קצת פחות נפלא

 

זה פלייאוף ה-NBA הראשון שלא אסקר מאז אני עיתונאי. זה עצוב לי. כיוון שגם לא סיקרתי את העונה עקבתי אחריה מעט פחות. גם כך אני לא מתלהב מהעונות הסדירות- בעיקר בשנים האחרונות.

הן ארוכות מדי (והגרסה המקוצרת של השנה לא מצאה חן בעיני בגלל שאני לא אוהב "עונות כוכבית", הן תמיד נתפשות כפחות נחשבות. כאילו שהאלופה של העונה הנוכחית קצת פחות נחשבת מכל אלופה אחרת. אולי רק אני מרגיש כך. דבר נוסף שלא אהבתי זה את דחיסת המשחקים הפסיכית בעונה הסדירה- בגלל תאוות בצע כמובן גם במחיר סיכון קריירה של שחקנים, שלא צריכים לשחק כל כך הרבה משחקי כדורסל בכל כך מעט ימים).

אולם כעת מתחיל הפלייאוף.

אני מת על פלייאוף ה-NBA. הוא ארוך, בנוי מצוין, רווי בסדרות ומשחקים מותחים ואיכותיים והדנימיקה שנוצרת בו נהדרת.

הפלייאוף הוא כמו עונה כשלעצמה.

אבל אני מודה שאני פחות מתרגש לרגל פתיחת הפלייאוף הלילה. ראשית, כפי שצוין, כיוון שאני לא מסקר אותו. שנית, כי אני חושב שיש יותר מדי קבוצות לא ממש מלהיבות. שלישית, יש מעט מדי קבוצות איכות גבוהות.

האם מיאמי היט קבוצה מצוינת? די ברור שלא. ועדיין, היא אולי הפייבוריטית לזכייה. האם שיקגו קבוצה מלהיבה במיוחד? אין ספק כי הסיפור של דריק רוז העונה הפחית בהמון מהאטרקטיביות שלה.

האם OKC מלהיבה במיוחד? על פניו כן. אבל במציאות זו קבוצה בעיקר של ג'אמפ-שוטרים ומעבר לדוראנט, ווסטרברוק והארדן מהספסל אין לה הרבה איכות.

ומה עם סן אנטוניו?  הנה קבוצה שלמה. אך קצת מבוגרת מדי. וגם בוסטון מבוגרת מדי.

לא סתם ביל סימונס http://www.grantland.com/story/_/id/7863321/nba-playoffs-preview חזה שממפיס גריזליס תעפיל לגמר.

אני לא סבור כך.

אני חושב שנראה את אוקלהומה סיטי בגמר (אלא אם היא תפסיד לדאלאס, הקבוצה שאני אוהד, בסיבוב הראשון. אני מת שזה יקרה אבל הסיכוי נמוך. וגם אם זה יקרה, אתבאס שנאבד את OKC, מהקבוצות שיותר כיף לראות בליגה).

ואני חושב שנראה את מיאמי בגמר (למרות שבוסטון יכולה להיות סוס שחור רציני מאוד למרות שאני מת שהיא כבר תפסיד לאטלנטה בסיבוב הראשון- סיכוי של 25% שזה יקרה, מקסימום)

אני חושב שמיאמי תהיה אלופה.

מה המשמעות של זה?

עצובה ביותר בעבור אנשים שמאמינים ואוהבים את אתוס הקבוצה.

מיאמי היא לא קבוצה.

היא לברון ג'יימס וסייענים.

כיוון שמרביתם פשוט אינם שחקנים מספיק טובים מיאמי עושה לא מעט קולות בעונה הסדירה של קבוצה פגיעה ביותר.

לכן ג'יימס יהיה חייב את ווייד חזק ביותר. על כריס בוש, לצערי, אני כבר כמעט לא בונה.

אבל לברון קודם כל יזדקק ללברון חזק ביותר.

זו הדקה ה-91 בקריירה שלו בכל האמור לזכייה באליפות. אולי אנחנו אפילו אחרי זמן פציעות.

