ימי הרדיו לא כאן

ציינו השבוע 25 שנים להקמת תחנת הרדיו הייעודית לספורט הראשונה בארצות הברית. כיום כבר יש 700.

כשחייתי בארצות הברית הייתי מכור לתחנה של בוסטון, WEEI.

לפעמים הייתי אפילו מתקשר כ-CALLER ומדבר. בעיקר בשעות הלילה.

מאוד אהבתי את הקונספט. יש מגיש- לעתים יותר מאחד. יש מתקשרים. ויש שיחה. לעתים יש עצבים. צעקות. ניתוקים. אסור לקלל, אבל חוץ מזה מותר הכל.

אבל מה שיש זה בעיקר שיחות כל כך אמוציונאליות ולרוב מעניינות על ספורט. הייתי מכור.

לעתים בתחנות הללו גם משדרים משחקים, אבל זה החלק שפחות עניין אותי. משחקים אני מעדיף לראות בטלויזיה.

אבל להקשיב לשיחות על ספורט או לדבר- רק רדיו.

התוכן משתנה במהלך היום. יש תוכניות יותר נמוכות ויש כאלה ממש אינטלקטואליות. זה קשור במגיש, ובשעות היום, ולפי זה גם מתחלקים המאזינים.

יש גם תוכניות חדשותיות למרות שמרבית החדשות מוגשות ב-NEWSFLASH לפני ואחרי היציאה לפרסומות. בחיים אין שירים ומוסיקה.

באמריקה יש אינספור תחנות רדיו מעולות שמגישות את כל סוגי המוסיקה.

בתחנת רדיו של ספורט יש רק ספורט. אבל עם כל ההקשרים הכי מורכבים ומעמיקים שקשורים לספורט.

*

אני מתגעגע להמון דברים בארצות הברית. לחנויות הספרים, לחנויות המוסיקה, למגזינים, לספרות על ספורט, לסרטים, לטלויזיה (ספורט), לבילויים, לנשים, לציבור שמורכב מאנשים מכל העולם- גם ציבור הצעירים, לבגדים הכל כך זולים בהשוואה לישראל ולמבחר הכל כך יותר עשיר.

אבל אולי הדבר שאני הכי מתגעגע אליו זה לתחנות הרדיו שמשדרות כל היום שיחות על ספורט. כמעט כל פעם שהייתי ברכב הקשבתי רק להן. גם בבית.

וכשהיה נמאס, הייתי מקשיב למוסיקה טובה.

*

כשחזרתי לארץ לפני קצת פחות מעשר שנים הייתה לי מעין תוכנית לייסד בישראל את תחנת הספורט-רדיו הראשונה במדינה. אפילו הרכבתי לוח שידורים לכל השבוע. די מועתק ממה שהכרתי ושעבד כל כך טוב באמריקה. אנשים אמרו שיש לזה פוטנציאל אבל עשיתי מעט בירורים והבנתי שאין רשיון להפעיל תחנה כזו, של ספורט ייעודית, וגם שזה יעלה המון כסף, וגם שיש כל מיני קומבינות ואנשים ששולטים בתדרים, ושכמעט אין סיכוי לפרוץ.

בשלב מסוים אפילו חשבתי שכדאי לייסד תחנה כזו באינטרנט. אבל מה הטעם- אם אי אפשר להקשיב ברכב?

לפני כמה שנים אפילו התחלתי מסורת של פוד קאסטים באתר ערוץ הספורט. זה היה לי מאוד מעניין לעשות את זה.

אבל מה שהיה חסר לי זה שיחות עם סתם אנשים, מאזינים, כאלה שהיום בבוקר מתעוררים ולא מסוגלים לסבול את המחשבה שדידיה דרוגבה עזב את צ'לסי וחייבים לדבר על זה עם מישהו ברדיו במשך 5- 10 דקות.

*

באמריקה תמיד חשבתי שהקונספט הזה של ספורט-רדיו הרבה יותר מתאים לישראל מלארצות הברית. למרות ששם התחנות הללו משגשגות. כי מה יותר ישראלי מלהתקשר ולדבר, ולהתלונן, ולצחוק, ולאהוב ספורט דרך שיחה על ספורט?

