הניצוץ (יומן פיינלס 5)

It's about damn time. It's about damn time.

זה הדבר הראשון שהיה ללברון ג'יימס לומר בטקס הענקת גביע האליפות וגביע ה-MVP.

"לא זכיתי באור מן ההפקר"- אתמול, בדרך הביתה על רח' ביאליק ברמת גן, ראיתי את השיר הנודע של חיים נחמן ביאליק כתוב בגדול על שלט חוצות.

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן הַהֶפְקֵר,

אַף לֹא בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,

כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו

וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

לב

לא מרבים לדון בלב של לברון או במקום הכל כך חשוב של האיבר הזה בסיפור חייו והקריירה שלו

לעתים אף ראו בו חסר לב

הוא נטש את עירו ומכורתו כדי ללכת למיאמי

אמר שעשה זאת כדי לתת לעצמו סיכוי טוב יותר לזכות באליפות

אנשים רבים לעד ישנאו אותו על בחירתו

אולי הם צודקים

אבל גם לברון צדק

*

לברון לא היה זוכה באליפות הזו בקליוולנד. הוא היה צריך את דוויין ווייד וכריס בוש, שני שחקנים שלא היו כאלה בקליוולנד. העזרה שלברון קיבל במיאמי אינה מנוגדת לכך שהוא בעצמו הפיק מעצמו יותר בפלייאוף הזה, בלי קשר לסובבים אותו.

במשך תשעה משחקים הוא נאלץ לשחק בלי כריס בוש. בסיבוב הראשון הוא התמודד מול ניו יורק ניקס, קבוצה די חמה שרבים סברו שהיא יכולה לעשות צרות אמיתיות למיאמי. לברון מחץ את ניו יורק. לאחר מכן מול אינדיאנה, קבוצה שלארי בירד בנה למופת ובדיוק כשבוש נפצע. אינדיאנה הוליכה 2- 1 אך לברון רמס אותה בשלושה משחקים רצופים- 4- 2.

גמר המזרח מול בוסטון סלטיקס. מיתולוגית. רונדו, גארנט, פירס, אלן, באס, ריברס, הקהל של הסלטיקס, ומי לא.

לברון הגיש מולה את משחק הגדול בחייו, כשהוא בפיגור 3- 2 ועוד בבוסטון. 4- 3 לברון.

גמר- מול הקבוצה המוכשרת בעולם.

רבים, ואני ביניהם, חשבו ש-OKC היא יותר מדי אפילו בעבור ג'יימס.

איך טעינו.

4- 1 קליל למדי.

*

רבים מאיתנו, ודאי הצעירים, כבר די שוכחים ממייקל ג'ורדן, הכדורסלן וכנראה הספורטאי הגדול אי פעם.

מאז ג'ורדן היה פדרר. והיו ארמסטרונג ומייקל פלפס.

אני לא יודע בדיוק איך להגדיר את לברון אך הוא שייך שם.

בין הגדולים ביותר.

היכולת שלו תמיד ביטאה זאת. הוא עושה דברים בכדורסל שלא ראינו מעולם. אולי אוסקר רוברסטון עשה דברים מאוד דומים לפני יותר מ-40 שנה.

היכולת גם להיות סקורר על, גם למסור הכי טוב בעולם, גם להיות ריבאונדר כביר, ושחקן הגנה מעולה. ומנהיג.

כשכל הלחץ עליו. וכל השנאה על כתפיו.

לברון ג'יימס לא זכה באור מן ההפקר.

נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,

נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,

לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –

כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

חידון מספר 295. הטורניר שלהם
גרמניה - יוון (הכוח נגד הרוח)

16 Comments

אודי 22 ביוני 2012

נהדר.
אני עדיין לא יודע אם אפשר להגיד שהוא שם בין החבר'ה האלה שציינת אבל אני חושב שהוא יהיה שם בהחלט.

אלעד 22 ביוני 2012

יהיה מעניין לראות אותו בשנה הבאה, בלי הקוף הענק הזה על הגב שלו.

