באין תרבות

על האפשרות שדרור קשטן סיים את הקריירה

309085

 

דרור קשטן צועד בשתיקה אל מחוץ למגרש האימונים בשכונת התקווה. מסך.

האם ה"מאמן המעוטר" בתולדות הכדורגל הישראלי יסיים את הקריירה לאחר שהתפטר לראשונה בחייו בתום כשלון מקצועי בבני יהודה המדורגת אחרונה?

האם הוא יחזור אל תוך ההוויה הזו שהוא כנראה אוהב ומתעב בו בעת. אוהב- לאמן. שונא- כל מה שמסביב.

יש לי סימפטיה לקשטן. לא במשך שנים רבות. רק מאז אימן את הנבחרת ויצא לי להיות בכמה מסיבות עיתונאים שלו ולשמוע אותו כמה פעמים גם בראיונות לפני ואחרי משחקים. פעמים רבות גיליתי בו כנות ואינטיליגנציה. לא היה בו פופוליזם. לא הייתה בו חנפנות.

זה לא שינה את העובדה שקשטן נכשל בנבחרת.

מאז הנבחרת יצא לו לטעום מהתענוג המפוקפק לעבוד תחת אלי טביב שאף פיטר אותו. וכעת- בני יהודה.

הייתי באימון של בני יהודה לפני כמה שבועות. היה זה יום שישי בבוקר והגעתי לשכונה כדי להתרשם מיוסי בניון שהתאמן אז עם הקבוצה. היה זה אימון מלא של שעתיים פלוס אבל היה לי קשה להתרשם מאיכותו. אני לא מספיק מבין באיכויות הנדרשות באימון כדורגל. אבל היה ניתן להתרשם כי קשטן, למרות 69 שנותיו, לגמרי מחוייב לעבודתו.

בבוקר חם למדי- הוא התרוצץ על המגרש בלי הפסקה. דורש משחקניו פרפקציוניזם. אבל כשאתה מביט בשחקנים אתה מבין שזה לא אפשרי. הם פשוט לא מספיק טובים. יום לאחר אותו אימון בני יהודה הפסידה 4- 2 למכבי פתח תקווה.

בני יהודה לא שווה מקום אחרון בהתבסס על חומר השחקנים שלה ואין ספק כי קשטן כשל שם העונה. אבל אני גם מבין את משה דמאיו שלא רצה לפטר אותו (למרות שאני לא בטוח שמניעיו לא היו כלכליים, וגם זה קצת לגיטימי).

אני לא מאמין בכל החרטא של "מאמן שאיבד את חדר ההלבשה"-ולא שטענו זאת יותר מדי בהקשר של קשטן. אני גם לא מאמין במאמן ששוכח לאמן. כבר בעבר הוכיח קטשן פעמיים או שלוש כי פתיחות עונה לא טובות אם בני יהודה המשיכו והסתיימו בצורות מאוד מרשימות.

אבל מה אנחנו באמת יודעים על דרור קשטן כמאמן?

הוא מאמן קרוב לארבעים שנה ואנחנו יודעים כמעט כלום. מה אנחנו יודעים על פילוסופיית האימון שלו ובנוגע לסגנון הכדורגל שהוא דוגל בו? האם הוא מסוגל בכלל ליישם את הסגנון שבו הוא דוגל? אם הוא בכלל דוגל בסגנון מסוים?

קשטן כבר מאמצע שנות ה-80 לא מדבר בתקשורת, כי הוא נכווה בפרשת קובלנץ והוא גם די מתעב את עיתונות הספורט בישראל. ניתן להבין זאת. זו עיתונות שבמרביתה אינה מחפשת מהות והיא רדודה ורעה. כמובן שאין להכליל. אבל גם מתי מעט העיתונאים הטובים לא הצליחו לחדור לתוך הוויית קשטן ברבות השנים.