תראו איך התוכנית של נתן זהבי מצליחה.

אז למה לא בספורט?

*

אין לי תשובה. אבל כמו כל כך הרבה דברים אחרים, ישראל חסרה גם את הדבר הבסיסי הזה. ואיש לא אומר מילה.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

נעליים תולים מהר
האגדה שהייתה באמת? (על אבי רן)

31 Comments

יואב דובינסקי 14 ביולי 2012

פוסט מעניין בורוביץ'. אני זוכר את הפודקאסט בספורט 5. הקשבתי פעם או פעמיים והיה נחמד, אבל לא חשבתי שיתפוס. למרות שאם אני לא טועה, את פארדן דה אינטרפשן אפשר לשמוע רק בפודקאסט, אין שידור חוזר ברשת.

מעניין שאתה כותב את זה דווקא אחרי ההתלהמויות של השבוע ברדיו. תקשורת הספורט בישראל מבחילה בעיני. אני לא רואה איך תחנת רדיו שמשדרת רק ספורט תיתן לי אלטרנטיבה למיאוס.

יואב בורוביץ' 14 ביולי 2012

דובינסקי, דברים כאן לפעמים לא תופסים כי לא ממש נותנים להם צ'אנס לתפוס ולא מקדמים אותם. אני חושב שהיו לפוד קאסט לא מעט מאזינים (כך לעתים אמרו לי בערוץ) אבל עדיין הרגשתי שאני עושה את זה לגמרי לבד (עם העורך המעולה שלי, אבי זורנזון, עד שעזב את הערוץ) והיה לי די קשה גם להילחם על זה וגם לעשות את זה.
אבל הנושא כאן הוא תחנת TALK RADIO של ספורט, ואני חושב שתחנה כזו, אם הייתה מתוכננת נכון, הייתה תופסת כאן בטירוף.
ואגב, לי אין בעיה עם התלהמויות כל עוד שהן מנומקות ובאות מהלב (ולא כמו השיחה בין איינשטיין, כספית וקופמן, שהייתה בחלקה עימות עקרוני ומעניין, ובחלקה חרפה של תרבות דיון ובכלל של התנהגות). גם כך ספורט זה תחום כל כך אמוציונאלי, אז אם אתה מנומק אין לי בעיה שתרים קצת את הקול כל עוד שאתה מכבד את הצד השני.
לי תחנה כזו מאוד חסרה בישראל. ואגב, הכיוון של תוכניות הספורט כאן ברדיו של רק לערוך ראיונות עם דמויות מעולם הספורט אותי פחות מעניין. בתחנות באמריקה יש גם תוכניות כאלה, אבל הן מרכיבות מיעוט מלוח השידורים. הרוב זה שיחות עם המאזינים. הכי דמוקרטי. לדעתי גם הכי רייטינגי ומעניין.

יואב דובינסקי 14 ביולי 2012

עזבתי את הערוץ לפני שעשיתם את הפוד קאסט.
אני קורא אותך הרבה בדה-באזר ולרוב מבין את המקום שממנו אתה בא. אבל יש בעיה גדולה בהשוואה שלך – בארה"ב באמת יש ספורט. תראה כמה קבוצות ומשחקים יש לקבוצות מבוסטון. הסלטיקס, הברואינז, הפטריוטס, הרד סוקס. וזה לפני ספורט מכללות שלא פחות פופולרי. וזה רק בוסטון והסביבה. כל יום יש לך משחק שם. כל הזמן יש מה לנתח. יש על מה לדבר במשך יום שלם.
מה יש לך כאן?

יואב בורוביץ' 14 ביולי 2012

כאן יש לך את כל הספורט הישראלי ויותר מזה- את כל הספורט מעולם כולל האמריקאי. על הכל אפשר לדבר. הכל מעניין. צריך רק לחלק את שעות השידור לפי נושאים וסוגי מגישים.
אני בעיקרון מאמין בתחנה של 24-7 אבל אפשר להתחיל גם מ10-12 שעות ביום של TALK RADIO. לאט לאט זה ייבנה. יש כאן מספיק אנשים שאוהבים ספורט, ובעיקר לדבר עליו.

