חששתי משני לילות רצופים שבהם אראה משחקים קשים מאוד לצפיה. אתמול היה סיוט בממפיס-OKC. הלילה זה התחיל כך עם גולדן סטייט- סן אנטוניו. אפילו העדפתי לראות את גמר היורוליג. אבל ראיתי בביתו של חברי הטוב שתועבות כמו הכדורסל האירופי הן מתחת לסף הקבלה שלו. אז התמקדנו רק ברבע האחרון של המשחק בלונדון (מלך ספאנוליס ובכלל אולימפיאקוס. קבוצה כל כך קבוצתית שניצחה בצדק רב ועל הדרך המחישה כמה הכדורסל האירופי תקוע בשנות ה-70 מבחינה אתלטית ולעתים גם מבחינת תחכום. ועדיין, יופי של ניצחון). אבל לפני הרבע האחרון ומייד אחריו היינו כל הזמן בגולדן סטייט.
דניאל זילברשטיין אמר כל הזמן שהמשחק קשה לצפיה. לגמרי צדק. שימי ריגר, לצערי, לא מסוגל לומר מילה רעה על ה-NBA. יש גישה כזו בארץ- בחיים אל תגיד מילה רעה על משחק שאתה משדר או מפרשן כי אז אולי הצופים יעזבו. לדעתי זה בדיוק ההיפך. אנשים מעדיפים לשמוע את האמת שלה הם גם כך מודעים. הפרשן היחיד שבאופן קבוע היה אומר דברים רעים על משחקים שפירשן הוא איל ברקוביץ' כאשר גם שלמה שרף עושה זאת לעתים קרובות. זה לבד לא הופך פרשנות לטובה, אבל לפחות אתה יודע שלא גונבים את דעתך.
נחזור לפלייאוף ה-NBA- רואים בו יותר מדי כדורסל בינוני ומטה ולפרקים אף חלש. וכך גם היה מרבית המשחק הערב באזור המפרץ. אלא שככל שהוא התקדם הדרמה התעצמה וגם הרמה השתפרה. בסיום היתה זו הופעה הירואית של הרכז המחליף ג'ארט ג'אק והרוקי הריסון בארנס והסנטר אנדרו בוגוט בהגנה (על דאנקן) שנתנו את הניצחון לווריורס. למרות שסטף קארי היה פצוע ועד פתיחת המשחק לא היה בטוח אם בכלל ישחק, ולמרות משחק חלש של קליי תומפסון (ממש עד הסוף).
בנוגע לסן אנטוניו יש לי שתי שאלות לחברי ניצן פלד (נוסחת פלד), איש מקסים וכותב מצוין שגם בקיא מאוד בסטטיסטיקה. ניצן, אנא בדוק האם היתה בהיסטוריה קבוצה עם 3 הול אוף פיימרים שלא זכתה באליפות 6 שנים ברציפות? ואנא בדוק מה התפוקה של טים דאנקן ברבע הרביעי במשחקי הפלייאוף בשש השנים האחרונות (לעומת שלושה הרבעים הראשונים). התחושה שלי היא שנמצא ירידה די דרמטית בתפוקת הסנטר המונומנטאלי.
התחושה בסיום משחקים כבר יותר מדי שנים היא שהספרס לגמרי מסתמכים על פארקר ובעיקר על ג'ינובילי. זה לא רע בכלל, אפילו מצוין. אבל עובדה- כבר כמעט שש שנים שהקבוצה הזו לא מצליחה אפילו לזכות באליפות המערב.
ולמרות הכל, עדיין יש לי הרגשה שהיא תזכה העונה (והלוואי הלוואי שאני טועה). אבל אם הספרס יזכו זה לא בגלל עוצמתם יוצאת הדופן, אלא בגלל ש-OKC חירבה עצמה (עם הטרייד של הארדן) ואחר כך גם נאלצה לחוות פציעה של הסופרסטאר ווסטברוק, וגם ממפיס פגעה בעצמה עם הטרייד של רודי גיי (מה בדיוק עושים המחליפים שלו טיישון פרינס, אד דייויס ואוסטין דיי?)
אז כסוג של ברירת מחדל, סן אנטוניו פייבוריטית לזכות במערב. ומי יודע, אולי היא אפילו תתן פייט אדיר למיאמי בפיינלס. בכל זאת, שלושה הול אוף פיימרים כאלה לא הולכים ברגל.
אבל בינתיים תנו לי להינות מהווריורס, קבוצה בינונית לחלוטין במהות (שישית במערב) שמצליחה עם קארמה, התלהבות וקהל נפלא (וגם עם כשרון) להיות הפתעת הפלייאוף עד כה.
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
67 Comments
לגבי השאלה שלך, בוסטון סלטיקס עם בירד, פאריש ומקהייל אחרי האליפות האחרונה שלהם ב86 (חלק מהזמן היה להם גם האל אוף פיימר רביעי).
וממפיס קבוצה מצוינת שיכולה להגיע לגמר, אתה סתם מזלזל בה. הטרייד על גיי עשה לה רק טוב.
אני לא חושב שאתה יכול ממש להשוות. שלושת השחקנים האלו היו בדעיכה נוראית בשנים האחרונות שלהם, קווין מקהייל אף פעם לא התאושש מהפציעה בפלייאוף של 87.
בכלל לא בטוח שמאנו ג'ינובילי היה נכנס להיכל רק על סמך מה שעשה ב NBA. הוא ייכנס, כי לוקחים בחשבון גם את מה שעשה עם הנבחרת וגם את הזמן לפני שהגיע לNBA. האמירה "שלושה שחקני היכל התהילה" היא ממילא פשטנית מאוד.
