החמישיה הקאמרית (מאת גילי פלג)

מאז המערכון של דב נבון ושי אביבי לא צחקתי כך

 

 

392875

 

כל הכתוב בפוסט אורח זה הינו על דעתי בלבד, היתולי למחצה, ואין בו כוונה לפגוע כמלוא הנימה במישהו משחקני הנבחרת או מנהליה. אני רוחש כבוד עצום לשחקנים, מוקיר אותם וכשנחה עליהם הרוח גם מעריץ אותם. כמי ששיחק שנים רבות עם ילדי השכונה שלי וילדי שכונות אחרות ולוחמניות, אני יודע עד כמה הכדורסל הוא ספורט תובעני, ועד כמה הכדור הכתום הוא חפץ בוגדני ולעיתים אף משפיל.

כבר בשלבים הראשונים של המשחק הייתי מבודר משהו. בכל זאת, אליפות אירופה בכדורסל, לא צחוק, ועל המגרש מבצבצים אירועים קומיים, שבשלב זה עוד לא התגבשו לכדי צחוק קולני. פה ושם הבליח חיוך, לא משמחה לאיד חלילה, סתם שעשוע קל, על הגויאבות שזרק ליאור ומעולם לא קיבלו משמעות כה טראגית כמו ברגעים המביכים ההם. פתאום הגויאבה, המצאה גאונית של ניב רסקין, נראתה כל כך הולמת את שמה האמיתי- רכה, מסריחה, וקשה לעיכול.

הנבחרת הבריטית זה קומדיה דל'ארטה : לא סתם חובבים שמנסים להצחיק, מאבדים כדור פה ושם, ומשליכים לבנים, פה מדובר באשפי הצחקה, אומנים בתחומם ששכללו את היכולת לקרוע מצחוק קהלים של צרכני כדורסל ותיקים. במהלך המשחק התגנבה תחושה כאילו, מעשה שטן, ירון ברלד חמק איכשהו למגרש, והוא מחופש לשחקן בריטי- גדול, קופץ, מצחיק, משחק עם הגוף, מביך, ובעיקר- חוזר על כל פעולה עשר פעמים בדקה.

אני מודה שאני לא עוקב אחרי הכדורסל באדיקות רבה מדי, אולם, כמי שמגיל 8 עוקב אחר הכדורסל הישראלי, מימי מיקי מלך ישראל ועד הלום, אני חש עצמי כבקיא בתחום, ראיתי את כולם, צברתי אלפי משחקי כורסה, וקשה מאד להפתיע אותי. ככה לפחות חשבתי. לאחר בצבוצי חיוך לא רצוניים, העברתי הילוך ונכנסתי ל Mode של שביעות רצון חצי ווקאלית- כמו חתול נהנתן שמגרגר מעת לעת, ישבתי על הספה, זוגתי הייתה עדיין במקלחת (היא הייתה במקלחת מכדור הפתיחה ועד עשר דקות לאחר תום ההארכה- אמרה שהיא צריכה לחפוף היום, לא ברור) והתחלתי להבין שאני רואה כנראה משהו יוצא דופן. ההכרה שאכן כך, הפכה רשמית, כשפתאום ראיתי את גיא גודס תקוע כמו עמודי בית המקדש בפסק הזמן הקריטי של בריטניה. איזה מהלך גאוני. הבריטים הנאיבים האלה, כל כך מנומסים שלא שמו לב שהוא השתחל לשם. רק SMS מיואב (בורוביץ' כמובן) הבהיר לי שגיא גודס, יקיר הממלכה, הוא עוזר המאמן הבריטי. בשלב זה התחלתי לצחוק בקול. מזל גדול שזוגתי הייתה תחת מפלי מים, אחרת הייתי מתקשה לתת מענה מסביר את הדעת.

מאידך, אריק שיבק נראה כמו איוב ברגעי השפל. הפאסון שהוא ניסה לשמור ראוי להערצה אבל יקום הטמבל שקנה את זה. ליבי נכמר עליו למרות שהכל היה ידוע מראש. הלוואי והיה לו קורטוב מהפאסון של ביבי למשל, לפחות היינו בולעים את העלבון בסטייל.

כמה דקות לסוף הכל התפרץ אצלי. לא יכולתי להבליג יותר, והחיוך הפלקטי הפך לנהרת צחוק מתגלגל. האצבע שפרצה את הסכר הייתה של הבריטי אצ'גבורי, ככה לפחות 'רסקה' קרא לו, שנשתבשה עליו דעתו וברגעים הקריטיים הוא הוביל את הכדור והשליך אותו לפתע, ללא סיבה נראית לעין, לעבר הקהל המשתומם. אצ'גבורי חזר על פעולה זו מספר פעמים נוספות.

בזמן זה, פחות או יותר, שחקני הנבחרת גילו סולידריות ישראלית מרגשת, והחליטו לעשות יד אחת ולא להעליב האחד את השני : אליהו מחטיא עונשין כדי לא להעליב את כספי שהחטיא עונשין. כספי מחטיא עונשין כדי לא להעליב את הלפרין שהחטיא עונשין. הלפרין מחטיא עונשין כדי לא להעליב את אוחיון שהחטיא עונשין וחוזר חלילה.  מייד נזכרתי במערכון האגדי של החמישייה הקאמרית, בו דובל'ה ושי (או שמא היה זה רמי הויברגר) יושבים מול הטלוויזיה וחוששים להדליק אותה. אומר שי לרמי, למה אתה לא מדליק את הטלוויזיה, ורמי עונה- אם אפתח ערוץ 2 ערוץ 1 ייעלב, אין לי לב לזה, אם אפתח ערוץ 1 ערוץ 2 ייעלב. מי היה מאמין, שעשרים שנה אחר כך, שחקני הנבחרת ייזכרו במערכון המבריק וישחזרו אותו בגאונות קומית.

