אחרי שהרגתם אותי

טקטיקה או טכניקה? הוויכוח נמשך

 

אחרי שהרגתם אותי בטוקבקים אולי כדאי שאבהיר קצת את דברי וכוונותי. למרות שאני בפירוש לא מתנער מהדברים שכתבתי.

1. אני חושב שאיטליה שיחקה גרוע בגמר. אני חושב שאיטליה לא נבחרת מספיק מוכשרת. אני חושב שהסיבה שאיטליה אינה מספיק טובה כי היא כי אין לה מספיק שחקנים טובים. אני חושב שאנדרה פירלו שחקן מצוין אבל פחות ממה שרבים מאוד עושים ממנו. הוא עזב את מילאן לפני שנה לאחר כמה עונות מאכזבות. אני חושב שלהשוות אותו לבאג'יו או אפילו לטוטי (כפי שדורפן רמז לכך אתמול כששאל את רופא נבחרת איטליה לשעבר בעניין) זה לא לעניין. אני חושב שפירלו אינו מספיק מהיר וגם לא מייצר מספיק גולים. אני רואה כדורגל אירופי שנים על גבי שנים ואני חושב שלמרות שפירלו טכני ביותר ראיתי המון קשרים הרבה יותר טובים ממנו. בנוגע ליתר נבחרת איטליה, משחקים בה המון שחקנים סמי-אלמונים. כך לא היה באיטליה בעבר. איטליה מתקשה בייצור כשרונות בשנים האחרונות ואף מעבר לכך. אני חושב שכמעט לא כותבים על כך. כי לא כותבים על ירידה בייצור כשרונות באופן כללי בעולם הכדורגל וכי יותר מדי אנשים נותנים יותר מדי ריספקט לאתוס הכדורגל האיטלקי ולמסורת שלו. די בצדק. אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שהכדורגל האיטלקי מייצר הרבה פחות שחקנים מעולים מבעבר, שלא לדבר על כל שאר הרעות החולות בכדורגל הזה- אצטדיונים מיושנים ובעיקר ריקים גם במשחקים גדולים, מעשי שחיתות לרוב, וכדורגל הגנתי מדי.

2. אני סולד מכדורגל הגנתי. סולד מכדורגל של קבוצות שלא מנסות מספיק לתקוף. סולד מקבוצות שלא משתמשות בשחקנים הכי מוכשרים התקפית שיש להם. ברור שאי אפשר לשחק עם כל הקשרים והחלוצים הכי מוכשרים התקפית. אך העילויים ביותר צריכים לשחק. בקטע הזה אני מפרגן בענק לפראנדלי שהימר על שני הטראבל מייקרים המוכשרים התקפית שלו, קסאנו ובאלוטלי, וקיבל על כך שכר רב בטורניר. עם זאת, אני סבור שהוא טעה קשה כשהוציא אתמול את קסאנו במחצית. לא מוציאים שחקן כמוהו בנבחרת כזאת ועוד לאחר שהייתה לו אליפות מאוד מוצלחת כשאתה בפיגור של שני שערים.

3. אני לא מאמין במושג כדורגל טקטי. אני חושב שכל פעם שפרשן אומר זאת הוא בעצם מתכוון לכדורגל הגנתי ובעיקר חסר ברק. אבל הוא לא אומר: אנחנו רואים כדורגל חסר ברק. כי אז הוא חושב שהוא לא עושה שירות טוב למשחק שאנחנו הרי מחויבים לצפות בו כדי שהפרשן והערוץ המשדר יתפרנסו (וגם כדי שנחשוב שהפרשן מבין בכדורגל). אז הוא אומר: כדורגל טקטי. זה נשמע הרבה יותר טוב, אבל זה בעיקר אוויר חם (שלא לומר גניבת דעת).

4. יש לעתים כדורגל טקטי. כל מאמן בוחר באלו שחקנים להשתמש. הוא גם אומר להם פחות או יותר היכן לשחק. האם הם אכן משחקים היכן שהמאמן אמר להם? או שכן או שלא. או שלפעמים. אין לנו דרך לדעת. לכן אני חושב ששליטת המאמן על המתרחש במשחק בזמן משחק היא פחותה ביותר. התפקיד שלו הוא לבחור בשחקנים הנכונים לשיטתו. ואגב, גם זה פעמים תכופות לא אפשרי כי השחקנים שמתאימים לשיטה (או יותר נכון לרצון) של המאמן פשוט לא מצויים בידיו. לכן הוא מתפשר.

אך לאחר שהמשחק החל השחקנים בעיקר זורמים איתו. אפילו הלניו הררה, אבי הקטאנצ'יו, אמר כי "כל טקטיקה מסתיימת כשהתוצאה היא אחד-אפס" (כלומר, כשאחת הקבוצות כובשת. זה כתוב בספר "כדורגל נגד האויב").

5. אני חושב שהתקשורת והציבור פחות מתייחסים לבחירות הפרסונליות שהמאמן עושה, ויותר מתייחסים ל"שיטת המשחק שלו". אין דבר כזה שיטה. מקסימום, יש סגנון. ואם יש שיטה, אז מדוע אנחנו לא קוראים חדשות לבקרים על שיטת גווארדיולה, המנוגדת לשיטת מוריניו, המנוגדת לשיטת הידינק, המונגדת לשיטת פרגוסון. מדוע אנחנו לא קוראים כתבות על הדומה והשונה בשיטות של המאמנים הללו? לדעתי הסיבה היא שהמאמנים הללו גמישים. ברור שלכל אחד מהם יש פילוסופיה מסוימת אך לא תמיד ואולי אף לא לרוב אפשרי לאכוף אותה. אפשר להביא שחקן שאתה חושב שהוא מתאים לפילוסופיה שלך ואז לגלות שזה לא הולך- או כי הוא משחק פחות טוב או כי זה לא מסתדר עם יתר הכלים שיש לך. מאמן גדול צריך לזרום עם המצב הנתון שהוא נמצא בו בצורה הטובה ביותר. כאשר שוב אני מדגיש- הפילוסופיה חשובה מאין כמותה. אבל גם על פילוסופיה של מאמנים אני כמעט לא קורא או למד. כי הכדורגל לא מנותח בצורה מספיק טובה. גם בגלל שקשה מאוד לנתח אותו. אין גישה כמעט בכלל לחוקרים ועיתונאיים. לכן אנחנו קוראים המון פרשנויות בדיעבעד. בלי משנה סדורה. בלי המשכיות. בלי מחויבות לדברים שנכבתו לפני כמה משחקים. הכל משתנה על בסיס משחק נתון. בעיני זה עלוב.

6. אף אחד מאיתנו לא יודע איך עובדים המאמנים הגדולים. מה הם עושים באימונים. איך הם מחליטים לרכוש שחקן זה או אחר. על הדבר הכי חשוב בכדורגל אנחנו בחיים לא קוראים. אבל נוח לרבים מהעיתונאים והפרשנים להחליף את חוסר הידע הזה בפתפותי ביצים על שיטות ומערכים. זה עלוב בעיני ולזה אני קורא גניבת דעת.

7. ברור שספרד מצליחה גם כי היא נבחרת שמשחקת המון ביחד ורצה כמה שנים טובות. ברור שספרד גם מצליחה כי היא מתואמת ממאות אימונים יחד. ברור כי העבודה באימונים מאוד חשובה. היא קריטית ממש. אבל אף אחד מאיתנו לא שם ואנחנו לא יודעים בדיוק מה הדגשים של דל בוסקה. או הדגשים של יוגי לב בגרמניה. אנחנו לא יודעים על מה השחקנים והמאמנים הללו עובדים ביום יום. מה שאנחנו כן עושים זה להסיק מסקנות בדיעבעד. ואז אחרי משחק גדול אנחנו מהללים ויוצרים תיאוריות מחמיאות ואחרי משחקים רעים קוטלים ויוצרים תיאורית שליליות.

8. כל חיי אני קורא ושומע פרשנות בדיעבעד בכדורגל והדבר כל כך מאוס עלי וכל כך שנוא עלי שאני מרגיש שאני מוכרח להילחם בו כל עוד אני יכול.

9. אני חושב שלא מספיק כותבים על כשרון. אני חושב שלא מספיק מהללים כשרון. אני חושב שלא מספיק חוגגים כשרון. ואני חושב שיותר מדי מאמנים לא מטפחים כשרונות שכבר יש להם.

10. כשיש שחקן מוכשר התקפית אנחנו לא יודעים בדיוק כמה הגנה הוא עושה. זה נכון אפילו לגבי מסי. לפעמים הוא עושה הגנה מצוינת. לפעמים הוא פשוט נח על המגרש כולל בהתקפה. אבל הוא עושה את הכמה מהלכים במשחק שמבדילים אותו מכל היתר. וגורם לברצלונה לנצח. ברור שהגנה קבוצתית היא נדבך חשוב בהצלחת ברצלונה. ברור שקבוצה שהרבה שחקנים שלה עושים הגנה ורודפים אחרי הכדור, ומתואמים, ויודעים להתפרש על המגרש ולצאת היטב למלכודות נבדל- יש לה יותר סיכוי להצליח. ברור שעובדים על הדברים הללו באימונים (למרות ששחקנים צריכים לדעת את הדברים הללו מקבוצות הילדים והנוער, ויש גם שחקנים פשוט אינטיליגנטים שמבינים את המשחק באופן טבעי ואז למאמן אין כמעט משקל בכך שהם משחקים כדורגל נכון. אני לא יודע מה אחוז השחקנים הללו מסך השחקנים בקבוצות המאוד טובות. אני משער שלא נמוך).