לא הגיוני שהכדורסלן הטוב בעולם, בהפרש גדול, עדיין לא זכה באליפות.

זה נוגד את ההיסטוריה וגם את הרוח של הליגה הזו.

אני בטוח שרבים מכם נהנים מכך אבל אני לא.

במקרה הזה אני כן רוצה שהשחקן הטוב ביותר ייקח אליפות.

גם בגלל שאני מתנגד ל"אתוס הקבוצה". לא מפחית מחשיבות האתוס הזה בכלל. אך ב-NBA, היכן שמשחקים כשרונות הכדורסל הגדולים בעולם, לקבוצה יש משקל פחות.

זו ליגה של סופרסטארים ובעיקר של מגה סטארים. הם זוכים באליפות. לא הקבוצות שלהם.

למרות שלא מעט תקראו ותשמעו גניבות דעת שטוענות אחרת. ששיקגו בולס הקבוצה זכתה באליפויות. וכי לוס אנג'לס לייקרס הקבוצה זכתה. ועוד ועוד.

אבל מי שזוכים הם כוכבי העל. הם קובעים את מסלול הטבעות.

והסיבה היחידה שלברון לא זכה עד העונה היא שכוכב על אחד, גדול ככל שיהיה, לא הספיק כדי לזכות באליפות (למרות שהוא היה קרוב)

היוצא מן הכלל היחיד הוא העונה שעברה, בה לברון כן קיבל סיוע מעוד כוכב על (ויייד) ועוד שחקן טוב מאוד (בוש).

ושם לברון נפל.

המגה סטאר נוביצקי (בעזרת ג'ייסון טרי ושחקנים נוספים. אך זה היה בראש ובראשונה נוביצקי) עשה לו בית ספר בסדרת הגמר.

לברון לא יכול להרשות לעצמו שזה יקרה שוב. מעמדו ההיסטורי עומד למבחן מאוד חשוב.

אני מקווה שהוא יעבור אותו.

וגם מקווה שיהיה לנו אחלה פלייאוף, כמו שהיה כמעט בכל השנים האחרונות, למרות שיש לי הרגשה שלמרות שמוצר הפלייאוף עדיין טוב העונה הוא יהיה קצת פחות נפלא מבשנים האחרונות.

 

 

עוד גביע לארון של שמעון
נווה מדבר: הגדולה של פפ גווארדיולה

16 Comments

גיא אלון 28 באפריל 2012

ובכן, צר לי לחלוק עליך.
פלייאוף האנביאי הוא גרסה נוספת של חמדנות פרנסי הליגה, גרסה נוספת של העונה הסדירה. הוא ארוך מדי ומכיל קבוצות רבות מדי.
יש כאן זילות של המושג פלייאוף.
לא תראה בענפי ספורט אחרים קבוצות ברמה של ניו-יורק , אטלנטה, או פילדלפיה עולות לפליאוף.

רמת הענין במשחקים הראשונים בכל סדרה היא אפסית. ובערך חצי מהסדרות בסיבוב הראשון לא מעניינות גם אחר כך (חוץ מאשר את אוהדי הקבוצות המשחקות).

יואב בורוביץ' 28 באפריל 2012

פלייאוף ה-NBA אכן רחב מדי. עדיף היה אולי 6 קבוצות מכל אזור שמעפילות. ואולי השתיים הראשונות היו מקבלות סיבוב חופשי כמו בפוטבול.
ולמרות זאת אני חושב שההסתכלות שלך שלילית מדי. לא חושב שרמת העניין במרבית הסיבובים הראשונים היא אפסית.

יריב 29 באפריל 2012

זה לא בגלל פערי הרמות כשלעצמם, זה בגלל מרכיב המקריות הנמוך (בכדורסל בכלל, אבל אם תשווה לפוטבול – בגלל שזו סדרה). הטענה על העדר קבוצות ברמה נמוכה בפלייאוף נכונה אולי לבייסבול, אבל בפוטבול, למשל, ראית בפלייאוף האחרון את הברונקוס.

