לא בא טוב

כמי שסולד מההתייחסות המוגזמת למאמנים אני בעצמי מתייחס אליהם לא מעט בכלל.

אבל אני עושה זאת לרוב רק כדי להמחיש כי מתעסקים בהם יותר מדי.

והנה מאמן שההתייחסות הנרחבת אליו בימים אלו מוצדקת.

פפ גוואדיולה בבאיירן מינכן זה סיפור ענק.

גם אם לא רק מהסיבות הנכונות. הרי פפ הפך לאיקון עולמי בעיקר בגלל שאימן קבוצה נפלאה. האם הוא גרם לה להיות נפלאה? היה לו חלק. לדעתי אפשר להתווכח על גודל חלקו.

ועדיין, בגלל שהקבוצה הייתה כל כך נפלאה וכיוון שלפניו היא לא הייתה כה גדולה (למרות הכשרון הרב) אז בהחלט מגיע לפפ קרדיט גדול.

למרות שהוא נהנה ממסי בגיל המושלם. אצל פרנק רייקארד מסי עדיין היה טינאייג'ר.

חלקו של מסי בהצלחת בארסה בשנות פפ לא פחותה מחלקו של המאמן. ועל כך יש להוסיף את כל השחקנים העצומים שפיארו את הקבוצה הזו.

גם פיני גרשון זכה בשלושה גביעי אירופה. בקבוצות אחרות הוא אפילו לא התקרב להצלחה כזו מעל הבימה האירופית (למשל, כשל בענק באולימפיאקוס. בקבוצות אירופיות אחרות כלל לא אימן).

רוצה לומר- עשו מפפ גאוורדיולה יותר גדול מכפי שהוא היה באמת. והוא בכל זאת היה גדול מאוד.

בינתיים טיטו וילאנובה, חסר ניסיון לחלוטין כמאמן ראשי, מראה שאפשר להצליח עם בארסה מאוד גם ללא פפ.

לא מספיק מזכירים זאת אבל בעונה שעברה גווארדיולה אפילו לזא זכה באליפות ספרד ובאליפות אירופה הודח (לאחר שני משחקים) לקבוצה שסיימה במקום השישי בפרמייר ליג (והייתה מאומנת על ידי עוד "רוקי" כמו די מתיאו).

גם פפ עצמו היה לחלוטין חסר נסיון ברמות הגבוהות כשקיבל את בארסה.

עוד משהו שמראה- מאמנים חסרי נסיון יכולים להצליח מאוד (בנאדו). מאמן אולי זה לא תפקיד שנדרש נסיון רב כדי להצליח בו. והכי חשוב- מאמן זה לא תפקיד כל כך חשוב כמו שעושים ממנו.

צ'יפ קלי, המאמן הכי חם בפוטבול המכללות בשנים האחרונות וגם מי שהיה מזוהה עם חידוש קונספטואלי במכללת אורגון, עם פוטבול נו האדל התקפי בטירוף, מונה אתמול להיות מאמן הפילדלפיה איגלס מה-NFL.

קלי, למרות שמוגדר על ידי רבים בארה"ב כגאון, אמר את האמת כבר כשהוצג בתפקידו החדש. "(כדי להצליח) אתה חייב שיהיו לך שחקנים טובים. לפעמים עניין המאמנים הוא לגמרי אוברייטד. אנחנו לא משחקים את המשחק. פוטבול מכללות מבוסס על שחקנים; ה-NFL מבוסס על שחקנים. תפקידך כמאמן זה לשים את השחקנים במצב שבו הם יכולים לעשות מהלכים גדולים, ואז לצאת מהדרך ולאפשר להם לעשות אותם".

ואגב, תפקיד המאמן בפוטבול חשוב בהרבה מזה שבכדורגל, ולמרות זאת בחיים לא נשמע בעולם גניבת הדעת האוניברסלי של הכדורגל מאמן אומר את הדברים האלה. כי הוא יחשוב שזה כמו לירות לעצמו ברגל.

*

באיירן מינכן לא זכתה בלאיפות אירופה כמעט 13 שנים למרות שהייתה קרובה לכך. בעונה שעברה הייתה מרחק דקות ספורות מזכיה כאשר רק דידיה דרוגבה הפלאי מונע זאת ממנה.

באיירן מינכן תזכה העונה באליפות הבונדסליגה בהפרש נקודות גדול.

