לפני כמה ימים דנו כאן ביכולות ההגנתיות של לברון ג'יימס. ובכן- הלילה, בגיים 7 נגד אינדיאנה פייסרס בגמר המזרח, באחד המשחקים החשובים בחייו של ג'יימס, משחק שבו אם הוא מפסיד אז הלגאסי שלו בסכנה- כן, בסכנה- כי ברור שהוא לא יכול להפסיד עוד אליפות- איך לעזאזאל לשחקן כזה יש אליפות אחת עד כה בכל הקריירה- ובכן במשחק כזה, באמת כל כך כל כך חשוב, עולה לברון ומשתק את כוכב העל הפורץ שמולו, שחקן שרבים מחשיבים כטאלנט הכי חם ב-NBA, פול ג'ורג', כן, פאקינג פול ג'ורג' העצום שלפני יומיים תפר 28 נק' בניצחון בגיים 6 באינדיאנה (ולפני זה 27 נק' בגיים 5), ובכן, מול אותו פול ג'ורג', מצליח לברון להגביל את יריבו ל-7 נק' בלבד. מרביתן נקלעו בכלל לא מול לברון, אלא מול שומרים אחרים. כי לברון פשוט רצח את ג'ורג'. ובעקבותיו, כל מיאמי היט שמרה נפלא- הגבילה את יריבתה הכל כך חמה ל-76 נק' בלבד ב-40 אחוזים. וחלק מסוים מהנקודות הללו הגיעו בגארבג' טיים.
כבר אזלו המילים והדרכים מבחינתי לתאר את גדולתו ואת ייחודו של לברון ג'יימס, שבנוסף להגנה המונומטאלית שלו במשחק החשוב של העונה תרם 4 אסיסטים, 8 ריבאונדים ו-32 נק' ב-15- 16 מקו העונשין!
ולמרות הכל, זה לא היה רק לברון. מיאמי היט זו קבוצה של גברים (בהקשר זה אומר שאיני אוהב את הביטוי שהשתמשתי בו כרגע. גם נשים יכולות להיות "קבוצה של גברים" וגם גברים יכולים להיות "קבוצה של נשים", באופן המחמיא ביותר, הרי נשים אינן פייטריות פחותות מגברים. במקרים רבים זה להיפך). ועדיין, מיאמי היט זו קבוצה של גברים שבאים להילחם ולעבוד. גברים בשחור.
וכעת היא תתמודד מול קבוצה נוספת של גברים בשחור- סן אנטוניו ספרס.
בימים הקרובים אולי אנתח לעומק את המצ' אפ הזה. אבל בינתיים כל מה שאומר: מיאמי מנצחת 4- 1. בראש ובראשונה, בגלל לברון ג'יימס. אבל זה לא בטוח- העסק הזה. אין לזלזל בפארקר, ג'ינובילי, דאנקן וליאונרד. אין לזלזל.
אבל אנחנו רואים שגם למיאמי בכל משחק שני (לפחות) יש שחקנים נוספים שאפשר להסתמך עליהם בנוסף ללברון ג'יימס. לברון הגיע כיום למצב שהוא (כמעט) תמיד עצום. אבל הלילה, למרות עצימותו, הוא קיבל עזרה גם מהאחרים. דוויין ווייד הופיע (21 נק'!), ריי אלן בהחלט הופיע (כמה חשובות היו השלשות שלו), צ'אלמרס הופיע עם כמה חדירות חשובות בזמנים חשובים, כריס אנדרסן הופיע, אפילו כריס בוש המתקשה נתן כמה סלים גדולים ובעיקר הוכיח שיש לו ביצים גדולות.
בקשתי היחידה מהגברים בשחור של מיאמי- המשיכו כך. והוכיחו לכל העולם כי מגה סטאר היסטורי אחד עם צוות מסייע לא רע מסוגל לזכות באליפות שניה ברציפות (ולדעתי גם ביותר). עשו זאת ושברו כמה מוסכמות. כולם מתייחסים לסן אנטוניו כסמל לקבוצה. ובכן, גם הספרס קודם כל נסמכים על כוכב העל שלהם והאיש שמקבל את ההחלטות החשובות ומבצע את הביצועים החשובים- טוני פארקר. וקיימת עוד גניבת דעת: מיאמי היא גם קבוצה. למרות לברון. וגם בגלל לברון.
הפיינלס יעמת בין שתי קבוצות. הספרס אולי יותר מאוזנים קצת, וגם משחקים קצת יותר קבוצתי, אבל מיאמי גם יודעת לשחק קבוצתי. ומיאמי גם יודעת לשמור לא פחות טוב מסן אנטוניו. ולמיאמי יש את לברון. אומר זאת שוב: 4- 1, פשוט וקל.
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
98 Comments
מיאמי תנצח כי שום כוח בעולם לא יעצור את לברון מ B2B
לא יודע בכמה משחקים זה יגמר,זה גם לא חשוב.
סאן אנטוניו קבוצתית???
לא שומרת בכלל, מפציצה אין סוף שלשות וסומכת כמעט בלעדי על פרקר.
לא אומר שלא תהיה סידרה טובה אבל מקווה שמיאמי יטאטאו אותם.
ודי כבר עם כל המלעיזים נגד מיאמי, הם לא שונים משאר קבוצות הליגה שנבנות להיות חזקות, ההבדל היחיד הוא לברון….
כשהיא רוצה, מיאמי קבוצת הגנה שיכולה לגרום ליריב להתאבד.
ההתאמות שהם עושים ממשחקי הפסד פשוט מדהימים.
כל יציאה להשהייה של הרכז בחסימה גבוהה,
כל חסימה על שחקן ללא כדור, כל חילוף בהגנה,
הכל פשוט נעשה בתזמון מהטובים שראיתי אי פעם.
שאפו גדול לצוות האימון שם – בוב מקאדו רוני רותסטיין ודייויד פיזדייל מבינים דבר או שניים.
נקודת מפתח במה שכתבת – 15 מ-16 ללברון מהקו. כל אינדיאנה זרקה 14 פעמים מהקו.
נכון, מיאמי נתנה הצגה – הכול התחבר לה, כולם הפנימו את גודל המעמד והופיעו כמו גדולים. אבל, זה נכון גם לגבי השופטים, לצערי, ועוד יותר לצערי – אי אפשר להתעלם מזה.
במסיבת העיתונאים, בסוף בסוף בסוף, מישהו שאל את לברון לגבי הנתון הזה, והתשובה הייתה הבנאלית ביותר האפשרית: זה קרה כי אנחנו היינו אגרסיביים, אני הייתי אגרסיבי.
אז לא, לא זו הסיבה. מהפוזשן הראשון (להזכיר – עבירת תוקף בחסימה של אינדיאנה) היה ברור שגם במקרה ומיאמי לא תהיה מספיק טובה – השופטים יתנו לה את הדחיפה בכיוון, יעזרו למלך להשלים את העבודה, ישמרו את סדרי העולם כמנהגם. זה היה שקוף, וזה היה מגעיל, וזה היה בולט, וזה היה בוטה מאוד.
בסופו של דבר מיאמי לא ממש הייתה צריכה את העזרה הזו, למרות שבתחילת המשחק השופטים עזרו לה להתכוונן ולהתפקס, עד שהגיע ריי אלן והכול התחיל לזרום בכיוון אחד.
ועדיין – כל כך חבל שסדרה כזו נגמרת ככה – מצד אחד בלי מאבק אמיתי, אבל מצד שני גם עם מספיק רמיזות לכך שלא היה בכלל סיכוי למאבק שכזה להתפתח.
אני לא מאמין שאני כותב את זה, אבל – LETS GO SPURS!!!
חחחח. משחק של 30 הפרש ומדברים על שיפוט. פאטתי בטירוף…
בחצי מהכניסות של לברון לסל יש פאול כפול של לפחות שני שחקנים ובמאה אחוז מהכנסיות השחקן השומר לא מספיק להתייצב ומבצע עבירה ברורה והשופטים שורקים רק ב50% מהמקרים. במשחק 6 הם לא שרקו לו פאולים בפאיינט למרות שאינדיאנה שברו לו את הידיים אז לא פלא שהוא השתגע מהתוקף שהדביקו לו בסוף המשחק.
קל מאוד לבכות על שיפוט אבל ללברון יש יתרון אגרסיבויות ומהירות שאין לאף שחקן בעולם. הבכי פה מזכיר לי את התקופה עם שאק בו היו שורקים לטובתו 10 עבירות במשחק למרות שהיו עושים עליו 20 פאולים.
