זמנו עבר

איך קבוצה עם המאזן הטוב ב-NBA ולאחר עשרים ניצחונות רצופים ויתרון 2- 0 בגמר המערב- קבוצה שהיא גם אלופה ארבע פעמים ועדיין עם שלישיית הכוכבים שהביאו לה את האליפויות והכוכבים הללו בכושר (כביכול) נפלא- עדיין ניתן לחזות שהיא תפסיד בארבעה משחקים רצופים מול קבוצה של שחקנים צעירים שעוד לא זכו בכלום וגם מייצגים פרנצ'ייז שאין לו שום מסורת כדורסל והקבוצה הזו גם מאומנת על ידי מאמן כל כך פחות אגדי מהמאמן של הקבוצה שניצחה בעשרים משחקים רצופים ויש לה את כל הרפיוטיישן?

התשובה לשאלה המאוד ארוכה הזו: לקבוצה הצעירה יש יותר כשרון. היא יותר מהירה ואתלטית ולכוכבים שלה יש יותר מיומנות התקפית.

אנשים שכותבים על כדורסל ולמעשה קובעים את הלך הרוח סביב המשחק לא נותנים מספיק קרדיט לכשרון. הם כותבים המון על מאמנים. והם כותבים על שיטות. והם כותבים על מסורת. והם כותבים על עוד דברים שיגרמו להם להישמע מאוד חכמים, מקוריים ומכובדים.

אבל הם לא מספיק יתייחסו לכשרון. לאיכויות נכון לעכשיו.

הם ידברו על טים דאנקן ועל האתוס הנפלא שלו כמעט מבלי להתייחס לעובדה שכיום דאנקן מתקשה לקפוץ. ששחקן כמו קנדריק פרקינס חונק אותו משחק אחר משחק.

הם ידברו על ג'ינובילי, באמת שחקן נפלא, וישוו אותו (ואולי בצדק) לג'ון האבליצ'ק מבלי להתייחס לכוכבים האתלטים הצעירים של היריבה.

הם ידברו על פופוביץ' מבלי לציין את העובדה שמאמן יריב שהוא לראשונה מאמן ראשי בקבוצת NBA יכול לנצח אותו ארבעה משחקים ברציפות כשכל העולם מסתכל.

אני נלחם במגמה של לא להתייחס מספיק לכשרון, כאילו הוא מובן מאליו ולהתייחס אליו תהיה פשטנות.

אולי באמת אין הרבה מה לכתוב על כשרון (למרות שלדעתי יש, אבל האיזורים הללו כמעט ואינם מבוקרים בכתיבה על ספורט כפי שאנחנו מכירים אותה).

אז במקום זה כותבים על דברים שהם חשובים, אבל הם פחות חשובים מכשרון.

דורפן- איכזבת אותי כשציינת שאתה רוצה שסן אנטוניו תנצח. אותי סן אנטוניו תמיד שיעממה. ברור שזו קבוצה גדולה. אני לא חושב שהיא שושלת, כפי שהכרנו שושלות בעבר, כי כבר חמש שנים היא לא זכתה באליפות, כשכל כוכביה אצלה. זו תקופה ארוכה מדי.

אני מקווה מאוד שגם השנה סן אנטוניו לא תזכה באליפות כי אני לא אוהב את הכדורסל שלה. מעריך אותו, לעתים אף מאוד, אבל לא אוהב.

הוא פשוט לא מספיק יפה לטעמי.

לסן אנטוניו אין מספיק שחקנים שגורמים לי להתמוגג בזמן משחק. פארקר לעתים קרובות כן, ג'ינובילי לפעמים, דאנקן, למרות גדולתו, כמעט ולא. וגם האחרים לא.

באוקלהומה סיטי אני לא מסוגל להתיק מבט מווסטברוק, הארדן, דוראנט ולעתים גם איבאקה. לא מסוגל שלא להתמוגג מהם.

אבל הימרתי עליהם כשהם היו בפיגור 0 – 2 לא בגלל שהם יותר יפים, אלא בגלל שאני חושב שהם יותר טובים. חשבתי שאם השלישייה של OKC טובה מזו של סן אנטוניו אז OKC כנראה תנצח בסדרה. בעיקר כשמוסיפים לכך את האתלטיות והמהירות הקבוצותית, העדיפה באוקלהומה סיטי.

יכולתי לטעות.

