התמסרות (פוסט אורח מאת מיכאל בבלי)

תשעה סטודנטים, ארבעה שמיניסטים, ארבעה שכירים, שלושה חיילים בחופשה, שלושה מאבטחים, שלושה מהנדסים, שני ברמנים, וגנן אחד מתייצבים למשחק בעין המפרץ. שמונה וחצי בבוקר של יום שישי, בשמיים הכל עננים, באוויר ריח גשם וקרקע חקלאית ספוגה, אפור של חורף ישראלי, קר בצפון, ורטוב. אתה שואל את עצמך למה בכלל יצאת מהמיטה בבוקר שכזה, ואילו הם ניצבים שם בחוץ, קסדה ומגינים – כי עד כדי כך הם רוצים את זה. הם התכנסו מוקדם בבוקר ממרחבי הפריפריה: משלומי, נהריה, חיפה והקריות, לימן, בית העמק, כרמיאל, ומעלות – כי עד כדי כך הם רוצים את זה. הם כבר אחרי שתי תבוסות רצופות על האפס, והם ניצבים באויר הפתוח חשופים לגשם ללא כל מחסה – כי עד כדי כך הם רוצים את זה. הקבוצה היריבה מגיעה כל הדרך מירושלים ולשם היא גם צריכה לחזור לפני כניסת השבת. אבל עד שתצא לדרכה חזרה, היא תפגוש בכוכבי הצפון.

בעיטת הפתיחה נקבעה לשעה עשר, ועד אז יש חימום, מתיחות, והתנעת אדרנלין. בפוטבול צריך לדעת טכניקה ותזמון, אבל חייבים אדרנלין. האדרנלין זה הדלק של השחקן, ולכן מוכרחים לדעת להיכנס לאותו אזור טעון ומחשמל, ולהוציא לפועל לפי קריאה מהלך בכוח מתפרץ. הקבוצה היא חבורה של מוציאים לפועל, וכשכל מהלך מתחיל ומסתיים בשניות ספורות, אפקט ה-פאמפ-איט-אפ מקבל משמעות קריטית שיכולה להרים ולהפיל קבוצות. לכן כל שחקן חייב לרצות את זה יותר מהכל. לכן שחקן לא נרטב, לא מתקרר, לא נאנח, לא מתבכיין, ויותר מכל – הוא לא מפחד. שחקן צריך לרצות את זה יותר מהכל, לבצע עד הסוף ובלי פחד, ולא להפסיק עד השריקה.

בשבוע שעבר כששיחקנו נגד החלוצים מתל-אביב, רגע לפני תחילת המחצית השניה, שמעתי אותם צועקים בצד השני של המגרש: "מה התוצאה? אפס-אפס! מה התוצאה?? אפס-אפס!!". התוצאה במחצית היתה בכלל כבר 44-0 לטובת ת"א, אבל הם דירבנו את עצמם לעלות למגרש עם תאבון לעוד. המכשלה הכי גדולה בכל משחק היא השחקן עצמו, וקבוצות יעשו כל שנדרש על מנת להקנות לכל שחקן בנפרד ולקבוצה כולה את אותה תחושת התעלות שבאמצעותה אפילו מספר 3 שלך מצליח להפוך באויר את מספר 76 שלהם (למרות שהוא 75 ק"ג גדול יותר). ההתעלות הזו שאני מדבר עליה תלויה בעיקר דבר אחד – ביכולת להתמסרות. התמסרות טוטאלית וללא פשרות, ובלי לחשוב על כאב או על כל דבר אחר מלבד ביצוע המשימה עד הסוף. זו התמסרות לריצה עד שהרגליים כבר לא זזות גם כשאתה פוקד אותן לזוז, התמסרות לתפיסת הכדור כי אין דבר אחר שמשנה מלבד הכדור, התמסרות לתאקל כי אותך לא עוברים, ואף אחד, אבל אף אחד(!) לא יגע ב-QB שלך. ההתמסרות הזו משכיחה קור ומשכיחה כאב, ובאמצעותה שחקן וקבוצה יכולים להתעלות על עצמם ועל הסביבה. בפוקר, שחקן יכול לבחור להמר קצת או ללכת על הכל – all in. בפוטובול, אין ברירה כזו, השחקן חייב להיות all in כל הזמן. התקפה – ALL IN!, הגנה – ALL IN!, ההתמסרות חייבת להיות מוחלטת ומלאה, עד השריקה.

כוכבי הצפון רוצים את זה, ויש לנו את התאבון, אבל כאן גם בולטת הבוסריות של הקבוצה מהפריפריה הצפונית. כי כשהתאבון עולה על היכולת – התסכול מוכפל, ולכן נדרש עוד שיפור משמעותי בטכניקה האישית והקבוצתית – שיפור שיושג באימונים ועוד אימונים. אבל הליגה לא מחכה ולו"ז המשחקים צפוף, ולכן דברים מסויימים צריך ללמוד ברגליים. ההתמסרות, לעומת זאת, היא פונקציה של רצון והחלטה, של state of mind, ולכן בשישי בבוקר, ובכל שישי נתון, ההתמסרות שלנו היא מלאה ומוחלטת – עד השריקה!