הוא לא צריך להכנס להיכל התהילה על סמך המשחק שלו בנבא בלבד. זה היכל התהילה של הכדורסל והוא לוקח בחשבון את כל הקריירה של השחקן, לא חשוב איפה שיחק.
לא דיברתי על השוואה ביניהם אלא בסך הכל ציינתי עובדה שזה כבר קרה. אם נכנסים להשוואות, אפשר לומר שדאנקן וג'ינובילי בדעיכה, אם כי לא גדולה כמו אלו של בוסטון והם עדיין מצטיינים בליגה כל שנה.
אכן יורו פח. סחתיין בורוביץ'
למה אתה מלכלך על הגמר ביורוליג אם לא ראית? משחק מהטובים שראיתי סקור גבוה מלחמה אנרגיות, בין המשחקים הטובים שראיתי באירופה בשנים האחרונות הפעם פיספסת בגדול
משחק טוב?
סבלתי קשות ברבע השלישי, פשוט תחרות קליעות עונשין וזריקות מסוף העולם בסוף השעון…
הדבר המעציב ביורופח הזה שעדין לא קלטו שם שצריך סדרות כדי לקבוע אלופה. ברור לחלוטין שריאל שהובילה ב17 והייתה קרובה להגדיל את הפער טובה יותר. אנרגיה מטורפת של פעם ב… הביאה ליוונים את הניצחון
אם הייתה סדרה קרוב לוודאי שריאל הייתה לוקחת.
בורו, אני לא מסכים כמעט אם כלום מה שכתבת, חוץ משני דברים: גולדן סטייט מהנה מאוד לצפייה (ומרעננת), והקהל שלה הוא היחיד בליגה שמזכיר קהל נורמלי.
בקשר לספרס גיל כבר גנב לי את התשובה. ממפיס, וכבר דיברנו על זה, רק התחזקה מאז הטרייד על גיי. כימיה זה לא משהו שרואים בסטטיסטיקות. והספרס – באמת בשנים האחרונות הם מגיעים פחות טובים לפלייאוף. דווקא בשנות האליפות שלהם הם התחילו את הליגה חלש והגיעו לפלייאוף בשיא המומנטום. בשנים האחרונות זה הפוך, ואולי הגיל זאת הסיבה. אתמול דאנקן פשוט קירקס את ג"ס בחצי הראשון. ואז נעלם. אני חושב שהסתמכות היתר של הספרס על טוני פארקר פוגעת בה. כבר ראינו בנבחרת צרפת שכשפארקר דומיננטי מדי, הקבוצות שלו לא עומדות בציפיות מהן.
אתה רציני "הפרשן היחיד שבאופן קבוע היה אומר דברים רעים על משחקים שפירשן הוא איל ברקוביץ' כאשר גם שלמה שרף עושה זאת לעתים קרובות. זה לבד לא הופך פרשנות לטובה, אבל לפחות אתה יודע שלא גונבים את דעתך." שני אלה גונבי דעת ואינטרסנטים. הם יגידו משחק רע על אלו שהם לא אוהבים מהבית ויגנו במיקרים רבים בחרוף נפש על יקיריהם ללא קשר לרמתם. האם הם לא גנבי דעת במיקרים אחרים? ראה יחס שלמה שרף לשום או להבדיל לגרנט? שום לא הצליח כי לא נתנו לא תנאים; גרנט לא זכה באלופות כישלון. עזוב אותך עם גרנט מאמן טוב או לא, לומר ששלומה מהיחידים שלא גונבי דעת…
ה-NBA לצערי משודר רק בערוצים בתשלום ואני לא רואה אותם בגלל זה, זו שערוריה גדולה מאוד, ולכן לצערי לא אביע דעה על המשחק של ה-NBA. לגבי משחק הגמר של היורוליג, לדעתי היה שם כל מה שאפשר לבקש, מועמדת ברורה שמפרקת על ההתחלה; האנדרדוג שחוזר ברופן מרשים; משחק חכם מצד אוימפיאקוס (כן, משחק חכם באירופה משני צידי המגרש); שחקנים המודעים ליתרונות והחסרונות שלהם; הקרבה עד השניה האחרונה; ביצוע התקפי הרבה מעל הממוצע כי ההגנות לא היו חלשות (מכבי לא מגיע ל-60 נקודות נגד אף אחת מהן) ובכול זאת סקור גבוה (מוכנות מנטאלית נפלאה של היונים); וספאנוליס אחד שהסביר לכולם מהו וינר אמיתי, אחרי אפס נקודות במחצית ראשונה (לא מבין איך לעיתים קרובות מידי משווים אותו לבחור מצסק"א שכבר שנים לא הופיע למשחק חשוב, אם ביכלל). הגמר היה מהנה בהרבה מרוב משחקי ה-NBA שראיתי בשנים האחרונות, ותתפלא, היו שם לבנים שקפצו, לא כמו לבורן או דוראנט, אך ללא ריגשי נחיתות מול רוב השחקנים שמשחקים בעולם החדש.
מסכים איתך לחלוטין לגבי הגמר שהיה אתמול.
מכיוון שאני כרגע בתקופה בלי לימודים או עבודה ויוצא לי לראות המון ספורט אני יכול להגיד בוודאות שהגמר אתמול היה מעולה עם מהפך יפה, שחקן אדיר שלוקח אחריות והרבה מאוד תרגילים חכמים של 2 הקבוצות .
