לא מתלהב כלל ועיקר

 

עוד מעט מתחילה אולימפיאדה ואיני מתרגש כלל ועיקר.

גם לפני האולימפיאדות הקודמות לא התרגשתי. האחרונה שעשתה לי את זה הייתה אטלנטה 96. בדיוק סיימתי צבא וראיתי שבועיים רצופים במשך כל היום כמעט את כל האירועים.

התמוגגתי.

אבל ארבע שנים לאחר מכן כבר הייתי בארצות הברית, היכן שהאולימפיאדה היא ממש לא ביג דיל, ואני גם הייתי בסיום הלימודים, ולא היה לי כוח או רצון לראות את סידני. גם השעות היו מאוד לא טובות ובטלוויזיה האמריקאית מראים כמעט רק הייליטס ארוזים בסוף היום. מבחינתי סידני 2000 זה אירוע שלא התקיים (כמו יורו 2000).

מאתונה ובייג'ין אני גם זוכר מעט מדי.

כבר שנים אני גורס שאולימפיאדה זה דבר טוב לכל מיני GEEKS בינלואמיים. אנשים שלא מבינים מהו מייג'ור ספורט. מה באמת מעניין בימים כתיקונם.

זו שעתם של כל החלכאים. במשך ארבע שנים לא מעניין אותנו שחיה או אתלטיקה בכלל. ופתאום זה הדבר הכי מעניין!

ובמקרה של התעמלות זה אפילו יותר מודגש, למרות שגם באולימפיאדה התעמלות כבר לא מעניינת אפילו עשירית ממה שעניינה בשנות ה-70 וה-80.

ואני גם מאוד לא אוהב את טורניר הכדורגל באולימפיאדה וחושב שהוא לגמרי מיותר ואפילו פוגם בענפי הספורט האחרים כי הוא בכל זאת מושך מהם תשומת לב שמגיעה רק להם.

וגם הכדורסל לא עושה לי כלום. אין היום כמעט נבחרות טובות בעולם. מצב הכדורסל בעולם הוא קטסטרופאלי.

אז בשביל לראות ספרד-USA אחד אני לא מתרגש לפני הטורניר.

*

העובדה שגם התחלתי עבודה חדשה עוד יותר מפחיתה מההתלהבות שלי מהאולימפיאדה. כי אני גם יודע שאיאלץ להפסיד הרבה מאוד אירועים בגלל שעות עבודה.

וזה כבר מבאס מאוד.

כי עמוק בפנים ברור שאני רוצה לראות המון. אם הייתה לי האפשרות ברור שגם הייתי רואה.

אבל אין לי.

והנה לפתע אני חושב שזה שטויות. שגם אם הייתה לי הזדמנות לא הייתי רואה יותר מדי. והייתי מעדיף ללכת לים. או לצאת עם בחורות בערב.

והנה אני שוב חושב שאני מדבר שטויות. הרי יהיה פאקינג אולימפיאדה באמצע היום ואני אלך לים? אני לא אלך לים.

ואם לא אהיה בעבודה, או לא אהיה מוכרח לעבוד על כתבה (ומבאס לעבוד על כתבה שלא קשורה לאולימפיאדה בימים של אולימפיאדה) או לא אצא עם הבחורה שאני בסוג של קשר ראשוני איתה ואני די מתלהב- אז ברור שאראה את כל מה שאוכל לראות באולימפיאדה.

אבל אני לא מתלהב לקראת המשחקים. באמת שלא.

והשיר מוקדש לג'רמי לין. איזה באסה ש-REM התפרקה, למרות שאפשר לומר שהגיע הזמן.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

לונדון (1) - הנה זה בא / מאת משה יחזקאל
אניגמת זלאטן

42 Comments

יואב דובינסקי 19 ביולי 2012

לפחות אנחנו מסכימים שבאסה שאר.אי.אם התפרקו

matipool 19 ביולי 2012

בתור מעריץ גדול שלהם ואחד שחושב ש"אוטומטי" הוא אחד מ-5 האלבומים הטובים בכל הזמנים , לא בטוח שזו כזו באסה .
המורשת שלהם אדירה וחבל יהיה לקלקל אותה עם נפילות ( הם כבר לא בשיאם לא מעט שנים ) .

