עטר ולעניין

 

אני אוהב את המינוי של ראובן עטר מהרבה סיבות.

הוא שחקן עבר מהולל וזה תמיד יפה לראות סמל חוזר לאמן את המועדון עמו הוא מזוהה.

רבים מאוהדי מכבי חיפה משתוקקים לראות את רובן חוזר, וזו סיבה מאוד חשובה כשלעצמה.

עטר עשה עבודה נפלאה בנתניה, קבוצה שבמרבית הזמן לא נהנתה מתקציב גדול ועדיין הצליחה לשחק כדורגל יפה לעין ומצליח.

עטר לא מהדמויות המאוסות בכדורגל הישראלי. נראה שאין לו מקורבים. הוא לא מהמיופיפים של התקשורת. הוא לא מזיין ת'מוח, לא גונב דעת.

ובחיים לא שמעתי אותו משתמש במונח "שיטת משחק" ואני חושב שגם המילה "טקטיקה" לא יצאה מפיו בראיון (לפחות לא בכל אלו שאני שמעתי, והיו כאלה לא מעט).

כבר כתבתי כאן בעבר שרובן מדבר בעיקר על פסיכולוגיה. הוא לא פסיכולוג בגרוש. הוא מדבר על לתת אמון בשחקנים ובעיקר להקנות להם ביטחון מתאים. ודאי אם הם צעירים, אבל לא רק.

עטר מבין את נפשם של השחקנים. הוא יודע שמה שיש להם יש להם ומה שאין אין. להקנות מיומנות טכנית בגיל מתקדם זה כמעט בלתי אפשרי. צריך בעיקר לעבוד אתם על הביטחון והמוטיבציה.

וכמובן לעבוד נכון באימונים.

שוב- אף אחד מאיתנו לא יודע מה אף מאמן עושה באימונים. זה תחום לגמרי לא מסוקר. אז בבקשה לא לכתוב על עבודה של מאמנים.

לדעתי אי אפשר לשפוט רק על פי משחקים כי צריך לראות גוף עבודה גדול ולמרבית המאמנים אין כזה. לעטר דווקא יש.

אבל צריך לראות אימונים כדי באמת לדעת איך מאמנים עובדים ומה הם שווים כי המשחקים מושפעים מהרבה מאוד גורמים נוספים ולכן אנחנו אף פעם לא יודעים מה נובע מעבודת המאמן ומה מאיכות השחקנים (או אלף ואחד דברים אחרים).

אם היינו רואים איך עטר עובד באימונים לעומת גיא לוי או אלישע לוי למשל, אז אולי יכולנו לדעת מי מאמן יותר טוב.

כעת אין לנו מושג.

ועדיין, אם מסתכלים על תוצאות אז ברור שעטר טוב מאוד. מאידך, הוא גם קיבל אמון בנתניה שמרבית המאמנים לא מקבלים בקבוצות אחרות.

אולי אם גיא לוי היה מקבל אמון כזה בקבוצות קודמות שאימן בהם היום היינו חושבים שהוא מאמן טוב מעטר.

ואלישע- גם קשה לדעת בדיוק מה הוא שווה (למרות שלדעתי הוא טוב).

אני כותב את כל זה ואולי זה קצת זיון מוח כי אני רוצה לעקור מהשורש את תופעת ניתוח המאמנים (כשאין לנו מספיק ראיות כדי לעשות זאת). לדעתי זה גם לא מעניין.

אפשר להתייחס לדברים נקודתיים כמו הרכבת שחקנים מסוימים, או חילופים, אבל בבקשה אל תדברו על שיטות. בבקשה.

וברוח זו אני מאחל לרובן עטר בהצלחה. שלא ידבר על שיטות אלא שהקבוצה שלו תשחק כדורגל יפה. ומצליח.

לא כי אני אוהד מכבי חיפה. אלא כי אני אוהב את העבודה וחוסר היומרה של עטר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

תמיד יכול להיות יותר גרוע*
גאווה גדולה

23 Comments

אבשלום חום 24 באפריל 2012

אבקש נא שתנקה את פיך ולא תשתמש בשורש ז.י.י.ן זה הרי בלוג מכובד לגנטלמנים .ולא שכונת הביבים של לוזון
בתודה מראש

מיכלס 24 באפריל 2012

אני אוהב את הנקודה שלך לגבי היכולת האמיתית של מאמנים לעצב באמת שיטת משחק וטקטיקה.