שניר 28 באפריל 2012

שיקאגו קבוצת כדורסל מלהיבה מאוד הרבה בזכות העובדה שרוז החסיר הרבה משחקים.
מאוד ממליץ לך לראות אותם משחקים , ההגנה הקבוצתית והלחימה מתחת לסלים שהחבר'ה האלו מציגים זה בית-ספר לכדורסל , תאווה לעיניים.

יואב בורוביץ' 28 באפריל 2012

שיקגו קבוצה איכותית ואולי גם מלהיבה. אבל אותי מלהיב לראות קבוצה ברמה הגבוהה ביותר. ובלי רוז ברור ששיקגו לא יכולה להיות שם. גם איתו היא הפסידה בפלייאוף האחרון למיאמי 1- 4. אז חובת ההוכחה על שיקגו- עם רוז ובטח ובטח בלעדיו.

שניר 28 באפריל 2012

והנה הוא נפצע דקה לסיום…

סופרפלי 28 באפריל 2012

הכתבות שלך מעניינות מאוד בדרך כלל, רק דבר אחד מפריע, השימוש המוגזם במילה "אני", ספרתי 22 פעמים שהמילה הופיע בכתבה הזו, חבל. קצת עריכה תעזור לכתבות ולנוחות בקריאה, לדעתי.

יואב בורוביץ' 28 באפריל 2012

סופרפלי- לא עורך את עצמי. וזה בלוג אישי. אבל ההערה שלך נלקחת לתשומת לבי. תודה.

סופרפלי 29 באפריל 2012

תודה, אתה מוזמן למחוק את התגובה שלי, אם הייתה פה אפשרות לכתוב ישירות אל הכותבים זה היה יכול להיות יותר טוב, אפילו לתיקוני קטנים של שמות וכו'.

שח_מט 28 באפריל 2012

תודה על השיתוף.
אני עוקב אחרי הליגה הזאת כמעט 30 שנה והדבר היחיד שמבאס בשנים האחרונות זה הגניבות בטריידים שגרמו למגה-קבוצות להיבנות אבל כנראה שאי אפשר ממש למנוע את זה.
אני מהמר על שיקגו כאחת שתפתיע ותעיף את מיאמי ואת מי שתבוא מולה בגמר – כנראה SA.
יהיה כיף!

ניתאי 28 באפריל 2012

מה הדקה ה91 בקריירה של לברון?

יואב בורוביץ' 28 באפריל 2012

התכוונתי לכך שזו הדקה ה-91 בהזדמנות של לברון להפוך לאחד מגדולי כל הזמנים ובעבור כך הוא חייב להיות אלוף (ורצוי שהרבה יותר מפעם אחת). אך כיוון שלא זכה כלל עד היום, זו הדקה ה-91 למשימה הזו.

מישקה 29 באפריל 2012

לא כך דעה שמנוגדת לשלך היא גניבת דעת. כי אם סופרסטארים לבדם היו מנצחים אליפויות אז ללברון היו חמש ולברוס בואן אף לא אחת. אין ספק שאין ענף קבוצתי בו ליחיד יש השפעה כה גדולה כמו בכדורסל, אבל קבוצות גדולות מורכבות מיחידים גדולים, ובעיקר יחידים שמוציאים את המיטב אחד מהשני. לברון עדיין לא הוציא את המיטב מהשחקנים שלצידו. זו ההזדמנות הגדולה שלו כי יד סביבו הרבה שחקנים מעולים שמתאימים לסיטואצינ. כשאני חושב על השחקנים האהובים עלי, הם תמיד ידעו להפוך את אלו שמשחקים איתם לטובים יותר – מג׳יק, בירד, נאש, דאנקן, האקים, גארנט. אם לברון רוצה להיכלל ברשימה הזו, הוא חייב לגרום לשחקנים שאיתו להציג אץ משחק חייהם.
עכשיו, כשרוז נפצע (נשבר לי הלב פשוט כשראיתי את הנחיתה הזו, עם הגוף מעט קדימה מדי ביחס לרגל הנטועה חזק בפארקט), נוכל לראות את תיבודו במלוא תפארתו

אזי 29 באפריל 2012

הפליאוף בNBA מתחיל סיבוב אחד מוקדם מדי, קצת מייתר את הליגה הסדירה. (שגם ככה ארוכה מדי)
יותר מחצי מקבוצות הNBA מגיעות לפליאוף. זה אומר שלפני שהעונה מתחילה כבר יודעים שליש מהקבוצות שיגיעו לפליאוף, אחרי חצי עונה כבר מתבררת תמונה של עוד שליש, והשליש השלישי של הקבוצות שמגיעות לפליאוף, יפסידו בסיבוב הראשון.