גווארדיולה מגיע למועדון שהוא סוג של מפלצת. אליפות בגרמניה לבדה לא תרשים כמעט איש. האתגר העיקרי, וכמעט היחידי, הוא להציג כדורגל נפלא (כבר כעת באיירן מציגה כדדורגל התקפי, כשרוני ומנצח) ובעיקר לזכות בצ'מפיונג ליג.

פפ יכול לעשות זאת. זו בכל זאת באיירן מינכן. גם אם הוא יעשה זאת זה לא אומר שהמאמן הוא כל כך חשוב. אם היה עושה זאת בדורטמונד אז זה היה משהו אחר. אם היה זוכה באליפות בארסנל או בליברפול זה היה משהו אחר. אפילו אם היה זוכה בצ'מפיונס במנצ'סטר סיטי זה היה משהו אחר.

אבל פפ בחר באופציה הגרמנית. מההיבט של התרחקות מכשלון, הוא עשה החלטה טובה מאוד. כי הקבוצה שלו היא אלופות גרמניה כמעט בטוחה גם ללא מאמן ברמתו, וגם כך היא אחת משלוש או ארבע הקבוצות הטובות ביבשת כך שגם זכיה בצ'מפיונס אינה רחוקה כלל.

*

אבל אותי פחות מעניין האינטרס של פפ גווארדיולה. אותי מעניין האינטרס שלי (ואני רוצה לחשוב שהוא האינטרס של רבים מבין חובבי הכדורגל). ואני לא חושב שגווארדיולה בבאיירן זה מעניין. ראשית, כי אני שונא את באיירן. זו גרסה גרמנית ואדומה של מכבי כדורסל.

ואני גם לא חושב שהבונדסליגה היא ליגה מספיק מעניינת או איכותית לפרסונה כמו גווארדיולה. לא שאני מזלזל חלילה בתרבות הכדורגל הגרמנית הנפלאה. ועדיין, זו ליגה שבאיירן כשהכל עובד אצלה בסדר צריכה לקחת די בהליכה. וזו ליגה שהקבוצות האחרות בה כמעט ואינן מצליחות באירופה בעשור האחרון. כי פשוט אין מספיק קבוצות ברמה אירופית גבוהה בבונדסליגה.

הרבה יותר מעניין היה לראות את גווארדיולה נאבק בליגה האמיתית, זו האנגלית.

אבל אולי הוא העדיף את הבחירה הלא מסוכנת בבאיירן, ואולי הוא פשוט רוצה לאמן את מנצ'סטר יונייטד בעתיד.

על כל פנים, אני אמשיך לקוות שבאיירן תפסיד בכל משחק שבו היא משחקת, ואולי עכשיו אפילו יותר.

לא כיוון שאני שונא את גווארדיולה. ההיפך הוא הנכון. האיש אפילו סוג של מעורר הערצה.

אבל אני נגד אתוס המאמן. נגד הסגידה למאמן. ואני חושב שהצלחה גדולה מאוד של גווארדיולה במינכן רק תחזק את האתוס הזה (וזאת למרות שציינתי שהצלחה כזו אינה צריכה להיחשב להפתעה גדולה).

מנגד, כשלון של גווארדיולה להציג במינכן כדורגל כביר ו/או לזכות בצ'מפיונס ואז כבר אולי מיליוני מעריצים של גווארדיולה בשנים האחרונות, ובכלל כל מטפחי גניבת הדעת של אתוס המאמן, יצטרכו קצת לאכול את הכובע.

ברור לי שהאנשים הללו, לפחות מרביתם, לא יודו בטעות. הם חייבים את האתוס הזה. כי הוא משרת אותם.

ובכל זאת יהיה נחמד לראות את גווארדיולה נכשל ואותם מתאכזבים. לא בגלל שנאת פפ, אלא בגלל אהבת האמת.

 

 

בחירה קלה
והימים ימי בחירות (מאת נעם נב ג'ן)

35 Comments

Rocky1 17 בינואר 2013

בורוביץ',

שתי מילים בעד אתוס המאמן: אלכס פרגוסון.

wazza 17 בינואר 2013

עוד אחת: סר

רון 17 בינואר 2013

זה לא נכון, ברצלונה של 2007/08 מבחינת השחקנים הייתה כמעט זהה לגמריי לאותה בארסה של 2008/09, צאבי, מסי, אינייסטה, פויל, אטו, הנרי, אבידל, טורה, כל אלה היום גם ב07/08 ובעונה ההיא ברצלונה לא זכתה בכלום לעומת עונה אחריי שהייתה שוברת שיאים עם טרבל מדהים. פפ בלי לקנות הרבה שחקנים גדולים עשה את הקבוצה הזאת למה שהיא היום, בקיצור גווארדיולה קיבל קבוצה מפורקת שהייתה צריכה שיפוץ אחריי עידן רונאלדיניו והוא הפך אותה לקבוצה מדהימה, הוא ממש לא קיבל קבוצה טובה לעומת טיטו.

