בלי טיפת אגו.
והוא רק בן 24.
אני חושב שבעקבות הפלייאוף האחרון כל קבוצת NBA הייתה מאוד שמחה להחתים שחקן כמו תומפסון ולתת לו בתמורה כסף גדול ודקות משמעותיות. אבל אין סיכוי שקליוולנד תתן לו ללכת.
37 Comments
מסכים עם כל מה שאמרת. תענוג לראות אותו. וגם אני לא אוהב את הקרבת העתיד לטובת לאב. יעלה הרבה כסף להביא שחקן מוביל במקום מה שהם איבדו.
חסרה לי התייחסות לשאלה אחת שאני לא יודע לענות עליה כי לא ראיתי אותו בשנים קודמות: האם זו התפתחות טבעית, או שבלאט שינה אצל תומפסון משהו?
לא מספיק ראיתי את תומפסון בעונות קודמות-פה ושם משחק, לא יותר. אבל אני לא חושב שבלאט שינה אצלו משהו. פשוט נתן לו הרבה דקות ואמון בפלייאוף הזה.
ההערכה שלך נכונה. בלאט לא שינה אצלו כלום.
כששחקן כזה מוגבל משחק בקבוצה גרועה אתה שואל את עצמך האם הוא שווה בחירה כ"כ גבוהה.
כשהוא נופל בדיוק למשבצת המתאימה כשחקן משלים אתה שואל את עצמך למה עד עכשיו הוא לא קיבל יותר דקות. התשובה ברורה.
השאלה כעת היא מה עושים עם קווין לאב בקיץ.
כמאמר הבדיחה הידועה – לא צריך לעשות כלום, זה ייפול לבד.
טרייד עם הלייקרס על ג'וליוס רנדל, winwin לכולם
שבמובן מסוים יהפוך גם רנדל לבחירה הראשונה של שנה שעברה.. חח
יואב מסכים איתך מאוד בהקשר של תומפסון הוא קודם כל משפר את משחק ההגנה בצבע של קליבלנד פלאים בניגוד ללאב וגם התקפית האימה שהוא מטיל על ההגנה ביכולות הריבאונד התקפה שלו מדהימה,שחקן לא מוערך מספיק כלל וכלל. אני חושב שבכלל בערך מאמצע הסדרה מול שיקאגו שחקני המשנה בקליבלנד קפצו איזה כמה מדרגות באיכות שלהם גם משום שצברו ביטחון וגם בגלל השימוש המוגבר בהם שעושה בלאט בעקבות הפציעות של לאב ואירווינג, אם זה דלבדובה שלאורך העונה היה לי ספק אם מתאים להיות בכלל רכז ראשון ביורוליג או ג׳ונס קשישא שכל פעם שנקרא לדגל מנצל כל זריקה פנויה והמשך בשומפראט וסמית שהפכו בהדרגה לסגני המשנה של לברון במקום צמד הפצועים ( ותודה לפיל ג׳קסון על ההחלטה ״הגאונית״ לשחרר מהניקס את השניים היחידים שעוד שחקו שם כדורסל)
אני מתחיל להפנים את העובדה המצערת שקליבלנד תהיה בגמר הNBA. מצד שני, עוד הפסד של לברון בסדרת גמר, ועוד במיוחד לווריורס, יהיה הדבר הכי מתוק בספורט העולמי מזה שנים
באמת מעניין אותי אם אתה מאמין לעצמך… והאם תגיב לפוסט האליפות של קליבלנד
קצת עלוב שהשנאה שלך ללברון גוברת על הרצון שבלאט יזכה.
עם קצת מזל קארי יפצע הערב והקאבס יטאטאו את הרוקטס בגמר.
למה אתה חושב שאני רוצה שבלאט יזכה? בשם הפרובינציאליות הישראלית הנודעת? מעבר לעובדה שאני אוהד של גולדן סטייט הרי שבתור אוהד הפועל ירושלים אין לי שום סיבה לפרגן לבלאט. יאללה ווריורס!
בתור אוהד י"ם, דווקא בלאט הוא אחד הצהובים היחידים שאני יכול לפרגן להם (יחד עם גודס השחקן, אולי).