אבל אני לא חושב שזה בלתי-אפשרי.לדעתי, יש טקטיקה ושיטות משחק בכדורגל. פשוט על-מנת שהם באמת יהיו אפקטיביות צריך מועדון שלם: מדיניות רכש שתואמת את פילוסופיית המשחק, צריך מאמן שעבודתו מוערכת ומוארכת וצריך סבלנות.

היעדר כל אלו בכדורגל (ובכדורגל שלנו בפרט) יכולות לגרום להבנה שכאילו אין טקטיקה אמיתית אבל דווקא בקבוצות כמו ברצלונה ובילבאו קל לזהות מדיניות של מועדון שבמקרים האלו גם משלמת ובענק.

יואב בורוביץ' 24 באפריל 2012

מסכים אתך מיכלס.
בישראל לדבר על שיטות משחק או פילוסופיה זה כמעט בגדר הזיה.
וגם באירופה כמעט בכל המועדונים לא הייתי מדבר על שיטת משחק.
אולי בברצלונה- וגם לא תמיד.
אפילו למנצ'סטר יונייטד אין שיטת משחק מובחנת. גם הסגנון משתנה למרות גדולתו של פרגוסון. וזה לא בהכרח רע שהסגנון משתנה לעתים על פי הנסיבות.
כל השימוש בשיטה ובטקטיקה היא בעיקר כלי של הפרשנים והמאמנים ואוהדים רבים כדי שכולם יחשבו עד כמה הם אינטיליגנטים. ועד כמה הכדורגל הוא משחק מורכב וקשה להבנה.
אבל אלו שטויות במיץ.
יש מורכבות בכדורגל כמו בכל דבר בחיים. אבל המשחק פשוט. ואין בו שיטות מובחנות. לעתים, במקרה הטוב, יש סגנונות עקביים. וגם זה די נדיר.

פנדלוביץ 24 באפריל 2012

מינוי עטר הוא החדשה הכי טובה בכדורגל הישראלי לאחרונה.
מאמן שבנה את עצמו בסבלנות. שידע למצות את היכולת של הסגל שלו. שחוזר למקום בו הוא רצוי. אדם שתמיד מתבטא בשיקול דעת.
קבוצה שנתנה למאמן הנוכחי שלה למצות את עצמו ותמכה בו שנים.
אני לא בטוח שעטר יצליח בחיפה – הציפיות תמיד מאוד גבוהות שם, גם לגבי תוצאות ויותר לגבי סגנון. קשה להגיד שנתניה שלו שיחקה כדורגל יפהפה או סופר אטרקטיבי. אבל מכל הבחינות התהליך שהחזיר אותו לחיפה הוא מיושב ובריא, ועל כך אפשר לברך.

שמרלינג 24 באפריל 2012

שחקנים מקבלים ביטחון ומוטיבציה על ידי הצגת יכולת טובה. זה אכן דבר המזין את עצמו. איך שחקן יקבל ביטחון אם הוא מתופקד לא נכון? אם לא עובדים איתו על הליקויים הטכניים שלו? אם, למשל, הוא חלוץ שלא מוסרים לו כפי שהוא צריך בשביל לבוא לידי ביטוי? אם, למשל, הוא שוער שקן ההגנה שלו יותר מפריע לו מאשר עוזר?

לדעתי צפייה במשחקים במשך שתי עונות מספיקה לגמרי בשביל להכיר באיכות המאמן. טקטיקה ושיטת משחק הם כלים של מאמן לשפר את יכולת שחקניו ובסופו של דבר להביא את הקבוצה לעמידה ביעדים שלה. גם רובן עטר משתמש בזה. לא הכל זה ביטחון ומוטיבציה. מרבית המאמנים בארץ גם דומיננטיים בבניית הסגל.

