טוטו וליאור, שני תותחים / יואב בורוביץ'

בהכללה, אנחנו לא אומה של מביני ספורט. גם חובבי הספורט אצלנו לא ממש מבינים בספורט, מרביתם לפחות. הפרמטר הראשון להבנה בספורט היא לא ידענות (טריוויה היסטורית וכו'), אלא פשוט להבין מי שחקן טוב ומי פחות.

כשאיל ברקוביץ' כיכב בשנות ה-90' רבים חשבו שהוא לא השחקן הטוב בישראל. רבים מאוד האמינו שראובן עטר, חיים רביבו, טל בנין ואולי גם אחרים טובים ממנו. לא צריך כאן להגזים. רבים מאוד העריכו את איל, אבל ממש לא כולם. מבחינתי מי שלא חשב שברקוביץ' הוא הטוב ביותר בשנות ה-90 הוא כסיל. או פשוט לא מבין בכדורגל.

עד לפני שנה רבים חשבו שטוטו תמוז לא שחקן מספיק טוב. כשהוא ישב במשך תקופה ארוכה על הספסל של בית"ר, משהו כמו שתי עונות או יותר, לא שמעתי יותר מדי אנשים מתלוננים. לא שמעתי כמעט אף אחד. אבל אותי זה אכל.

אני לא אוהד בית"ר וגם לא פגשתי את תמוז מימי, אבל כמעט מהרגע הראשון שראיתי אותו חשבתי שהוא שחקן מאוד מיוחד (בהקשר של ישראל). לכן השתגעתי כשאנשים חשבו שזה טבעי שהוא על הספסל של בית"ר. לכן השתגעתי כששמעתי שאלי גוטמן מעדיף להחתים את עידן שריקי על פניו בתחילת העונה שעברה. בעיני טוטו הוא מהחלוצים הכי טובים בישראל בעשור האחרון. הוא שחקן פאקינג מיוחד.

ולכן אני כל כך שמח מכל הגולים והדברים היפים שהוא עושה בהפועל. כי זה מוכיח לעצמי שאני מבין בכדורגל. זו גם הסיבה שאני מתמוגג מהצלחתו של וויין רוני, שרבים וטובים חשבו שהוא צריך לעזוב את היוניייטד ושהוא פרחח מעל לכל דבר אחר. ברור שהאיש פרחח, אבל הכדורגל שלו הוא שמעל לכל דבר אחר. אלכס פרוגוסון ידע זאת ולכן החתים אותו על חוזה עתק למרות שהוא כמעט חסר תקנה.

*

הבנה בכדורגל היא לא דבר אבסולוטי וגם לי היו הפדיחות שלי. למשל, כשמסי פתח את הקריירה לא נפלתי ממנו. חשבתי שהוא אוברייטד. אף כתבתי זאת. טעות קולוסאלית (וכאן דווקא מרבית חובבי הכדורגל, בניגוד אלי, צדקו). לעומת זאת, כשקאקה היה בשיאו תמיד הרגשתי שמשהו עדיין חסר בו. שהוא לא גדול כפי שכולם חושבים שהוא. השנתיים-שלוש האחרונות מרמזות לי שצדקתי.

גם במקרה של ברבאטוב צדקתי. חשבתי שהוא החתמה גרועה ויקרה והוא אכן התברר ככזה. אגב, כשאנדי קארול נרכש מליברפול תמורת 30-35 מיליון פאונד כמעט התפלצתי. גם שם ככל הנראה צדקתי. וגם את הרכישה של ג'ורדן הנדרסון תמורת 20 מיליון ליש"ט בקיץ האחרון מאוד לא אהבתי.

מאידך, בתחילת הדרך של כריסטיאנו רונאלדו לא הייתי בכלל קרוב להאמין שהוא יהיה כזה שחקן ענק. ברור שהיו לי עוד טעויות, אבל בגדול אני מחזיק מעצמי מבין גדול בכדורגל, כי אני יודע לזהות כישרון כשאני רואה אותו. ואצלי כישרון זה לא רק שליטה בכדור וגולים. למרת שרצוי מאוד שלשחקנים גדולים יהיו אותם.

קחו לדוגמא את פאטו. אין לו מספיק גולים, בעיקר בגלל פציעות אבל לא רק, אבל הטכניקה והמהירות שלו הופכות אותו בעיני לשחקן שאם רק יהיה בריא יכול להיות מהחמישה הטובים בעולם. לכן קבוצה כמו יונייטד יכולה כל כך להיעזר בו. אני גם ממש לא מתלהב מדי מצ'יצ'ריטו למרות שהוא עיט. והנה סקורר שאני דווקא כן חושב שהוא כדורגלן כביר ואנדרייטד- מריו גומז!