למה? שאלה טובה… אולי כי הוא השתדל שלא להיות חלק מהמערכת בכח, אלא פשוט האמין בדרך מקצועית וזהו.
מצד שני, אני שמח שהקוביות נפלו ככה שבלאט בקאבס ולא בווריורס. לא רואה אותו מנחיל שיטת משחק משוחררת ויפה כמו קר, ומצד שני אין כמו בי"ס של לברון וקיירי כדי ללמד אותו מהר איך עובדים בnba.
ומה שבאמת עלוב זה לאחל לשחקן שייפצע. אפילו אני לא מאחל זאת לחברון אלא רוצה לראות אותו מפסיד על הפרקט
אתה לא מבין. איש לא רוצה לראות מישהו פצוע. אבל כשטובת המדינה מחייבת אין ברירה
ענק דורפן.
אין עליך
חזק דורפן
ענק
סחתיין, דורפן, שאתה מסוגל להגיב על זה בהומור / ציניות. אני מתחרפן מאיחולי פציעה של יריב כלשהו לשם ״ניצחון״ ״ספורטיבי״.
מה עלוב בזה ? יש חובה פטריוטית לאהוד כל ישראלי בחו"ל ? אני לא זוכר שבלאט שם את "טובת המדינה " מעל טובתו האישית כשמונה למאמן הנבחרת…
אני רוצה שלברון יפסיד, אין לי שום מחויבות כלפי בלאט בנושא.
שאלה רצינית לגמרי – האם תשמח יותר על זכייה של ג"ס או על הפסד של לברון ועל הדרך בלאט? מהתגובה הזו ואחרות מצטייר שדווקא האופציה השנייה היא הנכונה.
דורפן-ענק!
edgecator-אליפות של גולדן סטייט תשמח אותי אותי במידה שלא תתואר. אם על הדרך הם יפרקו את הלברונים זה יהיה בונוס מתוק שבמתוקים. ועוד סיבה מדוע אשמח מאליפות של ג'ס יותר מעוד הפסד של לברון בגמר-זה פשוט ארוע יותר נדיר
אגב, הפרובינציאליות הישראלית הנודעת והתגובה של דורפן – אני מניח שמאמן אסטוני בnba לא היה זוכה לתמיכה נרחבת באסטוניה, נכון?
לא חסיד של לברון ולא חסיד של בלאט, אבל אשמח אם קליבלנד יזכו. זה סיפור ספורט די חזק ולדעתי לשחקן כמו לברון מגיע איזושהי מורשת על שמו, ובמקרה זה – בן העיר שהביא אליפות ראשונה לקבוצה של העיר (הכוונה לאוהיו).
כשהחל הפלייאוף אז בגלל העדרות מאד מקרית של הניקס סדר העדיפות שלי היה גולדן סטייט (בגלל קארי), סן אנטוניו (בגלל הכדורסל אבל הם עלו לי על העצבים עם העבירות שלהם על ג׳ורדן), שיקגו (אבל בלי שום מחשבה שזה ריאלי – בגלל רוז וגאסול) וקליבלנד (בגלל העיר ובגלל בלאט ובגלל שפרגנתי ללברון על החזרה). החיבה שלי ליוסטון עולה בגלל הקאמבק היפה ובגלל שהארדן מרגש בהתעלות שלו. אבל עדיין אז אעדיף את קליבלנד על יוסטון את גולדן סטייט על שתיהן.
כאוהד סיקסרס אני הולך להיות גמיש מאוד בהעדפות הפלייאוף שלי בעשורים הקרובים (עד שלהינקי יהיו את כל בחירות הדראפט בדראפט 2027, כולל סופר-סטאר X שכיום הולך לכיתה א'). אז אני בסבבה עם זכייה של ג"ס. אבל אני רוצה לראות את לברון מביא אליפות לקליבלנד לפני שאחזור לשנוא אותם.
גם הייתי בעד שיקאגו באליפות הראשונה של ג'ורדן, ונגדם בכל אחת מחמש האליפויות שאחרי.