אבל עם שיטת משחק וטקטיקה או בלי, אני מסכים שכדורגל הוא לא משחק מסובך במיוחד וקשה להבנה. עטר הוא בחור נטול פוזה באופן יחסי ואני אוהב אותו. שיהיה לנו בצלחה.

מנחם לס 24 באפריל 2012

יואב, בעוד יום נגיע לבראזיל, אז כיף לחזור לדבר על כדורגל.

אני לא מבין מה בדיוק עושה מעטר מאמן טוב לדעתך. אתה כותב:

הוא לא מאמין ומבין בסטקטיקה.

הוא לא מבין ומאמין ב-'שיטות'.

הוא מקובל על השחקנים.

הוא לא מזיין ת'מוח.

הוא לא מלקק לתקשורת.

הוא משתמש בפסיכולוגיה. כאן הערה: הוא לא סיים בי"ס תיכון בטירת הכרמל, אז הפסיכולוגיה שלו היא לא יותר מאינטואיציה (שזה לא דבר רע) להבנת נפש שחקניו.

הוא מרכיב את השחקנים המתאימים.

הוא עושה חילופים זמניים.

לדעתי יש פה באתר איזה 100 גולשים – ואני כמובן בראשם – שיכולים לעשות את כל הדברים הנ"ל, מלבד "קשר" ו-"תקשורת" עם השחקנים. זה כבר דבר הדורש אישיות מיוחדת ואני לא מכיר את הגולשים עד כדי כך, אם כי לגבי כמה מהם יש לי מושג. אני מניח שאם חצי מה-100 היו מפקדים בצה"ל, גם את היכולת הזאת יש להם. מנסיוני, לי יש את היכולת הזאת להיות בנזונה גדול (כי כזה אני) אבל באותו זמן להיות פייר וישר עם השחקנים, וכלך לרכוש את אמונם. ואין דבר שרוכש את אמונם כמו נצחונות.

אני מסכים אתך ששיטות בכדורגל הן דבר OVERRATED, (לא לחלוטין, אבל גם אני לא מאמין בכל הויכוחים הפילוסופיים כאן באתר ובמקומות אחרים א-לה שגיא כהן על 'ניטי-גריטי' של 4-4-2 או 4-4-1-1, או כל מיספור אחר) אבל אין בכדורגל דבר חשוב יותר מטקטיקה. אני מאד מקווה שלעטר יש מושג בזה.

לי היתה טקטיקה מאד ספציפית כמאמן:

1. כל השחקנים יהיו מסוגלים לרוץ 90 דקות.
2. אין לי שחקנים פחדנים בקבוצה.
3. כל שחקן שומר אזורית באזור שלו, אבל כששחקן אוייב ניכנס לאזורו, השמירה הופכת אישית. וכאן היה לי סדר קבוע ביותר מה קורה כששחקן שני ניכנס לאזור (נניח מגן ימני; שחקן בא מהצד הקיצוני השמאלי. המגן חייב להידבק אליו. אם שחקן שני ניכנס לשטח שהיה באזור המגן הימני, הסטופר מיד רףץ אליו ושחקן מרכז שדה ניכנס לעמדת הסטופר, וכו'. זאת לא "שיטה".זאת טקטיקה.

4. עוד דוגמא לטקטיקה: משך 4 שנים היה לי סטרייקר בגובה 1.90 ששיחק גליק נפוטבול כמקצועני עם משחק ראש נפלא. לידו היה לי עוד שחקן חלוץ ג'מאייקי גבוה עם ניתור מצויין, ובקרנות גם נימרוד דרייפוס היה ניכנס לרחבה. הטקטיקה של אדלפי היתה הרמת כדורים כמה שיותר לרחבה. רוה השערים שלנו הובקעו ככה, וגם זריקות החוץ של נימי שהגיע עד פי השער בסכל זריקת חוץ מהרבע ההתקפי של המגרש.

5. כל שחקן היה חייב לנסות להגיע לכל כדור ראשון. טחנתי זאת בראשם בסכל אימון ובכל שיחה. YOU MUST GET TO THE BALL FIRST! ככה ניצחנו 125 משחקים והפסדנו איזה 20 בכל שנותי כמאמן.