איתן בקרמן 22 ביוני 2012

מרתק, מתסכל ומענג, הכל ביחד, לגלות ששחקן גדול הוא עוד יותר ענק ממה שחשבת. זה קרה עם לברון וזה קורה עם כריסטיאנו. שלא לדבר על העונה של אחמד סבע.

בני תבורי 22 ביוני 2012

יוצאים לך פוסטים מרגשים וזה מוצא חן בעיני.

Cabrio 22 ביוני 2012

אהבתי. מה שמדהים בלברון, הוא הפרדוקס. שחקן-על, כישרון פיזי וכדורסלני מהמעלה הראשונה, היסטורי ממש, האיש הראשון שהיינו מצפים ממנו לזכות באליפות. עם זאת, הדרך שלו הייתה כל כך קשה, סיזיפית ומלאת מכות נפשיות… שזה כבר היה נראה כמעט בלתי אפשרי. וזה הפרדוקס… הכי אפשרי, השיג את הבלתי אפשרי…

איתן 22 ביוני 2012

יפה. וגם כל הפוסט הזה.

MG 22 ביוני 2012

יואב, פוסט יפה מאד ולברון בהחלט שם (עם הגדולים ביותר).
פסקה שניה אחרי הכוכבית – אני חושב שהתכוונת לאינדיאנה ולא לקליבלנד.

סוס מעץ 22 ביוני 2012

אברהמי
פוסט מרגש של אוהב ספורט אמיתי
וויתרת על הכינוי הישן והחזרת לאיש את שמו וליבו.
יצאת גבר.
תודה.

סוס מעץ 22 ביוני 2012

פדיחות
בטוח שזה פוסט של אברהמי..
טוב
נראה מה יהיה לו לומר.

איתן 22 ביוני 2012

או שלא.

גילי פלג 22 ביוני 2012

אהבתי.

rondi 22 ביוני 2012

ככל שאני קורא יותר טורים שלך, אני נהנה יותר ויותר.

אמרתי בתחילת הסדרה שאני לא מצפה מלברון להתעלות. פשוט מצפה ממנו להיות עצמו, וזה אמור להספיק (כפי שאם היה עצמו בשנה שעברה היום הוא היה חוגג טבעת שנייה).

לברון לדעתי הוא אישיות ספורטיבית מצוינת עם כישרון כדורסל חד-פעמי. אין לי מושג לגביי האישיות הפרטית שלו, והאמת, זה לא מעניין אותי. הוא לא גיבור והוא לא בוגד וכל הדיון הזה עושה לי באופן אישי כבר בחילה.

בהנחה שמילר וג'ואן יכולים לפרוש בשקט, ושג'ונס וטוריאף יוזמנו למצוא בית חדש…מיאמי מרחק ורז'או וריי-ריי אלן מקבוצה מושלמת…

עופר פרוסנר 22 ביוני 2012

איזה פוסט יפה בורו, איזה פוסט יפה. חברתי בדיוק התעוררה ללכת ללימודים, כשהמשחק עמד להסתיים. אמרתי לה לראות את לברון, לראות מה זו שמחה אמיתית. יש את הרגע הזה, שבו כל ההתנגדויות מתפרקות, כל האנטי וכל הביקורות, ומפנות את הלב לשמחה טהורה בשביל האיש. והכמה דקות האחרונות היו רגע כזה.

אבי בן דוד avigoal 22 ביוני 2012

מצטרף לכל המברכים.בהחלט פוסט יפה ומרגש.
מתחילה הספירה לאחור לעונה הבאה.אני מת שיתחיל כבר….

יוני 22 ביוני 2012

מצחיק להגיד את זה, אבל גם אתה עברת מיני תהליך, בכתיבה. קטונתי מלהגדיר את זה, אבל זה כבר לא היומן לנרגן אלא הברקה של ביאליק בהקשר של לברון. יופי!

שי 23 ביוני 2012

הייתי בטוח שלדעתך הוא הדארט ויידר של עולם הספורט ….

Comments closed