אנתוני בנט והכדורסל הקנדי

הקנדי הראשון להיבחר ראשון בדראפט הוא לא האחרון

D68988_69

 

לקוראינו המאוד צעירים- ביל וונינגטון היה סנטר לבן, גמלוני, איטי, לא סקורר, עם יד סבירה מחצי מרחק. הוא עשה כמה עונות לא רעות במדי קנור בולוניה ואז לקראת סוף הקריירה היה שחקן רוטציה בשיקגו בולס של מייקל ג'ורדן- אחד הפחות מוכשרים שבה.

וונינגטון גם היה הכדורסלן הקנדי הכי מצליח ב-NBA עד שנות ה-90.

קנדה היא לא מדינת כדורסל. הדת הבלתי רשמית של המדינה היא ללא ספק הוקי (קרח)- משהו שהוא הרבה הרבה מעבר לספורט במדינת הגובלת מצפון לארצות הברית. קנדה היא אומת ההוקי מס' 1 בעולם – היא גידלה בין היתר אגדות כמו מוריס (רוקט) רישאר, גורדי האו, בובי אור, וויין גרצקי ומריו למיו- שכל אחד מהם לא רק זכה לתהילת עולם בספורט הצפון אמריקאי (גם בארה"ב הם אלילים) אלא הוא גם הרבה יותר מפורסם מכל מנהיג שאי פעם היה לקנדה. קנדה הצמיחה מאות שחקני הוקי שהפכו למיליונרים ב-NHL וזכו במדליות זהב אולימפיות ואליפויות עולם למכביר.

כשאתה מבקר בקנדה ופותח מדור ספורט קודם כל ובעיקר תקרא על הוקי. אחרי זה תראה סיקור נרחב למדי לפוטבול (NFL ו-CFL, ליגת הפוטבול הקנדית שמאוכלסת כמעט אך ורק על ידי שחקני מכללות אמריקאים שלא היו מספיק טובים ל-NFL) ולבייסבול (קנדה מיוצגת על ידי קבוצה אחת בלבד, טורונטו בלו ג'ייס, במייג'ור ליג, אבל בעבר היתה לה עוד קבוצה, מונטריאול אקספוז, והיא הצמיחה כמה שחקנים טובים מאוד, בראשם פיצ'ר היכל התהילה פרגוסון ג'נקינס מהשיקגו קאבס).

במדורי הספורט של קנדה תוכלו לקרוא גם לא מעט על קרלינג (קנדה מעצמה), ספורט מוטורי (בעיקר מירוצי מכוניות, ז'יל וילנייב זכה בשישה מירוצי פורמולה 1) וכמובן סקי ואקסטרים חורף (קנדה מעצמה).

אפילו על כדורגל תוכלו לקרוא לא מעט במדורי הספורט של קנדה- למרות שכמעט הכל יוקדש לכדורגל אירופי. בקנדה יש המון מהגרים והם חולים על הכדורגל של ארצות מוצאם. לכן תקשורת הספורט הקנדית מקדישה לכדורגל הרבה יותר מזו האמריקאית, אפילו לאחר השקת ליגת ה-MLS (יש כבר שלוש קב' קנדיות). קנדה לא הצמיחה כדורגלנים גדולים בעשור-שניים האחרונים, למעט אולי אוואן הארגריווס, כי מזג האוויר לא אידיאלי ובעיקר אין כמעט מסגרת לשחק בה, למעט תיכונים מסוימים.

ולמרות זאת אפילו הכדורגל במשך כל השנים היה מקבל יותר אינצ'ים במדורי הספורט מהכדורסל. הדבר היחיד שאפשר לומר על הכדורסל בקנדה עד שנות ה-90 הוא שביל וונינגטון היה תוצר ה-NBA הכי מוצלח של הכדורסל הקנדי מאז ומעולם.