יעיד עמית לוינטל שלפני שתי עונות הייתי משגע אותו באס.אמ.אסים בכל פעם שגומז לא פתח בהרכב. היו אז אוליץ' ומולר, שכבשו המון, אבל אני לא הבנתי איך סקורר וחלוץ כמו גומז מסופסל כל כך הרבה משחקים.

בקיצור, זה אולי הכייף הכי גדול שלי בכדורגל. לנסות לאבחן כישרון חבוי (שחקנים שהם אנדרייטד) וכמובן שחקנים שהם אוברייטד, ואז לרצות בהצלחתם של אלו ובכשלונם של אלו.

*

מכאן לכדורסל.

במשך שנים אני חש שיש כאן זלזול כלשהו בליאור אליהו. הסיבות לעתים מוצדקות. הוא לא שומר, המשחק שלו חסר, אין לו קליעה, הוא נראה מבולבל וקצת אסטרונאוט לפעמים, והוא עוף די מוזר. אבל מהפעם הראשונה שראיתי אותו, באימון שלפני המשחק של הפועל תל אביב נגד גליל עליון בעונת 2002-3 באוסישקין, הבנתי שיש כאן משהו מאוד מאוד מיוחד.

חזרתי אז משש שנים באמריקה, ועדיין התרשמתי מהאתלטיות המדהימה של ליאור. וגם מהקואורדינציה והחוש למשחק. מאז אני אוהב אותו. עמרי כספי, לעומתו, זה שחקן שאף פעם לא עשה לי כלום. תמיד חשבתי שהניתור שלו לא מספיק מרשים, שהקליעה לא מספיק פלואידית, שהתנועה על המגרש מרשימה אבל לא מספיק מהממת, ושהמסירה בעייתית.

מבחינתי, בכל האמור לכשרון כספי נופל מאליהו באופן משמעותי. אבל מדינת ישראל חשה אחרת. כספי הוא הביג פאקינג דיל יותר מדי זמן. הסיקור לו הוא זוכה ב-אן.בי.איי בכלל פאתטי. עד לא מזמן בכלל לא דנו או סיקרו את הכשלונות שלו, רק את ההצלחות.

יש על מה להחמיא לכספי. כוח הרצון שלו, העבודה הקשה והאמונה עצמית, וגם הכישרון, הביאו אותו רחוק. יותר רחוק מאליהו. אבל אני ממשיך להאמין בליאור, גם אם המשחק שלו לא מיתרגם טוב ל-אן.בי.איי (האתלטיות שלו, שמסייעת לו להיות מאוד דומיננטי באירופה, לא תהיה בעלת אותה השפעה בארצות הברית).

ולמרות הכל אני מאמין שאם ליאור יקבל צ'אנס ב-אן.בי.איי הוא יהיה טוב מכספי. כי הוא פשוט כל כך יותר מוכשר. גם בלי הקליעה. אגב, הדבר שאני הכי אוהב אצל ליאור, וזה אולי האלמנט הכי אנדרייטד אצלו, זו המסירה. האיש רואה את המגרש כמו ניקולה וויצ'יץ' ומסוגל גם למסור לא פחות טוב ממנו. לעתים הוא אף יותר מרהיב (למרות שכמוסר עקבי מעולה, ניקולה היה קצת יותר טוב מליאור).

זהו, קצת עייפתי את עצמי מדיון קצת מוגזם בכדורסל אירופי –  דבר די מתועב בעיני בימים כתיקונם. אבל שחקן כמו ליאור אליהו לעתים הופך אותו לנסבל. ובנוגע להשוואה עם כספי, כיף סוף סוף לראות שאני לא היחיד.

*

ובכן מי יודע מהי השיטה של אלכס פרגוסון? / יואב בורוביץ'

"דה באזר" גם בפייסבוק

כדורגל זה לא מפעל הנצחה
חברה שלי, אמא שלה, לימדה את קורבלאן!

36 Comments

הופ 10 בנובמבר 2011

ההשוואה בין אליהו לכספי בחלק השני מסבירה את הבעיה של החלק הראשון: שחקן טוב הוא לא רק כישרון. הוא גם עבודה קשה, נסיבות (מאמן מתאים, סוכן מוצלח, קבוצה טובה לפרוח בה, תקופה), וגם הרבה מזל (בטח בכדורגל, עם כל הפציעות). לכן ההערכה מראש של "מי יהיה כוכב ומי לא", על סמך הכישרון שלו, היא בעיני אוברייטד.
אז אני לא נכנס לכל העניין של ההבנה בכדורגל. אבל לגבי אייל ברקוביץ' אני לגמרי מסכים איתך (ומוסיף – בהחלט לא רק בשנות התשעים). וגם לגבי תמוז. אף פעם לא הבנתי למה אין סביבו את הבאזז שמגיע לו, ותמיד רציתי אותו אצלנו.