11. בחיים לא שמעתי שויסנטה דל בוסקה גאון. והקבוצה שאימן זכתה באליפות אירופה ואליפות העולם ברציפות. אולי הוא גאון ואולי לא. אין לנו דרך לדעת. לכן גם אין טעם לכתוב על זה.

12. אני מאוד מקווה שהניצחון של ספרד באליפות אירופה ילמד אותנו שהטכניקה חשובה יותר מהכל. ושחשוב להיות צנוע ולהריץ קבוצה הרבה זמן יחד. צריך סבלנות (מצרך שכמעט ואינו קיים בכדורגל). אבל יותר מהכל, צריך כשרון. ואז גם חשוב להתאמן היטב ולהיות מתואמים. זה טריוויאלי.

13. אבל אין צורך לדבר על "שיטות".

14. ובנוגע לראול. דיברתי פעם עם פרד הרמל, עיתונאי בכיר של האס שמסקר את ריאל מדריד הרבה שנים, והוא אמר לי שלראול יש השפעה די הרסנית בחדר ההלבשה של ריאל ובעיקר בהשפעה שלו על ההנהלה. פעמים רבות הוא קבע אלו שחקנים לא יכולים להגיע. הוא הציב כל מיני אולטימטומים שהתקבלו. המעמד שלו היה חזק מדי בציבור והוא ניצל זאת היטב. בעיני זה נשמע כמו סוג של אבי נמני, למרות שראול שחקן בליגה לגמרי אחרת וכמובן שגם יודע לייצר תדמית הרבה יותר טובה כלפי חוץ. במובנים רבים הוא בהחלט הג'נטלמן המושלם אבל בתוך הקבוצה הבנתי שהמצב ממש לא היה כך. בכל אופן, אני אף פעם לא ממש התלהבתי מהכדורגל של ראול. דווקא בקבוצה שמזוהה עם כדורגל כל כך יפה הוא היה בעיקר יעיל. שחקן ענק, אבל אפור. כשמוסיפים לזה את מה ששמעתי מהעיתונאי הרמל על התנהלותו של ראול רק התחזקה אי האהבה שלי כלפיו. אגב, גם ידוע שארגונייאס לא רצה אותו בנבחרת לפני חמש שנים כי ראה בו מנהיג שלילי. הדברים הללו פורסמו. אז כן- אני מאוד שמח שלראול אין חלק בהצלחה העצומה של ספרד מאז שפרש.

15. מצעטר עם העלבתי מישהו בטקסט הקודם או בטקסט הזה. בסך הכל יש לי המון ריספקט אליכם הקוראים של דה באזר. ואני שמח שתכתבו מה שתרצו בתגובות, כל הדברים אינם פוגעניים (וגם זה ניתן להיות במשורה). אני כותב את דעתי ולכם מותר לכתוב את דעתכם.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

שפמו של דל בוסקה (2) / יוחאי שטנצלר
יורו (במקום סיכום): תכונות האימפריה

67 Comments

גלעד 2 ביולי 2012

אתה לא צריך להתנצל בורוביץ', אלא פשוט להבין את זה שלמרות שאתה כנראה מאוד אוהב כדורגל, ההסתכלות שלך על המשחק היא שטחית, אתה לא חושב מעבר למה שאתה רואה על המגרש מול העיניים. בשבילך בדיוק חיים 'פרשנים' כמו אלי אוחנה ("טקטיקה שמקטיקה" – לא סתם הוא מאמן כושל), שעוזרים לך לראות את מה שאתה כבר רואה לבד.

אבל זו לא סיבה לבטל אוכלוסייה שלמה אחרת שמסתכל על המשחק מזווית שונה, של מה עומד מאחורי מה שאנחנו רואים. אתה כנראה סולד מפרשנים כמו שגיא כהן שמנתחים יתר על המידה וממציאים דברים שבאמת תלושים מהמציאות. יש גם כאלה, אבל יש גם אחרים.

אין כזה דבר שיטה? אתה אומר שאנחנו לא קוראים על הבדלים בין שיטות של מאמנים כמו גווארדיולה או מוריניו? זה אומר שאתה לא קורא, ואתה כנראה קורא רק עיתונאות ישראלית שמעוניינת בעיקר ברכילות, כי במדינות אחרות יש מספר גדול של כתבים שכמעט ורק את זה הם עושים, ומוציאים על הדברים האלה ספרים שלמים.

אני אגלה לך סוד – אם אתה באמת רואה כדורגל ולא רק בשביל לכתוב את ה-300 מילה שלך, וכמה משחקים רצופים של אותה קבוצה, אתה תגלה שאתה שם לב לאיזשהו pattern אחד או שניים במשחק שלהם, דברים שהם מנסים לעשות יותר מאשר דברים אחרים. על זה עובדים באימונים, האימונים מועברים ע"י הצוות המקצועי שמנוהל ע"י המנג'ר. זו שיטה של מאמן, זו טקטיקה. פרשנים אמרו לך שטקטיקה היא שם נרדף למשחק הגנתי שבא להרוס? שיקרו לך, חבל שאתה מאמין בקלות.

בתור בנאדם שאמר שברצלונה היא ההוכחה לכך שקבוצה גדולה לא צריכה לשחק עם 'טקטיקה' (בזמן שהיא הקבוצה הכי מאורגנת ומחושבת טקטית באירופה), ציפיתי כבר שתודה בפדיחה הזאת ותחקור ותלמד כדי להילחם בבורות שלך. אבל אני רואה שזה עדיין לא קרה, וחבל.

קורא 3 ביולי 2012

בורובויץ', נראה שאתה באמת אוהב כדורגל. אבל אתה כנראה לא מבין את המשחק מעבר למה שאתה רואה בטלוויזיה. אתה מתיימר להיות מה שאתה לא, וזה פרשן טוב למשחק.
כי כל מה שכתבת הפעם רק מחזק את כל הביקורות שקיבלת ואת מה שאתה מקבל גם הפעם.

חבל שרוב הצופים הם כמוך, רואים את זה בצורה שטחית ותו לא.

תשאל כל בעל מקצוע (מאמן/שחקן) והוא יגיד לך שהמשחק של ספרד הוא מעבר לכדורגל מושלם ויפה.
והם בטח יגידו לחך שפירלו הוא אחד מהקשרים הגדולים ביותר שהיו, ועדין יש לו את זה. (איך אתה מעז להשוות אותו לטוטי בכלל?).

מציע שאולי תעבור כמה קורסים בוינגייט, או שתראה את כל היורו הזה בשידור חוזר ביחד עם אנשים שמסוגלים לראות את מה שאתה והרבה מפספסים.

נעם 4 ביולי 2012

תשמע גלעד. אני חושב כמוך שהכותב טועה לגבי טקטיקה אבל יש אמת מסוימת במה שהוא אומר ודווקא הבאת הוכחה לזה בדוגמא שהבאת.. אתה לא יכול להגיד שלגווארדיולה יש שיטה כיוון שהוא שיחק רק עם קבוצה אחת שהיו בה כמעט את אותם שחקנים. נראה איזה שיטה יהיה לו בקבוצה אחרת- אם הוא ישחק כמו ברצלונה אני אוכל ת'כובע.. ומוריניו הוא הוכחה שאין לו שיטה מסוימת- עובדה שבאינטר הוא היה סופר הגנתי כי היו לו שחקנים סופר הגנתיים ובריאל הוא שבר שיאי שערים.. וד"א לא הבאת אותו אבל פרגוסון הוא גם הוכחה שאין שיטה מדויקת כי הרבה קבוצות שלו במהלך השנים שיחקו שונה כתוצאה מחומר השחקנים שהיה לו.

ניינר 2 ביולי 2012

מעניין איזה מחשבות עוברות לראול בראש בכל גמר כזה.מעניין אם הוא שמח

MG 2 ביולי 2012

בורו, כמה דברים:
1. לגבי איטליה – אני לא יודע על מי אתה מדבר אבל כתבתי בתגובה לפוסט לני כמה ימים שאם איטליה היתה יכולה היא היתה בשמחה עולה עם ההרכב של 2006. אין בכלל ספק שהנבחרת האיטלקית פחות מוכשרת ואני חושב שלא מעט אנשים רואים וגם מציינים זאת.
2. כדורגל הגנתי – בוא ניקח לרגע את הקבוצה שכבשה הכי הרבה בכל הזמנים בליגה הספרדית (ריאל מדריד של השנה). האם שהם משחקים נגד ברצלונה הם צריכים לשחק התקפי ולקבל כל פעם 5? או שמשחק אחד זה בסדר? ואם משחק אחד כן 3 לא? מה הגבול? ומה לגבי קבוצה שרוצה להישאר בליגה ומגיעה למחזור האחרון שתיקו מספיק לה? ובכלל צריך לזכור שבסופו של יום השחקנים חיים לא פעם מפרמיות (אני לא מדבר על הרמות הגבוהות), אז כמה שזה מגעיל אני יכול להבין שחקן שמעיף כדור ליציע בדקה ה-90 (אגב, אני לא יכול להבין שחקן שמביים פציעה).
3. איטליה ניצחה את גרמניה תוך שימוש הטקטיקה שהתאימה למשחק, אבל זה ממש לא היה משחק הגנתי.
4. אני מבין את הסלידה שלך מפרשנות בדיעבד, אבל אתה צריך להבין שיש סיבה שאתר ONE מצליח יותר מדה באזר (ולא רק כי הוא אתר דיווחים) – ואני אסביר. פעם ישבתי עם אשתי לראות רוקדים עם כוכבים. אם לא הייתי שומע את הפרשנות של השופטים לא היה לי מושג האם מה שראיתי כרגע הוא טוב או לאו (יכולתי להגיד אם זה יפה אבל לא היה לי מושג אם זה מקצועני). בקיצור, גם להדיוט שאוהב כדורל מגיע שיסבירו לו את המשחק, ולו בכדי שלא יצא חסר מושג בשיחה בעבודה.
5. צריך לזכור לראול את השנים שהוא "סחב" את ספרד וכן – היו גם כאלה.
6. אחרון ודי – הפוסט הזה טוב מהקודם – כתוב היטב וגם מכיל הרבה דברים שאני מסכים איתם.
***ברור, אבל ברור שאסור לך להתרגש מתגובות לא ענייניות, אבל אני חושב שאתה לא מספיק מגיב לאלה שכן. בכל מקרה, אשמח אם תגיב לשלי. מאד נהנתי לקרוא.