אבל בשנות ה-90 הצטרפו אליו סטיב נאש, ריק פוקס וג'אמאל מגלור, כאשר רק הראשון גורם לכדורסל לעלות מעט במפלס הפופולאריות במדינה. ועדיין, ונקובר גריזליס, קבוצת האקספנשן שהצטרפה ל-NBA ביחד עם טורונטו ראפטורס באמצע שנות ה-90 התפרקה לאחר שש עונות בלבד (ועברה לממפיס). לא היה מספיק שוק שיתמוך בקבוצת NBA בצפון מערב קנדה.

הקבוצה היחידה שתקעה יתד היא הראפטורס, למרות היותה כשלון מקצועי במרבית העונות שלה- העפילה לפלייאוף 5 פעמים בלבד במשך 18 שנות קיומה. שלושת הכוכבים הכי גדולים שלה אי פעם, וינס קרטר, טרייסי מגריידי וכריס בוש, עזבו אותה לאחר כמה עונות- ועדיין היא הצליחה ליצור אימפקט בעיר גדולה ובכלל המדינה.

הראפטורס, חשוב מאוד להזכיר, היא הקבוצה המקצוענית היחידה בכל המדינה- וגם היא ללא אף שחקן קנדי. אין בקנדה כדורסל מקצועני ולמעשה גם רמת המכללות מביכה (ראיתי פעם משחק של אוניברסיטת טורונטו והרמה מקבילה למשחק של הבינתחומי נגד אוניברסיטת חיפה). כשמתחשבים בכל הפרטמרים הללו- היעדר מקצוענות מוחלט, ופופולאריות די נמוכה- די מדהים איך מדינה כמו קנדה הפכה בעשור האחרון לבית חרושת קטן לייצור כדורסלנים נפלאים.

נאש היה מקרה קיצוני בתחילת שנות ה-90, בן לאב כדורגלן ומי שגדל בעיקר כשחקן הוקי מבריק, מחליט בחטיבת הביניים להתרכז בענף הביזארי כדורסל והופך עם הזמן לרכז הטוב בעולם ול-MVP של ה-NBA פעמיים. אבל מאז נאש ואולי בעיקר מאז וינס קרטר, שסחף את כל קנדה בהתלהבות שקשה לתאר בסוף שנות ה-90, אנחנו מקבלים דור צעיר ומאוד מבטיח של כדורסלנים קנדים.

בדראפט לפני שנתיים נבחר במקום הרביעי טריסטן תומפסון, פאוור פורוורד שהוא פריק אתלטי שמשחק בקליוולנד קאבלירס. לפני שנה נבחר בסיבוב הראשון עוד פורוורד אתלטי וקלעי מצוין שהוא שחקן מבטיח – אנדרו ניקולסון באורלנדו מג'יק. הרכז המחליף של טוני פארקר בסן אנטוניו ספרס הוא קורי ג'וזף. תומפסון, ניקולסון וג'וזף שיחקו בתיכונים של אונטריו, בסביבת טורונטו. בברוקלין נטס משחק קריס ג'וזף, שגדל במונטריאול והפך לכוכב על בסירקיוז לפני כמה שנים. במערב קנדה, בבריטיש קולומביה, גדלו בשנים האחרונות רוברט סאקרה (סנטר מעולה בגונזגה שמשתייך ללוס אנג'לס לייקרס) וקלי אוליניק, כוכב על בגונזגה (17.8 נק', 7.3 ריב') שנבחר אתמול במקום ה-13 בדראפט ובשנים הקרובות צפוי לקבל דקות משמעותיות בצבע אצל הבוסטון סלטיקס. לדעת לא מעט מומחים השחקן הכי טוב שלא נבחר אתמול בדראפט הוא מייק קבונגו, רכז קנדי שנולד בזאיר וכיכב בשנתיים האחרונות באוניברסיטת טקסס. קבונגו יכול מאוד לשחק בעונה ב-NBA למרות שלא נבחר בדראפט.

