די לדינוזאורים

מתי כבר יביאו לישראל ענקי רוק בשיאם?

young

היכונו לפסטיבל ניל יאנג. שיתחבר לפסטיבל רולינג סטונס. לא משנה שהאמנים האמורים כבר נושקים לשבעים. משום מה לא מבינים אצלנו שרוק אנד רול הוא בעיקר עסק לצעירים. כמעט כל אמני הרוק הכי משמעותיים יוצרים את החומרים הטובים ביותר שלהם בשנות העשרים שלהם. נכון שניל יאנג שייך לז'אנר קצת שונה, אבל סביר שגם הוא רחוק משיאו. אין חלילה רצון לזלזל בו. הוא עדיין נחשב על ידי רבים לאמן ענק (כמו הסטונס) ומן הסתם יהיו רבים שיהיו מאושרים לראות אותם.

גם אני הייתי מאושר לפני כמה שנים לראות את ליאונרד כהן בגיל 75. אבל גם הוא לא בדיוק אמן רוק. גם לראות את פול מקרטני היה מרשים אבל מן הסתם היה הרבה יותר טוב לראות אותו לפני 30-40 שנה. לפני שמונה שנים גם ראיתי את סיימון וגרפונקל מופיעים מול מיליון איש מחוץ לקולוסיאום ברומא, וגם במקרה שלהם- כשהם היו צעירים הם היו טובים בהרבה. למשל, צפו בהופעה שלהם בסנטרל פארק ב-1981- לא דומה בכלל להופעה שראיתי ברומא.

בארץ בשנים האחרונות מביאים לא מעט ענקי מוסיקה מבוגרים: בנוסף ליאנג ולסטונס, כבר הגיעו כאמור כהן, מקרטני, מדונה, רוג'ר ווטרס, פול אנקה, דיפ פרפל ופיקסיז (אמורים להגיע), בוב דילן, פול סיימון ומוריסי (ואני בטוח שוכח כמה).

אני מניח שהסיבה לכך היא שקצת יותר זול (ולעתים הרבה יותר זול) להביא אמנים מבוגרים ולא כאלה בשיאם. ועדיין, לא זול להביא לכאן את הסטונס או את מקרטני ואפילו מדונה.

אותי התופעה הזו מאוד מבאסת. כבר שנים לא מגיעים לכאן אמנים בשיאם. רדיוהד הגיעו לכאן בצעירותם לפני או קי קומפיוטר ובלר גם. בשני העשורים האחרונים לא הגיעו לכאן אואזיס, פרל ג'אם, פרנץ פרדיננד, קינגס אוף ליון, קולדפליי, ארטיק מאנקיז, מיוז, ארקייד פייר, אמינם, פו פייטרס, ג'יי זי ועוד ועוד.

שתי הלהקות החמות (וכנראה גם הגדולות בעולם מבחינת מכירות) בעשור האחרון הן קולדפליי וארקטיק מאנקיז. הלהקות הללו מופיעות בלי סוף בכל העולם. אפילו לביירות קולדפליי הגיעו. למה לא לישראל?

האם זו בעיית התדמית של ישראל? האם זה שהאמרגנים לא משלמים מספיק? האם הקהל הישראלי לא מספיק רעב אליהן?

אולי גם וגם וגם.

אבל צריך להבין משהו: מוסיקה, ובעיקר רוק, הכי טוב לחוות כשהאמן בשיא. בישראל יותר מדי זמן להקות ואמנים משמעותיים לא מגיעים לכאן בשיאם. ואף אחד כמעט לא מדבר או כותב על זה. חבל.

 

בלון נפוח
היתרונות בלהיות חלש

119 Comments

סוס זקן 15 בינואר 2014

די לבורוביצים

יוסף ח. 15 בינואר 2014

יואב,

באמת לא הבנתי את הפואנטה.

גם רדיוהד הגיעו לכאן לפני הפרסום הגדול שלהם,

כך שיש המון הופעות של להקות מחו"ל שבגדר פוטנציאל,בדיוק כמו רדיוהד בזמנם.

אני גם זוכר לדוג' את בלונד רד הד מהשנים האחרונות שבהחלט הגיעו בשיאם (בקטגוריית האלטרנטיב) ואת ריאנה.

קצת מרגיש פוסט שמנסה בכח להציג נקודה חסרת ביסוס לטעמי.

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

הפואנטה היא שהמון אמנים בשיאם לא מגיעים לכאן. רדיוהד הגיעו די הרבה לפני השיא. גם בלר. בלונד רד הד הגיעו בשיא אבל זו להקה הרבה יותר קטנה. ריאנה אכן הגיעה בשיא (אבל נתנה חרא הופעה שאני בספק אם הייתה נותנת במדינה אחרת- אולי בגלל שהתייחסה לישראל פחות ברצינות ואולי בגלל שהאמרגנים דרשו ממנה פחות כי ידעו שאם היו דורשים יותר לא הייתה באה. אבל זו תיאורה שלי).

בני תבורי 15 בינואר 2014

בורו,
אתה לא יודע כי אתה לא שואל: רדיוהד התחילו את הטור העולמי הראשון שלהם כאן כי יואב קוטנר היה השדר היחיד בעולם שטחן את קריפ והפך אותו ללהיט היסטרי לאחר שאף תחנת רדיו לא רצתה לשדר אותו. ריאנה נתנה הופעה רעה כי היא חוצפנית ואין לזה כל קשר למי אנחנו. נכחתי בהופעה של אליס קופר בטורונטו ב 81' כשעלה לבמה מסטול מהתחת ולא תיפקד והקהל פרק את אונטריו סנטר בגלל זה.

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

בני, ראיתי את רדיוהד ב-95 כשחיממו את REM באצטדיון רמת גן (יותר גרוע לשמוע שם מוסיקה מאשר לראות כדורגל). זה היה רגע לפני שיצא THE BENDS, האלבום שבאמת העניק להם תהילה בינלאומית. את סיפור קוטנר ואת עידן CREEP אני מכיר היטב. אבל אין לזה שום קשר למה שאני אומר על כך שאמנים בשיאם פשוט לא מגיעים לישראל.

matipool 15 בינואר 2014

גם אני ולמרות שזה היה באיצטדיון ר"ג , הלכתי אח"כ יומיים באוויר .
היו ימים שבהם כל מה שמייקל סטייפ היה נוגע בו – היה הופך לזהב .

אד הורטון 16 בינואר 2014

היו בארץ גם ב-2000 במקביל ליציאת Kid a. אין יותר בשיא מזה.

אסף THE KOP 15 בינואר 2014

על ההשמעה של קריפ צריך לעצור ולשפוט את קוטנר.
יש עבירות שלא חלה עליהן התיישנות.

ערן קאלימי 16 בינואר 2014

רדיוהד הופיעו כאן עם KID A.

אסף the kop 16 בינואר 2014

אני לא משתגע על רדיוהד בלאו וכי, אבל אני יודע שאני בעמדת מיעוט בנושא.

בני תבורי 15 בינואר 2014

בורו,
והרי החדשות: ניל יאנג לא פרש וקיים סיכוי רב שאתה תפרוש לגמלאות לפניו. למרות גילו המתקדם, הוא מעולם לא עצר אפילו לרגע. הוא מוציא אלבומים בקצב שלא נפגם מעולם וכל אלבום שלו פנינה וההופעות שלו מלאות אנרגיה רוקיסטית טהורה. זה שקולדפליי לא הגיעו לארץ זה טוב וארקטיק מאנקיז אולי יגיעו, אם לא ייבהלו מאיומים. הסטונס, אגב, לא הגיעו בגלל שיקולים כספיים.