כמובן שהיו פחות תלונות כי שאק היה מנצל רק 50% מההזדמנויות לעומת לברון אבל הסיפור הוא אותו סיפור. דומיננטיות מוחלטת ושחקן בלתי ניתן לעצירה לפי החוקים הרגילים
מממ, הבנתי. אז כנראה שרק על לברון עושים פאולים…
אולי שורקים לו רק חצי מהעבירות, ואז בצד השני לא שורקים בכלל – כדי לאזן את זה.
גם אם נניח שכל חדירה של לברון לסל היא פוטנציאל מוצדק לשריקה לעבירה – האם יכול להיות שההגנה של מיאמי כל כך טובה, שהיא לא זקוקה בכלל לעבירות כדי לעצור את ההתקפה של אינדיאנה (או כל התקפה אחרת, לצורך העניין…)?
אהה, ושלוש פעמים (וחמש בסה"כ העונה) כשאינדיאנה כן ניצחה – אז "החוקים הרגילים" כן היו מספיקים בשביל לעצור/להאט את לברון?
כנראה שלא קראת את מה שכתבתי – מיאמי כנראה הייתה מנצחת את המשחק הזה גם בלי השופטים, אבל בכל מקרה השופטים הבהירו שמיאמי תנצח את המשחק, גם אם היא לא תהיה טובה מספיק. זה לא מה שקרה בסופו של דבר, אבל זה לא משנה את העובדה שזה עדיין מבאס.
לפחות מול הספרס, אני מקווה, השיפוט יהיה שונה, והספרס יקבלו קצת (אבל רק "קצת") יותר קרדיט.
+ 1. כך הגבתי כאן בפוסט אחר לפני המשחק.
מספיק עם העיוות הזה, בורוביץ'.
אינדי זרקה 20 פעם מהקו, לברון זרק 16 לבד, מיאמי כולה 38. כפול מהפייסרס.
מקרה קלאסי של אינדי שמרה חזק והדביקו לה עבירות והגבוהים שלה היו בבעיית עבירות רוב המשחק מצד אחד, ושל לברון שמר חזק מאוד כל המשחק, וסיים עם פאול אחד, מצד שני.
וכל הדברים האלה היו צפויים עוד לפני המשחק.
זה יופי שהוא שמר חזק, אבל אם מאפשרים לך לשמור חזק, ולצד השני לא – זה עושה את זה קל יותר.
לברון עצום ומרהיב ומדהים וייחודי. אין צורך להקל עליו על הפרקט, ואין צורך להגזים איתו בבלוג. לצערי, שני הדברים האלה קורים כל הזמן.
בצפיה ראשונה (של המשחק) לא זכורים לי פאולים רבים של לברון שלא נשרקו. והאמת- זכור לי איזה פאול או שניים עליו שלא נשרקו. ואני לא טוען שהשופטים לא שרקו לטובתו גם. אבל זה חלק מהמשחק. אמנם חלק קצת מתועב לעתים. אבל שופטים באן בי איי הולכים עם הכוכבים והקבוצות היותר מעניינות (מבחינת רייטינג). זו עובדת חיים. מעצבנת מאד לעתים אבל עדיין צריך לזכור שהאן בי איי, לעומת ליגות רבות בעולם, הרבה יותר תחרותית וגם שהספורט האמריקאי הרבה יותר תחרותי. וגם בכדורגל יש קרדיט רב לקבוצות גדולות ולכוכבים גדולים. אז אני עדיין מעדיף את הספורט האמריקאי- שבגדול הוא הרבה יותר תחרותי וצודק. ועוד משהו מאוד חשוב: לברון חודר לסל המון. הוא עושה זאת מתוך החלטה ובאומץ לב. כשמישהו כל כך מוכשר וחזק ומהיר כמו לברון חודר לסל, הולכים לעשות עליו פאולים. גם בגלל זה הוא היה על הקו המון. מעניין איך זה יהיה מול סן אנטוניו, כי היא קבוצה שתקבל קצת יותר קרדיט מהשופטים. ואגב, אני לא חושב שנעשה בסדרה מול אינדיאנה אי צדק גדול. עדיין הפייסרס ניצחו שלוש פעמים, ובצדק. בסך הכל, השיפוט באן בי איי מאוד טוב, והשופטים נותנם לשחק ולשמור.
"חודר לסל באומץ לב"? אני לא מבין למה הכוונה. לברון הוא מפלצת פיזית, שאין אף שומר בליגה שמסוגל לעצור חדירה שלו. במקרה הכי קיצוני הוא נתקבל במישהו כמו היברט ואז ברב המוחלט של המקרים זה יהיה או פאול או סל (או שניהם) במיעוט המקרים החטאה שלו.
לברון נכנס לסל כדי לייצר מגע, מתוך ידיעה ברורה שהוא ייקבל פאול באחוזים גבוהים מאוד, או שלא יוכלו לעצור אותו והוא יקלע סל קליל. אין כאן שום דבר מעניין, מיוחד או שקשור לאיכות הכדורסלן שבו. זה קשור לדבר אחד ויחיד, שכמעט בלתי אפשרי להגן עליו כי הוא מפלצת של שרירים. יש לו איכויות אחרות כמו ראיית משחק, ולעיתים קליעה מרחוק שהן נזקפות לזכותו ככדורסלן, אבל בכל הקשור לחדירה לסל זה רק יתרון גנטי שלו מול כל האחרים+כבוד עצום מהשופטים (ברב המקרים).
תודה לך פלד, בדיוק מה שאמרתי…
תכלס… מודה שלא קראתי את התגובה שלך לפני שכתבתי את שלי, אחרת הייתי משרשר אלייך ומחזק את ידיך. אמרת את הדברים בצורה יותר חד משמעית ממני, ואני חושב שאתה צודק בגישה הזו במקרה הזה.
אתה ראית את המשחק? המשחק הסתיים עם 28 עבירות לחובת אינדאנה מול 22 לחובת מיאמי. מיאמי הגיע לקו העונשין יותר בגלל שתקפה ללא הרף את הטבעת. מיאמי לחצה את מובילי הכדור של אינדיאנה וגרמה לאיבודי כדור וכאשר ביצעה עברות הן היו בד"כ רחוק מהסל. עם כבר במחצית הראשונה אינדיאנה קיבלו הנחות מהשופטים על עבירות שלא נשרקו – לדוגמא ההתקפה האחרונה בסוף הרבע הראשון לברון חדר לסל, רוי הירבט קפץ עליו (קפיצה קדימה ולא כלפי מעלה כפי שמותר) ולברון החטיא.
מי שראה את כל הסידרה יודע שהשיפוט שהיה רחוק ממושלם היה ברובו לחובת מיאמי.
כמה עבירות נשרקו למיאמי ברבע הראשון? במחצית הראשונה?
לדעתי פחות מ-10.
גם אם זה "התאזן" בהמשך – בגארבג' – זה לא מתקן את העיוות.
אם אתה באמת מאמין שהשיפוט היה לחובת מיאמי – אשריך. אתה אוהד אמיתי.
לתת דוגמה אחת ממהלך אחרון ברבע ראשון, זה לא רציני ולא לעניין.
ברבע הראשון 6 עבירות נשרקו לחובת מיאמי, 4 לחובת אינדיאנה. ברבע השני נשרקו 5 עבירות לחובת כל אחת מהקבוצות.
מיאמי ברחו ל-15 הפרש במחצית לא בגלל שריקות השופטים אלא בגלל הגנה מצויינת שגרמה ל-15 איבודי כדור של אינדיאנה לפני המחצית.
היה שיפוט בסדר גמור. מיאמי שיחקו כל הזמן פנימה,וסחטו עבירות, ובהגנה עשו טראפים אפקטיביים. לשם שינוי אי אפשר להאשים את השופטים.
אתה טועה במספרים. ברבע הראשון נשרקו 5 עבירות לחובת מיאמי, 4 לחובת אינדיאנה. ברבע השני נשרקו 5 לחובת מיאמי, 7 לחובת אינדיאנה. ברבע השלישי 6 לחובת מיאמי, 8 לחובת אינדיאנה. ברבע הרביעי 6 לחובת מיאמי, 10 לחובת אינדיאנה. רוב הפער בעבירות נוצר בגארבג' טיים של הרבע הרביעי.
זה לא משנה את הטענה באופן כללי, כמובן.
ניצן, זאת הסתכלות על סטטיסטיקה ולא על המשחק. לברון הלך לסל פעם אחר פעם אחר פעם. הלך וסחט עבירות. אינדי השליכו זריקות מרחוק.
אני זוכר שגלן רובינסון התלונן פעם באמצע סידרת פלייאוף (מול הסיקסרס) שהשופטים לא שולחים אותו לקו. ואז בדקו ומצאו שכל הזריקות שלו הן מחצי מרחק ומעלה. הוא לא "מתערבב" מתחת לסל ואיפה שהעניינים נהיים פיזיים.