יואב בורוביץ' 10 בנובמבר 2011

הופ- ודאי שלא התכוונתי לכך שאיל היה רק הטוב בשנות ה-90. מבחינתי הוא הטוב בישראל בכל הזמנים (למרות שלא זכיתי לראות את כולם). אבל חיים ברעם שראה את כולם ואת דעתו אני מעריך אמר לי פעם: "קודם כל איל. אחרי זה תספור עד עשר. ואז אפשר לריב על השני".

B. Goren 10 בנובמבר 2011

כנראה שגם חיים ברעם שכח קצת את גיורא שפיגל או ששנאתו לכל דבר שמזכיר את מכבי גרמה לו לשכוח.

קסיוס קליי 10 בנובמבר 2011

אין לליאור שום יתרון שיכול לעזור לו ב NBA .

וכספי שחקן יותר טוב מליאור לכן הוא שם.

אגב אליהו בשום אופן לא דומיננטי באירופה, מאיפה הבאת את זה?

יואב בורוביץ' 10 בנובמבר 2011

קסיוס- מסכים שאליהו עדיין לא דומיננטי מספיק באירופה. חסרה לו הקליעה ובעיקר פוגעת בו העובדה שהוא משחק בקבוצה מאוד חזקה עם הרבה כלים התקפיים לצדו. אבל במרבית הקבוצות האחרות הוא היה צובר הרבה יותר נקודות. אפשר לראות זאת כמעט כל קיץ בנבחרת שהוא קולע הרבה מאוד מול נבחרות איכותיות.

קסיוס קליי 10 בנובמבר 2011

יואב,
במרבית הקבוצות האחרות הוא לא היה רואה פרקט.
בלאט הוא בין היחידים בעולם שיכול לעבוד איתו.
זה שהוא משחק בקבוצה חזקה רק יכולה לעזור לו, אני לא רואה שזה פוגע בשאר השחקנים.

הוא החילוף הראשון של בלאט.
אני לא יודע כמה זה הרבה מאוד, אני לא ראיתי אותו עם משחקים של 20+ מול נבחרות חזקות.

אז מצד אחד יש לו הזדמנות לבלוט בנבחרת שהיא קבוצה חלשה ביחס לטופ אבל הוא לא עושה את זה, לא בדקתי אבל אין לו לדעתי ממוצע של יותר מ 12 נק' ויותר מ 5 רב'.

מצד שני הוא משחק גם בקבוצה חזקה כמו מכבי וגם שם לא בולט.

הוא לא שחקן מספיק טוב אי אפשר להחביא את זה בכל מיני פלפולי מילים ומעין פרשנות מתוחכמת.

יואב בורוביץ' 10 בנובמבר 2011

קסיוס- בעיני השילוב בין היכולת שלו לחדור ולקלוע, ובין יכולת המסירה שלו הופך אותו לשחקן די מצוין. ברור לי שחסרים לו לא מעט אספקטים. אבל הוא שחקן שמאוד כייף לראות והוא גם עושה את העבודה בדרך כלל.

קסיוס קליי 10 בנובמבר 2011

אז איך שחקן יכול להיות מצוין אם חסרים לו לא מעט אספקטים?…

כשמכבי זורמת אין ספק שכיף לראות אבל זה לא קורה כל יום.

זה לא האול סטאר.
אליהו הוא שחקן בעמדה 4 , ואין לו גוף חזק מספיק, אין לו יכולת שמירה, אין לו ריבאונד, אין לו משחק עם הגב לסל, אין לו קליעה עם שומר פחות ממטר ממנו, ואין לו בכלל קליעה מעבר ל 2.5 מטר.

ברור לך שאין פה עניין של הגזמה כדי להצדיק את הצד שלי בעניין אלא רק מאפיינים מובהקים במשחק שלו.

מה שמחזיק אותו זה שיש לו חוש למשחק.

rondi 10 בנובמבר 2011

קסיוס – אתה בהחלט מציג באופן אובייקטיבי מאפיינים מובהקים במשחק שלו אבל כפי שסיכמת שחקן כדורסל שווה לפעמים יותר (או פחות) מסל הקניות שלו…

דרך אגב – בארה"ב נוצר בתקופה האחרונה הייפ חדש שנקרא גיימרים – נוביצקי, קווין לאב וג'ימר וקמבה ווקר הם רק דוגמאות סמליות לגל חדש שמנסה להשתחרר מכבלי הסטטיסטיקה.