יואב דובינסקי 14 ביולי 2012

אני מבין את מה שאתה אומר וגם מבין את היתרונות היחסיים של התרבות הישראלית, אבל זה עדיין מתחבר לי למשהו מאוד לוקלי. והסצנה הזאת מסרט של טים אלן כל הזמן עולה לי:
http://www.youtube.com/watch?v=3I0K-ymOTS4

זיזו 14 ביולי 2012

תענוג, כל היום באוטו גלידה.

אפשר גם פה:
http://espn.go.com/espnradio/

תומר חרוב 14 ביולי 2012

פוסט מעניין שמעלה שאלה מעניינת. האם יש מקום לתחנת רדיו כזו? אולי…אבל לא מאמין שזה יתפוס בלי מוזיקה, אולי ספורט ומוזיקה טובה. ובכל זאת בכל הנוגע לרדיו, יש פה רדיו די גרוע ברוב היום.
תחנה אינטרנטית דווקא נשמעת די טוב, אתה צריך לזכור שבסך הכל בתוך שנה שנתיים מקסימום שלוש, האזנה לרדיו אינטרנטי תהיה דבר די בסיסי ונגיש. תחנת הקצה למשל היא אחלה תחנה והפופולריות שלה רק תתגבר כי היא מתיעה מוצר איכותי במדיום מתפתח, אז אולי זה יכול לעבוד בספורט- כמו שדה באזר עובד.
אני זוכר את הפודקאסטים- היו די טובים לטעמי. יכול להיות שבגלל שהשוק פה קטן אז זה יכול להמאיס את עצמו, אבל אולי שווה לקחת צ'אנס כזה.

יואב 14 ביולי 2012

רדיו זה נהדר.
והפורמט המושלם לכדורגל/סל שלנו.
על זה גדלתי. על דרמות מומצאות של מיטב השדרנים.
ונהנתי(ושמחתי, נעצבתי ונמתחתי) מכל שניה.
ימי הרדיו של וודי- לב לב חב.

מנחם לס 14 ביולי 2012

יואב, תסתכל מה השעה. 3 לפנות בוקר. וזה לא 8 בערב בגרינוויל, דרום קרולינה. זה 3 לפנות בוקר בפקינג הוד השרון. תמיד לוקח לי 4-5 ימים להתרגל לשעון, ובינתיים אני מתעורר ב-3 (הולך לישון אחרי חצות), ומתעורר ער לחלוטין, מוכן למטקות. אתמול שיחקתי ב אלכס בחוף הצוק. סליחה, מה שנשאר מחוף הצוק. המים מגיעים עד המסעדה ונשארה רצועת חול של 6-7 מטרים. והמצילים תקעו שני דגלים אדומים ברוחב 20 מטר זה מזה, וזה המקום היחיד בחוף שרוחבו לפחות 600 מטרים שמותר בו לשחות. איזו באסה. אין טעם ללכת לחוף יותר. ואחרי מטקות עם הכתף הביונית שלי ישבתי עם הזקנה ואלס והזמנתי 'שלוש מנות אבטיח'. כל מנה רבע אבטיח. החשבון (ללא הטיפ!)??? 114 ש"ח. כמעט $30. וואללה שכמעט התעלפתי. בארה"ב ב-30דולאר אני קונה בסופר 8 אבטיחים מפרו (הרבה יותר מתוקים מהאבטיח המקומי כאן) כל אחד בגודל 50-60 ס"מ. טוב, כמובן שהמסעדה צריכה להרוויח, אבל לקנות אבטיח בשוק הכרמל ב-20 שקל, לחתוך אותו ל-4, ולמכור אותו ב-152 ש"ח? איך אתם חיים כאן? מאיפה יש כסף לחתיכת אבטיח?

טוב, אז בארה"ב הייתי פותח את הרדיו ומקשיב לאחד מ-20 ספורט טוקשאו שאני רוצה. עוד מעט 5 בבוקר אז מתחיל 'מייק-אנד-מייק' שהיא הרצינית מכולם.