יואב בורוביץ' 2 ביולי 2012

MG,
תודה על המילים היפות (כמעט לא זוכה להן בנושא זה). בגדול, אני כן משתדל להגיב כמה שיותר לטוקבקיסטים. אני כותב בשבילכם ואני גם לרוב מעריך את דעתם וחשוב לי להגיב. אבל יש ימים בהם אני עסוק במיוחד או שסתם אין לי חשק ואז אני קצת פחות מגיב. באופן יחסי ליתר הכותבים בדה באזר, אני חושב שאני מגיב מעל הממוצע.
אני לא ממש מסכים עם הצורך של אנשים שפרשנים יסבירו להם את המשחק. על פניו זה נשמע מאוד הגיוני ונכון. אבל מרבית הפרשנים בארץ כל כך גרועים (גם בגלל שהם מסבירים דברים רק לאחר שקרו) שאיני רואה ערך רב בפרשנויות שלהם. לדעתי גם פרשן צריך ללמוד את התחום. לדבר עם אנשים שמקורבים מאוד למשחק שאותו הוא מפרשן. וגם זה לא נעשה בארץ כמעט. אז יש כמה כותבי כדורגל ברמה מאוד גבוהה, חלקם אפילו כותבים כאן בדה באזר, אבל פרשנויות- הרמה מאוד נמוכה ואני לפחות כמעט לא לומד אף פעם מלקרוא.
ועוד דבר חשוב- בעיני אין הבדל גדול בין פרשנות של נהג מונית או מהנדס לבין פרשנות של מישהו שכותב בעיתון. ראשית, רמת עיתונות הספורט בארץ מאוד נמוכה. גם רמת תרבות הספורט בארץ נמוכה. ודבר נוסף ולא פחות חשוב, אני באמת ותמים חושב שכדורגל הוא משחק פשוט ששוווה לכל נפש. זה סוד כוחו. ויש גם הבדל בין פרשנות לידענות. לא כל ידען הוא פרשן.
אבל אני אוהב לקרוא דעות מחכימות ומקוריות על כדורגל. כל עוד שהן לא נגועות בעודף תיאורטיזציה. אני פשוט חושב שרבות מן התיארויות הן חוכמה שבדיעבעד ולכן הן גניבת דעת. תגידו לי מה יקרה לפני. אבל לזה כמעט אף אחד לא מסוגל.
אז להסביר אחרי זה אולי הגיוני אבל כשההסברים משתנים ממשחק למשחק באופן כל כך דרמטי אז מאבדים אותי.

יואב בורוביץ' 2 ביולי 2012

ובנוגע לראול, אני לא מטיל ספק בגדולתו. אני רק מציין את העובדה שעונג גדול הוא מעולם לא גרם לי. ולאחר מה ששמעתי עליו אני עוד יותר שמח שהוא לא חלק מההצלחות הגדולות של ספרד. שמחה לאיד היא לעתים הנאה גדולה מאוד בספורט. הרבה יותר מאשר בחיים- שם אני מוכרח לומר שאני בכלל לא שואב הנאה מהדבר הזה.

נעם 3 ביולי 2012

מה שמעת על ראול?

ערן נח 2 ביולי 2012

לפי אילו קריטריונים מחליטים בדה-באזר אילו טורים לפרסם? בורוביץ' גורם לי לחשוב שגם אני יכול, ואפילו טוב ממנו.

יואב בורוביץ' 2 ביולי 2012

ערן, אתה צריך לשאול את עורכי האתר. מאוד יכול להיות שאתה יכול לכתוב טוב ממני. מומלץ לך לנסות. אני לא מתיימר לכתוב יותר טוב מאף אחד אחר. רק את דעתי ותחושותיי.

יואב 2 ביולי 2012

ראול היה כדורגלן עצום. לרכילות של עיתונאים לא מעניין אותי להתייחס אלא למה שאני רואה. לשמוח לאידו של ראול כי עיתונאי אמר לך משהו(יכול לכתוב כאן אנציקלופדיה של שקרים ושמועות מעשי ידיהם)-נשמע לי קצת הזוי. זה לא מתאים לאחד שרואה כדורגל שנים רבות ואת אגדת הכדורגל ראול.

זאת הנבחרת הכחולה הכי מחפשת שער מאז 82. זה היה ברור אחרי רבע שעה במשחק הראשון.

פירלו שחקן נפלא שעומד מאחורי כל כך הרבה תארים קבוצתיים. השוואה בין הרזומה והתרומה שלו לנבחרת הכחולה ולקבוצות שלו לטוטי-נופלת מיד. טוטי שחקן נהדר(וגיבור רומאי בזכות) אבל פירלו קריטי יותר כי הוא מניע את המכונה.
חבל שבאג׳יו ופירלו לא שיתפו פעולה בנבחרת(אם אני לא טועה). הניצוצות היו עפים לכל עבר.

יואב 2 ביולי 2012

נ.ב
כישרון הוא כמובן הכרחי לרמות האלה אבל כשרואים איך ברצלונה( או ספרד) זזה במגרש, את יצירת המשולשים האינסופיים ויצירת אופציות מסירה-מבינים כמה עבודה סיזיפית מושקעת שם. זה לא מיקרי. ובחירת השחקנים מתבססת מראש על התכונות הרצויות לסגנון הזה.
הסינכרון בין הכישרון להיבטים הטאקטים הנדרשים הוא מושלם ולכן אולי מבלבל.

יואב בורוביץ' 2 ביולי 2012

יואב, ברצלונה היא מקרה יוצא דופן בעולם הכדורגל. לכן היא כל כך מיוחדת. ברור שהם שמים דגש חשוב מאוד על שחקנים שיודעים לשחק על הקרקע. כאלה עם שליטה אבסולוטית בכדור וגם כאלה שאינם אנוכיים. שחקנים שלא בתבנית הזאת, לא מצליחים שם. אתה רוצה לקרוא לזה שיטה, בסדר. אצלם באמת יש שיטתיות. אבל מה השיטה של מילאן? של באיירן מינכן? של טוטנהאם הוטספר? של מכבי חיפה? של בנפיקה ליסבון?
אין שיטות. במקרים הטובים יש פילוסופיה. במקרים העוד יותר טובים מצליחים להפעיל את הפילוסופיה הלכה למעשה.
אבל מהי אותה פילוסופיה? בדרך כלל אחנו אפילו לא יודעים.

יואב 2 ביולי 2012

יותר בעניין של הדגשים.
פרגי מוצא אותם באגפים ומהירות.
פפ רצה לשלוט בנעשה.
אחרים מדברים על משמעת וחזרה לנקודות המוצא על מנת קודם כל לא לספוג.
יש לא מעט גניבת דעת בעניין הזה-בעיקר בארץ. כי כאן מחפשים לשרוד ולא לייצר.
כשאני שומע את קלינגר הרהוט באולפן ונזכר בכדורגל שהקבוצות שלו משחקות אני לא יכול שלא לתהות איך הוא לא מודע לדיסוננס. ושוב, אולי בגלל שלא ממש נותנים כאן(וגם במועדונים בחול) כאן לעבוד.
טביעת אצבע וניואנסים של איש מקצוע מתגלים לאורך זמן.

לא מעט אפשר להסיק מצפיה. וכן, זה לא תמיד מצליח.

אי טי 2 ביולי 2012

כשמדברים על שיטה מתכוונים לתיאום בין השחקנים כשהקבוצה מחזיקה בכדור ומגנה. במקרה של ברצלונה יש תיאום מאוד מובנה בתנועה של שחקני ההגנה, ההתקפה והקישור, כשהקבוצה מחזיקה בכדור, שמטרתו לפתוח כמה שיותר אפשרויות מסירה לשחקן עם הכדור.
דוגמה כללית: כשקבוצה משחקת עם שלושה בלמים וארבעה קשרים היא יכולה להרשות לעצמה מצב בו אחד מהם עולה לעזרת ההתקפה. כשקבוצה משחקת עם שני בלמים אם בלם יעלה להתקפה הקשר האחורי מחויב להישאר מאחור במקומו. ויש עוד עשרות נקודות כאלו בכל משחק שהמאמן מחויב להחליט עליהן. לזה מתכוונים כשמדברים על "שיטה".
אין לזה קשר לטכניקה האישית של כל אחד מהשחקנים.

