השראה במגרש הפוטבול (פוסט אורח מאת מיכאל בבלי)

סיפורו של מנהל "כוכבי הצפון" מליגת ה-IFL

יש אנשים שבגיל ארבעים מחליטים לעשות עגיל באוזן או לקפוץ ממטוס ללא סיבה. אני? אני מצאתי לעצמי קבוצת פוטבול.

איך הגעתי לזה? פשוט מאוד – לפני עשרים וארבע שנים, כשמסי בקושי נולד, במקום פרויקט "תגלית" היה ארגון אמריקאי בשם ניפטי שהיה שולח בני נוער אמריקאים לטיול בישראל, וכשבאו אלינו לתיכון בהרצליה להכיר לאמריקאים בני נוער ישראלים, דורון, יובל ואני קפצנו על המציאה.

באותה תקופה לברצלונה של האמריקאים האלה קראו סן-פרנסיסקו פורטי ניינרז, והמסי שלהם היה ג'ו. ג'ו מונטנה. בסוף אותו קיץ טסתי לבקר אותם בסן-פרנסיסקו ואפילו הספקתי לראות את סטיב יאנג מחליף את ג'ו כי היה ברור שבאותו משחק קדם-עונה לא היה לאלווי והברונקוז שלו שום סיכוי. זה היה קאנדל סטיק פארק שאחרי רעידת האדמה הגדולה והניינרז ניצחו 35-17.

כמובן שחזרתי לארץ עם כדור אליפטי ובמשך איזו תקופה אפילו היינו נפגשים בדשא מאחורי כיכר טיראן לשחק פוטבול (לפני שבנו שם את חטיבת הביניים סמדר). פוטבול היינו רואים קצת ב-METV, וכשנודע לנו שמקרינים את הסופרבול בקולנוע תל-אביב גילינו שיש עוד כמה משוגעים כמונו. באותו הלילה הניינרז שלי כבר ניצחו את הברונקוז 55-10.

*

מאז עברו כמה שנים, את חלקן עשיתי בבוסטון – ביתם של הפטריוטס, אבל נשארתי נאמן לניינרס כי גם כשהכדור הוא למעשה אליפטי, כדורגל משחקים מראשון לראשון (ולפעמים בשני בלילה), ובכלל כדורגל משחקים 60 דקות – קבוצה לא מחליפים.

כשחזרתי והתמקמתי בגליל, שמעתי שמשחקים פוטבול בארץ, שיש ליגה שנקראית IFL ושהיא נתמכת על-ידי הבעלים של הפטריוטס. סימנתי לעצמי ביומן ללכת למשחק של חיפה אנדרדוגז, ששיחקו אז ביוקנעם, אבל לא הגעתי לזה. המשחקים תמיד היו בזמנים מוזרים – 21:00 ביום חמישי או 10 בבוקר ביום שישי, מי עושה לו"ז כזה?!

לפני כשנה נסעתי למגרש בעכו כי היה כתוב באתר של ה-IFL שקבוצה שנקראת כוכבי הצפון מארחת משחק בעכו. כשהגעתי לשער הש.ג. בהה בי כאילו נפלתי מהירח. בדיעבד גיליתי שהמשחק התקיים בשלומי, אבל מישהו כנראה שכח לעדכן את אתר הליגה.

אז איך בכל זאת הגעתי לזה? כדרכם של דברים – בלי שתיכננתי. לפני כחצי שנה, במהלך פגישת עבודה אצל אחד הלקוחות שלי, השיחה התגלגלה לכך שמנהלת הרכש עימה ישבתי סיפרה לי שהבן שלה חולה על פוטבול. בו במקום החלפתי איתו סמסים במחשבה שאולי יש אנשים בצפון שאוהבים לראות ביחד משחקים של ה-NFL.

אחרי שבוע קיבלתי ממנו סמס שהאימון הראשון של העונה יהיה ביום שישי במגרש בשכונת רגום בנהריה. לאימון הופעתי בלי לדעת למה לצפות ובטח לא הבנתי למה אני נכנס. הצגתי את עצמי בפני רועי, המאמן, ודי מהר הבנתי שאני קצת זקן ביחס לשאר השחקנים על המגרש. מגרש זה סוג של הגזמה. זו היתה חתיכת דשא מגודרת.

גם דשא זה סוג של הגזמה. על המגרש מצאתי קבוצה של שחקנים בגילאי 18 עד 32, חבורה מגוונת של חיילים משוחררים, סטודנטים ומהנדסים. שילוב מיוחד של משוגעים לדבר, מגודלים יותר ומגודלים פחות, עם כתובות קעקע ובלי, וכולם מודבקים באהבה גדולה למשחק שנראה כה זר לתרבות הישראלית.