תiמר 17 בינואר 2013

יואב,
ראשית אני רוצה לומר שאני כבר הרבה זמן מאוד נהנה מהכתיבה שלך.
חשוב לי להגיד לך את זה כדי לתת קונרה לחלק מהתגובות שאתה מקבל.
למרות שאני לא כותב לך פידבקים חיוביים באותה מסירות כמו החברה שכותבים לך פידבקים (ברובם) עילגים, אני מנחש שיש ציבור קוראים שקט ולא קטן שאוהב את הכתיבה שלך.

הניוואי.. ניראה לי שגווארדיולה רוצה לאמן את היונייטד אחרי פרגוסון ובגלל זה הוא לא הלך למועדון גדול אחר באנגליה
ואיטליה זו סתם אופציה מטורפת ומה שנשאר זה באיירן.. פשוט..

יואב דובינסקי 17 בינואר 2013

בורוביץ', בעשור האחרון זכו באליפות גרמניה חמש קבוצות שונות: באיירן מינכן, ורדר ברמן, בורוסיה דורטמונד, וולפסבורג ושטוטגארט, כשגם לברקוזן ושאלקה היו תחרותיות גם בבונדסליגה וגם בליגת האלופות. אתה די מזלזל בתחרותיות בבונדסליגה ובאטרטיביות שלה. זה לא אופייני לך.

ניצן פלד 17 בינואר 2013

דובינסקי, מספרים זה נחמד, אבל אתה חייב לתת את התמונה מלאה ככל האפשר:
האלופות שאינן באיירן זוכות לכל היותר ב-2 אליפויות.
באיירן לוקחת את כל היתר, שזה יותר מחצי – היא בדרך לתואר ה-10 ב-17 שנה. עצם העובדה שה-7 האחרות מתחלקות בין יותר קבוצות דווקא ממחיש כמה התחרות של באיירן בבונדסליגה איננה קרובה למה שיש לברסה עם ריאל או למה שיש לכל אחת מהקבוצות הגדולות באנגליה (שגם, למרות דומיננטיות של יונייטד, היא עידין נאבקת עם צמרת איכותית ושאפתנית ויציבה בהרבה מאשר בבונדסליגה).

דון נאפולי 17 בינואר 2013

א. הבונדסליגה הרבה יותר תחרותית מהלה-ליגה.
ב. הקבוצות בבונדסליגה לא נופלות מהקבוצות באנגליה.
רק למען ההשוואה (מתייחס לנקודת הזמן הזאת):
יונייטד ~ באיירן
סיטי /~ שאלקה
טוטנהאם >/~ לברקוזן

(אם יש סלאש זה אומר שזה גבולי)

דון נאפולי 17 בינואר 2013

ההשוואה לא יצאה טוב.
זה:
יוייטד ~ באיירן
סיטי > דורמונד
צ'לסי >/~ שאלקה
טוטנהאם >/~ לברקוזן

מישהו 17 בינואר 2013

סיטי מעל דורטמונד מאיזה סיבה בדיוק? דורטמונד של ה3 שנים האחרונות היא קבוצה עצומה, וגם סיטי יודעת את זה אחרי המפגשים ביניהם השנה

יואב דובינסקי 17 בינואר 2013

ניצני, מספרים זה נחמד, אבל…

גל דגון 17 בינואר 2013

לא, כי תגובה חסרת תוכן לחלוטין זה יותר טוב.

