דונאלד דק כן, מיקי מאוס לא / יואב בורוביץ'

.

.

.

.

.

.

.

.

***

בשנים האחרונות אני רואה כמעט רק טניס מחצאי גמר ומעלה בגרנד סלאמים. אבל טורניר בו לא ראיתי אפילו גיים לפני שלב חצי הגמר, כמו אוסטרליה הנוכחי, לא היה לי. אני פחות מתעניין כי פדרר פחות טוב וכי ג'וקו פחות עושה לי את זה' וגם כי רפא בשנה האחרונה היה פחות טוב.

קשה להתווכח עם התחושה שהדו קרב פדרר-נדאל הוא הטוב בתולדות הטניס ואולי בכלל בתולדות הספורט. למרות החד צדדיות במצ' אפ הזה מבחינת תוצאות. עד לפני ארבע-חמש שנים הייתי אוהב פדרר מושבע. אבל ההפסדים החוזרים והנשנים שלו לרפא ברולאן גארוס גרמו לי לאהוב אותו פחות. גם לחשוב שהוא פחות טוב מכפי שחשבתי שהוא בתחילה.

פדרר עדיין המשיך להדהים כמובן, אבל בעיני ברגע שהוא נכנע כך מול יריב פעם אחר פעם, גם אם הכניעה היא מנטאלית בעיקרה, ואולי בעיקר כיוון שהיא מנטאלית, פדרר כבר אינו אותה שלמות.

זה בסדר לא להיות מושלם, אבל זה קצת מבאס כחובב ספורט. אני אוהב את גדולי העולם שלי מושלמים. ג'ורדן היה מושלם. מסי מושלם כשחקן (למרות שהכישלונות בנבחרת בהחלט מורידים מגדולתו), ואולי זהו. פדרר גם היה צריך להיות מושלם. יש לו את כל הכלים. אבל לא הכלי המנטאלי מול נדאל.  

   

בשנים האחרונות למדתי לאהוב ולהעריך את נדאל ולרצות בהצלחתו. מאז היותי ילד צידדתי ברעים במקרים מסוימים. הרבה יותר אהבתי את דונאלד דאק ממיקי מאוס. למרות שמיקי היה כביכול הטוב ודונלאד הרע. גם קארים עבדול ג'אבאר בילדותי נתפש כרע, המוסלמי המשקפופר והגבוה והמסורבל מדי, ולכן אהבתי אותו אפילו יותר. לארי בירד הבלונדיני לא עשה לי את זה כלל ועיקר. גם בסרטים ובסדרות טלוויזיה אני זוכר שהייתה לי חיבה יתרה לרעים. אני בצד של הרעים בלא מעט קטעים. ונדאל הוא הרע, ופדרר הטוב.

מרבית החברים שלי מעדיפים את פדרר. לא מעט פעמים לא נעים לי להגיד להם שאני בעצם מעדיף את נדאל. זה כאילו שאני יוצא חזיתית נגדם. ואולי זה בדיוק מה שאני עושה. ואם מרבית החברים שלי לא היו בעד פדרר, אני לא הייתי נגדו. לעתים אני חייב לצאת נגד הקרוב אלי ביותר.

ביני ובין נדאל אין כלום. אני לא מעריץ את האסתטיקה שלו וגם לא ממש משתגע על הכריזמה שלו, אבל אני איתו. גם העובדה שנדאל התגלה כספורטאי למופת ואדם די מקסים לא גרמה לי לאהוב אותו פחות. אבל למרות שאני בעד רפא, אני לא חובב שלו.  לא אראה משחקים במיוחד בשבילו. אבל גם לא במיוחד בשביל רוג'ר (למרות שבעבר כן ראיתי) וגם לא בעבור ג'וקוביץ'.

לפחות את חצאי הגמר ומעלה אני רואה. מחר אגב אני לא יודע אם אסתכל במארי-ג'וקוביץ'. כי לבקר את סבתא שלי בת ה-99 יהיה יותר חשוב לי. בכלל, מארי לא עושה לי את זה. הוא כמעט ולא מעניין אותי, והסיוט הכי גדול הוא שדווקא הוא יזכה בגרנד סלאם.

לכן אני מקווה לניצחון של ג'וקו ואז ניצחון של רפא בגמר. אני רוצה שרפא יעקוף את כמות הסלאמים של רוג'ר. אני רוצה שהחברים שלי יהיו עצובים. אני רוצה שהרע ינצח.

מה זה אומר עלי? אולי שרע לי. אולי  משהו אחר. אין לי מושג. אבל אני יודע שאני לגמרי בעד רפאל נדאל במצ'-אפ ההיסטורי מול רוג'ר פדרר, למרות שאני משוכנע שפדרר טניסאי מרהיב יותר. ואני כמעט תמיד בעד המרהיב. בכל מחיר. אז למה כאן אני נגדו? אולי כי רוג'ר לא מספיק חזק מנטאלית. אולי הוא לא הגבר שהייתי רוצה להיות. אולי אני מחפש דמות הזדהות רעה יותר. אולי אני מפחד מהטוב. למרות שאני הרבה יותר מפחד מהרע.