6.דבר נוסף שניסיתי ללמד ולא הצלחתי כי לא היו לי שחקנים טובים כמו הברזילאים היה לתקל כדור ברגע שהוא מגיע לשחקן יריב. שימו לב איך הבראזילאים 'גונבים' כדורעים כאלה שוב ושוב (אף אחד בעולם לא יודע כמוהם). למדתי זאת בבראזיל וניסיתי לייסם, ללא הצלחה. גם זאת טקטיקה, לא שיטה.

7. הדבר היחיד שהיה "שיטה" אצלי היה ששיחקתי עם סוויפר, ואילו הייתי מאמן היום הייתיע ממשיך לשחק עם סוויפר, כי אני רואה עשרות גולים מאנגליה הניכבשים מנדבלים ברורים. סוויפר היה פותר את הבעייה, ואני מבטיח לכם שהסוויפר עוד יחזור בימי חיי.

8. שכחתי את הדבר החשוב ביותר: משולשים, משולשים, משולשים. כל אימון, כל משחק אימון, כך שיחה. ת-מ-י-ד ח-י-י-ב ל-ה-י-ו-ת ש-ח-ק-ן פ-נ-ו-י ל-מ-ס-י-ר-ה. עצרתי ועצרתי ועצרתי משחקי אימון כשלא היה שחקן קרוב פנוי למסירה, עד שזה הפך לטבע שני. גם זאת טקטיקה, לא שיטה!

אז יואב, אני אהבתי את עטר כשחקן. אני יודע שהוא לא אדם מלומד, וחינוך הוא תמיד יתרון באימון. אבל אולי הוא אינטיליגנט מספיק, ובעל נסיון מספיק, להיות מאמן טוב, אבל הוא צריך הרבה יותר מהדברים הבסיסיים שאתה מדבר עליהם, וכאוהד מכבי חיפה אני מקווה שיש לו אותם, כי כשחקן הוא לא היה השחקן החכם ביותר (אם כי הקוסמי ביותר).

יואב בורוביץ' 24 באפריל 2012

מנחם, אתה כותב דברי טעם שהם גם מעניינים. אני מסכים עם מרבית התובנות שלך כמאמן.
ברור שעבודת המאמן חשובה. למרות שהוא כבר לא יכול ללמד שום דבר טכני בגיל הבוגרים. גם הרבה מאוד דגשים שקשורים בהבנת משחק אמורים להיות ספוגים בשחקנים כהם מגיעים לגיל הזה.
איפה מאמן כן חשוב?
בבחירת השחקנים המתאימים. בחילופים מתאימים.
בהקניית מוטיבציה (כפי שאתה כותב: "להגיע לכל כדור ראשון". למרות שכמובן לא ניתן ליישם זאת תמיד. ומה אם גם המאמן היריב דורש זאת? ועדיין חשוב שהשחקנים ידעו שהמאמן ירצח אותם אם הוא יחשוב שהם ויתרו ליריב במקרה שבו הם כן יכלו להגיע לכדור ראשון).
כמובן שגם עבודה על תיאום חשובה. אך אני בספק עד כמה המאמן חשוב בעניין הזה. אני גם בספק עד כמה האימונים שונים מקבוצה לקבוצה. כמה מאמנים יכולים להמציא את הגלגל?
צריך להיות יסודי באימון. ולקוות שהשחקנים אכן בנויים מהחומר שמאפשר להם לשחק כקבוצה (למרות שלפעמים דווקא המהלך האינדיבידואלי הוא החשוב. בכלל, קבוצה מצליחה חייבת שחקנים מוכשרים, ולמעשה אינדיבידואלים מוכשרים. הרי מרבית השערים מגיעים מפעולות אישיות מוצלחות שמתהוות לכדי מהלך קבוצתו מוצלח. אך בלי היכולת האישית קשה מאוד לכבוש שערים. או למנוע אותם. למרות שהגנה יעילה זקוקה קצת פחות ליכולות אישיות גבוהות וכאן התיאום הקבוצתי חשוב יותר מאשר בהתקפה).
איפה אני חושב שנעשית גניבת הדעת?
בכל הדיבור על המערכים. אין משמעות ל 4-3-3 או 4-4-2 או 4-2-3-1 בהשוואה לאלו שחקנים המאמן בוחר להרכיב. הוא יכול לשים שלושה קשרים התקפיים מתוך ארבעה והוא יכול להסתפק באחד. ומה זה קשר התקפי? לא בהכרח המיקום שלו על המגרש כמו קולציית המיומנויות שלו.
ואת כל הדברים האלו אנחנו לא רואים בתוך "מערך" ולכן הדיבור עליו כמעט לגמרי מיותר.
בכלל, שימו לב כמה פעמים הפרשנים מפרשנים בדיעבעד. הם לא אומרים לפני המשחק מה תהיה ה"שיטה". הם לא באמת יודעים מה היא ה"שיטה" של אותו מאמן נתון (אולי כי אין לו). אבל אחרי המשחק הם רואים מה היה ומסבירים מה הייתה ה"שיטה".
זו עליבות נפש וגניבת דעת ממדרגה ראשונה. ואת זאת עושים כמעט כל הפרשנים העלובים והמגוחכים.
את זה אני מתעב וכנגד זה אני יוצא.