אבל טוק שואו בארץ? הוא יהפוך תוך שבוע לדהבאזר-רדיו בו מדברים על כל דרק שבעולם מלבד ספורט. היו מתחילים להתפלסף ברדיו כפי שהרבה יורמ'ים מתפלספים כאן (ובראשם אחד ממערב ארה"ב) משך חצי שעה על כל בעיטת כדור. אין כאן ספורט, אז התכנית ממילא היתה הופכת לתכנית על מהגרים בלתי חוקיים ואיך עושים חומוס הכי טוב, או ברוס ספרינגסטין (שמזמן כבר איבד את קולו ומה שנשאר זה צרידות).

DO ME A FAVOR, YOAV, GET OFF IT

זה לא יעבוד כאן.

צור שפי 14 ביולי 2012

נו, צריך אורח מכובד מאמריקה כדי להסביר לשוטים בציון שמה שיש לנו כאן זה לא קפיטליזם אלא מוטציה שלו – קניבליזם של ההון בחסות השלטון. טוב שבאת דוקטור.

מנחם לס 14 ביולי 2012

בארץ אין גם מספיק אנשים חולי ספורט. בארה"ב קח ב-RANDOM מאה אנשים, הרוב הגדול יידע מי הוא לברון, מי הוא 'איירוד', ומי ניצח את הסופרבול בשנה שעברה. קח ברח' אלנבי 100 אנשים, ואולי ל-3-4 יש מושג מי לקחה את אליפות המדינה בכדורגל, ומי זה השוער ז"ל שכתבת עליו.
אם תעשה תכנית רדיו ספורט בחצות, יהיו לך איזה 30-40 חולי נפש שלא יכולים לישון בלילה שאחת האובססיות שלהם היא ספורט, ואיתם תנהל שיחות עד 5 בבוקר (אני אהיה אחד מהם).

טוב, חוזר לנסות לתפוש שעתיים תנומה.

יואב 14 ביולי 2012

מה לך ולספרינגסטין בכלל?
מה לך ולחמלה והאמנות הנפלאה שלו?

ומה נשאר לאלה שלא שרים? אפילו לא צרידות . בספק אם נשארה בהם צניעות בסיסית.

מנחם לס 14 ביולי 2012

מה לי ולספרינגסטין? אר יו קידינג מי? בעתון "חדשות" הייתי תקופת מה מבקר אומנותי של מה שקורה בארה"ב (ספרים, מוזיקה, אופרה, הצגות, סרטים) ועשיתי מה זה עבודה. אז תן כבוד לזקנים. (בקשתי פעם מידיעות שיתנו לי לבקר סרטים אמריקאים טובים לפני שהם מגיעים הנה אך נוני מוזס חשש שאלכלך כמו שעשיתי בספורט).

טל בן יהודה 14 ביולי 2012

יואב,

בכל פעם שאני חוזר מביקור מולדת בטורונטו, אני עובר כחודש של מחשבות שהטור הזה מסכם אותם (למה אין בארץ, איך היה נראה לוח שידורים, האם יש מספיק תוכן וכו'). בכל רגע שאני נמצא שם באוטו, אני מיד מעביר ל-The Fan 590, תחנת הספורט של טורונטו.

מנחם, אני לחלוטין לא מסכים איתך ב-2 הטענות שלך. ראשית, יש מספיק חולי ספורט בארץ שיהנו להאזין לתחנה הזו במהלך היום. שנית, הטוק-שואו יהפוך למה שהוא בעקבות המגישים. יש לנו מגישים כאן שיכולים להעלות תוכנית כמו "מייק אנד מייק" ויש כאלה שמעלים תוכניות "קופמן מתנצח עם בן כספית" או "אופירה ואייל מלקקים לכולם".

אגב בוא לא נתמם, יש בארה"ב לא מעט תוכניות ספורט ברדיו "מדברים על כל דרק שבעולם". לא מעט תוכניות הם בסך הכל שיחות של מאזינים שעולים ךשידור להתלונן על הקבוצה שלהם, ואז המגישים פשוט צועקים עליהם חזרה. אני יודע את זה כי אני מקשיב לחלקם דרך פודקאסטים.

