שחקן. וקבוצה. (פיינלס 7)

האליפות הזו שייכת קודם כל ללברון, ואז לחבריו

ESPN-Cover-Designed

 

בקיץ לפני שלוש שנים בבוקר שלאחר ה"החלטה" עשיתי פוד קאסט באתר ערוץ הספורט. שוחחתי עם עופר שלח. הוא אמר לי: "אני לא מבין למה לברון עשה דבר כזה. הרי עכשיו לא תהיה לו הזדמנות לזכות. אין מצב ששלושה שחקנים לבד יכולים לקחת אליפות". אני דווקא חשבתי שיש סיכוי שמיאמי תוכל לזכות באליפות, אך ספק אם גם אני הייתי חוזה שתי אליפויות בשלוש שנים (ושלוש הופעות בגמר).

עד אז ווייד זכה באליפות אחת. לברון באפס. לא חושב שכריס בוש אפילו הצליח להעפיל לפלייאוף.

אבל חשבתי שב-NBA לסטאר קוואליטי יש משמעות. ובעיקר חשבתי שלברון ג'יימס הוא שחקן היסטורי. שים אותו עם ווייד. הוא יוכל לזכות באליפות. אבל זה לא קל.

אני מקווה שכעת לברון יסיר מעצמו את מרבית הביקורת. זה כביכול קרה לפני שנה כשהוליך את מיאמי ביכולת פנומנלית לאליפות אדירה. אבל הנה, אחרי אולי העונה המונומנטאלית ביותר בקריירה של ג'יימס וזכייה רביעית ב-MVP, שוב חזרה הביקורת.

כי הוא לא ג'ורדן.

וחשוב לחזור לג'ורדן. כי אני לא חושב שהדיבור הזה על לברון ועל מייקל באותו הקשר הוא מופרך. אך ורק בגלל דבר אחד. יכולת.

לברון הוא ביי פאר הכדורסלן הטוב מאז מייקל. לא דאנקן. לא שאק. לא קובי. לברון.

וגם לברון מציג חידוש אבולוציוני בכדורסל. בחיים לא ראינו כזה שילוב בין STRENGTH ל-SKILL.

לכן הדיבור עליו בהקשר של ג'ורדן, למרות שהוא לא ג'ורדן.

אלא אם. אלא אם הוא ימשיך לאסוף טבעות רבות בשנים הקרובות.

זה יהיה נורא נורא נורא קשה. לא סתם לברון מגיע למשחקי 7 האלה. גם סביבו יש קבוצה הרבה פחות מוכשרת משיקגו בולס שהיתה סביב מייקל ג'ורדן. חובה לזכור ולהזכיר זאת.

*

לברון זכה באליפות הלילה בגללו. הוא הופיע למשחק מהחשובים בחייו. אולי החשוב מכולם. היה עוד משחק כזה. גיים 6 נגד בוסטון סלטיקס בחוץ בפלייאוף לפני שנה כאשר מיאמי מפגרת 2- 3 בגמר המזרח. אז הוא נתן 45 נק', 15 ריב' ו-5 אס' במשחק שביל סימונס הגדיר כ"הופעה האישית הכי גדולה שראיתי בעיניים".

ההופעה של הלילה היתה בסטנדרט הזה, למרות שלברון היה פחות טוב מאותו ערב בגארדן. כי בגיים 7, משחק שבו חלק כה גדול מהמורשת שלו מונח על הקו, הוא נתן 37 נק, 12 ריב', 4 אס' (בלבד, וזה מעולה!) ו-2 חטיפות. אבל עזבו סטטיסטיקה. לברון לקח את הזריקה הכי חשובה במשחק וקבר אותה. לכל אורך הערב הוא קבר זריקות קשות ובעיקר חשובות ביותר כי סן אנטוניו לקחו ממנו את הצבע. איזו התאמה. אבל בעיקר לברון לקח על עצמו מספיק כדי להעניק לקבוצה שלו את היתרון במשחק כל כך קשה, איכותי וחשוב לאחר שהוא זה שגם השאיר אותה מוקדם יותר בתמונה. סייעו לו: דוויין ווייד, במחצית ראשונה כבירה. שיין באטייה, בהופעה פנתיאונית של גיים 7. מריו צ'אלמרס שהוא לא הרכז מהטובים ב-NBA אבל יש לו ביצים מאוד גדולות. וכריס אנדרסן, עם הגנה נפלאה על דאנקן וריבאונדים חשובים מאין כמותם.

אבל למרות הכל ואחרי הכל זו אליפות של שחקן. ואז- של קבוצה.

 

 

 

משחק שבע (בלוג חי)
אנושי אנושי מדי

67 Comments

אלעד 21 ביוני 2013

אתה מחפש בכח את האינדיבידואל, אה? למרות שלברון הוא אחד ה"כוכבים" היותר קבוצתיים שיש. זאת ל-א אליפות של שחקן. אולי משחק 7 היה של שחקן (גם לא). ההיט הגיעו עד הנה כקבוצה, והשחקנים האחרים שלה ניצחו מספיק משחקים בפלייאוף הזה כדי להרוויח את הקרדיט, גם כשלברון לא היה במיטבו.