אם במאמר הוא מזלזל בכדורסל האירופי אז אני רוצה לציין כמה נקודות הפוכות :
1- בהמון משחקים ב NBA אין יותר מדי תרגילים קבוצתיים כי אם בידוד של אחד על אחד לסופרטאר של הקבוצה או במקרה הטוב חדירה שלו לסל והוצאת כדור לשחקן שהשומר שלו בא לעזור בדאבל אפ. במשחק אתמול היה ניתן לראות תרגילים ארוכים והנעת כדור יפה גם של אולימ' וגם של ריאל .
2- "מה שלא הולך במח הולך בכח " ב NBA באמת יש לא מעט סוסים ואתלטים מטורפים אך אין להם שום אינטילגנצית משחק , התפקיד שלהם יסתכם בד"כ בנסיונות חסימה או לעשות איזה 2,3 פולו דאנק במשחק.
באירופה יש לא מעט גבוהים שאולי פחות פיזיים ולכן לא יצליחו לשחק ב NBA אך יש להם ראיית משחק לפעמים טובה בהרבה מהמקבילים האתלטים.
3- ואולי החלק החשוב בפער לטובת אירופה הקהל!!
בארה"ב מתייחסים למשחק כבידור והמקסימום שהקהל מעורב זה לצעוק דיפנס . לעומת זאת העידוד המעולה באירופה,השירים הצבעים והאנרגיות שהקהל נותן זה מוסיף המון גם לקבוצה וגם לאוירת המשחק.
ובזה כיום הכדורסל האירופי הוא חוויה שאין ב NBA
אני מסכים. הכדורסל האירופי הוא מעניין הרבה יותר למי שרוצה לראות כדורסל קבוצתי, אמיתי. ב- NBA מה שרואים רוב הזמן זה מופע אתלטי, מרשים אומנם, אבל אינדיבידואלי, מעט מאוד (מדי ) שחקנים שמבינים את המשחק והרבה יותר מדי בידודים ושחקנים שלוקחים 30 זריקות במשחק. תן לי פלייאוף יורוליג כל יום על ה- NBAץ
ראינו איזה שיממון של קהל היה אתמול בגמר ואיך רסקין ושרף נרדמו בשידור. המשפט היחיד שיצא בהתלהבות- ווינר שוט של ספאנוליס…
כשמדברים על גודלן סטייט חייבים לציין את מארק ג'קסון, הוא מרשים יודע מתי לשחרר ומתי לטפוס חזק את השחקנים שלו אבל עיקר הוא חיובי ומלא בעוצמות והשחקנים מתודלקים מהאנרגיה שלו. גם אם לא נעלה אני לא זוכר מתי הקבוצה נראתה כל כך בריאה קארי תומפסון שני רוקיס טובים סנטר לא רע, ג'ק נהדר (תישאר, תישאר) אמיץ אך לא תמיד מקבל את ההחלטות הנכונות על המגרש, והקהל השחקן השביעי שלנו.
יורופח מה?כדורסל שתקוע בשנות ה70?לפחות באירופה יש ניסיון לבצע תרגילים ולא רואים שחקנים כמו קובי וכרמלו שזורקים 50 זריקות במשחק,הגמר אתמול היה משחק יותר טוב מרוב משחקי הפלייאוף בNBA השנה
יצאת קשקשן כרגיל
+1
בורוביץ- היכולת שלך לא לראות כלום חוץ ממשחק התקפה, סטטיסטיקה סתמית ויכולות פיזיות ואתלטיות לעולם לא תפסיק להדהים אותי.
מה עושה טיישון פרינס? בדיוק את הדברים שמנצחים משחקים. הוא שומר נהדר, מצליח להאט את דוראנט, שחקן קבוצתי להפליא, מנהיג חיובי, שלא לדבר על כך שאיתו ממפיס נראית הרבה יותר שלמה וטובה.
ואת מי הוא החליף? את רודי גיי- שחקן שיודע רק לזרוק וגם את זה עושה באחוזים רעים מאוד. אבל מה, הוא אתלטי וקולע 17 נק' למשחק תוך שהוא מוריד את רמת חבריו, אז לא פלא שבורוביץ אוהב אותו..
פרינס היה שחקן הגנה נהדר (וגם היום הוא לא רע, למרות שיכולותיו ירדו). אפילו דטרויט הסכימה לוותר עליו (שחקן שהוא גם סמל) תמורת פוינט גארד רווי בפציעות כמו קלדרון.
אני מאד נהניתי לצפות בקבוצה שלי אתמול. לפעמים זה נראה כמו משחק קולג'ים אבל זה חלק מהקסם של הקבוצה הנהדרת הזו. לנצח את הספרס בפלייאוף עם חצי קרי ובלי לי זה הישג אדיר וגם אני מסיר את הכובע בפני מארק ג'קסון.
שמתם לב לתופעה המדהימה שלאף שחקן משמעותי בגולדן סטייט אין שום קעקוע? זה גורם לי לאהוב אותם עוד יותר.
לבוגאט יש קעקוע על הגב, אבל כנראה הוא לא משמעותי בעיניך :)
מה רע בקעקועים? לא מעיד על כלום. גם לדאנקן יש. קל לרדת על היורוליג מכל הסיבות הנכונות אבל הגמר היה אתמול אחלה ולפעמים עדיף גרם של שכל על קילוגרם של אתלטיות. עוד שתי הערות בעניין: ג'ינובילי רכש את היסודות הכדורסלניים שלו אצל מסינה בקינדר.
