הרומן שלי עם פ.ס.וו

psv

בילדותי פשוט תיעבתי את פ.ס.וו איינדהובן. הייתי אוהד אייאקס די שרוף. והרעיון שקבוצת פלסטיק קטנה מפרוור הולנדי, כזאת שנתמכת על ידי תאגיד אלקטרוניקה (עוד רעיון שהיה בעיני כל כך מתועב בזמנו..וגם כיום איני מת עליו), יכולה כך לקרוא תגר על אייאקס הרומנטית והיפהפיה – רעיון זה היה בזוי בעיני.

כשפ.ס.וו זכתה בגביע אירופה לאלופות ב-88 נעצבתי עד מאוד. אפילו את המאמן שלה, חוס הידינק (אז חשבתי שקוראים לו גוס), תיעבתי. רק כי היא דחקה את אייאקס מהמקום הראשון בהולנד. ואולי אייאקס הייתה הקבוצה האירופית היחידה שאשכרה אהדתי חוץ מליברפול (גם אם בצורה פחותה באופן קיצוני, בהשוואה). אבל הפלסטיקיות הזו של פ.ס.וו, הרעיון שאין כאן מועדון אורגני מפואר, אלא גחמה של מפעל תעשייתי, עשתה לי בחילה. עוד הייתי צעיר מדי. לא הבנתי את הציניות (והכיעור) של הכדורגל. לא יכולתי להכיל את הרעיון שקבוצה היא פשוט סניף או מיזם של תאגיד. לכן גם את באייר לברקוזן לא אהבתי. אבל בגרמניה תמיד תיעבתי הכי הרבה את באיירן מינכן, ורק בסוף שנות ה-80 פיתחתי אהדה לאיינטרכט פרנקפורט (בגלל מולר, יבואה ואוקוצ'ה), אהדה שנעלמה כבר מזמן.

אגב, גם את אייאקס כבר איני אוהד המון שנים. ההיפך הוא הנכון. אני שמח בכשלונותיהם. אפילו באירופה יש לי איזו קורת רוח מסויימת על כך שהם נכשלים שם כל כך הרבה שנים. אולי כי אני לא אוהב את העמדה המתנשאת של הכדורגל ההולנדי, שאייאקס לעד תהיה הסמל הדפינטיבי שלו. אולי בגלל שאני לא אוהב את כל החיבור המזוייף עם היהדות. אולי כי אני לא אוהב שעדיין יש בארץ יותר מדי אוהדי אייאקס. אין לי מושג.

אבל בהולנד אני כבר לא אוהד אייאקס הרבה שנים. ואת פ.ס.וו, שבמשך כל הילדות תיעבתי, היום אני אפילו קצת מסמפט. הרי הקבוצה הזו הצמיחה כשרונות עצומים: ואן ניסטלרוי (שלא אהבתי אותו, אבל שחקן גדול הוא היה), אריאן רובן (אולי גדול ההולנדים בדור האחרון, וזה אומר לא מעט), ממפיס דפאי ועוד. אני יודע שחלק מהגדולים לא ממש גדלו באיינדוהבן מילדות, ועדיין זה המועדון שהיווה להם מקפצה. זה יפה.

אבל מה שבאמת גרם לי לפתח סימפטה נסתרת לאיינדהובן הוא אירוע שקרה לי לפני 13 שנים בניו יורק.

היו אלה החודשים האחרונים שלי בעיר. ידעתי שאני חוזר לארץ אבל את ימי המונדיאל של 2002 העברתי בתפוח הגדול. יצאתי כמעט מדי ערב. שמעתי על איזה לאונג', אלגנטי כזה, לפי הסיפורים היו שם כוסיות לרוב, אז הלכתי למקום לבדי (דבר שהייתי עושה מפקידה לפקידה בארה"ב). הגעתי למקום לבוש יפה. התיישבתי על הבר. והשקפתי. שני כסאות לידי ישב גבר, מבוגר ממני ב-15 שנים לערך (ואולי קצת יותר), אבל הוא היה גבר קול. לבוש מופתי. נראה טוב. מפיץ מצב רוח טוב ורגוע. איכשהו התחלנו לדבר. אמרתי לו שעבדתי בבנק ושאני ישראלי שעומד לחזור לארץ. הוא אמר לי שהוא עובד בפיליפס, והוא הגיע לניו יורק למסע עסקים קצר.