כמה עיתונאים כתבו מתוך האימונים שלו? כמה מהם ראיינו עשרות שחקנים על האימונים שלו ועל דרכו המקצועית בניגוד למאמנים רבים אחרים?

אני לפחות לא זוכר כלום.

וכך קשטן אולי עוזב אותנו בלי שאנחנו יודעים כלום על עבודתו. המאמן המעוטר בתולדות הכדורגל הישראלי. אין ספר, אין סרט, אין אפילו כתבות טובות בעיתונים או כתבות טלוויזיה מאירות עיניים.

אין תרבות.

גם דרור קשטן אשם בכך. הוא שיתף עם כך פעולה- גם בכך שלא שיתף פעולה וגם בכך שאימן כל כך הרבה שנים בתוך המדמנה הזאת (למרות שנאתו להיבטים רבים בה).

יש שיאמרו שלא הייתה לו ברירה. הוא ישראלי, חייו כאן, משפחתו כאן, פרנסתו כאן.

הכל נכון. אבל מה זה משנה היום כשקשטן עוזב את המגרש בשכונת התקווה, הולך כמובס, ואנחנו מביטים בו ומרחמים- ולא יודעים בדיוק מה הפסדנו בכלל.

 

 

אבות ובנים
יומן אליפות של הניינרס (12): שובו של עץ הסרטן

13 Comments

אריאל גרייזס 2 בדצמבר 2013

דווקא על קשטן וה-4-4-2 שלו יודעים די הרבה. כלומר, 4-4-2, כמה מסובך זה צריך להיות?
אם כי בשנים האחרונות הוא קצת נטש את זה

יואב בורוביץ' 2 בדצמבר 2013

4-4-2 זה כלום. זה לא אומר לי כלום. בעיקר אם זה מאמן שלא בהכרח תמיד משחק 4-4-2. וגם אם כן- מה המשמעות של זה אם במשחק אחד אתה מעלה שלושה קשרים הגנתיים ובמשחק שני אחד?
לכן אני כל כך שונא את אובר ההתייחסות כאן למערכים, כאילו הם מהות הכל. בעיני זו סתם רדידות של פרשנים.

אבי 2 בדצמבר 2013

דברי טעם ידידי!
לשמוע מדי שבוע את מאיר איינשטיין הצווחן שוחט את עורו ואז לשמוע שאספסוף רודף אחריו בדרכו לרכבו עם ליווי של יריקות מאוד מעציב אותי..

במקום מתוקן עם תרבות ספורט בסיסית לדרור קשטן יש פסל ואות הוקרה על תרומתו לכדורגל הישראלי.
אבל אנחנו לא במקום כזה… אלא במדמנה..

shadow 2 בדצמבר 2013

מאיר איינשטין פשוט מביך בניסיון שלו לייצר פרובוקציות.

הצווחות שלו הן בילתי ניסבלות בשבת ביציע.

מה שהתחיל אי שם ב93 כאותנטי ומרגש הפך למאוס ומעצבן.

הוא פשוט מנחה גרוע והופך את שבת ביציע לתוכנית בילתי ניתנת לצפיה שגם אין לה שום מוסר השכל וגם לא יוצאים משם עם שום תובנה.

להבדיל, יציע העיתונות בגירסת 2013 למדה את לקח קופמן ועברה למערך קצת יותר מקצועי וקצת יותר תרבותי (כל עוד שומרים את ברוקביץ' וסהר מחוץ לאולפן)

נראה כאילו איינשטיין מנסה להיות קופמן ומנחה בו זמנית וזה פשוט מזעזע.

לגבי קשטן, אני לא מחבב את האישיות הטלויזיונית שלו, אני לא חושב שהוא התאים את עצמו לתמורות שחלו בתחום. רק לשם השוואה תראו איך מתראיינים אנשים באנביאיי כמו פופוביץ', פיל ג'קסון וכו.

אבל אי אפשר להתעלם מההישגים שלו ומהקרירה הארוכה שלו. פה בארץ אוהבים פשוט לחתוך כל אחד וכנראה שיקח דורות עד שזה ישתנה, אם בכלל.