לרודי, למרות הפציעות, יש לא פחות אתלטיות מכל אחד שדרך אתמול על המגרש בגולדן סטייט וסאן אנטוניו
ועכשיו בוא נעצור ונחשוב טוב טוב על ממפיס ועל המאצ'אפס שלהם מול הספרס.
אני תוהה ברצינות האם ג'ינובלי הוא הול אוף פיים. שחקן מצוין כן, אבל היה שחקן שישי רוב הקריירה שלו, אף פעם לא התקרב לדגדג את ה-MVP (אם לא לוקחים בחשבון את אירופה, כמובן), פעמיים אול סטאר בלבד. לא יודע, לא נשמע לי כמו קריירת HOF
ולגבי פרקר אתה חושב שהוא כן HOF? הוא שחקן מצויין אבל גם הוא לא ברמה של הגדולים באמת (לא של זמנינו, כי אם בכלל). מבין המשחקים עכשיו הוא ב-TOP, אך לא HOF. נשארנו עם דאנקן, והרגליים שלו כבר לא סוחבות קבוצה כל הפלאיאוף.
את פארקר אפשר לבלוע ולדעתי הוא ייכנס בסוף. 5 פעמים אול סטאר, חמישיה שניה, אול סטאר MVP – תוסיף לכל אלו שלוש אליפויות ויש לך מישהו שהמצביעים יכניסו להול. אם דומארס נכנס, גם פארקר ייכנס
לדעתי דומארס גדול בשתי מידות על פארקר. הוא בנוסף להיותו שחקן התקפה מעולה לא רק בקליעה כי אם גם בניהול משחק (טוב יותר מפארקר), היה גם שחקן הגנה מעולה. מעל כל זה הוא היה מנהיג של קבוצה, והצליח להיות מנהיג בתקופה שאייזיה שיחק וזה לא קל (הם בעצם היו מספר מנהיגים שכל אחד הנהיג ברגע נתון, למרות שאייזיה היה האלפא-דוג המוצהר). אני היתי בוחר את דומארס לפני פארקר ללא כל ספק, וללא קשר לתארים האישיים.
דומארס היה שחקן מצוין אבל כינור שני בלבד לאיזייה ויש שיאמרו אפילו כינור שלישי לאיזייה ולהגנה של דטרויט
טוני פארקר הוא זה שבאמת סוחב על עצמו את הספרס בשנים האחרונות ברגעים הכי קשים. אם הוא היה אמריקאי כבר עכשיו היו מדברים עליו כהול אוף פיים.
בקשר למאנו אני מסכים שהוא לא מתאים לקטגוריה. בשנים הראשונות שלו ב NBA הוא התאים לגמרי אבל כל נושא המרדנות נגד פופוביץ' פגע בכולם והוא לא אותו שחקן. זה והפציעות כמובן
ממש לא מסכים. הוא נבחר שש פעמים לחמישית ההגנה, היה MVP של סידרת גמר, שחקן קלאץ' נהדר בנוסף לאייזיה, מוסר, חוטף, והיחיד שהסתדר חלקית עם מייקל (אפילו לפי עדותו של מייקל). אם זה לא HOF, אז מה כן?
זה שהיה כינור שני לאייזיה לא אומר כלום, גם פיפן היה כינור שני למייקל, אז הוא לא HOF? גם לבירד ולמג'יק היו כמה עוזרים שניים ושלישיים ב-HOF.
פרקר בוודאי ברמה של הגדולים באמת בפוינט גארד ואתה עוד שוכח שיש לו 5 שנים לפחות של תפוקה ברמה גבוהה. כל הזמן מדברים בשנים האחרונות כמה כריס פול או ווסטברוק הם כביכול הפוינט גארדים הכי טובים אבל פרקר אוכל אותם בלי מלח. הוא פשוט מגיע מקבוצה עם פחות הייפ ויותר קבוצתית. השנה עד הפציעה שלו הוא נתן עונת MVP שהיא שנייה רק ללברון.
גיל,
HOF נותנים על העבר ולא על העתיד. אף אחד לא יודע איך הוא יהיה. לגבי פול, אני חושב שפארקר לפניו, ולגבי ווסטברוק, בינתיים לפניו, וגם לגביו לא ידוע מה יהיה בעתיד.אם אתה משווה אותו עם מג'ק, סטוקטון, דומארס, ואפילו מרק פייס, הוא עדין לדעתי מבחינת היכולות וההשפעה די הרחק מאחור. אני לא עושה ספירת מלאי שזה רק חלק מהעיניין, כי אם גם מתחשב על ההשפעה שלו על הקבוצה שלו בפרט ועל הליגה בכלל מכניס פרמטרים של שחקן הגנה ומנהיגות. שם הוא בטח מפסיד להם לעניות דעתי בשיקלול הסופי.
איך פול בדיוק לפניו אם הוא לא השיג רבע ממה שפרקר השיג כיחיד וכקבוצה? אף פעם לא הבנתי את זה. פרקר קלע וחודר הרבה יותר טוב מפול. מרק פרייס, אתה רציני? מה בדיוק הוא השיג בקריירה שלו? פרקר אגב שחקן הגנה לא רע ומנהיג הוא בוודאי וזה עוד בקבוצה שדאנקן משחק בא. זה אומר הכל.
גיל, לא הבנת "לגבי פול, אני חושב שפארקר לפניו" כלומר, גם אני חושב שפארקר טוב יותר. לגבי מרק פרייס, אולי אתה צעיר מידי אבל הוא היה רכז ניפלא, וגם קלע נפלא.