no propaganda 17 בינואר 2013

שני דברים:
1. כשקבוצות גרמניות שהן לא באיירן פוגשות קבוצות ספרדיות שהן לא ברסה או ריאל בליגת האלופות, הגרמניות תמיד מנצחות ללא יוצא מןם הכלל. התחרות בגרמניה הרבה יותר גדולה מזו בספרד. יש בגרמניה בערך 8-10 קבוצות טובות כשבספרד יש אולי 5-6. באנגליה זה עניין קצת אחר כי הרמה של הקבוצות הפחות טובות הרבה יותר גבוהה מאשר בליגות אחרות. דרך אגב בספרד היא הכי נמוכה מבין 4 הליגות הגדולות.
2.בניגוד לכדורסל שהוא משחק של שחקנים, כדורגל זה כמעט לגמרי משחק של מאמנים. מאמן צריך לדעת לסדר את השחקנים נכון על המגרש, לנתח את היריבה ולעשות התאמות ספציפיות. יש כמויות של דוגמאות של מאמנים שכשלו עם סגלים מצוינים.זה נכון שיש לפעמים מאמנים שמפצחים את השיטה כמו גוארדיולה שהצליח לפענח איך משחקים נכון בלי חלוץ ואז לקבוצות האחרות לוקח כמה שנים להסתגל( לפניו היה אריגו סאקי שהצליח לנצל בצורה מצויינת את מלכודת הנבדל והמציא את הלחץ הגבוהה), אבל אם אין לך יתרון כזה אתה עושה המון עבודה בתור מאמן ורק ככה ניתן לזכות בליגת האלופות עם פורטו או אפילו אינטר.
הרב המוחלט של המאמנים, מאמנים קבוצות רגילות ולכן העבודה שלהם חשובה לקבוצה לא פחות ואף יותר מהשחקנים שמשחקים בה. גוארדיולה לדוגמא הצליח לשלב את בוסקטס ופיקה בצורה נפלאה בהרכב של ברצלונה, כאשר כמעט בכל שיטה אחרת אין להם מקום אפילו על הספסל של קבוצה בסדר גודל כזה.

תוהה בדרכים 17 בינואר 2013

שטויות חסרות בסיס במציאות.

1. רק בעונה שעברה שתי קבוצות ספרדיות הדיחו שתי קבוצות גרמניות ברבע גמר הליגה האירפית. ואל תתרץ את זה ב"לא שיחקו ברצינות", מכוון שהגרמניות משחקות בהרכבים חזקים ליגה האירפית וזותחרות חשובה עבורן. עונה לפני כן, ויאריאל הדיחה את לברקוזן שהייתה מדרגת במקום השני בגרמניה.

2. בגרמניה אין יותר קבוצות טובות מבמספרד, זה משהו שאתה המצאת.

3. רמת הקבוצות הקטנטת באנגליה היא הגרועה ביותר מבין הליגות הגדולות באירופה. רק בליגה כזאת קבוצה מביכה כמו סיטי יכולה לעמוד על קצב צבירת נקודות גבוה מריאל או דורטמונד וקבוצה של שחקני תחתית בספרד כמו סואנסי להיראות כמו הטכניקה.

4. בוסקטס הוא הקשר אחורי הכי טוב בעולם. וזה אפילו לא קרוב. אתה בטח חושב שגולם כמו סקוט פרקר עדיף עליו, לא?

גלן 17 בינואר 2013

אני אראה ליגה אנגלית כי ככה גידלו אותי. אין שום סיבה אחרת.
בודאי שהליגה הגרמנית תחרותית יותר במובן הכי פשוט- יעשה שם דורפן את תחרות ההימורים ונקבל מיליון קומבינציות מהקוראים, לא כמו בליגה האנגליה ובספרד.
היא בוודאי הכי מהנה כיום לאוהד (אלא אם כן השרימפס עושה לך את זה).
וזהו.

מעבר לזה אני חושב שבאופן כללי לבקר או לנתח למה מישהו לקח ג'וב כזה או אחר הוא עסק מופרך, יומרני ובעיקר חסר מודעות. זה נכון לאנשים פרטיים וזה נכון לדמויות ציבוריות כמו פפ.

אוהד נ. 17 בינואר 2013

יחי השכל הישר

יואב מקטמון 17 בינואר 2013

וואו, יש לי כל כך הרבה מה להגיד בנושא, אבל אסתפק בכמה פסקאות, מתוך כוונה לא לעייף את הקוראים האחרים.

בכל אופן, לצאת נגד "אתוס המאמן" באופן גורף זה דבר לא מדויק בכלל.
ישנם מאמנים בינוניים, ואלו הם הרוב, והם באמת חסרי ייחוד, חסרי השפעה אמיתית על הקבוצה שלהם (בכל ענף שהוא), והם בד"כ מעבירים קריירה סתמית למדי, עם הבלחות מקריות פה ושם של הצלחה יוצאת דופן או של כשלון מהדהד.
בקצוות, ישנם המאמנים הגרועים והמעולים. הם בעלי השפעה ניכרת מאד על הקבוצות שלהם, ומבחני התוצאה (כמו גם סגנון משחק מובהק) מראים זאת בבירור.
כמו כן, צריך לזכור שהמאמן הוא רק פקטור אחד במערכת שלמה, ומידת ההשפעה שלו על התוצאה במשחק אחד מוגבלת.
אבל אם אתה בוחן את עבודתם של המאמנים הטובים ביותר לאורך זמן, אין ספק שיש להם השפעה ברורה, וגם אם הם לא תמיד מצליחיפ, הפ תמיד משפיעים.