ריצ'י מקאו 16 בינואר 2014

בני, כל כך נכון. גם אני רציתי להגיד שאת רוב הרשימה של בורוביץ' לא הייתי רוצה לראות כאן ממילא.
לעומת זאת, ראיתי את ניל יאנג בקיסריה ב 95' והוא היה ענק. גם אז הוא היה נראה כמו בן מאה על סטרואידים ואני בטוח שהוא יהיה ככה גם הפעם. כבר לא יכול לחכות לראות אותו שוב מסיים הופעה כשכל המיתרים בגיטרה קרועים.
יחיד בדורו!

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

בני, מהיכן אתה יודע מאלו שיקולים הסטונס הגיעו לכאן? עובדה שבמשך חמישים שנה הם לא באו לכאן וכאשר הם בני 70 הם פתאום מגיעים. גם אלטון ג'ון לא הגיע לכאן בשיאו (אם אני זוכר נכון) אלא רק כשהיה כבר מאוד מבוגר ושנים רבות אחרי שנות הלהיטים הגדולים- בעיקר שנות ה-70.
ואני חושב שנתתי מספיק דוגמאות של אמני/להקות ענק בשיאם שפשוט לא מגיעים לישראל בשני העשורים האחרונים.
ובנוגע לניל יאנג, בוודאי שהוא לא פרש. גם ליאונרד כהן לא פרש (ואגב, אני חושב שכהן נתן בישראל הופעת ענק). אבל תן לי מעריץ יאנג אחד שלא היה מעדיף לראות אותו מופיע כאן בשנות ה-60 או ה-70 בהשוואה לעכשיו. אין מה לעשות- אמנים שרים ומופיעים פחות טוב כשהם בני שבעים.

בני תבורי 15 בינואר 2014

בורו,
האמן לי שאני יודע, הסטונס לא הגיעו לכאן בגלל עלויות מטורפות של פרמיות הביטוח שלהם. ככל הנראה נמצא פתרון, אבל עד שלא אראה אותם על הבמה בפארק, אתקשה להאמין. אלטון ג'ון הופיע בארץ ב 78' כשהיה בשיאו.

בני תבורי 15 בינואר 2014

אגב בורו, שיא של אמן זה לא משהו שמעריצים קובעים, זה משהו שנקבע על סמך פעילות שוטפת וניל יאנג לא הוריד רגל מהגאז מאז שנות השישים.

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

גם שחקני גולף לעתים פורשים בשנות ה-60 לחייהם אבל הם בשיאם בשנות ה-20 וה-30 שלהם. גם כדורסלן יכול לפרוש בגיל 38 אבל בשיאו היה בגיל 23-27. העובדה שניל יאנג "לא הוריד רגל מהגז" לא אומרת שכיום הוא מופיע או כותב שירים טוב יותר מכפי שהיה בשנות ה-60. ככל הנראה האמת היא הפוכה.

גיא 15 בינואר 2014

את harvest moon ניל יאנג הוציא בגיל 47. freedom – האלבום הכי "רוק" שלו יצא בגיל 44. דוקא בשנות ה-60 סגנונו היא פולק.

עירן 15 בינואר 2014

בורו, די נו.

ניל יאנג הופיע כאן באותה שנת 95 בה הופיעו כאן רדיוהד שחיממו את אר.אי.אם (וכבר אז סטייפ – שאני אחד מ – 27 אנשים בארץ שקנה ב – 84 את מורמור על תקליט אז אתה יכול להבין את גדולתו בעיניי – אמר ש"מפחיד כמה הם טובים").

ועם מי יאנג הופיע ? עם פרל ג'אם שטענת שלא הגיעו לכאן. ומה הלהקה כי גדולה מצליחה אולי לשנים ההן עשתה על הבמה ? ליוותה קצת ובעיקר בהתה ביאנג בהערצה. ככה שגם אחרי שהוא, לשיטתך, בשיאו, הוא כנראה בליגה אחרת מהשאר.

אני מניח שגם בהופעה הבאה – שכבר יש לי כרטיס אליה (!!!) – הוא יהיה כביר.

ריצ'י מקאו 16 בינואר 2014

ולהוסיף לעירן,
יאנג נתן בהופעה הזאת אולי שלושה שירים שקטים. לקראת סופם כבר אפשר היה לראות את פרל ג'אם בקריז של "יאללה ניל, תן כבר לנסר עם הגיטרות, בשביל מה אנחנו פה?". הופעה ענקית.

באבא ימים 15 בינואר 2014

יותר מזה – שיא של אומן אינו דווקא שיא הקריירה שלו. לפעמים ההיפך הוא הנכון. הביטלס לדוגמה היו הכי "חמים" בשנים 62-65. שיאם האומנותי "סרג'נט פפר" "אבי רואד" היה אחרי עידן הביטלמניה. את הטקסט שכתב בורוביץ' היתה יכולה לכתוב כל פרחה בריטית.

סיימון וגרפונקל ב – 81, ההופעה שבורוביץ מהלל כל כך (ובצדק) היתה הופעת איחוד דהיינו הרבה לאחר שיאם (הם התפרקו ב – 1972). פול סיימון עוד הספיק להוציא לאחר מכן את גרייסלנד, אולי אלבומו הגדול ביותר.

אצל ספרינגסטין שיאו האומנותי הגיע לפני שיא הקריירה. born in the usa התקליט שהפך אותו למותג בינלאומי היה ראשית הנפילה שלו וממש לא היה קרוב ל BORN TO RUN, DARKNESS IN THE EDGE OF TOWN
THE RIVER או NEBRASKA לדעתי שום דבר שהוא עשה אז ואחר כך נמצא באיזור הזה.

רוג'ר ווטרס הוא אכן בדיחה נלעגת של המוזיקאי שהוא פעם היה, אלא שבסופו של דבר זה אינדיוודואלי לחלוטין. שיא קריירה ושיא אומנותי הם שני דברים שונים לגמרי.

matipool 16 בינואר 2014

באבא – קשה לי עם הקשר בין המילים נפילה ל -BORN IN THE USA .
אלבום שכל כך אהבתי והשפיע עלי מאד בנעוריי .
בוא נסכם שהנפילה התחילה באלבום שאחרי ?

נחשון שוחט 16 בינואר 2014

ספרינגסטין, זמן רב חשבתי ככה (כולל The Wild the Innocent and the E Street Shuffle הנהדר) ואלבומי שנות ה – 70 הם הטובים ביותר שלו,
ואז מישהי אמרה לי: All His Albums, All his moods. וזה מתאים לי. ובכל מקרה, פרגן לנו לפחות את בובי ג'ין?

באבא ימים 16 בינואר 2014

הכל יחסי חברים.

מתי – בהשאלה על מה שאמרת, the wall

באבא ימים 16 בינואר 2014

נקטע לי באמצע:

במקרה שלי the wall היה האלבום הראשון ששמעתי של פינק והוא מאוד השפיע עלי. זה לא יגרום לי לחשוב שהוא נמצא באיזור של dark side, wish you, או meddle

matipool 15 בינואר 2014

יש מידה של צדק בדבריך .
דייויד בואי הגיע לכאן באיחור של 20 שנה . רק לדמיין אותו כאן בתחילת או אמצע האייטיז ..
גם יו-2 הגיעו לכאן לטעמי קצת מאוחר מדי ( הייתי בהופעה שלהם ) . אני מניח שאם הם היו באים בסוף האייטיז , זה היה יכול להיות אחד מרגעי השיא בחיי .