פולדש 24 באפריל 2012

מנחם, לדעתי האבחנה שלך בין שיטת משחק לטקטיקה שגויה. ריבוי הרמות-כדור לרחבה, למשל, הוא שיטת-משחק ולא טקטיקה פרטנית (כמו, למשל, האופן שבו לימדת את חניכייך לסגור שחקן או שניים כאשר הם מתייצבים מולם לשמירה אישית).

כסיפוביץ 24 באפריל 2012

עטר הוא דמות נפלאה בעיקר כי הוא אנטיתזה מוחלטת לדמות שלו כשחקן.
הוא מאמן נפלא ודמות חיובית בעיקר כי יודע איך לא להתלכלך בביצה המקומית.
הוא מאמן נפלא כי הוא עושה קסמים כבר כמה שנים בהתחשב בתקציב הדל שלו ובנחיתות שבה הוא מתחיל כל עונה.

מאמן טוב הוא אחד ששם את הפילוסופיה שלו על הלוח בחדר ההלבשה ובאימונים וזז הצידה.

תולעת 24 באפריל 2012

מדהים איך בכל ההתרגשות הכללית על שובו של עטר לחיפה אין בכלל התייחסות לזה שעטר וקבוצתו עדיין נאבקים עם חיפה על מקום לאירופה.

דן-דן 24 באפריל 2012

בדיוק מה שחשבתי. זה שהם סיימו לשחק אחת מול השניה לא אומר שהקבוצות לא מתחרות יותר אחת עם השניה.
תארו לכם את המצב האפשרי שבהחלט שנתניה משחקת מחזור אחרון מול סכנין, וניצחון שלה אומר שהיא באירופה על חשבון מכבי חיפה. מה יעשה מאמן מכבי נתניה, שכבר חתום ועושה פגישות עבודה עם יעקב שחר ?!?.., ינצח וימנע מעצמו עונה אירופית שנה הבאה ?
מאוד קלוקל לדעתי

יואב בורוביץ' 24 באפריל 2012

נקודה מצוינת.
אבל אתיקה וספורטיביות אינן קיימות בישראל. ודאי לא בכדורגל הישראלי. וגם לא בכדורגל האירופי במקרים רבים.
עולם הכדורגל מושחת מן היסוד.
רק באמריקה עוד אפשר למצוא אתיקה ומנהל תקין בספורט.

תולעת 24 באפריל 2012

לא גזרה משמיים, ולא פעם ראשונה שיעקב שחר (מי שיציל את הכדורגל הישראלי, כן?) עושה מעשה כזה.