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

נו, מה יהיה? (עם מארק בלינדר)
מעשה בשוער שחשב שסוף העולם מגיע / יוחאי שטנצלר

20 Comments

מתן 21 בדצמבר 2012

מיכאל תודה על כתבה נהדרת!!!

אריאל גרייזס 22 בדצמבר 2012

ומה עם השופטים שהגיעו כל הדרך מהמרכז.. :-)
יופי של כתבה והיה תענוג לשפוט את המשחק הזה אתמול. בשדה מוריק באמצע שום מקום, עם ריח של פרות באף וכמה עשרות חבר'ה צעירים שבאו כדי לשחק. היה שווה את השעתיים נסיעה לכל כיוון

טימי 24 בדצמבר 2012

ה"וולי פארק" מקום קסום!
חבל שלא היה פרסום על קיומו של המשחק ורק בזכות הצעקות שנשמעו בכל הקיבוץ הבנתי שיש משחק. עד שהגעתי כבר נגמר..
איפה אפשר לראות את לוח המשחקים והשעות? בקלות אני מארגן לפחות עוד 5 אוהדים חדשים לכוכבי הצפון..

נ.ב- "וולי פארק"- על שמו של מאמן הכדורגל האגדי של הקיבוץ שגידל דורות של שחקנים על שיטת "סטופ דריבלינג סטרט פאסינג" שהביא הישר נבלקבורן..

מיכאל 24 בדצמבר 2012

לוח המשחקים נמצא באתר של הקבוצה – http://www.nstars.co.il, ואתה תמיד מוזמן לשלוח מייל או למצוא אותנו בפייסבוק – כוכבי הצפון!

עופר 24 בדצמבר 2012

אני מת על פוטבול, אם הייתי יודע שיש בקיבוץ שלי משחק הייתי בא.

טימי 24 בדצמבר 2012

אתה אחד מהחמש..
המגרש הביתי זה עין המפרץ? כי ראיתי שהמשחק בית הבא ב 10-1 הוא ב 21:00 אז קשה להאמין שזה בוולי פארק..

שרוליק 25 בדצמבר 2012

טימי הבנתי שהגיע תקציב לתאורה בוולי פארק מהרווחים של פאב המחלבה.

מאיר הלחמי 22 בדצמבר 2012

כתבה נהדרת מיכאל!

רביב 22 בדצמבר 2012

יופי של מילים- תפסת חלק גדול מהמהו של הספורט הזה. חלק גדול ממה שיגרום לנו אף פעם לא לוותר.

הוד 22 בדצמבר 2012

כל הכבודד אחלה כתבה

ALL-IN!!!

בני תבורי 22 בדצמבר 2012

שיזדיין מי שהקים ליגת פוטבול בארץ כשאני כבר קרוב לשישים…

אסף THE KOP 22 בדצמבר 2012

בני,

תקים ליגת ותיקים.

חוץ מזה – "מים כבדים" הם יופי, היה נחמד להכיר.

בני תבורי 22 בדצמבר 2012

תודה אסי

אריאל גרייזס 22 בדצמבר 2012

בני, איגוד השופטים לא מפלה על בסיס גיל..

אריאל גרייזס 22 בדצמבר 2012

דרך אגב, אתמול בקבוצה הירושלמית עלה שחקן בן 52. אז אין לך מה להתבייש

בני תבורי 22 בדצמבר 2012

אריאל, חזרתי לקיבוץ אחרי שנה בארה"ב מוטרף לגמרי מהמשחק, עם כדור כמובן. באיזה שלב היו כאן שני מתנדבים אמריקאים ולמשך כמה חודשים היה עם מי לעשות ביזנס. האמריקאים נסעו, הישראלים לא התחברו וזה דעך די מהר. הייתי משלם אז בשביל מסגרת קבועה לשחק. כיום אני ממש לא סומך על הגוף שלי שיעמוד בתיקולים…

מאשקה 23 בדצמבר 2012

בנימין, בכל גיל שווה לחשוב על התחלות חדשות.
אחלה טור

צוריאל גלר 22 בדצמבר 2012

"כוכבי הצפון רוצים את זה, ויש לנו את התאבון, אבל כאן גם בולטת הבוסריות של הקבוצה מהפריפריה הצפונית. כי כשהתאבון עולה על היכולת – התסכול מוכפל"

חזק!!

matipool 23 בדצמבר 2012

כיף לקרוא והרבה כבוד !

martzianno 25 בדצמבר 2012

טקסט נהדר.
ספורט טהור.

Comments closed