yaron 22 ביוני 2013

אתה צודק בעיקרון, אבל יש סיבה ש"הקבוצות" האלה נוצרות בדר"כ סביב הכוכבים ולא מצליחות להתגבש בקבוצות נטולות סופר סטארים.
גם סאן אנטוניו (לפחות בימים שהיא עוד לקחה אליפויות היתה קבוצה של סופרסטאר, וההתעקשות של פופ להמשיך כקבוצה נטולת כוכבים (אם אפשר לקרא כך לסאן אנטוניו וטוני פארקר) לפחות מבחינה פילוסופית לא כל כך מוכיחה את עצמה.
סאן אנטוניו עם כל הכבוד היא קבוצת ליגה מעולה וקבוצת פלייאוף בינונית. סביר להניח שהעפילה לגמר בגלל פציעות אצל היריבות ועונה קטאסטרופלית של הלייקרס (הם הולכים על המודל המדהים של הניקס?)
מיאמי לעומתה לא מתביישת להיות הקבוצה של לברון ולהוסיף תבלינים ככל הנדרש. הדוגמא הכי טובה היא ריי אלן – גם אם היה משחק רק משחק אחד העונה היה שווה כל דולר שהושקע בו, ובלעדיו לך תדע איך העונה הזאת היתה נגמרת. מזכיר את הימים של רוברט הורי ודרק פישר.
ולא סתם אני נותן את הדוגמא הזאת – מיאמי "נאלצת" להיות קבוצה של כוכב בעיקר בזכות המאמן.
דמיין לעצמך את מיאמי תחת הדרכתו של פיל ג'קסון :-)
גם ג'קסון "המאמן הגדול בהיסטוריה" היה מאמן של כוכבים שידע לבחור את הקבוצות והכוכבים אותם אימן.
בסופו של דבר ההיסטוריה מוחקת את רוב האינפורמציה ומתייחסת למס' פארמטרים מאוד מצומצם שכולל מס' טבעות, תארי MVP וכדומה.
כמה אנחנו כבר מדברים היום על סלואן סטוקטון ומאלון ביחס לג'ורדן וג'קסון? כמה מדברים על רג'י מילר ואפילו על סקוטי פיפן???
כמה ידברו על לברון?

יואב בורוביץ' 21 ביוני 2013

אלעד, אתה טועה ומטעה. זו כן אליפות של שחקן. בלי לברון מיאמי כנראה לא מעפילה לפלייאוף. בחיים לא הייתה אליפות שהיא יותר של שחקן מהאליפות הזו. וכנראה גם האליפות הקודמת. לכן אני מתמקד כל הזמן בלברון. כי הוא הסיפור. היתר, רק עוזרים לו- לפעמים יותר, לפעמים פחות.
זה לא אומר שמיאמי אינה קבוצה טובה או קבוצה מגובשת. היא סופר מגובשת. זו קבוצה שגם משחקת כקבוצה. אבל בלי לברון אין שם כלום.

אלעד 21 ביוני 2013

לדבר איתך על זה זה כמו לנסות לשכנע בנאדם דתי שאין אלוהים. אתה נעול על התזה. מתוך 30 קבוצות בליגה, 29 מהן (חוץ מהניקס…) ייראו פחות טוב אם תוציא מהקבוצה את השחקן הכי טוב שלה. אני לא מתווכח שלברון הכי טוב בהיט, והכי טוב בליגה. אבל את שני המשחקים הראשונים שהם ניצחו, הם ניצחו עם לברון ביכולת "רגילה", עם משחק קבוצתי מצויין בהתקפה ובהגנה.
על משחק 6 אין מה להרחיב בכלל. זה בדיוק המשחק שזורק לפח את כל התזה שלך. בגלל שהוא יכל להסתיים ב-20 צורות שונות. בגלל שלברון היה גרוע ואנמי, ואז מעולה, ואז גרוע, ואז איבד, ואז קלע, ואז החטיא, ואז ריי אלן וכריס בוש.
בוא נגיד ככה, גם אם לברון שיחק היום יותר לבד מבדרך כלל, ולקח יותר על עצמו, הוא קנה את זה בכך שבמשך עונה שלמה הוא מחפש את החברים שלו, ולא משחק לבד (זוכר את הדיונים על המסירה שלו לבוש במשחק 1). אם זו באמת הייתה קבוצה של שחקן אחד, כמו הלייקרס של קובי (בשנים בין שאק לגאסול), ס"א פשוט היו מצטופפים עליו וההיט לא היו זוכים בכלום. הם ניצחו ב-ז-כ-ו-ת זה שהם שיחקו כקבוצה.

איציק 21 ביוני 2013

למרות הפציעה השנה, תוציא את וויד השנה או בשנה שעברה וללברון אין אף טבעת (לוויד דרך-אגב בכול מקרה היתה אחת על שמו באותיות קידוש לבנה, וגם הוא לאל קח אותה לבד). כן, לברון יותר משמעותי, אבל מכאן ועד להצהרה שלך המרחק ענק.

אלעד 21 ביוני 2013

וייד באליפות של 2006 היה הרבה יותר דומיננטי משלברון היה בשתי האליפויות האחרונות. מה שלא אומר כלום לגבי מי עדיף על מי, אבל שם בפרספקטיבה את מי שטוען שלברון השחקן בא לפני מיאמי כקבוצה

איציק 21 ביוני 2013

רק חיזקת את מה שכתבתי בסוגרים. אני דרך-אגב לא בטוח שג'ורדן בלי פיפן (או מישהו אקויולנטי) לידו היה יכול לקחת טבעת, ובטח לא 6 טבעות. בכלל אני לא מכיר אלופת NBA של כוכב ו-14 נגרים.

אלעד 21 ביוני 2013

אין שחקן שיכול לקחת לבד, אבל יש דרגות שונות של דומיננטיות. בירד ומג'יק למשל הם שניים מהגדולים בכל הזמנים, אבל תמיד ניצחו במסגרת הקבוצתית, ותעיד על כך העובדה שכל אליפות שלהם רשומה על שם MVP אחר. בעשרים השנה האחרונות הליגה נעשתה הרבה יותר סוליסטית, ברמה שידעת שאם קבוצה X ניצחה, זה רק בגלל ששחקן Y לקח על עצמו את הסידרה (שיקגו – ג'ורדן, יוסטון – אולאג'ואן, לייקרס – שאקיל..).
זה לא המקרה בסידרה הזו. לברון אמנם התפוצץ במשחק האחרון, אבל ההיט גם ניצחו כשהוא לא היה בשיאו. הם ניצחו כקבוצה.

yaron 22 ביוני 2013

דטרויט פיסטונס של אייזאה תומאס, ואתה צודק, זה היה מזמן מזמן…

יריב 23 ביוני 2013

אם זה היה המצב לאייזיאה היו כנראה שני MVP של הגמר, לא? משום מה כתוב שיש לו רק אחד.