אבל אני מעדיף לטעות כשאני הולך עם הלב שלי, שהוא גם מחובר לשכל. מבחינתי לכל אורך הדרך OKC קבוצה מוכשרת מסן אנטוניו, אמנם לא בהרבה, אבל עדיין יותר מוכשרת- ולכן הימרתי עליה.

I prefer to err on the side of talent.

ואני חושב שטאלנט הוא הסיבה העיקרית לכך שמרביתנו אוהבים כל כך את ה-NBA. לכן הייתי מצפה שנתייחס יותר לטאלנט. ננתח אותו. ננסה להבין מהיכן הוא נובע. ננסה להבין איך הטאלנט מתרגם ליכולת גבוהה וקונסיסטנטית. זה בעיני הרבה יותר מעניין מאשר להתייחס למאמנים. או למנהלים. או לאתוס קבוצתי כזה או אחר.

כל הדברים הללו חשובים ואף הכרחיים. אך בלי הטלאנט הם לא שווים הרבה. גם ב-OKC יש אתוס קבוצתי, וניהול נפלא, ואפילו מאמן מוכשר- אבל בלי הטאלנט של ה-BIG 3 (ואולי ביג 4 עם איבאקה) זה כמעט לא שווה דבר.

אני רואה NBA בשביל שחקנים כמו ווסטברוק, הארדן ודוראנט.

וטים דאנקן?

נפלא ככל שהיה, באמת אחד מגדולי הדור, זמנו עבר.

ולא תקראו את זה כמעט בשום מקום. אבל כבר חמישה משחקים שקנדריק פרקינס חונק אותו ודאנקן כמעט ואינו תורם כשהמשחק ברגעי ההכרעה.

ולא פחות חשוב: לא מספיק כיף לצפות בו. גם כי הוא פחות טוב בהרבה מבעבר וגם בגלל שאף פעם לא היה הכי כיף לצפות בדאנקן. לדעתי הכי כיף לצפות בו היה בשנתו השניה כשהימם בשילוב בין מיומנות לאתלטיות בסדרת הגמר מול הניקס. אבל כיום דאנקן כל כך רחוק מהיכולת ההיא, וכמעט ולא מציינים זאת. אולי זה גם מובן מאליו בעבור אנשים מסוימים. ואולי הם עדיין מביטים על המאזן הנפלא של קבוצתו וחושבים לעצמם- דאנקן הזה מלך. גם היום הוא מנהיג קבוצה לצמרת הכי גבוהה.

אבל האמת היא שפארקר כבר טוב ממנו בהרבה ואולי גם ג'ינובילי (בוודאי במאני טיים. כשסן אנטוניו חייבת סל היא תלך לג'ינובילי עשר פעמים לפני שתלך לדאנקן).

וברור שלמרות הכל דאנקן גדול היסטורית מפארקר וג'ינובילי, ואולי גם לא במעט.

אבל מי יכתוב כיום שזמנו עבר?

אני לא אמרתי זאת מפורשות, אכל כשהימרתי על OKC כשהיא הייתה בפיגור 0 – 2 לניצחון 4- 2 בסדרה, אחרי כל הניצחונות הרצופים של הספרס והעונה הנפלאה שלהם, אמרתי דבר חמור ביותר לגבי טים דאנקן.

 

למה לגרמנים אין שום סיכוי
יורו 2012 - את מי אתם שונאים?

27 Comments

rondi 6 ביוני 2012

שוב, עם הנחת הבסיס אני מסכים. הדבר הכי חשוב ב NBA זה כישרון, וכישרון מתחיל קודם כל ביכולת אתלטית, אבל כישרון לא בא על חשבון יעילות. ברור לנו שהקבוצות שמועמדות לאליפות הן הקבוצות של קובי, לברון, ווייד, דוראנט ורוז, אבל גם ברור לנו שקבוצה מאוזנת סביב נוביצקי עושה גם את העבודה.

גם לפופוביץ' כבר ברור שדנקן הוא לא הפירסט בננה שלו. כבר שנתיים שהספרס בנויים סביב פארקר. השנה פארקר שיחק את הכדורסל הכי טוב שלו בקריירה, אבל הוא לא דנקן. מאז משחק 3 (והשמירה של סופולושה) פארקר איבד את הסמכות שלו על הספרס, וזאת הסיבה העיקרית שOKC מנצחים כרגע את הסדרה.