אבל את הרעש הגדול ביותר, ואת ההיסטוריה, עשה אנתוני בנט, שחקן די אלמוני עד לפני שנה שלאחר עונה אחת נהדרת במכללת UNLV נבחר ראשון בדראפט. בנט, מעין גרסה קצת יותר אתלטית של זק רנדולף, נולד וגדל בברמפטון אונטריו, פרבר של טורונטו- והמקום ממנו הגיע גם טריסטן תומפסון, הבחירה הרביעית בדראפט 2011 ומי שישתף פעולה עם בנט בפרונט-קורט של קליוולנד קאבאלירס.

עד בנט, הקנדי שנבחר הכי גבוה בדראפט היה סטיב נאש, במקום ה-15 לפני 17 שנים. אבל לא נצטרך לחכות עוד תקופה כזאת עד שייבחר קנדי נוסף גבוה בדראפט. כבר בעוד שנה צפוי מייפל ליף נוסף להיבחר ראשון בדראפט, והוא גם נחשב לכשרון הרבה יותר משמעותי מבנט. נא להכיר את אנדרו וויגינס, סמול פורוורד שרבים מכתירים ככשרון התיכונים הכי גדול מאז לברון ג'יימס. וויגינס כבר התחייב לאוניברסיטת קנזס, ולפי כל המוק דראפטס הוא הבחירה הראשונה הבלתי מעורערת ב-2014. וויגינס, שגדל בפרבר המאוד יהודי-דתי של טורונטו, ת'ורן היל, הוא בנם של הספרינטרית הקנדת מרשה פיין ומיצ'ל וויגינס, כדורסלן אמריקאי ששיחק קצת ב-NBA בשנות ה-80 ועשה בעיקר קריירה אירופית.

מעניין יהיה לראות איך וויגינס ולפניו בנט, אוליניק, תומפסון וניקולסון מתאקלמים ב-NBA. ביחד עם שני הג'וזפים, סאקרה וככוכב מכללת מישיגן, הצלף הלבן ממיסיסאגה אונטריו, ניק שטאוסקאס, קנדה יכולה להיות בעוד כמה שנים אחת מנבחרות הכדורסל הטובות ביותר. אם כל החבר'ה האלה, בראשות וויגינס ובנט, ישחקו במדים הלאומיים- הם מסוגלים אפילו להיות שניים רק לארצות הברית. אגב, הג'נרל מנג'ר של הנבחרת (ולמעשה בוחר השחקנים) הוא סטיב נאש, אז יש סיכוי לא מבוטל שהכדורסל הקנדי ביצע רק את הדילוג הראשון בקפיצה הנחשונית שלו קדימה.

לא רע למדינה שעד לפני פחות משני עשורים יכולה היתה להתגאות רק בביל וונינגטון.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

האמת
הטרייד של הנטס וג'רי סלואן

27 Comments

יואב דובינסקי 28 ביוני 2013

זה נחת עליי כרעם ביום בהיר. במשך שנה וחצי הכפשתי את הכדורסל הקנדי והנה הם מייצרים בחירת דראפט ראשונה. לא יודע איך להתמודד עם זה.

יואב בורוביץ' 28 ביוני 2013

תתמודד, כי שנה הבאה אתה הולך לצפות בדבר האמיתי (וויגינס). ואסור לשכוח את ניקולסון, אוליניק, טריסטן תומפסון ואפילו אינגליש שמככב בספרד הוא שחקן לא רע. בקיצור, יש יורשים לסטיבי.

אלעד 28 ביוני 2013

עכשיו אני מבין למה הקאבס לקחו אותו. כדי שיהיה מי שידבר עם טריסטן תומפסון באותה שפה

בני תבורי 28 ביוני 2013

פנטסטי!

מכביסט טירון 28 ביוני 2013

אני מניח שבשורה האחרונה התכוונת לכתוב "לא רע", אבל מצד שני אף פעם לא הבנתי אותך עד הסוף אז לך תדע.
באותו נושא בהקשר קצת אחר, מה לעזאזל קרה בעשור האחרון בספרד?כדורגל, כדורסל, טניס, אופניים, הם בטח טובים גם בכדורמים. צירוף מקרים מדהים או שהספרדים עלו על משהו? ובאופן כללי, מה גורם למדינה כלשהי פתאום לייצר כישרונות בקצב מסחרר, כמו שאתה מתאר בפוסט?