התחלנו לדבר עם בחורות שהיו לידינו. ואז עם בחורות נוספות. ודיברנו גם לא מעט בינינו. אחרי שעה-שעתיים בלאונג', החלטנו לעבור למקום אחר (נוהג נפוץ בניו יורק, בר הופינג). כשיצאנו מהמקום הוא התקשר בטלפון הסלולורי שלו וכעבוד דקות ספורות הגיעה מונית שחורה לאסוף אותנו. הוא שאל אותי אני מה אני מתכנן למאוחר יותר. אמרתי לו שיש הלילה רבע גמר בין ברזיל לאנגליה ואני הולך בשלוש בבוקר לנוואדה סמית', בר כדורגל אגדי בדאונטאון, כדי לצפות במשחק. הוא אמר: "יופי, אני מאוד אוהב כדורגל. אני אבוא אתך". אלא שהשעה עוד הייתה מוקדמת. ההולנדי ואני המשכנו לעוד שניים או שלושה מקומות. היה ערב מקסים. לקראת שלוש בבוקר הוא שוב קרא למונית השחורה שלקחה אותנו לנוואדה סמית'. ואז: רגע לפני שאנחנו יורדים הוא אומר לי: "יואב, הייתי ממש רוצה ללכת לראות אתך את המשחק. אבל שתינו המון. היה ממש נחמד. ואני מאוד עייף". אמרתי לו: בכיף. הוא הביא לי איזה כרטיס ביקור, התפלאתי לראות שהוא סגן נשיא בכיר בפיליפס (במהלך כל הערב לא דיברנו על עבודה. רק על החיים, לא מעט על כדורגל, ועל בחורות כמובן. כמעט כל הערב גם היינו בחברת בחורות, אבל כל הזמן נשארנו יחד).

הוא אמר לי: שמור על קשר. ואז ירדתי מהמונית השחורה ונכנסתי לנוואדה סמית'. המשחק בין ברזיל לאנגליה היה מהמתסכלים שראיתי בתולדות המונדיאלים. אני אוהד אנגליה שרוף ולראות את הנבחרת הזו מול עשרה שחקנים כשהיא בפיגור 1-2 לא מצליחה אפילו לסכן את השער הברזילאי בכל חצי השעה האחרונה היה דבר מחפיר. את שער הניצחון באותו משחק אתם ודאי זוכרים: רונאלדיניו בבעיטת העלה הנושר מול סימן.

ניחא, אנגליה הפסידה והודחה. כעבור כמה חודשים חזרתי לישראל. ואז, כמה שבועות אחרי חזרתי, היה איזה פרויקט בהעיר על המצב הכלכלי בכדורגל האירופי. היו כל מיני תמונות. באחת מהן ניבט מישהו מוכר. אני מסתכל על התמונה ומייד מזהה את החבר ההולנדי שלי מניו יורק. התברר שהוא הנשיא/מנכ"ל של פ.ס.וו איינדהובן.

ריאל - שחטאר: פוזה, זה מה שחשוב
מחשבה בעקבות הפציעה של שואו

28 Comments

ערן (המקורי) 15 בספטמבר 2015

״הנצחון היפה״? הכסאח האכזרי של הקטור מורנו על לוק שואו, שנגמר משום מה בלי אדום ופנדל, מונע כל אפשרות, ולו תאורטית, לכך שהניצחון הזה היה יפה.
ואת זה אומר אוהד ליברפול, שהזדעזע מהפציעה.
הסיפור האישי אודות ניו יורק והבחור מפיליפס- אחלה.

יואב בורוביץ׳ 15 בספטמבר 2015

ערן, לא ראיתי המשחק (ראיתי סיטי). הניצחון יפה ברמת התוצאה. לזה התכוונתי.