אם לא די בכל זאת, פיני גרשון הוסיף נתחי בידור לוהטים לקלחת. הדובדבן המפורסם נראה מאושר מהמצב, עף כמו פרפר ועקץ כמו דבורה, כשמול פרצופו הזחוח והמבסוט התפרקה הנבחרת משאריות כבודה העצמי. עם תום המשחק, בעמדת הראיונות, הוא ירה לעבר שיבק האומלל: "את הצום כבר תעשה בבית". אוי שיבק, אוי דוידוביץ, אוי נבחרת ישראל, אוי פיני גרשון. אתנחתא קומית כזאת לא חוויתי מזמן, מהולה בצריבה עמוקה, בקצת בושה, ובכל זאת, גאווה על האותנטיות וחדוות ההצחקה. תודה.

 

חרפת המאמן הלאומי
עונת המלפפונים 20: געגועי לצביקה שרף

14 Comments

עצמות עצלות 5 בספטמבר 2013

הכדורסל בארץ הוא ברמה נמוכה, ולמרות הכל הם לפעמים מפתיעים. חכו עם הניתוחים לסיום.

ברחה לך הא׳ מהמילה בקיא.

יואב בורוביץ' 5 בספטמבר 2013

בקי/א ניתן לכתוב עם א' או בלי

יואב דובינסקי 5 בספטמבר 2013

מעולה גילי. מסכים לגמרי.
סבא שלי ז"ל היה אומר: "אם זה לא היה שלי, גם אני הייתי צוחק".
אשמח אם תכתוב עוד טורים כשתהיה לך מוזה.
שנה טובה!

גילי פלג 5 בספטמבר 2013

תודה רבה יואב,
שנה טובה!

דורון קרמר 5 בספטמבר 2013

מי שהמציא את המונח גויאבה היה אורן עמיאל שאימן את אליהו בגליל.

ג'וני 5 בספטמבר 2013

כדורסל זה הדבר היחיד שיש לספורט הישראלי להציע לטוב ולרע

תזכירו לי איזו עוד נבחרת כדור משתתפת באליפויות אירופה ?

זאת לא פעם הראשונה שהנבחרת שלנו מפסידה לנבחרת חלשה אבל בסוף תמיד ידה על העליונה .
התרגלנו כבר שהנבחרת תמיד מותחת אותנו עד השנייה האחרונה

יש לנו נבחרת טובה אבל הבעיה זה המאמן שיבק שהורס את הנבחרת.
השחקנים פשוט לא סופרים אותו ועושים מה שבא להם ולכן המשחק נראה פשוט מפוזר .
דוגמא טובה זה הכדור האחרון שהיה ביידיים של אוחיון
שיבק ביקש ממנו לחדור ולנסות להוציא עבירה
ומה הוא סתם החזיק את הכדור וברגע שראה שנגמר לו הזמן זרק זירקה מטופשת מבחוץ וכך הנבחרת נכנסה להארכה מיותרת.

ניינר 5 בספטמבר 2013

תוסיף לזה את הייבוש של ג'מצי על הספסל אז לא פלא שהפסדנו

עדידס 5 בספטמבר 2013

אתה חי בסרט הודי !!!!!
זו הנבחרת הכי לוזרית שראיתי שעלתה על מגרש כדורסל ולובשת כחול לבן…
חבורת אפסים (רובם לא כולם אבל גם הם נגררים לרמת משחק של נערים ח׳)
פשוט בושה !!! עדיף יארזו ולפחות יחסכו מאיתנו את הבושה !
בדיוק אותה בעיה כמו בכדורגל – עד שלא יבוא איש ״בן _ונה״ במובן החיובי כמו איזה אבוקסיס(אני אוהד מכבי כן?) או מקל לתפקיד הקפטן מישהו שירביץ תורה באפסים שמסתובבים על המרגש (פרקט או דשא) אנחנו אבודים .

אורן 5 בספטמבר 2013

הסיפור היותר גדול מההםסד,זה "הרכז" של הבריטים=אדביור.
מעולם לא ראיתי שחקן יותר גרוע וחסר מודעות ממנו.ברבע הרביעי ,כמעט כל התקפה הוא לקח את הכדור לסל וניסה בכח לשבור את הלוח.כשהחזירו אותו מהספסל לחמישייה בהארכה,זה היה נראה שגודס ממש מנסה לעזור לישראל.הוא כמובן איבד שני כדורים וקלע אחד מארבע מהעונשין,ועדיין הצלחנו להפסיד.

כ

זיק 5 בספטמבר 2013

מי שלא הבין עדיין שלא נותנים לאוחיון את הכדור האחרון, שלא יתפלא שהוא מפסיד לנבחרת מליגה למקומות עבודה.
המעצבן וההזוי שהבריטים שיחקו רע, איבדו כדורים וקלעו באחוזים רעים ועדיין הצלחנו "להתעלות" עליהם.
מביך… באמת מביך.

יואב מ 5 בספטמבר 2013

האמת שפיני גרשון איכשהו הצליח להשאיר אותי מול המסך.

נדמה לי שהוא היחידי שהיה לו דופק אתמול באולם.

עדידס 5 בספטמבר 2013

אפסים

גיא בן משה 12 בספטמבר 2013

מפרגן על היכולת לשעשע, גם אם זה דרך כתיבה.
למרות שאני חסיד של תנועות גוף מצחיקות משולבות עם הומור דבילי.

Comments closed