מכביסט טירון 28 ביוני 2013

דרך אגב, אחלה פוסט. מאוד מעניין.

op 28 ביוני 2013

לגבי ספרד,אני זוכר שקראתי כתבה לפני כמה שנים ששם היה כתוב שהם החליטו לעשות משהו עם הספורט במדינה כלומר להשקיע הרבה יותר כסף בספורט,והם התחילו בזה שכל תלמיד בית ספר שם לומד 8 שעות בשבוע ספורט,מה שיכול להסביר את ההתקדמות

משה 28 ביוני 2013

אתה יכול להוסיף גם כדוריד ואפילו בכדורעף היה להם דור מצויין לפני כמה שנים.

יואב מ 28 ביוני 2013

איזה כיף לפתוח כך את הסופ"ש.

המון אינפורמציה מעניינת שלא הכרתי.

דסקל 28 ביוני 2013

בורוביץ', איך זה קרה באמת? מה הם עשו שונה?

יואב בורוביץ' 28 ביוני 2013

לא חושב שהם עשו משהו מערכתי. פשוט הכדורסל בעשור וחצי האחרונים צבר פופולריות והילדים בערים הגדולות משחקים הרבה יותר. ויש שם אוכלוסיה שחורה הולכת וגדלה- שמאוד אוהבת כדורסל.

מתן גילור 28 ביוני 2013

יואב, שאפו. פוסט מעולה ומענייו.

משה 28 ביוני 2013

בורוביץ', אני מניח שאחרי פוסטים חיוביים אתה הולך לעשות מקלחת רצינית :)
מעניין מאוד, אחלה פוסט.

מנחם לס 28 ביוני 2013

כל הקנדים למדו את המשחק בארה"ב (בעיקר במכללות אבל הטובים באמת כבר ב-"בתי ספר תיכוניים לכדורסל"). אז מה אם איזה שחקן שחור (או לבן כמו נאש או וולינגטון) נולד 700 מייל צפונית למינוטה?

אלעד 28 ביוני 2013

ובכל זאת – למה הפריחה עכשיו ולא נניח לפני 20 שנה? גם אז אני מתאר לעצתמי היו הרבה כדורסלנים קנדיים שלמדו בארה"ב.

red sox 28 ביוני 2013

מוזר שבחרת לציין דווקא את 6 הנצחונות של ז'יל וילנייב, כשדווקא בנו ז'אק היה אלוף הפורמולה 1 וגם ניצח מהרבה יותר מרוצים.

בקשר לכדורגל – הכדורגלן הקנדי ה"אמיתי" הטוב בעולם הוא ג'וליאן דה גוסמן שעשה קריירה מצוינת בלה קורוניה ומאז נודד באירופה. אם אתה מתעקש להכניס קנדים-למחצה שמשחקים נבחרות אחרות, אז כל עוד הארגריבס לא חוזר לעניינים (ולא בטוח שזה אי פעם יקרה) האיש לדבר עליו הוא אסמיר בגוביץ' מסטוק, אחד השוערים הטובים בעולם.

בלעם 28 ביוני 2013

וכמובן תומס רדזינסקי מאברטון, עוד בן למהגרים (פולנים) שעשה כמה שנים לא רעות בפרמייר ליג.

אדם בן דוד 28 ביוני 2013

טורנטו היא יותר אמריקאית מקנדית. זה לא מקרה ש2 הקבוצות הכי מצליחות בספורט שהוא לא הוקי ממוקמות שם.

Yavor 28 ביוני 2013

You're right on the money. There's also the son of Greg Wiltjer that played in Aris in the 80's (we called him "wheel-chair"), he's going to be a good player too.

