חיי לילה

באמת שאני לא אוהב את הניו יורק ניקס. אבל אני נהנה מפתיחת ה-6- 0 שלהם.

קודם כל, כי איש לא ציפה לכך (ודאי לא כאשר סטודמאייר ואיימן שאמפרט פצועים). שנית, כי הפתיחה הזו ובכלל ההתלהבות החדשה שהניו יורק ניקס מייצרת גורעת מכל היסטריית הלינסאניטי שלא הייתה ממש לטעמי (בינתיים הוא מתגלה כפוינט גארד בינוני ביוסטון). שלישית, כי כמה שאני לא סובל את כרמלו אנת'וני אני עדיין אוהב שהבאד-גאייז מצליחים- ומלו נתפש כבאד גאי. אבל מי שנתפש כבאד גאי גדול הרבה יותר הוא ג'יי.אר סמית', שחקן שהגיע למקצועניים ישר מההי סקול לפני אי אלו שנים ומאז כל מה שהוא עשה זה להפגיז את הגוף שלו בקעקועים (וגם להפגיז את הסל בזריקות ממרחק).

אני אוהב שחקנים כמו ג'יי אר סמית', כי ברור שיש להם כשרון ובעיקר של סקוררים. אגב, הוא גם אתלט עם חדירה. אבל הוא בעיקר גאנר. אני עוד יותר אוהב אותו כאשר הוא מודה השבוע כי "חיי הלילה של ניו יורק באמת השפיעו עלי. הייתי יוצא כמעט כל ערב ולא ממש הייתי מפוקס על המשימה שהייתה לי (כשחקן כדורסל- י"ב).

כמי שגם חי בניו יורק שנה והיה יוצא כמעט כל לילה ולא ממש היה מפוקס על כל משימה אחרת אני יכול לגמרי להבין את סמית'. חיי הלילה של ניו יורק לעתים יכולים להיות לא פחות מהנים מניצחונות של הניקס. אבל הכי טוב שיש גם וגם.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

המלחמה ההיא ולמה אני לא אלוף
שבתרבות - כשהמוזות שותקות

9 Comments

טוקר 16 בנובמבר 2012

אני יושב ב 6 בבוקר מול המחשב, רואה את המשחק בסטרים ומשפשף את העיניים. (כנראה שגם היו כמה צרחות אושר).
זה לא ה 6-0 עצמו – מלהיב ככל שיהיה, אפילו לא הסטייטמנט שיש בלנצח בסאן אנטוניו, שלא נדבר על הדרך מלאת האופי והסטייל שזה קרה בה.
זה היה משהו אחר שגרם לי להתרגש.
לאורך כל השנים שאני עוקב באדיקות אחרי הניקס, היו כמה רגעים קטנים של אושר (רובם ניצחונות קטנים וקטנוניים על יריבות גדולות), אבל מה שהרגשתי אמש סחף אותי בחזרה לימי ספריוול-יוסטון ב 99'. יש לניקס קבוצה ! ולאוהד הניקס המצוי, זה הרבה יותר ממספיק כדי להיות מבסוט עד הגג :)
אז לא, לא תהיה אליפות, גם לא גמר ואני אפילו לא בטוח שהחבורה תצליח לסחוב עד גמר המזרח – אבל יש קבוצה מרגשת, עם כמה שחקנים נהדרים, ואת המאמן הכי אנדרייטד בליגה. מייק וודסון 25-6 מהיום שהחליף את ד'אנטוני.
מחכה כבר לראות אותם יורקים דם על הפרקט היום מול ממפיס.

yaron 16 בנובמבר 2012

למה הלוזריות הזאת? האם הניקס לא נראים כרגע לפחות כמועמדת לגיטימית לגמר המזרח?
נכון זה עובר בראשות הבית וזה לא יהיה קל, ואולי זה גם לא יהיה, אבל תן לי סיבה אחת שזאת לא אופציה ריאלית שהניקס צריכה לשאוף אליה.

טוקר 17 בנובמבר 2012

לא ממש הבנתי איפה ההצהרה הלוזרית בדברים שלי, אבל אני אסביר בכל אופן.