אין שום סיבה שלא תעלה תחנת רדיו כזו גם בארץ.

ואם כבר פודקאסטים… כאחד שמקשיב באופן קבוע למספר פודקאסטים מארה"ב, הקשבתי גם לתוכניות בספורט5. אני אישית לא כל כך מבין למה זה לא משהו שהולך וגדל בארץ. לכל אחד ואחד מאיתנו יש נגן MP3 (אם זה כחלק ממכשיר סלולארי או עצמאי). אני חושב שחלק מהעניין זה העובדה שאין פלטפורמה שמרכזת את כולם (החנות של אפל למשל). חלק נוסף הוא שחלק ממקבלי ההחלטות בתקשורת הספורט לא מעריכים מספיק את הקהל שלהם.

אם נקח לדוגמא את "יציע העיתונות" מול PTI: כחצי שעה אחרי השידור של PTI, עולה פודקאסט עם ה-AUDIO של התוכנית לאתר של ESPN ולחנות של אפל. כך שמי שפספס יוכל לשמוע את התוכנית (ככה אני עקבתי אחרי התוכנית כשהוט הורידו את ESPN לא יכולתי לעבור ל-YES עדיין בגלל ההתחייבות שלי).

כתבתי כמה מיילים בזמנו לספורט5 בעניין יציע העיתונות. הרי כמה קשה להעלות קובץ MP3 עם מהדורת "יציע העיתונות". זה משודר בשעה יחסית מאוחרת, והרבה אנשים ירצו להרויד את התוכנית ולהאזין לה בדרך לעבודה או בעבודה… מיותר לציין ששום דבר לא עלה מעולם.

מדובר בהסתכלות אחרת על ספורט כאן. אני חושב שמדובר בשאלה הנצחית של הביצה והתרנגולת… אם מדובר באשמת המחנכים? או המחונכים? האם המחנכים צודקים כשהם אומרים ש"אין כאן תרבות ספורט" בשביל הדברים האלה? או שהם טועים בכך שהם לא מנסים להנחיל לנו תרבות תקינה שכזו…

טוב, מספיק חפירות לבוקר אחד.

יום טוב,

טל

מנחם לס 14 ביולי 2012

וב, אם מרשים לדבר על כל נושא שבעולם, אז הנה קטע על מדוזות. אכלתם פעם מדוזה? אני אכלתי. זה היה בעת אליפות העולם בכדורסל ( זאת כשהאמריקאים שלחו קבוצה עם שאק שהרסה את העולם אבל גם התנהגה בגועל נפש). הלכתי לצ'יינהטאון בטורונטו (אמרו לי שהוא השני בגודלו בצפון ארה"ב לזה שבניו יורק) וראיתי בתפריט מדוזה כ-APPETIZER. שאלתי את המלצר שלא ידע אנגלית, אז הוא הביא לי FRIED JELLYFISH. זה הגוף של המדוזה. למדוזות הענקיות בחופי ישראל יש "גוף" בגודל של שזיף נניח. הם חותכים אותו ומטגנים. אכלתי. בתחילה בהיסוס, אבל סיימתי את המנה הראשונה. לא הייתי אומר 'טוב' ולא הייתי אומר 'מגעיל'. קצת טעם של בצל מטוגן. לא הייתי מזמין שוב, אבל אם אתה נתקע על אי בודד בלי אוכל, ויש התקפת מדוזות, תדע מה לעשות כדי לא למות מרעב.

מנחם לס 14 ביולי 2012

נו, תגידו לי, מה עושים בשבת בבוקר ב-8 בישראל? הנכדות רוצות שב-9 אקח אותם לבריכה בקאונטרי (ספורטן) של הוד השרון. מנסיון אני יודע שיהיו שם מאות ילדים והורים בבריכה בלי יכולת לזוז. אז יצאתי מזה. יש להן אבא? שהוא ייקח אותן. אני עשיתי את ימי העבדות עם הבנות שלי, וכסבא החלטתי מזמן שאני עושה רק דברים של כיף עם הנכדות.