הנתונים שהבאת הם באמת הסיבות העיקריות למה אליהו לא יכול לבוא לידי ביטוי ובעיקר לא יכול לקבל צ'אנס ב-NBA. אין לו בסל שלו דברים אלמנטריים בסל הבסיסי הנדרש לתפקיד שלו וה-X פקטור שלו לא מספיק מאיים מול המפלצות האתלטיות שמשחקות שם…

מצד שני היכולת המרחבית שלו באיזור הסל ביחד עם האתלטיות היחסית גבוהה שלו יוצרת כלי התקפי דומיננטי באירופה, ועם זה אי אפשר להתווכח. הדבר העיקרי שמושך את אליהו לאחור זה ההגנה. ככל שהוא עושה את המוטל עליו הוא זכאי לדקות. זה נכון שבלאט מאמן מיוחד ושהסיטואציה במכבי מאד מפרגנת לו, אבל מבחינת היותו כלי התקפי ייחודי (ע"ע סופו) אי אפשר להתווכח!

ניב שטנדל 10 בנובמבר 2011

בחלק הראשון הייתי איתך, מברקוביץ׳ ועד תמוז וגם הלאה (אני לא חושב שרבים ציפו שרונאלדו יהיה רונאלדו, אגב. היו מסתפקים גם בפיגו). אולי בטון קצת יותר מינורי, אבל איתך. בחלק השני (של הכדורסל) איבדת אותי. לא כי אני לא מחזיק מליאור – אני דווקא מאלה שכן. אבל אני חושב שהפער בינו לבין כספי היום כבר גדול מאוד. יש לו חולשות כמעט באותה מידה שיש לו כשרון. למשל, לא אמרת מילה על הגנה – ליאור אליהו, ואף מילה על הגנה? זה שחקן שמאמנים לפעמים מייבשים משחק שלם רק בגלל זה. לא כעונש – כבחירה טקטית.
אבל בעיקר אני לא חושב שהוא יגיע ל-NBA כי אני בכלל לא רואה פה את הקילריות שזה דורש. להכנס לNBA, שלא לדבר על לשרוד שם, שלא לדבר על להשתלב, דורש עבודה קשה והרבה סבלנות. אני לא בטוח, לאור החוויה האירופית שלו, שלליאור יש את זה. לא נורא – הוא יהיה ״רק״ שחקן ישראלי מעולה.
ההתייחסות לכספי, אגב, די מובנת, גם אם לא פרופורציונלית ובהחלט מפריזה בערכו. זה חלק מההתייחסות הפרובינציאלית שלנו (ע״ע שדרים שזועמים כשבניון נשאר בחוץ), אבל אצל כספי יש עוד משהו – המעמד שלו הוא בכל זאת היסטורי. יהיה רק ״הישראלי הראשון ב-NBA" אחד בהיסטוריה, וזה הוא. ואגב, בקשר להתייחסות התקשורתית לאליהו – הוא לא מקופח. זו לא הפעם הראשונה שקושרים לו כתרים. זה קרה למשל גם בתחילת עידן צביקה שרף האחרון, כמדומני.

יואב 10 בנובמבר 2011

אני מודע לטוטו עוד מימיו בפתח תקווה.התקדמותו נעצרה(מסיבות שונות שגם קשורות אליו) אבל הוא החומר גלם הטוב ביותר של השנתון לו והקרובים אליו.הצטערת בכל ליבי כאשר העדיף את ביתר על מכבי בזמנו.

איל היה ענק(אתה מטעה בזה שאתה כותב שהוא סבל מיחסי ציבור גרועים, רבים חשבו שהוא הטוב ביותר) אבל לא הגדול ביותר שראיתי(ולא ראיתי את גיורא, מוטלה, גלזר וסטלמך,פוקס והלמני).לא הייתי מסתמך כל כך על דבריו של חיים "בן רימוז היה טוב יותר מגיורא הבלוף" ברעם. באמת שלא.אני חושב שהוא הזייה שמתחפשת להבנה.

מדינת ישראל לא חשה אחרת ולא קבעה דבר. היא רק הגיבה לשחקן הראשון ששיחק בנבא. שום דרמה או כוונה מראש היתה כאן.
אליהו מוערך מאד במקום שבו הוא צריך להיות מוערך בו-אלופת ישראל ואחד המועדונים הענקים והתחרותים ביותר ביבשת.הלוואי ויגשים את עצמו בליגה שכספי משחק בה.אני אוהב אותו מאד ומחזיק.

רוני?פרגי רצה אותו בגיל 14 ואני התאהבתי בו לאחר שעבר שלושה שחקני יונייטד באולד טראפורד לאחר שנכנס כמחליף. מי שלא איתר את זה ברוני, אל לו לדבר על הענף בכלל.