מאמן NBA היום הוא קצת יותר כמו מאמן איגרוף – הוא צריך קשר מיוחד עם הכוכב שלו והכרת כל התנאים הדרושים לו כדי לפרוח. מהבחינה הזו פופוביץ' וג'קסון הם רמה בפני עצמה, דוק ריברס גם הוכיח (לי לפחות) שיש לו את זה, וברוקס מתחיל להוכיח את אותו הדבר עכשיו..

גיל שלי 6 ביוני 2012

אני חושב שהפוסט זקוק לעדכון עכשיו. להיט יש את הכשרון לא רואה שזה עוזר להפ

יואב בורוביץ' 6 ביוני 2012

אני לא חושב שלמיאמי יש יתרון בכשרון על הסלטיקס. כוכבי העל שלה אמנם טובים יותר אבל לבוסטון יש הרבה יותר שחקנים טובים מלמיאמי. וגם כוכבי העל של בוסטון, ובעיקר רונדו וגארנט, הם שחקנים בקליבר של ווייד כמעט (ובסדרה הזו הם אפילו טובים ממנו).

גיל שלי 6 ביוני 2012

ולבית ספר שריוורס עושה לספואלסטרה אין שום חשיבות? אם הדבר היחיד שחשוב הוא הכשרון, איך זה יכול להיות שלברון לא מנצח לבד? הפער במתנת הגנים בינו ובין הבא בתור (שהוא כנראה ווייד), הוא כל כך עצום שאפשר היה לשים לידו ארבעה נגרים ולצפות שהוא ינצח את הסדרה. כדורסל זה משחק מורכב בהרבה מתחרות מי קיבל גנים הכי טובים.
בוסטון של לארי בירד, קווין מקהייל, ופאריש, לא עלו בכשרון שלהם על הסיקסרס או אפילו מילווקי באותה תקופה, והם גם לא היו מאומנים. יש דברים שלא ניתן למדוד במונחי כשרון נטו

טל בן יהודה 6 ביוני 2012

למרות שאני מאד נהנה לקרוא טור כזה, בעיקר בגלל שהסן אנטוניו ספרס מגעילים לי ת'טוסיק (וכן, אני יודע ומסכים שהם משחקים כדורסל מדהים. אבל הם עדיין יותר אפורים ומשעממים מצפייה במרתון של "איך פגשתי את אמא"), אני אתן את המשפט שכבר הפך אצלי לסוג של מנטרה:

האמת היא, כרגיל, איפה שהוא באמצע.

אם "כישרון" היה קובע ומנצח ב-NBA, אז מיאמי הייתה אלופה בשנה שעברה, אלופה השנה, ואלופה כמו שלברון אמר… 8 פעמים בעשור הקרוב.

העובדה היא שיש צורך משמעותי ב"טאלנט", אך כפי שאנחנו רואים במיאמי, הטאלנט לא ינצח אם אין את אלמנט ה"קבוצתיות". אם אין החיבור הזה בין שחקני הקבוצה, אותו חיבור שדאלאס הביאו לשלמות בריצה אדירה בפלייאוף בעונה שעברה.

על כל אחד שהשתפך על סן אנטוניו והתעלם מהכישרון של יריבותיה (או.קיי.סי במקרה הזה), יש אוהד שהתעלם מהקבוצתיות והשתפך כמו ילדה קטנה על הכישרון של מיאמי. אתם מכירים אותם: אלה שאמרו שמיאמי תנצח 72 משחקים בעונה שעברה, ו-60 משחקים השנה.

בורו, אתה צודק לגמרי ש"טאלנט הוא הסיבה העיקרית לכך שמרביתנו אוהבים כל כך את ה-NBA" – אבל התוצאה של הגמר בשנה שעברה היא הסיבה העיקרית שהיא גם גורמת לנו להרגיש טוב, שיש צדק. למיאמי היה שלושה מתוך ארבעת השחקנים הכי טובים בסדרה, ועדיין הפסידה.

השנה זו בוסטון שמלמדת אותנו שאלמנט כמו כימיה (הבנתם את המשחק מילים? "אלמנט"? "כימיה"? אני הורג את עצמי!) עדיין משמעותי אל מול הטאלנט. (זה וגם שאין לך מה למכור כשהסנטרים שלך הם רוני טוריאף וג'ואל אנטוני).

yaron 6 ביוני 2012

צודק לגמרי, והאמת היא שזה דיי מתיש לחזור לוויכוחים האלה. דוגמאות יוצאות דופן (מיאמי !!!) לא חסרות, וגם כל אלופה הביאה מינון ייחודי בין כשרון, שיטה, ומנטליות. אבל השאלה מה יותר חשוב כשרון או משחק קבוצתי פשוט רדודה.

