אני אוהב את ריימונד

Raymond_Felton_Knicks_cropped

 

לא אוהד ניו יורק ניקס אנוכי. אבל קשה שלא להתרשם ואולי אפילו לאהוב את הניקס השנה. ראשית, יש שם טאלנט. שנית, יש שם שילוב מצוין בין צעירים לוותיקים (בממוצע-הקבוצה המבוגרת בליגה). שלישית, אנתוני נותן עונת פנתיאון. רביעית, ג'יי אר סמית' נותן עונת פנתיאון של שחקן ספסל. חמישית, יש לניקס את ריימונד פלטון.

פלטון הוא מהשחקנים שאני אוהב. הוא קצת שמנמן, לא הכי אתלט בעולם, גם נדד בליגה לא מעט. אבל כל זה לא משנה את העובדה שהוא שחקן מצוין. מסוג הכדורסלנים והרכזים הטבעיים, אבל כזה שמסוגל לעשות הכל. גם מוסר נפלא, גם חודר מצוין, גם שומר לא רע, גם קלעי טוב, וגם יודע לכוון קבוצת כדורסל ולשלוט בטמפו. פלטון גם אתלט יותר מוכשר מכפי שהוא נראה.

לפלטון יש לעתים קצת נטיה לשחק פרוע – אולי בגלל שהוא סומך על היכולת והכשרון שלו קצת יותר מדי- אבל לדעתי השליליות שלו די מתגמדת לעומת החיוביות.

הניקס איבדו בקיץ רכז שכל ניו יורק השתגעה עליו. נכון לעתה, נראה כי ההחלטה לוותר על ג'רמי לין הייתה מצוינת, בעיקר בגלל שפלטון משחק כמו רכז טוב יותר מהאמריקאי-טייוואני.

ועדיין, לא ניתן היה לחזות איזו עונה מצוינת תהיה לו ובעיקר לקבוצתו.

הניקס היום גם נראים כמו קבוצת מומנטום וקארמה. זה לא רק המאזן הנוכחי שלהם ב-21 המשחקים האחרונים (19- 2), אלא זה בעיקר הקבוצתיות והחיוביות שמאפיינות אותם.

כך זה כשיש את ג'יי-קיד כמבוגר אחראי (תרומתו לחדר ההלבשה ולעיתים גם על הפרקט לא תסולא בפז), וכשיש ביג-מן נטול אגו ורווי הגנה וריבאונד כמו טייסון צ'נדלר, ולצידם חברות כדורסלנים מוכשרים וספסציאליסטים כאשר אפילו שחקנים מוגבלים למדי, כמו פבלו פריג'יוני וסטיב נובאק, תורמים לא מעט.

מחד, הניקס נראים כמו אוסף אקלקטי שנאסף בלי יותר מדי מחשבה מאחורי זה. מאידך, יש שם הרבה מאוד כשרון ובעיקר חבורת שחקנים מיוחדים (לא כולם עם אופי פשוט) שנהנים לשחק יחד ובעיקר מבינים מה כל אחד נדרש לעשות. כיף גם לראות איך מייק וודסון, מהמאמנים המוצלחים בליגה בשנים האחרונות (עשה עבודה נהדרת באטלנטה) צובר מאזן הרבה יותר בניו יורק מאשר מאמן גדול (לארי בראון) או מפומפם (מייק ד'אנטוני).

הלילה בבוסטון הציגו הניקס של וודסון כדורסל כמעט מושלם כשמעל כולם ניצב ריימונד פלטון עם 15 נק', 10 אסיסטים, 2 חטיפות ורק שלושה איבודי כדור. כרמלו שוב היה הקלעי הבולט (26 נק') אבל יש לי תחושה שהניקס תסע לאן שריימונד ינהג אותה- גם כי הוא הגנרל על הפרקט וגם כי תפוקת ההתקפה של מלו וג'יי.אר, לזכותם ייאמר, היא כיום כמעט בגדר נתון.

 

איפה הכסף, איפה הספורטיביות?
שבוע בתוך הפלייאוף

4 Comments

Lior NYC 27 באפריל 2013

נראה לי שפגעת ברוב הנקודות.

אתה רואה שמחה והנאה על הפרקט ועל הספסל.

כל כך שמחתי שהעיפו את לין(חוץ מלמכור כרטיסים הוא לא תרם כלום), ופלטון חייב להשאר בריא
הוא חודר ,קולע ומגוון את המשחק של הניקס..

קיד מספר 1 גם שהוא לא על הפרקט.
קניון מרטין! איזה החתמה.

עוד דבר לגבי כרמלו, הבן אדם מפוקס במטרה, בשנים הקודמות אחרי כל סל שהוא קלע הבן אדם היה מחייך 5 דקות ובינתיים היו קולעים עלייו 3 סלים, העונה כמעט ואין את החיוכים האלה גם אחרי זריקות חשובות.

אם זה יספיק לשלב הבא נחייה ונראה אבל לפחות לאוהד ניקס כייף לראות אותו ולהזדהות איתו.

המאמן 27 באפריל 2013

+1

אלל 27 באפריל 2013

יש להם סגל נהדר וארוך.
לא מפתיע למה הם מצליחים למרות כל הפציעות.
יכול להיות לך בחמישיה 4 שחקנים שיכולים לייצר לעצמם נקודות בקלות: אמארה, סמית פלטון ואנטוני.
יתרון גדול.

לא אוהד ניקס 27 באפריל 2013

עם כל הכבוד להצלחה היחסית של הניקס השנה, לא מבין איך אפשר לאהוב את כדורסל הבידודים הזה?

חיצ מההתקפות אנתוני הולך לבד, עוד רבע ג'יי אר סמית הולך לבד, ורק כשפלטון או קיד מעורבים, אשכרה קורה משהו ששווה לכתוב עליו הביתה. הניקס הנוכחית אולי יותר טובה מבוסטון, אבל הרבה יותר קשה לחיבוב.

Comments closed