כל החברים שלי (אני בן 75? הם בני 75!) לא היו בים כבר עשר שנים. מה הם עושים בשבת בבוקר? עולים על הטלפון ומדברים עם החברים האחרים על מחלות. טוב, החלטתי לכתוב מאמר להופס על 12 החתימות החשובות ביותר הקיץ של פרי אג'נטס (נמבר וואן יהיה סטיב נאש בלייקרס), ואולי אמצא איזה קרבן למשחק מטקות, אבל לעולם לא שוב בחוף הצוק הדפוק. (בארה"ב כשיש יום שבת כזה בלי כלום לעשות, תמיד יש גולף עשר דקות מהבית).

אבל בינינו? אין כמו כאן.

גורדיטו 14 ביולי 2012

בוקר טוב מנחם

בשהותך פה אתה נותן זווית ראייה קצת אחרת בתור אורח לרגע שמסתכל מסביב ומסוגל להשוות לעבר פה ולהווה במקום אחר, נורמלי וטבעי יותר.
מצחיק לקרוא אותך מתלונן על החיים בארץ :)

המדינה הזאת כל כך קטנה, שבכל שמורת טבע, חוף או אתר תיירותי ששווים משהו, בימי חופש כמו שבת וחג, יש כל כך הרבה אנשים שצובאים עליו שרק כאלה שיכולים לבלות RUBBING ELBOWS עם עוד מאות מיוזעים צפופים מגיעים לשם. אל תנסה אפילו לצאת ביום שבת אם פרטיותך ושפיותך חשובים לך.
וזה עוד בלי להזכיר את תרבות הדיבור הקלוקלת, את חוסר ההתחשבות הבוטה באחר ואת חוסר התרבות הכללי שמונצח בחברה הישראלית.
ומדד יוקר האבטיח הוא דוגמא אחת ליוקר המחייה המטורף בארץ הזאת שהיה חלק גדול מהסיבה למחאה החברתית בשנה שעברה.

אשרייך שאתה עדיין חושב את מה שכתבת בשורה האחרונה.

אלעד 14 ביולי 2012

מנחם, תעבה טובה, כשאתה כותב את המאמר של הפרי אייג'נטס, תתייחס לכך שמיאמי החליטו שזה רעיון טוב לשחק עם לברון 46 דקות בערב בכל 5 העמדות, כי גם הקיץ הם לא העבירו גבוה נורמלי לשחק מתחת לסל. השנה זה נגמר בהתכווצות קלה לקראת הסוף, איך זה ייגמר שנה הבאה? …

מנחם לס 14 ביולי 2012

עם ריי אלן ווואלאס צריכים גבוהים? אבל בינתיים כתבתי על סטיב נאש והאימפקט על הלייקרס.

roei034 14 ביולי 2012

מנחם איך אתה במטקות? עושה התקפה או הגנה?

מנחם לס 14 ביולי 2012

התקפה כשאפשר, והגנה כשצריך.

מישקה 15 ביולי 2012

אחלה טקטיקה.

יובל 14 ביולי 2012

יואב, אפשר להאזין היום ברכב לרדיו אינטרנטי, כל משחקי הבוקר של גמר הנבא הסתיימו אצלי בהאזנה לרדיו איאספיאנ באוטו, אני בעד הקונספט, לגמרי. חסר בארץ דיון חוץ עיתונאי על ספורט