ולא, אני לא בעד מיאמי…
מסכים לחלוטין. לא חושב שהשיפוט היה מוטה. השיפוט ב-NBA טעון שיפור, אבל אני לא תומך בתיאוריות הקונספירציה לגבי ההטייה שלו.
ואגב, אם כבר מסתכלים על סטטיסטיקה מהסדרה כולה, ב-5 מ-7 המשחקים, שרקו יותר עבירות לטובת אינדיאנה.
לאלעד (ולכל אחד שמסכים עם העמדה שאתה מייצג כאן):
עזוב אותך "זה סטטיסטיקה" ו"זה לא המשחק".
הנקודה היא כזו – וזה היה ידוע לפני המשחק השביעי:
מיאמי יקבלו את השריקות שישלחו אותן לקו.
מיאמי יקבלו את הזכות לשמור יותר חזק מאינדיאנה.
אינדיאנה תקבל פחות את השריקות שישלחו אותה לקו.
מיאמי תקבל פחות "חבל" מהשופטים לשמור חזק.
זה היה ידוע. כי ככה זה במשחקי 7 כשיש "פייבוריטית של הליגה" מול קבוצה שאיננה פייבוריטית של הליגה.
וככה אכן קרה.
במשחק. לא בסטטיסטיקה.
לא אומר שיש כאן קונספירציה. לא אומר שזה חרץ את גורל הסדרה.
כן אומר שזה התרחש בפועל במציאות, ולא בפעם הראשונה כמובן. כן אומר שיש כאן העדפה שיש לה תוצאות בשטח.
אז אתה מדבר על נבואה שמגשימה את עצמה. אבל ממה שראיתי אינדיאנה לא עשו דבר כדי לאתגר את התפיסה הזו.
אנשים מנסים בכוח ליצור היסטוריה שלא קיימת
מיאמי ניצחו היום בראש ובראשונה בגלל וייד. הוא לקח את הכדור לסל ושבר לאינדיאנה את ההתאמות ההגנתיות שלהן.
ג'ורג' (וכמוהו שאר הפייסרס) היה זוועתי. אני לא אומר שלא היה לזה קשר ללברון והוא בלי צל של ספק שחקן הגנה מצוין אבל הוא לא שיתק את ג'ורג' לבדו. פעמים רבות הוא עבר את לברון די בקלות אבל אחד הגבוהים מיהר לחסום לו את הנתיב.
אם יש משהו שברור מהלילה זה שלהיט יש הגנה מצוינת(כאשר הם רוצים) ואיך שהם שיתקו את היברט או ווסט ב 3 הרבעים הראשונים(אחרי זה היה גארבג' טיים) היה לפי דעתי יותר משמעותי.
בנימה קצת יותר אישית אני חושב שכל פעם שיש זום על הפרצוף הבוכה של לברון אחרי איזושהי שריקה שהוא לא אוהב הוא צריך לקבל טכנית
נמאס לראות אותו בוכה. הוא כבר לא ילד בן 18 שהגיע לליגה ישר מהתיכון. שיפסיק להתנהג ככה
אני דווקא שמח שאמרת 4-1 למיאמי, כי עד כה ההימורים שלך אפעס…
זכורים לי שני הימורים: מיאמי תנצח בקלות את אינדיאנה (לא קרה), סן אנטוניו תביס את ממפיס 4- 0 או 4- 1 (אמנם הימרתי זאת לאחר המשחק הראשון)- כן קרה.
גם ההימור בנוגע לגמר הוא הימור. אני יכול להתרסק, מן הסתם. אבל יש לי תחושה שהטאלנט של לברון ביחד עם הקשיחות של מיאמי יהיו יותר מדי לסן אנטוניו, קבוצה שלא זכתה באליפות שש שנים ולא בכדי. היא טובה מאוד, אבל לעתים לא מספיק טובה. יותר מדי מבוססת על פארקר. דאנקן מאוד הזדקן (למרות שהוא מצוין לפרקים, אבל בדרך כלל לא ברגעים המכריעים), וגם ג'ינובילי מאוד הזדקן. מאידך, יש לספרס הרבה יותר חלקים משלימים טובים היום, ובראשם ליאונד, למרות שגם דני גרין, ספליטר, וכל היתר טובים.
אבל גם למיאמי יש הרבה שחקנים טובים למדי לצד ג'יימס. אבל בגדול אחרי הכל- את ההבדל צריך לעשות ג'יימס. אם הוא ישחק כפי ששיחק עד עכשיו, לדעתי זה 4- 1 להיט.
בעצם- גם אולי כתבתי משהו ברוח שהניקס יגברו על הפיירס (לא קרה). אבל גם אחרי ההפסד הראשון של מיאמי בסדרה מול שיקגו כתבתי שזה ייגמר 4- 1 או 4- 2 להיט (נגמר 4- 1 עם ארבעה ניצחונות רצופים).
מה הקשר שהיא לא זכתה באליפות 6 שנים? אתה מדבר כאילו הקבוצה של לפני 6 שנים זהה לזו של היום רק זקנה יותר. מרוב שמדברים על הביג 3 שוכחים שהקבוצה עברה מהפיכה של ממש ב6 שנים האחרונות מהתבססות בלעדית על דאנקן למשחק שונה שמבוסס על המהירות והחדירות של פרקר, עם שחקני כנף קטלניים וצעירים. ואחרי שהיא נכוותה כמה שנים בצבע הם הביאו את ספליטר שתוך שנתיים הפך לשחקן פנים משמעותי כולל יכולת מסירה נדירה, ושלא לדבר על דאנקן שנתן השנה את העונה הכי טובה שלו ב5 שנים האחרונות ואיבד 15 קילו בפגרה כדי להתאים עצמו יותר למשחק של הספרס.
לגבי ניבויים, מי ניבא שאינדיאנה יקחו את מיאמי עד לקצה בעוד הספרס ינוחו 9 ימים לפני הגמר? כולם הרי דיברו על הטיול הקליל של מיאמי לגמר בעוד המנצחת של המערב תגיע מותשת. בינתיים זה נראה בדיוק להפך.
אם מסתכלים אל הגמר, אז לדעתי השאלה היא איזו קבוצה תצטרך לשחק כמה שפחות דומה למה שהיא רגילה ואוהבת.
ולדעתי מי שתצטרך לעשות יותר שינויים היא מיאמי.
אבל בסוף אני מסכים איתך לגמרי – את ההבדל יעשה ג'יימס.
ג'יימס של הגמר מול דאלאס – סן אנטוניו אלופה.
ג'יימס של הגמר מול אוקלהומה סיטי – מיאמי אלופה.
איטס דאט סימפל.
השורה התחתונה שלך נכונה ב-100%
לא מסכים.
אני חושב שיש נטייה לזלזל קצת בסן-אנטוניו, וגם אני מאוד אוהב לעשות את זה – אבל היי, היא פירקה את המערב לחתיכות.
קבוצות טובות יותר מאינדיאנה (על הנייר ועל פי העונה הרגילה…) חטפו ממנה תבוסות כואבות, והיא פשוט טיילה לגמר בקלות כמעט בלתי נסבלת (מישהו באמת חשב שהווריורס יעלו לגמר…?).
אני לא רואה מי בהיט ישמור על פרקר, וגם לא את בוש בכושר שלו נותן פייט לדאנקן בכושר שלו.
בהנחה שהשיפוט יהיה קצת פחות מוטה לטובת לברון, ההגנה הקשוחה של הספרס בוודאי תעשה עליו עבודה דומה לזו של הפייסרס, ככה שהוא יתקשה לשלוט במשחקים.
להגיד שהכול תלוי בלברון – זו הצהרה קלה מאוד, אבל בעיני הסדרה הזו היא הרבה יותר מזה.
היתרון של הספרס בגיבוש, בגיוון, בניסיון ובעמדת המאמן יתנו פייט ליתרון האתלטי וליתרון-לברון שיש להיט, ושוב – בלי התעלות של שחקני המשנה (אצל מיאמי – כולם, בעצם, הפכו לשחקני משנה. ה"ביג-3" זו פיקציה יחצ"נית) – כמו הלילה – בוש עם 7 נקודות ברבע השני, ריי אלן עם 3 שלשות רצופות, ווייד עם 21 נקודות ונוכחות כמעט כמו של פעם – בלי כל זה גם לברון לא יעזור.
מה שכן – זו בהחלט סדרה שתגרום לי לקום עוד לפני שהבן שלי רוצה שאני אחליף לו חיתול…
אני מאוד סקרן לראות אילו הפתעות פופוביץ' מכין למיאמי. ובטוח יהיו הפתעות. יותר מסקרן יהיה לראות איך מיאמי יענו חזרה.