מסי זאת פדיחה(כי בניגוד לרונאלדו, הוא אף פעם לא היה ממש בוסר)שמאזנת את רוב פגיעות הבול(:

תומר חרוב 10 בנובמבר 2011

אני לא חושב שיש דבר כזה מבין בכדורגל כמו שאין דבר כזה מבין במוזיקה או בקולנוע. יש ידע ולכל אחד יש ידע כזה או אחר אבל הרוב זה סובייקטיביות, עניין של מה אתה אוהב ומה אתה לא אוהב. אתה גם די מוכיח את זה משום שהקריטריונים שלך להבנה זה אך ורק האם השחקנים שאתה אוהב הם טובים או לא טובים. את מסי לא אהבת והוא טוב אז פישלת.
ברקוביץ היה גדול אבל אם פאטו הוא בשבילך טופ פייב רק לפי הרגש אז למה רובן עטר לא יותר גדול מברקוביץ? הוא לא שיחק באירופה אבל הכישרון שלו יכול היה לקחת אותו לא פחות רחוק מברקוביץ, הוא היה סקורר טוב יותר, וירטואוז גדול יותר ורק ביכולת המסירה ברקוביץ עולה עליו.
ואני לא חושב שעטר היה גדול מברקוביץ(אני כן אוהב אותו יותר) אבל אני כן חושב ששלום תקווה היה טוב יותר מברקוביץ בכל אספקט של המשחק. אז אני מבין בכדורגל או לא?

קורא 10 בנובמבר 2011

מסכים. עם כל הכבוד, הבנה בכדורגל זה לא דבר חד מימדי – לזהות שחקן תותח ללא הקשר.
על חלק מההבחנות על שחקנים אני מסכים, אבל אם "פאטו תותח – אלכס פרגוסון משחק ללא שיטה – יונייטד של פרגוסון משחקת/מחוייבת לכדורגל התקפי מרהיב" – אני הייתי בוחן שוב את הקריטריונים להבנה בכדורגל (אם כבר נוצרה ה"תחרות" המטופשת מי מבין ומי לא – ומי שלא לכלא).

mainland 10 בנובמבר 2011

סתם שאלה: מה כ"כ מתועב בכדורסל האירופי? זו לא הפעם הראשונה שאתה אומר את זה, וזה מעורר את סקרנותי.

rondi 10 בנובמבר 2011

בהקשר של כספי ואליהו – לפעמים הברירה המפורסמת של ראש לשועלים וזנב לאריות היא אשליה. שועל לא יכול להיות זנב לאריות ואריה לא יכול להיות ראש לשועלים…

עידן. 10 בנובמבר 2011

אני אוהד מכבי ואליהו הוא בהחלט לא מהשחקנים החביבים עלי.

הסיבה פשוטה ואילו נאמרה על ידך- כישרון. לאליהו יש כישרון טבעי שאין להרבה שחקנים (ואני מסכים לחלוטין שהוא מוכשר בהרבה מכספי).

מצד שני זה מה שמתסכל. את אותם יתרונות שציינת היה לאליהו כבר לפני 7 שנים וכבר אז ציינו את החסרונות שעליהם הוא צריך לעבוד (קליעה, פיזיות). אבל ליאור לא כל כך אוהב לעבוד קשה וזאת הבעיה.

בעיה נוספת היא שהוא לא באמת סוחב את הקבוצה. מרבית המשחקים הטובים שלו באים שהקבוצה טובה. במשחקים גדולים הוא כמעט תמיד נעלם ויעיד על כך הפיינל פור האחרון.

ועניין אחרון- הגנה. דיברת על הבנה בספורט, לדעתי מבין בכדורסל הוא אדם שבין היתר מבין שהמשחק משוחק בשני צדדים ויודע לזהות מתי סל שנקלע הגיע עקב שמירה לקויה. בעניין הזה הרכות של ליאור פשוט בלתי נתפשת בעיני וקשה לי עם אנשים שרואים רק את הסלים היפים שלו, כאשר באותו זמן הוא אחראי ליותר סלים שנקלעים בצד השני.

יריב ס. 10 בנובמבר 2011

חבר – אתה חופר :-(

אפריים 10 בנובמבר 2011

אם לטוטו תמוז הייתה את המהירות של פאטו הוא היה שחקן מיוחד.
אם לפאטו הייתה את הפיזיות של טוטו הוא היה סופר-מיוחד.

לא הבנתי את הפוסט.
אם מטרתו היא להגיד כמה אתה גדול אז הצלחת, רק שלא נראה לי שיש מישהו שחושב כמוך אחרי קריאה שלו.

ג. ברקאי 10 בנובמבר 2011

ליאור אליהו פשוט לא מספק את הסחורה.
על כל סל שהוא שם, הוא מקבל סל בצד השני. אחד משחקני ההגנה המחרידים ביותר שראיתי.
שחקן לא יציב, שלצד משחקים בהם הוא בטירוף, יש לו לפעמים משחקים שלמים בהם הוא מחטיא לייאפים קלים.
למה שיצליח ב-NBA? אין לו שום דבר שמייחד אותו. הוא לא אתלט בקנה מידה אמריקאי, הוא שומר הרבה יותר גרוע מרוב האמריקאים ואין לו קליעה מרחוק.
שני הדברים שהוא הכי לוקה בהם, קליעה מרחוק ופיסיות, הם שני דברים שאפשר לשפר במהלך שנים של אימונים. לעומת זאת, את הקליעה המוזרה שהוא מצליח לשים באחוזים גבוהים אף אחד לא יכול ללמד.
אדם מוכשר ככל שיהיה, שסומך רק על נקודת הפתיחה הגבוהה שלו ולא מתאמן כל הזמן כדי להשתפר, לא יצליח. כזה הוא אליהו. וכן, לאחד עם פוטנציאל כמו שלו, להיות שחקן טוב בקבוצת יורוליג בכירה זו לא הצלחה.