יואב בורוביץ' 6 ביוני 2012

טל- מסכים אתך שבהתבסס על כשרון, מיאמי הייתה צריכה לנצח את דאלאס בגמר של העונה שעברה. לא תמיד כשרון מנצח. אבל כפי שכתבתי בתגובה לגיל, אני לא חושב שבוסטון נופלת ברמת הכשרון ממיאמי. ממש לא. ועדיין אני מאוד מקווה שמיאמי תעשה את ה"בלתי אפשרי" (שהוא אפשרי) ותנצח בשני המשחקים הקרובים. כי כואב לי מאוד על מה שקורה ללברון, למרות שחלק מזה באשמתו כמובן. והלילה הוא לא היה טוב בכלל. אולי הוא שוב שובק ברגעים החשובים מכולם.

matipool 6 ביוני 2012

לא צריך לכאוב לך על לברון .
צריך להתרגש ממה שעושים הסלטיקס ובמיוחד ממה שעושה גארנט .

קשקשן בקומקום 6 ביוני 2012

הסיבה שמיאמי הפסידו קשורה לאלמנט שאני משוכנט שבורוביץ לא כתב עליו אבל קשור – וזה אופי. דאלאס הפסידו כי לברון נחנק, לא בגלל קבוצתיות ולא כי הם יותר מוכשרים. אגב, פה אני כן חושב שלמאמנים יש חלק מאוד מאוד גדול…

אפשר גם לטעון שאם אתה לא מסוגל להביא את הכישרון לידי ביטוי ברבע האחרון של כל משחק מכריע, אז אתה פחות מוכשר, אבל זה כבר דיון פילוסופי…

yaron 7 ביוני 2012

קוראים לזה מימוש פוטנציאל. לברון הוא כנראה השחקן הכי מוכשר בליגה כיום ואחד המוכשרים בתולדותיה, אבל מבחינת מימוש פוטנציאל הוא בינוני ומטה. רוברט הורי היה הרבה פחות מוכשר ממנו, אבל מבחינת מימוש פוטנציאל נמצא בצמרת האן בי איי. זה נכון גם לגבי דרק פישר שאף פעם לא נחשב לרכז ענק מבחינת כשרון, אבל מימוש הפוטנציאל שלו הפך אותו לענק שבענקים. היכולת הזאת בדרך כלל תלויה לא רק בשחקנים עצמם אלא גם במאמן. פיל ג'קסון ודוק ריברס יודעים לסחוט מכל הקבוצה מיצוי אדיר. ולעומתם ספולסטרה ובראון נראים דיי מגוחכים.

הארכיון 6 ביוני 2012

בלבול שכל!
כשדאנקן יצא בעבירה רביעית הספרס הוליכו ב6 הפרש.
כשהוא לא היה על הפרקט הטאונדר ברחו ל11.
מה המסקנה? בטח לא מה שיואב כתב.
ואני מתעב ספרס ידוע, אך בעובדות צריך לדייק

אבי 6 ביוני 2012

אתה עושה את הטעות שהאחרים עשו ב 2:0 ומסכם את הסידרה, קובר את המאמן ואת דנקן. אולי, אבל רק אולי, הספרס ינצחו בחוץ במשחק 6 ואז הם חוזרים הביתה למשחק 7 כקבוצה אלופה לשעבר עמוסה בנסיון במגרש ועל הקווים. או אז כולם יחזרו לדבר על גדולתם של דנקן ופופוביץ' (חוץ מפרופסור לס כמובן).

יואב בורוביץ' 6 ביוני 2012

אבי,
לא קובר עדיין שום דבר. הסדרה הזו (לצערי) לא גמורה. אבל אם היא כן תיגמר בתוצאה 4- 2 ל-OKC אני חושב שמגיע לי מעט קרדיט- בכל זאת הימרתי עליה לפני שהתחילה הסדרה וגם לאחר שני ההפסדים הרצופים של OKC בתחילתה.