משה 21 ביוני 2013

זה יותר גרוע מזה, תוציא את ריי אלן והוא לא אלוף.

יואב בורוביץ' 21 ביוני 2013

אין ספק שזו קבוצה. ושהאחרים גם חשובים. רק במשקל סגולי כולם ביחד לאא שווים לברון ג'יימס אחד.

אלעד 21 ביוני 2013

בוא נגיד שאחרי סידרה כזו אתה לא אמור לדבר על אינדיבידואלים. בעיניי זאת הייתה סידרה שהחזירה את הכבוד לכדורסל האמריקאי ששנים נחשב ככדורסל סולני ומכוער (לפחות בעיניי). כדורסל של בידודים, בלי מחשבה, בלי הנעת כדור. בסידרה הזו ראינו כדורסל קבוצתי יותר והרבה יותר כיפי. ואם לברון, השחקן הטוב בעולם, חלק מזה אז יופי. אבל לא זה צריך להיות הסיפור של הסידרה הזו.

יואב בורוביץ' 21 ביוני 2013

כבר כתבתי שזו סדרת הגמר הטובה מאז סלטיקס-לייקרס בשנות ה-80. הסדרה הזו הציבה קבוצה מדהימה, סן אנטוניו, מול קבוצה לא משהו (מבחינת כשרון קולקטיבי) אך עם שחקן מהגדולים בהיסטוריה. ובסוף- השחקן ניצח את הסדרה.

ג'וני 21 ביוני 2013

לברון הוא כיום הספורטאי הגדול בעולם אבל במונחים היסטוריים הוא תמיד יהיה אחרי בראיינט וג'ורדן.

אין ספק שזאת סדרת הגמר הגדולה בהיסטוריה של הN.B.A

לסאן אנטוניו הגיעה יותר לזכות באליפות כי היא קבוצה לעומת זאת למיאמי יש את לברון שבלעדיו היא קבוצה ברמה של טופ יורוליג.

איציק 21 ביוני 2013

בוקר טוב, התעוררת

בני תבורי 21 ביוני 2013

ג'וני,
בחייך אחינו, לשפוט שחקן פעיל במונחים היסטוריים זה קצת מופרך. לא כדאי לחכות שיפרוש קודם? אולי ישיג יותר אליפויות מג'ורדן ובראיינט?

איציק 21 ביוני 2013

בני,
תקרא שוב, הוא כתב "תמיד," כלומר לא משנה מה יעשה לעולמי עד, כולל אחרי מותי… אז מה זה משנה אילו הישגים עתידיים יהיו לא…

אלעד 21 ביוני 2013

אבל הוא צודק, במונחים היסטוריים לברון הגיע אחרי מייקל ואחרי קובי. כמו שדוראנט הגיע אחרי לברון. עניין של כרונולוגיה…

כסיפוביץ 21 ביוני 2013

אחלה פוסט.
ואני מצטט את דבריו של דורפן שחייבים לעזוב את ההשוואות האלו בין לברון לבין ג'ורדן.
תקופות שונות, המשחק שונה וג'ורדן התעלה בליגה הרבה יותר טובה ממה שיש היום.

ליבי על דנקן שנתן הופעה אדירה היום ורק חסר הטיפ הקטן דקה לסוף והוא משווה את המשחק.

השמירה על לברון היום היתה שערוריה!!!
איפה שימרות כפולות? איפה חילופים בשמירות?

זה נתן לו הרבה חופש ברבע האחרון לקבור כמה זריקות מחצי מרחק.

אלעד 21 ביוני 2013

שום שערורייה ושום נעליים. ככה הם שמרו כל הסידרה והיו רחוקים שלשה אחת מטורפת מלקחת אליפות. ועוד פעם, לברון הרוויח את זה בכך שהספרס יודעים שאין לו בעיה לוותר על זריקה בשביל למצוא את השחקן הפנוי. אם הוא היה חור שחור, הספרס היו מביאים את הדאבל וטריפל טים.

איציק 21 ביוני 2013

איך בדיוק לעשות דאבל או טריפל כאשר באטייה בכושר כזה, כאשר וויד נותן משחק משחק, ולברון מוסר אם יש מישהו פנוי. נשארו שתי אפשרויות בגדול, לשמור צמוד ולתת לא לחדור בתקווה שיעצר בדרך או לתת לו חצי מטר (עוד מטר הוא לוקח לבד בגלל היכולת שלו) ולהכריח אותו לזרוק מבחוץ. SA בחרו באפשרות השנייה ולברון קלע. אתה חיי ומת על הבחירות האלו, אין אפשרות לסגור לשחקן כמו לברון את הכל. אתה בוחר את הרעל, ומקווה שלברון לא ישתמש בו, היום הוא השתמש.

אלעד 21 ביוני 2013

איציק, אנחנו מתחילים להשלים אחד את השני. רוצה לכתוב ספר ביחד?

איציק 21 ביוני 2013

אתה תהייה המאייר :-)

כסיפוביץ 21 ביוני 2013

מילא היו נותנים לו חצי מטר.
כל הרבע הרביעי הוא קיבל רדיוס של 2 מטר חופשי.
חיפוש קצר בגוגל מראה שלברון יודע לקלוע..
זה שהם שמרו כך כל הסדרה רק מראה איזה פיספוס זה של סן אנטוניו.

ובא קצת להקניט אבל הכדורסל בגמר היורוליג היה הרבה יותר אינטליגנטי..

מצטער. עדין כואב לי על דנקן.