הטקסט הזה מתחיל להרגיש כמו חיטוט בנפש. עוד דבר שתורם לנו הספורט.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

"דה באזר" בפייסבוק

יואב בורוביץ' ב"דה באזר"

 

הקלאסיקו. הפרצוף
פתאום, בשבטה, 40 שנה אחרי

14 Comments

MOBY 26 בינואר 2012

בסוף כשחופרים מספיק מוצאים נקודות ממשק בין כל שני אנשים.
אחלה קליף (מהגדולים….)והמילים…..
וגם הפוסט כל מילה מתאימה.

אלעד ב. 26 בינואר 2012

כתבת יותר מידי סתירות בפוסט הזה וגם פרדוקס (אין קשר בין נדאל ואסתטיקה עם כל הכבוד):

1. מי החליט שפדרר טוב ונדאל רע?
2. מי אמר שהחולשה המנטלית של פדרר מול נדאל גורמת לאהוב אותו פחות?
להיפך, אולי אם היה מנצח גם את נדאל בנוסף לכל והיה לוקח כל דבר שזז כבר היה דוחה והייתי אוהד אותו הרבה פחות…

חיטוט בנפש הוא דבר טוב לעתים קרובות, ספורט לא עושה לי את זה…

תומר חרוב 27 בינואר 2012

פוסט יפה.
האמת שאני לא מוצא סיבה לא לאהוב את הטניסאים היום וגם לא לאהוב אותם יותר מידי. הם כולם אלגנטיים, מנומסים, מכובסים, מפרגנים מאוד אחד לשני, חמודים אחד אחד. דווקא נובאק קצת חורג מזה, אבל לא יותר מידי. מעבר לתצוגות המופלאות במגרש הם בסדר, לא יותר ולא פחות.

דורפן 27 בינואר 2012

אני חושב שתמיכה בספורטאי שוויצרי היא סוג של מחלת נפש.

תומר חרוב 27 בינואר 2012

לא ראית את סטפן ליכשטיינר ביובה? חוץ מזה שהוא שחקן גדול, הצורה שהשדרים האיטלקים מבטאים את שמו גרמה לי להתאהב בו.

דורפן 27 בינואר 2012

אני מדחיק. אני אומר לעצמי שהוא מליכטנשטיין

תומר חרוב 27 בינואר 2012

עוד שחקן שוויצרי עם שם נהדר: טרנקילו ברנטה. נשמע כמו תיאור של דרדס בסיאיסטה.

פאקו 27 בינואר 2012

בחייאת רונן, עזוב פדרר, מה היה רע בהינגיס?

יואב 27 בינואר 2012

לארי בירד בלונדיני? זה מה שמצאת כדי שישמש נגדו כמצליחן? זאת סוג של בדיחה? הרי הוא בדיוק האנדרדוג, הרע, עם הפחות סיכוי, זה שעבד באוטו זבל, זה שלא יכול היה לקפוץ מעל עיתון, זה שהנגטיב והיריב האגדי שלו היה מיסטר פרפקט בעל חיוך מיליון הדולר מג׳יק? זה שהשם הכמעט רשמי שלו הוא קסם?
חיטוטי נפש זה נהדר. קישקושים לא עקביים ומחורטטים זה הרבה פחות.

אשך טמיר המקורי 27 בינואר 2012

+1

צר לי בורוביץ' אבל אתה במקצוע הלא נכון.

אורליוס 27 בינואר 2012

יש דרך אלגנטית יותר להגיד שלא מסכימים :)
זה קצת נהיה כמו טוקבקים בYNET ככה…

אבי 27 בינואר 2012

אחלה פוסט, נהנתי ואפילו הזדהתי.
אני לא מבין את כל המיתממים, הרי מובן שפדרר הוא טוב האבסולוטי ולכן כל מי שמשחק נגדו אוטומטית הוא הרע. הבעיה עם נדאל שהוא ג'נטלמן, מפרגן לכולם ומשחק בעיקר עם השריר הכי גדול שלו, הלב. לכן הוא ליהוק טיפה מבאס לתפקיד הרע. באופן אישי לרוב אני תומך בנדאל, אך דווקא הפעם רציתי שפדרר ינצח, לצערי כרגיל הוא שבק.

פאקו 27 בינואר 2012

דונלד דאק הוא הרע?! כפירה בעיקר!

סתם אחד 23 בינואר 2013

קצת הומו אירוטי מדי בשביל פרשנות ספורט לטעמי אבל כך או אחרת, ובעיקר בגלל שגם אני בצד של נדאל למרות הכרה בפנומנליות של פדרר, אהבתי.

Comments closed