בוריטו 17 בינואר 2013

כמה מילים על אתוס המאמן ועל אתוס בכדורגל בכלל:
פפ עובדתית, הגיע להישגים משמעותיים בקדנציה הראשונה שלו כמאמן בוגרים, ברמה שהשם שלו מתקבל או בהערצה או בבוז(במדריד לדוגמא)- שניהם בצורה קיצונית. הוא הצליח יותר מדי עד שאי אפשר להישאר אדיש אליו.
**
כדורגל מונע ע"י אהבה ושנאה, ואתוס פפ או כל אחד אחר (רונאלדו, מוריניו, סיר אלכס) רק מקצין את אותן תחושות (אני אוהד בארסה, זה יהיה עצוב ביום שמוריניו יעזוב את ריאל).
**
שיחזור לקווים כמה שיותר מהר- זה מה שאמרתי, לא משנה איפה- בצלסי השנואה(איזה טיזר זה יכל להיות..)/במילאן העלובה/בבאירן המפחידה.
בשורה התחתונה, אני אוהב כדורגל, ואם זה מכניס לי יותר עניין במשחק כלשהו של באיירן או בצמפיונס, אני אוהב את זה.
**
תאר לך עולם בו רונאלדו יעבור לסיטי-רק הפלפל בדרבי העירוני יהפוך לגמרי את עולם הכדורגל בשנייה. כוחו של אתוס

איציק 17 בינואר 2013

מה שכתבת זו גנבת דעת!!!
הציטוט ששמת הוא הדבר האמיתי "תפקידך כמאמן זה לשים את השחקנים במצב שבו הם יכולים לעשות מהלכים גדולים, ואז לצאת מהדרך ולאפשר להם לעשות אותם". זהו דבר גדול מאוד, ורק מאמן טוב מאוד יכול באופן עקבי לאורך שנים לשים את השחקנים במצב שבו יוכלו לעשות מהלכים גדולים. זו אומנות גדולה לדעת לצאת בזמן, ולחהיכנס חזרה כדי לשים אותם במקומות המתאימים שוב.
זה הבדל גדול בין סתם מאמן למאמן גדול.

הגאון מקלדרון 17 בינואר 2013

מה יגידו עכשיו פיל גקסון, פופוביץ, ביל ביליצ'ק ואלכס פרגוסון?

ניינר 17 בינואר 2013

אמנם אתה לא מייחס חשיבות רבה למאמנים אבל אני כבר מפנטז על הקרבות בין פפ לקלופ. הולכת להתפתח כאן יריבות מלהיבה ומרתקת בין שני מאמני על שדוגלים בכדורגל התקפי.

גיל 17 בינואר 2013

אם פפ יכול לעשות מביירן ברצלונה אז לא נראה לי שיהיה ספק שההשפעה שלו עצומה. אם הוא יוביל אותה לדומיננטית גדולה בליגה, משהו שאין לה כיום למרות מה שאתה אומר זה שינוי גדול. אני חושב שתהיה לו השפעה מאוד גדולה לטובה.

מלר 17 בינואר 2013

תודה, יואב

תוהה בדרכים 17 בינואר 2013

אתה מוכן להסביר (בקיצור בבקשה) למה הליגה האנגלית היא ה"אמיתית" בהשוואה לגרמניה, גם אם הרמה שם בקנטים, אותה קבוצה זוכה כמעט כל שנה באליפות והקבוצת שלה מקבלות בראש באירופה?

גלן 17 בינואר 2013

תוהה בדרכים, לא אענה בשמו אבל אמחזר את מילותיי- על הדבר הזה גדלנו ואין ממנו באמת לאן לברוח. אז אתה מדחיק חוסר תחרותיות, אוליגרכים , מעמד מאמן ירוד בהשוואה לפעם (כולל אפילו לגדולים באמת) ועוד דברים. במקרה שלי אני קורא לזה תסמונת האישה המוכה.