אוקיי, קראתי אותך לא נכון. ואכן, פרייס היה שחקן נפלא אבל בשורה התחתונה לא הוביל קבוצה להישגים גדולים.
גם ברקלי לא :-(
ברקלי היה MVP של הליגה והיה זה שאולי גרם לג'ורדן הכי הרבה להזיע בסדרת הגמר. הם לא באותה סקאלה.
לא, הם לא באותה סקאלה, זה היה רק לציין שגם ברקלי לא הוביל קבוצה להשגים גדולים. זה קריטריון רצוי אך לא הכרחי. ולמרות שפרייס וברקלי לא באותה סקאלה, הוא עדיין טוב יותר מפארקר לדעתי, שגם הוא לא באותה סקאלה עם ברקלי.
אבל ברקלי כן הוביל קבוצה להשגים גדולים, הוא הוביל אותם לגמר הפלייאוף כשהוא המצטיין של הקבוצה ונתן פייט חזק ביותר לג'ורדן בשיאו. זה לא משהו שמתקרב לאף שחקן אחר ששיחק נגד ג'ורדן בגמר וזה הישג עצום.
פרייס לא יכול להיות בר השוואה לפרקר שיש לו שלוש אליפויות והיה הMVP של הגמר. אולי באיזו קטגוריה מסוימת הוא מתעלה על פרקר כמו אחוזים לשלוש או אסיסטים אבל בשורה התחתונה, ההצטיינות של פרקר (שכאמור עדיין לא הסתיימה אפילו) עולה עליו כבר היום.
פרקר היה MVP של סדרת הגמר. למיטב הבנתי, זה כמעט מבטיח כניסה להיכל.
קודם כל, עד כמה שאני זוכר, הקבוצה אותה הוביל פרייס, שהיתה חלשה בהרבה מזו של פארקר נפלה מספר פעמים במפגש מול ג'ורדן בשיאו, ומי לא נפל. באותה תקופה, הכי רחוק שיכולת להגיע זה היה להתמודד מול הקבוצה של ג'ורדן, וקליבלנד היו במזרח, אז לא היה צ'אנס להגיע לגמר. אתה יודע, לומר שהיתי סגן של בופקה, או אדוין מוזס לא אמר שאתה חלש. אתה יכול לרוץ 9.59 ב-100 מטר ועדיין להות שני. לכן העובדה שלפארקר יש תארים זה בכבוד, אבל לא נותן לו יתרון משמעותי. לפארקר יש חדירה טובה יותר, וגם כשחקן אחד על אחד הוא מגוון יותר. בקליעה כמובן הוא מפסיד לפרייס, תבחר טווח והוא מקבל בראש, אבל מה שבאמת מבדיל ביניהם הוא היכולת של פרייס להיות מנהל משחק, רכז במובן של עושה שחקנים סביבו טובים יותר, מה שסטוקטון ונאש מתמחים. פרייס לא סטוקטון אך הוא הרבה מעל פארקר בתחום זה. אתה כל פעם חוזר לסטטיסטיקה, ולא הכל מצוי שם. פרייס לוקח את פארקר בדברים שלא רשומים בסטטיסטיקה, לפארקר הסטטיסטיקה כנראה טובה יותר, במיוחד בטבלת ההישגים הקבוצתיים.
בכול מקרה, אני יכול להבין שיש גם עיניין של טעם ויש כאלו שלא יסכימו איתי.
הקבוצה של פרייס נפלה מול ג'ורדן כשהוא עוד לא היה בשיאו, כלומר לא בשנות האליפות שלו ובסיבוב הראשון של הפלייאוף פעמיים. המפורסמת מכולם היא כמובן הקליעה שלו על קרייג אילו. כך שזה רחוק מאוד ממה שאתה מתאר כסגנים של אלופים כמו פניקס.
בקליעה ממש פרקר לא מקבל בראש מפרייס, על סמך מה אתה אומר את זה? האחוזים של פרקר יותר טובים וגם הוא קולע יותר נקודות. זה נכון שהוא לא רכז קלאסי בסגנון סטוקטון ואיזייה אבל מי כן היום חוץ מנאש? פרקר הוא רכז עם חדירה קטלנית וקליעות דרופ שוט בלתי עצירות מחצי מרחק. פרייס רק יכול לחלום על זה.
אז הנה, גם בסטטיסטיקה האישית וגם הקבוצתית פרקר עולה עליו (לפחות בחלק מהקטגוריות האישיות). העובדה שהמשחק של הספרס סובב סביב פרקר אומרת איזה ביטחון יש לשחקנים ולמאמן בשחקן.
גיל, אתה מספר לי על חדירה של פארקר או על עובדת היותו סקורר. אם תקרא את התגובה שלי תראה שאני כתבתי את זה, אז אין לנו ויקוח. כקלע, החל מהעונשין ועד לטווח שלשות פרייס היה טוב יותר. אני חושב שהויקוח על זה מיותר. אם תדבר על אחוזים בקריירה, אז רוב הנקודות שלפארקר הם מחצי טווח ומטה ששם האחוזים גבוהים יותר. זה לא לגנותו כי הוא מצליח להגיע למצבים אלו. כמנהל משחק הוא נופל ובגלל זה המשחק היום נראה הרבה פחות מהנה מפעם. המשחק פחות חכם ומבוסס הרבה יותר על יכולת אישית (פארקר לא האשם היחיד לזה, זו הנטיה של רוב הקבוצות ב-NBA). ביגלל זה, הרבה יותר קשה לשחקן לעשות את האחרים טובים יותר, כל אחד לעצמו. פרייס עשה את האחרים טובים בהרבה ואת זה אתה לא רוצה לקחת בחשבון, אתה פשוט אומר, היום זה לא ככה וזהו. אני אומר שלפוינט גארד זה מינוס, ומינוס גדול, ובמקרה של פרייס זה פלוס גדול. להערכתי, אם פארקר לכול התכונות הטובות שלו גם היה רכז במובן הקלאסי, היה יכול עכשיו להיות עם עוד טבעת לפחות. זו ספקולציה, אך לא מופרחת.