אי טי 2 ביולי 2012

התכוונתי למצב בו אחד הבלמים עולה קדימה במהלך התקפה מסודרת ללא כיסוי של הקשר האחורי, מצב אפשרי במערך של 5-4-1.

בעז 2 ביולי 2012

אני באמת לא מבין מה גורם לך להמשיך לכתוב על כדורגל האיטלקי, כי לא רק שאתה לא אוהב אותו בעיקר כי אתה לא רואה אתה בטח שופט את פירלו מ4 משחקים שלו שראית בליגת האלופות, היתה לו שנה אחת לא משהו במילאן(כי הוא היה פצוע ברובה) השנה ביובה לא רק שמסר הכי הרבה מסירות בכל אירופה(יותר גם מצ'אבי) מסר 13 אסיסטים והבקיע 3 שערים והוא עוד אחרי שנה שכמעט לא שיחק ומשחק בקבוצה חדשה שנבנתה מחדש השנה, מותר לך לכתוב מה שאתה רוצה אבל אני מציע לך לכתוב רק על דברים שאתה באמת מבין וגם רואה בדרך קבע, גם בטורניר איטליה איימה הכי הרבה על השער ואפילו בגמר הכי "חד שצדדי" בהיסטריה שאיטליה נשארה ב10 שחקנים מהדקה ה64 אחוזי החזקה בכדור היו רק 52-48 לטובת ספרד ואיומים על השער היו 14-11 ו9-6 למסגרת ככה שאת ההפסד אפשר לייחס למשחק אחד ספציפי ולדעתי לטעויות של פראנדלי בכל מקרה אני חושב שטוב תעשה אם תתמקד בדברים שאתה יותר רואה(וכנראה אוהב) ואת איטליה תשאיר למי שבאמת אוהב כדורגל ועוקב ולא מתעסק בלחבר כמה שטויות על "חוסר כשרון" כל 4 ימים…

יואב בורוביץ' 2 ביולי 2012

מודה שלא רואה המון משחקים מהליגה האיטלקית. כיוון שמרבית הפעמים כשאני רואה איני נהנה. אבל אני רואה את פירלו כבר עשר שנים וחושב שאני מודע היטב ליתרונותיו (שליטה בכדור, מסירה, חוכמה) ולחסרונותיו (איטיות, לא מספיק גולים, אי יציבות מסוימת, אי התעלות בלא מעט משחקים גדולים).

בעז 2 ביולי 2012

זה כמו שתאשים את נאש שהוא לא קולע מספיק ומוסר יותר מדי, פירלו לא קשר התקפי הוא בונה משחק מאחורה מתחיל ליד הבלמים ובונה למעלה הוא זכה באליפות עולם עם איטליה ונבחרת לאיש המשחק בגמר ולנבחרת הטורניר הוביל את איטליה לגמר השנה ואת יובה לאליפות ולגמר גביע זכה בעוד שתי אליפויות עם מילאן שני גביעי ליגת האלופות עם מילאן ועוד כמה גביעים עם מילאן(גביע סופר קאפ וכאלה) לפי מה אתה קובע שהוא לא יציב? ולא מתעלה במשחקים גדולים בדיוק?

יואב בורוביץ' 2 ביולי 2012

פירלו התחיל את הקריירה כקשר התקפי מתחת לחלוץ. הוא ירד אחורה בעיקר כיוון שאיכזב בתפקיד ההתקפי. בשנתייםפ-שלוש הראשונות בקריירה שלו נחשב פירלו לפלופ. לאחר מכן, כשהוא למטה ועם היכולות ההתקפיות שלו הוא בהחלט בלט לטובה. אבל הוא לא סופרסטאר. במשחקים גדולים רבים הוא לא התעלה ולראייה הישגיה במילאן בתקופתו, שהייתה קבוצה רוויית כוכבים ועדיין הפסידה לא מעט אליפויות לאינטר.
גם בנבחרת איטליה לא זכור לי שפירלו הרהיב יותר מדי פעמים.
ולמרות הכל, אני מחזיק ממנו כשחקן סופר טכני וחכם. אבל להשוות אותו לאינייסטה זה באמת לעג לרש. ודווקא כאן יש באמת יופי של דוגמא של עוד שחקן שכמעט לא כובש ועדיין הוא רמה-שתיים לפחות מעל פירלו. לדעתי, בעיקר בגלל היכולת לעבור יריבים וגם בגלל המסירות, שלדעתי טובות יותר אפילו מאלה של פירלו. בוודאי לטווחים קצרים-בינוניים (המסירות של פירלו לטווחים ארוכים טובות יותר).

בעז 2 ביולי 2012

בשנתיים שלוש הראשונות שלו? אתה מדבר על השנים שלו בברשיה? די מספיק אתה משווה את אינייסטה לפירלו שני שחקנים בתפקידים שונים אינייסטה משחק הרבה יותר קרוב לרחבה בטח אתה שכבר אמרת שאתה כמעט לא רואה ליגה איטלקית(ועדיין איכשהו עוקב אחרי פירלו…)אתה לא יכול להשוות שחקן שמשחקן בליגה של שתי קבוצות וחצי לשחקן שמשחק בליגה האיטלקית אבל מספיק רק הוויכוח הזה מטופש בטח אחרי מה שפירלו עשה השנה…

אבי רצון 3 ביולי 2012

הקבוצות "האחרות" בספרד הרבה יותר טובות מהקבוצות "האחרות" באיטליה. על מה אתה מדבר? למה אי אפשר להשוות?

בעז 3 ביולי 2012

"לאבי רצון" הליגה הספרדית במשבר הכי גדול שם הרבה קבוצות גם הגדולות על סף פשיטת רגל כולל ולנסיה שלא לדבר על וויאריאל, אתלתיק בילבאו שומרת על מקומה כי היא כמעט לא מתעסקת בעברות והיא די שפוייה כלכלית ולנסיה מוכרת כבר כל שנה את כל הדברים הטובים שיוצאים ממנה(לאומת לפני עשור שהם באמת ניסו להילחם על משהו) ריאל ובארסה הורגות שם את הליגה ולאט לאט לא ישאר שם כלום אם לא יעשו שינויים גדולים לא יהיה שם ליגה דרך אגב גם בארסה וריאלבחובות אדירים לבנקים אבל אף אחד לא עושה עם זה משהו כרגע, בכל מקרה אני מעדיף לראות משחק בין יובה מילאן אינטר נאפולי רומא אודינזה לאציו מאשר משחקים בין בארסה ריאל ולנסיה(ששוב מוכרת את מה שיש לה) אתלתיקו ומאלגה(ואל תבוא לי ותגיד שהגמר שהיה בליגה האירופית אומר משהו, כי לצערי רוב המועדונים מהליגות הגדולות לא לוקחות מספיק ברצינות את הליגה האירופית

כסיפוביץ 2 ביולי 2012

בורוביץ
אני מפנה אותך לתגובה הראשונה של גלעד שבעצם מסבירה הכל.
אני מודה שאחרי הפסקה הראשונה הפסקתי לקרוא.
כל כך הרבה אני ואני ואני.
זה רק מראה לצערי שאין לך דרך טובה לנתח את המשחק ואתה שופך את הרגשותיך ודעותיך, שזה לגיטימי.

לצעי זה הופך אותך לאחד המגיבים ולא לאיש מקצוע שמוסיף כמה לירות לשקל.

אני יכול להתווכח אתך על מה שכתבת על פירלו עד מחרתיים אבל בשביל זה צריך להיפגש על בירה ולא מעבר למקלדת.
דבר אחד בטוח שעל פי הקריטריונים שרשמת גם אנדרס אנייסטה הוא משהו.

ושוב הפנה תשומת לבך לתגובה מספר אחד.
הציבור לא תמיד מטומטם

יואב בורוביץ' 2 ביולי 2012

כסיפוביץ, זה נכון שאני כותב עם הרבה "אני". אולי זה בגלל שזה בלוג, ואולי זה הסגנון שלי. אתה לא חייב לקרוא.
אני לא עסוק כל כך בלנתח משחקים כי לא משלמים לי להיות פרשן. אגב, מאוד הייתי שמח להיות פרשן ואני חושב שיכולתי לתרום לא מעט בתחום. בטוח הייתי עושה הרבה יותר שיעורי בית מהפרשנים הקיימים. אני חושב שגם הייתי מביא לא פחות ידע ובוודאי שלא פחות דעות מקוריות. אבל כאמור, אף אחד לא לוקח אותי לתפקיד.
זה נכון שבדה באזר אני לא פחות מפרשן ויותר נותן את תחושותי, שיש בהן לעתים לא מעט פרשנות.
ובנוגע לאינייסטה, נא הבט בתגובה הקודמת שלי. אני סוגד לאינייסטה. לא חושב שניתן להשוותו לפירלו.