תומר הוותיק 14 ביולי 2012

1.אני מתפלא שאתה לא מציין את העליונות של השחורים בתור שדרני רדיו ואם אין כאלה אז איך זה רק בגלל שלא ניתנה להם הזדמנות.( זה פשוט אחד משני המוטיבים שחוזרים על עצמם בכל פוסט שלך).
2.(המוטיב השני כן היה בפוסט) והוא כמה חרא בארץ הזאת,הספורט חרא,אנשים חרא וכו׳.
3.לגופו של עניין, אם אתה באמת אוהב את זה וחושב שתהנה ״לייצר״ את הרדיו הזה,לתפיסתי אם תעשה אותו אינטרנטי אתה לגמרי בעניין כמו רדיו רגיל תוך שנה שנתיים (שזה גם הזמן שייקח לך לבנות ולייצב את הבסיס).
כל הטלפונים הנמכרים בישראל הם סמארטפונים,שיעור חדירת ה3G בישראל הוא הגבוה בעולם,למעשה אין דבר שיימנע ממאזין שלך להאזין לך ברכב דרך הסלולרי שלו,כל זה בלי צורך להתמודד בסוגיות של תדרים,לדעתי יש לזה סיכוי להצליח בארץ.

MG 14 ביולי 2012

מל, בהמשך לשיחתנו על בת גלים:
סבא שלי לא במצב שהוא יכול לספר משהו, אבל להלן מה שסבתא שלי מספרת (או אם אתה מעדיף – סיפורי סבתא):
"משפחת חס, בדומה למשפחת של סבא שלי (גוליגר) הן מותיקות בת גלים. הם גרו בבית ליד מסעדה שעכשיו מלאים בבטון. יש להם שם מגרש אבל בשל מאבקי ירוש הם לא מוכרים אותו". יהושע חס ויעקב (היא לא בטוחה לגבי השם) היו חברים של סבא. בעיקר יעקב שהיה מחבריו הטובים ועזב לארה"ב. ליעקוב היו גם 2 אחיות. יעקב ויהושע בני דודים. יש גם רופא שהתחתן עם מישהי במשפחה או שיהושע התחתן עם רופאה ולאחר מספר שנים את עזבו את בת גלים ועברו לכרמל".
משהו מכל זה מזכיר איכשהו את המשפחה שלך?

מנחם לס 14 ביולי 2012

אז ככה: הבעיות במשפחה הן בעיות של INCESTISM: יהודה חס (אבא של יהושע ז"ל) התחתן עם חווה, בת דודה דור ראשון. יהושע שניפטר לפני שנה היה מוזר בראש מבחינה מסויימת למרות שהיה מהנדס בוגר טכניון. היו לו חלומות גרנדיוזים על הפיכת הבית (שהיום הוא בהתפוררות) למצבת ענק, והוא סרב למוכרו בכל מחיר כי הבית והבית הגדול לצידו שבו מסעדת מוסהדג, שייך 50% לאביו יהודה. אשתו, אירקה, היא הדוקטורית: היום חולה אנושה; היתה אנסטיזיולוגית ברמב"ם.

אחיו שי יהודה היה יוסף. גם יוסף התחתן עם בת דודה דור ראשון, גיטה. שלושת ילדיהם בסדר וגם לא בסדר. כולם מוזרים כל אחד בדרכו(ה) הוא, אבל למזלם ה-INCEST לא פגע בהם בצורה חמורה יותר. (להתחתן עם בן דוד או בת דודה הוא לא דבר אסור לפי התורה): פועה שהיא הכי בסדר, נמצאת בבית אבות בבת ים. זהבה (אלופת ישראל בגב בשנת 1950 או 1951) גרה בפילדלפיה ומגיעה היום ארצה. היא פעם האשימה את רינה ז"ל אשתי, ואני, שהיינו כבר דוקטורנטים מפן סטייט שגנבנו לה ספרי לימוד בעברית (כמה שנים לפני כן לימדנו עברית בבית כנסת באוהיו והיא חשבה שאנחנהו עדיין שם מלמדים עברית), וכ-"עונש" לא הגיעה ללווייה של רינה'לה שהיתה 2.5 שעות נסיעה מביתה. יעקב, האח המבוגר בוגר הטכניון שגר בקווינס, ניו יורק, לא מדבר איתי מאז הייתי בן 6 או 7 (והוא היה בן 15 או 16)כי הוא טוען שקללתי אותו כשלקח לי אופניים. כשגרתי בלונג איילנד ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו אך הוא טרק לי את הטלפון. הוא עדיין בקווינס באותה דירה קטנה, והוא צריך להיות בסביבות ה-85.