בכלל, החיסרון של פוינט גארדים קלאסיים לדעתי פוגע מאוד ב-NBA ובחדוות הצפייה בליגה זו. אני חושב שהמנהלים לא מחפשים שחקנים כאלו, ולכן גם לא מתפתחים שחקנים כאלו. כל אחד שאינו הר, מנסה להיות חודר, קלע, הכל פרט לניהול משחק.
מה זה משנה אם הוא היה קלע עונשין טוב יותר או האחוזים שלו לשלוש טובים יותר? בהשפעה שלו על המשחק של הקבוצה כרגע, פרקר עולה עליו. אם הוא טוב, חודר ומפעיל אחרים, אז הקבוצה מנצחת. כשהוא חלק כמו אתמול אז הקבוצה נפגעת. אז יש דברים שהוא היה טוב יותר מפרקר ויש דברים שהוא פחות טוב כי גם התפקידים שלהם על המגרש שונים. פרקר גם מנהל משחק אבל לא רק כי הוא עושה הרבה יותר ממנהלי משחק בעבר. האתלטיות שלו גדולה יותר והצורה שבה הוא יכול לקלוע ולהשפיע על הקבוצה מגוונים יותר. אז כן, פרייס הוא אולי רכז קלאסי יותר אבל זה לא מדד לגדולה. מה שחשוב הוא איך הקבוצה מתפקדת איתך ועובדתית, עם פרקר היא מעולה כבר כמה שנים טובות. למה אתה חושב שפרקר לא עושה את האחרים לטובים יותר? באיזו עוד קבוצה שחקנים כמו ניל, דני גרין ובונר היו שחקנים לגיטימיים? בגלל שהחדירות שלו לא צפויות ולא ברור אם הוא יעצר ויקלע, יחדור לסל או ימסור, הוא פותח את המשחק לשלוש ומאפשר להם לקלוע בחופשיות.
יש משהו בזה, זה מזכיר לי את הדיבור על נאש לפני שנתיים שלוש דיברו אמרו שהוא השחקן הכי טוב בליגה זה נראה כל כך רחוק עכשיו
חברים יקרים – בורו צודק, והשנים יוכיחו זאת – מנו ופארקר יהיו ב-hof, בטוח, וגם מגיע להם
ההגדרה של שחקן שישי מטעה כי כל מה שזה אומר זה שהוא לא פותח את המשחק, ביג דיל. בכל הצמתים החשובים של הספרס ב3 האליפויות הוא היה שם ברגעים המכריעים וביחד עם ההישגים הבינלאומיים שלו אין ספק שהוא יבחר להיכל. אל תשכח גם את נבחרת ארגנטינה.
למה אתה מסנג'ר את ניצן ולא בודק בעצמך??
כי הוא יודע לעשות זאת יותר טוב ממני
אני נהניתי מאוד מהמשחק אתמול. קארי התעלה למרות הפציעה, תומפסון אחרי משחק נורא, פגע בדקות החשובות, התעלות של ה X פקטור התורן אין לי מושג מה זה קשה לצפייה.
בכלל, כל משחק בו משחק סטף קארי, הוא משחק קל לצפייה
אגב הזילזול במשחק אינטליגנטי לעומת משחק אתלטי, אתמול הראו את 10 המהלכים הגדולים של השחקן הלוהט כרגע בליגה – סטפן קרי – וזה נראה כמו טופ-10 של ה-WNBA. לייאפים, קליעות מחצי מרחק… ועדיין מהנה מאוד לצפייה.
אני בשביל ליהנות מכדורסל כבר מזמן לא צריך דאנקים וזיקוקים. פעם זה היה יוצא דופן ומסקרן. היום זה כבר לא מעניין. ראינו הכל. תנו לראות משחק אינטליגנטי
מישהו מוכן להסביר לי למה מארק ג'קסון נותן לקליי תופמסון כל כך הרבה קרדיט?
פעם בכמה זמן הוא באמת קולע זריקה קשה מאוד אבל רוב הזמן הוא בעיקר מחטיא אותן.