בכל מקרה, אתה קצת סותר את עצמך בקשר למיאמי, לא?
אתה כותב שמיאמי היא לא קבוצה, היא לברון ג'יימס וסעיינים, ומצייר את זה בצורה שלילית.
ואז כותב שאין דבר כזה קבוצות בNBA, יש כוכבים שסוחבים קבוצות לאליפות.
אז חוץ מהעובדה שהכוכב של מיאמי הגיע בטרייד אחרי תוכנית פומפוזית בטלווזיה, אין שום הבדל בין מיאמי של לברון, לשיקאגו של מייקל, לייקרס של קובי או דלאס של דירק.
הקבוצה שמצליחה לשלב הכי טוב בין הכוכב שלה לבין הצוות המסייע הכי טוב תזכה באליפות.

rondi 29 באפריל 2012

יואב,
באופן כללי, אני מאד מעריך את הראייה שלך גם כשאני חושב שנקודת המבט שלך היא צרה…

באופן ספציפי, אני מסכים שזו ליגה של מגה-סטארים, אבל לא עם הקביעה שהם זוכים באליפויות. בטבעות זוכים הקבוצות עם המגה-סטארים. "העזר כנגדם" הוא מה שמבדיל בין כוכב-על לבין אלוף. זוהי הגדולה של פיל ג'קסון לדוגמא – איך לבנות קבוצה שמשלימה את כוכב העל שלך.

באופן אירוני לברון ג'יימס דומיננטי מדי. משחק הקלאץ' הלא אמין שלו מסרס את הקבוצות המעולות שנוצרות סביבו. בקליבלנד הוא הגיע לנקודה שבה התלות של הקבוצה בו הייתה מוחלטת. השנה זה מתחיל להראות אותו הדבר בקבוצה שמשחק בה דווין וויד!?!

בשנה שעברה לברון כאילו "עשה את המוטל עליו" כשהביא את הקילר הכי גדול במשחק למצב הכרעה, וזה לא הספיק מהרבה סיבות שחלקם שייכים למלכות צדק. השנה מבחן ההוכחה של וויד גדול בהרבה משל לברון לדעתי ואלו הן החדשות הטובות למיאמי.

אזי 29 באפריל 2012

וזה בעצם הבעסה בNBA
כל כך הרבה שחקנים מדהימים
שחלקים היו מגה סטארים באירופה
ואף אחד לא יודע מה לעשות אותם.

הרי רוב המשחק משוחק בצורה של "תמסרו את הכדור ל-X ותעשו לו אופן"
קחו את מכבי של פיני לדוגמה – פארקר, שאראס וויצ'יץ'. שלושה מגה סטרארים אירופאים שהתקיימו זה לצד זה ורק הזינו אחד את השני.
זה דברים שיכולים לקרות רק באירופה.
גם בצסקא ופאו הגדולות יש תמיד 2-3 כוכבים על המגרש.
בלייקרס אנחנו רואים שכשכל פעם שחקן (משום מה זה בדרך כלל סנטר) מנסה קצת להפוך את עצמו לדומיננטי, קובי מתעצבן ולוקח משחקים שלמים לבד על עצמו.

שמו את לברון וויד ביחד באותה קבוצה, אז אחד מהם חייב להיות ה GO TO GUY..
למה? כריס בוש בכלל הפך לרול פלייר שם.

איך זה יכול להיות, ששלושה כוכבים בסדר גודל כזה, שהיו מוכנים לוותר על שכר כדי ליצור שלישיה כזאת(!), לא הופכים לקבוצה?!

רק ב NBA…
וחבל..

Comments closed