מישקה 2 ביולי 2012

יואב,
יש כל כך הרבה דברים שיש לי להגיד על הטור הזה בפרט ועל שאר טורי ה"אין דבר כזה טקטיקה". אני אנסה לתמצת.
1) פרשנות בדיעבד- זו בדרך כלל המהות של פרשנות, לפרש אירוע שכבר קרה ולנסות להבין איך ולמה הוא קרה. זה נכון לגבי ספורט כמו שזה נכון לגבי ספרות ופוליטיקה.
2) אנחנו לא יודעים מה קורה באימונים של ברצלונה וריאל מדריד. יש לי שאלה, ואשמח אם תענה בכנות, האין אימונים, בארץ ובעולם, שפתוחים לתקשורת? היש משהו שמונע עיתונאים מלהשתתף בקורס מאמנים, או מלהשתתף בכל אותן ההשתלמויות המקצועיות שאנחנו שנערכות באירופה ובארה"ב?
3) אני מסכים איתך לגבי השימוש הקצת קלוקל במונח שיטה, שלא כל כך נכון לספורט קבוצתי. אבל כל מאמן בהחלט דוגל בפילוסופיה, ורצוי גם שידגול בטקטיקה וישקיע בזה מאמץ ומחשבה. איך השחקנים צריכים לנוע כשהקבוצה עם הכדור, ואיך כשהקבוצה בלעדיו. איך לעבור להתקפה מתפרצת ומתי. וכו' וכו'.
4) גם בהתחשב בכך שאנחנו לא יודעים מה קורה באימונים, אנחנו תמיד רואים מה קורה על המגרש ומסוגלים להניח מכאן מה הם התרגילים והטקטיקה של הקבוצה. בכדורסל זה מאוד מאוד מורגש וברור, ובכל משחק די קל לזהות לפחות שלושה תרגילים בסיסיים בהתקפה שמאמן מקפיד עליהם וכמה אופציות הגנתיות. גם בכדורגל, מספיק פשוט לזהות את המערך והתפזרות השחקנים על המגרש, כמו גם התנועה שלהם עם ובלי הכדור בשביל לדבר על הטקטיקה וניהול המשחק של המאמן. או במילים אחרות- אני לא חייב להיות באימון של ברצלונה בשביל לראות את האופן שבו הלחץ שלהם נעשה על המגרש (מצטער על הדוגמא של ברצלונה, באופן כללי אני יכול להגיד זאת גם על מילאן, גם על ליברפול וגם על מכבי חיפה).
5) דווקא הדוגמא של מסי ורונאלדו וחוסר ההצלחה היחסית שלהם בכדורגל נבחרות היא סוג של עדות לחשיבותה של טקטיקה. הרי מסי משחק בנבחרת עם המון כישרון התקפי, כמו גם רונאלדו. ואם זאת ראינו אותם מודחים נגד נבחרות עם טקטיקה ברורה (גרמניה וספרד). זאת למרות שהם היו השחקנים הטובים ביותר והמוכשרים ביותר על המגרש.
6) אתה מדבר על דילול בכמות הכישרון העולמי בכדורגל. אני חושב שזו נקודה מעניינת אבל אני לא בטוח שאתה יכול באמת לגבות זאת, ושמדובר בתחושה שלך. יהיה מעניין אם תוכל איכשהו לנסות ולהוכיח את הנקודה הזו. אני כן חושב שיש בכך משהו כי אני יודע שאני פחות נהנה מכדורגל בשנים האחרונות, ואני מוצא את עצמי תוהה לא פעם למה.

יואב בורוביץ' 2 ביולי 2012

מישקה,
מבין את ההערה שלך בנוגע לפרשנות. אין בעיה בלכתוב פרשנות לאחר המשחק. אפילו הגיוני. אבל לא לשנות דעה על פי כל משחק נתון ולהלביש תיאוריה על בסיס כל משחק נתון. מרבית הפרשנויות הן כך. הלבשת התיאוריה היא אולי החלק הכי קשה עבורי. אני מרגיש שלרוב היא נעשית כדי שהכותב או הפרשן בטלויזיה יעביר לנו את התחושה שהוא אינטיליגנטי. הוא מעדיף לא לפרשן את הדברים כפשוטם אלא להכפיף הכל לתיאוריה. לכל סיבה יש מסובב. ואם במשחק הבא יש סיבה אחרת אז בוודאי נמצא מסובב אחר. ואנחנו דנים באותן קבוצות, ואותם מאמנים ואותם שחקנים. אבל לפרשנים זה כמעט לא חשוב. תמיד יש סיבה. מזה אני ממש סולד.
2. בנוגע לאימונים- הייתי בהמון אימונים של קבוצות ספורט. לרוב קשה להבחין מה קורה שם בגלל המרחק מהאימון. כדי להבין, צריך להיות על הדשא. וחוץ מזה, אימונים הם גם די משעממים אם מביטים מהם מרחוק. לאף עיתונאי אין גישה לדשא אז תכל'ס, אף אחד לא ממש ידוע מה קורה באימונים. חבל שלא מאפשרים גישה מדי פעם. בוודאי זה היה עוזר לעיתונאים ובעיקר לאוהדים.
3. לא מסכים עם ההנחה שלך שאנחנו יכולים להניח מה המאמן תכנן תמיד לפי מה שקורה על המגרש. מסכים שבכדורסל ניתן לזהות הרבה יותר למרות שגם כדורסל בעיקר נתון לכשרון השחקנים.
4. מסכים חלקית לגבי הנקודה עם מסי ורונאלדו. הם פחות מצליחים בנבחרות גם כיון שהם משחקים בנבחרות פחות דומיננטיות מהקבוצות שלהם ומול יריבות יותר חזקות. אבל ברור שלהרגל ולמתודה בקבוצה יש קשר ישיר להצלחת הענק שלהם. אבל עדיין, ההצלחה בעיקר נובעת מהכשרון היחידאי של השניים (מקווה שזה לא אוקסימורון (:
5. בנוגע לפיחות בכשרון העולמי. אולי פעם אקדיש טקסט ואבדוק מדינה מדינה (מבין מדינות הכדורגל) כדי שאוכל למחיש איך בשנות ה-80 וה-90 היה הרבה יותר כשרון מהיום במרבית המדינות. כמעט בכולן. כמובן לא כולל ספרד.

אבל תודה מישקה על התגובות שאני מאוד נהנה לקרוא כמעט תמיד.

MG 2 ביולי 2012

בורו, אני ממש לא חושב שיש פחות כישרון בכדורגל, אבל הוא פחות מורגש מ-2 סיבות עיקריות:
1. תלות רבה יותר באתלטיות וכושר גופני גורמים לזה שזמן האימון שמוקדש לפיתוח הכישרון נמוך מבעבר (לא כותב את זה מידיעה, אלא מהערכה בלבד), אבל כישרון הוא דבר מולד, ולכן אולי יותר נכון לכתוב שיש פחות מיצוי של הכישרון.
2. ברצלונה של השנים האחרונות – שיטת המשחק הזו (שאני אגב לא מת עליה, אלא במשחקים כמו ה-5-0 מול ריאל שאז זה באמת קסום) גרמה לקבוצות שיכולות לנסות לחקות את השיטה (או סגנון אם אתה מעדיף) ולאלה שלא להתגונן בכלי הכי יעיל נגדה (לחץ בהתחלה ובונקר בהמשך). 2 המצבים הללו (מקסימום החזקה ובונקר) מולידים כמות בידודים (או יתרון מספרי) נמוך יותר, והרי שם זה המקום בו הכישרון (הן ההתקפי והן ההגנתי) נראה בצורה המוחצנת ביותר.
***דבר נוסף, פילוספיה היא אהבת החוכמה (בדיוק היום שמעתי את אבשלום קור מסביר על כך), ולכן אני חושב שלא כדאי לערבב את המילה הזו עם מלל לגבי כדורגל :).

מישקה 2 ביולי 2012

תודה שאתה מגיב לביקורת שאתה מקבל. זה לא מובן מאליו, ולומר את האמת, יש בזה לא מעט אומץ.
פרשנות שמשתנה ממשחק למשחק היא מטופשת. רואים את זה במיוחד בסיקור משחקי ליגת העל הישראלית. זה אבסורדי ומגוחך. זו גם אחת הבעיות שלי עם פרשנות של טורנירים. האלופה צריכה לשרוד 7 משחקים, וחלק מהמשחקים זה בדיוק מה שהיא עושה- שורדת. הדוגמא של ספרד בשני הטורנירים האחרונים היא נהדרת- מצד אחד, אין ספק שמדובר באחת הנבחרות הגדולות בהיסטוריה. מצד שני, מדובר בנבחרת שבשני טורנירי יורו עוקבים עברה את רבע הגמר בזכות פנדלים מוצלחים (ושוער היסטורי).
לגבי עניין האימונים, האם אתה חושב שיש מקום להעביר קורסי מאמנים לעיתונאים? האם עיתונאי ספורט משתתפים בהשתלמויות מקצועיות בתחומים אותם הם מסקרים? אני חושב שזה יכול לשפר רבות את רמת השיח העיתונאי סביב ספורט, שכפי שאמרת נוטה לעיתים להתעסק בריכילות ופחות באספקטים מקצועיים, שהם מרתקים הרבה יותר.