At least in Montreal, despite the basketball gets no place in the media, you can see more kids playing – this could also be because of the success of Tony Parker, he has many fans here

יואב בורוביץ' 28 ביוני 2013

שחכתי באמת לציין את ווילצ'ר הצלף מקנטאקי, בנו של גרג האגדי מאריס. הוא ביחד עם שטאוסקאס הם צמד גאנרים צלפים שיתרמו רבות לנבחרת בעתיד.

גיל 28 ביוני 2013

האמת היא שזה נראה מקרי לחלוטין. סטיב נאש הוא היחיד שהיה שחקן על ואולי וויגינס יהיה כזה. שני שחקנים בהפרש של 20 שנה לא נראה לי כמו מגמה. עם כל הכבוד לבנט הוא יהיה שחקן משלים טוב במקרה הטוב אבל לא כוכב. אגב, ממליץ להכנס לערך של Jabari Parker בויקיפדיה. השחקן לא שיחק דקה אחת במכללות והערך שלו יותר ארוך מזה של ג'ורדן!

איציק 28 ביוני 2013

בורו, נהנתי, תודה.
מבחינתי הכדורגל הקנדי היחידי שאני מכיר הוא… נאש :-)

טל בן יהודה 28 ביוני 2013

קריאה מהנה שגם הצליחה לעורר כמה רגשות פטריוטים שצצים אצלי מדי פעם.

בתור טורונטוניאן, מאד התבאסתי שהראפטורס אף פעם לא עשו ניסיון רציני להביא את נאש. בקיץ שעבר הם ניהלו שיחות, אבל הוא החליט לאכזבתי והנאתי על לייקרס. אולי עם וויגניס והאחרים שתיינת מהשנים האחרונות זה יקרה.

אגב, נחמד לדעת שוויגינס מגיע מת׳ורן היל. בהחלט לא מן הנמנע שחלפתי על פניו בתור באיזה סניף של טים הורטונ׳ס (איך בא לי מייפל-פקאן דייניש סססאמק)

גילעד 28 ביוני 2013

לא ברור לי למה אתה ממהר לקשור להם כתרים לא-להם… בדומה לעובדה שהרבה שחקנים מכל פינות הגלובוס החלו להגיע לNBA, אך טבעי שגם השכנה הגדולה מצפון תצטרף. מכאן ועד להשוות אותן למדינות האירופאיות הותיקות, שימשיכו לייצר שחקנים טובים יותר באופן קונסיסטנטי יותר, המרחק עצום.
הזכרת פה פחות או יותר את כל הקנדים בNBA, וכמעט כולם שחקנים שגם אם יילכו מחר לאירופה, הם לא בדיוק יהיו גיים-צ'יינג'ר לאף קבוצה. קורי וקריס ג'וזף? זה באמת להיות שניים לארצות הברית? פחחח.

המפץ הגדול 29 ביוני 2013

אני חושב שאוליניק יפתיע ויהפוך להיות שחקן חמישיה מעולה, במיוחד אם יתגלגל בטרייד לסאן אנטוניו שיודעת לטפח צעירים. אני חושב שהוא עוד יהפוך לעוגן של אחת מקבוצות הנבא.

הלל 30 ביוני 2013

לא יאומן שקוראים לו אנדרו וויגנס! אמן הוא יהיה השחקן הכי טוב אי פעם ויקראו לכדורסל – "המשחק של אנדר"

c web 30 ביוני 2013

אחלה של פוסט
לפי דעתי וינס קרטר הוא האחראי לכל מה שאנחנו רואים עכשיו
"ביג קאנטרי" לא הצליח להפוך את ונקובר למשהו מעניין ולכן בסוף הם עברו לממפיס
"אייר קנדה" מצד שני היה במשך כמה עונות הדבר הכי מלהיב בליגה והוא היה בטורונטו
באותה תקופה זה היה מקביל להתלהבות בקליבלנד מהבחירה של לברון…
מן הסתם מי שהיו ילדים בטורונטו ראו את הפלא המעופף הזה מקרוב(השחקן שהיה הכי קרוב לג'ורדן באותה תקופה) וידעו שכדורסל הוא אופציה לגיטימית פתאום

Comments closed