איציק 21 ביוני 2013

לפי התגובה אני מבין שצר לך על ג'וש דאנקן (הרבה יותר אינטליגנטי) :-)

ניצן פלד 21 ביוני 2013

יואב,
(מצטער אם אני חוזר על דברים שאנשים כתבו, פשוט לא קראתי עוד את כל התגובות)

1) כשאתה כותב על משהו "חשוב לזכור ולהזכיר", בבקשה תדאג שזו תהיה האמת. הכישרון שיש סביב לברון בקבוצה הזו לא נופל ממה שהיה סביב מייקל בשיקגו.

2) אני לא יודע מה עבר לך ולשלח בראש, אבל זה היה ברור לכל בר דעת שהסיפור הזה יסתיים במולטיפל-צ'מפיונשיפס. רבאק, לפני עונת הבכורה שלהם אחד הוואן גאנדים דיבר על שבירת שיא הניצחונות של הבולס.

3) ולומר שזו האליפות של לברון ואז של הקבוצה, ולהתעלם לגמרי מכך שבלי הטעויות של הספרס במשחק הקודם, הוא שוב מסיים בלי טבעת, למרות שהכל היה מוכן שהוא ייקח אותה.

ניצן פלד 21 ביוני 2013

(סוף התגובה נחתך)

… זה מאוד בעייתי.

משה 21 ביוני 2013

1. האמת אף פעם לא מהווה מכשול בפני בורוביץ', הבעיה המרכזית היא שמישהו עלול להאמין לו.
2. ג'ורדן מעולם לא היה צריך להודות לבטייה, אלן או אנדרסון שסחבו אותו על הגב כדי שבורוביץ' יזכור לו את משחק מס' 7 כאילו לא היה משחק מס' 6 לפניו.
3. ההשוואה לא רצינית גם אם הוא יזכה בעוד 3 אליפויות וזה מאכזב אפילו יותר כשזה בא מאדם מעל גיל 20.

c web 23 ביוני 2013

נכון. צודקים. לגמרי
פעם ראשונה שאתם קוראים את בורוביץ'? :)
אני עדיין טוען שאם והוא מקבל פה כסף זה לפי כמות הטוקבקים
הוא יודע כל פעם לנגן על מיתרי הרגש של המגיבים פה גם אם זה אומר שהוא מתעלם או מכופף מעט את העובדות

אנונימוס 21 ביוני 2013

קבוצה הרבה פחות מוכשרת מזו שהייתה לג'ורדן? מה?! נניח בתריפיט השני אפשר אולי עוד להסכים שלגורדן הייתה קבוצה יותר מוכשרת (למרות שבטח לא בפער). בראשון אין בכלל מה להשוות. לצד גורדן היו שני פרנצ'ייז פליירז? בקושי אחד.

יואב בורוביץ' 21 ביוני 2013

ניצן בשש האליפויות של ג'ורדן שיחקו לצדו בין היתר (והדגש על בין היתר): סקוטי פיפן (לדעתי במשך תקופה מסוימת ולא קצרה אולי הכדורסלן השני הטיבו בעולם ובוודאי שחקן ההגנה הטוב ביותר. לדעתי הוא ה-3 השומר הטוב בהיסטוריה ובכלל אחד מהשלושה השומרים הטובים אי פעם אם לא מעבר לזה), הוראס גרנט (פאוור פורוורד מעולה וצעיר. חיית ריבאונד, אתלט, יודע לסיים בקרבת הסל, נטול אגו), טוני קוקוץ' (מגדולי השחקנים האירופים אי פעם בשיא הקריירה שלו), רון הרפר (סקורר 2 מצוין), דניס רודמן (הול אוף פיימר וגדול הריבאונדרים ומגדולי הדיפנסרים בהיסטוריה), ביל קרטרייט (סנטר סולידי), לוק לונגרלי (סנטר סולידי), ג'ון פקסון וסטיב קר (שתי ידיות על, בעיקר קר).
לצד לברון משחקים דוויין ווייד (שחקן מעולה אבל בנסיגה. בעיקר בגלל פציעות בשנים האחרונות. העונה שיחק כמעט כל העונה עם פציעה ובעיקר בפלייאוף. לצד ג'ורדן פיפן אף פעם לא היה עם פציעה כזו), כריס בוש (ביג מן די מוכשר התקפית אבל קצת רך ונוטה להיעלם), ריי אלן (מהשחקנים הכי מבוגרים בליגה), שיין באטייה (שחקן הגנה מצוין אבל כזה שתורם מעט נקודות, וגם סבל בשנתיים האחרונות ממשברי קליעה משמעותיים), מריו צ'למרס (שחקן שעד לאחרונה היה מהרכזים הפרועים בליגה ועדיין די פרוע ולא הכי חכם), ועוד שחקנים כמו מייק מילר, יודוניס האסלם וכריס אנדרסן.
אם אתה משווה את החבורה הזו לשחקנים ששיחקו עם ג'ורדן אז אתה עושה צחוק. צחוק מאוד מאוד גדול.

ניצן פלד 21 ביוני 2013

בוא נבדוק לעומק את הטיעון שלך, סבבה?

אז ווייד טוב יותר מפיפן. זה קרוב, אבל היתרון לווייד, שלקח אליפות כאיש המרכזי.

בוש טוב יותר משמעותית מגרנט. בוש היה פרנצ'ייז פלייר שנתן עונות של 22-9 והוביל קבוצה לפלייאוף. גרנט בכלל לא היה באזור הזה.

ואלה שני השחקנים המשמעותיים ביותר. ככה שהיתרון של ווייד-בוש על פני פיפן-גרנט הוא גדול ומשמעותי מכל ה"יתרונות לפה-חסרונות לשם" שבהמשך הרשימה. ולבד מטה כמעט לגמרי את הכף לטובת ההיט.