איאן ראש 16 בספטמבר 2015

מי יזכור מה היה במשחק…?

לעומת זאת זה יזכר כניצחון יפה על יונייטד, במיוחד שההולנדיות בעשור האחרונות כושלות בשלבי הבתים.

ערן (המקורי) 16 בספטמבר 2015

לא מסכים. מה אתה זוכר מרובן ראיוס בישראל? מה יזכרו ממנו עוד שנים? אצל רבים הזיכרון העיקרי הוא הפציעה האיומה על רפי דהן.
פציעות קשות נשארות חקוקות בזכרון לטווח ארוך.

משה 16 בספטמבר 2015

צריך להפריד, הפציעה היתה מזעזעת למרות שאני לא חושב שמדובר בכסאח אכזרי אלא בתזמון בשילוב עם תנופה גדולה של שואו. אני כאוהד ליברפול מקווה שהוא יחזור מהר למגרש והנזק פחות גרוע ממה שנראה.
מעבר לכך, היה משחק טוב עם ניצחון יפה ולדעתי מוצדק של איינדהובן.

גילעד 15 בספטמבר 2015

בעיטת עלה יבש, לא ענף נושר.
ועדיין לא הבנתי איפה פה הרומן..

יואב בורוביץ׳ 15 בספטמבר 2015

תודה, שיניתי לעלה נושר (:

גיל 16 בספטמבר 2015

עם סיפורים כאלו אתה במיטבך. בסוף יצרת איתו קשר עוד פעם? אגב, ההרחקה של רונאלידניו הייתה שערורייתית. איתו כנראה היו מנצחים בהפרש יותר גבוה.

יואב בורוביץ׳ 16 בספטמבר 2015

לא יצרתי קשר. כנראה שאתה צודק לגבי רונאלדיניו.

קירקגור 16 בספטמבר 2015

עוד שניה ואתה כבר חיים הנדוורקר…

איאן ראש 16 בספטמבר 2015

למה לקלל? פחחחח…

נתן 16 בספטמבר 2015

הרומן ההומו אירוטי שלי עם פ.ס.וו.נא לתקן את הכותרת

אסף THE KOP 16 בספטמבר 2015

מה הבעיה שלך עם החיבור של אייאקס ליהדות ?
חוץ מזה, אתה רק מדבר עם הבחורות או גם אשכרה, עובר לבסיס הבא ?

פה איתמר 16 בספטמבר 2015

+1

יואב בורוביץ' 16 בספטמבר 2015

מה אני, שחקן בייסבול? וגם הם מתגאים בממוצע של 30%..

יואב בורוביץ' 16 בספטמבר 2015

לא אוהב את את ההיאחזות הפטישיסטית של אוהדי אייאקס בסמלים היהודיים..

אסף the kop 16 בספטמבר 2015

מה מפריע לך בדיוק ?
מה פטישסטי בזה ?

רועי 16 בספטמבר 2015

ככה זה בראשם של אנשי השנאה העצמית,
שלטי הזדהות עם פליטים זה מקסים וקסום,
שלטי הזדהות עם יהודים – פאשיזם.

אסף the kop 16 בספטמבר 2015

פטישזם
הממ…

ניינר / ווריור 16 בספטמבר 2015

יש איזו קבוצה שאהדת בגיל צעיר והמשכת לאהוד או או שבגדת בכל הקבוצות שלך?
רק בשביל התזכורת של נוואדה סמית היה שווה לקרוא את הפוסט