אנונימוס 24 באפריל 2012

חיפה יונייטד אתה מתכוון.
אולי צריך להביא שוטרי יס"מ גם למתחם האימונים של מכבי חיפה, שיעשו קצת סדר

תומר חרוב 25 באפריל 2012

תולעת, בעיקרון את צודקת אבל מכיוון שהיה ברור שזה יקרה, דווקא במקרה זה עדיף היה להקדים מלאחר. איכשהו אני מעדיף את הישירות(אחרי שכבר התקיים המשחק האחרון בין הקבוצות) מאשר שהיו מחכים לסוף העונה. זה אמיץ להגיד: כן, אני הולך לאמן את מכבי חיפה וכן, אני מסמן את המקום לאירופה כמטרה עבור נתניה. ואני בטוח שרובן יעשה את המקסימום בשביל זה ויכשל, כי בכל זאת מדובר פה במכבי נתניה.

הופמן 24 באפריל 2012

לא מבין את פשר ההתנגדות שלך לדיבור על שיטות. זה שאנשים בנגב בונים בית מבוץ וקש ולא בעזרת תרשימים אדריכליים מפורטים לא אומר שאין להם את השיטה שלהם לבנות בית. מקווה שהאנלוגיה מובנת.
אני חושב שההבדל בארץ לעומת חו"ל היא שבארץ קודם כל רואים מי השחקנים שהצלחת להשיג ואז בונים שיטה (גם אם מעפנה) שמתאימה להם. אם יש לך את טוואטחה ומשומר, אתה תתקוף הרבה דרך האגפים. אם יש לך פליימייקר כמו גלבאן, הכל יעבור דרכו. זו גם שיטה.
בנוסף, לא הבנתי איך צפיה באימונים תאפשר להעריך את איכות המאמן. מאמן שלא עושה כלום באימונים אבל מצליח להוציא את המקסימום מחומר השחקנים הוא מאמן מצוין. כל מאמן והדרך שלו לאמן, פשוט צריך להסתכל על התוצאה הסופית, לאורך זמן, ולראות מה היא שווה.
עטר מאמן טוב מאוד שעוד לא נבחן בקבוצה כמו מכבי חיפה. אני מאמין שמה שאיפיין אותו כשחקן – הרפתקנות, וירטואוזיות, יצירתיות – יאפיין את הקדנציה שלו במכבי. אני רק מקווה שבשנות האימון הוא רכש גם קצת זהירות ואחריות, ואז יהיה בסדר.

הופמן 24 באפריל 2012

והנה תמונה משעשעת (דרך דסקל) שמסכמת הכי טוב את הפסקה האחרונה שלי:
https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=375001602538319&id=100000912560532&ref=notif&notif_t=like

מישקה 24 באפריל 2012

דבר אחד לא ברור לי, למה כל כך קריטי לראות את המאמן באימונים, בשביל להעריך את יכולות האימון שלו. הרי אתה רואה את הדבר החשוב ביותר, את היכולת של הקבוצה על הדשא. אתה רואה אותה משחקת עשרות משחקים בשנה, מול קבוצות שונות ועם שחקנים שונים. זה לא מספיק בשביל להעריך את המאמן כמאמן?
ושיהיה לעטר בהצלחה. אין ספק שכריזמה לא חסרה לו, ואני חושב שאנחנו הולכים לקראת מקרה נדיר בכדורגל הישראלי של העשורים האחרונים בו כוכב עבר הופך להיות מאמן מוצלח במועדון בו גדל.

מנחם לס 24 באפריל 2012

אין דבר יפה יותר מלהתעורר בבוקר באמצע האוקיאנוס, ולראות לוויטנים ענקים וןדולפינים נעים צפונה למים הקרים של קנדה. בד"כ זה קורה באמצע-סוף מאי אך השנה בגלל החום זה כבר כמעט מאוחר אבל אנחנו רואים כנראה את סופם של להקות הייצורים הענקים האלה. מראה מרהיב.

בקשר לשיטות: לי היתה שיטה: 4-3-3. סוויפר, סטופר לפני, שני מגינים, שלושה אנשי מרכז שדה, סטרייקר, ושני "קיצונים". ככה שיחקו אז, וככה הייתי משחק היום. אבל משנה לשנה בתוך "השיטה" היו שינויים. נימי דרייפוס היה מגן ימני עם יכולת פריצה פנטסטית. לו היתה רשות לפרוץ מימין חופשי-חופשי, ואז ידעו כיצד לכסות את אזורו במקרה שהוא ניתקע למעלה. כשלא היה לי נימי, תלוי מי היה לי וככה בניתי את השיטה. היה לי מערך קבוע, וממנו עשיתי ווריאציות לפי השחקנים שהיו לי ולפי יכולתם.