גיא 15 בינואר 2014

ניל יאנג הגיע לארץ ב-95, 3 שנים אחרי harvest moon האדיר, אולי אלבומו הטוב ביותר של יאנג. ב-19 שנה מאז שהופיע בארץ הוציא יאנג 12 אלבומים, האחרון Psychedelic Pill אולי הטוב ביותר שהוציא עם Crazy Horse.

נכון ש"זכינו" לאוסף מרשים של הופעות של has-beens, אבל ניל יאנג לחלוטין אקטואלי ורלוונטי, ולדעתי שווה את מחירי הכרטיסים המופרזים שגובים להופעה.

עמית 15 בינואר 2014

בגדול אני חושב שאתה צודק אבל יש יוצאי דופן:
Dream theater
Red hot chilli peppers
ואם תצא קצת מהמיינסטרים תמצא עוד (NIN, purcupine tree ועוד)
תמצא עוד.

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

אני חושב שהפפרס הגיעו לכאן כעשור בערך לאחר שיאם.

גיסנו 16 בינואר 2014

הפפרס נתנו פה את אחת ההופעות הטובות שראיתי, כשהביצועים היו מדהימים (גם אם האלבום האחרון בינוני משהו) לכל השירים הישנים והיחיד שלא התפרע על הבמה זה הגיטריסט (הכי צעיר בלהקה) כי הוא שבר את הרגל לא הרבה לפני זה וניגן חצי בישיבה.

ראיתי את איירון מיידן לפני כמה שנים, החבר'ה נושקים לשישים ואני מאחל לכולם להיות עם כזה שיער וכאלה אנרגיות בגיל הזה.

יש אמנים שאמנם רמת היצירה שלהם יורדת, אבל הרמה שלהם על הבמה לא יורדת במילימטר גם לאורך 40 שנה.

תומר חרוב 15 בינואר 2014

אוף מונטריאול מגיעים במרץ(והיו גם בשנה שעברה).

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

שמעתי עליהם דברים טובים. חייב להתחיל להקשיב.

רפאל זר 15 בינואר 2014

מביך לאתר הזה כתב כזה לא רציני וחפפן.
אולי אבי רצון, רון קופמן ויואב בורוביץ' צריכים לפתוח אתר…"היינו פעם עיתונאים" יקראו לו ?
אה, וגם עמיר פלג בדרך לאותו מקום חפפני..

ששון 15 בינואר 2014

גם אם ספרינגסטין יופיע אצל בורוביץ' בסלון, הוא יטרח להגיד שהבוס מעל 60 ומעבר לשיאו

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

אני לא מחסידיו הגדולים של ה"בוס". וכנראה שכן- גם הוא מעבר לשיאו שהיה בין אמצע-סוף שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80.

סער 15 בינואר 2014

רק שבאתר הרולינגסטונס הטור שלא זכה כטור הטוב ביותר בשנה האחרונה…

סער 15 בינואר 2014

שלו לא שלא

shohat 15 בינואר 2014

אתמול יצא אלבום חדש מצוין של ספרינגסטין. הלוואי שנזכה לראות אותו.
טום מורלו קצת עוזר לו כאן. אין יותר שיא מזה –
http://www.youtube.com/watch?v=B-c6GphpAeY&feature=youtube_gdata_player

edgecator 15 בינואר 2014

יואב,

1. הרבה מאוד אמנים בשיאם מגיעים לארץ מדי שנה. הבעיה היא שמעט מדי אנשים שמים אליהם לב.

2. "רוק", מה שזה לא יהיה, הולך ונעלם ממפת המיינסטריים בתהליך איטי שנמשך כבר עשרות שנים. רוב הרוקרים המפורסמים באמת הם אנשים, מה לעשות, מבוגרים. מאוד. אנחנו בארץ מקבלים מדגם שהוא פחות או יותר מייצג.

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

ב-2001 ראיתי את רדיוהד בבוסטון בהופעת הרוק הטובה שראיתי מעודי. שש שנים קודם לכן בישראל, כשהם הרבה פחות מוכרים ועם הרבה פחות שירים טובים, זו הייתה חוויה לגמרי אחרת. אני מוכן להרוג בשביל לראות את המאנקיז בישראל כיום (אבל אין לי אפשרות). הייתי מוכן להרוג כדי לראות את הסמיתס בשנות ה-80 בישראל (אבל נתנו לנו את מוריסי המזדקן לבדו בשנים האחרונות). כמו שנתנו לנו את רוג'ר ווטרס (ולא את פינק פלויד). או את מקרטני בן השבעים (ולא את הביטלס). קולדפליי כבר 12 שנים היא ה-להקה בעולם כמעט מבחינת מכירות והופעות. רק ישראל- יוק.
ואני לא מדבר על המון אמנים אמריקאים מזן הפולק-רוק שלא מגיעים לכאן. או על דייויד גריי, סינגר סונגרייטר אנגלי נפלא ומאוד פופולארי בעשור האחרון שלא הגיע לכאן. או פאקינג אואזיס. או הליברטינס. או בלר (בשנים החזקות שלהם. הם הגיעו לכאן כאלמונים כמעט גמורים). גם סווייד לא הגיעו לכאן בשנים הגדולות אלא לאחרונה, לאחר פרישה מאוד ארוכה וכאשר הם בקושי רלוונטים.
כמו הפיקסיז, שמגיעים לכאן עכשיו כאשר הם בקושי רלוונטים לאחר פרישה ארוכה מאוד. תחשבו עליהם מגיעים לכאן ב-1990. זו היסטוריה.

והכי מתסכל אותי שאף אחד לא כותב על זה. כמעט כל העיתונאים הם סאקרים של השיטה. הם חיים מהידיים של האמרגנים והסיסטמה הישראלית, והם לא מתריעים על תופעה שהיא כל כך משמעותית בעיני.

edgecator 15 בינואר 2014

יש לי תחושה שאתה מתייחס בעיקר לאמנים שאתה אוהב באופן אישי.

ערן קאלימי 16 בינואר 2014

סוויד היו פה ב-97.

אלי 16 בינואר 2014

וב-2000 בסינרמה.

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

אולי, אבל נראה לי שלא רק אני אוהב אותם

edgecator 15 בינואר 2014

לא זו הנקודה, אלא שאתה מתעלם אגב כך מהרבה מאוד אמנים (שוב, גדולים ומפורסמים) שכן הגיעו לארץ בשיאם. להזכיר את הליברטינז ולהתעלם ממטאליקה זה אנגלופיליות ברמה שעדיין לא הכרתי.

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

מטאליקה אכן הגיעו לכאן בשיאם בתחילת שנות ה-90. עברו מאז כעשרים שנים לערך וכך אכן כתבתי (שני עשורים שכמעט לא מגיעים לכאן אמני ענק בשיאם).

edgecator 15 בינואר 2014

אוקיי, זה כבר מתקשר לתגובה שלי מלמעלה.

אד הורטון 16 בינואר 2014

קצת לפניהם היו פה גאנז אנד רוזס לפני שכל העסק התחיל להתפרק שם. גם מייקל גוקסון ומדונה לא נחשבו אז כאמנים בירידה מקצועית.