מנחם לס 3 ביולי 2012

מישקה, אני ניכנס הנה כמה ימים ומאד התפלאתי לקרוא את המעורבות הגדולה שלך בכל המשחק הזה. אני לא מבין, אין לך בחינות בביח"ס לרפואה?
ובקשר לעתונאות ספורט, זה אחד המקצועות היחידים בעולם שלא דורשים כל הכנה. וזאת צרה גדולה. כי מה שקורה הוא זה שרוב כתבי הספורט הם יורמ'ים אמיתיים שמעולם לא שיחקו את המשחק, ותמיד ניבחרו אחרונים במגרש המשחקים (קופמן, אבינועם פורת, אבי מלר, נדב יעקובי,דורפן, לוינטל, ועוד), אבל יש להם כשרון כתיבה, אז הם מתחילים לכתוב, וככל שהם יותר כותבים, אנשים מחשיבים אותם למבינים יותר. כאלה שבאמת מבינים כדורגל לא קוראים מדורי ספורט כי זה מגעיל אותם.

MG 3 ביולי 2012

לפי השמועות קופמן היה שוער כדוריד לא רע בכלל.

martzianno 3 ביולי 2012

באיזה מקום אתה נבחרת במגרש המשחקים, מנחם?

פשוט אדום 3 ביולי 2012

מה עם שגיא כהן? אפילו לנבחרת של אלו שנבחרו אחרונים הוא לא נבחר?

סבתא אינגה הייתה אומרת: 3 ביולי 2012

מנחם, אין לך מושג. חכה שלוינטל ירד עליך פעם לגליץ'. פפה קטן עליו

מנחם לס 3 ביולי 2012

לא ה ייתי ספורטאי גדול כי אני נמוך (הייתי 1.70; הצטמקתי ל-1.65, והירידה ממשיכה), אך הייתי ספורטארי ממטצע לא רע:
1. אלוף ישראל ב-50 מ' חזה לגילאי 10
2.שיחקתי כדורמים במכבי בת גלים
2(ב)שחקן מכבי בת גלים בהוקי, אלופת ישראל בנוער 1951
3. אלוף צה"ל במשחק שליחים 100X4 (שחיתי שלישי; ראובן שנפר כיסה את ה-=8 מטרים דפיציט שגרמתי…)
4. שחקן נוער לא רע במכבי חיפה כדוןרגל
5. פוינט גארד פותח בהפועל קרית טבעון אלופת הפועל ליגה ג' ב-1954
6. סגן אלוף הפועל צפון בטניס שולחן
7. שני בחידון הספורט של ישראל (ד"ר אורי זמרי שהיה הבוחן טעה וזה עלה לי במקום ראשון) ב-1959
8. 'אול אמריקן' בווסטר קולג', דיביזיה 3
9. מאמן אדלפי יוניברסיטי, אלופת המכללות 1974
10. שחקן בנבחרת מחוז פאלס-ביץ' לשחקנים 65+

לא גדול, אבל גם לא רע

והיום שוחה שעה כל יום והתחלתי לשחק טניס עם כתף חדשה, ואני העייתי פעם מצויין במטקות בחוף בת גלים…הייתי גם גולש לא רע

פיני 2 ביולי 2012

לגבי סעיף 1 שלך- מסכים לחלוטין.
סעיף 2 -די נטאלה טוב מקסאנו, מלך השערים בשנים האחרונות באיטליה,סביב 20 שערים. קסאנו לא עובר את ה10 בעונה.
3- הפרשנים בארץ ברמה נמוכה אפילו מאוד, עדיין זה לא אומר שאין דבר כזה טקטיקה.שלמה שרף בכלל לא רואה משחקים,מעדיף חפלות…
4-"ממלכת אי הוודאות היא המלחמה".אתה לא באמת יודע איך יתפתח המשחק.
8-אוהד/פרשן רואה את המשחק מהסוף להתחלה, מאמן מהתחלה לסוף.
10-אין היום באמת הרבה כשרונות גדולים. מסי /רונלדו עושים הגנה, אבל אל תצפה שזה יהיה העיקר במשחקם. אתה פותח טלויזיה בשביל לראות כאלה
14-ראול סקורר אדיר, קורא רחבות פנטסטי.בזה כשרונו.לא מעניין חדר הלבשה ושאר קשקושים,זה למציצנים.

כסיפוביץ 2 ביולי 2012

יואב
אגיב כאן למען שרשורים קצרים.
א. אני קורא אותך הרבה וזמן מה ואין לי בעיה עם כתיבה אישית.
הסגנון יכול וצריך להיות אחרת לטעמי [בכדורסל אתה עושה זאת יותר טוב].
אני מסכים אתך שהעיתונות בארץ זבל וחוץ מהעובדה שהיא צהובה היא סובלת מעודף סובייקטיביות והשתפכות ה"אני" ולכן לטעמי הפוסטים האלו לא מוסיפים, ואתה כאן כדי להוסיף לקוראיך, לא?

לגבי פרשנות- אני שיחקתי כדורגל 18 שנה כולל נבחרות ישראל נערים וכדומה ורק פציעה מנעה ממך לשמוע עלי [;-)] ואני רואה ונושם ספורט למעלה משלושים שנה.
זה עדיין לא הופך אותי לפרשן.

ואם היית קורא את תגובתי בעניין היית שם לב שלא השוותי את אינייסטה לפירלו אלא לתגובה שלך על כך שפירלו סובל מחוסר יציבות וכו'.
אם אתה רואה מספיק כדורגל אתה יודע שאדון גאון אינייסטה לא היה השחקן הכי יציב עד השנתיים האחרונות וגם בהם הוא נעלם לתקופות וסובל מלא מעט חסרונות כשחקן שלם.
אבל אינייסטה הוא גאון מסוגו וכך גם פירלו.
נגד גרמניה הוא נתן את ההופעה הטובה ביותר של שחקן ביורו הזה ואולי את אחת ההופעות הגדולות של שחקן בשנים האחרונות.
אז קצת כבוד לפירלו קשישה.

מישקה 2 ביולי 2012

כסיפוביץ׳, תוכל אולי לספר איך נראה אימון כדורגל בארץ מנקודת מבטן של שחקן? איך ועל מה עבדו איתכם בנבחרת הנערים? אני חושב שזה יכול לעניין הרבה קוראים של דה באזר.

ויכסלפיש 3 ביולי 2012

רעיון טוב, מצטרף לבקשה

MG 2 ביולי 2012

אני חושב שנגד אנגליה הוא היה הרבה יותר טוב וזה גם מה שניצח להם את המשחק מול גרמניה (כבר כתבתי שלדעתי לב עלה עם קרוס רק בגלל המשחק של פירלו נגד אנגליה).

martzianno 3 ביולי 2012

אנשים, הוא יודע על מה הוא מדבר –
בתור מי שעקב אחרי כסיפוביץ' עוד בנערים, אלמלא הפציעה לא היינו מדברים היום לא על פירלו ולא על אינייסטה!

כסיפוביץ 3 ביולי 2012

ואתה היית אמור להיות הסוכן שלי…
איך הפלתי את שנינו..

שלו 2 ביולי 2012

יואב, מספר עניינים:

1. כישרונות – יש באיטליה לא מעט כישרונות כיוון שאני רואה בעיקר את רומא ישר קופץ לי בוריני כדוגמה. גם בלוטלי עדיין צעיר מאוד. ישנה בעיה ששחקן שהוא לא שחקן של אינטר או מילאן או יובה מתקשה להגיע לסגל, בטח אם הוא גדל בפלרמו או קטניה.

2. העניין של הטקטיקה נעלם מהעין כשרואים יותר מדי משחקים בטלוויזיה ולא במגרש. אבל הדבר הראשון ששמתי לב עליו אתמול הוא שכל חילוץ כדור ספרדי היה לכיוון שחקן ספרדי אחר ואילו חילוץ איטלקי בד"כ לא הגיע לשחקן איטלקי. כדי לראות טקטיקה צריך לשבת במגרש ולראות איך התנועה על המגרש היא קבוצתית, איך כאשר שחקן משנה עמדה במגרש, כל הקבוצה נערכת בהתאם לכך. משחק המסירות הספרדי לא היה שורד חמש דקות בלי "הבנה עיוורת" למיקום השחקנים במגרש. ויש המון פעולות שמתבצעות על עיוור, כמו פריצה מהאגף והרמת כדור למקום ספציפי ברחבה שם אמור להיות שחקן התקפה.

3. שבר נוסף לגבי כישרון, אין אף שחקן ששיחק בגמר הזה שהוא כישרוני, אף אחד. הדבר היחיד שאני יכול לשים עליו את האצבע להבדל בין הנבחרות הוא שנבחרת ספרד עלתה למשחק ואחרי חמש דקות ראית שהם יודעים איך לקחת גביע. הם עלו לזכות באליפות וידעו איך לעשות את זה, באיטליה אולי שלושה שחקנים הצליחו להפנים את גודל המעמד. וגם הם אלופי עולם לשעבר. על קאסנו ממש ניתן היה לראות שהמעמד גדול עליו ולכן פראנדלי הוציא אותו. מה שדי נאטלה החטיא במחצית אחת הוא לא החטיא כל העונה. ישנם שחקנים שמתעלים ברגע האמת ויש כאלה הנחנקים, בגמר הזה יותר מדי איטלקים נחנקו והשאירו לפירלו דה רוסי ובופון להתמודד לבד. לזכותו של בלוטלי יאמר שבמחצית השנייה הוא התייצב ושיחק (ולא ראיתי את העשר דקות האחרונות בשידור חי כי הספיק לי).