ואם אתה מזכיר את גרנט, אתה לא יכול להזכיר את רודמן באותה רשימה, כמובן. כי הם לא שיחקו יחד. אז זה או זה או זה. וגם עם רודמן, הול אוב פיימר, מגן עצום, ריבאונדר היסטורי, עדיין – סטאר כמו ווייד ואול סטאר כמו בוש, שהיה פרנצ'ייז פלייר (רודמן מעולם לא היה קרוב לזה), ושכאמור הוביל לבד קבוצה לפלייאוף, זה עדיין זוג שמקבל את האדג' על פני פיפן-רודמן. בטח שעל פני פיפן-גרנט.

אבל בוא נמשיך ברשימה, ואנחנו מגיעים לקטגוריית שחקן הספסל האיכותי ביותר, כאן יש לך את ריי אלן מול טוני קוקוץ'.

מצד אחד, הול אוב פיימר שהיה שווה 15 נק' למשחק ב-3 השנים האחרונות כשחקן חמישייה בקבוצת צמרת, ובמיאמי נתן 11 נק' ב-8 זריקות ב-26 דקות. זה אלן.

מצד שני, לא הול אוב פיימר, שנתן בשנות האליפות 13 נק' ב-10 זריקות ב-28 דקות. זה קוקוץ'.

אז נכון, מספרים זה לא הכל. וקוקוץ' תרם בהרבה אספקטים. והיתרון לדעתי כאן הוא של קוקוץ', אבל לא בהרבה. בואל תשכח שהיתרון הזה של קוקוץ' על פני אלן הוגבל אצל הבולס כי קוקוץ' לא היה שחקן של 35 דקות ו-14 זריקות. הוא שיחק וזרק רק מעט יותר מאלן, ובאופן כללי שיחק שם תפקיד רק במעט גדול משל אלן.

ככה שבסך הכל, ב-3 השחקנים הכי איכותיים מסביבם, היתרון הוא של ההיט, וכאמור – בגלל שאלה שחקנים שמשחקים יותר וזורקים יותר ומעורבים יותר ותפקידם גדול יותר, אז המשקל של ה"יתרון" הזה בשכלול הוא גדול יותר.

מעבר לזה, מה עוד היה ליד ג'ורדן אתה אומר?

הארפר היה מה אתה אומר? סקורר 2 מצוין? מתי? ב-93/4, כשקלע 19 למשחק? או ב-94/5 כשירד ל-12.4? או ב-3 עונות האליפות, כשנתן 11 נקודות למשחק ב-45% מהשדה ו-30% לשלוש ו-73% מהקו? איפה מסתתר כאן בדיוק "סקורר 2 מצויין"? זה לא הרפר של קליבלנד וקליפרס.

מולו אתה שם את מריו צ'אלמרס, ששומר רק במעט פחות טוב מהרפר, קולע טוב יותר ממנו, ועוזר יותר ממנו בניהול המשחק. והוא גם צעיר בהרבה.

מה עוד? קלעים?

אז קר העצום, בוצ'לר, קוקוץ' והרפר מול אלן, מילר ובאטייה? אין פייט בכלל.

אה, כן, ואם אנחנו כבר מדברים על הקו האחורי, אז שחקן כמו נוריס קול לא היה לבולס.

אוקיי, נעבור לקו הקדמי. מה קורה שם? ובכן…

ועידת הסנטרים הלבנבנים של הבולס ביחד קטפה רק מעט יותר ממה שהאסלם מוריד בעצמו כבר עשור. ועוד לא הזכרנו את התרומה של אנדרסן השנה, שזה משהו שהיה לבולס רק ב-96 (עם בריאן וויליאמס שחתם קצת לפני הפלייאוף ועזב מיד אחרי התואר).

בקיצור, כשאתה אומר שאני עושה צחוק מאוד גדול אתה צודק. צחוק מאוד גדול מהטיעון החלול שלך. (וסליחה על השפה האגרסיבית, אבל העיוותים האלה בשם המורשת של הקינג מעצבנים אותי, ואתה חוטא בזה כאן בגדול)

משה 21 ביוני 2013

זה הרבה מעבר לזה, בלי קשר לאיכות הקבוצה, לברון חירב את מיאמי בדקות האחרונות של משחק 6 וריי אלן הציל אותו. מישהו זוכר סיטואציה דומה אצל מג'יק ? בירד ? על ג'ורדן אני כבר לא מדבר, אני לא נגרר למניפולציות של בורוביץ'.

יואב בורוביץ' 21 ביוני 2013

דוויין ווייד של 2006 היה אולי טוב מפיפן בקצת. ווייד של השנתיים האחרונות לא טוב מפיפן בשיאו- כפי שהיה בשש האליפויות של מייקל. כריס בוש גם לא טוב מהוראס גרנט, ודאי שלא בהגנה. בנוגע ליתר השחקנים- קוקוץ', רודמן, הרפר, קר, פקסון, קרטרייט ולונגלי, הם גם עולים על אלן זקן, באטייה, אנדרסן, קול מילר והאסלם.

ניצן פלד 22 ביוני 2013

יואב, חזור בבקשה למשחקים 5 ו-6 של גמר 98, תגיד לי מה פיפן עשה. ואם אתה זוכר למה.

יואב בורוביץ' 22 ביוני 2013

אני לא זוכר משחק ספציפי זה או אחר, וזה לא משנה בהקשר של פיפן. כי אני כן יודע איזה שחקן הוא היה. איזה שחקן הגנה והתקפה. והוא היה טוב יותר מדוויין ווייד (שאני באמת אוהב) של השנתיים האחרונות. וגם גרנט בשיאו (שלוש אליפויות ראשונות של מייקל) היה טוב יותר מכריס בוש של השנתיים האחרונות (והסטטיסטיקה כאן פחות חשובה). בנוגע ליתר השחקנים של שיקגו ומיאמי שציינתי- ברור של מי יותר טובים (בולס בהפרש גדול). חובה להתחשב בכך כשמעמידים את שש האליפויות של ג'ורדן מול כמה אליפויות שלברון יסיים אתן את הקריירה.