הוצאת לי את המחשבות מהראש לעזאזל…
מתחילת הפלייאוף הוא בלי לאב, ועכשיו גם קיירי חצי כח, וכל הזמן אני אומר לעצמי למה החליפו את אנדרו וויגינס ואנתוני בנט, איזו קבוצה זו יכלה להיות!
זו יכלה להיות שושלת מטורפת!
אני לא גאון גדורסל, ויכול להיות שאין סיכוי שזה היה עובד, אבל כ"כ הרבה כישרון צעיר ולברון לידם, אני רק מדמיין… וואוו…
כי לברון חסר סבלנות וחסר ביטחון ביכולת שלו להרים קבוצה לבד. זה אכן מצער ובכייה לדורות לדעתי וגם כתבתי על זה בזמנו שהם יתחרטו על זה. מה עוד שיש סיכוי גדול שלאב יעזוב השנה או שנה הבאה. מה שכן, אני שמח עבור מינסוטה שלא רק נפטרה מלאב וקיבלה את וויגינס אלא גם תבחר ראשונה.
לברון הרים קבוצה לבד. את קליבלנד הראשונה. לא זכה איתם באליפות אבל בחייך מי היה לו שם?
אז בגלל שהוא לא זכה באליפות לעזוב כשהוא קרוב כל כך? הוא עשה באמת את המקסימום ואף אחד לא ציפה ממנו לקחת אליפות אזף אבל אם היה סבלני היה יכול לזכות שם וזה היה מגדיל יותר את המורשת שלו. רק בגלל שחסר חתיכה לפאזל קמים והולכים?
בזה אני מסכים איתך ב100%
אבל אם אני נכנס לראש שלו, שנה אחרי שנה ההנהלה לא עודה הרבה בשביל לעזר. אז אני קצת, ממש קצת מבין אותו.
הם פיטרו את מייק בראון והיו מוכנים לשמוע מי הוא רוצה שיהיה מאמן. הייתה לו הזדמנות טובה לפרוח אבל הוא בחר בפתרון הקל.
או שהוא הבין שיש לו סגל יורוליג והוא לא נהיה צעיר יותר.
אז אם הוא יכול לזכות באליפות אינסטנט ושכמה ישראלים יצקצקו, סו בי איט.
אף אחד לא ציפה שגארנט יתחיל לגדל שחקנים בטי וולבס אחרי שבזבז איתם את שנותיו היפות
מה זה לא נהיה צעיר? הוא היה בן 26 ועוד לא בשיאו אפילו. הוא כמובן יכול לבחור מה שהוא רוצה לעשות אבל מבחינת הקריירה ואיך ישפטו אותה יש לזה השלכות.
הוא היה שם כבר 7 שנים, ועשה גמר נבא עם קבוצה שבלעדיו לא היתה עוברת שלב בגביע ספורטה
נו אז? למה לא להמשיך ולזכות באליפות איתה? הוא כבר הגיע לגמר והיה פעמיים עם המאזן הטוב בליגה. היה לו רוב המרכיבים לבנות קבוצה אלופה אבל הוא החליט לברוח למיאמי.
הוא הבין שלא יוכל לזכות איתה, נקודה. מה לא ברור בזה? שחקן תחרותי רוצה כלים להתחרות איתם, ועוד סופרסטאר הוא הכרח. סדרת גמר מול שלושה כאלו וסוויפ מעליב הבהירו לו את זה.
מה זה הבין? זו איזו אמת אבסולוטית שאי אפשר לנצח בקליבלנד? אז מה השתנה פתאום עכשיו שהוא מבין שהוא כן יכול לזכות? אתה מתאר אותו ואת קליבלנד כאילו הם איזו קבוצה עלובה שבקושי הגיעו לפלייאוף. בפועל הם הגיעו לגמר הנבא והיו פעמיים עם המאזן הטוב בליגה כך שהם היו בעמדה מעולה לזכות באליפות. ב2007 הוא היה עוד מאוד צעיר כך שזה לא אומר כלום, אבל מה שאתה אומר שבלי שני אולסטארים לצידו אין לו תקווה. ממש תורם למורשת שלו.