עופר פרוסנר 19 ביולי 2012

בורו, קודם כל מזל טוב על העבודה החדשה. אני אוהב את הטקסט הזה – הוא טקסט של מכור. הוא טקסט שכל כולו אומר בעיני (ואני מצטער על הפרשנות שאני עושה, אל תכעס) ש"אני ממש ממש ממש מת על האולימפיאדה, אבל יש אלף דברים שימנעו ממני לראות, אז אני אגיד לעצמי שאני שונא את האולימפיאדה כדי שלא אתבאס אבל אין מצב שזה יעבוד". זה נפלא בעיני.

פראליה 20 ביולי 2012

מדוייק

אלעד 19 ביולי 2012

האולימפיאדה שלנצח אני אזכור היא אולימפיאדת סיאול. הייתי אז ביסודי, וכל בוקר לפני בית הספר הייתי צופה בשידורים החיים משם. הייתי כל הזמן בעד האמריקאים. כך למשל הלכתי ללימודים יום אחד בבאסה שקארל לואיס הפסיד לבן ג'ונסון, ועד שחזרתי כבר היתה הידיעה הסנסציונית על הפסילה (או שהזיכרון שלי מטעה אותי). התבאסתי כשמט ביונדי הפסיד כבר במקצה הראשון שלו את ההזדמנות ל-7 זהב. הייתי באבל מוחלט כשנבחרת הכדורסל הפסידה לברה"מ.
אבל ההתרגשות שאחזה בי כל אותם שבועיים והדיכאון שזה נגמר (מה? כבר?) הם משהו שאני לא שוכח.

סוס ים 19 ביולי 2012

וואו, ההודעה על בן ג'ונסון… אני זוכר את הרגע. אם אני זוכר נכון היתה זו אורית כסיף המיתולוגית שהודיעה על כך בחדשות בערץ 1.
חוץ מזה – נחרתה בזכרוני גם דניאלה סיליבאש המתעמלת הרומניה המופלאה, שאח"כ ראיתי אותה במופע ראווה באולם בצמח ליד הכינרת. היו ימים :-)
אבל הכי אני עצוב בשביל בורוביץ' שלא ראה את יורו 2000. כל מי שחושב שיורו 2012 היה גדול מוזמן לנסות להגיע לארכיונים ולראות את טורניר הכדורגל הגדול ביותר מאז מונדיאל 86'.

דוד 19 ביולי 2012

אי אפשר להשוות. ביורו 2000 היו מהפכים נפלאים הרבה שערים והמון דרמות. 2012 היו הרבה משחקים משעממים והרמה לא באמת התעלתה.

ויכסלפיש 19 ביולי 2012

נכון מאוד, וגם מונדיאל 98' סיפק הרבה רגעים גדולים

יוסי 19 ביולי 2012

בן כמה אתה תגיד? נשמע כאילו ילד בן 15 כתב את זה…

ניינר 19 ביולי 2012

אני גם לא אראה יותר מדי, כי הועד האלימפי וכל מה שהוא מייצג מגעילים אותי

matipool 19 ביולי 2012

יואב – לדעתי זה נובע פשוט מהתבגרות ( פיזית ומנטלית )ועליית סף הריגוש .
פעם הייתי הרבה הרבה יותר מתרגש ונהנה ממונדיאלים / יורו / אולימפיאדות וכו' . אני עדיין אוהב וצופה אבל פחות בדבקות ובהתרגשות .
את סיאול הצלחתי לראות חלקית במוצב מאולתר בקלקיליה בטלויזיה שחור לבן "14 באוהל של המפקדים שבקושי קלטה משהו ( הייתי לקראת סוף מסלול והמ"מ שלי קלט את האהבה והתשוקה שלי לספורט והזמין אותו לאוהל שלהם לראות ) והייתי מאושר בטירוף .
היום מול מסך גדול ושטוח על ספה נוחה ומיזוג טוב – אני עדיין נהנה אבל לא כמו אז .

Cabrio 19 ביולי 2012

האולימפיאדה היא חידה עבורי. מצד אחד מדובר באירוע שרוב ענפי הספורט בו לא מענינים גם חובב ספורט אדוק ו-ורסטילי כמוני, ועל כן מדובר באירוע די משעמם. אבל יש בה משהו מסעיר שקשה להסביר.. מין התרגשות בלחשוב על אירועי האתלטיקה, השחיה וההתעמלות, שכאילו הופכים לענפי ספורט מרתקים רק בגלל שהמסגרת היא תחרות באולימפיאדה. ממש פרפרים בבטן. אולי זו האווירה הבינלאומית והחדווה שמלווה את האירוע.