Childish 15 בינואר 2014

זה קצת מגוחך לרשום את מה שרשמת בשנה שגסטיין טימברלייק מגיע ויש סיכוי שגם ביונסה מגיעה שהם בלי שום ספק בין הכוכבים הכי גדולים כרגע.
הקהל הישראלי אוהב בעיקר פופ ובגלל זה רוב הכוכבים שמגעים זה מהנאזר הזה
אני גם ממש רוצה הופעה של המנאקיז בישראל אבל כנראה שאין לזה מספיק ביקוש בארץ וגם בתור מישהו שאוהב מוזיקה שחורה אני לא מצפה שקניה ווסט יגיע לפה לא חושב שיש מספיק אנשים שישלמו לראות אותו

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

טימברלייק זה פופ די בזוי שאין סיכוי שאלך לראות אותו (למרות שיכול להיות שההופעה תהיה פאן כי הוא כן טוב בתחומו). ביונסה- טובה מאוד בתחומה (ובעיני טובה בהרבה מטימברלייק). אבל האם היא תתן כאן את ההופעה שהיא נותנת במדיסון סקוור גארדן- בואו נחיה ונראה. אבל גם ביונסה זה פופ.
איפה הופעות הרוק, הפולק והמוסיקה השחורה של האמנים החמים? לא בישראל. וגם הופעות פופ גדולות אין כאן יותר מדי.

Childish 15 בינואר 2014

אני גם לא מחובביי טימברלייק אבל ממש לא הייתי מגדיר אותו פופ בזוי.
הנקודה שלי לא נראה הופעות של כוכבים של הפולק רוק ומוזיקה שחורה בארץ כי כנראה אין מספיק ביקוש להם בארץ רצו להביא לפה את סנופ אבל ביטלו בגלל מכירת כרטיסים חלשה, בגלל שיש ביקוש פה לאמני פופ אז אותם כן מביאים. אם שוקי וויס היה רואה שיש ביקוש להופעה של המאנקיז או קנייה הוא היה מביא אותם לא נראה לי שהעלות שלהביא אותם יותר גבוהה מהעלות של מביונסה או ריאהנה

Childish 15 בינואר 2014

ובכלל מה זה אומר רלוונטי במוזיקה או בשיאו? הופעת איחוד של אאוטקאסט שהולכת להיות בקאוצלה (פסטיבל המוזיקה הכי גדול באמריקה) גרם לכל ארצות הברית להשתגע והם לא הוציאו אלבום יותר מעשר שנים וזה לא שהם יצרו יותר מדי מוזיקה בעצמם מאז הפירוק.
ואני לא מבין גם מה הביעה בהופעות של "דינוזאורים" מה הבעיה לשמוע הופעה של שירים שריגשו אותך לפני עשר שנים ההופעה של רד הוט היה בשבילי הגשמת חלום היו לי דמעות של אושר ששמעתי את under the bridge ו other side בלייב

גיל 15 בינואר 2014

בורוביץ', עם כל הכבוד, אתה לא מבין דבר בסיסי בכלכלה. כל עוד אנשים רוצים לראות את האמנים הללו אז מבחינתם המארגנים הם יכולים להיות גם בקבר. אם אנשים לא היו רוצים לראות אותם הם פשוט לא היו באים להופעות והאמנים הללו לא היו מופיעים. עובדה שיש להם דרישה.

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

ברור שיש לסטונס, ליאנג ולפול אנקה גם- ביקוש. האם האמנים הצעירים והחמים יותר ללא ביקוש בישראל? אולי הביקוש להם פחות. כי הקהל כאן (בהכללה רחבה) לא מספיק מעודכן מוסיקלית. ואולי גם להם יש ביקוש גבוה (אני בטוח שקולדפליי היו יכולים להביא כאן 50 אלף רוכשי כרטיסים וארקטיק מאנקיז 20-25 אלף) אבל התדמית הבעייתית של ישראל ואולי גם סיבות נוספות (אמרגנים שלא מציעים להם מספיק או חוששים להביא אותם וליפול) מונעות מהם להגיע.

גיל 16 בינואר 2014

יואב, אבל אתה שוכח שלהביא אמנים צעירים בשיאם עולה יותר כסף והאמנים הללו לא בהכרח רוצים לבוא לארץ. כך שהאשמה היא לא בהכרח במארגנים שלא רוצים להביא את האמנים הכי טובים אלא מסתפקים במה שיש וזה מספיק לקהל הישראלי.

אסף THE KOP 15 בינואר 2014

גיל צודק.

יש הבדל עצום בין הרעש שמבקרי המוזיקה, הקהל האלטיסטי, הרוקיסטים וחובבי האינדי עושים, לבין טעם הקהל הרחב.

אני בספק עם הארקטיק מנקיז יצליחו להביא 30 א' איש להופעה שלהם.

אסף THE KOP 15 בינואר 2014

בישראל כמובן.

matipool 15 בינואר 2014

אסף – תלוי במחיר .
הקהל שלהם הוא יחסית צעיר ומחיר של כמה מאות ש"ח לכרטיס יעצור חלק גדול מהם .
אני התאהבתי בהם לאחרונה והלוואי שיגיעו . זה התחיל עם i wanna be yours שאני פשוט לא מפסיק לשמוע בלופ על שלל הגרסאות ביו טיוב ( הם עושים אותו נפלא באקוסטי ובכל מיני אולפני רדיו למיניהם ) ולאט לאט עובר גם לדברים אחרים שלהם . אלכס טרנר מוכשר בטירוף ושר נפלא .

איש הפח 16 בינואר 2014

אם אמנדה פאלמר מילאה את הברבי הארקטיק מאנקיז יכולים למלא את יד אליהו או את בלומפילד.

איציק 15 בינואר 2014

אתה יודע מה בטהובן כתב לעת זיקנה, ומה צ'יקובסקי? אתה יודע מה מונה צייר וגם פיקאסו בגיל הזהב? יש דברים שהגיל נותן שמעפיל על היכולות של הצעירים. אולי לא כדאי ללכת לשמוע את פרלמן, או זובין מהטה כבר לא שווה כרטיס? שלומ חנוך עכשיו לא פחות טוב ממה שהייה פעם, אולי יותר איטי אבל בטח לא פחות טוב. אז יש כאלו שיש להם ירידה, אולי נחים על זרי הדפנה מהעבר, אך אחרים ממשיכים ובגדול. יש כאלו שה-70% שלהם בגילם המתקדם הם יותר מ-100% של הצעירים הבשלים. זה לא ספורט שסביר ובן 70 לא יוכל לצעיר בן 25, אבל אומנות זה לא ספורט. חוץ מזה שאתה מניח שהטעם האישי שלך הוא קנה מידה למשהו פרט למה אתה אוהב יותר ומה פחות ולכל אחד יש את ההעדפות שלו. לפני שבועיים נסעתי לשמוע את דני גודפריד, אהרלה קמינסקי ואלי מגן… לו הצעירים יכלו לתת הנאה כזו, וזה לא רק הנגינה שהיתה ג'אז במיטבו, זה כל ההתנהלות… מדהים… לדבריך, אין להם מקום. אתה ממש טועה.

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

איציק- לא דין יצחק פרלמן כדין מיק ג'אגר. אני מעדיף לראות את ג'אגר בן 27 עשרות מונים על ג'אגר בן השבעים (ואני לא מזלזל כלל ועיקר בג'אגר בן ה-70, אבל זה לא אותו דבר). ובנוגע ליצירה- מה לעשות שמרבית אמני הרוק יצרו את מרבית מיטב יצירתם בגיל צעיר. גם כאן לא דין בטהובן כדין רוג'ר ווטרס.
ועל אותו משקל: אני מעדיף לראות את פרנק בלאק בן ה-27 עשרות מונים יותר מפרנק בלאק בן ה-50. ואת דילן בן ה-30 הרבה יותר מאשר דילן בן ה-70. לדעתי אין מה להשוות בין איכות ההופעה (השירה, האנרגיה, החדות) וגם בין איכות היצירה. גם דילן, שאינו אמן רוק, יצר את מרבית החומרים האלמותיים שלו בגיל צעיר. ובוודאי שפרנק בלאק.