לא ברור לי למה יש פה כל כך הרבה אנשים שחושבים שמיאמי תנצח ואפילו בקלות …אז אני אלך עם רוי היברט שאמר אף אחד ממכם בני…לא קם לראות את הספרס משחקים כל העונה…ניזונים משמועות ותקצירים…מיאמי לא בכושר הספרס כן !!
סן אנטוניו בשישה משחקים !!!
אינדיאנה קבוצה חביבה אבל לא ברמה של הספרס. הספרס לא מתפרקים והם פשוט נלחמים עד הסוף ולא כמו אינדיאנה ששני משחקים התפרקה. מיאמי משחקת לא אחיד והתפוקה של לברון נתונה, אבל אם אחרים לא יתרמו אז הפם יפסידו את הסדרה כי הספרס ינצלו את זה. גם הגבוהים של הספרס יחגגו על מיאמי ופרקר יתיש כל שומר שישמור עליו. יהיה מעניין אם לברון יהיה עליו בשלב כלשהוא.
כל הזמן חופרים בנושא הכוכבים כמו גיימס, בוש ווייד: לוקחים אחריות, לא לוקחים אחריות, משחקים כמו גברים או לא נחנקים.
פעם אחת אני רוצה לראות כתב שלוקח אחריות ואומר טעיתי.
בעוד שבועיים לבורוביץ' הפרובוקטור בשקל תהיה הזדמנות מצויינת
לעשות את זה. כל מה שהוא יצטרך לומר זה טעיתי על הפסקה המגוחכת הבאה:
"בימים הקרובים אולי אנתח לעומק את המצ' אפ הזה. אבל בינתיים כל מה שאומר: מיאמי מנצחת 4- 1. בראש ובראשונה, בגלל לברון ג'יימס".
במידה והתוצאה תהיה שונה – מה שקרוב לוודאי יקרה כי סן אנטוניו קבוצה מצויינת, ומיאמי למרות המשחק האחרון עמוסה בבעיות – ומזה כבר אי אפשר להתעלם – במקרה כזה גם המשפט הכסת"חי הדבילי שצירף אחר כך ושמאוחריו הוא בוודאי יתחבא לא יסתיר את העובדה שרמת הפרשנות של עיתונות הספורט בארץ מקבילה לרמת תלמידי הי"ב במתמטיקה.
אה, והמשפט הכסת"חי הוא "אבל זה לא בטוח- העסק הזה. אין לזלזל בפארקר, ג'ינובילי, דאנקן וליאונרד. אין לזלזל".
המשפט מונח אצלי על הדסקטופ ואני מבטיח לשלוף אותו בבוא הזמן.
גימס: 1. כאן זו לא עיתונות. 2. אני לא מפרשן. 3. אמרתי שאולי בעתיד אפרשן, בינתיים אני רק כותב תחושת בטן (אגב, גם חלק מפרשנות זו תחושת בטן- אבל זה כבר נושא אחר). 4. גם בלי שתשלוף את התחזית שלי במקרה של כשלון, האמן לי שגם כך מאוד אתבאס- בגלל שמיאמי לא מביסה, ובגלל שאני נפלתי. 5. גם אם מיאמי כן תביס (ואפילו אם תנצח 4- 1) זה לא הופך את מה שכתבתי לפרשנות (כפי שכתבתי, תחושת בטן, שאני מנסה לבסס על פרמטרים שונים בשתי הקבוצות הללו)
בא נדבר על זה באמת…איזה פרמטרים ??
למיאמי אין קבוצה יש לה שחקן אחד שמנסה לעבוד בשביל כולם…תהיה חגיגת שלשות של הספרס מול מיאמי
אני לא מבין למה לקח למיאמי 6 משחקים בדי להבין שצריך לשלוח דאבל אפ על הגבוהים של אינדי.
וחוץ מזה לשחקן של הספרס קוראים קוואי לנארד, לא ליאונד.
מיאמי היא לא קבוצה של שחקן + ארבעה. היא קבוצה יחסית קבוצתית, אבל זה נובע מהאופי של החשקן המוביל (לברון), ולא מעבודת אימון יוצאת דופן. תוציא משם את לברון למשך יותר מרבע והעסק מתפרק.
הספרס ממש לא נסמכים על פארקר בצורה הזו. זו קבוצה מאומנת לעילא ועילא, שאם לא הייתה כך, פשוט לא הייתה מגיעה לגמר, או מנצחת 50+ משחקים כבר 15 שנה רצוף.
תוציא את כל החמישייה שלהם, ותן למחליפים לשחק מחצית שלמה, ולא איבדת צעד. להיפך, כשפארקר לוקח על עצמו יותר מדי, העסק פחות מתקתק. למעשה, אם אני מיאמי זו בדיוק תוכנית המשחק שלי. לתת מרווחים לפארקר שישתולל להנאתו. זה יוציא את הספרס מהמשחק שלהם.
עצם העובדה ש2 קבוצות אמריקאיות העפילו לגמר ליגת הNBA זה כבר אומר הרבה מה שווה הליגה העלובה הזאת .
לא הבנתי את ההומור…
חוץ מזה שהספרס הם רק חצי-אמריקאים…
ענק גוני!
זה שכל הגמר הזה תלוי באדם אחד מראה כמה הפלייאוף הזה שווה לתחת.
לברון לא יהיה ג'ורדן בחיים ולא חשוב כמה פוסטים יעלו עליו.
אדון מייקל ג'ורדן התעלה במשחקים מול גדולי המשחק אי פעם.
כאן צריך לקרוא שלברון אלוהי בגלל שהוא עצר איזו הבלחה חד פעמית מאינדיאנה.
כל העסק סביב המוטציה הזו נראה די מאולץ…
לא חושב שיש צורך להשוות בין השניים
אפילו לברון לפי דעתי ירד מהקטע של ההשוואה הזאת כי זה סובייקטיבי
ובכל זאת כל מיני כתבים רק מנסים ליצור ממש בכוח איזושהי AURA סביב לברון ג'יימס ולנפח כל מעשה שהוא עשה
בסופו של דבר זה פוגע בו כי אף אחד לא מסתכל עליו בצורה אובייקטיבית – או שאוהבים אותו ומחפשים רק איך להאדיר אותו או ששונאים אותו ומחפשים רק איך להקטין אותו
הוא שולט כרגע בליגה אבל כבר עשו את זה לפניו ולא רק ג'ורדן.
אפשר בבקשה לחכות עם כל ההכתרות עד שיהיו לו לפחות איזה 4 אליפויות? אם הוא כזה מדהים, בלתי ניתן להגנה, עילוי הגנתי שלא נראה והשחקן אול אראונד הכי טוב שאי פעם דרכה כף רגלו על מגרש כדורסל הוא גם צריך להיות מעוטר בכמה טבעות אליפות. עד אז אפשר להירגע עם ההערצה העיוורת.
זה לא אומר שאתם "תחמיצו" אותו
נכון לגמרי.
אבל זה דרכו של העולם…
אם כל הכבוד לניצחון של מיאמי הלילה אני לא מבין איך הם הצליחו להפסיד שלושה משחקים לאינדיאנה. קבוצה שיש בה 4 שחקנים ראויים וזהו. כל השאר באמת זבל. למיאמי יש את הסגל הכי חזר בהפרש ענק! איזה שחקנים עולים שם מהספסל זה לא יאמן. אלן, מילר, באטייה, בירד-מאן, קול ויש גם את לואיס וג'ונס שלא רואים דקה. לא יאמן איך כל התותחים האלו הפסידו 3 משחקים. הרי אם מיאמי משחקת טוב לאינדיאנה אין פשוט כח אש כדי להגיע לאיזור 100 נקודות.
מול הספרס הסיפור שונה לגמרי. סן אנטונייו יכולים גם לשחק הגנה ולנצח במשחק עומד כמו נגד ממפיס וגם לשחק משחק מהיר עם סקור גבוהה כמו נגד הווריורס.
סוף סוף קרב אמיתי עם סופרסטאר אמיתי בצד השני שאתה יכול לסמוך שיגיע לעבודה כל יום.
ומיאמי יקבלו בראש כי באמת שעושה לי בחילה לראות אותם משחקים. לא מתקבל על הדעת שכ"כ הרבה שחקנים טובים יהיו בקבוצה אחת. לא מבין את הקטע הזה.
כשאני שיחקתי כדורגל בשכונה אף פעם לא רציתי להיות בקבוצה היותר טובה ולנצח בלי סוף. את מי זה מעניין בכלל אם הקרב לא שקול…
וזה בלי להזכיר בכלל שיש להם את השחקן הטוב בפלנטה בהפרש ענק ועוד 2 סופרסטארים בחמישייה וגם את מריו צ'אלמרס שהוא שחקן מעולה שכל הזמן משתפר.