תוהה בדרכים 17 בינואר 2013

סבבא, ברמה דעה אישית זה כמו להתווכח על איזה אוכל אתה מעדיף. וזו הנקודה המרכזית בעיני: זו דעה אישית וסובייקטיבית שאי אפשר להציג אותה כעובדה בדיון, כפי שהוא עשה.

ניק 19 בינואר 2013

ב5 שנים האחרונות היו באנגליה 3 אלופות לעומת 2 בספרד..
זכור לי משהוא על קבוצה אנגלית שהיא אלופת אירופה כרגע…
ושאני לא יתחיל לספור את כמות הפעמים שקבוצות אנגליות הגיע לרבע הגמר ומעלה לעומת קבוצות ספרדיות בשנים האחרונות

המאמן 18 בינואר 2013

רלף קליין אמר את זה יפה: "בכדורסל, הקבוצה המוכשרת יותר מנצחת."

מצד שני, הוא היה רלף קליין: מאמן שהוא אישיות ושידע לנהל משחקים ברמה גבוהה ביותר.

ידוע כי השפעה של מאמנים בקבוצת בוגרים היא 20%.

השחקנים הם אלו שרצים, קופצים, בועטים או זורקים. לא המאמן.

אבל עדיין, 20% זה לא מעט.

איציק 18 בינואר 2013

המאמן,
תחשוב, יש 12 שחקנים בקבוצת כדורסל, תרומת כל שחקן היא אחרת, אך בממוצע מ-80% נשאר כ-6.5% לשחקן, ולמאמן אתה נותן 20%. מה זה אומר לגבי השפעות מאמן. בכדורגל תן לו 15% ועדיין ראה מה השפעתו. אני לא חושב שצריך להסביר יותר. ודרך אגב, לדעתי השפעתו על השחקנים הגדולים באמת אפילו גדולה יותר, כי הם מסוגלים לבצע טוב יותר את ההוראות שלו.
נ.ב.: לא התווכחתי, רק חידדתי.

כסיפוביץ 18 בינואר 2013

רק להביט על בנאדו בחיפה השנה נותן לך מובן על משמעות המאמן.

סאפי 18 בינואר 2013

1. הבונדסליגה: השנה כל 3 הקבוצות הגרמניות בצ'מפיונס ליג עלו לשלב הבא מהמקום הראשון בבית שלהן וכל הקבוצות הגרמניות בליגה האירופאית עלו שלב. לא הספרדיות, לא האנגליות ולא האיטלקיות עשו זאת. מסקנה: גם לכתב בכיר כדאי לעשות שיעורי בית לפני שהוא כותב.
2. באיירן-מכבי ת"א בכדורסל: באיירן היא מועדון עממי עם 150,000 חברי מועדון, עם ניהול תקציב עצמאי ורווח תפעולי. ללא תמיכה מרשות השידור (כסף ציבורי), ללא טייקונים, ללא גיורים מזוייפים, ללא אוהדים שבאים רק בעונות של הצלחה וללא נימות פשיסטיות-לאומניות. ז"א, שוב: נא לעשות שיעורי בית לפני שאתה כותב.
סופ"ש נעים

אלכס 20 בינואר 2013

חחח…מועדון גרמני ללא נימות פשיסטיות-לאומניות, זו בדיחה לא מוצלחת.

נחש משקפיים 18 בינואר 2013

בואנ'ה בורוביץ'…אתה חייב! בחורה.

איציק 18 בינואר 2013

בחור רע

roei034 19 בינואר 2013

1- גם חוס הידינק בדרום קוריאה 2002 זה מקרה של מאמן שההישג שלו הוא אובררטייד? הוא לקח את דרום קוראיה לחצי גמר מונידאל.
2-הסינים הוכיחו בביגניג שלאימון איכותי ומעמיק יש השלכות רבות על טיב התוצאות.הרי מאמן תפקידו להביא את החניך שלו לדרגה גבוה יותר וגם המדינות הקומנסטיות טרום הפירוק מוכיחות זאת.

רמי מורנל 20 בינואר 2013

חוס הידינק מאמן נהדר אבל מי שהביא את ד.קוריאה לחצי גמר היו בעיקר השופטים . ואני לגמרי מסכים על גניבת הדעת שנקראית 'מאמן' , ועל אחת כמה וכמה מאמן כדורגל .אבל בורוביץ' בוא נהיה נחמדים ולא נגלה לילדים שסנטה לא אמיתי (והם גם ככה לא יאמינו לנו ) .

Comments closed