אנחנו עוד רחוקים מהיום הזה אבל הוא כרגע מרגיש לי כווסטברוק של קארי(שהוא במשוואה הזו דוראנט)
לאריאל גרייזס וסי-ווב: אני די המום ממה שאמרתם על ג'ינובילי וקליי תומפסון. נתחיל בתומפסון: הוא קלעי אדיר, ולקלעים יש גם ימים שלא נכנס, אבל זה לא בהכרח אומר שהם צריכים להפסיק לזרוק. שכחת מה הוא עשה במשחק הקודם? האם הוא מפוזר ומאבד כמו ווסטברוק? לא קרוב אפילו. ואם לא הבנת למה ג'קסון סומך עליו קיבלת את התשובה בסל הגדול שלו על דאנקן בסוף. ככה בונים שחקן, ג'קסון מגדל פה שחקן גדול, וגם חכם, שזה משהו שאי אפשר לומר על ווסטברוק. ועכשיו לג'ינובילי: בכלל לא אכפת לי אם יבחר לhof או לא כי בעיניי זה שטויות של אמריקאים, אבל אכפת לי שממעיטים מערכו של אחד מגדולי הוינרים שהיו בהיסטורית המשחק. (כן כן). הורסטיליות, הלב, החטיפות, החוכמה, המנהיגות, האופי, השלשות, השואו (השחקן לצפות בו בה' הידיעה), ההטעיות, האומץ, העמידות, בקיצור כל: שחקן שהוא בית ספר למשחק. הגיע משום מקום לפסגת הכדורסל וניצח איפה שדרך: באירופה, הישגים מדהימים עם הנבחרת ותצוגות וינר אדירות, ומעל הכל הקריירה בספרס: זכייה ראשונה בגיל צעיר למדי כשהוא כבר בורג חשוב ביותר, בטח הרבה מעל לציפיות שהיו ממנו כשהגיע, ועוד לתואר נגד דטריוט שבו היה צריך להיבחר לאמ.וי.פי של הגמר אבל עשו כבוד לדאנקן (לא שיש לי בעיה עם זה). אבל מי שראה את המשחקים האלה, ואני בטוח שראיתם, לא ישכח מה ג'ינובילי עשה שם, הייתי צריך לסטור לעצמי כדי להבין שהכניסות הבלתי אפשריות האלה אכן הסתיימו בסל, הוא היה זה שאחראי לניצחון יותר מכולם, פשוט רצח את דטריוט, קבוצת הגנה מטורפת, הוא זה שמסר להורי את הכדור לזריקה ששינתה את הסדרה, הקיצר, הוא יעשה הכל כדי שקבוצתו תנצח, ולא ברורה לי ההערה על מרדנות בפופ, ככל שידוע לי יש ביניהם הערכה הדדית ואמון מוחלט, אם אני טועה אנא יידעו אותי.
וכן, גם מה שהוא עושה עכשיו, זקן ופצוע, בפלייאוף הזה, גם זה כמעט נס. ג'ינובילי הוא שחקן שבשבילו קונים כרטיס, ולטעמי הוא אחד מגדולי המשחק בעמדה שלו בנבא, בטח ובטח כשמחשיבים וינריות. כרמלו קולע יותר ממנו למשל, אבל שווה עשירית ממנו.
לגבי מנו – מסכים מאוד.
אולי השחקן הכי אנדרייטד בליגה.
דרור אני חושב שאולי לא הבנת אותי נכון. בתחילת דרכו הוא בהחלט היה בכיוון הברור להיכל התהילה. באותה תקופה לא חשבתי למשל שנוביצקי יחשב לשחקן יותר טוב ממנו אבל לאורך זמן הוא לא הצליח לשמור על יציבות, גם בגלל פציעות, ואי אפשר לזלזל בזה.
ברמת הכשרון והלב אני מסכים שהוא אחד הטובים שדרכו ב NBA. בלי שום נתוני פתיחה מצוינים הוא עשה קריירה מדהימה.
אחד מגדולי הווינרים של המשחק? אני אישית לא מסכים
בקשר לתומפסון – גם במשחק הקודם הוא לא היה טוב. בסופו של דבר הוא יותר מדי פזיז.
אני מאמין שמארק ג'קסון מבין הרבה יותר ממני בכדורסל ובאימון כדורסל אבל עד כה אני ראיתי בסדרה נגד הספרס שחקן שזורק יותר מדי בלי לחשוב וגם ההגנה שלו דורשת הרבה שיפור.
גם לכשרון, ויש לו הרבה, צריך לשים לפעמים גבולות.
סי ווב זה שוב אני מצטער אבל אני שוב לא מסכים איתך. כדי להבין כמה מאנו גדול אנא קרא את התגובה של רוני שטנאי מלמטה. הסטטיסטיקה היא לא כל הסיפור, והסטטיסטיקות של מאנו מצוינות. מה גם שזו קבוצה שבה יש עוד הרבה שחקנים שיודעים לשים נקודות על הלוח. אתמול למשל מאנו שיחק רכז לצד פארקר ברבע האחרון. איזה עוד 2-3 בליגה יודע לעשות זאת ברמה כזו? אולי הארדן. לעניות דעתי מאנו היה יציב מאוד וברמה מצוינת בכל הפלייאופים (או לפחות רובם המכריע) שבהם השתתף. רק בשנה שעברה הוא עוד נתן הצגות ענק בגמר המערב. לצידו משחק פארקר, בין שלושת הרכזים הבכירים בליגה לדעתי, אז מאנו גם יודע לזוז הצידה ולא להזיק כשצריך, עוד מעלה נהדרת שלו. לא חושב שהקריירה שלו נופלת מזו של נוביצקי. ממש לא. נוביצקי קולע יותר אבל מאנו מוסר יותר ובכלל "מחולל" יותר התקפות, חוטף יותר ווינר לא פחות אם לא יותר. וכל זה בגובה סטנדרטי ולא מפלצתי כשל נוביצקי. מאנו גם מלהיב את קבוצתו לטירוף, נוביצקי פחות. לנוביצקי יתרון פיזי ברור בעמדה שלו, למאנו פחות. עזוב, איפה יש עוד שחקנים כמו מאנו? הבנאדם קוסם.