יורם אהרוני 19 ביולי 2012

מסכים אתך שכדורגל במשחקים האולימפיים מיותר. גם קרב חמש מודרני וטריאתלון. איגרוף אני מתעב בכלל. לכל שאר הענפים יש לדעתי מקום. ראיתי את שידורי כל המשחקים ששודרו ישירות בישראל. שידורים ישירים היו החל ממינכן 1972. לפני זה היו סרטים שהיו מוקרנים בבתי הקולנוע כמה חודשים אחרי המשחקים. זוכר שראיתי את הסרטים על טוקיו 1964 ומקסיקו-סיטי 1968. למשחקים האולימפיים כיום יש אולי חשיבות פחותה מאחר שכל הענפים התחילו לעשות גם אליפויות עולם. אליפות העולם הראשונה באתלטיקה הייתה ב-1983.

MG 19 ביולי 2012

בורו, לא קורה לך שאתה אומר לעצמך: "איזה מזל שמי פעם יש מונדיאל כדי שאני כי אז כל מיני טרמפיסטים רואים כדורגל ואז אני לא צריך להסביר להם מה זה נבדל"?
אולימפיאדה זה אותו דבר. שהבת שלך תחזור מהתעלמלות קרקע ותגיד לך: "אבא היום עשיתי צוקארה" אתה תדע על מה מדובר רק בזכות זה.

איסינבאייבה 19 ביולי 2012

אני אוהב ספורט. כל ספורט תחרותי זה סבבה. מובן שיש לי את ההעדפות שלי (כדורגל ,פוטבול) דווקא בגלל זה שיש אלמנט איזוטרי במרבית הענפים שבמשחקים האולימפיים אני אוהב.
בכל ענף, מגיעים הטובים ביותר, מוכוונים למטרה האולימפית. אז אני יכול לנפוש מול הרמת משקולות, לזפזפ לכדורמים, לבדוק מה קורה בכדורעף.
חוצמזה שהאתלטיקה והשחייה מקפיצות לי את הדופק לשמיים. הריכוז של האיכות, עוצמת התחרות – זה קצת כמו לראות משחק כדורגל שבו 11 מסי-צ'אבי-אינייסטה משחקים נגד קבוצה דומה כריסטיאנו-אוזיל-זלאטן

מנחם לס 19 ביולי 2012

אני הייתי פיזית באולימפיאדות מונטריאול, ואז לוס אנג'לס 84, סיאול 88, ברצלונה 92, ואטלנטה 96 כעתונאי. סיאול ללא ספק היתה הטובה והמרגשת ביותר מכל הבחלינות, מלבד ההפסד של ארה"ב בכדורסל עם קבוצת מכללות שלא ניבחרה נכון.
יואב, אתה מאבד עניין כי אתה מתבגר. פגשתי אותך ואתה פשוט צעיר נחמד, אם כי אני תוהה מה הצעירה החדשה מצאה בך; אני מוכן להתערב שהיא אתך בגלל כספך. אתה נראה לי כמתקרב לגיל 40. אני שם כסף שאם תמשיך בעבודתך החדשה, גם עניינך בספורט יאבד לאט לאט, ובגיל 50 כבר לא תדע מי ניצחה את אליפות ה-NBA. זה תהליך רגיל וטבעי שקורה לכולם. אפילו בהופס.קו. איל היו לי אוהדים שרופים לפני 4 שנים שהיום נעלמו, וכששאלתי היכן הם התשובה היא תמיד "איבדתי עניין".
אין הרבה דפוקים בראש כמוני שמגיל 8 עד 75 לא איבדו עניין והם מטורפים היום בדיוק כמו לפני 65 שנה.

אני לא יכול לחכותלאולימפיאטדה: לראות איך ארה"ב תסתדר נגד ספרד ללא גבוהים; אם היא תנצח גם את בראזיל בקלות (הפרונטליין של בראזיל? ורג'או מהטקאס, ספליטר הענק מהספארס, וננה מהוויזרדס – אחד הפרונטליינס הטובים ביותר שאתה יכול להעילות על הדעת.אני עדיין מאמין שדהאמריקאים ינצחו בהפרש ממוצע של 22.