MOBY 10 בנובמבר 2011

שכנעת אותי.
אני כסיל או פשוט לא מבין בכורגל.
עטר עם מפעל יחסי הציבור של ברקוביץ "אני הכי גדול בעולם" לוקח את ברקו ולא משנה לי מה אומר ברעם.
יש לי יותר מדי שעות דשא של שניהם ביחד וכל אחד לחוד (בגיל הנכון בתוספת של אוהד) כדי להגיד שאת עטר אני לוקח לפני ברקוביץ בכל קבוצה שאבנה.
אני ואני ואני ואני…..
שמח פה ושמח שם

יואב בורוביץ' 10 בנובמבר 2011

אפרים- אתה צודק בכל למעט דבר אחד- גם אני לא חושב שאני גדול.
מיינלנד- הכדורסל האירופי מתועב בגלל כמה סיבות. 1. הוא לא ברמה גבוהה. 2. המון סלים בו הם ליי אפים מביכים. 3. הוא לרוב נעדר אתלטיות. 4. השופטים עושים אובר קולינג מטורף (גם עם צעדים ובלתי ספורטיבית, לא רק עם עבירות רגילות).5. הוא במרבית המדינות וגם ביורוליג נעדר תחרותיות.

קסיוס קליי 11 בנובמבר 2011

יואב,
אני לא חושב שהמגיבים מבינים אותך כשאתה אומר מתועב.
נראה לי סתם בחרת מילה פחות מתאימה.

לדעתי היורוליג ברמה גבוהה מאוד.
לא חוכמה לבדוק משחק בינוני ביורוליג כפעי שלא חוכמה לבדוק משחק של שארלוט-מילווקי שהם מישהו נשאר ער כל המשחק הוא זוכה בטור העוז.

הבעיה העיקרית היא באמת אובר קולינג, לא נותנים לשחק.
והבלתי ספורטיבית חוגגת.

דווקא ישנה תחרותיות גדולה מאוד השנה.
יש בערך 6 מועמדות חזקות שזה יותר תכלס מהכדורגל.

זאת לא הבעיה.

הבעיה העיקרית היא השיטה שמורידה המון מהמתח בשלב הראשון וזה שאין פלייאוף.
ויותר מדי קבוצות חלשות נכנסות למפעל.

דווקא פה היה נחמד לעשות ליגה אירופאית, כל הליגות המקומיות באמת לא מעניינות ואפשר לעשות פה תחרות יפה מאוד ל NBA עם אולמות מלאים ותחרות אמיתית כל שבוע.

ויכסלפיש 11 בנובמבר 2011

אני מסכים עם תומר חרוב. כל אחד והידע שלו לגבי המשחק וגם הנטייה שלו. אם הפרמטר הוא זיהוי יכולות של שחקן אז יש מצב שדני נוימן העילג מבין מצוין בכדורגל ואין ספק שהמובילים בתחום הם סוכני השחקנים והסקאוטים וגם מאמני נוער. מצד שני, לא בטוח שיש להם ידע היסטורי ויכולת ביטוי נאותה.

ברור שיש איזשהו מינימום הכרחי של ידע ויכולת ניתוח, שקשה לי להגדיר, אבל התחושות הן סובייקטיביות. באופן אישי העדפתי את רביבו על ברקוביץ' בניינטיז אבל הם לא שיחקו באותה עמדה, כך שההשוואה ביניהם בעייתית.

יואב בורוביץ' 11 בנובמבר 2011

ויכסלפיפש ותומר (וגם למגיבים אחרים)- אני לא חושב שהפרמטר היחיד להבנה בכדורגל היא זיהוי כשרון. בוודאי שזהו פרמטר חשוב. אגב, אני בכלל די סקפטי לגבי המושג "מבין בכדורגל". נכון שזה חשוב להכיר את המשחק על רבדיו ההיסטוריים והתרבותיים. נכון שזה חשוב לזהות כשרון. אך הכדורגל כמשחק (ולא כתופעה תרבותית- היסטורית -פוליטית) הוא די פשוט. אני חושב שהרבה ענפי ספורט אחרים מורכבים ממנו. זה לא הופך אותם לטובים ממנו. לכן אולי יותר מבכל ענף ספורט, העולם מלא במבינים בכדורגל. לעתים אני יושב ביציע ושומע שני אוהדים, לגמרי לא מקצוענים, מנתחים את המשחק עם תובנות יפהפיות. ולעתים אני שומע אנשים מדברים שטויות. ההבנה בכדורגל היא נחלתם של רבים ולכן אני לא אוהב כל מיני אנשים הטוענים "הוא מבין בכדורגל" או "הוא לא מבין בכדורגל" במעין סמכות שכביכול הופכת אותם לידענים ונישאים.
אני גם לא אוהב שפרשנים (וחובבי כדורגל) רבים מדי אינם מודים שהמשחק הוא די פשוט.