4. דל בוסקו – אביא את רוח הדברים שגארהם סונס אמר עליו בשידור לפני הגמר, שאם הוא לקח גביע עולמי והביא את ספרד לגמר כנראה הוא עושה משהוא נכון. אוסיף ואומר היום שני גביע ליגת האלופות אלוף אירופה לנבחרות ואלוף העולם, אז כנראה הוא לא נמצא שם רק כדי לעשות חילופים.

מישקה 2 ביולי 2012

שלו, הזכרת לי בתגובה שלך משהו לגבי תופסים בפוטבול, שלא פחות מהמהירות שלהם ויכולת הקפיצה שלהם, חשובה גם היכולת שלהם לרוץ בדיוק מירבי מסלולים שנקבעים מראש בשביל לקבל את הפוטובול. אני חושב שבנברחת ספרד הדבר בולט מאוד, אתה ממש יכול לדמיין מסלולי ריצה שצויירו ע"י המאמן.
ולגבי דל בוסקה, דבר אחד שאין ספק לגביו, זה שהוא יודע להתנהל בקבוצות עשירות באגו וכוכבים. הוא הוכיח את זה גם בימיו במדריד וגם בנבחרת. (אגב, מדריד שלו, בעונה שלפני הגעת זידאן, שיחקה כדורגל יפייפה. המון חילופי מקומות בהתקפה בין מקמנמן לפיגו, תנועה מדהימה של ראול וניצול מקסימלי של מוריינטס כרגל מסיימת.)

מנחם לס 3 ביולי 2012

מישקה, קרא גם תגובה קודמת לתגובה שלך.

ויכסלפיש 3 ביולי 2012

שלושה אלופי עולם? בופון פירלו ו…?

בעז 3 ביולי 2012

דה רוסי שגם הורחק מול ארצות הברית וחזר לגמר בו נכנס כמחליף….

DANIELLE FOXXX 3 ביולי 2012

"אין אף שחקן ששיחק בגמר הזה שהוא כישרוני, אף אחד."

אתה לא חושב שלפחות אחד מהשחקנים הבאים כישרוני?

בופון, פירלו, קסאנו, באלוטלי, קסיאס, פיקה, אינייסטה, צ'אבי, טורס?

שלו 3 ביולי 2012

ברח שם המילה לא – כמובן.
אין אף שחקן בגמר הזה שהוא לא כישרוני…

שלו 3 ביולי 2012

ברחה

מנחם לס 2 ביולי 2012

עוד מילה על יורו ואני הולך להקיא. עוד לא נמאסו לכם כל הברבורים ובלבולי הביצים על משחק כדורגל שמטרתו לבעוט או לנגוח כדור לשער? באתר הזה עשו מהמשחק נושא לדיונים יותר מכל הסיפור מסביב מחלת האלצהיימר.

בעז 3 ביולי 2012

תכתוב משהו אחר אז אנשים ידברו על משהו אחר זה כאילו אתה בא בתענות לאנשים שקוראים מה שאתם כותבים, חוץ מזה להגיד שכדורגל זה רק משחק שלשים את הכדור בשער זה כמו להגיד שפוטבול זה רק לשים את הכדור מעבר לאנדזון ולהיתעלם מכל השאר…

Sooner 3 ביולי 2012

מנחם, ברוך שובך. חזרת במלוא תפארתך

ניינר 3 ביולי 2012

מנחם, רק מעבירים את הזמן עד שתתחיל עונת הפוטבול

אפריים 3 ביולי 2012

מנחם, זה לא אותו דבר בלעדייך.
ברוך שובך.
המשבצת בשורה שנייה צד ימין עוברת ימים קשים…

ירון 3 ביולי 2012

אני איתך בורוביץ'!

ואני גם אוסיף. אני חושב שלמאמן בקבוצת כדורגל יש השפעה, אבל היא די מוגבלת ובוודאי ברמת הנבחרות (כמה טקטיקה כבר אפשר להסביר בחודש מתוך שנה? ולראייה נבחרת ישראל – כל הזמן מחליפים מאמנים ובסוף אנחנו מקום 3. גם ברמת הקבוצות – מכבי חיפה כמעט תמיד אלופה. ואם לא אז הפועל ת"א אלא אם יש בביתר אוליגרך. למעט מקרים יוצאי דופן). בכלל כל הטקטיקה יורדת לטמיון כשהרבה מהגולים הם מקריים. איטליה לא נפלה מספרד עד שהם נשארו ב 10 שחקנים. הכל היה די מאוזן רק שלספרד היו שני שערים יותר.

למאמן כדורגל אין את ההשפעה שיש למאמן כדורסל. כי הטקטיקה של מאמן כדורגל נגמרת כששחקן מחמיץ מול שער ריק או שהבלם מאבד כדור. בניגוד לענפי הספורט האחרים, בכדורגל היכולת לתקן היא יחסית מוגבלת.

עכשיו לגבי ספרד – אם אני מבין נכון את הטקטיקה (וזה מתוך ראות שלי) המטרה היא ליצור "עאווז" כל פעם בשטח אחר במגרש. מה שאני ראיתי שעושים באימוני כדורגל זה מעין מעגל של חמישה בחוץ ושניים בתוך המעגל מנסים לחטוף. מה שספרד וברצלונה עושים בצורה מדהימה זה מתקדמים ככה במעלה המגרש. כל פעם יוצרים 4-5 שחקנים שקרובים אחד לשני. זה מה שמדהים שבסוף אינייסטה מקבל כדור לבד 20-30 מטר מהשער. אין ספק שכדי שהשיטה תצליח צריך להיות טכניקה גבוהה, כושר גופני גבוה ורצון לשחק בשביל הקבוצה בלי דריבלים מיותרים.

לגבי הפרשנות בארץ – היא זוועה. זה לא רק החכמה בדיעבד. מה שהכי מרגיז זה שזה רק בהסתמך על התוצאה ולא בהסתמך על המשחק. כמו שאמרתי קודם – כשהיה 11 מול 11 אתמול – הקבוצות היו די מאוזנות. שתי טעויות בהגנה הביאו לשתיים אפס. לאיטליה גם הגיע פנדל לדעתי. ומתעלמים מזה לגמרי. אבל אם אתמול זה עוד היה נסבל (בכל זאת נגמר 4-0) יש משחקים שזה היה זוועה.

יואב – תמשיך להגיד את דעתך. זכותך לחשוב אחרת ואני לא מבין את ההשתלחויות האישיות.

דורפן 3 ביולי 2012

שני הסנט שלי. כדורגל הוא משחק כל כך מאורגן – 11 שחקנים, בלי שעון ששולט בנעשה, בלי הגדרה מדוייקת של תפקיד, בלי יכולת של מאמן להשפיע – שמי שצופה ב-99% מהמשחקים יסיק שאין תכנית וטקטיקה.

אבל ב-1% של קבוצות – בעצם זה פחות מ-1% – שיש להן אפשרות לבחור שחקנים, והשחקנים מעולים ומתואמים, באמת יש טקטיקה ברמות הכי גבוהות. כי היא מושגת כאמור בלי פסקי זמן ובלי הוראות רציפות – רק בעבודה של שנים.

המאמן 3 ביולי 2012

אולי תספר לנו מהן השיטות והטקטיקות בכדורגל במקום כל הפוסט הזה?

כסיפוביץ 3 ביולי 2012

מישקה ולמעוניינים
קודם כל מדובר בתקופה של סוף שנות השמונים עד אמצע שנות התשעים.
חייב להגיד שלא היה שום קשר בין הסטנדרטים של היום ומה שהיה פעם.

לדוגמה, הייתי בקבוצה שבה ניסה מולי אפשטיין- פיזיולוג ומאמן כושר ישראלי שהיום עומד בראש מדור לשרותים מדעיים בוינגייט, תכנית "חדשנית" לפיתוח אתלטיות והרמה בכדורגלן הצעיר.
התכנית כללה עבודה פעם בשבוע ומבחנים כל כמה חודשים לראות התקדמות.

למרות שגדלתי בצפון הארץ ההרגשה שדווקא אצלנו באגודה היה ניסיון לפתח כל הזמן את הקשר בין התפתחות טכנית להתפתחות פיזית.
חייב להודות שזה מאוד נדיר בזמנו כי האימונים תמיד משכו לכיוון – קחו כדור ושחקו.

לצערי כל הנושא כאמור ממש היה בחיתולים אז והיום ישנה התקדמות בנושא לדוגמה- סמינרים למאמנים והרבה יותר ידע מאז שנפתחנו לאירופה.

הבעיה דווקא לדעתי נעוצה בעיקר בגישה של המאמנים.
החשיבות לנצח בשבת עולה פי כמה מונים מהחשיבות לעשות את הדברים נכון.

דבר אחד אני זוכר טוב והוא את הפער האדיר בין השחקן הצעיר הישראלי לשחקן הגרמני שבאותו הגיל.
יצא לי להיות במחנות אימון בגרמניה אז וכולם היו בגובה של אבא שלי, שלא נדבר על המהירות, הפיזיות והדגש לשחק במעט נגיעות ולנוע כל הזמן.

אני יכול לכתוב עוד המון אבל הדי-סלקציה שלי זועקת לשמיים. אשמח להתדיין עוד על הנושא.