אני מת לראותאת הקרבות בין פלפס ולוכטי. את הקנונית האמריקאית החדשה נבהתעמלות, שחור בת 16 שתיקח את הזהב באול-אראונד בהתעמלות, השחורה הראשונה אי פעם. לראות מה קורה בספרינטים ואם בלייק ינצח את בולט ב-100 ו-200, ועוד ועוד.

אז אם לא מעניין אותך במיוחד, לך ל'קונגרס בזל' ותכניס לבטן עוד לאפה עם שניצ'ל וירקות. אני אהיה דבוק לטיווי. אני בטוח שגם אתה. אבל אני כבר עכשיו נותן לך מקסימום 10 שנים של עניין לפני שתשים לבחורה טבעת, תגדל 2 ילדים, ותהיה עם הממזרים הקטנים 24 שעות ביממה כשספורט נעשה מקום שמיני בסולם העדיפויות.

קריוס 19 ביולי 2012

לס, יש מרעין בישין באתר שלך. נסה להכנס אליו עם דפדפן של כרום.

מנחם לס 19 ביולי 2012

הלילה הכל יסתדר, ויהיה אפשר להיכנס אליו. תוך שבועיים יהיה אתר חדש לחלוטין, באותו שם דומיין הופס.קו.איל

יואב בורוביץ' 20 ביולי 2012

מנחם- אתה צודק, הבחורה רק בעניין של הכסף. אכלתי אותה.
ובנוגע לספורט- תהרגו אותי, אבל אני באמת לא מתרגש לקראת האולימפיאדה. וזה לא בגלל שהיא לא תהיה אירוע מדהים, כי היא ככל הנראה תהיה.
אבל אני עדיין יותר מתעניין בכדורגל, כדורסל, פוטבול ואפילו בטניס ברמות הגבוהות.
האולימפיאדה מלאה ביותר מדי ענפים לא מספיק מעניינים. אנחנו אוהבים אותם בגלל ה-NOVELTY. בימים רגילים לא מזיז לנו שחיה, אתלטיקה, התעמלות ועוד עשרות ענפים שבאולימפיאדה אשכרה מעניינים ומרגשים.
אז אני אהנה מזה כשזה קורה.
אבל לפני זה- אין לי התרגשות.

אזי 19 ביולי 2012

מה!?

רטקסס 19 ביולי 2012

האולימפיאדה היא תמצית הספורט. שילוב של (לא בהכרח לפי הסדר) מסורת-היסטוריה-בינלאומיות-תחרות-פוליטיקה-מקצועיות-אחווה-תרבות והרבה הרבה הרבה הרבה אווירה.
ביקרתי באולמפיאדה הקודמת וזו פשוט חוויה יוצאת מגדר הרגיל – להסתובב בכפר האולימפי משמעותו לנשום, לחוש ולהזריק לעצמך לגוף מנה מרוכזת של הדבר הנפלא שנקרא : "ספורט". פשוט ככה.

דורפן 19 ביולי 2012

אני נהנה הרבה יותר. פעם המשחקים היו אירוע לא פייר – ארצות הברית והגוש המזרחי נהנו מיתרון על המדינות האחרות בגלל חוקי החובבנות. וגם הכפיפו את המשחקים להתחשבנות הפוליטית העלובה שלהן. היום זה אירוע עולמי אמיתי

אופיר 19 ביולי 2012

אתלטיקה כל כך הרבה יותר מעניינת מכדורגל וכדורסל…
מתפלא עליך, בורוביץ – סוף כל סוף יש תחרויות שבהן מנצח האתלט הטוב ביותר והנצחון תמיד הולך לסופרסטארים, ואתה מתלונן…?

תומר הוותיק 19 ביולי 2012

ובעוד לרוב במקצועות הריצה השחורים מנצחים… שזה תואם עוד תיזה שלו

אופיר 20 ביולי 2012

אשכרה…

כוכב עליון 19 ביולי 2012

חשבתי שהיובל הזה מפרסם רק את מע"מ, לא ידעתי שהוא גם כותב פוסטים..