אז אם לברון צריך את כל התותחים האלו לידו כדי לקחת אליפות אז הוא קצת עלוב לטעמי…
ולא, לג'ורדן לא היה סגל שכזה בחיים!
אני לא נכנס לויכוח מי טוב יותר, כבר דיברו על זה מספיק…
אבל… "לג'ורדן לא היה סגל כזה"? על בסיס מה אתה קובע שבוש יותר טוב מהוראס גרנט, או דניס רודמן? מי זה הקוקוץ' של מיאמי? איפה הגבוה הלבן שקולע מחצי מרחק ונותן תחת בהגנה?
ממש לא מסכים שהסגל של מיאמי חזק יותר
ממש לא מסכים שהסגל של ג'ורדן חזק יותר
ב 3 שנים הראשונות לא היו לג'ורדן את רודמן או קוקוץ' אבל את זה נוטים לשכוח.
השוואה ל 3 השנים של לברון במיאמי –
שחקני פנים : בוש, האסלם, אנתוני, דמפיר, אילגאוסקאס, מגלור, פיטמן ואנדרסון
לעומת
קרטרייט, לונגלי, פרדו, סאלי, קאפי, וולינגטון, דיקי סימפקינס וגראנטרודמן
הספסל: ריי אלן, נוריס קול, ג'יימס ג'ונס, אדי האוס, מייק ביבי, שיין באטייה ומייק מילר
לעומת
ג'אד בוצ'לר, רנדי בראון, סטיב קר, BJ ארמסטרונג וקוקוץ'
חמישיה:
לג'יימס יש לצידו את צ'למרס, וייד, בוש והאסלם
לג'ורדן היה את פקסוןהארפר, פיפן, גראנטרודמן וקרטרייטלונגלי
אם אתה עדיין לא מסכים שהסגל של מיאמי חזק יותר אז אין לי מה להגיד
אני אישית חושב שגם בקליבלנד בזמנו היה לג'יימס סגל טוב וחזק אבל בניגוד לג'ורדן הוא לא גרם לשחקנים מסביבו לעלות מדרגה ולכן לא מדברים על מו וויליאמס למשל כמו שמדברים על ג'ון פקסון ואחרים
איש באמונתו יחיה.
מגיעה לך נקודת זכות רק על איזכור שמו של דיקי סימפקינס.
יש נטייה להאדיר את ההווה. אבל כשמסתכלים על שמות לא כתוב בכוכבית ליד שבוש, אלן, לואיס, מילר הם כבר אחרי השיא. שלושת האחרונים ממש רחוקים משיאם. אתה לא זוכר אבל גראנט וקוקוץ' היו ממש טובים. ושאר החלקים היו פונקציונליים ונפלו במדויק למשבצות שלהם. שזה בעצם היתרון הגדול של שיקגו לעומת מיאמי – ג'קסון מול ספולסטרה. לא כוחות בכלל.
אגב, מו ויליאמס למיטב זכרוני היה אולסטאר בקליבלנד.
כנראה שלא ראית הרבה כדורסל, ובמיוחד לא את שיקגו. פיפן היה שחקן ההגנה הגדול של דורו, רודמן ריבאונדר בחסד עליון ושחקן הגנה אדיר, ותמיד הקיפו את ג'ורדון קלעי 3 מחוננים (סטיב קאר, פאקסון)
פיפן היה אדיר, ורודמן היה אחלה ריבאונדר ועדיין…
ריי אלן בהשוואה לסטיב קאר… יותר קרוב לקייל קורבאר.
לא אמרתי שלג׳ורדן לא היה סגל טוב אבל בכלל לא מתקרב לדעתי.
ועדיין אינדיאנה קבוצה חלשה שאני בכלל לא בטוח שמנצחת את הלייקרס שהייתה מקום 8 במערב
לשיקאגו 3 שחקנים בהיכל התהילה – ג'ורדון פיפן ורודמן (כולם בשיאם) למיאמי יש את לברון וויד שמקומם בהיכל התהילה מובטח, בוש הוא אול סטאר גבולי גם בשנותיו בטורונטו וריי אלן שהוא שחקן ענק שגם מקומו בהיכל התהילה קרוב לשיריון אך נמצא בשלהי הקריירה (סיים את עונתו ה-18 בליגה עם ממוצע נק' למשחק בעונה הרגילה הנמוך ב-9 נק' מממוצע הקריירה וב-15 נק' מעונות השיא)
השיקול של HOF ממש חסר משמעות
מאיפה לך אם צ'למרס או קול או האסלם יהיו עד סוף הקריירה שלהם שחקני היכל התהילה? זה נשמע מופרך אבל אני לא חושב שמישהו שראה את רודמן בימי דטרויט חשב שהוא ייכנס להיכל התהילה גם כן
בניגוד לג'יימס שחבר לפרוספקט HOF מאוד ברור שכבר זכה באליפות בזכות ולא בחסד כגון דווין וייד ג'ורדן לא בחר את סקוטי פיפן אחרי שהוא כבר הוכיח שהוא סופרסטאר בליגה הזאת
הם בנו ביחד משהו
מי יודע איך היינו מסתכלים על סקוטי פיפן אם הוא היה נשאר בסיאטל? אולי היו מדברים עליו כמו על שון קמפ…
ומישהו מוכן להסביר לי איך 2 הלבנבנים האלה(פקסון וקר) הפכו להיות בעיניי כולם הסט שוטרס הכי טובים שהיו במשחק?! מבחינת שלל היכולות שלהם הם רמה מתחת לריי אלן(גם היום), צ'אלמרס וקול
CWEB, ביום שרודמן הגיע לשיקגו, הליגה נסגרה ל-3 שנים. זה אמנם לא דמה לחבירה של ה-3 במיאמי, אבל האפקט דומה. זו הייתה קבוצה חזקה מאוד. למרות שגם הקבוצה ב-3 אליפויות הראשונות לא הייתה קוטלת קנים. וכן, רודמן היה מעולה כבר בדטרויט ובס"א.
עכשיו, על זה שהעלית את האפשרות שצ'אלמרס יהיה HOF, תוריד את הנקודה שנתתי לך על דיקי סימפקינס…
אתה משווה הגעה של הד קייס כמו רודמן בגיל 35 למה שקרה במיאמי?
וואו. אבל ממש.
תשווה מה שבא לך. זה הכל ספקולציה. אגב, הם ניצחו 72 משחקים בעונה הראשונה של רודמן.
לא אני "השוויתי", אתה השוות. ואין פה שום ספקולציה, יש פה עובדות: אי אפשר להשוות את הצטרפות של רןדמן בגיל 35, על הבעיות והיכולות שלו, להצטרפות של לברון ובוש למיאמי.
זאת לא ההשוואה שעשיתי. בסה"כ אמרתי שהסגל של שיקגו לא נפל מזה של מיאמי. והכוונה היא גם לסגל של 90-93, וגם לזה של 96-98. ולבוש יש עוד הרבה זוגות נעליים שאני בספק אם הוא יקרע, לפני שאני אשווה אותו לרודמן או לגראנט בשיאו.
רודמן היה, גם בגיל 35, הריבאונדר הכי טוב בהיסטוריה של הליגה. אם הייתי מרכיב קבוצה כשכבר יש לי דרך לנהל את ההתקפה יש אולי 5 שחקנים בליגה (בכל זמן נתון) שהייתי לוקח לפני שחקן כזה (אם כי בפועל צריך לחשוב טוב טוב לפני שמצרפים פסיכי כזה).
לג'ורדן היה סגל שכשהוציאו ממנו את ג'ורדן, ועם שינויים מוגבלים אחרים (קוקוץ' וקר הגיעו לספסל, פיט מאיירס לחמישיה) הגיע לחצי הגמר האזורי ומשך את הניקס לשבעה משחקים צמודים. איכשהו אני מסופק עם מיאמי בלי ג'יימס היו מצליחים לעבור סיבוב בכלל, שלא לדבר על למתוח את אינדיאנה.
אתה צודק, למרות שחייבים לציין שהליגה הייתה מ-מ-ש גרועה אז. אבל זה ויכוח אחר
יריב – אני באמת לא בטוח שבלי הפציעה שלו השנה וייד לא לוקח את מיאמי עד חצי גמר אזורי ואולי אפילו גמר אזורי. אם כרמלו הגיע לחצי גמר עם מה שיש בניקס אז גם הוא יכול.
אני לא מדבר בכלל על זה שעד הסדרה הזאת אף לא חשב שאינדיאנה תמתח את מיאמי כמו שהיא עשתה אז זה מראה לנו קצת על כמה אנחנו לא יודעים.