זה שאין ספר ואין סרט (אולי יהיה) ואתה לא יודע דבר על האיש מצביע על דבר אחר והוא שאין פה תרבות.

מה שעצוב הוא שידוע שאין פה ספורט אבל פעם היתה פה לפחות תרבות.
היום גם אין תרבות וזה צריך להדאיג, כי הגרף ממשיך להראות כלפי מטה.

קורא 2 בדצמבר 2013

אני מסכים עם הרבה דברים שכתבת חוץ מהשטות הזו של פילוסופיית אימון. מאמן חכם מתאים את המבנה הטקטי לחומר השחקנים שלו, ואני לא חושב שיש היום בעולם מאמן שבאמת דוגל בשיטת משחק אחת וזהו.

יואב בורוביץ' 2 בדצמבר 2013

אני גם לא מאמין ב"שיטת משחק אחת וזהו". אני בכלל לא מאמין כל כך ב"שיטת משחק". אני כן מאמין בטעם. אני חושב שלמאמנים שונים יש לפעמים טעמים שונים ודגשים שונים אך גם כאן אין להדגיש את השונה יותר מדי. כי מרבית המאמנים של העולם רוצים שהקבוצות שלהם ישחקו יפה ושוטף. השאלה היא קודם כל האם יש להם את השחקנים לכך. ולאחר מכן, השאלה היא מה הם עושים מבחינת תורות אימון ובחירת שחקנים כדי שהקבוצות שלהם ישחקו כך.

צור שפי 2 בדצמבר 2013

יש הרבה מה לכתוב על קשטן. כמובן שכאוהד הפועל אזכור לו תמיד לטובה את הדאבל של התינוקות ב-2000 ואת המסע האירופי המופלא עד לרבע גמר גביע אופ"א ב-2001/2. הפיטורים שלו על ידי טביב היו בושה למרות שהפועל לא הבריקה תחתיו בקדנציה ההיא. אני לא מכיר אותו וההתרשמות שלי מרחוק היא שתמיד היה חסר לו משהו בתחום של התיקשור עם אנשים, גם מול התקשורת אבל לא רק – זו איזה אינטילגנציה ריגשית שחסרה. יכול באמת להיות שהאירוע בקובלנץ היה טראומטי עבורו ברמות שהוא התקפד פנימה ומעולם לא נתן צ'אנס נוסף לקשרים שאינם מבוססי היררכיה או חשדנות. הוא גם נטה למפגנים של סמכותיות יתר כמו עם התספורת של אוסטרץ.
בשנים האחרונות היתה לי התחושה שהוא קצת מתיישן ומקובע אבל היו פירקי זמן שבני יהודה שלו שיחקה טוב. תמיד גם חשבתי שקבוצה שהוא מדריך אולי לא תיקח אליפות אבל היא חסינה ממאבקי ירידה בגלל הדגש שלו על הגנות חזקות. העבודה שלו עם הפועל רמת גן והמקרה הנוכחי מוכיחים שגם זה כבר לא נכון.
בסך הכל התנהגות מכובדת שלו, התפטרות, נטילת אחריות – ככה זה צריך להיות. חוסר התרבות עליו כותב בורוביץ הוא מבחינתי פחות בהתייחסות העיתונות אליו אלא יותר בהתנהגות המחפירה של ה"אוהדים". לקלל במלוא גרון אדם שיכול להיות להיות אבא או סבא שלהם. בושה.

ויקטור מורוז 2 בדצמבר 2013

לטעמי, עניין חוסר התרבות מכוון קודם כל לתקשורת, אבל גם לאוהדים. התקשורת היא זו שאוהבת ללבות את היצרים, והאוהדים, כצרכני תקשורת, סופגים את ליבוי היצרים ואז זה מגיע לאן שזה מגיע.
בסה"כ, באמת בושה. גם אם לא היה מדובר בקשטן אלא נניח בשלומי דורה. לא מכובד לקלל אדם באשר הוא, לא משנה מה גילו.