אלון זנדר 16 בספטמבר 2015

בורוביץ', יש פה כל כלך הרבה מה לא להסכים איתך, כרגיל. הסיפור יפה, אבל יש נקודה שאני רוצה להבהיר: נושא הקונצרן והמועדון.
להיפך אני אומר, בורו, להיפך! ההיסטוריה של פיליפס איינדהובן ושל באייר לברקוזן (וגם באייר אורדינגן) היא סיפור יפהפה. להבדיל מוולפסבורג, נניח.
כי המועדונים האלה צמחו לא כרעיון שיווקי, או במטרה להכניס כספים לקונצרן. פיליפס איינדהובן היא פשוט קבוצת המפעל של פיליפס באיינדהובן. כלומר קבוצה מהליגה למקומות עבודה שדי הצליח לה. הרעיון של בעלי חברות ומפעלים לארגן לעובדיהם אפשרות לעסוק בספורט, בתמיכה מלאה, היה מהרעיונות המתקדמים והחברתיים ביותר בתקופה של פוסט המהפכה התעשייתית. בהולנד זה לקח הרבה זמן, יחסית, בגלל הקלוויניזם הפרוטסטנטי הקיצוני של אותו חלק של הולנד שהוא לא אמסטרדם (וגם לא רוטרדם).
כמו בבאייר לברקוזן, זה מגיל את כמות האוהדים ביחס לקבוצות עירוניות אחרות, או אזוריות, אבל בשני המועדונים הודיעו הקונצרנים שהם לא תומכים יותר ברכישת כדורגלנים וכו', אלא רק במקרי צורך בבניית תשתיות. שניהם הודיעו שעברו לתפקיד ספונסר (שיושב כמובן גם בועד המנהל), והעברות הכספים שלהם למועדונים ירדו דרסטית. כל זה, בניגוד לפולקסוואגן שמשתמשת בוולפסבורג ככלי שיווקי ולמוניטין, ולחיבור עם תושבי העיר המלאכותית שהוקמה סביב המפעל בשבעים השנה האחרונות. ופולקסוואגן מזרימים סכומי עתק שמעוותים את התחרות. לכן מעתה אמור: יש מועדונים של קונצרנים, ויש קבוצות מפעל!

D! בדרך לאליאנץ ארינה למרות שאין משחק 16 בספטמבר 2015

בתור אחד שתמיד הרגיש מוזר ובודד באהדתו לפסו….. תודה

יואב בורוביץ' 16 בספטמבר 2015

זנדר, תודה רבה על הרחבת הדעת. בתור ילד, ואולי גם כיום, כל מה שידעתי על פ.ס.וו זה שהיא קב' מעיר קטנטנה שלא יכלה לקרוא תיגר על הגדולות ללא תמיכה מאסיבית של פיליפס (היינו הך עם לברקוזן).

רינוס מיכלס 16 בספטמבר 2015

הנה רעיון בשבילך

אולי אתה שונא את איאקס בגלל המתחם התפתחות לילדים ונוער שלהם , ממש סדנאות יזע כמו לילדים ברפובליקה הדומיניקנית שמנסים להתעשר מהבייסבול

שלא לדבר על הנפת דגלי ישראל במשחקים , שזה גזעני למהדרין

יואב בורוביץ׳ 16 בספטמבר 2015

מחלקת הנוער של אייאקס נפלאה.

אלכס דוקורסקי 16 בספטמבר 2015

סיפור יפה ונהניתי לקרוא אותו.
אולי הבחור נזכר שנבחרתו נעדרה מהמונדיאל ההוא, והדבר הוריד את מצב רוחו ואיתו את הרצון לצפות במשחק…

מעיין אוהד מכבי 16 בספטמבר 2015

בורוביץ – אני מקווה שלא תיקח את זה אישית אלא רק כביקורת בונה, אבל לא יזיק לך לעשות קצת תחקיר לפני שאתה כותב, או להבהיר שמדובר בתחושות חסרות ביסוס (בחלקן). מעבר לזה, קצת חיוביות לא הרבה אף אחד (וזה מאדם די פסימי/ריאלי).

דוגמאות:
רובן בכלל נרכש ע"י פ.ס.וו. מכרונינגן, שם גדל.
כל מה שזנדר כתב.

יואב בורוביץ' 16 בספטמבר 2015

כתבתי שהשחקנים שאני מציין (כולל רובן) לא בהכרח גדלו בפ.ס.וו. אני יודע שרובן גדל בכרונינגן. בפ.ס.וו ביצע את הפריצה.

Comments closed