הנקודה היא שאין לנו איך לבחון את זה אז זה לא רלוונטי
אלעד – מסכים שאיש באמונתו יחיה ותודה על הנקודה :)
מצטער על ההתעקשות אבל לא התייחסת לכך שקוקוץ' לא היה בשלוש האליפויות הראשונות של ג'ורדן.
חוצמזה אני זוכר טוב מאוד כמה טובים הם היו אבל אני חושב שדווקא יש נטייה להאדיר את העבר. זה הקטע של נוסטלגיה. בסופו של דבר גארנט לא התקרב ביכולות שלו לבוש. הוא היה סוג של האסלם של אותה תקופה.
בקשר למעבר לשיא אני בכלל לא מסכים. בוש?! כי הוא נתן סדרה לא טובה עכשיו? הוא בן 29! רודמן הגיע לבולס בן 33…
מילר ולואיס בהחלט מעבר לשיא ועדיין אני מעדיף אותם על ג'אד בוצ'לר ורנדי בראון
ריי אלן לא הרבה מעבר לשיא והבוקר הוא ודווין וייד היו מי ששברו את אינדיאנה. לא לברון
אההה ובקשר למו וויליאמס.
זו הייתה הכוונה שלי. כאשר לברון היה שם שחקנים כמוהו סופסוף קיבלו במה והראו יכולת גבוהה מאוד. גם סביב ג'ורדן זה קרה רק שלברון עזב לפני שהפרויקט הזה התממש.
או שפשוט הוא לא היה מספיק טוב כדי לקחת את אותם שחקנים את העוד צעד שג'ורדן כן לקח.
לארי יוז היה אז תותח. דניאל גיבסון נבנה גם כשחקן מצוין. ביג Z היה סנטר מצוין עם קליעה טובה מחצי מרחק. גם בלי לברון ורז'או הראה בשנים האחרונות שהוא סנטר מצוין. לבן וואלאס היו עוד כמה שנים לתת. וולי צ'רביאק היה גארד מצוין. אנטואן ג'יימיסון היה אולסטאר.
אלו סתם מי שעלו לי לראש שהיו בסגל של לברון בקליבלנד. כל אחד פה היה יכול להיות סטייל הוראס גראנט, סטיב קר, טוני קוקוץ' ואולי אפילו איזה סקוטי פיפן.
למה זה לא קרה? יכול להיות שזה באמת רק בגלל פיל ג'קסון ביחס למייק בראון וספולסטרה
לעולם לא נדע…
הליגה הייתה הרבה יותר טובה אז ובטח החלק המזרחי. עצם העובדה שקבוצה חסרת כישרון כמו אינדיאנה זה המיטב שיש למזרח להציע רק מגיש את העובדה הזו. פלגמט כמו היברט ספק אם היה נכנס באמצע שונות ה90 לטופ 10 של הסנטרים, היום הוא מפלצת שמיאמי לא מסוגלת להתמודד איתה.
הליגה היום חלשה מאד וזה עוזר מאד להיט שהיא קבוצה די בינונית בפני עצמה.
ואה כן, מי טוען שלברון טוב מג'ורדן הוא חסר מושג בכדורסל או לא ראה את ג'ורדן בשיאו. אין אפשרות אחרת.
לאלעד – הליגה נסגרה ל 3 שנים?! אתה ראית NBA באותן שנים? במילים של תוהה בדרכים –
אתה משווה הגעה של הד קייס כמו רודמן בגיל 35 למה שקרה במיאמי?
וואו, אבל ממש.
חוצמזה אם כל מה שהבנת מהנקודה שלי על HOF זה את האזכור של מריו צ'למרס אז נראה לי שמישהו צריך לשלול ממך את הזכות הפיקטיבית של נתינת נקודות…
ראיתי אז יותר מדי את הליגה. חייתי נ.ב.א 24 שעות בתקופה הזו. וזה קצת מעליב שאתם רומזים שאני חסר מושג או משהו בסיגנון. לכל אחד יש דיעה וזו דעתי. שיקאגו רמסה את הליגה בשנים האלו, גם אם הניחה חיוטה איזושהי אשליה שיש לה סיכוי. לא היה באמת ספק. אגב, הליגה השנה לא משהו, אבל בשנים האחרונות היא טובה בהרבה משהייתה בשנות ה-90 המאוחרות (מהפרישה הראשונה של ג'ורדן ועד השביתה, כולל). אבל זה עניין אחר. וכאמור, דעתי בלבד. אין לי תעודת שמאי על זה.
וסתם נקודה ממש אחרונה שאני חייב לציין
ב 3 האליפויות האחרונות של הבולס שלושת ה HOF היו בני 32,33,34 (ג'ורדן), 29,30,31(פיפן) ו 34,35,36(רודמן) בתקופה בה הרפואה לא ידעה להחזיר את אדריאן פיטרסון תוך חצי שנה מהפציעה שלו וכאשר ג'ורדן חוזר כמובן משנתיים של לשחק בייסבול!!! לא ממש בשיאם.
לשם השוואה וייד שהברכיים שלו הן כבר "לא אותו הדבר", AKA הזקן בחבורה של מיאמי, הוא בן 31 היום…
רגע, אבל למה אתה מדבר פה על נתונים לא מעניינים, כאילו שאתה מנסה לחזות את העתיד? זה היה בעבר, לא עוד 5 שנים. אנחנו לא אמורים לנחש איך הם ישחקו בגיל 35. אנחנו י-ו-ד-ע-י-ם איך הם שיחקו. והם שיחקו פנטסטי. מה קשור הגיל שלהם?
אז "דעתך" מופרכת לחלוטין.
ראשית, איך בדיוק היית יכול לחיות את הNBA שעות בתקופה ההיא? הרי האינטרנט עוד לא היה היית תלוי לחלוטין בטלוויזיה.
שנית, בתקופה ההיא היו בליגה הרבה יותר קבוצות חזקות מהיום, בטח במזרח. המשבר שאתה מדבר עליו היה בתחילת שנות ה2000.
אני מדבר איתך על קריאה אובססיבית של מגזינים, גם באנגלית, צפייה בכל שבב מידע שהגיע דרך החוויין, קריאה כל מה שפירסמו בעיתונות… הייתי נער, נו. ותאמין לי שמה שראיתי, היה לרוב כואב לצפייה. כדורסל הגנתי ברובו, לא כי ההגנות טובות אלא כי ההתקפות גרועות. פיזי מאוד. הרבה שחקנים מוגבלים. הליגה בשנים האחרונות פי כמה טובה ומתוחכמת, למרות שעדיין ברבה קבוצות משחקות את הכדורסל הסוליסטי המוכר.
אבל דעתי "מופרכת". אתה יכול לתת לי את זה חתום, שאני אוכל לתלות את זה על הקיר?
"התקפות גרועות" זה מה שראינו אתמול- קבוצה בגמר המזרח שאין לה שחקן אחד שמסוגל לייצר נקודות בעצמו והאופציה העיקרית שלה בהתקפה הוא שחקן שבקושי יכול ללכת וללעוס מסטיק באותו זמן ולא היה נכס לטופ 10 של הסנטרים באמצע שנות ה90. וזה לא שהפייסרס הם קבוצה אינטילגנטית במיוחד, הם פשוט לא אנוכיים כמו הניקס ופחות מוגבלים משיקאגו ובליגה היום זה מספיק לגמר אזורי.
בשנות ה90, אפילו לקבוצת הגנה כמו הניקס, היה סקורר גדול כמו יואינג והרבה יותר כישרון התקפי לצידו ממה שיש לפייסרס לצד היברט. שוב, אין מה להשוות לליגה היום, בטח לא לבדיחה העצובה המכונה "מזרח".
אני אתן לך קרדיט שזה לא חוסר ידע אלא אג'נדה פרו לברונית שגורמת לך לנסות להעצים את ההישגים שלו.
לא ממש לא. אם תלך לתחילת השירשור המעייף הזה, תגלה שכתבתי שאני לא נכנס לשאלה בכלל מי גדול יותר (טיפ – זה ג'ורדן). וזה נכון שהמזרח כיום זה גועל נפש. אבל במערב יש לא מעט קבוצות איכותיות, ויותר חשוב – מהנות לצפייה, וזה כולל כאלו שנשארו בבית לפלייאוף (מינסוטה…)
אני לא נכנס לדיון על משהו סובייקטיבי כמו מה יותר "מהנה לצפייה". הנקודה היא שלקבוצות הגדולות בשנות ה90 היה יותר כישרון (בהכללה כמובן).
ניפרד כידידים…
אין פה ענין של דעות מנוגדות, אלו עובדות: לא היו בשנות ה90 קבוצות צמרת חסרות כלים התקפיים לחלוטין כמו שאתה רואה אצל אינדיאנה היום (שאמור היא גם לא קבוצה חכמה במיוחד). הדוגמה הכי קרובה להם, היו הפייסרס עצמם בגרסת שנות ה90 שלהם, אבל להם לפחות היה קלעי כמו רג'י מילר.