אסף 22 ביוני 2013

סליחה ניצן, אבל מה עניין "פיפן בשיאו" לפיפן 98? למה שלא נבדוק את פיפן 93? או 96?
אתה מסתכל כמובן של שני משחקי השיא של ווייד. אבל פיפן בפלייאוף 98 עלה על ווייד בפלייאוף 98 בכל קטגוריה סטטיסטית ( 17-7-5 לעומת 16-5-5 ), וכמובן נתן הגנה טובה יותר.
אם ווייד ולברון היו חוברים ב 2007 ההשוואה שלך היתה ברת תוקף. אבל ב2010 והלאה? ממש לא.
ג'ורדן שיחק עם פיפן לאורך כל שיא הקריירה שלו – הם אפילו נבחרו לחמישיית העונה באותה עונה – לברון "קיבל" את ווייד בירידה.

סה"כ, אפשר להתווכח אם פיפן טוב היסטורית מווייד ( סימונס ב 2010 דירג את פיפן גבוה יותר ), אבל נראה לי די ברור שווייד של השנים האחרונות הוא לא תחרות לפיפן בשיאו.

לא ברור לי אם אתה טוען שבוש חלש מרודמן – אפשר להגן על זה אבל זה בטח לא מובהק.

ועכשיו בוא נדבר על המאמן…

ניצן פלד 24 ביוני 2013

יואב, פיפן היה פצוע שם. זו הפואנטה. במשחק ה-5 קלע 2 מ-16, ובשישי – המשחק שמייקל קלע בו 45 נקודות מתוך 87 של הבולס וניצח קבוצה עדיפה, בחוץ, כדי להביא אליפות? סקוטי שיחק 62 דקות, ובכל אחת מהן היה מוגבל בתנועה. הוא קלע 6 ו-8 נקודות בשני המשחקים האלה.

אלה לא דברים שצריך לשכוח כשמדברים על הדברים האלה.

וזה שאתה בא ואומר שהוראס גרנט – שחקן שמעולם אף אחד לא היה מעז לחשוב עליו כעל פרנצ'ייז – טוב מבוש, וסתם ככה אומר את זה כאילו זו איזושהי אמת – בעוד בוש בעצמו היה פרנצ'ייז שגם הוביל קבוצה חלשה לפלייאוף יותר מפעם אחת – זה מגוחך. וזה עולה בקנה אחד עם האופן הכללי בו אתה מציג טיעונים. סתם ככה. זורק לאוויר.

וזה שאתה, משומה, זוכר את פקסון-ארמסטרונג-הודג'ס-קר-בוצ'לר-פרדו-לונגלי-וונינגטון ואחרים כשחקנים כל כך טובים, אומר משהו על עד כמה הזיכרון שלך מושפע מהיכולות של ג'ורדן (ופיפן, וג'קסון) לסחוב את הסגלים האלה ל-6 אליפויות ב-8 שנים. זה מה שזה באמת אומר. זה לא אומר שאלו היו סגלים יותר טובים/מוכשרים מאלן-צ'אלמרס-קול-באטייה-מילר-האסלם-אנדרסן-אנתוני.

לאסף:

הנקודה על פיפן הייתה שהוא היה פצוע במשחקים ההם. זה הכל.

ובכל מקרה ההשוואה ברת תוקף, כי אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל ווייד, בעונה הראשונה של לברון במיאמי, נתן 26-6-5. פיפן מעולם לא קלע יותר מ-22 בעונה, וגם זה כשמייקל משחק בייסבול.

ככה שברור שההשוואה היא ברת תוקף, בכל תקופה שלא תבחר.

לצורך העניין, ווייד של שתי העונות האחרונות נתן 21-5-5. פיפן ב-3 האליפויות האחרונות? 20-6-6. למה זה כל כך לא בר השוואה? נשגב מבינתי.

אה, נכון, שכחתי – ווייד גמור. אז מה יגיד ג'ורדן על זה שבעונת האליפות האחרונה פיפן שיחק 44 משחקים בגלל פציעה (הבולס בכל מקרה ניצחו 62!), וכמו שכתבתי למעלה – לא היה קיים במשחקים 5 ו-6 של גמר 98?

אריאל 22 ביוני 2013

וייד טוב מפיפן? צב"ר

ניצן פלד 24 ביוני 2013

לעניין.

בעז 21 ביוני 2013

יואב, אני בדרך כלל אוהב את הכתיבה שלך, אבל היום, במילותיך שלך, אתה גנב דעת.

ווייד היום, גם כשהוא פצוע, שחקן גדול משפיפן אי פעם היה. בוש שחקן הרבה יותר טוב מכל הגבוהים הנגרים (לוק לונגלי?) ששיחקו עם ג'ורדן. הוראס גרנט בשיאו אולי אולי שווה ערך לבוש בעונה הכי חלשה שלו (פשוט תלך לוויקיפדיה ותסתכל על הסטטיסטיקות). שיין בטייה הוא שחקן מאני טיים ברמת הרוברט הורי בערך, ושחקן הגנה נדיר. ריי אלן מביא הרבה יותר מסטיב קר, גם היום. רון הארפר היה שוטינג גארד בעמדה של רכז.

אבל עזוב אותך מהדיעות הסובייקטיביות שלי לעומת אלו שלך.. זוהי טבלת היעילות האינדיבידואלית של העונה לפני האיחוד השערורייתי של לברון-ווייד-בוש:
עם כל הכבוד לפיפן, זו היא טבלת היעילות האינדיבידואלית שנה לפני האיחוד הפחדני ווייד-לבון-בוש.
http://insider.espn.go.com/nba/hollinger/statistics/_/year/2010

יש שחקן אחד (אחד!) מכל השחקנים ששיחקו עם ג'ורדן שהיה נכנס בלעדיו לרביעיית השחקנים הכי יעילים בליגה? במקרה הטוב פיפן על גבול הטופ-10.

גיא ד 21 ביוני 2013

וואי ג׳ורדן היה ממש מסכן, הקבוצה שלו היתה ממש גרועה… מה הם עשו בעונה שהוא פרש?