דרור (שם יפה מאוד אגב- של בני הבכור) , מה שכתבת על מאנו זה בדיוק מה שאני מרגיש- זה השחקן הכי מלהיב והשחקן הכי אהוב עלי בליגה במשך שנים. אין אחד בליגה הזו שנותן את מה שהוא נותן לקהל ולקבוצה שלו, הוא עושה המון טעויות , ולוקח על עצמו דברים מטורפים, אבל הוא השחקן שיעשה כל דבר כדי לנצח ולא בצורה מלוכלכת אלא בכדורסל חכם ומלהיב. הפציעות הרבות והגיל עושים את שלהם והוא כבר לא יכול לסחוב, אבל בשיאו הוא היה עבורי באמת השחקן המהנה ביותר ששווה לקום עבורו לפנות בוקר. אפילו עכשיו הוא יכול עדיין לתת משחקים מדהימים והוא הברומטר הגדול של הקבוצה, כשהוא נותן את האקסטרה רואים שהקבוצה מתפקדת טוב יותר, אבל כיום זה יותר ויותר קשה לו. אחד השחקנים שהסטטיסטיקה עושה להם עוול, חטיפות ברגעים קריטיים לא שוות יותר בסטטיסטיקה, גם לא אסיסטים בין הרגליים של שחקנים או כניסות לסל שמסתיימות בסל ועבירה עם זווית קליעה לא אנושית, שלשות באמצע התקפת מעבר שתוקעות סכין בלב שוות כמו שלשות רגילות על הלוח שלא סופר את ההשפעה על הקבוצה והקהל. יש הרבה שחקנים שנותנים סטטיסטית יותר – הן בקליעה, הן באסיסטים והן בריבאונדים. אבל שחקן כמו ג'ינובלי שנותן משהו מכל דבר קשה שלא להעריך, כל כך הרבה מהלכים שלו גורמים לך פשוט לחייך מתענוג, כשהוא יפרוש בהחלט אתגעגע .
שלום לכל אוהדי כדורסל היורוליג!
אתמול הצטרפתי לשידור במחצית השנייה לגמר היורוליג ומה רבה היתה אכזבתי ש:
– הקהל היה שקט מאוד יחסית למעמד. אוהדי היורוליג מתלוננים על הקבל של הnba, הקהל של היוונים התעורר רק ברבע האחרון…
– הרבע השלישי היה תחרות קליעות עונשין, השחקנים מוסרים בלי סוף עד ששומעים שריקה של זברה- איך אפשר להנות ממשחק שנעצר כל שניה? אוהדי היורוליג מתלוניים על העצירות הרבות עם פסקי הזמן במשחקי הnba, הרבע השלישי היה פשוט שיממון ומרוח במסטיק, חיכיתי שהמשחק יתקדם והשתעממתי מאוד…
– איכות- אכזבה אחת גדולה- 61 פאולים לא מראים על הגנה גדולה כי אם על משחק בושידו בסגנון שיקגו בולס הנוכחית- אוהדי היורוליג מתלוניים תמיד שיש חוכמת משחק אירופאית נסתרת שאין בNba ושביורוליג יש הגנה. אז אם אתם נהנים מיוהקים נואה ונאזר מוחמד אז יש לכם שפה משותפת בNba.
– רנדומליות- הכרעה של תואר של עונה שלמה- שלב בתים שני עם לא פחות מ14 משחקים !!! מוכרע במשחק בודד- הטמטום בהתגלמותו- חלק מאוהדי היורוליג טוענים שהשיפוט בNba מכור- אזניטוען, במשחק אחד ניתן למכור משחק אך לא בסדרה. ריאל חטפה 5 פאולים יותר וזה בהחלט השפיע במשחק בודד- בסדרה? אלוהים גדול…
לסיכום- יורו- פח…
רק בשביל העטלף הייתי מכניס את מנו להול אוף פיים
נהנתי מאוד לקרוא את התגובות המעניינות של כולם, אבל משהו קטן היה חסר לי:
לא ברור לי איך מתייחסים לספרס כ3 HOF ושוכחים שאומנם הוא מתייבש על הספסל אבל לפני כמה שנים הוא היה השחקן הקטלני בליגה – T-MAC. אני חושב שהוא גם HOF, לא פחות מאחרים שכן נכנסו. בכל מקרה, אני חושב שהספר יפסידו לווריורס וממפיס ינצחו את OKC.
מקגריידי בחיים לא יכנס להיכל. שחקן שלא ניצח סדרה אחת בפלייאוף והיה מלהיב לפרקים אבל לא יותר מזה.
מקגריידי ובן דודו וינס קרטר יכולים לפתוח HOF משפחתי ולצרף אליהם חברים (סטיב פרנסיס, סטפן מרבורי…) של שחקנים שהכזיבו.
:-)
למרות שקרטר היה היותר יציב לחיוב ומגרידי יותר יציב לשלילה.
אני דווקא מאוהדיו של קרטר. בתחילת הקריירה היו לו כמה רגעים גדולים. הוא גם היחידי בחבורה שנשאר פחות או יותר רלבנטי, גם כשחקן ותיק.
העובדה שקרטר עדיין רלוונטי מנעה ממנו בינתיים להגיע לניו יורק ( בניגוד למקגריידי, פרנסיס ומרבורי ) , אבל אומרים שדולן מחכה לפציעה רצינית שלו, ואז הוא יקבל חוזה ל 3 שנים.
אפשר לבנות נבחרת תיכונים לא רעה מהחברה ש"כיכבו" בניקס לאורך השנים. תוסיף גם אץ אדי קארי למשוואה. כל כוכב תיכונים בפוטנציה, שנשאר פוטנציה, עבר בניקס בשלב זה או אחר.
זה משעמרת, יציב לחיוב, ועדיין ציפו ממנו ליותר. אפילו קראו לו אייר קנדה.
/*זה מה שאמרתי*/