S&M 3 ביולי 2012

יואב, אני לא אוהב את מה שכתבת. קורה די הרבה פעמים שיש לי ביקורת על מה שכתבת. בד"כ אני סותם את הפה, כי אני מכבד את הכלל שאני לא צריך להסכים עם כל מה שמישהו אחר חושב, בטח כשאני לא טורח לכתוב כדי להנות את האחרים, כמו שהכותבים המוכשרים שכאן עושים עבורי. אז אני אסיר תודה, ומוכן בשמחה לקבל את זה שיש כאלו שאני לא מסכים איתם או שהם לא מחכימים אותי בכלום.

ולכן, בגלל הזכויות, אני רוצה לתת לך טיפ בחינם. כאשר אתה מדבר שטויות, ותופסים אותך – עדיף לשתוק ולתת לצד השני לפטפט את עצמו לדעת. ואל תדאג, בסוף גם הוא יגיד איזו שטות שתוכל להטפל אליה ולבטל את דעתו. עדיף לא להמשיך ולהוסיף לדבר. אפשר לחזור בך מהדברים, אפשר להגיד (כמו פוליטיקאי) שדבריך הוצאו מהקשרם או לא הובנו. ואפשר לשתוק. אני ממליץ על לשתוק.

כאשר אתה מוסיף לדבר, ומנסה להסביר את השטות שאמרת (ולמרות שזו שטות, אני לא אומר שזו שטות, אלא מדבר על מקרה היפוטתי כלשהו), ואתה מתווכח ודן עם אנשים בשטות שאמרת, זה כמו לתת לך עוד חבל כדי שתקשור ותתלה את עצמך עוד יותר חזק כך שלא תצליח להשתחרר.

תולעת 3 ביולי 2012

הדברים צריכים להאמר בבירור: זה המם תינוק הצלחה הכי גרוע EVER.

כסיפוביץ 3 ביולי 2012

??

נעם 3 ביולי 2012

אני חושב שהפוסט הזה מסביר הרבה לגבי הפוסט הקודם שלך, בורוביץ'. המסקנה היא שאתה פשוט לא מבין מה זו טקטיקה בכדורגל ומהי שיטת משחק.

ציטוט מהפוסט: "אני לא מאמין במושג כדורגל טקטי. אני חושב שכל פעם שפרשן אומר זאת הוא בעצם מתכוון לכדורגל הגנתי ובעיקר חסר ברק". אז לידיעתך, יש גם טקטיקות של התקפה בכדורגל. ברמה הכי בסיסית – כשנבחרות כמו אנגליה או נבחרות סקנדינביות משחקות על כדורים ארוכים והגבהות לחלוץ מרכזי גבוה וחזק שיודע להשתלט על הכדור ולהוריד לשחקן שמצטרף קדימה, זו טקטיקה מסוג מסויים, ולעומת זאת ספרד ובמידה פחותה גם הולנד, ארגנטינה וברזיל בוחרות להחזיק כדור ולהניע אותו על הקרקע במטרה להגיע למצב כיבוש, זו טקטיקה שונה לחלוטין. ועוד לא דיברנו על משחק מהאגפים לעומת משחק מהאמצע, ריווח המשחק לעומת צמצום פערים ועוד ועוד. וזה רק לגבי התקפה, כמובן שיש המון טקטיקה גם בהגנה (בכותרות בלבד: לחץ על כל המגרש/חצי מגרש/הגנה נסוגה, הגנה בקו אחד, שמירות אישיות, יצירת לחץ באזורים מסויימים במגרש ועוד ועוד).

שיטת משחק הוא מושג קצת ערטילאי אבל זה לא אומר שאין דבר כזה במציאות. כפי שאני מבין אותו מרכיביה של שיטת המשחק הם המערך, הטקטיקה ופילוסופיית המשחק. ברוב הקבוצות "שיטת המשחק" אינה דבר בולט במיוחד כי רוב המאמנים אינם פורצי דרך אלא חקיינים שלוקחים כמה עקרונות מפה ומשם, ממאמנים בולטים וחדשניים, ולכן בתקופת זמן נתונה רוב הקבוצות משחקות פחות או יותר דומה ללא שיטת משחק בולטת ומובהקת. בקבוצות עם שיטה פורצת דרך, כמו הונגריה של שנות ה-50, הולנד של שנות השבעים וספרד של היום (שאמנם השיטה אינה של המאמן שלה, אבל היא בכל זאת חדשנית) זה מאד בולט.

לכן מפתיע במיוחד שאת הדברים שלך אתה כותב דווקא על נבחרת ספרד. מילא לומר על נבחרות כמו צרפת או צ'כיה (סתם דוגמאות אקראיות) שאין להן שיטה או טקטיקת משחק, זה עוד יכול להיות מובן (למרות שאני בטוח שאם תשאל את המאמנים שלהן הם יוכלו להסביר לך באריכות מהי שיטת המשחק והטקטיקה שלהם בכל משחק ומשחק), כי באמת אין להן כיום שיטה מובחנת. אבל ספרד היא בדיוק הדוגמא הכי טובה לשיטת משחק וטקטיקה מאד ברורה. הפילוסופיה: החזקת הכדור זמן ארוך ככל האפשר במטרה למנוע מהיריב לפתח את המשחק שלו ולהגיע למצבי כיבוש. השיטה (סקירה חלקית): לחץ מאד גבוה על הכדור במטרה לחלץ אותו במהירות האפשרית מהיריב, צמצום מרחקים בין השחקנים ותנועה ללא כדור ליצירת מערכי משולש בין 3 שחקנים לצורך פתיחת קווי מסירה (אפשר לראות את זה כאן אצל בארסה, אבל אותו דבר בספרד http://www.youtube.com/watch?v=-2Ur_U7aU9I), אין מסירות סתמיות קדימה או לתוך הרחבה – אם אין אופציית מסירה טובה קדימה חוזרים אחורה ומנסים שוב. הטקטיקה: משתנה כמובן ממשחק למשחק. הנה ניתוח יפה של הטקטיקה במשחק הגמר – http://www.zonalmarking.net/2012/07/02/spain-4-0-italy-euro-2012-tactics/#more-8981

ליאב 3 ביולי 2012

פירלו שחקן מצוין, מעולה וכל הסופרלטיבים האפשריים – אבל דרג עליון לא. אני כן יכול להגיד דבר אחד, חדוות הנעורים של אלגרי השנה ובשנה שעברה היתה בהחלט מוצדקת. שנים על גבי שנים מילאן המשיכה במדיניות ה"בואו נראה לכולם שקשישים משחקים טוב יותר" וזה אפילו עבד לא רע (להזכירכם – שני גביעי אלופות בעשור הקודם וגמר נוסף). למרות זאת, יש חריג אחד – פירלו, בניגוד לגאטוסו וכו', ממש לא גמר את הסוס. היכולת שלו השנה ביובה ובנבחרת היא לא התעוררות מחדש, אלא זה פשוט הוא ולכן אני יכול רק להצטער עבור אוהדי מילאן שצריכים לראות אותו לובש ופורש במדי אחת מהיריבות הכי גדולות שלה.

מיכאל 3 ביולי 2012

http://www.youtube.com/watch?v=ijDdpNxPyPU
דוגמא לשחקן שאין בו כמעט טכניקה או כישרון, אבל המון שכל והבנה טקטית.

אסף לאופר 3 ביולי 2012

מעניין אותי לדעת- אתה חושב ככה על ספורט באופן כללי או רק על כדורגל? כי אני אישית לא חושב שיש איזשהו ספורט שלא מצריך טקטיקה, ודאי לא כדורגל, בו ניכרת טביעת אצבע של מאמנים ואפשר לראות את זה בקבוצות שמשנות את סגנון המשחק שלהן תחת מאמנים שונים.

אני שואל את זה כי אני נתקל בלא מעט אוהדי פוטבול שאוהבים להתנשא מעל הכדורגל ולהגיד שהוא משחק פשוט מדי לעומת הפוטבול שהוא גן עדן לטקטיקה.
אני לא מבין מספיק בפוטבול כדי לדבר עליו, מאותן סיבות שבגללן אני לא אוהב ספורט אמריקני, כולל נ.ב.א שבתור ילד הייתי חובב גדול שלו- עודף השואו האמריקני שגורם לזה שזה בלתי אפשרי לראות משחק כי כל שנייה יש עצירה- אבל אני חושב שלמי שמתעמק מספיק בכדורגל, יש עומק הבנה ורבדים טקטיים שלא היו מביישים אף ענף ספורט אחר. הכל שאלה של כמה אתה מתעמק בזה.
נכון שבגלל שכדורגל הוא הספורט הכי פופולרי אז אנשים ישר מקשרים את זה עם המכנה המשותף הנמוך ביותר, ויש בכדורגל מן הנומך הזה- לאו דווקא במורכבות שלו, אלא ברמה של אלו העוסקים בו (בעיקר בארץ)- אבל החשיבות והמורכבות הטקטית שלו ומגוון הניתוחים שאפשר לנתח (וגם אני לא אוהב את כל הכתרות הבדיעבד האלו, למרות שגם בענפים אחרים ניתן למצוא אותן) היא גדולה מאוד.
אם כבר, הייתי שמח לראות יותר ניתוחים טקטיים מורכבים והסברים פרטניים על מהלכים- דבר שקיים בכתיבה על כדורגל באנגליה, למשל, אך לא כל כך כאן. זו הבעייה האמיתית של תקשורת הכדורגל בארץ לדעתי- וגם אתה חוטא בה.

Comments closed