אבי 7 ביוני 2012

הרווחת אותו ביושר

ניצן פלד 6 ביוני 2012

תגובה 3 של טל בן יהודה מצויינת, ואני מסכים איתה לגמרי, וחייב לציין יואב, שאני גם מסכים לגמרי עם ההנחה הבסיסית שלך (בדיוק כמו שטל כתב) – שלא נותנים מספיק קרדיט לכישרון.
אבל טל כתב את כל זה כבר מצוין, אז אני אעבור לנקודה הבאה שלי, והיא ש…

פרקינס הוא לא הבנאדם שעוצר את דאנקן בסדרה. אני לא יודע בדיוק כמה דקות נטו יצא לך לראות מהסדרה הזו, אבל מול פרקינס, דאנקן דווקא מסתדר לא רע בכלל – הוא חכם ו(עדיין) זריז ממנו, והוא עושה עליו סליו ומוציא ממנו עבירות.
הבעיה של דאנקן מתחילה כשOKC עוברת לחמישייה מחסלת-הספרס שלה, בלי פרקינס ועם ספולושה.

ואגב, אתה אומר שדאנקן לא מאוד פאקטור במאני טיים, אבל שים לב לזה:
במשחק החמישי, אחרי הפיגור 101:88, מהשלשה ופאול, כשהכל נראה היה גמור, דאנקן קלע על פרקינס 8 נקודות בריצת 0:11, שנעצרה מתי? כשפרקינס יצא בשש עבירות, וOKC חזרה לחמישייה המחסלת-ספרס שלה.

אז רק שים לב לזה, מעבר לדברים שכתבת בטור שאני כאמור מסכים עם רוח הדברים – רק בעניין הזה, פשוט יש לך טעות.
דאנקן ופופ מעדיפים שפרקינס יהיה על המגרש כל הסדרה.
OKC בפלוס 19 בסדרה כשפרקינס על הספסל, ומינוס 22 כשהוא על המגרש.

יואב בורוביץ' 6 ביוני 2012

הי ניצן,
ראיתי כל דקה מהסדרה עד עכשיו. יכול להיות שטיפה הגזמנתי במחמאה לפרקינס, אבל בלי קשר- דאנקן לא טוב בסדרה הזו. בעיקר כי הגבוהים האתלטים והצעירים והשומרים המצוינים של OKC מוציאים אותו מהקצב. והקצב הזה של דאנקן פחות טוב מלכתחילה. אני פשוט מרגיש שהוא כמעט לא רלוונטי מבחינה התקפית בפוזשנים החשובים של סן אנטוניו. וגם בהיבט ההגנתי הוא תורם מעט מדי. זה לא אומר שלא היו לו רגעים טובים מאוד (ואולי גם עוד יהיו לו). הוא עדיין טים דאנקן.

יריב 6 ביוני 2012

אם אתה רוצה להתייחס לנתוני +-, אפשר להוסיף שבסך הכל בסדרה סן אנטוניו ב +25 כשדאנקן על הפרקט.

ניצן פלד 6 ביוני 2012

אגב, יואב, הקשבתי בדרך לעבודה ל-PTI מאתמול – ורק רציתי לומר לך שהדבר המרכזי שהם דיברו עליו בהקשר של מה שOKC עושה לSAS נובע מהאתלטיות העדיפה וכן – גם הכישרון.

אז הנה, אתה לא לבד במאבקך! טוני ומייקל לצידך, וזה חתיכת חיזוק!
:)

jk 6 ביוני 2012

בורוביץ', תפסיק לחפש קרדיט על ההימורים שלך. אתה ועוד כמה מיליוני אנשים בעולם הימרו שיגמר 4-2 ל-OKC, לא גילית שום דבר ולא המצאת את הגלגל.
הפוסט הזה לא מוצלח. הוא עוסק בנושאים שיכולים להיות רציניים, אך הכל נעשה בצורה שטחית ורק במטרה להאדיר את השם שלך. כמה אפשר להתעסק בשטויות? כמה אפשר לעשות פרובוקציות? תתחיל לדבר על כדורסל, ולא רק על כמה אתה גאון וכמה דאנקן שחקן גמור (כל מי שראה את הפלייאוף והעונה יודע שאין בכך שום היגיון. רק קבוצה אחת יכולה לקחת אליפות, אבל כרגע הספרס היא אחת מ-4 הקבוצות הטובות בליגה וזה לא משהו שראוי לזלזל בו בכזאת קלות).