אמי, הדסה, היא אחות של גיטה, וכמובן בת דודתו של יוסף.

הילדים (יהושע, אחותו שרה, זהבה, פועה ויעקב) רבו על הירושה והפסיקו לדבר אחד עם השני. אני חושב שכבר איזה 40 שנה הם לא מדברים. זהבה, הצעירה מכולם, היא בת 80. כנראה שכשכולם יילכו לעלומם, הילדים כבר יפטרו את בעיית הבית הקטן והבית הגדול מול הקזינו. לדעתי כשהטיילת באמת תיבנה יום אחד, רצועת האדמה שלהם תהיה שווה מיליונים.

את זהבה ופועה וכמה מהילדים של יהושע, שרה אחותו, וכמובן זהבה ופועה, אראה בבת המצווה של נכדתי אמי בשבת הבאה.

אולי יום אחד אכתוב ספר על משפחת חס (שיש להם גם בית גדול ברח' יפו, בעיר התחתית, היכן שליוסף ויהודה היתה חנות בדים כבר מ-1915.). אבל אם אכתוב עלי לעשות זאת מהר לפני שכל הילדים יילכו לעולמם 0יהושע כבר איננו כפי שהזכרתי).

בקיצור, סאגה משפחתית מסובכת ביותר.

אוהד מטס בירושלים 14 ביולי 2012

אני כותב תוך כדי האזנה ל WFAN באינטרנט. אני לא חושב שיש תחנת רדיו ישראלית (אולי 88) שאני מאזין לה באותה מידה.
הייתי מאד רוצה שתהיה בארץ תחנת רדיו המוקדשת לספורט אך נראה לי שרוב הסיכויים הם שתחנה כזאת תישמע יותר כמו "השיחה" בין אינשטיין, קופמן ובן כספית מאשר כמו שיחה של מייק ומייק ב espn.
ההבדל בין תרבות הספורט בארץ לזו שבארה"ב הוא כמו ההבדל בין הניהול של הפועל תל אביב והניהול של הינקיס. בין "איצטדיון" רמת גן לPNC בפיטסבורג. בין מדור הספורט בניו יורק טיימס או בוושינגטון פוסט לזה של הארץ. אני לא מדבר על זה שבארה"ב הספורט הוא חלק מרכזי מהתרבות הכללית. שהנשיא צופה באירוע ספורט לא מכייווןן שהוא מחוייב לכך על פי הפרוטוקול אלא מכיוון שהוא אוהד של הקבוצה. מישהו כאן רואה את רוה"מ מתראיין אצל המקבילה הישראלית לביל סימונס (אם יש בכלל דבר כזה) כפי שאובמה עשה?
מישהו כאן יכול לדמיין ישראלים משלמים עבור תוכן (לא צפייה במשחקים) כפי שאמריקאים משלמים לespn insider, Football Outsiders או baseball prospectus?
נראה לי שדווקא פודקאסט שיוכל בהוצאה לא גדולה לבנות קהילה של מאזינים הוא מטרה ריאלית יותר תתחנת רדיו מסחרית. הנה כפפה לדה באזר. יש כאן מספיק כותבים אינטליגנטיים ורהוטים המתמחים במגוון של ענפים. תתחילו עם פודקאסט אחד של שעה שבשבוע, שימו להורדה באתר ובאיטיונס ותראו כמה משאזינים אתם מצליחים לגייס.
בהצלחה!

עופר פרוסנר 14 ביולי 2012

אני מאוד בעד הרעיון של פודקאסט דה באזר – זה נשמע לי כמו רעיון מצויין.

יואב בורוביץ' 14 ביולי 2012

לגמרי. מאוד מתאים לאתר ולאנשיו.

תומר חרוב 15 ביולי 2012

רעיון מעולה.

גיל 16 ביולי 2012

תוכניות ספורט הן דרך טובה להעביר נסיעה אבל לשמוע אותן בבית זה די סיוט. הדיבורים כל כך איטיים וכל הזמן מורחים את הזמן. בסוף ההאזנה לא ממש ברור שלמדת משהו חדש.

Comments closed