אפריים 11 בנובמבר 2011

מסכים לגמרי עם התגובה האחרונה שלך.
היא, איך נגיד, לא מתיישבת עם החצי הראשון של הפוסט.
שטויות…

ויכסלפיש 11 בנובמבר 2011

איזה ענפים מורכבים בעיניך יותר מכדורגל ומדועככככ?

ויכסלפיש 11 בנובמבר 2011

ומדוע..

יואב בורוביץ' 12 בנובמבר 2011

ויכסלפיש- שאלה טובה. אני חושב שהכדורגל פשוט מכמה טעמים. בניגוד לכדורסל, שכאשר ההתקפה מחזיקה בכדור היא בדרך כלל לא מאבדת אותו, עד ניסיון הזריקה, בכדורגל ההתקפה (וההגנה) כמעט כל הזמן מאבדת את ההחזקה בכדור. כלומר, מאמן כדורסל יכול לעבוד על תרגילי התקפה (והגנה) בצורה הרבה יותר אפקטיבית ממאמן כדורגל. בפוטבול כל מהלך התקפי והגנתי יכול (באופן תיאורטי) להיות מתוכנן. בכדורגל אפשר לתכנן מעט מאוד. המשחק, במובן מסוים, אפילו נראה כאוטי. הוא אינו בדיוק כזה אך הוא בעיקר נתון להמשכיות בלתי פוסקת. לא ניתן לבצע אפילו פסקי זמן. ההשמכיות הזו לא מאפשרת למאמנים כמעט לשלוט במתרחש במשחק. גם החילופים מאוד מוגבלים. אני בכלל חושב שבכדורגל מאוד חשובה הטכניקה האישית ולמעשה הפעולה האישית, יותר כמעט מבכל ענף ספורט אחר. את הפעולה האישית השחקן רוכש בגיל צעיר יחסית. זה לא נתון לאימון המאמן הבוגר. המאמן בכדורגל בעיקר צריך לבצע החלטות פרסונליות, שהן מאוד חשובות, אך במקרים רבים ביותר הקבוצה המוכשרת ביותר זוכה במשחק (ובעיקר באליפות). הרבה יותר מאשר בענפי ספורט אחרים- כמו פוטבול, בייסבול ואפילו כדורסל, שבו לכשרון יש משקל סגולי הרבה פחות מכריע.

יואב בורוביץ' 12 בנובמבר 2011

מבקש להבהיר- הכדורגל אינו כאוטי, אך הוא כן נתון למקריות ובעיקר לטעויות אנוש לעתים קרובות. זה לא מה שבהכרח הופך אותו לפשוט. אני פשוט חושב שכדורגל הוא כמעט ניגוד מוחלט לשחמט. לכן אני שונא את המונח "עומדים יפה על המגרש". כשהקבוצה חוטפת שער אז פתאום לא שומעים אף פרשן אומר את זה. ובהקשר לשחמט- זה לא שבכדורגל אי אפשר לתכנן דברים. זה לא שמאמן לא יכול להפתיע את היריב עם איושי שחקנים מסוימים במקומות מסוימים. אך צריך לקחת בחשבון שבזמן משחק האיושים הללו כמעט תמיד משתנים. יש למשחק את ה-FLOW שלו. שחקנים זורמים עם המשחק וזורמים לאיזורים שונים לעתים בתכלית. המאמן לא יכול אפילו לעצור את המשחק והלחזיר את השחקן למקום. מקסימום, לצרוח מהקווים (אני תמיד קצת סקפטי בנוגע להשפעה של הצעקות הללו. העובדה שהן כל כך תכופות רק מוכיחה כמה למאמנים אין את השליטה שהם רוצים).
ובסופו של דבר הכל כמעט מסתכם בפעולות האישיות של השחקנים- במסירה הגאונית, בדריבל, בהגבהה היפה, בנגיחה ובבעיטה המסיימת המדויקת. כך משחקים מוכרעים. בנוסף כמובן לעבודת הגנה שהיא בעיקר ריצה רבה ותיקולים. למאמן יש השפעה על הפרמטרים הללו אך היא הרבה יותר פסיכולוגית מאשר טקטית. בכל שיחה שיש לי עם ראובן עטר, המאמן המוצלח בארץ לטעמי (לפחות זה שמוציא הכי הרבה מהכי מעט) הוא אומר לי שעבודת המאמן היא "לפחות 80% פסיכולוגיה". הוא כמעט לא מוכן לדבר על טקטיקה. כנראה שהוא חושב שזה לא מספיק חשוב כשלעצמו, ואני כמובן מסכים איתו.
ושוב רוצה להבהיר: החלטות פרסונליות של מאמן הן מאוד חשובות. וכמות השחקנים המוכשרים התקפית שהוא מציב בהרכב מאוד חשובה. זה לדעתי בעיקר הפרמטר שקובע אם מאמן הוא התקפי או הגנתי. אבל ההחלטה הזו, עוד יותר מ"הצבת" השחקנים על המגרש, היא הגורם הטקטי המכריע.
וכמעט אף פרשן לא יגיד לכם את זה. כי הוא תמיד ירצה שתחשבו ותאמינו שמדובר בשחמט. השחמט גורם לכולנו- כל מי שאוהב כדורגל- להרגיש הרבה יותר עם עצמו. וזו בעיני גניבת הדעת הגדולה.