איציק 15 בינואר 2014

ראשית, יתכן ויצרו בגיל צעיר, אתה בא לשמוע את הביצוע, והרבה פעמים הביצוע הבוגר ליצירה מלפני עשרות שנים נותנת נופח הרבה יותר טוב או לפחות שונה ובאותה רמה לזו של פעם. למשל לאונארד כהן בהחלט מבצע כמה יצירות שונה אך לא פחות טוב.
שנית, לפעמים עדיף לשמוע 70% ג'אגר מ-100% טימברלייק.
שלישית, לכתוב אין דין… זה לא תשובה ראויה, צריך לנמק, אחרת איך אתה מצפה ממני להתייחס ברצינות לטיעון זה?

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

רוצה לומר שהבדל הביצוע בין פרלמן הצעיר והמבוגר הוא קטן בהרבה מאשר ג'אגר הצעיר והמבוגר (כחוויית צפיה). לזה גם מתקשר ההבדל הגדול ברמת היצירה- כאשר ג'אגר (ואמני רוק דגולים נוספים) יוצרים גם את מרבית חומריהם הגדולים בגיל צעיר בהרבה. לכן ברור שלראות את רדיוהד כשהם בני 25-30 טוב בהרבה מאשר לראות אותם בגיל 45-50 (שלא לדבר על 65-70 כפי שיראו כאן את הסטונס).

איציק 16 בינואר 2014

אתה טועה בגדול, פרלמן המבוגר הרבה יותר טוב, מגוון, בשל מפרלמן העיר שהיה מדהים כבר אז. הזמן מוסיף דברים נהדרים למבצעים גדולים.

עירן 15 בינואר 2014

בורו, שוב טעית.

דילן הופיע כאן בשנות ה – 90, כשהיה עדיין די רלבנטי (אף פעם לא הייתי ממעריציו). טום פטי חיממם אותו ואמרתי לחבר שלי שברור שזה יהיה בסופו של דבר החלק היותר טוב של הערב. הוא קצת התווכח אבל בסוף נרדם על הדשא מול דילן (באמת).
רוצה לומר, זה ללא משנה מהו הגיל. משנה איך מופיעים. ניל יאנג, כבוגר 3 הופעות שלו (2 בישראל בק-טו-בק ואחת בניו יורק) אף פעם לא מזלזל בקהל שלו ולכן מצליח גם היום ומבוקש מאד.

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

אני יודע שדילן הופיע כאן בשנות ה-90 (בהיכל התרבות. אחי היה, ואמר שהיה נהדר). זה היה בערך לפני עשרים שנה. וחוץ מזה, דילן היה בשיאו היצירתי בשנות ה-60 וה-70. הוא כמובן גם המשיך להיות ענק לאחר מכן, אבל אני מדבר על אמני על שמגיעים בשנות השיא שלהם לישראל- תופעה שממעטת מאוד להתרחש בשני העשורים האחרונים.

עירן 16 בינואר 2014

אני הייתי בהופעה של דילן בפארק הירקון כשחימם אותו טום פטי. היה נורא. כמו שאמרתי – זה לא ממש קשור לגיל (ואגב, מסכים עם באבא בשרשור לתגובה 4 על העדר קשר הכרחי בין שיא ההצלחה לשיא היצירה), זה קשור ליחס להופעה ולקהל ובזה ליאנג אין נפילות.

אני מבין (קצת) את הצורך לקטר, אבל אולי היה נכון לשמור את הקיטורים למישהו אחר, לא בהקשר של ההופעה של יאנג.
אבל, מצד שני, אם לא נקטר, איך נהנה ?

יואב בורוביץ' 15 בינואר 2014

ואגב- גם בנוגע למלחינים קלאסים אני חושב שקצת תופתע לגלות כמה חומרים גדולים נכתבו בגיל מאוד מאוד צעיר.

איציק 16 בינואר 2014

ודאי, רק כמה נוספים נכתבו אחר-כך. משוררים בוגרים סופרים בוגרים, ציירים בוגרים וגם הרבה מבצעים גדולים. ברברה סטריסנד לא מגיעה לצלילים שהגיעה פעם אך הביצוע והיכולת לרגש גדולים יותר. ביבי קינג, דיב ברוביקר המשיכו ליצור ולרגש. לא אותו הדבר, שונה, לא פחות טוב.

בני 16 בינואר 2014

את הסמפוניה התשיעית- היצירה המוזיקלית הגדולה ביותר שנכתבה- בטהובן כתב לעת זקנה. זה לקח לו הרבה מאוד זמן ובהחלט אפשר לטעון שהפרק האחרון בסמפוניה הוא הכי חלש (אנדרסטייטמנט) אבל גם שני הפרקים הראשונים הכתבו בתקופה בה הוא נחשב זקן

איציק 16 בינואר 2014

אהבתי את הציניות, אלה אם אתה טועה וזה לא ציני…

בני 16 בינואר 2014

ציני לגבי מה? אני מקווה שאתה לא מדבר על היחס שלי לפרק הרביעי של הסמפוניה התשיעית, כי הייתי רציני לגמרי.

איציק 16 בינואר 2014

אני מדבר לגבי הפרק הרביעי בסימפוניה התשיעית של בטהובן. בסיפוניה התשיעית הפרק הרביעי הוא עם המקהלה והסולנים, וזה חלק אדיר, לא שאני מתלונן על שאר הפרקים. אני לא מומחה למוזיקה קלאסית ואם יש איזה הסגות מקצועיות לגבי זה, לא אני האיש שיבין זאת, אך משמיעה יש לנו מחלוקת. כנראה אתה תאזין לשלושת הפרקים הראשונים ואני אמשיך להאזין גם לרביעי. זה היה קונצרט פתיחת העונה של הסינפונייטה הישראלית באר-שבע וזה היה ערב נפלא, כן ירבו.

עידוקוליס ליפשיץ 16 בינואר 2014

קצת מעצבן האצבע החמה כאן על המקלדת של הרבה מגיבים. סך הכל בורוביץ' לא כתב משהו כל כך פרובוקטיבי, בסופו של דבר ישראל היא לא היעד הראשון שאומן מצליח שם לעצמו כמטרה להופיע בו בשיא. ביג פאקין דיל.

גיא זהר 16 בינואר 2014

הבעיה היא לא עם הרלוונטיות של ניל יאנג אלא המיקום. פארק הירקון מעבר לזה שהוא מקום גרוע, גדול על כמות הקהל שיגיל לניל יאנג. מרגיש כמו רדיפת בצע שתוביל לפלופ. היה עדיף בלומפילד (לצערנו אין מקום של 20 אלף שמתאים לכמות הקהל של יאנג). חבל הייתי שמח ללכת אבל לא בפארק.

Childish 16 בינואר 2014

ההופעה בבלומפיד

גיא זהר 16 בינואר 2014

ממש לא. לפי אתר המכירות, בפארק.

Amir A 16 בינואר 2014

אתה מפונק. אני זוכר בתחילת/אמצע שנות השמונים כשהביאו לכאן מישמש של אמנים להופיע בערב אחד בפארק הירקון או איצטדיון רמת גן או מה שזה לא יהיה. אם אני לא טועה אל די מאולה הופיע שם על במה אחת עם אליס קופר או מי שזה לא יהיה. משהו ביזארי לגמרי. יכול להיות שאני טועה באמנים אבל לא בעובדה שזה היה מישמש יותר מופרך ממסעדת הגן הסיני הגן האיטלקי שהיתה פעם על גבול גבעתיים-תל אביב

Amir A 16 בינואר 2014

מה שכן, ההופעה של ג'ון מקלאפליין עם ג'ונס הלברורג באותה התקופה היתה ההופעה הגדולה ביותר שזכורה לי.