איתן מסוארי 2 בדצמבר 2013

אני לא מבין למה חייבים לראיין כל מאמן. אם מאמן לא רוצה להתראיין, למה לחייב אותו? הרי אלה שבסוף מתראיינים נותנים תשובות לאקוניות ובעצם אומרים שום דבר בין פרסומת/חסות למשניה.

קשטן שנא להתראיין. גם אחרי נצחונות הוא הרגיש איזו אי נחת בעמדת הראיונות. לא מעניין אותי מה המאמן אומר לי כצופה, מעניין מה הוא אומר לשחקנים.

זה הפך לתחביב של מראיינים להוציא אותו מהכלים כדי שיפוצץ את הראיון וכולם יגלגלו עיניים ויגידו שהוא לא מנומס.

אני אזכור לך קשטן, את הדאבל של שנת 2000 עם התינוקות (בלי רכש נוצץ) ואת המסע הקסום באירופה שבא קצת אחר כך.

ה – 4-4-2 הזכיר לי את המאמן בסרט "מייק באסט מנהל את אנגליה" אומר בסוף מונולוג במסיבת עיתונאים:
England is going to play four four fuck'n two

משיח 2 בדצמבר 2013

זה שזימן את benson @ hodges

איתן מסוארי 2 בדצמבר 2013

its on mi head son…

גיל מזימבבואה 2 בדצמבר 2013

הייתי שם אותו פרשן של הטלויזיה סטייל זאביק זלצר, איוניר וכ"ו. אני בטוח שזו תהיה חויה מאלפת לשמוע אותו מפרשן.

עדי אבני 3 בדצמבר 2013

אני חושב שמי שהאזין מבעד ללאקוניות דווקא יודע די הרבה על קשטן, גם בצד המקצועי וגם בצד המנטאלי.
מקצועית, הוא מאמן מאוד דינמי. מאלה שמאמינים שמאמן טוב הוא מאמן שמוציא את הטוב מהסגל שקיים לו, ההפך מאלה שבאים עם שיטה מהבית ומנסים לאלף את השחקנים אליה. הוא היה מאמן שמנצל בכל הקבוצות שלו את החודשים הראשונים בשביל להבין את הסגל שלו, במסגרות שונות של ה4:4:2. זאת גם הסיבה שמסורתית, הקבוצות שלו מתחילות את הליגה חלש יחסית, ואחרי שהוא מבין בדיוק מי נגד מי הוא בונה את השיטה המתאימה: קבוצה של אנרגיה והתקפה על חשבון הגנה בבית"ר של שנות ה80-90, קבוצה מסודרת של נוקשות עם מנהיגים דומיננטיים במכבי של הדאבל, קבוצה מאוזנת עם דגש על שחקנים צעירים וללא כוכבים מלבד סופר-סאב (תקווה) בהפועל של הדאבל.
הנטייה הזאת שלו, היתה גם החסרון הגדול ביותר שלו כמאמן נבחרת, היות והעושר בשחקנים שמתאימים לשיטות שונות גרם לו להתבלבל ולא לגבש לאורך שתי הקדנציות שיטה ברורה, במיוחד כשהדומיננטיות התחלפה בין בית"ר לחיפה להפועל במהלך הקדנציות, ולא היה שלד יציב.

מבחינה מנטלית אנחנו יודעים שהוא מאמין גדול בילדים טובים ולא סובל את הגאונים הטרבל-מייקרים, אבל בו זמנית עקשן ורגיש מאוד לבעיות משמעת. אנחנו יודעים גם שהוא במקביל ישר עם עצמו ומרכיב את השחקנים הטובים ביותר לפי דעתו, ללא התחשבות בפופולאריות או בהכתבות מלמעלה או מהעיתונות.

החיים האישיים? איך דרורה קשטן ואיזה סבא הוא? לא מעניין

Comments closed