בעז 21 ביוני 2013

בפעם הראשונה הם עפו בסיבוב השני. בפעם השנייה הסגל פורק כי הבעלים חשב שאין עתיד עם הסגל שנשאר בלי ג'ורדן.

אף אחד לא אמר שג'ורדן היה מסכן. פשוט להגיד שמיאמי בלי לברון היא פחות טובה משיקגו בלי ג'ורדן זו בדיחה. חברו אל לברון שחקן מספר 2 ומספר 4 בליגה במדדי היעילות.

ניצן פלד 22 ביוני 2013

בעז, רק תיקון חשוב:
לא "חברו אל לברון שחקן מספר 2 ומספר 4 במדד", אלא "חברו לווייד שחקן מספר 1 ושחקן מספר 4 במדד".

יריב 23 ביוני 2013

למרות שזה תרגום ישיר, לקרוא ל PER "מדד יעילות" זו בדיחה. המתאם החזק עם "usage rate" הוא אינדיקציה חזקה לכך. בנוסף לזה הוא מוטה קליעה באופן די חזק, הרבה יותר ממה שהיית מצפה מנתון כזה. כמובן שאין בו כמעט שום נסיון למדוד הגנה, הוא מודד תפוקת Box-Score.

גיל 21 ביוני 2013

בהשוואה בין כמות הכוכבים בקבוצה ביחס לשאר הליגה, היחס בין מיאמי לשאר הליגה היום גדול מזה שהיה בין הבולס לשאר בשנות ה90. הרי אין לך היום שום מקבילה לסטוקטון ומאלון למשל או דרקסלר, אולוג'און, הורי' מריו אלי וסאם קאסל.

אסף 22 ביוני 2013

בועז – פיפן נבחר מקום 3 לMVP בשנה שג'ורדן פרש, והיה 3 שנים רצוף בחמישיית העונה כולל יחד עם ג'ורדן.

גיל – ווסטברוק ודוראנט לא פחות טובים מסטוקטון ומאלון. בריאנט,אפילו בעונה האחרונה, טוב מכל שחקן אחר מהניינטיז ( למעט ג'ורדן, כן? ), רוז שלפני הפציעה גם ברמה הגבוהה ביותר. נוביצקי של 2011 טוב לא פחות מקארל מלון או בארקלי.
אם אתה מתייחס לחמישייה של יוסטון – אוקלהומה בשנה שעברה, שיקאגו של לפני שנתיים ואפילו בוסטון של לפני שנתיים עולות עליה. וזה בלי לדבר על הספארס.

גיל 22 ביוני 2013

ווסטברוק ודוראנט רחוקים שנות אור מסטוקטון ומאלון. זה בעיקר ווסטברוק שקבלת ההחלטות שלו בעייתית כשמצד שני יש לך את אחד ממוחות הכדורסל החריפים ביותר ששיחק את המשחק.

כל השאר הם שחקנים בודדים בקבוצות שהם אכן שחקני על אבל אין להם את רמת הכישרון מסביב לשחקנים שהיו בשנות ה90 לאלופות או מואמדות.

אסף 22 ביוני 2013

כמובן שהיום זה מוקדם, אבל אני בקלות רואה את ווסטברוק ודוראנט מראים דומיננטיות גדולה מזו של סטוקטון ומאלון. אם לא הפציעה, יתכן שכבר השנה הם היו מגיעים לגמר שני, כמו בכל הקריירה של הצמד מיוטה.
הם גם מוקפים במנגנון מוצלח וקבוצה טובה.

גיל 23 ביוני 2013

אי אפשר לנבא לגבי העתיד. להרבה שחקנים היה פוטנציאל בשמיים שלא הגשימו. מציע לחכות ולראות.

יריב 23 ביוני 2013

בוא ננסה לעשות איזו השוואה פשוטה תוך שימוש בחמישיות all-NBA כמדד כוכבות.
2013: 3 קבוצות (1,2), 2 קבוצות (מיאמי אחת מהן) (1,3).
2012: 3 קבוצות (1,2), קבוצה אחת (מיאמי) (1,3), קבוצה אחת (3,3).
2011: 3 קבוצות (מיאמי אחת מהן) (1,2).

בשלוש העונות אחרונות של ג'ורדן בשיקגו:
98: 2 קבוצות (1,2), קבוצה אחת (שיקגו) (1,3).
97: קבוצה אחת (שיקגו) (1,2), קבוצה אחת (1,3), קבוצה אחת (2,3).
96: קבוצה אחת (שיקגו) (1,1), קבוצה אחת (1,2), קבוצה אחת (1,3), קבוצה אחת (2,2).

אתה מוזמן להסיק אילו מסקנות שנראות לך מזה, אם בכלל.

גיל 25 ביוני 2013

לא הבנתי מה המספרים פה אומרים אבל חמישיות ראשונות או שניות לא מספרות את כל הסיפור. ג'ורדן נלחם נגד האל אוף פיימרים אדירים בשיאם. מיאמי הרבה פחות. אין מקבילה מודרנית לסטוקטון ומאלון, שניים מה20-25 הכי טובים אי פעם.

קסיוס קליי 21 ביוני 2013

מעולם לא האמנתי שאהיה שבור ככה אחרי הפסד של הספרס.
לא רק שזה קרה פעם אחת אלא פעמיים ביומיים.

מעולם לא התחברתי לדאנקן אבל בשנה האחרונה הערצתי אותו ממש.

אפילו הלייקרס לא שברו לי את הלב כמו שהספרס עשו.
כשהלייקרס הפסידו זה היה חד משמעי. כאן זו הייתה רכבת הרים מטורפת.