באבא ימים 16 בינואר 2014

פעם ראשונה שאני עושה את זה כמגיב…

+1

יואב דובינסקי 16 בינואר 2014

יש צדק מסוים בדבריך שבדרך כלל מגיעים לכאן אמנים לא בתקופות השיא שלהם. לפחות לא ביחס לשנות ה-90. יחד עם זאת, לפני חודשיים ריאנה היתה פה והיא מה, בטופ 3-4 הזמרות הכי פופולריות בעולם? גם בלק אייד פיז הופיעו בארץ בשיא תהילתם.

יואב דובינסקי 16 בינואר 2014

גם אלישע מפתחות הופיעה פה לא מזמן כשהיא בשיאה.

נמרוד 16 בינואר 2014

ראיתי את ניל יאנג שנה שעברה בפריז, הבחור נעשה רק יותר אנרגטי ככל שהזמן עובר, הוא ניגן והשתולל על הבמה במשך שעות וניגן סולואים של חשמליות בתשוקה שלא תאמן, הוא באמת אמן ניצחי שהעשור האחרון רק הטעין אותו בעוד אנרגיה.
לצערי, אני חושב שמעט מאוד אנשים יגיעו להופעה שלו פה, כמות הלהיטים שלו שמוכרים למאזיני גלגל"צ נמוכה והוא מעדיף את הצד החשמלי שלו ולא את הבלדות היותר מוכרות שלו

משה 16 בינואר 2014

אני מכיר לא מעט אנשים שכבר קנו כרטיסים(כולל אני), אני מקווה שאתה טועה.

יניב 16 בינואר 2014

איזה להיטים של רוג'רס ווטרס משמיעים בגלגלצ חוץ מ-wish you were here ו- another brick in the wall? ועדיין הגיעו 60 אלף!

משה 16 בינואר 2014

בורוביץ',
אתה מעדיף בנקודת הזמן הנוכחית לראות את ארקטיק מאנקיז, תהנה, אני מעדיף עדיין לראות את ניל יאנג, גם בגיל 70+, למרות ההערכה שלי אליהם.
בתחום הפופ היו פה כל הגדולים בשיאם מייקל ג'קסון(אל תגיד לי שזה לא היה מיד לאחר טרילר, השיא שלו היה ארוך), מדונה ובשנים האחרונות גם ריהאנה ואנחנו נקבל לצערי גם מנות גדושות של ג'סטין טימברלייק וביונסה.
אתה נתפס על קטנות כדי להוכיח את הטענה שלך(ומה חדש…) כמו האם הצ'ילי פפרס בשיאם או לא. במקום לכבד הופעות של דינוזאורים שכנראה לא ימשיכו להופיע עוד הרבה זמן(מקרטני, יאנג, הסטונס וגם ליאונרד כהן שאני לא ממש מחבב) אתה בוחר להתלונן. כנראה ששוקי וייס מבין כלכלה קצת יותר טוב ממך ויודע שהסיכוי שלו למכור כרטיסים לסטונס גדול מהסיכוי למכור כרטיסים לארקייד פייר.

משה 16 בינואר 2014

ולגבי הכותרת, אני מציע לך להיכנס לדף הראשי של דה באזר ולהסתכל על הכותרת האחרונה של תבורי, זה המסר הכללי שלי אליך.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 16 בינואר 2014

יא אללה כמה שטויות בפוסט אחד. אני בא מתחום המוסיקה וראיתי מאות הופעות בחיי אז נדמה לי שאני מבין בתחום קצת יותר מבורוביץ.
לא מעט אמנים היו כאן בטופ שלהם (REM, גאנס, מטאליקה, אירוסמית, רדיוהד, מדונה, ורבים אחרים). נכון שהזרם פחת בשנים האחרונות אך היו כאן הופעות מעולות (וקצת פחות מוצלחות) של אמנים נהדרים בפריים שלהם. אמנם אלו אמנים בקנה מידה יותר קטן אבל עדיין-קאלקסיקו, פיית נו מור, MGMT, מיסי אליוט, מארק רונסון, ואחרים הם לא קוטלי קנים.
בעניין הסטונס-לפני חצי שנה ראיתי אותם במופע העצום בהייד פארק ואין הרבה להקות, אם בכלל, שיכולות לתת הופעה ברמה הזו, מכל האספקטים. פשוט להקת הופעות בת זונה, גם היום כשהם מעבר לשבעים. שבוע לפני זה ראיתי את ספרינגסטין (שוב) והפלא ופלא-זו עדיין ההופעת הרוק הכי טובה שיש. שלא לדבר על המופע הסופר מרגש של ליאונד כהן שראיתי גם השנה (מעל ארבע שעות של צמרמורת).
וכן, אני אלך גם לניל יאנג.

edgecator 16 בינואר 2014

+1

וזה רק קצה קצהו של הקרחון מבחינת האמנים שהגיעו לכאן בשנים האחרונות.

איברה 16 בינואר 2014

צודק לגמרי. והתופעה מתפשטת לאתרים בהם יש עיתונאים שכותבים הרבה אחרי שיאם.
והכי עצוב, שאף אחד לא כותב על זה. גנבי דעת כולם.

נחשון שוחט 16 בינואר 2014

כמה נקודות למחשבה:

1. הטיעון הכלכלי – האמנם מגיעים לכאן אמנים בשלב שבו הביקוש להופעות שלהם נמוך? שלושת מסעי ההופעות הרווחיים בכל הזמנים הם: 3) רוג'ר ווטרס 2010-2013, 458 מיליון דולר (כמה שנים אחרי הגעתו לישראל). 2) הנולינג סטונס 2005-2007, 558 מיליון דולר 1) יו-2 2009- 2011, 736 מיליון דולר (גם הם כבר לא בני 20 או 30).
הנתונים מכאן – http://www.sheknows.ca/entertainment/articles/961157/5-highest-grossing-concert-tours-of-all-time
לאונרד כהן מבוקש בכל העולם. ספרינגסטין נותן 5 ערבים רצוף בג'יינטס סטדיום וכמובן שכולן סולד-אאוט.
לכל הפחות, הסימפטיה לדינוזאורים איננה תופעה ייחודית לישראל.

2) טיעון "שיא היצירה" – לא בטוח שניתן לעשות הכללה גורפת, אך נניח שלכל אומן יש עשור או שניים (לעתים פחות) המייצגים את תקופת "שיא היצירה". שתי מסקנות שלא נכון להסיק מכך: א. שיצירה "מעבר לשיא" בהכרח איננה איכותית. (לנופלר, ספרינגסטין, דילן, ל. כהן, גילמור – אלבומים מאד מעניינים מהשנים האחרונות). ב. יותר רלוונטי – אין שום סיבה לקבוע באופן גורף שאיכות ההופעה שלהם ירדה. ה"דינוזאורים" האלה מעלים הפקות מקצועיות, עם טובי הנגנים, עם נגיעות נוסטלגיות ועם ביצועי מופת. ההופעה של ל. כהן, למשל, (שלגמרי לא מתאימה אמנם לאיצטדיון רמת גן) יותר טובה כנראה מזו שנתן לפני 30 שנה. הוא כל כך נהנה.

3) הניתוח שהצעת מושפע מדי לדעתי ממונחים של ספורט ודעיכה פיסיולוגית. הרוקרים האלה עולים לבמה עם יצירות מופת, מגוונים וממציאים מחדש. מרדונה או ג'ורדן לא יכולים היום להתקרב ליכולת שלהם בשיא. הרוקרים האלה (לפחות המופיעים הטובים מביניהם) מגישים לך את השיא מחדש.