בNBA היום מספיק לא להיות אנוכי לחלוטין ולהציג משהו שמתקרב לסנטר טוב, בשביל להיות קבוצה של 50 ניצחונות ולעשות גמר אזורי.
תראה, אנחנו יכולים להמשיך ככה עד אינסוף, אז אני כבר מודיע שזאת התגובה האחרונה שלי. אבל אני חייב להגיד – זה פשוט לא נכון.
בשנות ה-90, סביב הפרישה הראשונה של ג'ורדן והלאה, הליגה התמלאה בכדורסלנים בינוניים, הרבה שחקני מכללות שאיכזבו, בד"כ כי הכסף הגדול שבדיוק נכנס גרם להם להיות עצלנים, שחקני תיכון שקפצו מוקדם מדי, והאירופאים הטובים עוד לא הגיעו, ואלו שהגיעו יובשו בד"כ על הספסל. קבוצות כמו הניקס ואינדיאנה, מהטופ של המזרח, הציגו בחמישיות שחקני סיביאיי ואמריקאים שנזרקו מאירופה. הקבוצה הכי מוכשרת שהסתובבה אז הייתה אורלנדו, אבל הם היו צעירים מדי, והתפזרו מהר מאוד.
במינימום, אל תצהיר שאלו "עובדות". אין לי בעיה אם זו דעתך האישית. אבל עובדות צריך לגבות. לך תצפה בקלטת משחקים מפלייאוף 94. אם תשרוד בשביל לספר, תחזור ותדווח איך היה. אל תספר לי שהיו דרמות – בדרך כלל כשהסקור נמוך אז המשחקים צמודים.
זה שזו ההודעה האחרונה שלך, לא הופכת את הדברים שאתה כותב לפחות מופרכים. הרי מה שכתבת זה בדיוק תיאור של קבוצות הצמרת מהיום.
רק על אופציות התקפיות כמו יואינג, דיויד רובינסון ומילר, הניקס, סאן אנטוניו והפייסרס עדיפות בהרבה על קבוצה כמו אינדיאנה של היום. לספור לך כמה שחקנים שעברו בספארס (שמלבד ג'ינובלי לא היו כוכבים גדולים שם) בשנים האחרונות הגיעו מאירופה? מאיפה בדיוק הגיע שחקן כמו האסלם?
בפלייאוף של 94 שיחקו קבוצות הגנתיות כמו הניקס, סאן אנטוניו ואינדיאנה (ושיקאגו נטולת ג'ורדן במידה מסוימת) שהיו גרסאות יותר מוכשרות בהרבה של אינדיאנה ושיקאגו הנוכחיות וממפיס. יוטה, שהיו לה שני שחקני היכל התהילה בשיאם ועוד אולסטאר גבולי בחמישייה, פיניקס וסיאטל עם הרבה מאד כישרון התקפי, אורלנדו. עוד קבוצה שבאמת הייתה מוגבלת התקפיתיחסית עם הגנה רצחנית, הייתה יוסטון, אבל לה היה את אולג'ואן שלבדו יותר טוב מכל הקבוצות הנוכחיות של אינדיאנה או ממפיס.
זה נכון שהכדורסל היה מאד הגנתי, שוחק על ידי קבוצות פחות מוכשרות בהשוואה לקבוצות הגדולות של שנות ה80 ובהרבה מקרים התבסס על סנטרים דומיננטיים מה שהכתיב הכנסת כדור פנימה בכל התקפה וכתוצר של זה, קצב איטי בהשוואה לכדורסל נטול הגבוהים של היום. לכן, לכתוב שאתה לא התחברת לסגנון הזה, זה לגטימי לחלוטין. זה לא משנה את העובדה שלאותן קבוצות שהזכרתי היה הרבה יותר כישרון מלקבוצות כמו אינדיאנה או ממפיס של היום. תראה מה היברט עשה למיאמי ותחשוב מה הסנטרים של שנות ה90 היו עושים לה.
ובוודאי שאלו עובדות. תרבות הכתיבה פופולרית באינטרנט, שמיוצגת נאמנה על ידי אנשים כמו בורוביץ', מניחה שאין אמת, מציאות או עובדות ואפשר להגן על כל דעה מופרכת ככל שתהיה כ"דעתי האישית". אז לא.
יריב,
יש פה יותר מדי דברים להגיב עליהם, אז אני נאלץ להגיב בקטנה – ורק לנקודה אחת:
במזרח של השנים האחרונות, קבוצה שמבוססת על ווייד ובוש, וסביבים מרביצים מתחת לסל, ורטנים מהספסל, רכז סולידי לגמרי, מחליף אקספלוסיבי, וסוללת צלפים – בהחלט שווה סיבוב שני.
מה שתיארת עכשיו זה יותר ממה שיש לאינדיאנה.
אלעד אני התייחסתי למה שכתב למעלה גיא על כך שכולם היו בשיא.
הם לא היו בשיא. פיזית. זה לא ניחוש וזו לא השערה. זו עובדה.
זה חלק לגיטימי בהשוואה בין סגלים. הטריו של מיאמי בשלוש השנים האחרונות הוא בשיא הקריירה שלו בעוד הטריו של שיקגו בשלוש השנים האחרונות היה בסוף הקריירה
אולי, אולי לא. קבוצה כזו היתה כנראה צריכה להתחרות מול שיקגו או ברוקלין על הסיבוב השני, יכול להיות שהם היו עוברים אבל זה נראה לי עניין די גבולי (במצבו הבלתי יציב של וייד).
אם זה שיא הקריירה של בוש, אז איך ייראה סוף הקריירה שלו…?
תוהה – הניקס של אמצע שנות ה 90 לא היתה גירסה מוכשרת של שום דבר.
היה שם יואינג, וריילי עם טקטיקת ה"נעשה 60 פאולים בערב-ישרקו לנו 40-נרוויח 20" .
הכוכבים הבאמת גדולים של העשור ההוא ( טופ 15 היסטורי ) הם ג'ורדן ואולג'ואן. בעשור האחרון שיחקו 4 שחקנים ( שאק, דאנקן, בריאנט, לברון ) ברמה הזו.
רג'י מילר, שהוביל קבוצה לגמר, לא היה טוב מריי אלן, שהיה השחקן השלישי בטיבו בבוסטון.
נכון ששנות ה 90 היו תור הזהב של הסנטרים, ועכשיו יש חולשה בעמדה הזו. מצד שני, אם משווים את הרכזים של היום לאלו של אז – התמונה מתהפכת: פול, רוז, ווסטברוק, פארקר, נאש (עד לפני שנה ), רונדו – זה ריכוז כישרון בקו האחורי שבשנות ה 90 יכלו לחלום עליו.
והדבר שמשפיע יותר מהכל על הרושם מהפלייאוף הנוכחי הוא הפציעות.
אם ווסטרבוק רוז ובריאנט היו בריאים (ואפשר לצרף גם את ווייד לרשימה ) היינו נהנים מגמרים איזוריים אדירים של ספרס-ת'אנדר ומיאמי-שיקאגו.
אסף,
– למה אתה כולל את שאקיל בשנות ה2000? הרי את רוב השנים הגדולות שלו הוא נתן בשנות ה90.
הספירה שלך לא נעשית על פי קריטריון זהה לשתי התקופות: שמדובר בשנות ה90, אתה סופר רק עשר שנים ומוריד את שאקיל מכוון שאת האליפויות שלו הוא לקח בשנות ה2000 ולמרות שאת רוב השנים הטובות שלו הוא נתן בעשור הזה. שמדובר על "התקופה הנוכחית", אתה מתייחס ל14 שנים (2000-2013), מה שמאפשר לכלול ברשימה גם שאקיל וגם את לברון.
על פי הלוגיקה שלך, אם אתה מודד את 2000 עד 2009, אז לברון לא נחשב מכוון שהוא לא לקח אליפויות בעשור הזה (אותו עיקרון כמו שאק בשנות ה90). אם אתה סופר 14 שנה עד שנת 2000, אז אפשר לדחוף לשם עוד כמה שחקנים לא רעים (מג'יק, בירד. מכיר?).
בקיצקוץ, זה בעצם ג'ורדן, אקים ושאק מול לברון, קובי ודאנקן.
– הניקס היו קבוצה יותר הרבה מוכשרת מאינדיאנה הנוכחית ולו בגלל נוכחותו של סקורר כמו יואינג. רג'י מילר הוא אופציה התקפית הרבה יותר אמינה משיש לפייסרס היום.