אם יש סיכוי לגמר מזרח ? ברור שיש.
אבל אל תשכח שאופי משחקי הפלייאוף רחוק שנות אור מאלו של הליגה הסדירה.
כדי להגיע לגמר המזרח (ואין ספק שהטופ של הדיוויז'ן יעזור מאוד במטרה) , מלו ייצטרך לספק את הסחורה מדי לילה במאני טיים.
הנעת כדור ושלשות של נובאק ורוני ברואר זה נהדר, אבל זה לא פלייאוף בסקטבול.
גם פלטון שעד עכשיו נראה מצויין ייצטרף להוכיח שיש לו את הביצים לסחוב את הקבוצה בפלייאוף.
מעבר לזה,
הניקס גם ייצטרכו למצוא פתרון לסטאט ברגע שיחזור, רוצה לאמר – סטאט ייצטרך למצוא לעצמו מקום טוב על הספסל… מה שייפגע גם בדקות של ג'יי.אר.
אסור גם לשכוח את שאפמרט (אחד השומרים הטובים בליגה), שאמור לחזור בהמשך העונה.

מה שאני בא להגיד בשורה התחתונה, זה שהעונה עוד לא התחילה אפילו … והניקס עוד צפויים לעבור הרבה עליות וירידות.
אז לצאת אחרי שישה משחקים ולהגיד, אנחנו הולכים להילחם עם מיאמי על הגמר ? נשמע לי מצחיק בשביל קבוצה שיש לה מאזן מביך של 1-12 בעשר השנים האחרונות בפלייאוף.

ניינר 16 בנובמבר 2012

יואב רק רציתי לומר שאני מת על הכתיבה שלך ושמח לראות שאתה כותב כאן בכמויות. שבת שלום

יואב בורוביץ' 16 בנובמבר 2012

תודה ניינר- באמת מקווה להמשיך להינות מהכתיבה. וכיף לדעת שיש אנשים שקוראים.

אסף 16 בנובמבר 2012

ומה שיפה, שסמית התחיל השנה לשמור. לא להיראות כמו שומר, אשכרה לשמור.
מלו זה כבר עניין לסוציולוגים. הבחור סיים את הערב עם 9 נקודות ( עד לא מזמן הוא היה מפטר מאמנים על תקלה בזו ), כולל מסירות מתחת לסל ופירגון סטוקטוני. אם יש חדשות טובות לניקס העונה – זו המטמורפוזה של אנטוני.

איציק 16 בנובמבר 2012

השאלה מה יקרה כשיעירו אותם. הרי הם לא באמת קבוצה טובה, אולי פלי-אוף סיבוב ראשון. יש להם כמה זקנים אשר יודעים את העבודה (רכזים, כאלו ששומרים ומוסרים בלי אגו) אך הגיל המצטבר של הרכזים בלבד גדול מסכום המצטבר של כמה קבוצות בליגה. מה קרה כשתגיע השחיקה שלהם, וכולם יודעים שהיא תגיע. מה יקרה כשסטאס יחזור, והוא יחזור. מה יקרה כשהזריקה תפסיק להשפיע? מלו יחזור להיות מתוסבך סביב עצמו; סטאס יהיה ממורמר, אך לא בטוח בריא; הרכזים יעברו להליכה כיוון שהגיל לא יאפשר לרוץ; האוהדים ירגישו שוב במקומם הטיבעי אחרי סידרת הפסדים, ושב הכול למקומו.
רק שמישהו יסביר לי מה הסיפור הזה שמספרים שאוהדי הניקס הם האוהדים המבינים כדורסל הכי טוב. איך זה שהאוהדים מבינים והשחקנים לא? מה יש להבין כשאין לך ממה ללמוד כשאתה לא מחובר לטלביזיה אלה הולך לראות את הניקס?
השנה אני אוהד את פיניקס, נאש, סטאס, היל, מארלי, קי.ג'י., בארקלי, אחלה קבוצה, רק אל תעירו אותי :-)

אסף 16 בנובמבר 2012

סטאט הוא שחקן כדורסל אמריקאי.
סטאס הוא שר ישראלי חובב תענוגות.

איציק 17 בנובמבר 2012

1. כנראה שתיתי משהו :-)
2. מה סטאט לא אוהב תענוגות?

Comments closed