המאמן 21 ביוני 2013

צריך להעריך את לברון.
הוא מתמודד עם לחץ עצום.
הצל של מייקל מרחף עליו תדיר ואין שום סיכוי שיאפיל על מייקל, בטח ובטח בדעת הקהל.
הוא עדיין "זוכה" לקיטון של ביקורות על "ההחלטה".
כמובן שהוא סוחב קבוצה על הגב שלו ומוביל אותה לרגעים הכי גדולים ומשמעותיים שיש לספורט להציע – מול עיני מאות מליונים בכל העולם.
ולמען האמת, רובם מחכים לנפילה שלו.
אבל אתמול הוא לא נפל, אלא זרח. נצץ. נתן משחק מהמאדים.
הוא עדיין ימשיך לעורר אנטיגוניזם, אבל אפשר להגיד שאתמול הוא סתם לכולם את הפה.
אולי יום אחד נצליח להנות ממנו ולהיות בעדו כמו שנהנינו ממייקל.
טוב נו, לא רואה את זה קורה.

dorigil 21 ביוני 2013

דברים שבן אדם אומר לעצמו כדי לישון בלילה: סן אנטוניו ניצחה את את משחק 6. כל הדיבורים על גדולתו של ג'יימס הם הבלים.

המאמן 21 ביוני 2013

אחת הסיבות שמשחק 6 נכנס להארכה הייתה השלשה של לברון

משה 21 ביוני 2013

1 מ-3 בזריקות שלוש להשוות את המשחק. בהשלכה על המשחק של רג'י נגד הניקס לברון היה נזקק ל-9 זריקות ב-8 שניות כדי להשוות את המשחק. קלע גדול…

רועי 21 ביוני 2013

על פי מה בדיוק אתה מכריז שלה ברון הוא "ביי פאר" הרבה יותר טוב מקובי ?

רועי 21 ביוני 2013

יואב פשוט כתבה גדולה כל כך מסכים. הוא השחקן הכי טוב מאז ג'ורדן ובסוף הוא יעקוף גם אותו. ולפי דעתי הוא ביחד עם שאק הם שני השחקנים הכי דומיננטיים אי פעם. שאק פשוט היה מפלצת 150 קילו של שרירים וכוח שהוא הרג את הליגה. ולברון 115 קילו של שריר השחקן המהיר בליגה, ראיית משחק פנומנלית, חוש לריבאונד, אתלטיות אדירה, יכולות מסירה גדולות ושלא נדבר על הגנה מדהימה. שחקן ורסטילי שבכנות אני חושב שיכול לשמור על כל שחקן בליגה חוץ מאולי דוויט האוורד. וגם עליו הוא יקשה מאוד. לברון ג'יימס שחקן היסטורי גדול מקובי בכמה רמות וגם בסוף יעקוף את ג'ורדן. יואב אשמח אם תגיב.

יואב בורוביץ' 21 ביוני 2013

רועי, אני לא ממש מבין מדוע אתה חושב ששאק דומיננטי מג'ורדן. אני לא חושב כך. ג'ורדן הוא השחקן הדומיננטי אי פעם, למרות הפיזיות הכבירה והכשרון הנדיר של שאק- לדעתי שחקן שיכול היה לזכות בהרבה יותר אליפויות אם היה מחויב יותר למשחק. בנוגע ללברון, אני מסכים שהוא השחקן הכי קרוב למייקל מאז פרישתו. בהפרש די גדול. ועדיין, טים דאנקן הוא גדול השחקנים בין מייקל ללברון- כן, אפילו גדול משאק למרות ששאק היה מוכשר ממנו.

רועי 21 ביוני 2013

אני רועי אחר מההוא ששתי תגובות לפני אני רועי מהתגובה לפני

matipool 21 ביוני 2013

זה די ברור .. (-:)

נץ 22 ביוני 2013

כל השוואה בין כל שחקן שהוא, כולל להברון, למייקל ג'ורדן תעשה עוול לשחקן כי פשוט ההשוואה הינה מופרכת מיסודה ולא נכונה. מדוע? כי ההשוואה נעשית בכלים מדידים כמו נקודות, ריבאונדים, אליפויות, נתונים פיזיים של השחקן וכו'. הבעיה היא ששום השוואה לג'ורדן לא יכולה להיות שלמה בלי להכניס פנימה את ההיבט המנטלי/פסיכולוגי שבמקרה שלו הוא פרמטר סופר קריטי להצלחה. ג'ורדן, ואת זה ניתן היה להבין בצורה הטובה ביותר בנאומו בטקס הכתרתו להיכל התהילה, היה סוג של פסיכופת. יצר התחרות והצורך להוכיח שהוא הטוב מכולם כל כך טבוע בו עד שהוא יכול להגדיר איזשהו אירוע איזוטרי מילדותו בו ילד או מורה העליבו אותו כאירוע מכונן. למה שחקן מקצועני פורש בשיא פריחתו לאחר שלוש אליפויות? הרי כל המהות של ספורט תחרותי היא הניצחון. אז זהו שלא אצל ג'ורדן – אצלו הניצחון הוא רק האמצעי להוציא אצבע משולשת לכל מי שלא האמין בו ולהגיד להם הנה הוכחתי שאני יותר טוב מכם. בקיצור מה שאני רוצה לומר הוא שאין ואני לא מאמין שיהיה ספורטאי שהדרייב להצלחה נובע מאותם מעיינות כמו אצל ג'ורדן ושברגע שהלבשתם צד מנטלי כזה של רוצח סדרתי על מעטפת פיזית מושלמת כמו שלו והכל מתועל ליכולת ספורטיבית תחרותית – יצרתם את הווינר המושלם ואת השחקן הטוב ביותר. לעניות דעתי, ההסתברות לקומבינציה נוספת כזאת שואפת לאפס.

matipool 22 ביוני 2013

צודק .

jordans free shipping 26 ביוני 2013

Oh my goodness! an amazing article dude. Thank you Nonetheless I am experiencing concern with ur rss . Don't know why Unable to subscribe to it. Is there anybody acquiring identical rss dilemma? Any person who knows kindly respond. Thnkx jordans free shipping http://www.newesjordans.com

Comments closed