פשוט אדום 19 ביולי 2012

על פי עוזי דן מהארץ, אוליפיאדה- ארבע השנים שבין המשחקים האולימפיים, סתם שתדעו…

עזי 20 ביולי 2012

like

גיל 19 ביולי 2012

אני לא יודע איך חובב ספורט אמיתי לא יכול להתרגש מהאולימפיאדה. נכון, יש הרבה ענפים שלא מעניינים אותנו ביום יום אבל זה דווקא מגביר את ההתרגשות. המסה של תחרויות, זה שמופצצים באינסוף שידורים, לומדים על ענפי ספורט חדשים, מתחרים שהם הטופ שבטופ במקצוע שלה, הופך את זה לחוויה אדירה.

לא צריך לעקוב אחרי שחייה או התעמלות כדי לדעת שהאולימפיאדה היא הדבר הכי חשוב לרוב הספורטאים שמשתתפים בה ולכן הstake גבוה יותר מה שהופך ליותר מותח. כל תחרות יכולה להיות ההזדמנות הראשונה והאחרונה לאותו ספורטאי לתהילה. גם המבנה של האולימפיאדה מעולה. שבוע ראשון יש עוגן של שחייה והתעמלות, שבוע שני אתלטיקה ומסביב כל הענפים האחרים ברקע עד הקרשנדו ביום האחרון עם כל הגמרים בתחרויות הקבוצתיות והרבה אחרים.

GEEK בינלאומי 19 ביולי 2012

לפחות השיר הציל את הפוסט הזה..

טל 19 ביולי 2012

קודם כל תאחלו לי מזל טוב, אני בלונדון לראשונה בחיי באירוע ספורט גדול. אני גר פה. יש כרטיסים לגמר הכדורסל חצאי גמר וגמר של כדוריד נשים חצי גמר כדוריד גבר אריק זאבי וטקס הפתיחה של הפאראולמפי (להריע לחברה הללו המצעד המשלחות זהו כבוד גדול עבורי).עובד על להשיג עוד כרטיסים. מאוד מקווה לראות אתלטיקה אם אצליח להשיג משהו בלי למכור כליה.

קסמה של האולמפיאדה הוא בעובדה שהיא מתרחשת פעם בארבע שנים. רוב הענפים אכן לא מספיק מענינים כדי להעסיק אותי ביום יום, בין שגרת האנ בי איי, פוטבול, כדורגל אירופאי, פורמולה 1, מכבי, מוטוגיפי רק כמדגם מייצג.

אבל האולמפיאדה זה האירוע הגדול מכולם. הגדול מכולם כי עם פלייאוף האן בי אי הוא כמו הרמאדן של חובבי הספורט (כל היום סבל ועייפות, ובלילה ארוחות שחיתות), עם מונדיאל זה כמו סעודה של סטייקים עד שאתה כבר נגעל מעצמך אבל לא מסוגל להפסיק, אולימפיאדה זה בונבונירה בלגית שאתה יכול להרשות לעצמך פעם בארבע שנים כי היא כל כך יקרה. כל ספורט זה ממתק של ביס, קצר, מפתיע, מסקרן, אלוהי, יקר ערך. לא הייתי אוכל בונבונירות כאלו כתזונה עיקרית, או אפילו כל יום כי זה היה נמאס, אבל מה שווים החיים בלעדיהם.

כשאתה צופה באולימפיאדה, במיוחד בענפים האולימפיים, אתה צופה ברגע המגדיר של החיים של האנשים שמשתתפים. בדרך כלל החוקים פשוטים, וכל מה שהאדם עשה חלם אכל וישן בעשרים השנים שקדמו לרגע הזה הוא לתפקד בשלמות ברגע הקטן הזה. בגלל זה 100 מטר מגדיר את האולמפיאדה. אין דרמה יותר מרגשת בעולם, אין סרט מתח יותר מסעיר, אין הקרבה יותר גדולה משל אנשים שחיים בצל כל החיים ונחשפים לאור הכי גדול ברגע כל כך קטן וכל כך מרגש ואינטנסבי.

אם אתה לא אוהב את האולמפיאדה אתה לא באמת חובב ספורט.

תומר הוותיק 19 ביולי 2012

LIKE!