4) סימפטיה לדינוזאורים – כמה להקות ש"בשיאן" היום יכולות לתת דבר כזה?

http://www.youtube.com/watch?v=vcJJL4OaICg

בני תבורי 16 בינואר 2014

אני חושב שקיים בלבול בין שיא של אמן ובין גילו. שיא זה לא דווקא כשאתה צעיר ואין לתרגם שיא עם פופולאריות. ברור שמיטב הנוער כיום יעדיף את מה שיש עכשיו, זה לא מעיד על איכות ולא על "שיא".

נחשון שוחט 16 בינואר 2014

התגובה שלי לא עלתה בגלל צירוף לינקים, אז אני מנסה בלי –

כמה נקודות למחשבה:

1. האמנם מגיעים לכאן אמנים בשלב שבו הביקוש להופעות שלהם נמוך? שלושת מסעי ההופעות הרווחיים בכל הזמנים היו: 3) רוג'ר ווטרס 2010-2013, 458 מיליון דולר (כמה שנים אחרי הגעתו לישראל). 2) הנולינג סטונס 2005-2007, 558 מיליון דולר 1) יו-2 2009- 2011, 736 מיליון דולר (גם הם כבר לא בני 20 או 30).
(כאן היה לינק למקור)
לאונרד כהן מבוקש בכל העולם. ספרינגסטין נותן 5 ערבים רצוף בג'יינטס סטדיום וכמובן שכולם סולד-אאוט.
לכל הפחות, הסימפטיה לדינוזאורים היא לא תופעה ייחודית לישראל.

2) טיעון "שיא היצירה" – לא בטוח שניתן לעשות הכללה גורפת, אך נניח שלכל אומן יש עשור או שניים (לעתים פחות) המייצגים את תקופת "שיא היצירה". שתי מסקנות שלא נכון להסיק מכך: א. שיצירה "מעבר לשיא" בהכרח איננה איכותית. (לנופלר, ספרינגסטין, דילן, ל. כהן, גילמור – אלבומים מאד מעניינים מהשנים האחרונות). ב. יותר רלוונטי – אין שום סיבה לקבוע שאיכות ההופעות שלהם בהכרח ירדה. ה"דינוזאורים" האלה מעלים הפקות מקצועיות, עם טובי הנגנים, עם נגיעות נוסטלגיות ועם ביצועי מופת. ההופעה של ל. כהן, למשל, (שלגמרי לא מתאימה אמנם לאיצטדיון רמת גן) יותר טובה כנראה מזו שנתן לפני 30 שנה. והוא כל כך נהנה.

3) הניתוח שהצעת מושפע מדי לדעתי ממונחים של ספורט ודעיכה פיסיולוגית. הרוקרים האלה עולים לבמה עם יצירות מופת, מגוונים וממציאים מחדש. מרדונה או ג'ורדן לא יכולים היום להתקרב ליכולת שלהם בשיא. הרוקרים האלה (לפחות המופיעים הטובים מביניהם) מגישים לך את השיא מחדש.

4) סימפטיה לדינוזאורים – כמה להקות שהיום "בשיאן" יכולות לתת דבר כזה?

(כאן היה לינק לקליפ של Sympathy for the Devil)

איציק 16 בינואר 2014

כתוב יפה מאוד, ומסכים עם כל מילה.
חבל שיש כאלו שבכח מנסים להראות שהם עכשוים ועם מודעות של צעירים. הן שלי אתמול רכש דיסק של פינק-פלויד, האם זה אומר שהוא חטיאר (מי מהצעירים מכיר מילה זו?)???

איתן מסוארי 16 בינואר 2014

מסכים עם בורוביץ. לא יודע מה הסיבה, אבל רוב האמנים לא יגיעו לישראל כשהם בפיק.

יוצאים מן הכלל שלא הוזכרו כאן הם דייר סטרייטס ש*פתחו* את סיבוב ההופעות של בראדרס אין ארמס (שיא הקריירה) שלהם בישראל. ומבחינתם זו הייתה אמירה!
אם אינני טועה הם גם שילבו בקליפ של השיר לעיל חיילי צה"ל בדרכם הבייתה בתחנה מרכזית…

אה… ויש גם את גליקריה בשביל מיתון הפאתוס.

matipool 16 בינואר 2014

כשדייר סטרייטס הופיעו כאן , הייתי בערך בן 16-17 .
כסף לא היה בנמצא ונסעתי עם חבר לראות ( לשמוע ) את ההופעה מבחוץ .
למזלנו / שמחתנו – היה שם בחור אחד ( כנראה אתלט על ) שדפק ריצה וקפיצה מעל איזה מחסום , המאבטחים קצת התבלבלו ונוצר לנו חלון הזדמנות לרוץ אחריו ולהיכנס קצת אחרי תחילת ההופעה .
היה כיף גדול והופעה מדהימה . לצערי , החבר הזה כבר לא איתנו .

איתן מסוארי 16 בינואר 2014

אני הייתי בערך בן 15… אחי הגדול מימן.
אפילו הקיטש של זיקוקי דינור בהדרן של סולטנס אוף סווינג היה אלוהי.

הפסדתם את right across the river… לא נורא.
גם זכרונות כאלו שנשארים מחברים זה נכס יקר מאוד…

גיל שלי 16 בינואר 2014

התפלחתי משבוע גדנ"ע כדי לראות את דייר סטרייטס היה ענק

ריצ'י מקאו 16 בינואר 2014

אני הייתי בין כיתה י"א לי"ב וראיתי את ההופעה בבריכת הסולטן. תענוג צרוף.

פורנוהוליק 16 בינואר 2014

הטור הזה הוא בסה״כ הסוואה של בורוביץ לעוד דחיפה של ארטיק מונקיז שהתחשק לו לתת לנו

יואב 16 בינואר 2014

בואי הופיע כאן לאחר שהוציא את שני התקליטים הטובים ביותר שלו מאז סקרי מאנסטרס(אאוטסייד וארטלינג). נתן כאן הופעה בת זונה עם פלייליסט מאתגר(ולא אוסף להיטים) שכנראה היה בעוכריו כי מה שציפו ממנו היה לתת הופעת יציאה לפנסיה. זה פשוט לא האיש. ומי שציפה זאת ממנו, לא ממש הבין את פועלו עד היום.

ראיתי את הבוס לפני שנתיים-הופעה לא יאומנת.

רדיוהד היו כאן אחרי האלבום הראשון, אחרי דה בנדס ואחרי קיד א. עצום.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 16 בינואר 2014

ואיך בין כל השמות שהוזכרו כאן נשמט שמו של זה שעשה את תל אביב לביתו השני, איזה אחד, בחור דכאוני משהו מאוסטרליה שהופיע פה כמה וכמה פעמים בשיא הקריירה שלו.