אבל אני מסכים עם יואב שאם אתה משחק 4-3-3 או 4-4-2, או מה שלא תשחק, אני מוכן להתערב עם כל אחד שאם אני עוצר את המשחק ומבקש ממישהו לנחש באיזה מערך הקבוצה משחקת, איש לא יכול היה לדעת כי במשחק של אז, ושל היום, הכל זז, נע, ומשתנה תוך כדי משחק.

השאלה שלי לגבי עטר היא כיצד הוא יסתדר במסיבת עתונאים חשובה בלונדון אם, ומתי, מכבי חיפה תגיע לשם. אולי אני טועה לחלוטין לגביו, אבל אני זוכר את עטר בן ה-17 בהרכב מכבי חיפה, ילד מטירת הכרמל, מוכשר ביותר, אבל ילד שלא סיים תיכון.

יכול מאד להיות שהוא מאד אינטיליגנטי, ואולי אפילו למד אנגלית, כי כיום מאמן חייב לדעת להתמודד עם שאלות במסיבת עתונאים, להסביר את עצמו בשפה ציחה, ואנגלית היא שפת חובה.

יואב בורוביץ' 24 באפריל 2012

מנחם- אתה יכול לשכוח מהסברים רהוטים ומפורטים של עטר בשפה האנגלית. אין כמעט מאמן כדורגל בישראלי שדובר אנגלית סבירה (וזה כולל את אברם גרנט שהאנגלית שבפיו די מבישה, בוודאי לנוכח העובדה שכבר שלושה עשורים הוא נוסע לאנגליה והשתלם שם אינספור פעמים. וגם עבד שם- כמאמן צ'לסי רחמנא ליצלן).
אבל כמעט כל המאמנים הישראלים היו שחקנים ואנחנו יודעים מה הרקע ההשכלתי של מרבית השחקנים. וזה לא רק כך בישראל. הכדורגל הוא הספורט של הלא משכיל והלא עשיר וזה אחד מסודות קסמו.
הספורט של כולם.

מנחם לס 24 באפריל 2012

אני חושב שאפילו בכדורגל יש שינוי. אני מקשיב למאמנים אנגלים, ולמרות שהם כנראה לא עברו השכלה אקדמאית, אני שומע שפה ציחה, הסברים מאד אינטיליגנטים, ולעתים דוגמאות הסטוריות.
זה היתרון של מאמני ארה"ב שכולם ללא יוצא מין הכלל בוגרי קולג', ולקחו קורסים ב-SPEECH, תקשורת, אנגלית, הסטוריה אמריקאית, ופסיכולוגיה בסיסית שהם קורסי חובה לפרשמנים. אפילו שחקני ה-NBA שנמצאים רק שנה בקולג' (וזה אולי 4% מהשחקנים) לקחו את הקורסים הללו.

ומאחר וברוב המקרים (מלבד כדורסל, בייסבול, והוקי קרח, אך בכל המקצועות האולימפיים, וכן בפוטבול) מאמני הספורט בארה"ב אימנו קודם תיכון, ובתיכון עליך להיות עםפ COACHING CERTIFICATE הדורש 30 קרדיטס GRADUATE SCHOOL, לרוב המאמנים ישנה השכלה של רמת GRADUATE (מתוך נסיון אני יודע שרובם עושים כבר את ה-M.A הדורש 36 קרדיטס).

בקיצור ולעניין, הרמה האקדמאית, לפחות, של אתלטי ארה"ב ומאמניה היא ברמה גבוהה יותר משאר העולם. לכן תענוג לשמוע כמעט כל ספורטאי אמריקאי בראיון טלוויזיוני.

אריק 24 באפריל 2012

אני אוהב את עטר אבל מה שטוב לנתניה עלול לא להספיק בחיפה. רובן עושה לא מעט טעויות שצועקות לעין, בחיפה יאכלו אותו על זה בנתניה לא. שיהיה לו בהצלחה.

Comments closed