אמיל 20 ביולי 2012

טל (מגיב 20) קודם כל, ברכות. שמח בשמחתך ומי ייתן ותהנה רבות ותתענג בזיכרונותיך לפחות כמו מכשף הנוסטלגיה מנחם לס שאין לו ולו רגל אחת בהוויה, ראשו בעתיד וליבו בעבר ולכן קשה שלא לאהוב אותו. שנית, את ההגדרות שלך לנ.ב.א ולמונדיאל צריך ללמד גם בגלקסיות רחוקות כי הן הדבר הכי אוניברסאלי שקראתי (בהנחה שאתה קיים הופכית לטיים זון האמריקאי).
טיילתי באתיופיה לפני כשנתיים.נדהמתי מהאחווה המיידית שחשו אלי כולם כשדיברתי איתם בהתלהבות על קנניסה בקלה, מסרט דפר וכמובן הגדול מכולם היילה גבריסילאסי. פינטזתי על מפגש עם היילי הגדול אולי במהלך ריצה לכפר הסמוך לאכול אינג'ארה. לתדהמתי אכן פגשתיו, חיבקתיו, ועטפתיו באהבה ישראלית מפרגנת. שאלתי אותו, "תגיד היילה, מה עבר לך בראש במאה האחרונים בסידני 2000 כשראית בפעם הראשונה בקריירה שלך את הגב של טרגט לפניך?" הוא ענה לי, "כלום. פשוט רצתי".
את ריצת 10000 הזו לא אשכח לעולם כמו גם את מאות הרגעים קטנים וגדולים שנקבעו בספר הזיכרון של כולנו, מפסידים ומנצחים. וברור שבורוביץ מנסה לפסל את עצמו מחדש אבל הילד הקסום שבו שב וממלמל, עוד שבוע אולימפיאדה, עוד שבוע אולימפיאדה…

אלכס 22 ביולי 2012

גם אני אהבתי את ההגדרות שלך טל, רק שלצערי ה-NBA הפך להיות יותר רמאדן בכפר אפריקאי מזה רעב, כלומר גם הארוחות שחיתות בלילה לא קיימות כבר.
לגבי המונדיאל והאולימפיאדה, אני מהנהן בהסכמה אוטומטית D:

ויינר 19 ביולי 2012

על מה אתה מדבר? גם אני פרובוקטור אבל אתה ממש מגזים.
מסכים לגבי כדורסל ובעיקר כדורגל, שזה בזבוז זמן. אבל שחיה, אתלטיקה והתעמלות? רק בשביל זה שווה לחכות 4 שנים.
ברגע שאתה רואה את ההבדל ביחס בין של ספורטאים בענפים האלה בין אולימפיאדות ל"סתם" אליפויות עולם, אתה מבין מה המשמעות של האולימפיאדה.

רועי 19 ביולי 2012

אני מסכים עם הדעה פה במגיבים שזה בעיקר עניין של גיל ודעיכה טבעית של מישהו שכנראה לא התאהב בספורט עצמו, אלא בחוויה הגדולה שאפפה אותו כאשר נחשף אליו לראושנה בצעירותו ולהשפעה הגדולה שלו דאז. אני זוכר שכילד קטן ב-96ידעתי להבדיל בין הקוקה, יוקון והוואזארי (לפחות חשבתי כך).את מה שעשה מייקל ג'ונסון לא אשכח לעולם. מה שחווינו כילדים, קשה מאוד לשחזר.. זה מתבטא גם ביחס לסרטים. אני אישית נכנס ליוטיוב מדי פעם, ברגעי שיעמום, ורואה קטעי ספורט (גם אולימפיים) ומתרגש בצורה יוצאת דופן.
כשספורט תחרותי מגיע לשיאו (בעיקר בחשיבות התחרות)הוא מקבל את היוקרה שמביאה לכל כך הרבה צופים שממש לא מעניין אותם ביום יום לצפות בו.. ואין בזה שום דבר רע. גם "אוהבי" הכדורגל לא מטריים לראות עצמם משחחקים בליגה הצרפתית אני אישית מתרגש מאוד. משה גרטל בבריכה זו חוויה בלתי רגילה (וגם חומר לקומיקאים), והקרבות האדירים שיהיו באתלטיקה ובשחיה כמו שמנחם ציין הם ברמות הגבוהות בהיסטוריה (מבחינת איכות תוצאות). מה.. אין כמו המתח לפני יריית הפתילה ל-100 מטר!!!

רועי 19 ביולי 2012

סליחה על השגיאות בסוף..
עוד חוויה בלתי נשכחת מ-96: זוהיר בהלול משדר הרמת משקולות.