דודו פ. 16 בינואר 2014

נכון שרוב ההופעות שמביאים לארץ הן של אומנים שמזמן עברו את השיא, אבל היו כאן לא מעט הופעות גם שם זמרים בתקופת השיא או קרוב לכך. הזכירו את דייר סטרייטס ובצדק כי ההופעה שלהם אחרי Brothers in Arms היא אחת ההופעות הטובות שנראו בארץ. גם גאנס אנד רוזס הגיעו לכאן (בפעם הראשונה) בשיאם אחרי Use your Illusion. בכלל זה היה קיץ מדהים עם הופעות של גאנס, מטאליקה (אחרי האלבום השחור שהיה שיא ההצלחה שלהם), מדונה ומייקל ג'קסון, כולם פחות או יותר בשיאם. גם ראיתי כאן הופעות של שינייד אוקונור, ביורק, טורי איימוס ואלאניס מוריסט שהיו בשיא ההצלחה שלהן. גם יו-2 כשהגיעו, אמנם לא היו הלהקה הנפלאה של שנות ה- 80 ותחילת ה- 90, אך גם בסוף שנת ה- 90, כשהופיעו פה, הם היו הלהקה הגדולה והמצליחה בעולם.
גם בשנים האחרונות מביאים לכאן זמרים כמו ג'סטין ביבר, ליידי גאגא וריאנה ובקרוב יש הופעה של ג'סטין טימברלייק ומתנהלים מגעים גם עם ביונסה וקייטי פרי, כך שהקהל הצעיר של היום גם כן לא מקופח. לגבי קולדפליי וארקטיק מאנקיז, שהן היום הלהקות הגדולות בעולם, אני בעד שיבואו אם כי אני אישית לא אוהב את המוזיקה שלהן ומעדיף הופעה של דיפ פרפל או של ניל יאנג.
תעשו טובה, רק תביאו את ה"בוס"!

יואב 16 בינואר 2014

פי ג׳י הארווי הופיעה כאן בתקופה נהדרת שלה.
בוודאי ניק קייב.
בכלל, מה התמיהה הגדולה? לראות את יאנג והסטונס זאת פריבילגיה אדירה בכל זמן נתון.

ארקייד פייר זה הכי מרענן ומרגש שיש היום. הלוואי.

גלן 16 בינואר 2014

אתה זוכר כמה עלו אז הופעות? ניק קייב הופיע בפסטיבל בחיפה עם סוויד ופיית נו מור במחיר שסטודנט תפרן כמוני יכל לשלם. כמה זה יעלה היום?

יואב 16 בינואר 2014

גלן, גם פי ג׳י הופיעה באותו פסטיבל.
לא זוכר את המחיר אבל אם יכולתי אז להרשות לעצמי, אז זה בטח היה סביר.

יואב 16 בינואר 2014

היום? הרבה יותר אני מאמין.
מסכים לגמרי עם מה שרשמת בתגובה למטה.

גיא ד 16 בינואר 2014

זה שהפוסט והתגובות הן על מוסיקת רוק (טובה) רק מסוות את העובדה שהפוסט שטחי מאד ומתעסק בעיקר במראה חיצוני ואידאל היופי המעוות, וחבל.

גלן 16 בינואר 2014

לטעמי יש הרבה צדק בפוסט ואני אפילו לא שם לסבול. ניל יאנג הוא אחלה אבל זה לא שולל את מה שנכתב. עוד ראיתי אותו בירושלים.
לי נראה שהעניין הוא כלכלי ופשוט פוגע יותר בפרובוקציות הקטנות. הופעות הפכו ליותר יקרות, המבוגרים שהתברגנו נהיו עשירים יותר ובני העשרים שלושים שהם קהל היעד המרכזי למאנקייז ודומיהם לא מספיק חזקים כלכלית במסות. אז נשארים עם מיין סטרים מוזיקה מחד ואינדי שיכול להיות זול וטוב לפרקים מנגד. לאלו הצעירים שיש כבר מספיק כסף נוסעים להופעות בחול.
נהייה סכון הופעות שוברות קופות בחול כמו מאנקייז או קנייה וסט ואגב ייזוס טור שלו נפלא והביקור שנתן כאן היה אחת ההופעות הכי טובות שראיתי.אומנותית ומאתגרת.

באבא ימים 16 בינואר 2014

אני בעיקר שמח על כך שניל יאנג מגיע לישראל על אף הרעל שרוג'ר ווטרס מפיץ. ביחוד ניל יאנג שידוע כאמן מאוד פוליטי.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 16 בינואר 2014

יאנג מאד נהנה כאן בפעם הקודמת אז מה אכפת לו מהשטויות של הפסיכופט ווטרס?

פראליה 16 בינואר 2014

מסכים מאד עם בורו אבל קשה להתעלם מהעובדה שרב מי שבא הרבה אחרי השיא הם כוכבי מיינסטרים שהקהל הממוצע רוצה לראות.

להקות הרבה פחות פלאקטיות ולא פחות רציניות שהגיעו לכאן בשיא –
באדי קאונט, ת'ראפי?, סוויד, פיית' נו מור וכמובן ניק קייב.

MOBY 17 בינואר 2014

ואוו
למה אתם ממשיכים להטריד את הכותב עם עובדות?
התמונה השלמה וזום אאוט אף פעם לא היו הלחם והחמאה שלו.
זורק חץ ומצייר מטרה מתאימה.

מור 17 בינואר 2014

לפני מספר שנים לינקין פארק הגיעו לכאן בשיאם ונתנו את אחת ההופעות היותר טובות שהיו בישראל בעשור האחרון

עופריקו 17 בינואר 2014

בורו, תראה עד הסוף ותגיד אם אתה מרגיש פה איזה דינוזאור זקן או חוסר אנרגיה.

http://www.youtube.com/watch?v=1XXza-5egZw

קשקשן בקומקום 18 בינואר 2014

בורו הדיסק האחרון של ניל יאנג נחשב לטוב ביותר מאז harvest moon, ואם אני לא טועה נבחר לאלבום הרוק של השנה בארה"ב. הסבב הזה שלו נחשב אחד הגדולים.
אז כן – הוא לא בן 35 כבר, אבל דווקא ניל יאנג (בניגוד נניח לדילן, בואי או הסטונס) כנראה מאוד קרוב לשיא

קשקשן בקומקום 18 בינואר 2014

ואגב היה נחמד לראות אותך במייקס לפני שבועיים

יואב בורוביץ' 20 בינואר 2014

הי קשקשן, אכן היה נחמד במייקס (:
שמע, אני לא מבין גדול ביצירתו של יאנג (למרות היותו קנדי מטורונטו וגם אני חצי-קנדי).
אני רק יודע שהוא כבר מאוד מזדקן, ואני יודע שמאוד פופולארי להביא לישראל אמנים מפורסמים ומאוד מזדקנים. בדרך כלל אמני רוק מזדקנים הם הרבה אחרי שיאם. אולי במקרה של יאנג זה אחרת (:

אבישי 18 בינואר 2014

זה לא ממש נכון עובדתית.

אמנים שכן בשיאם (אולי הם לטעמנו, אבל הם כן בשיאם) שהיו כאן בשנים האחרונות – ריהאנה היתה כאן פעמיים, ג'סטין ביבר, ליידי גאגא (בתגובה שהם היו בשיא כוחם), אייקון, בלאק אייד פיז (היו פה כשהם היו הלהקה הכי מצליחה בעולם), אלישיה קיז באה לפה כשהיא כוכבת ענקית (ההופעה היחידה שהייתי בה, ואני לא אשכח אותה כל החיים).

כך שזה לא בהכרח ככה. זה נכון שאין יותר, כי אנחנו עדיין לא מרכז העולם ויש לישראל בעיה תדמיתית, אבל יחסית לגודלנו ולמקומנו על הגלובוס – היו כאן (ועוד יהיו כאן) אקטים מעולים

אבישי 18 בינואר 2014

ואגב –
כן, גם כשהם "אחרי השיא", אני שמח לראות כאן את ניל יאנג ומקרטני ורוג'ר ווטרס (כשהוא עוד לא שנא אותנו באופן פתולוגי). תענוג שהם באים, שיבואו עוד ועוד.

Comments closed