ויכסלפיש 12 בנובמבר 2011

בעיני דווקא הטעויות (כלומר קבלת החלטות שגויה בזמן אמת) וחוסר הוודאות והצורך להגיב מהר למצבים שונים הופכים את הכדורגל למשחק מאוד מורכב. בכדורסל יש כמה וכמה רוטינות של התקפה/הגנה וזהו. מספר השחקנים הגבוה וגודל השטח יוצרים לדעתי מורכבות, שיכולת ההשפעה של המאמן עליה אכן מוגבלת מאוד

יבור 13 בנובמבר 2011

ושכחת להוסיף שבכדורגל מובקעים מעט שערים ביחס לסלים או נקודות בספורט אחר, מה שהופך מסירה גאונית לשער למשמעותית בהרבה ממסירה גאונית להטבעה.

יבור 13 בנובמבר 2011

אבל באופן כללי – הפוסט עצמו ילדותי ומאכזב. ניסיונות מוזרים למצוא קליעות "בול" לעומת פספוסים. "לא מבינים בכדורגל" או קביעות אחרות.
גם לטעמי ברקו הגדול מכולם בכל הזמנים, אבל לא אגיד שלבניון או רביבו אפילו אין קייס. זה לא אומר שמי שחושב כך "לא מבין".
בכדורסל אני גם מסכים עם רוב הדברים (האלהה מוגזמת של שחקני משנה ב-NBA), אבל אליהו לא כזה גדול כפי שציירת אותו.
המקום בו אתה הכי חוטא לאמת הוא הכדורסל האירופי, העולה עשרות מונים על עמיתו מארה"ב מלבד האתלטיות והיכולת האישית. לטעמי זה תענוג לראות קבוצה מנצלת יתרונות ומחפה על חסרונות, ולא כל פעם הולכת לוייד/קובי/לברון/רוז (אל תמחק, שום דבר לא מיותר).

בקיצור – כמו בלא מעט מהמקרים באתר זה, עדיף להתחיל כבר מהתגובות ולוותר על הפוסט (למען ההגינות – גם תגובותיו של כותב הפוסט טובות).

אלכס 29 באוגוסט 2012

מסכים איתך כמעט לחלוטין יבור, בעיקר בנוגע לכדורסל האירופי מול ה-NBA, לפחות זה של העשור וחצי האחרונים…עד מתישהו בתחילת שנות האלפיים, ה-NBA באמת היה דרגה בפני עצמו, מאז אין שם ממש כדורסל יותר שכונה מאורגנת.
לגבי ברקוביץ' והשאר זו חלק מהשאלה התמידית האם השחקן הטוב ביותר הוא זה שקשה מאד לעצור או זה שעושה את הקבוצה ליותר טובה, ולפי ההחלק השני(שבו אני מאמין) ברקוביץ' הוא אכן הטוב מכולם…למרות חיים ברעם !
לגבי אליהו…מה שמתסכל אצלו זה חוסר הרצון והעצלנות לעשות יותר עם הכשרון שלו, להתחיל לשמור ולפתח את עצמו וזה מה שעושה אותו 'לא גדול'.
לגבי הפוסט…אתה צודק יבור, התגובות טובות בהרבה.

אלון 29 באוגוסט 2012

ברקוביץ היה בלי שום ספק הגדול בדורו.
לא רק שהיה הישראלי הטוב ביותר אלא גם אחד הפליימייקרים הטובים בעולם! כן, בעולם!
ואם נבחן רק את ראיית המשחק + מסירה – ברקוביץ מהגדולים בכל הזמנים!
סוף. נקודה.

Comments closed