יואב גורן 20 ביולי 2012

בקיצור, המשחקים האולימפיים זה האירוע עם הכי הרבה ספורטאיות כוסיות שבדרך כלל מצטלמות בעירום לפני תחילת המשחקים ומי שלא מתרגש מזה, כמו שכותב לס, שיתרכז בלגדל ילדים.

פראליה 20 ביולי 2012

למה ככה? אנחנו מנסים לשלב – מגדלים ילדים על להיות ספורטאים וככה יהיו להם ים כוסיות.

גלעד בלום 21 ביולי 2012

אני מבין את מבה שאתה אומר אבל אני יכול להגיד לך שני דברים-

1)כספורטאי שהשתתף בשתי אולימפיאדות,מדובר בארוע ספורטיבי בעל עוצמות מטורפות,חוויה חד פעמית.

2)עם כל האהבה שלי לכדורגל וכדורסל,שני הענפים היחידים שאני ממש צופה בהם באדיקות) חווית הצפיה הכי מרגשת שלי היתה כשהייתי באיצטדיון בסיאול(עם שחר פרקיס).הלכנו לראות את הגמרים של ה-100 מטר גברים,110 משוכות נשים בין השאר.החשמל באוויר לפני הריצה של בן ג'ונסון זה דבר שאי אפשר להשוות,ההתרגשות באיצטדיון אחרי השיא המטורף שקבע זה משהו שלא אשכח,גם מפח הנפש שלי כצופה כשהתברר שהוא נפסל אחרי שקיבל את הזהב וזכה ל-15 הדקות של התהילה שלו(עם ההמנון וכו').

בנוסף,אחרי האולימפיאדות שהשתתפתי בהן יש לי הערכה עצומה לספורטאים שעוסקים בכל הענפים שאתה קורא להם איזוטרים(בצדק).

עבור הספורטאים הללו האולימפיאדה זה משהו שהם עובדים בשבילו כל החיים,יש לא מעט סיפורים אנושיים,למשל אהרון יעקבשווילי המתאגרף שהיה איתי בסיאול,אלוף ישראל 80 שנה ברציפות(נדמה לי שהוא בגיניס),שהתאמן 4 שנים רק כדי לקבל נוקאאוט בסיבוב הראשון אחרי 40 שניות או משהו כזה,זה היה קורע לב.אגב גם בברצלונה יעקבשווילי היה במשלחת הישראלית,אבל כמעסה!

או יעקב שמואל המתאגרף שהיה מרחק נצחון אחד מקרב על מדליה(רבע גמר) ואחרי כמה שנים נכנסתי למונית ומסתבר שהנהג הוא לא אחר מאשר אותו יעקב שמואל

מהסיבה הזאת אני דווקא כן מתרגש לקראת האולימפיאדה וכן אעשה את המאמץ לצפות בכל מיני ענפים שאני לא צופה בהם במהלך השנה,המקצוע האהוב עלי זה קפיצה לגובה נשים וריצת 3000 מטר מכשולים,אני אוהב את הקטע של השלוליות,זו ריצה מדהימה בעיני,גם קרב 10 זה מקצוע אדיר בעיני,צריל לתת מילגה לכל החיים לאנשים שעוסקים בקרב 10,רק על זה שהם בכלל הסכימו להתחרות בענף המטורף הזה.

ויכסלפיש 21 ביולי 2012

גלעד, גם לי יש הערכה עצומה לספורטאים בענפים הפחות זוהרים אבל מבחינתי לא צריך לחכות ארבע שנים כדי לבחון את גדולתם. נמרוד משיח סגן אלוף עולם ולא יהיה בלונדון בגלל הקריטריון, זה לא מוריד מערכו בעיני

גלעד בלום 21 ביולי 2012

ויכסלפיש,

אתה צודק אבל אולימפיאדה זו אולימפיאדה,איך שלא תסובב את זה,יש שם לא מעט פוליטיקה ושחיתות כמובן אבל מבחינת המותג עצמו זה עדיין בעל ערך מוסף,למה לא להמשיך את המיתוס? זה עדיין משאת נפש של כל ספורטאי והאירוע הספורטיבי המרכזי בכדור הארץ(למרות שמונדיאל או אפילו יורו יותר מרגשים אותי)

Comments closed