איתן 6 ביוני 2012

אני מעתיק מה שכתבתי אצל אברהמי:
מה עושה את דנקן לשחקן כדורסל כל כך אפרורי בעיני כולם? תנועות גמלוניות ופני צב חסרי ההבעה, וזהו! כי הכדורסל שלו בטח ובטח לא אפרורי. הוא עושה הכול, חוץ משטויות. הוא מוסר, חוסם, שומר מצוין, קולע כמעט מכל הטווחים. הכדורסל שלו הרבה יותר מגוון מזה של שאקיל, אבי הצבעוניות.
וגם זה שהכדורסל של הספרס נחשב לאפרורי זאת וואחד קלישאה. זה שאין להם מעופפים שייכנסו לעשרת ההיי לייטס של השבוע הופך אותם לאפורים?
האם הסלים הפנומנלים של קובי עדיפים? נכון שהכי כיף לראות אותם, אקשן הוליוודי לתפארת (יש סיכוי שהם בכלל אנימציה ממוחשבת), אבל גם מבאס לראות אותו ברבע רביעי ממשיך לנסות לעשות אותם בכוח ולייבש את כל הקבוצה. זה אפילו מגעיל.
אפור זה האדום החדש.

אלון 6 ביוני 2012

מעניין שהפוסט נכתב על ידי כתב שעד עכשיו לא התייחס אף פעם לכשרון ושם את האתלטיות מעל הכל. עד היום, לפי בורוביץ', עדיף ג'ארלד גרין האתלט המנתר על פני שחקנים כמו קרובר, מילר ורדיק שהרבה יותר כישרונים ממנו.
כישרון אתה סוחב איתך כל החיים גם שאתה פחות מהיר ובקושי מנתר. הכישרון של פארקר וג'ינובולי לא פחות גדול מזה של ווסטברוק והרדן. פארקר הזקן גם נתן עונה טובה יותר מווסטברוק הצעיר.
קשה לי גם להאמין שראית מספיק משחקים של סן אנטוניו אם אתה קובע שדאנקן לא מסוגל לקפוץ.

T-BONE 6 ביוני 2012

טקסט מעניין אבל לדעתי, לאוקלהומה אין יותר כישרון מאשר בעונה שעברה, אז הם הודחו 4-1 ע"י המאבס. כנ"ל לגבי הסלטיקס – אף שחקן כישרוני במיוחד לא הצטרף לקבוצה, למעשה מדובר בקבוצה פחות כישרונית מזו שהובסה בקלילות 4-1 ע"י מיאמי רק לפני שנה.

אז מה בכל זאת עושה את ההבדל?

בגרות, קשיחות, נחישות – בקיצור תכונות אופי.

אוקלהומה התחספסה מאז העונה שעברה, הם כבר לא קבוצה רכה שעושה רק היי-לייטס. לצד כישרון שהיה שם גם קודם, הם הוסיפו לקבוצה נגר קשוח בדמות פרקינס וקשיש מחוספס בדמות פישר – ולדעתי הם חשובים לריצת הפלייאוף הזו לא פחות מווסטברוק. לגבי האופי של הסלטיקס – אין צורך לפרט.

לרגע אחד בפלייאוף הזה (הסדרה מול אינדי) היה נראה שגם מיאמי התבגרה. בעיקר לברון. אבל ייתכן שזו הייתה מסקנה מוקדמת מדי. בתור אוהד סלטיקס אני מקווה שיתברר שהוא עדיין אותו שחקן חלש שנשבר תחת לחץ; מצד שני, אני מעריך מאוד את לברון ומקווה בשבילו שימצא את הדרך להתגבר סוף סוף על המכשול הזה – אבל אם אפשר, בבקשה, רק בעונה הבאה (:

יואב בורוביץ' 6 ביוני 2012

אלון- כיום דאנקן כבר לא מסוגל כל כך לקפוץ. גם בעבר לא היה נתרן כביר למרות שבמקור בהחלט מדובר באתלט טוב מאוד.
אבל אל תפריד בין הדגש שאני שם על אתלטיות לבין מיומנות (או מה שאתה מכנה כשרון). מיומנות מורכבת מטכניקה ואתלטיות. הביג 3 של OKC הם מאוד מיומנים- גם מההיבט הטכני וגם מזה האתלטי. אם מחברים, המיומנות שלהם עולה על זו של הביג 3 של סן אנטוניו. יכול להיות שהעליונות הזו נובעת יותר מהיתרון האתלטי שלהם. יכול להיות שמההיבט הטכני השלישיות הללו שוות (או אולי אפילו לסן אנטוניו יש יתרון קטנטן. או היה בעבר). אבל אני מתייחס למיומנות הכוללת- טכנית ואתלטית- ובכך השלישיה של OKC טובה יותר. זו הסיבה העיקרית לכך שהימרתי עליהם (גם כשהיו בפיגור).
אם מסתכלים על השחקן הרביעי בטיבו- אז גם כאן OKC מקבלת יותר מיומנות (בעיקר אתלטית) מסרג' איבאקה מאשר סן אנטוניו מקבלת מכל שחקן אחר מחוץ לשלישייה הגדולה שלה. זו עוד סיבה שבגינה בחרתי ב-OKC לניצחון בסדרה.

אבישי 6 ביוני 2012

זה לגמרי עניין של טעם, נכון שהמיין סטרים לרוב יהנה יותר לראות היילייטס של שחקנים כמו לברון על הקרש סל של דאנקן, אבל לראות את סן אנטוניו משחקת דרך עיניים שמחוברות למוח כדורסל זה אף פעם לא משעמם או מגעיל(אף פעם זה בזמן פלייאוף). כדורסל זה משחק פשוט אבל ה-NBA, והעולם הספורטיבי בכלל, מלאים היום ביותר מדי שחקנים מוכשרים שאוהבים לסבך את המשחק. דווקא סן אנטוניו למרות שהשחקנים שלהם לא מושלמים כמו לברון, קובי או שאקיל, הראתה שכשמשחקים נכון יש תוצאות.
לשמחתי, OKC מוכיחים שהם לא לחלוטין נבנים על כשרון, ומדי פעם אפילו חושבים כדורסל מחוץ לקופסה.

אלון 6 ביוני 2012

יואב, מיומנות (או כישרון) מורכבת מהרבה תכונות שאתלטיות היא ללא ספק אחת מהן. השלישיה של אוקלוהומה היא סופר כישרונית ועל זה אין לאף אחד ויכוח. אני בטוח שיש לא מעט שמסוגלים לרוץ במהירות של ווסטברוק אבל אף אחד מהם לא משחק כדורסל ברמה שלו. יכול להיות גם שכיום השלישיה של אוקלוהומה טובה (לא בהרבה) מהשלישיה של הספרס אבל זה בעיקר בגלל דוראנט. אני לא חושב שהצמד פארקר וג'ינובילי פחות טוב מהארדן ווסטברוק אבל זה נתון לויכוח.
לגבי הצוות המסייע אז אני מסכים שבשלושת המשחקים האחרונים הצוות של אוקלוהומה היה טוב יותר אבל זה של הספרס היה טוב יותר בשני המשחקים הראשונים ויכול להיות שפה הוכרעה הסדרה ולאו דוקא שלושת הגדולים. לגבי איבקה, אני חושב שהתקרה של ליאונרד יותר גבוהה.

רועי - רק מיאמי 6 ביוני 2012

גם ב2 0 לסן אנטוניו וגם לפני הסדרה אמרתי רק אוקלהומה בגלל שהם הרבה יותר צעירים ואתלטים ולספרס מתישו ייגמר הכוח הפעם הגיל זה התרגיל רק מיאמי אוקלהומה בגמר ורק מיאמי!!!!!

לארי ג'ונסון 7 ביוני 2012

סאן אנטוניו- בדרך לפירוק ה"שושלת"
היום זה היום המאושר בחיי
סאן אנטוניו עפו לאחר שהובילו 2-0 ועוד בעונה מצויינת שלהם
ידעתי לאורך כל העונה שאין סיכוי לחבורה העלובה הזאת לזכות
בקיצור הקבוצה היותר טובה עברה שלב
אבל הכי חשוב זה שסאן אנטוניו לאחר הכשלון המהדהד הזה (שמתווסף להשפלה שהם חטפו בפליאוף בשנה שעברה) מבינה שתמה תקופה ומעכשיו הם יהיו קבוצת לוטרי שבקושי תעלה לפלאוף וגם שחקן כמו דאנקן הם יותר לא יבחרו בדראפט ככה שאפשר לסתום את הגולל על המועדון הזה שיחזור להיום במקום השלישי בטקסס לאחר דאלאס ויוסטון

Comments closed