– לא מסכים לגבי הרכזים. ווסטבורק לא רכז. אתה לא יכול לספור את נאש בדור הנוכחי כמו שאני לא יכול לספור את מג'יק ואייזאה עם רכזי אמצע שנות ה90. גארי פייטון, סטוקטון, פני הרדוואי, שהיה בשיאו באותה תקופה (לפני הפציעות), בטח לא פחות טובים מרוז, פארקר ופול.
היתרון היחידי של העידן הנוכחי הוא שהרפואה התקדמה מאד כך שיש לשחקנים סיכוי טוב בהרבה להתאושש מפציעות ובכלל לשחק יותר שנים. ייתכן שבעידן הנוכחי שחקנים כמו פני הארדוואי היו מתאוששים טוב יותר מפציעות שמאד פגעו להם בקריירה.
– אני מסכים שאוקלהומה בריאה היא קבצה ברמת כישרון של קבוצות גדולות מהעבר, הנקודה היא שהיום יש פחות קבוצות כאלה.
רק לשים את הדברים בקונטקסט:
שאקיל מבוגר מלברון ב12 וחצי שנים ונכנס 11 שנים לפניו לליגה. שלברון נכנס לליגה שאקיל כבר היה מעבר לשיאו ורק בשלוש העונות הראשונות בליגה, שאק עוד הזכיר את הסנטר הדומיננטי מהעבר.
אי אפשר להחשיב אותם לבני אותו דור, רק כי זה מסתדר טוב עם הטיעון.
אתה צודק, קצת מתחתי את העשור. אבל:
השנים הגדולות של שאק היו 2000-2009, ושם הוא גם לקח את 4 האליויות שלו. בשום חשבון אי אפשר לומר ששנות התשעים היו הכי טובות שלו.
באותו עשור (2000-2009) לברון גם נבחר פעמיים לMVP. נכון ששיאו עדיין היה לפניו, אבל רק כרפרנס, ביל סיומנס שם אותו ב טופ 20 היסטורי רק על סמך מה שעשה עד 2010.
תזכור איפה נאש היה עד לפני שנה – סחב לבד את פיניקס ביכולת פנומנלית. אכן, היתה לו קריירה ארוכה.
אם ווסטברוק לא רכז – מי הרכז של אוקלהומה?
לפני הארדווי היה שיא קצרצר לפני הפציעה. הוא בשום אופן לא במדרגה של סטוקטון ופייטון.
השרשור הכי ארוך בהיסטוריה של דהבאזר!!!
אהבתי.
וגם אחלה דיון, נהנתי לקרוא.
אסף,
– ברמה האישית, השנים הגדולות של שאק היו שנות ה90 ושלוש העונות הראשונות במילניום החדש. ב2004 הוא כבר קלע פחות מ22 נקודות למשחק. גם דאנקן ואייזאה לקחו אליפויות בשנות ה90 ולא מתייחסים אליהם כשחקנים דומיננטיים בעשור הזה, כי לא שם היו רוב השנים הגדולות שלהם.
– ווסטבורק אולי מעלה את הכדור להתקפה, אבל הוא לא רכז לתפיסתי. לא משנה, זו לא הנקודה.
– אני מסכים שמבחינת קריירה פני לא עומד על אותה מדגה כמו סטוקטון או פייטון, אבל ב95, לפני הפציעות, הוא היה הרכז הכי טוב בליגה ופוטנציאל להפוך לאחד הגדולים בהיסטוריה. אני מתייחס ליכולת שלו באותה נקודת זמן.
מיאמי התקשתה מול אינדיאנה כי לאינדיאנה מאצ' אפ וצורת משחק הפוגעת בחולשות של מיאמי – משחק low post איכותי (ווסט והירברט), קבוצת ריבאונד מצויינת (ראשונה בליגה בעונה הסדירה) והגנה נהדרת (ראשונה בליגה בעונה הסדירה) בעיקר בהגנה על קו ה-3.
לסאן אנטוניו אין ייתרנות דומים מול מיאמי – הגבוהים שלה משחקים עם הפנים לסל וקולעים בעיקר מה- high post, ריבאונד התקפה גרוע (השלישי הכי גרוע בליגה בעונה הסדירה) והגנה לא יותר מסבירה על זריקות מ-3 כפי שראו בעיקר בסדרה מול גולדן סטייט.
מי שעקב אחרי העונה הרגילה לא מופתע מהקושי שאינדיאנה הציבה למיאמי – קבוצות עם גבוהים דומיננטים הקשו מאוד על מיאמי (אינדיאנה עם הירברט וווסט, 2-1 לאינדיאנה בעונה הרגילה, שיקגו עם נואה ובוזר 2-2 בעונה הרגילה וממפיס עם גאסול וראנדולף 1-1 בעונה הרגילה)
דווקא מול אריות המערב, 3 הראשונות (אוקלהומה, סאן אנטוניו ודנבר) מיאמי לא התקשתה עם 6 נצחונות וללא הפסדים.
אחרי 2 סדרות מול 2 מ- 3 ההגנות החזקות בליגה, מיאמי יגיעו מוכנים לסדרה מול סאן אנטוניו.
הניחוש שלי הוא שמיאמי לוקחת אליפות בחמישה משחקים.
דבר אחד בטוח שההילה סביב לברון מאוד מאולצת.
בעולם או בפוסטים כאן.
הניסיון להפוך אותו משהו אחר מעבר למפלצת כדורסל, לא במקום בכלל.
לא יודע כמה כדורסל בורוביץ ראה פעם אבל אני זוכר את מייקל מתעלה בליגה הרבה יותר טובה מהכלום שרץ ב-נ.ב.א.
מייקל הזיז מהבמה את בירד, תומאס, יואינג, בארקלי וזו רשימה מאוד מצומצמת.
ה- נ.ב.א לא יותר טוב מהיורו ליג או מליגת האלופות.
נראה לי שרוב זקני השבט מעדיפים לראות את דנקן-פארקר-גינובילי לוקחים עוד אליפות אחת למען הבדר הישן והטוב.
וכמובן בגלל המאמן הטוב בעולם…
הבדר=הסדר
ה- נ.ב.א לא יותר טוב מהיורו ליג או מליגת האלופות. ?!?!?!?$?!@#?%$!?@??!?!?!?!??!?!?!
אתה נורמלי!?!?!?!@?#?
דוויט מהמשרד אמר את זה יפה ששאלו אותו על ה WNBA ו ה NBA
אחד זה ספורט ואחד זה בדיחה, אני אוהב ספורט ואוהב בדיחות..
אבל היורו ליד זה שחקנים דרג ז' ברובם המוחלט. וגם אם מדי פעם ינצחו קבוצת NBA במשחקי טרום עונה אין לזה שום חשיבות נראה אותם לוקחים למיאמי או לאינדיאנה נקודה אחת בכלל מול הגנה אמיתית.
ולברון הוא מפלצת, אולי יש לו בעיות בראש וכאלה אבל הוא מפלצת מטורפת, לא חושב שלמישהו אי פעם היתה כזאת כמות של כישרון ויכולת אישית וקבוצתית – מצד שני הוא לא תמיד מביא את היכולות שלו בצורה הטובה ביותר.
בוא אני יחסוך לך כמה סימני שאלה.
לא נכתב שהרמה ב-נ.ב.א ברצפה אלא במובן של העניין בליגה הזו.
הפלייאוף לא מעניין יותר מדי כשם ששלב הבתים ורוב השלבים המוקדמים באלופות או ביורוליג כבר לא מעניינים.
כל מה שאנשים מחכים זה לראות אם לברון נופל או שם עוד טבעת.
זה אומר הכל.
שמע באמת קשה לי להבין אותך
כל בוקרלילה בחודש וחצי האחרונים (ותודה לליג פאס) אני מתעורר ופשוט נהנה נכון במהלך העונה אני לא רואה כל כך משחקים, גם כי לא משדרים וגם כי אין זמן, אבל בפליאוף כל משחק זה סיפור בפני עצמו עם מתח מטורף
אפילו אם אין לי עניין בקבוצות המשחק עצמו פשוט אדיר.
בדיוק כמו פוטבול שבאמת לא מעדיף אף אחד ולא אכפת לי מי משחק, לראות משחק זאת חוויה.
אתה מבין..?
ואנחנו יושבים בעבודה כל בוקר ומתלוננים על ליל אמש…
אולי אני צריך להפסיק לראות את המשחקים דרך עניים אדומות
;-)
את הרשימה המצומצמת של אלו שג'ורדן הזיז כדאי לצמצם עוד טיפה
את בירד הוא לא הוריד מהבמה
מי שהוריד את בירד מהבמה היה הגב שלו
לצערי מצטרף להימור של בורוביץ, גג 4-2
סאן אנטוניו 4-2. לא יודע אם זה יותר הימור מושכל או תקווה עזה, אבל נלך על זה.
רייבנס בסיום מותח