היו שם יהודים, ערבים, רוסים, אתיופים, ואף לא אמריקאי אחד לרפואה. בדיעבד התברר לי שזה סוג של גאווה של כוכבי הצפון – להבדיל ממרבית הקבוצות בליגה, לכוכבי הצפון אין בסיס שחקנים אמריקאי (בינתיים במהלך חודשי האימונים התגייסו לשורות הקבוצה אמריקאי, קנדי, וקולומביאני אחד. אפילו נורווגי הגיע לשלושה אימונים אבל זה לא החזיק). לקראת סוף האימון פניתי למאמן ושאלתי אותו "תגיד, מה אתם צריכים?", והוא ענה לי בפשטות – "מישהו שינהל אותנו." וכך הפכתי להיות המנהל של קבוצת כוכבי הצפון.

*

כוכבי הצפון היא קבוצת הפוטבול העשירית בישראל (מתוך אחת-עשרה קבוצות). הקבוצה הוקמה לקראת עונת 2011-2012 על-ידי גרעין שחקנים מאזור נהריה, שהתפצל מקבוצת האנדרדוגז של חיפה. בעונה הראשונה הקבוצה ניצחה משחק אחד מתוך עשרה, ובעיקר שרדה את חבלי הלידה לליגה מאתגרת במיוחד.

עונת 2012-2013 לא קלה בהרבה מעונת הביכורים. המאמן חדש, המנהל חדש, שליש מהשחקנים עזבו, שליש מהשחקנים חדשים ומעולם לא שיחקו פוטבול, הספונסר לא מעוניין לממן לבדו עונה נוספת, והמגרש הביתי של השנה שעברה הפנה את גבו ואשכרה עשה שימוש בתירוץ הידוע "זה לא אתם, זה אני".

בתור מנהל חדש לקבוצת חובבים בפריפריה, שזו עונתה השניה, גיליתי מהר מאוד כמה עבודה עוד לפנינו. כי בפריפריה, למצוא 30 חבר'ה שמוכנים לנסוע שעה (בממוצע) על מנת לתאקל אותך על הדשא ואח"כ לשתות איתך בירה זה לא מובן מאליו.

אם לא הבנתם עדיין, מדובר בספורט פיזי, פיזי מאוד, אבל מוכל. כל קבוצה נדרשת להיות דרוכה על מנת להתפרץ בשיא כוחה למהלך מסונכרן של שמונה שחקנים שונים. משמעת ותזמון הן מילות מפתח בספורט הזה, וכשהעסק דופק זו תאווה לעיניים.

כוכבי הצפון היא קבוצה מלאת רצון ואהבה גולמית לספורט, אבל הבוסריות שלה ניכרת. האנרגיות בקבוצה מדהימות, אבל יידרשו עוד שעות של אימונים, קליטת שחקנים נוספים, מציאת מגרש ביתי, והעמדת תקציב מסודר על מנת להוות איום ממשי על בכירות הליגה.

בינתיים, החבורה הזו לא מוותרת, ומקפידה להתכנס ממרחבי הפריפריה פעמיים בשבוע לאימון מפרך של שלוש שעות בכל מפגש, קסדות ומגיני כתפיים והכל, ועם המון כוונה מעוררת השראה.

כוכבי הצפון הם השראה. באופן מסוים הם משבר גיל הארבעים שלי, אבל בעיקר מדובר בהשראה.

*

לפרטים נוספים על קבוצת כוכבי הצפון ניתן לבקר באתר הקבוצה – www.nstars.co.il או לשלוח מייל לפרטי: mbavly@netvision.net.il

כדורגל במספרים: מכבי חיפה לא הכי גרועה / יוחאי שטנצלר
בקטנה (ביקור באיצטדיון ראש הזהב)

8 Comments

עידן. 10 בדצמבר 2012

אחלה פוסט, נהנתי לקרוא.

אגב- איפה אתם משחקים?

מיכאל 10 בדצמבר 2012

תודה!
כוכבי הצפון מתאמנים בימי שלישי ב- 8 בערב בנהריה (בירוקה), ובימי שישי ב-12 בצהרים בבית העמק.
לגבי מיקום וזמני משחקים ביתיים ניתן להתעדכן באתר שלנו – http://www.nstars.co.il.

מתן 10 בדצמבר 2012

מכאל אתה ענק!!! אוהבים אותך ממשפחת כוכבי הצפון

צוריאל גלר 10 בדצמבר 2012

מיכאל, באמת שזכות להכיר בן אדם כמוך. אתה זן נדיר, עם משבר גיל 40, אבל עדיין אוהבים אותך :)

שר 10 בדצמבר 2012

מיכאל אני אוהב אותך 3>

דורפן 11 בדצמבר 2012

נהדר

שחקן בליגה 12 בדצמבר 2012

די כבר עם הפוליטיקלי קורקט הזה ! נמאס מזה !

בני תבורי 19 בדצמבר 2012

אתה לגמרי צודק. לך תזדיין!

Comments closed